פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בס"ד

שלום, יש לי עוד שאלה,
הבן שלי בן שלוש וקצת.
מאז שהוא נולד , נראה לי שהוא ישן לילה רצוף אולי 10 פעמים, הכוונה שהוא לא התעורר באמצע הלילה..
אני כבר רגילה לזה,
אבל זה נורמלי?? האם אפשר לתקן את זה? לעזור לו לישון לילה שלם?
תודה

יש לי ילדה בת שנתיים וחצי.
מגיעה למצבי תסכול מהר מדיי, שלא מצליחה משהו מיד מתייאשת ובוכה.
לדוגמא ראתה סירטון במחשב איך שהוא נגמר היא מיד בוכה ורוצה עוד.
או סתם כל דבר היא רוצה מיד בוכה ולא מפסיקה כמעט..אני אומרת לה אם את בוכה את לא מקבלת או שתירגעי תקבלי.לרוב היא קצת נרגעת אבל כל הזמן חוזרת על עצמה.
או שאם היא לא נירגעת. אני שמה אותה בחדר בעונש ששם בוכים, עם אזהרה מוקדמת אם לא תפסיקי לבכות תלכי לחדר לבכות. ואז היא נרגעת..אבל כבר כמה אפשר?
היא לא מפסיקה ממש בוכה מכל שטות..

שלום , בתי בת שנה ושלושה חודשים ועדיין איתי בבית ( היינו תקופה ארוכה בחו"ל וגם שם הייתה איתי)...
כרגע אנחנו מתגוררים עם הורי והקטנה ישנה איתנו בחדר.
בחודש הבא אנחנו עוברים לבית חדש בו יהיה לה חדר משלה ובנוסף היא נכנסת בפעם הראשונה למשפחתון, אני חוששת שכל השינויים האלו בבת אחת יהיו יותר מידי עבורה , גם בית חדש, חדר חדש ובעיקר הכניסה למשפחתון. האם עלי לצפות קשיים?
אשמח לעצות איך עלי להקל עליה את הכניסה למשפחתון ואת המעבר ? ( וכמובן גם עלי, רק המחשבה על הכל מפחידה אותי , אני רגילה אליה על בסיס יומי וקבוע:(

שלום

אשמח לעזרה- כבר מיואשת
יש לי ילד בן 4 מקסים , פיקח בעל שפה עשירה ורבלי מאוד,
נכנס השנה לגן עירייה טרום חובה( יש קושי להתמודד עם ילדים גדולים הוא מאוד נמוך)
במצבי תיסכול מתרגז, נושך ילדים, יכול להפוך כסא, להתחצף לגננת
קושי להתמודד עם כשלונות, אימפולסיבי אם הוא לא מצליח הוא משחית את העבודה שלו
בעיית מוטוריקה עדינה שאני עובדת עליה

אין בעיות בבית בכלל- חי במשפחה אוהבת תומכת וחמה

האם מדובר בילדותיות או במזג חם או בהפרעת קשב (זאת בלי הA)
האם מומלץ ללכת לאיבחון כבר עכשיו? הוא שזה גבולי מבחינת הגיל
האם יש משהו לעשות האם לאחר איבחון יתנו לי כלים שיוכלו לשפר את ההתנהגותו
תודה מראש

כבר כמה פעמים שכתבתי וזכיתי להתעלמות...אפשר גם להגיב באופן שאין לכן תשובה אבל בבקשה אל תתעלמו, מאחר שאני זקוקה לתשובה.

בתי בת השלוש וחצי לעיתים אומרת לאביה או לי "אני לא אוהבת אותך", ולעיתים רגע לאחר מכן "אני אוהבת אותך".
זה לרוב קורה כשלא מוצא חן בעיניה כשאומרים לה משהו, אבל לא תמיד.

נדמה שהיא משתעשעת עם זה למרות שאנחנו מסבירים לה שזה דבר שעלול לפגוע ברגשות...

כמו כן היא עושה טיזינג על ידי כך שהיא קוראת לאנשים זרים בפניהם "קקי".

לפעמים היא קוראת לנו, הוריה, כך, כדי להביע את חוסר שביעות רצונה מכך שאנחנו

כועסים עליה.

זה מאוד מביך, כמובן.

רציתי לדעת אם יש דרך התנהגות מומלצת מלבד התעלמות.

תודה

אני נשואה, אם לשתי בנות: בת שבע וחצי (תלמידת כתה ב') ובת שבעה חודשים. הבעיה היא עם בת השבע וחצי. כבר מאמצע החופש הגדול בתנו מסרבת ללכת לחברים וחברות ורוצה רק לארח בביתנו. בתנו מוזמנת לחברים אך מסכימה ללכת רק אם אני נשארת איתה (גם לחברים קרובים מאוד שאני ואמן חברות קרובות) ואכן לעיתים הדבר קורה, אם כי בעיקר מתארחים אצלה. בפעם האחרונה שהתארחה לבדה אצל חברה (בספטמבר, בחופש הגדול) התקשרה אלי אמה של החברה כעבור חצי שעה מרגע הגעתה אליהם שאבוא לקחת אותה כי היא בוכה ומרגישה לא טוב. מאז היא מסרבת ללכת לבד (לא היה שום דבר חריג במפגש). גם תחילת שנת הלימודים בבית הספר (עלתה לכתה ב') עברה לא בקלות, קושי רב בפרידה בבוקר ובכי. מהבחינה הזאת, מהר מאוד היא הסתגלה וכיום אין שום בעיה בפרידה בבוקר. בעלי מביא אותה בדרך כלל אך גם כשאני מביאה אותה אין בעיה בבוקר, היא הולכת בשמחה לבית הספר. חשוב לציין שהדבר לא קורה רק מול חברים וחברות אלא גם מול סבא וסבתא, דודים, דודות ובני דודים – מסרבת להיות בלעדנו. הדבר הזה מפריע לי מאוד ואני מוטרדת ממנו. מדובר בילדה שמחה, חברותית, חכמה, תלמידה טובה מאוד, נורמטיבית לחלוטין מכל הבחינות. בשנה שעברה (כתה א') לא היתה שום בעיה והיא היתה מתארחת אצל חברים וחברות. היא מצידה אומרת שהיא רוצה להיות איתנו כל הזמן ואני מסבירה לה שגם אנחנו רוצים להיות איתה אבל לפעמים צריך גם ללכת לחברים שמזמינים, להתארח ולחזור הביתה, למשפחה, בתום האירוח. הנטייה שלי היתה לייחס את זה להולדת האחות הקטנה. שבע שנים היא היתה בת יחידה, מלכה, עכשיו הצטרפה עוד מישהי שאולי "תתפוס את מקומה"? אולי היא מרגישה שעליה "לעמוד על המשמר"? לא "להפקיר" את השטח? או שפשוט מדובר ב"חרדת נטישה"? (היתה פעם שהיינו עם חברים באירוע כלשהו ו"נעלמתי" לה לשלוש דקות. הילדה נכנסה ללחץ, בכי, ממש לחרדה). הגעתי למצב שאני "משחדת" אותה... "אם תלכי לחברה, אקנה לך X" - לא משנה מה אציע לה, היא מוותרת על ההצעה ומעדיפה להישאר אתי, עם בעלי. אשמח מאוד לקבל חוות דעת מקצועית וטיפים, מה עלי לעשות. המון המון תודה מראש.

שלום,
בני בן ה-4 היה עד גיל 3 איתי בבית.
בשנה שעברה יצא בפעם הראשונה לגן ילדים. החשיפה היתה פתאומית עבורו; גן עירייה, 35 ילדים שרובם גדולים ממנו (גילאי 4).
היה לו קושי מאוד גדול הן מבחינה חברתית וכן בכל בוקר היה לו קשה להיכנס לגן (עד סוף השנה!!!) למרות שבמהלך היום בגן הוא היה בסדר גמור.
היו לו קשיים במוטוריקה עדינה, שכן בתקופת שהותו איתי בבית לא עסקנו הרבה ביצירות אלא יותר במשחקי קופסא שבהם הוא ב"ה אלוף.
התחלנו בשנה שערה בסדרת טיפולי ריפוי בעיסוק שממש הביאו לשיפורים עצומים ביכולותיו כמו גם בתחושתיו הכלליות.
בתחילת שנה שעברה הוא גם היה מכניס חול, חצץ וכל מה שבא ליד - לפה. אך ככל ש"התרגל" לגן, כך התופעה שכחה.
היום, זוהי שנתי השניה בגן. הוא שייך כבר לקבוצת הבוגרים ועדיין קשה לו להיכנס לגן בכל בוקר. באמת רואים שיש פה קושי ולא פינוק.
מדאיג אותי שלאחרונה הוא התחיל לקלף את העור סביב ציפורני הידיים שלו עד להרגשת כאב.
מה עושים???
תודה

אני לא יודע ממש אם זה הפורום המתאים אבל אני צריך עזרה...
אני עוד מעט בן 15 ואני כבר הרבה זמן חושב על זה ואני די חושב על לחזור בתשובה ולאט לאט עם הזמןאני מרגיש שאני יותר רוצה...
הבעיה היא שאני לא יודע איך לעשות את זה, איך לספר להורים שלי?

שלום,
ילדי בן השנתיים ועשרה חודשים פיתח הרגל קבוע ביציאה מהדירה שלנו
בשעות הבוקר לכיוון הגן ,הכוונה היא שהוא הוא יורד במדרגות בצורה מאד ספציפית.
חשוב לי לציין שההרגל התחיל לפני כחודשיים פתאם ונהיה קבוע ,בנוסף לא נראה שהוא חווה איזו מצוקה בתקופה האחרונה(מאד שההרגל התחיל) האם דפוסי התנהגות בגילאיים אלו נורמאליים? מתי יש סיבה לדאוג ?

הבן שלי כמעט בן שש (עוד חודשיים).
כל שבת שניה הוא מבלה אצל אבא שלו (אנחנו גרושים) וכל פעם שהוא חוזר ממנו אחרי סופש או באותו יום או ביום שלמחרת הוא כועס וחייב לזרוק משפט כמו "אני לא אוהב אותך: או "אני שונא אותך" או "רע לי פה ולמה אני לא גר עם אבא שם כיף לי יותר". אני חסרת אונים ואביו טוען כי לא מדבר איתו רעות (אינני יכולה להיות בטוחה). ממה יכולה לנבוע תגובה כזו ומה אני י.כולה לעשות כדי להפסיקה?
שאלה נוספת. בכל יום הולדת מאחד מילדי הגן שלו אני מקפידה לקחת אותו אולם כל יום הולדת מתחיל בהתנגדות ותמיד כשמגיעים ליום הולדת הוא עצבני וכועס ולא מוכן להשתת, ובכלל לקום מהכיסא לידי ודורש ללכת הביתה. לאחר שנשאר איתי מחוסר ברירה לקראת סופ היום הולדת הוא מתחיל לגשת לחבריו ולהתחיל לשחק איתם. לפני יומיים אימא שלי לקחה אותו ליום הולדת והשאירה אותו לבד והוא התנהג למופת ובלי עצבים או משהו דומה. ברצוני לציין כי כשמגיע איתי וחבריו מנסים לשכנעו לגשת ולהתחיל לשחק אינו מוכן וממשיך בכעסו

עלי לדעת מה עושים במצב בו ילדה בת 8 שיודעת בברור את הכללים בבית ובבית הספר, יודעת מה זה מסוכן ומה זה לא מסוכן, מה זה חוצפה ומה זה לא חוצפה, מרשה לעצמה לאחרונה להיות מאוד מפוזרת לאחרונה, לדוגמה-מורחת את הזמן בהתארגנות היום יומית שלה בבוקר, בערב, שיעורים, מערכת, אוכל, הליכה, הכל, היום שיחקה בשיעור במחזיק המפתחות והשאירה אותו בכיתה, מזל שהביאה את המפתח, כששאלתי אותה למה, אמרה שזה מה שרצתה לעשות, לאחרונה אלו התשובות שלה, זה לא קרה לנו קודם, מה יכול לגרום לכך, היא לא מוכנה לענות אפילו שקוראים לה.

אני נשואה, אם לשתי בנות: בת שבע וחצי (תלמידת כתה ב') ובת שבעה חודשים. הבעיה היא עם בת השבע וחצי. כבר מאמצע החופש הגדול בתנו מסרבת ללכת לחברים וחברות ורוצה רק לארח בביתנו. בתנו מוזמנת לחברים אך מסכימה ללכת רק אם אני נשארת איתה (גם לחברים קרובים מאוד שאני ואמן חברות קרובות) ואכן לעיתים הדבר קורה, אם כי בעיקר מתארחים אצלה. בפעם האחרונה שהתארחה לבדה אצל חברה (בספטמבר, בחופש הגדול) התקשרה אלי אמה של החברה כעבור חצי שעה מרגע הגעתה אליהם שאבוא לקחת אותה כי היא בוכה ומרגישה לא טוב. מאז היא מסרבת ללכת לבד (לא היה שום דבר חריג במפגש). גם תחילת שנת הלימודים בבית הספר (עלתה לכתה ב') עברה לא בקלות, קושי רב בפרידה בבוקר ובכי. מהבחינה הזאת, מהר מאוד היא הסתגלה וכיום אין שום בעיה בפרידה בבוקר. בעלי מביא אותה בדרך כלל אך גם כשאני מביאה אותה אין בעיה בבוקר, היא הולכת בשמחה לבית הספר. חשוב לציין שהדבר לא קורה רק מול חברים וחברות אלא גם מול סבא וסבתא, דודים, דודות ובני דודים – מסרבת להיות בלעדנו. הדבר הזה מפריע לי מאוד ואני מוטרדת ממנו. מדובר בילדה שמחה, חברותית, חכמה, תלמידה טובה מאוד, נורמטיבית לחלוטין מכל הבחינות. בשנה שעברה (כתה א') לא היתה שום בעיה והיא היתה מתארחת אצל חברים וחברות. היא מצידה אומרת שהיא רוצה להיות איתנו כל הזמן ואני מסבירה לה שגם אנחנו רוצים להיות איתה אבל לפעמים צריך גם ללכת לחברים שמזמינים, להתארח ולחזור הביתה, למשפחה, בתום האירוח. הנטייה שלי היתה לייחס את זה להולדת האחות הקטנה. שבע שנים היא היתה בת יחידה, מלכה, עכשיו הצטרפה עוד מישהי שאולי "תתפוס את מקומה"? אולי היא מרגישה שעליה "לעמוד על המשמר"? לא "להפקיר" את השטח? או שפשוט מדובר ב"חרדת נטישה"? (היתה פעם שהיינו עם חברים באירוע כלשהו ו"נעלמתי" לה לשלוש דקות. הילדה נכנסה ללחץ, בכי, ממש לחרדה). הגעתי למצב שאני "משחדת" אותה... "אם תלכי לחברה, אקנה לך X" - לא משנה מה אציע לה, היא מוותרת על ההצעה ומעדיפה להישאר אתי, עם בעלי. אשמח מאוד לקבל חוות דעת מקצועית וטיפים, מה עלי לעשות. המון המון תודה מראש.

כבר כמה פעמים שכתבתי וזכיתי להתעלמות...אפשר גם להגיב באופן שאין לכן תשובה אבל בבקשה אל תתעלמו, מאחר שאני זקוקה לתשובה.

בתי בת השלוש וחצי לעיתים אומרת לאביה או לי "אני לא אוהבת אותך", ולעיתים רגע לאחר מכן "אני אוהבת אותך".
זה לרוב קורה כשלא מוצא חן בעיניה כשאומרים לה משהו, אבל לא תמיד.

נדמה שהיא משתעשעת עם זה למרות שאנחנו מסבירים לה שזה דבר שעלול לפגוע ברגשות...

כמו כן היא עושה טיזינג על ידי כך שהיא קוראת לאנשים זרים בפניהם "קקי".

לפעמים היא קוראת לנו, הוריה, כך, כדי להביע את חוסר שביעות רצונה מכך שאנחנו

כועסים עליה.

זה מאוד מביך, כמובן.

רציתי לדעת אם יש דרך התנהגות מומלצת מלבד התעלמות.

תודה

שלום,
אני מטפלת לילדה מקסימה וחכמה בת שנה ו 7. אני נמצאת איתה מאז גיל שנה בדיוק.
היום אנחנו מאוד מאוד קשורות, אני מבלה איתה המון שעות ביום והוריה בערבים וסופי שבוע
לאחרונה היא מאוד מאוד התחילה לקנא לי, היא לא מרשה שארים אף אחד, שאגע בילד אחר, שאשחק עם ילד אחר, כלום..
היא פשוט כועסת, דוחפת ובוכה..
היא רוצה אותי רק איתה ..
(אני לא יודעת אם ההורים שלה חוו דבר כזה שאחד מהם הרים ילד אחר..)

היא נכנסת לגן ממש עוד מעט בהדרגה ועוד 3 חודשים מגיע לה אח קטן ואני ממשיכה עם הילד החדש (אאסוף אותה מהגן ועם הילד אהיה בבקרים ) איך אפשר לגרום לה להבין שאני גם שלה ולא תכעס שארים את הילד החדש?
איך בכלל מסבירים לילדה בת שנה ו 7 שעוד מעט יהיה אח קטן?
תודה

שלום,
בני בן כ-3 בד"כ מאוד חברותי, אך יש ילד מסויים בגן המשחקים, בערך בגילו, שמשום מה בני איננו מחבב, שזו כמובן זכותו המלאה, אך בכל פעם שהילד מתקרב לבני, בני קורא לו "אתה איחסה", ואז נפתח "דיאלוג" בין הילדים, שבו כל אחד קורא לשני "איחסה". עד כמה ששמתי לב, תמיד בני הוא זה שמתחיל.
אני תוהה כיצד עלי להגיב, אם בכלל כשמתחילה כזו סיטואציה.
תודה רבה