פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

קרה מקרה לילדה שלי שנשברה לה השן בגן, עד כדי ריסוק והיינו צריכים לעקור את השורש שנשאר. הבעיה היתה שהגננת לא יידעה אותי. לא באמצע היום ולא בסופו!! היא טוענת שהיא חשבה שרק נפתחה לה השפה. לי קצת קשה לקנות את זה. ואני אבדתי את האמון בגננת. לאחר התלבטות של חודש ימים החלטתי להעביר אותה לגן אחר. הסיבה שהתלבטתי היא שהילדה כן אוהבת את הצוות ואת הילדים ושמחה ללכת לגן. זו השנה השניה שלה בגן, זה לא שהיא נמצאת בו רק חדשיים. כבר מצאתי גן ונרשמתי ובכל זאת אני פונה לקבל הרגע האחרון עצות נוספות האם לדעתכם אני טועה? האם כדאי להשאיר אותה בגן זה כדי לא ליצור לה משבר? אשמח לתשובה מהירה.

שלום,
בני בן 5 בחטיבה צעירה בצהרון (בנות צעירות) בעת מפגש בצהרון שני ילדים הוציאו את איבר מינן הגננת בתגובה אמרה כי זה לא צנוע והילדים צריכים לבחור עונש. הילדים בחרו לא לצאת לשחק בחצר, בעיני כהורה נושא זה תמוה איזו תגובה זו שהילדים בוחרים עונש.
אילך עלי לנהוג בנושא זה

תודה רבה
גלית

בני בן ה 6 תלמיד כיתה א', באופן קבוע מסרב להישמע להוראותיי השיגרתיות והיומיות. לדוגמא: "תכבה את הטלוויזיה", "בוא להתקלח", בשעות הבוק מסרב לקום מהמיטה וחשש שיאחר לביה"ס ועד שהוא כבר קם, אז שוב באות הבקשות: לצחצח שיניים, להתלבש.....זה מחמיר מיום ליום. עד לפני שבוע-הייתי צועקת לאחר פעמיים-שלוש שלא היה עושה את מה שביקשתי, והיום-שיניתי טקטיקה והחלטתי לבקש יפה רק פעם אחת בלבד ואם הוא לא עושה מה שביקשתי אז אני לוקת את השלט של הטלוויזיה ומכבה אותה, או אם הוא ממשיך לשחק בכדור בבית-אז אני מחרימה את הכדור. אך אני נתקלת בבעיה שהוא לא מוכן לקום להתקלח, או לקום בבוקר מהמיטה ואז אני נאלצת לגרור אותו בכוח לעבר האמבטיה-בלי צעקות, בלי דיבור מצידי, והוא בינתיים מסנן מילים כמו: אני שונא אותך, אמא מעצבנת...
האם אני נוהגת נכון?

יש לי בגן ילדה אשר בוכה בכל פעם שהיא נמצאת עם סבא וסבתא שלה מצד האבא היא אינה מוכנה להישאר איתם גם כשההורים נימצאים. עם הסבא והסבתא מצד האמא זה לא קורה. השאלה שלי היא מה לעשות במצב כזה האם להמשיך ולתת להם לשמור עליה למרות שהיא בוכה ולא רוצה??? האמא מספרת שלא ראתה שום דבר קיצוני אצל הסבא והסבתא אודה לך באם תחזירו לי תשובה במהרה מה לעשות וכיצד לנהוג??? תודה רבה

שלום רב,
בני בן 8 וחצי, (שני מארבעה ילדים).
הבעיה איתו החלה כבר מהגן, אך אמרנו אולי זה יעבור, אך עברו מאז כמעט 4 שנים והבעיה רק התעצמה.
הילד בכיתה ג', מאוד נבון, תלמיד מצויין ואפילו מאוד תחרותי.
קשה לי להגדיר כ"כ מה הבעיה אז אסביר אותה איך שאני מבינה: בכיתה הוא גורם להרבה רעש מסביבו, תמיד לפי הגדרתו, המורה אינה מקשיבה לו, הוא מצביע והיא לא נותנת לו את זכות הדיבור, פתאום ילדה או ילד לפי דבריו מרימים עליו את היד ואז הוא מחזיר ואז נוצרת בכיתה אווירה לא טובה ומאשימים אותו, תמיד הוא ה"בסדר" ואחרים: המורים, הילדים אינם בסדר,ואז מתחילה הבעיה, לפי טענתו, אף אחד לא מקשיב לו, הוא מתחיל להתעצבן, יכול לצאת מהכיתה, לדפוק על הדלת ולהפריע לשיעור, ואם זה בשיעור ספורט והמורה אמרה להם להתחלק בטורים, והמורה אמרה לילד להיות הראשון בטור, אז בני מתעצבן מכך ואומר "למה לו מגיע" ואם מישהו אחר תפס את מקומו להיות הראשון בטור, הוא מתחיל לדחוף ושוב לעשות בלאגן ואז נוצר שוב בלאגן סביבו וכו' וכו' , המורים מתקשרים אליי, וגם יש טפטוף מהורים שמתקשרים שהבן שלי הרביץ, והבן שלי נתן בוקס וכו'.
וכו'
אני יכולה רק לשער שאולי חסרה לו התשומת לב מאיתנו, אך זאני לא חושבת שזו הסיבה להתנהגות הזו, מאחר ויש לנו (לי ולבעלי) זמן איכות עם כל ילד במשפחה ובזמן איכות אנחנו משוחחים רק על דברים חיובייים (מאוד חשוב לנו לעשות כך מאחר ושנינו עובדים ויש לנו כאמור 4 ילדים אז מאוד קשה לתת לכל אחד תשומת לב במהלך היום ולכן נקבע שלכל ילד יש את זמן האיכות שלו)
אני יכולה לשער שאולי יש לו איזשהי בעיה ריגשית ואנו כבר חסרי אונים מה צריך לעשות..
אנא יעצו לי ו/או עיזרו לי להבין מה הבעיה וכיצד יש לטפל. אם זה באיבחונים (איזה?) אם זה ביעוץ פסיכולוגי וכו'.
תודה רבה!

שלום רב

יש לי מספר בעיות עם בני (כמעט בן 6) שרציתי לקבל עזרה עם ההתנהלות איתו, אז ככה:
הוא לא אוהב:
1. מגיל קטן נורא פחד, מפחד ומתבייש בהכל ומכל למרות שאני ובעלי תמיד נתנו לו את כל החופשיות שבעולם, וזה ממש תמיד תמיד היה כך.
2. מגיל שנה וחצי הוא הולך לגן ועד היום קשה לו להפרד ממני בבוקר והוא נראה בבוקר מאוד סובל, למרות שכשאני בא לקחת אותו מהגן הוא אומר שהיה לו כייף ובבוקרר הוא ילך בכייף לגן.
3. תמיד יש לו פחד מהגננות שלו. אולי כי הן קצת קשות, עם העוזרות של הגננות אין לו בעיה דפקה אותן הוא אוהב כי הן יותר חמות.
4. לא מוכן ללכת לחברים הביתה רק שאמא או אבא היו איתו או שרק יבואו חברים אליו. מבחינת תקשורת עם ילדים בני גילו אין לו בעיה הוא משחק ואוהב ילדים.
5. הימי הולדת מחוץ לגן אותו סיפור לא רוצה שאני ילך כל ההורים הולכים ואני צריכה להישאר לא יודעת מה לעשות?
6. חוגים השנה התחיל ללכת לחוגים לא אוהב לא רוצה בשבילו זה סבל, כל הילדים הולכים בשמחה לחוג ורק הוא עם בכי. ילד בן 6 צריך פעילות ספורטיבית אני לא יכולה לוותר על חוג.

אני צריכה עצה בבקשה, רוצה לדעת מה לעשות שהוא פשוט יהיה ילד משחורר בלי יותר מידי מחשבות דעגות פשוט שהיה ילד כמו כל הילדים תעזרו לי בבקשה. תודה מראש

שלום,
ביתי הבכורה בת 7 וחצי והיא הולכת אחרי בית הספר לצהרון, היא שונאת את הצהרון, איך אין סיבה מיוחדת, היא פשוט רוצה ללכת הביתה כמו רוב החברים שלה.
והיא גם הודתה בזה. היא מחפשת כל הזמן תרוצים למה לא ללכת לצהרון, לאחרונה היא התחילה לשקר וכל זה כדי לא ללכת לצהרון.
היום היא נשארה בגינה ליד הצהרון ושיחקה בחול במקום להיכנס לצהרון. בינתיים אנחנו התקשרנו לצהרון לוודא שהיא הגיעה כמו בכל יום - הצהרון קרוב מאוד לבית הספר,
ובצהרון אמרה שהיא לא הגיעה, בבית הספר אמרו שהיא לא נמצאת. הדאגה הרגה אותנו, בסוף שכנה שיצאה לחפש אותה מצאה אותה משחקת בחול.
איך עלי להגיב ולהעניש??? כ"כ דאגתי שהרעפתי עליה חום שמצאו אותה אך היא הבניה שזה לא נורא....... איך אוכל להרתיע ולהסביר שזה לא מקובל???
מיואשת,
שני

הבת שלי תהיה בת 3 בעוד חודש. בשנה שעברה היא היתה בפעוטון, וישנה שנת צהרים בין 12:30 ל- 15:00, ואז בערב נרדמה בסביבות 20:30.
השנה היא בגן, ועפ"י כללי "אופק חדש" של משרד החינוך, הגן מסתיים רק בשעה 14:00, כך שעד שהיא מסיימת לאכול צהרים היא הולכת לישון רק ב- 15:00. אם לא אעיר אותה היא יכולה לישון גם עד 18:00, אך אני מעירה אותה ב-17:00. (יש לציין כי ממש צריך "לגרד" אותה מהמיטה).
הבעיה היא שאח"כ בערב היא לא עייפה ונרדמת רק בסביבות 22:00. בבוקר אני צריכה להעיר אותה ב-7:45, וחוזר חלילה...
ניסיתי לוותר על שנת הצהרים שלה, אבל היא נעשית עצבנית ובוכה מכל שטות עד שהיא הולכת לישון ב-19:30.
האידיאל בשבילה, שעבד מצוין בחופשת סוכות, הוא ללכת לישון צהרים בסביבות 13:30, ואז היא מתעוררת חיונית ובערב נרדמת בסביבות 21:00, אך לצערי אין אפשרות להוציא אותה מוקדם מהגן עפ"י כללי משרד החינוך.
מה עושים? אני לא מצליחה למצוא פתרון מתאים לבעיה הזו :(

שלום לכם,
יש לנו ילדה בת שנה ו 5 חודשים, נראה כי היא דעתני ומלאת "אופי"
מהילדים שחוטפים צעצועים בגן ואם מנסים לחטוף להם לא מרפים או הולכים להשיבם. חייבת לומר שנראה כי ישנם קווי דימיון באופי של שתינו: ).
אחרי תקופה של דיכאון אחרי לידה שלי כיום אני מטופלת בכדורים שמטיבים עימי ומשפרים את מצבי מאוד.
זה כמה שבועות אני שמה לב שהבת שלי מעדיפה את אבא שלה היא כל הזמן קוראת בשמו(למשל באמצע הלילה או בשעת מצוקה), מאושרת במיוחד כשהיא רואה אותו והולכת אחריו הרבה. ומעדיפה אותו בכללי. יש לציין שהיא רואה את אבא שעתיים בערב וחצי שעה בבוקר. הוא שותף פעיל ומקסים בגידול שלה ולפעמיים עושה מקלחות, ארוחת ערב ומשחקים. באותם זמנים שהיא מבלה איתו מידי פעם היא קוראת לי כביכול "לוודא" שאני נמצאת...
בתקופת הדיכאון אחרי לידה הוא עזר אף יותר. אני תוהה לעצמי האם אני עושה משהו לא נכון שגורם לילדה שלי לדחות אותי (לפעמיים זה מרגיש כך), אני משתדלת לגוון בחוויות אחרי הגן, האם אני צריכה לבלות איתה עוד יותר זמן. אני אומרת לעצמי שזה יעבור אבל עדיין זה כואב לראות את הילדה שלי דוחפת אותי מעלייה ומעדיפה את אבא שלה.
אשמח לעצה
תודה

שלום רב,

יש לנו תינוק בן שנה וחודש. בעלי נוסע לחו"ל למשך חודש וחצי ומפחד שכאשר יחזור, התינוק שלנו לא יזהה אותו. האם יתכן מצב כזה? כרגע קשה לי להאמין כי הוא מאוד קשור אליו וקורא בשמו (אבא) בלי סוף. איך עובד הזיכרון שלהם במצבים כאלה?

תודה,
עדי

היום התבשרנו כי חבר מהכיתה נפטר פתאום!
בני רק בן 6.5 וגם בלי קשר למוות הזה הוא כל הזמן שואל שאלות עמוקות לגבי המוות, הנושא ממש מטריד אותו.
ומה שקרה היום פשוט ...אין מילים אני לא ממש יודעת איך לעזור לו להתמודד.
הוא לא רוצה לעשות דברים שהוא עושה ביום יום(מחשב,משחקים וכו) במקום הוא פשוט דבוק בי, ואפילו לשירותים הוא רוצה שאבוא איתו, הוא לא מוכן להשאר לבד לרגע!
מה עושים? איך עוזרים לו? מה לומר לו? איפה החבר שלו? הוא שואל אם הוא בשמיים ומה הוא עושה שם?
ואם הוא יוולד מחדש ו האם הם ייפגשו? כו.....
תודה

מומחים יקרים,
לאחרונה אשתי ואני התגרשנו. יש לנו ילד בן שנה וחצי ואנו חיים בנפרד כרגע.
תקופת הפרידה היתה בחלקים. תחילה עזבתי את הבית למשך חצי שנה. חזרנו לחיות יחד ולאחר מכן שוב נפרדנו ואני לא חי בבית כבר חודש וחצי.
לאחרונה בננו החל לקרוא לי בלילות בבכי רב: "אבא, אבא"
אני רואה אותו בהסדרים קבועים פעמיים בשבוע ואפילו לוקח אותו לגן חלק מהבקרים.
לפעמים שהוא בוכה אחה"צ אני מנסה לדבר איתו בטלפון אבל זה לא כ"כ עוזר.
קראתי קצת על תאוריית יחסי אובייקט אבל לא ממש הבנתי מה הפעולות שיש לעשות כדי שמינימום הנזק יגרם לבננו.
בבקשה עצתכם.

תודה,
הורים מודאגים

שלום,
הבן שלי בן 12.5 והוא ילד רזה וקצת נמוך יחסית לילדים בגילו.
יש לציין כי אביו ואני התגרשנו לפני כ 4 שנים.
בגלל שאין מספיק חדרים בבית, הוא ישן איתי בלילה (לאחותו יש חדר נפרד).

תמיד הייתי רגילה וגם אולי היה קצת נוח שהוא עדיין התינוק הקטן שלי, אולי זאת הטעות שלי. הוא קצת ילדותי (לפעמים) ולא עצמאי (למרות שהוא יורד למטה ומשחק עם חברים).
יש לו חברים ומאוד אוהבים אותו.
בלימודים הוא משתדל אך לא תמיד מצליח, יש קצת קושי. זהו, הוא תמיד נראה חלשלוש וקטן יחסית לילדים בגילו ולכן זה מטריד אותי. עוד מעט הוא בגיל בר מצווה וכאשר אני עושה השוואה לילדים אחרים בגילו, הוא נראה לי לגמרי לא בגיל הנכון.

שאלתי היא, האם אני צריכה לבדוק את ההתפתחות המנטלית שלו? לאיזו ייעוץ לפנות במידה וכן? האם אני עושה לו נזק בכך שהוא ישן איתי?

אשמח ואודה על תשובה מהירה.

שלום,
רציתי להתייעץ לגבי בני בן ה-5 שסיפר היום בגן שאבא ואמא גרים בנפרד (נודע לי על כך מהגננת), דבר שממש לא נכון. אנחנו גרים ביחד והיחסים בינינו טובים. גם בגן הכל בסדר עם הילד. מה שאני יכולה לציין זה שמקבל מעט תשומת לב מהאבא כי רואה אותו מעט (בגלל שעות עבודה מרובות) , אבל כמובן רואה אותו בבית וביחד איתי. יש לו גם בגן חבר עם הורים פרודים. מה יכולה להיות הסיבה לזה?
תודה

שלום, הבת שלי בת שנתיים ושלושה חוד'. היא חכמה, חריפה, מוכשרת ומדהימה. הבעיה היא כשמתחילים להתלבש. היא מתחילה לבכות ולומר "זה קטן לי" או לחילופין "זה גדול לי" (מה שעולה לה קודם, ללא שום קשר לגודלו של הבגד), "משהו אחר" ושאר תירוצים. ניסיתי להסביר, ניסיתי להפוך את זה למשחק, ניסיתי לשחד אותה ואף אחד מהם לא מעביר את העניין בקלות. אני חייבת לציין שאני אם חד הורית וברגע שאני מתחילה להלביש היא מתחילה לילל "את אבאל'ה שלי" (שאותו היא רואה פעם בשבוע בערך). ברור לי שזה שלב שעובר ובכל זאת, אשמח לעצות ורעיונות להתמודדות. תודה