פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
אני אמא לשתי בנות. הגדולה (4.4) הקטנה (3.2) כמו כן יש לי אחייו בן 9.
אתמול אמי שמרה על הילדים והם היו מס' דקות לדבריה בחדר ללא השגחתה (היא הייתה במטבח) וגם כן נוכח חבר של האחיין בן גילו.
בערב בתי סיפרה לי ככה דרך אגב ברכב בדרך חזרה לבית : "אמא את יודעת שדניאל (אחיין) הוריד את מכנסיו והראה לי את הבולבול, הוא גם אמר לי לגעת ולתת לו לגעת בפות,
ועוד הוא אמר למוריה (בתי הקטנה) ללקק את הבולבול"
ומה עשה החבר שאלתי אותה - החבר לא עשה כלום הוא רק אמר לא לספר להורים שלא יכעסו עלינו!!!!!!!!!
כל פעם הסיפור משתנה טיפה ואני מפחדת שאולי קרה משהו, איך אפשר לבדוק דבר כזה? לנסות לדובב אותה שוב, לפנות למשהו.
לדבר עם האחיין זה חסר תועלת לא נראה לי שאקבל ממנו תשובה.
בעבר דיברתי עם הבנות שגופן שייך אך ורק להן ואף אחד לא נוגע ללא רשות.
אתמול הזכרתי לה זאת שוב ושוב.
אני זקוקה בבקשה לעצה כי אני עובדת עצות.
זה מצב נוראי ואני מפחדת מטראומה לעתיד, אולי זה נשמע מוגזם אך היום אני בת 30 ואני עדיין זוכרת כל פרט ופרט בבירור של האיש בפארק ציבורי כשמכנסיו למטה ונכסיו בחוץ לעיני כל עושה את מה שעושה.
החשש להיות לבד בפארקים או בכל מקום שהוא לא בית קיים אצלי עד היום (הייתי בת 12 אז)

בבקשה לעצה איך להתמודד עם זה לעתיד והאם ניתן לעשות בדיקות כלשהן לילדה מבלי לעבר רשויות (זה אחיין שלי ואני אדבר איתו )
וברור שזו הפעם בהחלט אחרונה שהם יהיו במצב לבד בחדר ללא השגחה (גם לא מבוגר במטבח).

לאחיין שלי אין שום עבר של הטרדות, אך הוא מטופל בריטלין ונמצא בכיתה מופחתת תלמידים (לא כיתה טיפולית רגילה רק עם 20 ולא 45 תלמידים) .
תודה רבה וממתינה לתשובתך.
מאירה

הייי
אני גרושה + 1 ומתגוררת עם בן זוגי לו 3 ילדים מנישואים קודמים.שאלתי היא בנושא חינוך והשמת גבולות תוך כדי שמירה על מרחב האישי של כל ילד.ילדינו הלא משותפים מפעילים עלינו מניפולציה בנושאים שונים. אנחנו מנסים לעשות כמיטב יכולתנו כדי שכולם יהיו מרוצים .נוצר מצב של " מעין תחרות" ,בינהם , לדוגמא בני קיבל את החדר הגדול ביותר הכולל חצר ,ואז הבן הגדול של בן זוגי החליט שהוא רוצה את החדר הגדול.אם בן זוגי עושה משהו או קונה לילדיו דבר מה אזי מצד בני נישאלת השאלה למה אני לא קיבלתי.מעל פני השטח ישנו שקט וכבודם הדדי בינהם ואף מחבבים אחד את השני .אך הדרישות מצד ההורים הולכות וגדלות מעין תחושה של תחרות" סמוייה מי מקבל יותר ולנו התחושה שאחנו צריכים לפצות" אותם כל הזמן ,על כך שהסכימו לחלוק בית משותף ואיפשרו לנו כזוג לממש את אהבתנו כזוג . מה עלינו לעשות .אנחנו מאוד רגישים לילדינו ומנסים לעשות כל שאפשר .האם אפשר לקבל הכוונה מסויימת .תודה מראש . רונית

שלום,
ילד שלי בן 4, השנה עבר מגן פרטי לגן טרום חובה. בגן קודם לא היו לו בעיות עם חברים, הייתה לו קבוצה של חברים. מצד אחד הוא ילד רגיש, אוהב משחקי חשיבה, פזלים, מצד שני הוא גם די דינמי, מאוד אוהב ספורט ורץ וקופץ, ומשתולל עד שישימו לו גבול והוא כן מקבל את אותו. (כך אמרו לי גם בגן - שהוא לפעמים משתולל, אבל כששמים לו גבול הוא מקבל את זה) הוא כל הזמן בודק גבולות, אבל יודע גם לקבל אותם.
בגן החדש שמתי לב שהוא מסנן ילדים שכן רוצים לשחק איתו ונמשך לילדים יותר דומיננטיים שפחות מעוניינים לשחק איתו, והוא נמסה למצוא חן בעינייהם - הוא בא הביתה ואמר שהוא צריך לקנות איזה משחק לילד מהגן כי הילד הזה אמר שאז הוא ישחק איתו, או שהוא רוצה שאני אאפר אותו כמו טייגר (אני הבטחתי לו כי הוא לא הספיק להתאפר בפינת איפור בספארי) - ואז כולם בגן ירצו לשחק איתו. לא דיברנו שהוא ילך מאופר לגן, אבל מזה אני מסיקה מסקנה שמדאיג אותו וחסר לו שלא רוצים לשחק איתו בגן. הוא אומר שחוץ מ-2 ילדים בגן - שאר הילדים כועסים עליו וצועקים עליו (פה אני לא יודעת עד כמה זה אמיתי, אבל בטוח לא רק אחד כעס וצעק עליו). הוא רוצה לשחק עם ילדים שיותר "משתוללים", כהגדרתו. מדאיג אותי שהוא ככה נמשך לדומיננטיים ומובל על ידם ומנסה בכל דרך למצוא חן בעיניהם, כי זה לא מוביל לדברים טובים, אני לא רוצה שהוא יסתבך. אולי זה משהו בהתנהגות שלנו שתורם לכך? איך אוכל לעזור לו? אל תצחקו, אבל אני כבר דמיינתי שבהמשך הוא גם יימשך לבחורות יותר קשוחות שיסובבו אותו ככה (במילים אחרות התכוונתי לביצ'יות). אולי זה קשור לבטחון עצמי?
אני מאוד מאוד דואגת, אני רוצה שהוא יהיה מספיק חזק כדי לבחור בחברים טובים ולא להיות הליצן של המקובלים.
אודה על עזרתכם,
אולה.

בני בן 8 ובשבועיים האחרונים התחיל לבכות מדברים שבעבר לא היו מלווים בתגובה כזו. השבוע קבע עם חבר וכשהחבר לא הגיע בגלל אי הבנה עם אמו בני החל לבכות וצעק והיה קשה להרגיעו. היום שב הביתה והסתבר כי קיבל במבחן בחשבון רק 84 הוא החל לבכות, עצבני מאוד ושוב היה קשה להרגיעו. אשמח דעת איך לנהוג במקרים אלו ומדוע סף התסכול הנמוך צץ פתאום.

שלום רב. ביתי, בת 10, מזה כבר כמה שנים סובלת מבעיות חברתיות.
היא לא מקובלת בכיתה. . היא סופגת עלבונות על המראה שלה, היא סופגת הצקות בכל מיני מצבים מהבנות בכיתה. אולי המראה שלה שונה בכך שהיא מזרחית והן, ברובן לא.
אני לא מפסיקה לעודד אותה ולדרבן אותה לנסות להתקרב לבנות שבכל זאת יש לה קשר
איתן. שבכל זאת היא חברה שלהן , שהן ממש מעטות מכל הכיתה.
הדבר מתבטא בכך שהיא בקושי יוצאת מהבית. ובשביל לקבוע עם איזו חברה, היא צריכה שאני אומר לה. היא לא יוזמת את זה לבד. אני מרגישה שלא טוב לה.
היום למשל, כשהבנות בכיתה הציגו תמונת שלהן שהיו תינוקות, צחקו עליה כמעט כל הקבוצה כשראו את שלה.
אני לא יודעת מה לעשות ונורא כואב לי המצב . אני גם לא כ"כ יודעת איך לכוון אותה ואיך לעזור לה.
דיברתי על כך עם המורה, ואפילו היא לא נשמעת אחת שמתאמצת לשנות את המצב החברתי בכיתה לטובתה. מה אני אמורה לעשות? איך אפשר לעזור לה? במשך כל השנה שעברה עברנו את זה, ואני רוצה לפתור את זה בשלב זה של תחילת השנה. תודה.

שלום רב,
יש לי ילדה בת 9 וילד בן 5 אני בהתלבטות האם אני יכולה להשאיר אותם לבד בבית בערך 45 דקות עד לחזרתי מהעבודה-אציין כי אני עובדת 5 דקות מהבית. כרגע הילדה מוציאה את הילד מהגן והבייביסיטר פוגשת אותם ליד הבית ונשארת איתם עד שאני באה.הילדה מאוד רוצה לקבל על עצמה את האחריות ולהיות לבד עם אחיה בבית אך אני עדיין מעט בחששות. אבקש את עצתכם. תודה

שלום,

בני בן שנתיים וחודשיים, חמודי שמבין הכל...
כל ההתפתחות שלו הייתה מאוחרת, כולל דיבור. הוא לא בדיוק מדבר וכשהוא רוצה להגיד משהו הוא משתמש במילים שלא דומות לשום בקשה או משהו.
יש לו אוצר מילים מסויים, והוא חוזר אחרי הברות אה, בא וכו'... הוא משתפר בסה"כ עם הזמן, מדי פעם גם מחבר 2 מילים כמו אבא בוא, וכמו שרשמתי הוא מבין כמעט הכל.
הוא צועק המון, משהו לא מסתדר לו או שמציק לו או שהוא לא מקבל משהו הוא צועק, זה תופעה שנמשכת כבר כמה חודשים טובים.
פירשתי את זה בהתחלה כחוסר יכול להתבטא במילים, אז הוא צועק. אבל זה מתחיל קצת להיות מוגזם. האם זו תופעה מוכרת לגילו? האם כדאי כבר לפנות לקלינאית תקשורת?
אולי הצעקות לא קשורות בכלל לדיבור?

בס"ד

שלום, אני אמא צעירה לילד מקסים בן 3. מגיל חצי שנה הוא לא גר עם אביו בגלל גירושים.
האב מגיע באופן לא סדיר לראות אותו.
כשאני כועסת עליו כשצריך אז הוא בוכה אבא אבא, אז אני שואלת אותו אם הוא מתגעגע אליו? והוא אומר שכן.
דיברתי אתו כבר על חשיבות המפגשים הקבועים אך כנראה שהוא לא מבין את ערכם .
את יכולה לתאר לי תמונת מצב של הילד שלי, מה הוא מרגיש? חוץ מזה שהוא מתגעגע אליו?
איך אני יכולה לעזור לו? בגן הוא מאוד רגיש כך הגננת אומרת?
איך אפשר לעזור לו להיות פחות רגיש?
תודה רבה.

בני בן 4.בלילה. חווה לפני כשנה וחודשיים פרידה של הוריו. כאשר הוא בקשר כמעט אפסי עם אביו. יש לו אח בן שנתיים. ילד חכם מעל הממוצע, מדבר שוטף מגיל שנה וחצי, מתבטא ורבלית ורגשית באופן יוצא מגדר הרגיל. נמצא בגן רב גילאי והגננת אמרה שלדעתה הוא על גבול המחונן. יש לי אתו קשיים לא פשוטים
1. לגבי גמילה: נגמל בגיל מאוחר יחסית 3.5, עדיין לא נגמל בשבועות האחרונים הוא עושה מדי פעם קקי בתחתונים כאשר ברור לי שזה בכוונה, וגם ממש מתנגד שיחליפו לו, ואומר שטוב לו עם זה בתחתונים ורוצה להישאר עם זה. בהתחלה כעסתי, אחר כך אמרתי לו זה ברח לך, לא נורא, בוא אני ינקה אותך, אבל שום דבר לא עוזר, על מה זה יכול להעיד (קורה רק בבית או אצל אחרים אבל לא בגן)
2. הוא חסר משמעת לחלוטין, גיל שנתיים הנורא, אצלו לא נגמר אלא הולך ומתחזק. כל דבר מולו הוא במאבקי כוח. גם מילולית - אומר הרבה שהוא יהרו אותי ואת אח שלו, אומר לי מלים לא יפות, עושה ממש דברים נגד רצוני ואומר אני מחליט פה, משתלט על הבית. אך גם עושה לפעמים דברים מאד מסוכנים למרות שאני מסבירה לו שוב ושוב בתקיפות. יכול פתאם להתפרץ לכביש, או לפתוח דלת או חגורה באמצע נסיעה. ממש פחד אלוקים. כמו כן אם הוא שומע שקרה למישהו משהו, או שקרה איזה אירוע, רוצה לשמוע את כל הפרטים ואני ממש צריכה להתעקש לא לספר לו דפרטים ולהרחיק ממנו דברים כאלו.
יחד עם זאת הוא ילד מאד רגיש, קולט כל דבר וזקוק להרבה אהבה. הבעיה שאני נעה בין יכולת לתת לו ולהיות רגישה לצרכיו לרגעים שבהם אני כבר מותשת ומתפרצת ומגיעה כמעט לבכי. ומרגישה שלא יודעת איך להגיע אליו.
3. לגבי השינה הוא ואחיו מסרבים ללכת לישון, קמים כל רגע מהמיטה, אם אני משאירה אותם לבד בחדר, הם קמים כל רגע מהמיטה ומשתוללים, מסתובבים בבית עושים בלגן. אני צריכה לשכב לידם עד שהם נרדמים ולהרגיע אותם. וזה יכול להיות עד 11 בלילה. אני מותשת!! אין לי שניה לעצמי, לא יוצאת ולא כלום, וזה גורם לי להגיע לפעמים להתפרצויות ממשד אלימות שאני פשוט לוקחת את הילד בכוח ומטילה אותו על המיטה ואז הוא בוכה מאד וגם אני מצער. אנא עזתכן

שלום רב,
בני בן 3.5 הוא ילד מדהים. הוא שובב קטן, מאוד חמוד ומצחיק, הוא ילד יחיד ונכד יחיד, מאוד מפונק, מקבל את כל צומת הלב והמון אהבה מכולם.
יש לו בעיית תקשורת, הוא לא מרכיב משפטים ולא מבין חלק מהדברים שאומרים לו.
פנינו למרכז להתפתחות הילד במסגרת קופת החולים. במשך מספר חודשים אנחנו מטופלים אצל קלינאית תקשורת עם שיפור קל.
בביקור אחרון אצל רופא להתפתחות, קיבלו שאלון לגננת והפנייה לאבחון אצל פסיכולוגית ילדים דרך הקופה. לפי הדו"ח של הגננת - בני משחק ומתקשר עם הילדים, אך יש לו קשיי תקשורת עם מבוגרים בגן, לפי הגננת כאשר פונים אליו, הוא מסתקל בעינים ויש הרגשה שהוא לא מבין.
בשיעורים הוא מקשיב ולא מפריע אך לא משתף פעולה, מעדיף כאשר פונים אליו באופן אישי ולא כאשר פונים לקבוצת הילדים.
אוכל, הולך לשירותים , מלבש באופן עצמאי.
אני כאמא לא שמתי לב שיש לו בעיה עם מבוגרים, אולי בגלל שהמבוגרים היחידים שהוא בקשר איתם זה בני משפחה והוא רגיל אליהם.
בעוד יומיים יש לנו מפגש ראשון עם פסיכולוגית ואני לא מוצאת לי מקום מהדאגה.
האם אנחנו עושים צעד הנכון? אני מאוד חוששת מהפגישות האלו. קראתי מקרים רבים, כאשר הורים פנו לפסיכולוגית לקבל עזרא ובמקום זה מצאו את עצמם רצים בין הפסיכולוגים ועובדים סוציאליים.
האם זה שהוא לא מתקשר עם מבוגרים בגן יכול להעיד על בעיה כלשהיא? כי איתנו - הורים, סבתות וסבים הוא מתקשר ונהנה מהמשחק המשותף.
אשמח לקבל תשובה,
תודה רבה.

לא קיבלתי תשובה - אני שולחת שוב.

שלום רב,

בני בן 6 וחצי, בן יחיד, בוגר וחברותי. בתחילת השנה נכנס לכתה א', והוא תלמיד טוב.
מתחילת השנה המורה העירה שהוא עושה קולות ופרצופים בכתה וזה מפריע לה, שוחחתי איתו וגם המורה שוחחה עימו ולדבריה זה פחת.
לאחרונה שמתי לב שזה התגבר, צפיתי בו ביום הולדת שהיתה לאחד מילדי הכתה ונחרדתי לראות שזה קורה הרבה.
דיברתי עם המדריך קרטה שלו בחוג וגם הוא אמר שזה קורה הרבה לאחרונה.
אציין כי כשאני בבית איתו לבד או עם המשפחה הקרובה זה כמעט אינו קורה.
אני מבחינה בזה רק כשהוא נפגש עם חברים או בחוג או בכתה (לדברי המורה) או ביומולדת שיצא לי להיות.

מאז שראיתי את התנהגותו ביום הולדת אני מאד מודאגת,
מה המקור לזה ? איך ניתן לעזור לו ?

תודה מראש.

ביתי בת 11 וחצי בכיתה ו'.
מכיתה א' שמתי לב לרגישות יתרה לעומת ילדים אחרים.
דוגמאות:
כיתה א' - קוסם המראה איך הוא תוקע חרבות בילד שיש לו קופסא על הראש. כל הילדים מסתכלים בשקיקה. היא היתה מפוחדת מאוד.
כיתה ב' - מראים בכיתה קטע מהסרט נסיך מצרים. הקבט שבו יוכבד משאירה את משה בתיבה ואחותו מרים רצה אחריו. כל הילדים אדישים. הבת שלי מחבקת אותי והדמעות זולגות.
זה ממשיך בכיתות אחרות בכך שאם מראים סרטי מלחמה (במוזיאונים) מאוד קשה לה לראות את זה - מפחיד אותה. מפיקוד העורף הגיעו לבית הספר להסביר דברים. הקושי הגיע כאשר דיברו על מלחמה כימית (למה צריך להסביר להםאת זה ?). היא לא רוצה ללכת לבית ספר ביום השואה, אחר כך ביום הזכרון, השנה היא הוסיפה גם את יום הזכרון לרבין. מראה מילות השיר שהיו בכיסו והוכתמו בדם והשמעת היריות גורמות לה לבכות והיא נבוכה להיות היחידה שבוכה.

מצד אחד זה נראה לי יפה ורגיש.
מצד שני: האם לא מדובר ברגישות יתר ? האם היא צריכה עזרה ?
דרך אגב - מדובר בילדה מחוננת. האם זה אומר שהיא מבינה יותר אך לא יכולה להכיל את זה ?

בתי בת השלוש וחצי לעיתים אומרת לאביה או לי "אני לא אוהבת אותך", ולעיתים רגע לאחר מכן "אני אוהבת אותך".
זה לרוב קורה כשלא מוצא חן בעיניה כשאומרים לה משהו, אבל לא תמיד.

נדמה שהיא משתעשעת עם זה למרות שאנחנו מסבירים לה שזה דבר שעלול לפגוע ברגשות...

כמו כן היא עושה טיזינג על ידי כך שהיא קוראת לאנשים זרים בפניהם "קקי".

לפעמים היא קוראת לנו, הוריה, כך, כדי להביע את חוסר שביעות רצונה מכך שאנחנו

כועסים עליה.

זה מאוד מביך, כמובן.

רציתי לדעת אם יש דרך התנהגות מומלצת מלבד התעלמות.

תודה

לא קיבלתי תשובה - אני שולחת שוב.

שלום רב,

בני בן 6 וחצי, בן יחיד, בוגר וחברותי. בתחילת השנה נכנס לכתה א', והוא תלמיד טוב.
מתחילת השנה המורה העירה שהוא עושה קולות ופרצופים בכתה וזה מפריע לה, שוחחתי איתו וגם המורה שוחחה עימו ולדבריה זה פחת.
לאחרונה שמתי לב שזה התגבר, צפיתי בו ביום הולדת שהיתה לאחד מילדי הכתה ונחרדתי לראות שזה קורה הרבה.
דיברתי עם המדריך קרטה שלו בחוג וגם הוא אמר שזה קורה הרבה לאחרונה.
אציין כי כשאני בבית איתו לבד או עם המשפחה הקרובה זה כמעט אינו קורה.
אני מבחינה בזה רק כשהוא נפגש עם חברים או בחוג או בכתה (לדברי המורה) או ביומולדת שיצא לי להיות.

מאז שראיתי את התנהגותו ביום הולדת אני מאד מודאגת,
מה המקור לזה ? איך ניתן לעזור לו ?

תודה מראש.

ערב טוב ,

יש לי תאומים בני שנתיים וחצי והייתי מעוניינת לקבל עצה ל 2 מקרים :
1. לפני שבועיים עברנו לדירה חדשה ומאז הם עושים בעיות בשינה : לא מעוניינים לישון במיטה שלהם וגם אם כן אז הם נרדמים אחרי שעתיים שהם במיטה .
חשוב לציין שעד למעבר הם נכנסו למיטה בשבע - שבע וחצי בערך והיו נרדמים לבד במיטת שלהם (תינוק) ,וכעת עברו למיטת נוער , איך ניתן לחזור לשגרה??בנוסף גם שהם קמים הם באים אלי בבכי ורוצים שארים אותם
2. הילדים מאוד קשורים אלי ולא מוכנים לעזוב אותי וללכת לאנשים אחרםי גם אם אני בסביבה, לאחרונה (חודש אחרון) המצב החמיר הם נהיו הרבה יותר תלותיים ובוכים יותר , רוצים שאני ארים אותם , אני אפילו לא יכולה לרדת לשניה או לצאת לאוטו ולהשאיר אותם גם אם הם ישארו עם אבא שלהם .
אני רוצה לציין שבבוקר לפני הגן אני מארגנת אותם , הם נמצאים בגן עד ארבע וחצי ועד שהם הולכים לישון הם נמצאים איתי , בעלי עובד ערבים ולכן לא רואה אותם בצהריים אלא רק בבוקר כמה דקות לפני שהם הולכים לגן .
מה עלי לעשות ???המצב די מתסכל ומעייף .