פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
יש לי ילד בן שנה וחצי אני ואישתי מתגרשים בקרוב אני מאוד דואג שהילד לא ירצה לבוא אלי ואני אומר זאת בעקבות מה שאני רואה מהיום יום ואני יפרט.הילד מאז גיל חצי שנה נימצא איתי יום יום משעה 18 בערב אני משחק איתו מאכיל אותו מקלח אותו והכל אימא שלו עובדת בשעות הערב קבוע.סבתה של הילד מגיעה לערך כל שבועיים לביקור והילד ממש מפרכס שהוא רואה אותה וממש מתעלם מימני ואני שואל את עצמי איפה אני לא בסדר?מה החסרתי מימנו?למה אלי הוא לא רץ בסוף היום שהוא רואה אותי אולי זה נשמע דבילי אבל אותי זה מאוד מטריד..נ"ב שהוא רואה אותי שאני בא לאסוף אותו מהמטפלת שלה הוא כן מקשיב הוא מתחיל להזיז ולעשות דברים שהמטפלת לא מרשה לו נא עזרתכם הדחופה תודה

שלום,יש לי ילדה בת 4 וחצי עם התפתחות תקינה.
התחילה לדבר גיל מוקדם.
בשבוע שעבר פתאום היא התחילה לגמגם,ומאוד קשה לה לנתחיל משפט היא אומרת ככה:
אאאאאאאאני רעבה.היא לא מבינה למה היא מתקשה לדבר.היא בוכה ואמרת לי "אמא למה אני לא מדברת רגיל?מה קרה לי?
מה זה התופעה הזו?
אודה לעזרתכן,זה מאוד מעצבי אותה ואותי כמובן :(
תודה מראש - אודה לתשובה בהקדם

אמא

שלום!

לפני כ-7 שנים בערך הגרנו לחו"ל עם ילד בן 3.5 וילדה בת שנתיים.
המעבר לא היה פשוט לבן הגדול, למרות גילו הקטן. הוא ילד מאוד ביישן. עם השנים הוא התרגל למקום ובנוסף לכך הוא למד ולומד בשפה זרה(צרפתית ואנגלית) 8 שעות כל יום.
יש לציין שאחותו הקטנה בת 9 ונולדו לנו עוד בן ובת שהיום הם בני 5 .

חשוב לי לדעת:
1. איזה נזק עלול להיגרם לילדים במעבר למדינה אחרת.
2. ואם עלול להיגרם נזק, כשבן משפחה מהותי בחייהם כגון סבא, סבתא, דוד, דודה... שחיו איתם עוזב את המדינה.

תודה

שלום, אני דודה של הילד לא אמו, אך עדיין התנהגות מסויימת מטרידה אותי. לפני פחות משנה נולדו במשפחה תאומים, הדבר היה מאוד קשה לילד ועד היום עדיין קשה לו לקבלם, הוא מציק להם מאוד. זהו ילד שקיבל המון המון תשומת לב מהמשפחה הוא הנכד הראשון. ומן הסתם נפלה עליו פצצה כפולה עם התאומים והמצב שלו די מובן.. הבעיה היא שהוא פיתח התקפי זעם ובכי, ואין לו גבולות כמעט בכלל הוא לא יודע לשמוע את המילה לא, הבעיה היא גם שאבא שלו מאוד רגיש לגביו ומוותר לו הרבה פעמים והאמא נכנסה בלי כוונה לתפקיד ה"שוטר הרע", היא המחנכת בבית. וכך יוצא מצב שכל קושי הכי קטן הוא פונה לאבא שלו. בגן לצערי יוצא לו שם של ה"מרביצן" וזה ממש קורע לי את הלב, זהו ילד מתוק ורגיש מאוד מתוסכל, שבגלל שאין לא גבולות הוא שומע בעיקר בגן- לא, ואסור, וזה מחריף את הרגשת התסכול שלו-אני מניחה- בגלל שזה גורם לו הרגשה שהוא כל הזמן לא בסדר... רציתי עצה איך לגשת אליו איך להתייחס בעת התקפת בכי או זעם. אני מאוד דואגת לבריאותו הנפשית...

שלום רב,
כשבתי היתה בת חצי שנה, חזרתי לעבודה אחרי חל"ד, והיא נשארה אצל אמא שלי. הפרידה ממני היתה לה קשה מאוד, אז אמא שלי נתנה לה בזמן העדרותי, חולצה עם ריח שלי, דבר שניחם והרגיע אותה. אט אט החולצה נעשתה חלק בלתי נפרד מחייה והיא נסחבה איתה לכל מקום. החולצה היתה נפלאה כחפץ מעבר וספקה לה מענה בזמן משברים, מעברים או סתם מצבי רוח רעים או זמני עייפות. היום הבת שלי בת שנה ו-11 חודשים. היא עברה בתחילת השנה לגן חדש וההסתגלות אליו היתה מאוד קשה , כך שנצמדה יותר ויותר לחולצה הזאת. בגן הקודם היא היתה מוותרת עליו לטובת משחק או יציאה לחצר, אך בגן הזה, לפי דברי הגננת, החולצה הפכה לכלי נשק שלה ומקור לשליטה, והיא לא נפרדה ממנה ומהמוצץ לשניה. הדבר נודע לי רק בשבוע שעבר, ומאוד חרה לי עם העובדה שכשהיא משחקת הידיים לה לא פנויות, וגם התלות המוגזמת בזה לא נראת לי...
החלטתי שאני מקדישה את סוף השבוע לגמילה מהמוצץ והסמרטוט בשעות היום, ומעתה היא תוכל לקבל אותם רק בזמן שינה. הייתי בטוחה שזה יהיה צעד קשה מאוד אך זה הלך מצויין והיום, לאחר ארבעה ימים בלבד, היא לא דורשת אותם בכלל בזמן היום.
השאלה שלי האם כדאי לנצל את ההזדמנות ולגמול אותה לחלוטין מהחולצה הזאת (או אולי גם מהמוצץ), יתכן שכבר אין לה צורך בזה כבר? השאלה גם נובעת מכך שעלול להופיע משבר בקרוב, בעקבות לידת אחיה הצפויה לבעוד כשלושה חודשים. אולי עדיף להשאיר לה את הנחמה הזאת לתקופה הזאת?
תודה מראש!

בני בן שנתיים ותשעה חודשים. מתחילת השנה בגן (גן חדש) בוכה בכי היסטרי כשנפרדים בבוקר, לאחר שתי דקות הוא נרג.
במהלך היום מצב רוחו משפר בהדרגתיות ובסוף היום כשאני באה לקחת אותו הוא שמח ומאושר, אוהב את הצוות המטפל.

אבקש עזרתכם בהבנה האם הדבר טבעי? או האם זמן ההסתגלות אמור להיות ארוך יותר? קשה לי לראות אותו סובל - זה לא בכי של פינוק אלא בכי עצוב מלא כאב.

שלום רב, בני בן 9, מצטיין בלימודים, הצליח במבחני המחוננים, לא אוהב שעורי מוסיקה, לטענתו, המוסיקה גורמת לו כאבי ראש, המורה טוענת שהוא יושב עצוב בשיעורים אלה ומסרב לפעול בהם.אולם כשצופה בטלויזיה רעש המוסיקה שבוקע ממנה לא מפריע לו. מה יכולה להיות הסיבה? אני מאד מודאגת מכך.

היי, אני ממש אודה לעזרה:
בני בן 8 ילד שמח ונבון. אנו חיים בתל אביב בסביבה נפלאה ורגועה. לפני כשבוע היתה אזעקה בבית הספר (תרגיל) והוא מאוד נבהל. מאז כל ערב הוא מתלונן על כאבי בטן ומחשבות רעות, מספר שהוא מפחד מקסאמים ומפחד למות ושואל אותנו שאלות על מלחמה, מוות וכו, תוך כדי שהוא בוכה ומתלונן על כאבי בטן.
אני אובדת עצות ומרגישה שלמרות ההקשבה שלנו והשיחות איתו זה הולך ומחמיר. כיצד לעזור לו? להתעלם מזה, לדוש בזה? מה ניתן לעשות?

בני בן 6 עלה לכיתה א'. התחיל לברוח מהצהרון בו הוא שוהה לאחר שעות ביה"ס, לעיתים חוזר לעיתים לא. עפ"י שיחה איתו לא עושה זאת בכדי למרוד אלא בכדי להרגיש גדול ועצמאי ואפילו לא מודע לחומרת המצב. אנו גרים ביישוב קהילתי בו הרבה ילדים די משוחררים לאחר שעות ביה"ס והוא מאוד היה רוצה גם כן להגיע הביתה.
כמו כן. בשבוע שעבר ניסה לצאת מתחום ביה"ס בטענה שקשה לו ביום זה בגלל ריבוי שיעורי עברית.
מה עליי לעשות. ניסיתי להענישו, לכעוס, לברר מדוע ובכל זאת הוא ממשיך לברוח.
יש לציין שזה לא קורה בגל יום.
האם עליי לפנות ליועצת בית הספר או לפסיכולוג או איש מקצוע אחר?

היי רציתי להתייעץ על איזשהו טראומה שניראה לי שבני עבר....
הילד שלי בן 7 בכתה ב,יחד איתו יש בכתה ילד נורא מופרע גס וחוצפן שלא מקבל חינוך מההורים שלו,זה ילד שכל הזמן מעבירים אותו מכתה לכתה מרוב ששום הורה לא מוכן שישאר בכתה של הילד שלו,
לפני כמה ימים הוא לקח את בני שהוא מאוד מאוד תמים ולא יודעת שום דבר על מין והראה לו תמונות סקס,בני מרוב הבושה והפחד לא סיפר לנו בבית אבל סיפר לחבר מהכתה וכך גילינו את זה...מלבד זה שאנחנו נטפל בנושא זה בחומרה בבית הספר רציתי לדעת מה עובר בני בשלב כזה אנחנו מפחים לדבר איתו יותר מידי כי או שהוא ישכח מזה או שהוא מפנים את זה?מה עושים במצב כזה?בעיני זה סוג של הטרדה ..

שלום!אני רוצה להתחיל את תהליכי הגירושים. יש לי שני ילדים בת 6 ו בן 3. מה נהוג לעשות כדי להקטין כמה שיותר להם את הטראומה מהגירושים? האם יש כללים וכלים כדי לעשות את זה בדרך הכי קלה בשבילם?
תודה

שלום,
בתי המקסימה בת שנה וחודשיים, הולכת לבד כבר חודש, חברותית ומקסימה להפליא.
לאחרונה היא החלה לתת מכות לעצמה בראש ובפנים. לפעמים בלי סיבה ולפעמים כשאני לא מרשה לה דבר מסויים.
האם הדבר נורמלי ומוכר??
בדר"כ היא לא עצבנית ויחסית רגועה.

לתגובתכם אודה.

לילד בן 11 עם התקפי זעם קשים, עצבני מאוד לאחרונה אפילו מתפרץ בלי סיבה מובנת. כולל איום, כשבידו חפץ, לפגוע בי, אומר מילים קשות לאח שלו כמו : אני ארצח אותך בסוף.

קשה לי מאוד ואני לא יכולה לבזבז זמן על טיפול כושל........ האם מישהו יכול להמליץ לי על פסיכולוג/ית טוב/ה או כל טיפול אחר שעוזר מניסיון אישי...?
המייל שלי הוא : [email protected]
בבקשה עזרתכם.

שלום,
יש לי שני ילדים: אחת בת 7 ואחד נולד לפני כחודש.
מאז נולד הינוק בתי חזרה להרטיב בלילה.
ברור לי כי בתי מוטרדת מאוד מכניסתו של האח למשפחה. היא בוגרת מאוד ומתחילת ההריון אמרה שהיא לא שמחה כי יאהבו רק אותו וישכחו ממנה.
העניין שהיא לא מבינה למה היא מרטיבה בלילה, היא מבקשת שאלך לרופא להביא לה תרופה. היא לא רוצה לשתות שחלילה לא תעשה פיפי.
אנחנו לא מעירים לה על ההרטבה. מעירים אותה, היא מתקלחת מחליפים מצעים והיא חוזרת לישון.
כיצד ניתן לעזור לה להפסיק את ההרטבה?
תודה רבה

ביתי הנפלאה בת 3 וקצת עם אופי מורכב - טובה וחמה ומלאת רגישות כמו גם פלפלית מצחיקה. אלא שהיא חייבת לנהל, לשלוט ולהחליט בשביל הפרטנרים שלה למשחק. היא תחלק והיא תגיד מה ומתי עושים וכו' ועושה זאת בצעקות רמות ובכוח. מי שלא מסכים למה שהיא רוצה היא מעליבה אותו ומענישה אותו "אני לא חברה שלך" והם נעלבים. גם כל מה שמישהו מחזיק היא רוצה ונלחמת לקחת לו. מה עושים? לטפל או שזה גיל?