פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי ילד בן 3 חמוד מקסים ושובב מאד. הוא לא מפסיק לדבר - תמיד יש לו מה להגיד וכל הזמן מציק לאחיו הגדול בן ה- 6 - לפעמים הגדול משתף פעולה וזה מין משחק ולפעמים זה מפריע לו - גם כשאומרים לו די זה לא נעים לו הוא לא מפסיק וממשיך. אני לא יודעת איך לנהוג איתו במצבים כאלו. להעניש? להתעלם? לתת לגדול להתמודד?

מעוניינת לדעת איך להתנהג עם ילדה בת 5 שרוצה להשליט בבית ואו אותי האמא רק מה שהיא רוצה ומתי שלא מקבלת עונה לא יפה איך להתמודד עם זה במקביל יש בבית יש עם בעיית קשב וריכוז האווירה בבית לא תמיד רגועה ואני חושבת שזה תורם להתנהגות העצבנית שלה ואני מוצאת את עצמי מדברת ומנהלת משא ומתםן לא עם ילדה בת 5 אלא יותר בוגרת , זה מתחיל מבגדים ועד כמעט כל נושא היא דעתנית עד כדי חוצפה שמשליטה טרור ורק איתי פחות עם האבא אשמח לקבל עצה תודה.

אשמח להמלצה על פסיכולוגית קלינית לילדים בירושלים. מדובר בילדה בת שנתיים וחצי עם שינוי התנהגותי בחודשית האחרונים.

כשאנחנו הולכים לבקר את אחי נשויפלוס תאומים בני 5 הם תמיד מקבלים ליבוק ענקי מאיתנו כולל מתנה קטנה.נראה שהילדים נהנים מאוד מהמתנה וגם מהביקור שלנו.הבעיה היא שביתי בת השנתים ילדה ממש מתוקה ובישנית בהתחלה ומחבבת אנשים מאוד בקלות כמובן ילדים שזה הדבר הכי כפי בשבילה מגיעה איתנו היא אפילו לא מקבלת צומת לב אפילו לא פונים אליה בשלום ביתי כמובן לא מתקרבת אליהם כי הם אפילו לא מנסים אפילו שהייתה תינוקת הם לא שיחקו איתה כולל אחי ואישתו.
וכשאנחנו מגיעים לבקר ביתי משחק לבד למרות שאנחנו מאוד מנסים להכניס אותה אולי היא מרגישה לא רצויה (אני לא יודעת איך לשפר את המצב)
אפילו שאנחנו מבקשים שיעשו לה בביסיטר אולי זה יעזור הם משיבים אותה מול הטלויזיה יצא שביקשנו מהם בלי טלויזיה והם הוציאו את הילדים לבחוץ עם אופנים וביתי הסתכלה עליהם ולא עשתה דבר
אני מאוד רוצה לשפר את המצב כי זה ממש הרגשה לא נעימה לראות את הילדה המקסימה הולכת לאיבוד בכל ביקור
איך אפשר לשפר את המצב במהירות חוץ משיחה כי בעלי לא רוצה לפתוח את העניין..בעלי חושב שזה מי הם ואלה אנחנו
כמובן שאני לא מקבלת את הייחס ונמאס לי
מה עושים?

שלום. אני בת 15 .. בשנים האחרונות היה לי הרבה ריבים עים אמא שלי והגענו למצב שאנחנו לא אוהבות אחת את השניה לא היה לנו חיבוק או משהו קרוב כבר 4 שנים או יותר ..
אני תמיד רבה עים אמא ולפעמים זה ממש גרוע וליפעמים פחות {כמו קללות וצעקות)
שנה שעברה הייתי בפנימיה והחלטתי לעזוב וללכת לפנימיה אחרת אבל לא מצאתי פנימיה
והחופש כבר כימעט ניגמר וביניתים התחילו ריבים ממש קשים עים אמא ..{ההורים שלי גרושים)
אמא שלי החליטה שאני אורזת ועוברת לאבא שלי .. עזבתי הכל ועברתי . היה לי ממש קשה
רשמו אותי לפנימיה פה אבל אני לא מיסתדרת ואני מיתגעגעת נורא . ואני רוצה לחזור
אני לא רבה עים אבא שלי אני מיסתדרת איתו טוב .. אבל עדיין אני רוצה לחזור לחברים ולבית שלי .. דיברתי עים אמא שלי בטלפון וביקשתי לחזור והיא הסכימה ..
ואני לא יודעת אים אני צריכה לחזור או לא .. כי הריבים האלה בבית ממש עושים לי רע
אבל מיצד שני אני ממש מיתגעגעת ולא טוב לי בפנימיה שפה אצל אבא ..אני ממש מתוסכלת
לחזור הביתה או לא ? מה לעשות עים אמא ?

ביתי בת שנה וחודשיים בזמן האחרון תולשת את שערות ראשה בידיה ואוכלת אותם כמו כן היא מאוד אוהבת לאכול צבעי פסטל שהילדים מצירים היא מודעת לכך שתופעות אלו מפריעות לי מאוד ולכן כשאני נכנסת לחדר או מסתכלת עליה היא מפסיקה בבהלה מעבר לכך היא ילדה מתוקה ונורמטיבית לבני גילה מה עושים עם התופעות הנל? כיצד מפסיקים אותם ואיך? בפרט הענין עם השערות משגע אותי.....מה עושים? מחכה לתשובתכם...תודה!

שלום ותודה

שאלה לגבי גמילה
בתי בת שנתיים + 3 חודשים. חכמה, מדברת חופשי ומתוקה כמובן
לא ממש בעניין גמילה, אומרת שיש לה תחתונים..., יש לה סיר שהיא מבקשת לשבת עליו ולעשות בלי חיתול או לשבת בשירותים אבל לא ממש יוצא לה והיא לא מקשרת שהיא צריכה ללכת לשירותים ובין מה שהיא מבקשת.
השאלה שלי כיצד לנהוג, האם כאשר היא מבקשת כן להוריד את הטיטול ולהושיב אותה ? להגיד משהו ? לנסות כן לקדם את העניין ?

דבר חשוב נוסף הוא שאני אמורה ללדת עוד 3 חודשים...
אני לא לחוצה עם הגמילה, מאוד בעניין של לתת לה את הקצב שלה, לעודד ולחזק אותה באופן כללי בעצמאות שלה ללא קשר לגמילה.

ילדי מאוד מתוקשר בגן מנהיג ובעל שליטה ביד רמה יש לו המון חברים ומאוד אהוב.
בגן הוא "אליל הבנות" הן ממש מאוהבות בו וזה נשמע הן מהבנות והן מהאמהות הן ממש רוצות את קרבתו וחברתו - הבעיה שלי שהוא מאוד אוהב שמלות של בנות וגם נעליים הוא בכל הזדמנות שיש בגן בגדים הוא מתלבש ועושה להם תצוגה גם יש לו אהבה לנעלי עקב.
הרצון שלו להיפגש עם חברים הן בעיקר ממין נקבה איך עלי "למנוע ממנו לא להתלבש לבוש נשים והאם נכון שאני מעירה לו המון פעמים ןאומרת לו שיצחקו עליו בגן על מעשין .זה ממש לא מזיז לו והוא מרגיש עם זה מאוד נוח.מה אני אמורה לעשות האם להתעלם למרות שקשה לי האם לדבר איתו אפילו אמרתי לו שבסוף הוא יהיה בת רציתי לראות את תגובתו והוא אמר כן אני רוצה להיות בת בקיצר אני קצת ירדה ומקווה שזה יחלוף.אודה לך נעמה או דר אחרת לטיפים איך להתיחס לנושא -צופית

מבקשת ייעוץ דחוף בעיניין קשה מאוד .ילדיי בני 4 וחצי (תאומים) נולדו באמריקה בגיל שנתיים אני וילדי הגענו לארץ בלי האבא ואז בעלי נעצר שם, ונישפט להרבה שנים, עד כאן זה הרקע. מאז כ שנתיים וחצי ילדיי לא ראו את אבא שלהם חוץ מתמונות ומידי פעם שיחות טלפוניות הילדים יודעים שאבא שלהם באמריקה ושהוא לא יכול לבוא לכאן.(אופי המסר שלי הוא: לא לשקר, אבל גם לא אמת) עכשיו החלטתי לטוס עם ילדיי לבקר את בעלי\אביהם, זה בע"ה קורה שבוע הבא התחלתי לטפף בעדינות שאנחנו נוסעים לאמריקה לבקר את אביהם אינני יודעת כיצד להעביר להם את המסר שאבא שלהם לא ישן איתנו ואנחנו לא ישנים אצלו ונטו נוסעים לבקר ולאחר שבועיים חוזרים לארצנו בלעדיו. ועוד שאלות שבטח יצוצו בהמשך.
עלי לציין שכל ביקור בבית הסוהר הוא עד 8 שעות, המקום די סימפטי ואינו נותן תחושה של בית סוהר אלא יותר כמו בסיס צבאי. בבקשה תנו את דעתכם ואת עצתכם האם זה בסדר בכלל שילדי יבקרו את אביהם שלא ראו אותו מזה שנתיים?
איזה שאלות לדעתכם ישאלו ילדיי ומה התשובות להם עלי לתת? בבקשה עזרה מיהרה

שלום,
יש לנו ילדים בני 3 וחצי וכמעט שנתיים.
הילד הגדול מרבה להרביץ לו ולמשוך לו בשערות,גם כשהקטן מנסה לקחת לו
משחק וגם סתם כך..
גם מול העיניים שלנו וגם כשהם לבד.
מה הדרך המומלצת להתנהג במקרים האלה כדי שזה יפסק?
תודה

היי,
בן זוגי ואני עומדים לצאת לנופש של סופ"ש מטעם העבודה.
יש לנו שני בנים: בן 4 וחצי שעומד לנסוע לסבתא וסבא (ואין בעיה עם להסביר לו את זה) ובן שנה ו-3 חודשים שמתוכנן להשאר בבית עם שכנה וחברה שלנו, שמטפלת ומכירה אותו מאז שנולד. זו תהיה הפעם הראשונה שאני משאירה את הבן הקטן לבד ועוד לשני לילות.
אני כמובן מלאת יסורי מצפון אבל יש סיבות חשובות שמובילות אותי להחלטה שאנחנו הולכים על זה.
שאלה פרקטית שמעניינת אותי לגבי הפרידה: הוא נמצא בגן פרטי בקיבוץ . האם עדיף להוציא אותו אחה"צ מהגן ביום חמישי, להביא אותו בעצמנו הביתה ואז לעשות מולו טקס פרידה, כשהוא רואה אותנו עוזבים את הבית והוא נשאר עם המטפלת, או שעדיף שהיא פשוט תיקח אותו מהגן באותו יום ופשוט נעלם לו ליומיים (למעט בטלפון שיוכל לשמוע אותנו)?
אודה לכן על תשובה

ביתי בת שבעה חודשים, עברה לפני כשבועיים ניתוח קשה להסרת כיליה הניתוח היה מתוכנן ותוצאותיו טובות. לפני כשבוע חזרנו הביתה ומאז היא שינתה את התנהגותיה לחלוטין, מילדה רגועה ונינוחה שישנה טוב ורצוף בלילה, היא כעת כל הזמן רוצה על הידים, בוכה וצועקת כל פעם שמניחים אותה או שהיא לבד ובלילה מתעוררת בבכי כל שעה. אנחנו איתה כל היום מרימים ומחבקים ומלטפים, אך אין שיפור. גם אם לכמה רגעים היא משחקת לבד, בדרג שהיא רואה אותי או את בעלי היא מתחילה לבכות ולצרוח ולוקח לה זמן להרגע. אני משוכנעת שלא מדובר בכאב שכן משככי כאבים לא עוזרים וכשהיא איתי או עם בעלי על הידיים היא שמחה וחייכנית. אודה לכל עצה או רעיון שיוכלו להקל עליה ועלינו

שלום, אני אם לילד בן 7.5 וילדה בת 5. הבעיה שלי עם בני הבכור, כל דבר שקורה בבית אפילו הטפל ביותר הוא הולך ומספר בד"כ לאנשים שאנו מכירים משפחה וכו'.
זה יכול להיות מדובר לדוגמא בפלאפון חדש שקיבלתי, או בתכנון בילוי משפחתי שמתקרב, או אף כלי חדש שקניתי למטבח, באותה מידה זה יכול להיות גם משהו אישי שקרה בבית או כל מה שעולה על דעתך. אפילו בסופר הוא סיפר לקופאית שאנחנו הולכים לקנות קישוטים לסוכה אבל לא לפני שנוציא כסף מהכספומט.... זה מאוד מעצבן ומביך, הוא מדבר לא לעניין וגם חושף דברים אישיים שקורים בבית. אני בטוחה שגם בכיתה הוא מדבר יותר מדי.
הסברנו לו אלפי פעמים שלא מספרים כל דבר וזה לא עוזר.
חשוב לציין שמבחינה וורבלית הוא חזק יותר מכל הבחינות ויש לו שפה עשירה והוא מודע לזה אך עם זאת כיצד את מציעה לי להתמודד עם זה? איך אסביר לו ואעזור לו להבין מה אפשר לספר ומה לא? זה מביך ולפעמים זה יוצר מצבים שאני ובעלי לא יודעים איך לצאת מזה.
הבעיה שאחותו הקטנה מתחילה גם להתנהג בצורה כזו...

שלום יש לי ילדה בת וו וחצי עם בעיות של חרדות +סלקט מוטיזים שנמשך כבר לשלוש שניים רציתי לדעת אם זה ניקרא סוג של נכות מבחינת ביטוח לאומי.

שלום,

בשנים האחרונות היחסים ביני לבין אימי קשים מאד, חלק מהזמן עד כדי נתק. היא לא מכירה את ילדיי, ואמרה בפירוש שאינה מעוניינת לפגוש אותם במצב הנוכחי. הם, מצידם, בכלל לא יודעים שהיא קיימת.
בתי הגדולה בת ה-4 התחילה להתעניין, ואף שאלה אותי מי זו אמא שלי. לא ידעתי מה לענות, והתחמקתי.
מה כדאי להגיד לה ?
האפשרות הקלה - שאמא שלי גרה רחוק ולכן אי אפשר לראות אותה. אבל אני מעדיפה לא להתחיל עם שקרים.
לגבי האפשרות להגיד את האמת - אני לא רוצה שהיא תדע בכלל שיש אפשרות כזאת שאמא ובת לא ידברו :-( ואני בטח לא רוצה שהיא תדאג שמא יום אחד זה יהיה המצב בינינו.
אפשרות אחרת - "היא מין אמא כזאת שמסוגלת לריב עם הילדים שלה, אבל אני לעולם לא אעשה את זה. (וגם לא האמהות של החברות שלך...)".
לגבי האפשרות להתפייס עם אמא שלי - המצב מאד מאד מסובך, וזה לא עומד על הפרק כרגע.

תודה,
דפנה.