פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בתי בת שנה ומזה שלושה חודשים הפרידות בבוקר קשות. היא במסגרת של מטפלת 3 פעמים בשבוע ובשאר הזמן היא עימי. מקריאה בספרות המקצועית אני מבינה כי זהו תהליך פרידה נורמטיבי. מעט מדאיג אותי כי לא חל שיפור בתהליך הפרידה והוא תמיד מלווה בבכי גדול. ראוי לציין כי הפרידה היא מהירה יחסית עם הבטחה לחזור ולאסוף אותה. האם זה נורמאלי? כמה זמן יכולה תקופה זו לארוך?
בברכה,
שירי

שלום

הבן שלי בן 4 ו-8 חודשים . בתקופה האחרונה הוא מקלל המון ומרביץ , הגעתי למצב שכבר לא נעים לי ללכת איתו לאנשים הביתה או אפילו בגן השעשועים .
ברצוני לציין מספר עובדות בחייו יש לו אח קטן בן 8 חודשים שהוא מקנא בו . השנה הוא התחיל גן חדש אחרי יותר מ-4 שנים באותו גן . וגם צהרון חדש .
הגננת בצהרון כבר אמרה לי שהוא אלים.
אני די נואשת ולא יודעת מה לעשות ?
עוד דבר שאולי משפיע אני ואבא שלו חיים ביחד אך לאחרונה אנחנו רבים המון גם מול הילדים .

בבקשה תשובה אני נואשת ולא יודעת מה לעשות

עונשים לא עוזרים והוא מעולם לא מבקש סליחה

יש לי תאומים בני 3 וחצי ואחד מהם מציק כל הזמן לשני וזה כולל גם מכות.אני כל הזמן מענישה אותו(להכנס לחדר)וזה לא עוזר.אשמח לעיצה כי זה כבר נעשה בלתי נסבל.
תודה

יש לי ילדה בת 6 (היא הצעירה מבין שתיים, הגדולה בת 9) בכיתה א' ילדה נורמלית לחלוטין, די עצבנית למען האמת אבל חוץ מזה היא ילדה מאושרת שמחה בוגרת אני שמה לב שחודשים האחרונים יש לה מן טיקים (נראה לי), היא הייתה מכווצת את האף וזה די עבר ועכשיו היא מכחכחת בגרון, אין לה שום דבר בגרון אז נראה לי שזה טיקים כאלה. מה עושים? זה נורמלי?

שלום רב שמי בר אני אם חד הורית בת 41גרה עם בו זוג מזה כשנה וחצי ,מורה במקצועי.יש לי בן יחיד,בן חמש וחצי,
לפני כחצי שנה האב החל להיות בקשר עם הבן ובכל יום רביעי בשבוע הם נפגשים. מתחילת השנה בני הולך בבכי לגן .חשוב לציין כי הגננת חדשה אך הגן לא .יש לו מספר חברים משנה שעברה,כל יום בני לא רוצה ללכת לגן ,הפרידה מאד קשה ,הוא לא מפסיק לבכות גם אחרי שאני עוזבת אותו הוא ממשיך לבכות,אני משוחחת איתו על הנושא ושום דבר לא עוזר. הגננת טוענת כי הוא מפותח שכלית וזה לטענתה מפינוק. הבן טוען כי אין לו חברים ומשעמם לו והוא מאד מתגעגע אלי במשך היום .אני מרגישה תיסכול .מה עלי לעשות?
אודה לכם אם תעזרו לי
בר

שמי לאה ויש לי 3 ילדים הגדול בן 9 והבן השני בן שש. הם רוב הזמן לא מסתדרים בניהם
כל הזמן רבים והגדול תמיד מרביץ לו... דוחף אותו וזה מפריע לנו מאוד.
אני ובעלי הרבה יושבים ומסבירים לו כועסים עליו... מאיימים אליו .. הילד טוען שהוא ישתנה אך ללא שינוי הדבר חוזר על עצמו שוב ושוב .
הילד גם ניהיה חוצפן ומדבר לא יפה אליי וטוען שהאיומים לא מפריעים לו וכן כמה פעמים נתתי לו סטירה על כך כי הדבר מאוד הכעיס אותי וכל הזמן אני מוצאת את עצמי צועקת
על שניהם במיוחד עליו....
ולא חסר להם כלום ברוך השם אלה להפך כנראה נתתנו יותר מדי ?!.
איך עלינו להתנהג עם הילד הגדול ? מה לומר או מה לעשות ?
בבקשה תעזרי לי?

מחמת אילוץ גיאוגרפי משפחתי וכלכלי (שלא לא לא עומד להשתנות כרגע) ביתי לומדת בביס שאינו תואם (בלשון המעטה) את השקפת עולמי (דתי קיצוני -למשל - איסור מוחלט על גלישה באינטרנט. זהירות וסלידה מה"אחר") הבעיה היא שביהס מחנך שכל השקפה אחרת היא אסורה ופסולה ואין מקום לחשיבה ביקרותית ולפלורליזם - כך שאיני יכולה לאמר "אנחנו חושבים אחרת", אני חושבת שכן מותר...." בפשטות. כמו כן הסביבה האנושית סביב הילדה היא פאנאטית בהתאם.
אני נקרעת ומתלבטת בין התשוקה לחנך את ביתי כראות עיני - כפי האמת שלי - בסתר - בבית , לבין הרצון לא לשסע אותה ולא לבלבל אותה עם "סודות בבית" ושבבית שוברים את כל הכלים האסורים.(יש גם בעיה שילדים מפטפטים ומסגירים סודות....)
אינני יודעת מה טובתה - לקבל את החינוך שנראה לי נכון תוך גניבה וסודיות או להתאפק ולתת לה בשנות ביה"ס תחושת הלימה ושלמות עם המערכת שסביבה.
(סליחה שאני מעלה סיטואציה בלתי מתקבלת על הדעת.... כך היא המציאות)
תודה למי שיוכל להאיר לי איזושהי תובנה בעניין

שלום,
הבת שלי בת שנה ו-3 חודשים,
הכנסנו אותה בתחילת שנה למשפחתון של 5 ילדים (עם מטפלת אחת), לאחר שבשנה שעברה הייתה במשפחתון אחר באותו הרכב. ילד אחד עבר איתה מהמשפחתון הקודם לנוכחי.

הילדה לא מסתגלת.
בשבוע שעבר חל שיפור מסויים (עדיין בכתה רוב היום - אבל כן הגיבה לילדים אחרים והייתה מוכנה לשחק).
השבוע יש רגרסיה, היא לא מוכנה לשחק / לאכול / לישון / לעשות יצירות, ובוכה כל היום.

יש לציין שאני משתדלת לדבר איתה על הנושא כל הזמן, להכין אותה בבוקר לסדר היום שיהיה במשפחתון, לספר לה שאבא הולך לעבודה, אמא הולכת לעבודה, והיא למשפחתון, שנבוא בצהריים לקחת אותה, להזכיר בשמות איזה ילדים היא תפגוש שם, וכו'. כשהיא חוזרת, אני שואלת אותה איך היה וכו'.

אמנם זו תקופת חגים והשגרה נשברת כל הזמן, אבל כמעט ולא נראה שיפור בהסתגלות שלה עד כה.

מה אני יכולה לעשות כדי להקל עליה?

תודה!

שלום רב, ילדי בן ה-7 הנו ילד אמצעי ,אח לבת 9 ולבן 2.5 . הוא מטופל בריפוי ועיסוק מאז היותו בן 4 ,בהתחלה היה קושי כי לא הסכים לשתף פעולה,אך עם הזמן הוא התקדם פלאות. עד להולדתו של בני האחרון הוא היה ילד שמח, רגוע ,ילד טוב ירושלים. בשנתיים האחרונות נהיה אגרסיבי, מתבכיין ומתווכח כמעט על הכל,בכיתה המורה טוענת שקשה לו לקבל מרות במיוחד אם הוא חושב שהוא צודק (והוא חושב כך רוב הזמן),בשנה שעברה הוא הואשם על ידה בדבר שלא עשה,לטענתו, וכתגובה הוא התפרץ בכיתה ,צעק ,טרק את הדלת, מה שגרם להזמין אותנו לשיחה עם המורה,המצב השתפר בכיתה אך לא לגמריי ואף בשל התנהגותו לא קיבל את ההצטיינות היתרה שהיה אמור לקבל (ממוצע ציונים 99), לעיתים אף עושה רושם שהוא לא מבין את חומרת העיניין ויתרה מכך,לעיתים לאחר רגע קל הוא חוזר לבצע מעשה שנתבקש לא לבצעו.בנתיים נרשמנו אני ובעלי לסדנת הורים, אך לעיתים קרובות אני מרגישה חסרת אונים ולא יודעת כיצד לפעול, כשאני מנסה לדבר איתו הוא עונה "אני כבר יודע את זה, כמה פעמים את יכולה לחזור על אותם דברים..?" סותם אוזניים, מתחיל לשיר,מתעצבן וטוען שלא מבינים אותו ,לפעמים אני מרחמת עליו כל כך שזו הרגשתו ,היתכן שבאמת כך הוא מרגיש?אנו משתדלים לדבר על הכל להרעיף אהבה וכמובן שגם כועסים לעיתים.
מה לדעתך עליי לעשות ?
עוד משהו שחשוב לי לציין, הוא נורא אוהב גיבורי על, מחקה אותם,צופה בהם המון(אלו התכניות שהוא בוחר בזמן המוגבל של צפייה בטלויזייה) יתכן שהן משפיעות עליו ?הכי נראה לי לא טוב שאחיו הקטן מחקה אותו כל הזמן .
הוא ילד חביב ואהוד על שאר חבריו ,מבקש בכל יום להפגש עם חברים, משתדל להתמיד בהכנת שעורי בית (מתעצבן נורא אם הוא צריך לתקן,לאחר בדיקה שלי),
מה דעתך ?

שלום רב,

ביתי בת ה-9 סובלת מפחדים בלתי נשלטים מכלבים. זה מלווה בדופק מואץ, החוורה פנים, הזעה בכפות הידיים. היא לא עברה שום טראומה שקשורה בכלבים ואנחנו כהורים גדלנו עם כלבים וללא פחדים בכלל. ביום בהיר אחד לפני 4 שנים החל הפחד לאחר שחברה אמרה לה שנשך אותה כלב, מה שהתברר כלא נכון אך כבר היה מאוחר מידי. הפחד נספג. היות וברחוב ובסביבה הקרובה אלינו מתהלכים לא מעט כלבים ובאחת הפעמים היא ברחה לכיוון הכביש רק כדי לא להפגש בכלב, אני מעוניינת לטפל בפחד הזה. אשמח אם תביעו דעתכן על כל המצב ותתנו לי כתובת לאן לפנות לטיפול.
תודה רבה

שלום רב,
בתי בת שנה ומזה שלושה חודשים הפרידות בבוקר קשות. היא במסגרת של מטפלת 3 פעמים בשבוע ובשאר הזמן היא עימי. מקריאה בספרות המקצועית אני מבינה כי זהו תהליך פרידה נורמטיבי. מעט מדאיג אותי כי לא חל שיפור בתהליך הפרידה והוא תמיד מלווה בבכי גדול. ראוי לציין כי הפרידה היא מהירה יחסית עם הבטחה לחזור ולאסוף אותה. האם זה נורמאלי? כמה זמן יכולה תקופה זו לארוך?
בברכה,
שירי

שלום רב,
יש לי שני בנים. הבכור בן 5.5 ואחיו הצעיר בן 3.3 חודשים.הוא עבר ניתוח להוצאת פוליפים, כפתורים ושקדים כשהיה בן 3.
בתחילת ספטמבר הוא עבר לגן עירייה (לפני כן, מגיל 5 חודשים היה במשפחתון).
אני רואה שינוי התנהגותי בכך שנושך, מתנהג כמו כלבלב:זוחל על 4, נובח או מילל, מתנשף כמו כלב, מלקק אותנו.
השינוי הוא גם בשעות השינה. עד שעלה לגן עירייה היה ישן צהרים ועכשיו האמנם הוא חוזר הביתה בשעה 14:00 אך הוא כבר לא ישן ו"סוחב" על הערב.
ברור לי שההתנהגות הזו נובעת משינוי בגן, בשעות השינה והאכילה ובכלל זה מעבר וכך הוא מוציא את הקושי.
הבעיה שלי היא ההתמודדות!! אני מתרגזת מאד מההתנגות הזו, אחיו כל הזמן אומר "הוא מציק לי" ונוצר מעין מעגל קסמים של הוא מציק לי-תפסיק להציק-נזיפות-כעס או לחילופין אני מנסה להבליג אך זה לא הוגן כלפי אחיו הגדול.
ישנן התנהגויות דומות נוספות שאפשר רק להמשיך ולפרט אבל הכל קשור לקולות נביחה, יללות וכו...הוא גם עונה לנו כך למשל: אתה רוצה לאכול? הב..הב..הב...וכו...
אשמח לתובנות כיצד להתמודד ולעזור לו לעבור את התקופה הזו.
תודה רבה וחג שמח

שלום לכם,
יש לי ילד בן שלוש ועשרה חודשים , השנה הוא נכנס לגן עירייה כמובן שקשה לו עדיין להסתגל , ,בצהרון הוא לא ממושמע ועושה המון בעיות , הן לא משתלטות עליו וכל הזמן מתלוננות , לאחרונה הילד התחיל להתנהג בצורה מאוד מוזרה שאני לא הכרתי . הן טוענות שהוא נוגע לילדים בגוף , כמובן שאני ניסתי לדבר איתו ולהסביר לו אבל הוא ממשיך לעשות זאת . מה עושים במקרה זה ?

שלום רב,
בני בן 2.5 התפתחות תקינה. התחלנו בתהליך הגמילה לפני כחודשיים, בהתחלה למרבה הפלא שיתף פעולה דיי מהר נגמל מהרטבת לילה וביום למד להודיע כשיש פיפי. מכיוון שיש לנו חצר הוא מאד אוהב להשקות את הצמחייה, ומידי פעם היה יושב על הסיר או הישבנון כנ"ל לגבי קקי. חשוב לציין שלפחות פעם ביום היה מפספס, מה שאני ייחסתי כחלק נורמאלי מהתהליך.
עם חזרתו לגן, הגננת הודיע לי שהוא מסרב לשבת בשירותים. בהמשך היה שיפור קל והוא הסכים להשקות את העץ, אבל בסיכומו של יום הוא עושה כל יום במכנסיים לפחות פעם אחת. חשוב לציין שהוא לא עושה קקי בגן דבר שגורם לא לעצירויות לא נעימות.
בשבוע האחרון גם בבית החל להתנהג אחרת ולא מוכן לעשות קקי בסיר ולפעמים גם עושה פיפי במכנסיים. היום למשל הודיע שיש לו פיפי אבל לא היה מוכן להוריד את מכנסיו.
מה עלי לעשות ?
היום הודיע לי הגננת שהמצב "מאד בעייתי" הוא עשה היום קקי במכנסיים ונראה לי שמתחיל להימאס עלהם העניין.
הצעתי להביא את הסיר שלו לגן, למרות שאני לא בטוחה שזה יעזור.
לא רוצה למהר להחזיר את החיתול כדי לא לבלבל אותו.

לעצתך המהירה אודה,

שלום,
האם ישנה אפשרות שמריחת צואה תעשה בכוונה על מנת למשוך תשומת לב, לדוגמא: אם טוען שלא טוב לו במקום מסויים, וזה יהיה במקביל לשקרים שנאמרים מפיו גם כן ?
ילד בן 7 בכיתה א.