פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום

לאחרונה בני בן 8 מתקשה להירדם...
הוא נכנס למיטה ומרגיש נזלת באפו, מושך אותה פנימה שוב ושוב ושוב ללא הפסקה,
הענין הוא שלפעמים אין לו נזלת בכלל ובכל זאת הוא מושך את האף בכח,
הוא מתחיל לבכות ולהיות מתוסכל, אומר "אני לא מצליח לההפסיק" "אני חייב להמשיך לעשות את זה" , קם מהמיטה, חוזר אליה, חסר שקט וכל הזמן מושך את האף שוב ושוב,
אנחנו מנסים להרגיע אותו, להסביר לו שאין לו כלום באף ...

מה עושים?

תודה

בוקר טוב. רציתי שתי עצות:
ביתי בת 5. ישנם דברים שמעצבנים אותה והיא מעדיפה לוותר, כמו: השיער לא מסתדר כמו שהיא רוצה, הפלסטר יצא עקום, הציור לא יצא בדיוק כמו שרצתה וכו.אני מתעצבנת מזה שהיא לא זורמת-אבל היא לא. או שהיא מנסה לסדר ואם לא הולך היא מוותרת ובוחרת למשל תסרוקת אחרת. רציתי לשאול איך להתמודד עם זה. האם זו בעיה?
שאלה שניה: בגן אמרו שהיא יותר מעדיפה משחק על לימוד. יש דרך שאוכל להתמודד עם זה או שזה טבעי?

ילדתי בת ה3 וחצי מאז שהיא נולדה אני זוכרת אותה בכיינית בצורה יוצאת דופן!עד היאום היא פשוט מדברת בקול בכייני מבקשת דברים בבכי, בהתחלה לא היינו מראים כעס היינו מנסים להבין ומדובבים אותה שזה כבר לא עזר אנחנו פשוט כועסים והיא עוד יותר בוכה! יש לה גם ימים טובים אבל לרוב לא..בגן תמיד אומרים שהיא מקסימה וחברותית ואהובה על כולם היא באמת כזו..אבל הבכי.. אני כבר מתוסכלת והיא פשוט מוציאה אותי משלוותי מה עושים??

שלום רב,
יש לי ילד בן שש בכתה א' יש לו שפם בולט ושחור מאז שהיה תינוקץ עד גיל 5 הוא לא התייחס לזה ובגן חובה כשחבריו העירו לו על זה הוא שאל אותי אם יש לו שפם עניתי שכן וזה משהו שיהיה לחבריו גם כן בעתיד. שני החברים הכי טובים שלו לא מפסיקים להעיר לו על זה עדיין ובצורה מעליבה .כשהם התארחו אצלנו לפני שנה במקרה שמעתי אותם אומרים לו והתערבתי והערתי שגם להם יהיה בעתיד. לא מזמן שוב שמעתי אותם צוחקים עליו בבית שלנו ובני התעלם ופשוט צחק והמשיך לשחק. לאחרונה הוא חוזר הביתה מידי פעם ומספר שהם אמרו לו מילים לא יפות וחברים נוספים הצטרפו אליהם. שאלתי מה אמרו והוא אמר "לא זוכר" שאלתי איך הגיב הוא אמר שהוא התעלם. הוא מאוד קשור לשני הילדים האלו מהגן ולמרות שהם צוחקים עליו לפעמים הוא סולח להם מהר ץ הוא מוזמן אליהם המון והם מוזמנים אלינו. סך הכל הם משחקים יפה וחברים טובים. לא מזמן כשהוא דיבר איתי על השפם הסברתי לו שזה כמו שלחבר שלו נפלו שיניים ולו עדיין לא נפלו. כל אחד מתפתח בקצב שלו. השאלה שלי איך אוכל לעזור לו כשיספר לי שצחקו עליו שוב ? אני לא רוצה לגרום לו לחשוב שמשהו לא בסדר. הייתי רוצה לתת לו לים להתמודד עם זה מולם.
תודה
רונית

שלום רב,
ביתי בת ה-9 היא ילדה רגישה יותר מידי לטעמי. לעצמה ולסביבה. היא סובלת מכל מיני פחדים שנראים לי נורמאלים. כלבים, חושך, סיפורים מפחידים שאיתם היא חוזרת מבית הספר וכו'. תמיד מסתיים בבכי והיסטריה וכבר לזה התרגלנו. בימים אלו, היא משתתפת בטקס לזכרו של יצחק רבין ובכיתה מדברים על הרצח הנוראי ואני מתאר לעצמי שיש עוד שיחות בין החברים שלו במסגרת כיתתית. כבר 3 ימים שהיא אינה ישנה, היא פוחדת ומגיעה למיטתנו בלילה. בכל יום בערב מתחילים הפחדים והדיבורים והבכי. אני מאמין שזה לא צחוק כי משהו עובר עליה בגוף. היא רועדת, מחווירה, כואב לה הראש והבטן וברורו לי שהכל תוצאה של ההיסטריה. לי אין סבלנות, אני מודה. אישתי מנסה להבין אותה ומדברת איתה ונותנת לה את מלוא תשומת הלב. שאלתי היא איך מתמודדים? עד מתי מבינים? אולי טיפול פסיכולגי? היא ילדה מקסימה וחבל לי שהפחדים יהרסו אותה וישתלטו עליה.
תודה רבה
ישראל

שלום יש לי ילד בכיתה ה. ילדי מתעקש לשחק עם חבר מסוים אך הבעיה שהחבר הזה משחק תמיד עם שני חברים נוספים בהפסקות שכל הזמן מנסים לסכסך ולא נותנים לו להתקרב אליו . חברים אלה תמיד דואגים לנדות את בני והוא נשאר לבד . יש לציין שאחהצ נפגשנו הרבה פעמים עם חבר זה ובכיתה כלום לא עוזר. הצעתי לבני שיוותר על הקשר הזה וישחק עם חברים אחרים אך ללא הועיל. אני ממש מודאגת שכך פוגעים בו והוא כל הזמן לבד. אנא עיזרי לי . 967499

הי, הילדה שלי בת 5 בגן חובה לא רוצה ללכת לגן בטענה שהיא מרגישה לבד ובודדה יש לה המון חברים משנה שעברה שעלו איתה לגן חובה אבל האווירה בגן שכל הזמן מקנאים בנ ומעליבים אותה ("הציור שלך מכוער "השיער שלך מכוער "...) חברה טובה שלה מצאה חברה אחרת והילדה שלי מרגישה בודדה כמובן שאמרתי לה שהיא יכולה להכיר חברות אחרות היא לא רוצה להזמין אף חברה (מצב שלא היה קיים קודם) דיברתי עם הגננת היר אומרת שיש אווירה לא נעימה והצוות קיים שיחה ובזה נגמר הנושא מה אני אמורה לעשות??????????

שלום,

אני נמצאת בחודש השמיני להריוני והחלטתי להתחיל בגמילה של בני (כיום בן שנתיים ו-4 חודשים).
קיבלתי "המלצות" מחברות שונות שכדאי להתחיל לפני הלידה.

כך שהיום, אני ובעלי 3 שבועות כבר בתוך התהליך המייגע והארוך הזה.

המצב בקצרה הוא כזה, בגן בורח לו רוב הזמן והוא לא מבקש לעשות פיפי בכלל.
בבית, מדי פעם מבקש לעשות ואף יושב על האסלה פעמים רבות ולפעמים גם מצליח. (כמובן שיש ימים טובים יותר וטובים פחות).

לפעמים הוא מסרב לעשות, ואז גם קצת "נלחם" איתנו. ניסיתי הכל.. ישבנון, סיר, עם ריפוד בלי ריפוד. פיפי פרס, ספרים, סרטים וכו'.

אני לא אתבייש להגיד שיש לחץ גדול מאוד סביב כל העניין הזה, עד שבשבת חשתי כי כל מה שאנחנו עושים סובב רק סביב הגמילה וכבר בקושי מתפנים "לבלות" איתו סתם.

החלטתי להוריד את הלחץ לשבוע ולתת צ'אנס אחרון, וכעת איננו שואלים אותו כלום.. אם מצליח מצליח ואם לא, פשוט מנקים וזהו, בלי כעס, בלי אכזבה ובלי שאלות...

אם עד סוף השבוע לא יהיה שיפור משמעותי, אני שוקלת להחזיר את החיתול עד הגיל שבו הוא יחליט לבד שבא לו להגמל.

שאלתי כמובן, האם זאת טעות בעינייך? האם החזרת החיתול תהווה עבורו אכזבה גדולה ומפח נפש?

יש לי ילד בן 4.5 שנים. מבקר בגן טרום חובה פרטי. הוא ילד מפותח מאוד מבחינה קוגניטיבית, בעיקר בתחום השפתי. סקרן מאוד וצמא לידע. הוא נהנה מאוד ממשחקי דמיון כגון פליימוביל, סיפורים מעניינים ובעיקר אוהב לשאול שאלות ולקבל תשובות. היום הגננת אמרה לי שהוא לא עושה כמעט כלום בגן. נמנע מפעילויות שולחן למיניהן, בחצר בדרך כלל סתובב או יושב ומחלק הוראות לחברים. היא העלתה חשש שבעתיד יהיו לו קשיים בבי"ס, בכתיבה וכדומה.
יש לו חברים אשר גם אוהבים לבוא אליו הבייתה וגם הוא נהנה לשחק איתם. יש לו קושי רב מאוד במעברים ולעיתים קרובות ביצוע מעברים גדולים כגון יציאה מהבית (אפילו למקומות אהובים) ואף מעברים קטנים כגון כניסה למקלחת - גוררים התפרצויות זעם ארוכות שעיקרן בכי וסירוב ללכת. כשהוא עייף או עצוב הוא מרבה להתלונן על מיחושים פיזיים (כואבת לי הרגל) או להתלונן שהוא רעב.
אני מוטרדת ממה שהגננת אמרה כי קיוויתי שדווקא בגן הוא יותר פעיל מהבית ומצער אותי לחשוב שלא כך. לפעמים אני מרגישה שהוא פשוט "עצלן" ומתוסכלת מכך שאני לא מצליחה להניע אותו לפעולה. בנוסף על כך הוא גם החל להעלות במשקל מכיוון שהוא לא מספיק פעיל ומאוד אוהב לאכול. יש לציין כי האוכל בבית די בריא אבל הוא מבקש לאכול לעיתים קרובות כך שהכמויות גדולות.
אשמח לשמוע דיעה - האם לנסות הניע אותו בדרכים נוספות (ומהן) או להניח לו לקבל אותו כפי שהוא?

שלום רב!
ביתי בת 5.8 ילדה אהובה ואוהבת, חברותית ממושמעת למדי, אינטלגנטית ומבינה. מפגינה התנהגות חסרת שליטה של ממש לפני השינה לעיתים די קרובות. בשלב שבו היא צריכה לצחצח שינויים אחרי האוכל ולהכנס למיטה היא מתחילה להשתולל בכל הבית, להתחבא מאחורי הספות, לירוק עלינו, לקלל. היא לא מקשיבה לדבר שאנו אומרים לה ונכנסת ל"עמוק" מוטרף. לא מצליחה להרגע בשום צורה שהיא.
ניסינו הכל!!
1. להתעלם- לא לתת תשומת לב שלילית ובכלל, לא עזר פירקה את הבית לחלוטין ושברה דברים, ירקה ופזרה את הפח.
2. לצפר בבוקר במשהו קטן אם היא נכנסת יפה - עזר וחזר על עצמו. כשהיא משתוללת אי אפשר לדבר איתה אפילו.
3.לתת עונש אין טלויזיה בבוקר - שמה פס ולא אכפת לה גם בבוקר.

מכיוון שאני מודעת לעובדה שקשה לילדים להפרד בלילה מהוריהם אני מנסה הכל אני לא רוצה ויכולה נפשית להשתמש בכוח כי לדעתי אין זה חינוך יעיל לא בטווח הקרוב ובטח לא ברחוק, לרוב אני מצליחה להשאר מאוד רגועה אפילו לא מרימה את הקול אלא אומרת בביטחון שהגיע הזמן לצחצח שיניים ולהכנס למיטה, מה עוד אפשר לנסות?.הילדה מאוד עייפה היא נרדמת אחרי 5 דקות במיטה בדרך כלל...(הולכת לישון בשעה סבירה לגילה).
אשמח אם תשפכי קצת אור על הנושא.
תודה

שלום יש לי ילדה בת שנתיים וחודשיים באוגוסט עברה לגן חדש לגמרי לאחרונה בתקופת החגים ואחרי החגים היא חלתה שבוע חום ואחר כך עוד יום בגן ועוד פעם מחלה והיום שאני לוקחת אותה לגן היא מבקשת עוד קצת בבית ואני נשארת איתה עוד קצת אבל זה לא נגמר ושאני לוקחת אותה היא בוכה שאני הולכת ואחרי 2 דקות נרגעת הבעיה המרכזית בלילות היא מתאוררת כל חצי שעה בבכי לפעמים ממלמלת כל מיני דברים כמו זה שלי אני רוצה נעלים וכל מני מילמולים וזה נמשך כל הלילה מה אלי לעשות
תודה
מירל

שלום לכן בני בן ה5 (הבכור) אספן נוראי כל דבר ניכנס למגירה שלו זה יכול להיות גלילי נייר טואלט רייקים ,גיזרי עיתונים שגזר, עלים, וכו,שמעתי שזה מעיד על מצוקה וחסכים זה נכון? כיצד ניתן לעזור לו?

בתי בת שנתיים ו 5 חודשים עדין לא מדברת טוב ,ויש לה גם הרבה ג'יבריש,
בדרך כלל אני משתדלת לא לתקן אותה , אבל יש מילה אחת שהיא אומרת : במקום איפה? היא אומרת "אסי" , השבוע ניסתי להסביר לה שאסי זה שם של ילד, ותיקנתי אותה והיא מאוד נעלבה וממש רצתה לתת לי סטירה.ובמשך כל היום ניסתי בעדינות לתקן אותה .
פתאום לפני 5 ימים אני קולטת שהיא מתחילה לשים לפעמים את היד על הפה בזמן שהיא מדברת , ועקבתי לראות מתי זה קורה, ושמתי לב שהיא אומרת "אסי", זה קורה !,אבל מאז זה רק מחמיר והיא ממש התחילה לגמגם ,וכל פעם שהיא מגמגמת היא שמה יד על הפה, פתאום מלא מילים נתפסות לה, אני ממש מודאגת כל פעם שזה קורה וזה קורה המון , אני ממש נעצבת ובא לי לבכות.שאולי אני גרמתי לזה.
השאלה שלי האם יש גמגום בגיל כזה, ומה עלי לעשות??

שלום! בני בן 9 וחצי חודשים. היה איתי בבית7 חודשים ובחודשיים האחרונים על אבא שלו.. שבוע הבא נכנס לגן.
עד היום נרדם לבד, משחק עם עצמו, ילד מאד מאד פעיל פיזית (כל הזמן בתנועה) חייכן - וגם אם בוכה היה "מתלונן" ולא ממש ממש בוכה.
לפני שלושה ימים הסבתא עשתה עליו ביביסטר (מחמש בערב עד הלילה) והוא היה בסד גמור נרדם בלי בעיה. הבעיה שמאז ממש שינה התנהגות - התחיל לבכות ממש עם צעקות (כמו שאומרים לבכות מכל הלב) ששמים אותו במיטה. ישן פחות ביום ובלילה. בלילה הזה בכלל היה שיא שהתעורר בשלוש בבוקר (כבר הרבה זמן שישן לילה שלם) בבכי נוראי ואז בחמש וחצי בבוקר.
אני מבינה שיש שינוי התנהגות כל הזמן אצל תינוקות השאלה שלי זה איך להתיחס לעניין? אני לא רוצה להרגיל להתעוררויות לילה והרגעה רק ביידים...
שבוע הבא הוא מתחיל גן (איזה תזמון) יש המלצות?
אולי זה רק שיניים ואני סתם בלחץ... אבל בהרגשה זה רגשי...
תודה רבה!!

בני בן 3 ושלושה חודשים הלך בספטמבר בפעם הראשונה לגן (עד אז היה איתי בבית). הגננת סיפרה שבתקופה הראשונה לא רצה לשבת במפגש עם כולם וישב תקופה בצד מחוץ למפגש , בתקופת אחרי החגים היא החליטה שהיא לא "מוותרת" והושיבה אותו ליידה והיום הוא יושב עם כולם. הבעיה היא שבני לא מוכן לשתף פעולה בשום פעילות בגן, לא במשחק חופשי , לא בעבודות יצירה, ולא בחוגים, ובשעת חצר הוא יושב ליד הסייעת או הגננת בחצר ואינו משחק כלל (גם לא עם עצמו) רציתי לדעת כיצד אני או הגננת נוכל לעזור לו להשתלב חברתית ולגרום לו לשתף פעולה בפעילויות הגן דרך אגב , בבית הוא ילד שמח, פעיל ואנרגטי.
תודה סיגל אם מודאגת .

נ.ב. שמתי לב שאם אני הולקת אותו לגן שעשועים אחה"צ הוא לא מוכן להתקרב אם יש שם ילדים אלא רק אם הגן ריק לחלוטין ואין שם ילדים.