פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב, שמי קרן ויש לי בן בכור בן 8 וחצי וילדה בת 4 ו-חצי. בני הבכור מאוד רכושני ומסרב לשתף בדברים שלו לדוגמה השתמשתי בחולצה שלו על מנת להלביש את אחותו בטיול כאשר היה לה קר, תגובתו הייתה "תורידי ממנה את החולצה מיד -היא שלי" בניסיון לברר ולהסביר שהוא עושה מעשה טוב ומתחשב, תגובתו הייתה שלא נעימה לו התחושה בגוף. כאשר במקלחת השתמשנו בסבון שהוא קיבל במתנה התגובה הייתה זהה, לי זה מאוד מפריע במיוחד החשש שהוא מסרב לחלוק דברים ולכן ייפגע בו בעתיד מבחינה חברתית. דוגמה נוספת, ביציאה מהחנייה ביום גשום בדרכנו לביה"ס אמא ובת עמדו בצד הדרך ללא מטרייה ושאלו אם ניתן לסוע איתנו עד ביה"ס, כמובן שהסכמתי. בסוף היום בני ביקש ממני יותר לא לעשות את זה, שניסיתי להבין ההסבר היה שלא נעים לו שישבו לו באוטו.
אילו רק 3 דוגמאות מהשבוע האחרון, אני די לא יודעת כיצד להגיב להתנהגות הזו האם זו רכושנות מוגזמת? האם זה אופייני לילדים בני 9? האם זה סוג של קמצנות חריגה? למעט ההתנהגות הזו אין בעיות אחרות, הילד מסתדר מבחינה חברתית, אהוד בכיתה, מעט ביישן. הוא מאוד ממושמע, לא מתחצף ובאמת ילד טוב. אשמח גם לחוות דעתך וגם לחומרים שניתו לקרוא הרלננטים לדומאות שנתתי וכמובן כיצד עלינו לנהוג במקרים דומים.
המון תודה על ההתייחסות

שלום,

בתי בת 14 חודשים.

אף פעם לא הייתה לנו שום בעיה עם טקס האמבטיה.
בחודש האחרון משהו התקלקל וזה קרה די בהדרגה. עכשיו הגענו למצב של צרחות ובכי נוראי באמבטיה, פשוט קורע לב. היא תופסת אותי בחולצה, מסתכלת בבעתה למטה על מים של האמבטיה ובוכה. אני רואה ממש פחד אמיתי בפניה ובצעקות שלה ובקושי מצליחה לקלח אותה. אפילו כבר הפסקתי לעשות לה אמבטיה כל יום, אלא יום כן יום לא, כי אני לא רוצה להכניס אותה לסטרס כזה.
אני יכולה להניח שכנראה משהו גרם לשינוי הזה, אבל אני יכולה רק להמשיך לנחש, כי אין לי שום דרך לדעת בוודאות. הבעיה היא שאני לא מצליחה בשום צורה לתקן את זה. ניסיתי הכל: עם צעצועים ובלי, בתוך אמבטיה קטנה בצורת ברווז ובתוך אמבטיה גדולה, אפילו בכיור, להכניס אותה למים לאט וכו'....
האם אפשר לקבל עצה מה עוד אפשר לעשות? איך לתקן את זה ולהחזיר קצת כיף ושקט לאמבטיה?

בתנו הבכורה בת 5.5.ניתן לומר כי יש לה שמחת חיים והיא אוהבת להשתולל ולשחק.
זנה שעברה נכנסה לגן טרום חובה והיו לה קשיי פרידה בבוקר לאורך חודש שכללו בכי .
גם בימי ההולדת שהילדים חוגגים בבית היא מאוד רוצה ללכת אך כשמגיעים אינה מוכנה להישאר לבד ואם מישהו נשאר איתה היא לא משתתפת כלל אלא יושבת בצד.

השנה לפני כמה ימים היא החלה שוב לבכות בוקר בגן.וגם השבוע הייתי איתה ביום הולדת והיא כלל לא השתתפה.

יש לה חברות בגן וגם בבית והיא משחקת איתן.

מה לעשות? האם נכון ללכת אית הלימי ההולדת למרות שהיא לא משתתפת?
כיצד ניתן "לעזור " לה בפרידה בגן?
נשמח לדעתך בעניין.

היי, אני מקווה שאני כותבת את זה בפורות הנכון..

אני ירדן, בת 17,
בזמן האחרון שמתי לב שיש לי בלאק אאוט חוזר...
לא בלאק אאוט שמופיע לפני בחינות או משהו כזה...

ברמה של לזכור מה עשיתי היום או אתמול... אני יושבת 10 דקות ומתאמצת לזכור מה עשיתי.
או ברמה שאני צריכה לדבר עם בן אדם על עניין חשוב ואז אני מוצאת את עצמי אומרת לבן אדם את אותו הדבר... ואז בא רגע מסויים אני מבולבלת לגמרי ולא יודעת אם אמרתי לו את הדבר או לא..

נשמע מצחיק, אבל זה נורא מוזר לי..

תודה.

הבן שלי בן 3 אינו הולך לישון לפני שיוצא עשרות פעמים מהמיטה ופשוט מתיש אותנו.
אני מדברת על כשעתיים - שלוש כל ערב ללא יוצא מן הכלל.
ניסינו כבר את כל האפשרויות על מנת להמנע מעימותים מיותרים ואנחנו כבר אובדי עצות.

שלום רב,
לביתי טרם מלאו ארבע שנים ובתקופה האחרונה שאלות בנושא המוות מאוד מעסיקות ומטרידות אותה (לפני כחצי שנה נפטרה הכלבה של סבא וסבתא וחוץ מזה שהיא שאלה אם נראה אותה שוב הנושא לא הועלה שוב - כמובן שהגבתי בשלילה)
ההתעסקות בנושא היא יומיומית ומלווה לעיתים במעט בכי ובבקשה לנחמה
נוסח השאלות והאמירות שלה נוגע ל"אתם תמותו לפני? מי יטפל וידאג לי שתמותו", "אני רוצה למות יחד איתכם יד ביד" למה אתם צריכים למות לפני? מי ינהג באוטו כשאתם תמותו, הכלבים יעשו עליכם קקי כשתמותו.?.. איך אני אדע שאתם מתים? גם כבאים מתים? וכו' וכו'
הבהרתי לה שוב ושוב שאנחנו צעירים ובריאים ואנשים זקנים וחולים מתים ושיש לנו המון המון זמן ביחד עד שהיא עצמה תהיה אמא לילדים וסבתא וכל הזמן הזה אנחנו איתה שומרים עליה ודואגים לה לכל מה שהיא צריכה - אך הסבריי לא מניחים את דעתה
אתמול ראתה פסל של ביאליק ושאלה אם זה ביאליק המת (בחשש רב)
אני יודעת שמגיע שלב שזה מעסיק אותם אך איך אני מצליחה לסגור עבורה את הנושא בצורה שהנושא לא ירחף ויכביד עליה כל כך.
שיתפתי את הגננת וביקשתי לדעת אם היא רואה משהו חריג בנושא
אודה לעזרה

שלום לכם ביתי בת ה4וחצי [סנדויץ] סוג של ילדה ניגגרת בגן ובחברה,,,.בבית די מנהלת את העינינים הבעיה שכל בוקר כל בוקר היא בוכה בכניסה לגן כאילו זה היום הראשון לגן. הדבר קשה מאוד הגננת של שנה שעברה אמרה שהיא שברה שיא ובכתה עד היום האחרון בלי לפספס שום יום....אני עובדת ולכן בעלי לוקח אותה כל יום ומתמודד עים הצרחות האלו [אני לוקחת בימי שישי והמצב אותו דבר] מה עושים?.??????.יש לצין שהגן עד 1,20 ללא צהרון

מה עושים עם ילד שמסרב להתלבש במיוחד מסרב להתלבש בבית ובשינה?

שלום
האם זה נורמלי שילדה בת שנתיים תאהב את אביה יותר מאימה למרות שאימה המישמורנית ומהן הסיבות האפשריות תודה

יש לנו ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים , השנה נכנסה לגן חדש בעקבות מעבר לעיר חדשה.
בגן היא מתפקדת בצורה נפלאה , חברותית , פעילה וכו' , אך מרגע שאני אוספת אותה מהגן היא עצבנית , כעוסה ובעלת מצבי רוח משתנים כמו של אישה לפני מחזור ....
אני משתדלת להיות סבלנית ולהכיל את הכעסים שלה - מנסה לדובב אותה כשהיא רגועה על מנת להבין על מה היא כועסת - אך היא לא יודעת ( לפי דעתי ) להגיד .
זה יכול להיות על כל שטות וכל דבר הכי קטן שלא מסתדר לה ( השניצל לא חתוך מספיק קטן / גדול , השמיכה לא מונחת בצורה המתאימה וכו' ) וגם בלי סיבה נראית לעין .
היא מגיבה בזעם עצום , מרביצה וצועקת עלינו . כמובן שאנחנו מגיבים באסרטיביות לעניין המכות ומסבירים בכל פעם שזה קורה שאנחנו לא מרביצים וכו' ( מידי פעם היא מצליחה לעצור את עצמה והלרביץ לחפץ שלידה ואז אני אומרת לה שלהרביץ לשולחן או לכסא זה בסדר )
מאוד כואב לי לראות אותה כ"כ עצבנית וכעוסה , אני מניחה שיש משהו שמתסכל אותה אבל אני לא מצליחה להבין מה , כשהיא לא כועסת היא ילדה נהדרת , שמחה ומלאת חיים שממלאת אותנו שאושר גדול . אבל בשבועות האחרונים ממש קשה לי לבלות איתה את שעות אחה"צ - זה הפך להיות סיוט ואני רק מחכה לשעת הערב כדי לנוח מהמלחמות .

זקוקה לאיזו עצה טובה .
בברכה , מיכל .

שלום.
אני מעוניינת בפסיכולוגית ילדים לילדה בת 6 הגדלה לאם נכה בשל תאונה. ללא אב.
הילדה אינטלגנטית ומפותחת, אך בשל הרקע בו היא גדלה מחפשת עבורה תמיכה לחיזוק.
חשוב שהפסיכולוגית תהיה באזור חולון.
איך מאתרים משהי מתאימה?
תודה.

שלום,

בני בן 6 ולומד בכיתה א'. כבר מתחילת השנה המורה כל פעם רושמת לו הערות במחברת קשר על כך שהוא מפטפט בשיעור, לעיתים מציק לילדים ואף נוהג באלימות בהפסקות כאשר לא תמיד נראה לה שיש סיבה. לדבריה " סתם ככה".
עקב זאת, היא מעבירה את בני מקום בכיתה לעיתים קרובות מאד. לעיתים כאשר הוא מגיע לבית הספר אינו יודע היכן הוא יושב. יש לציין שבני אינו מוגדר כילד " אלים" חס וחלילה. כאשר מישהו מציק לו , הוא נוהג להחזיר למרות שהסברתי לו לא לעשות זאת וליידע את המורה. יש לי תחושה שהמורה לא ממש יודעת איך להתמודד עם בעיות התנהגות ופטפוטים ונוהגת לרשום הערות ולהעביר מקומות. אני לא יודעת מה לעשות בעצמי. אני משוחחת איתו רבות ואף שוללת ממנו דברים שאוהב. אך אני לא רואה שזה עוזר. אני לא יודעת מה הסיבה לכך שהוא מגיב בתוקפנות / אלימות. כאשר אני מגיעה לבית הספר, נראה שהוא מקסים עם ילדים והמורה אף ציינה שאוהבים אותו בכיתה.
גם בבית קורה שיש תוקפנות מצידו כאשר אנו כועסים עליו או עושים משהו שאינו לרוחו ואז די בקלות הוא יכול לתת מכה לאביו או לי. מיד הוא נכנס לחדר כדי לחשוב על מעשיו ואחר כך מבקש סליחה.
זהו ילדי היחיד ואני מאד חוששת לו. אני לא רוצה שבבית הספר יצא לו שם של ילד בעייתי..
רשמתי אותו לחוג כדורגל וגודו כדי שקצת |יפרוק" .
מה עוד לעשות?

האם זה מצריך פנייה לפסיכולוגית?תודה

בתי בת 4 בזמן האחרון החלה בהתפרצויות של בכי וצרחות, דבר שממש לא אפיין אותה לפני כן, לדעתי היא עושה את זה בכוונה בשביל לעצבן אותי! הדבר שמפריע לי ביותר שהיא לא אומרת מה קרה..אלא מיד מתחילה לבכות בקולי קולות.. ואני לא יודעת מה הדרך הנכונה לנהוג? אני מסבירה לה שאם היא לא תגיד אנחנו לא נדע ולא נוכל לעזור, אני מסבירה שכשהיא בוכה ככה סתם אני לא מתייחסת עד שהיא תירגע, וזה קשה ומתיש כי זה קורה כמעט כל יום !! אציין כי ייתכן וזה ביטוי לקנאה כי יש לא אח בן 2 שהוא כובש וחברותי יותר ממנה..
תודה

שלום,

בני בןן 5, בגן חובה. ילד שמח ואנרגטי, אוהב לשחק עם ילדים.
מאז ומתמיד היה ביישן ומופנם יחסית. לוקח לו זמן במקומות חדשים להיפתח ולהרגיש נוח וזה בסדר - מספרים שגם אני הייתי כזו...
מטריד אותי רק דברים שחוזרים על עצמם בעיקר בגן - יש לו שני חברים איתם מעדיף תמיד לשחק. הבעיה היא שכנראה אחד מהילדים דומיננטי מאד ומושך אליו את השני ואילו הבן שלי מוצא עצמו לא פעם מעין "גלגל שלישי". חוזר הביתה ואומר שלא היה כיף בגן כי X לא שיתף אותו במשחק. שנה שעברה הייתה סיטואציה דומה עם ילד אחר שכבר עלה לכיתה א' מאז...כך שנראה לי שזה קורה בכל פעם שיש בסביבה ילד קצת יותר דומיננטי ואילו הבן שלי חסר ביטחון מהבחינה הזו.
אני אומרת לו תמיד שאפשר לדבר עם הילד ולבקש שישתף אותו או למצוא במקרים כאלה ילד אחר שאיתו גם אפשר לשחק.
איך אפשר לעזור לו ?
האם זה נכון לערב את הגננת במקרה כזה או שנותנים "לכוחות הטבע" לשעשות את שלהם ?

תודה

הי
יש לי ילד בגיל 5.5 שמעולם לא מצץ מוצץ, פתאום בשבוע האחרון חזר לשתות מבקבוק וביקש שאקנה לו מוצץ, אני חייבת לציין שלילד קשיים רגשיים והינו מטופל כבר שנתיים בריפוי באומנות ובטיפול הומאופטי ויש תוצאות מדהימות. יש לו גם קשיים בהיגוי שפה שכן התחיל לדבר מאוד מאוד מאוחר, גיל 3 בנה משפט של 3 מילים, הבנו אותו נהדר כי הוא פנטוממאי נהדר. נשארו לו הברות של החלפת ט=ק, ג לא ברורה ו- ר כמובן גם פ.
אין לו אח קטן ואני לא בהריון.

האם לאפשר לו מוצץ, האם זה יכול לעזור לשפה?????

תודה