פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב
ביתי מזה כמה חודשים חולמת בלילה על חלומות מפחידים.
איך פונים אליה ומבקשים עזרה?
תודה

שלום, הילד שלי בן 5.5 בגן חובה. כל השנים בגנים המטפלות/גננות אומרות שמדובר בילד מקסים שיודע לשתף פעולה, להקשיב, להשתתף כשצריך ולשחק עם חברים.
עד גיל 4 הוא לא היה מסכים להשתתף במסיבות בגן שהיו עם הורים. בשנה שעברה הוא עבר לגן חדש טרום חובה ושם התחיל להשתתף בצורה מלאה.
השנה הוא עבר לגן חדש, את רוב הילדים בגן הוא הכיר כבר משנה שעברה ושוב שמענו תשבוחות מהגננת החדשה כבר מתחילת השנה.

הבעיה היא שהוא מאוד רוצה לללכת לחוג כדורגל וכשלקחנו אותו (פעם אחת בעלי ופעם אחת אני) לשיעור ניסיון, הוא לא היה מוכן להשתתף בשום מצב.

דיברתי איתו ואמרתי לו שאם הוא לא רוצה ללכת לחוג, אני לא אכריח אותו אבל אם הוא רק מתבייש אז אנחנו נמשיך לחפש דרך שתעזור לו להתגבר על הקושי.
הוא אומר שמאוד רוצה ללכת לחוג אבל מתבייש מאוד.
הוא אומר שהמדריך נחמד, חצי מהילדים בחוג (5) הוא מכיר מהשנה הנוכחית או מהשנה שעברה כולל 2 חברים מאוד טובים שלו.
מצטערת על האורך, רציתי לתת רקע מקיף. האם יש לכם הצעה בשבילי איך לעזור לו להתגבר?
תודה.

הי

הילדה שלי בת חמש (ויש לי עוד ילדה בת שנתים)


בזמן האחרון רבה עם אבא שלה כל הזמן למשל בעלי לקח אותה לקייטנה בבוקר נפל לה הפלסטר מהפצע והיא נכנסה להיסטריה של בכי אז בעלי החזיר אותה הביתה וחיכה שאני אגיע הביתה ואקח אותה כל בדרך היא בכתה שאבא שונא אותה וכל הזמן רב איתה


ואני מנסה להיות נטרלית ולהגיד לה שאבא אוהב אותה ובכל משפחה יש מריבות

האמת היא שלי נמאס כל הזמן מהמריבות שלהם אני משתדלת לא להיות לידם שהבם ביחד
אבל נראה לי שבעלי לא יודע להתמודד איתה ושם עליה המון סטיגמות כמו" את מתנה גת כמו תי נוקת....." וכל פעם שהיא בוכה הוא לא מתמודד עם המצב

ביקשתי מבעלי שילך להדרכת הורים אבל הוא מסרב (בנוסף לזה הוא פוטר לפני כשבועים אז המצב שלו יותר קשה)
אני לא יודעת מה לעשות ???????????

בוקר אור,
בן זוגי נוסע ל- 10ימים לסדנת ויפאסנה שבסדנה לא מתקשרים לא מדברים בעצם ושומרים על שתיקה מה שזה אומר שגם לא יצור קשר עם הבית.
לבני בן ה- 5 הסברנו שאבא נוסע לחו"ל ושאין קליטה בפאלפון ולכן לא נוכל לדבר איתו.
בני ילד מאוד בוגר, מפותח מאוד לגילו.
לציין שבני מאוד קשור אליו ומבלה איתו המון במשך היום - ובאמת מקדיש לו מעל ומעבר הקשר בינהם מאוד חזק כך שאני חוששת מהנתק הזה עבורו.
לציין שגם עבורי זה יהיה מאוד קשה הניתוק הזה כי אף פעם לא נפרדנו לתקופה כל כך ארוכה, ובכלל מבלי לדבר שזה יהיה קושי עצום ביותר, ואיפה שהוא כנראה שאני בתוך תוכי חרדה בעצמי.
אך אני בטוחה שאסתדר - זה כנראה שיעור טוב עבורי קצת להתנתק, להתגעגע ובאמת לאפשר לו את החופש הזה וההתנסות בויפאסנה שמאוד מעניינת אותו.
השאלה האם יש מקום להגיד לילד עוד משהו בהקשר זה? האם הניתוק הזה לא עלול לעורר איזה שהם פחדים או חרדות? איך ניתן להפיג פחדים וחרדות בהקשר הזה?
לי כילדה זכורה חוויה בגיל הזה שכנראה ליוותה אותי שנים ומי יודע אם לא פיתחתי איזה שהיא חרדת נטישה, שאבי נסע למילואים וזה היה נתק של שבוע שבועיים ואני ממש זוכרת את הקושי שלי שאמא שלי השכיבה אותנו לישון והוא לא היה..
אנחנו כהורים שחווים חוויות או חרדות נורא חוששים לילדנו מן הסתם לא הייתי רוצה שהחוויה זו תגרום לאיזה שהייא חרדה??
אודה לתשובתכם

גילנו שבני בן ה-15 משחק עם בתי בת ה 3.5 במשחקים בעייתים: פעם אחת הוריד את מכנסיה ותחתוניה והרביץ לה בעדינות על הישבן, פעם אחרת היא ראתה אותו ערום.
ברור לנו שיש כאן מעשה אסור ובעייתי. השאלה היא מה עושים? כבר בעבר ניסינו להביא אותו לטיפול על בסיס בעיה בהתמדה בלימודים שכבר נפתרה (עבר בית ספר) והיה סירוב ושיתוף פעולה מצומצם מאוד.
כרגע אנחנו בעיקר משגיחים ומגבילים את האפשרות שלו להגיע איתה למצבים של שניהם לבד - אבל בחיי היום יום קשה לעקוב אחרי שניהם - וזה בוודאי לא מצב שניתן להמשיך איתו לאורך זמן.
אשמח לסיוע.

בני בן שנתיים וחצי ,פשוט לא ממושמע כל הזמן עושה דברים שהוא יודע שהם אסורים ומסוכנים ושאנו לא מרשים לו ,הוא ממש לא נרתע מאיתנו והעונש של להיות במיטה ולחשוב לא אפקטיבי בכלל ,מה עושים? הוא פשוט באופן שיטתי לא שומע בקולנו ואפילו שהמשפחה היותר מורחבת אומרים לו אסור הוא פשוט ממשיך בשלו. אשמח לקבל עצות פרקטיות בנושא.
תודה
דנה

שלום רב,

ילדי בן החמש משחק בפוני שיערו, במשך כל שעות היום, כשהוא הולך לישון, כשהוא לחוץ, סתם כשהוא רואה טלוויזיה. כמעט כל הזמן.

אני מקפידה לספר אותו לעיתים קרובות כדי שהשיער לא יהיה ארוך מדי כי אז זה מקטין את התכיפות שבה הוא עושה את זה אבל לא לגמרי מונע. התספורת כרוכה בתחנונים ובבכי שלו כל פעם מחדש שלא לקצר לו את הפוני לגמרי.

יש לציין כי גם אבא שלו עושה את זה עד היום.

הדבר גורם לגיחוך אצל ילדי הגן ולטיזינג נגדו. אותו זה פחות מעניין אבל אותי זה מטריד.

ניסינו להסביר לו שבחוץ זה לא יפה ושיעשה את זה רק בבית או לפני השינה אבל זה לא עוזר.

אודה על קבלת עצה האם להתעקש להפסיק עם זה ואם כן- איך עושים את זה?

תודה רבה
טל

בני בן 3 וארבעה חודשים. בן יחיד. רק עכשיו החל לבקש לעשות פיפי וקקי בשירותים. הוא מודיע כאשר הוא צריך ללכת, אומר שיש לו פיפי או קקי ואז או שהולך לבד או שמבקש שאבוא איתו. הוא יודע להוריד את המכנסיים והתחתונים אבל לא מרים אותם בחזרה. הוא יודע להרים גם את התחתונים וגם את המכנסיים (אומנם לא בקלות) אבל הוא עושה את זה אם אני מתעקשת ומפצירה בו רבות. אם אני לא מפצירה הוא פשוט יחזור לשחק עם המכנסיים מופשלות או שיוריד אותם ואת התחתונים לגמרי (למרות שגם זה דורש ממנו מאמץ אבל כנראה שפחות.
השאלה שלי היא עד כמה אני צריכה ללחוץ עליו לעשות את זה לבד או פשוט להרים בשבילו (שזה מה שאני עושה רוב הפעמים אחרת הוא פשוט עומד כמו בול עץ) גם אם אני מבקשת לוקח לו הרבה זמן להגיב ואני מרגישה שאני ממש צריכה להכריח אותו.
השאלה שלי היא מה הדבר הנכון לעשות כי מצד אחד אני לא רוצה שיתרגל שעושים בשבילו הכל. אין לו אחים ללמוד מהם דברים ואני שם תמיד בשבילו אבל אני לא רוצה שיתעצל. כשהוא מרים את המכנסיים לבד אחרי הפצרות רבות הוא מקבל הרבה שבחים על שהצליח אבל זה לא עובד עליו כי כנראה ששיבחתי אותו על הרבה דברים בגיל מוקדם יותר שהוא כבר לא רואה בזה רווח. אז מה לעשות?

בני הבכור, כמעט בן חמש. לפני כמה ימים כעס עלי (לא הסכמתי לקנות קרטיב, זרק אבנים קטנות לכיווני בגלל זה, אמרתי שעכשיו לא נישאר בגינה והתחלתי ללכת), הוא צרח הרבה זמן, ואחר כך כשהגענו הביתה ביקש לצפות בטלוויזיה ואמרתי לא, לא התנהג יפה, ובכל מקרה הוא צופה כל יום רק בתוכנית אחת של 25 דקות, והעדפתי שזה יהיה יותר מאוחר לא מייד אחרי התנהגות רעה. אז הוא אמר לי שהוא רוצה אמא אחרת, לא אותי. ואני שאלתי אותו, ומה יהיה איתי? אז הוא אמר: את פשוט תמותי ותהיי בבית קברות. אני רוצה את אבא שלי ואמא אחרת. והוסיף: אני אכרות לך את הראש בסכין. והלך למטבח והביא סכין. אמרתי לו: תחזיר מייד את הסכין למגירה. אמרתי לו בשלווה כי אני מכירה אותו, הוא ילד שבחיים לא יעשה משהו באמת אלים, הוא ילד עדין וחכם. והוא מייד הלך למטבח ושם סכין במגירה. אחר כך כעסתי עליו זמן ארוך על הכל ביחד, והוא רק צעק שהוא מבקש סליחה ורוצה חיבוק ובכה הרבה זמן. ואני לא מהר סלחתי, כי יש לו עניין כזה שהוא מבקש סליחה ובוכה ורוצה חיבוק אחרי שמתנהג לא יפה, ומייד חושב שהכל ייגמר, ומה לעשות שאצלי עוד היה בראש כל הדברים שאמר וההתנהגות שלו. בכל מקרה אחר כך הוא בדק כמה פעמים והתנהג מאוד יפה כל הערב ושאל אם סלחתי, ואמרתי שכן. והוא נורא עזר בבית והיה בוגר וממש השתדל לאורך היום. בלילה לפני השינה דיברנו, והוא אמר שהוא בכלל לא רוצה שום אמא אחרת (אני לא שאלתי, הוא אמר בעצמו), וחיבק אותי, והיה מאוד מתוק. ואמרתי לו שהעניין עם הסכין היה מאוד חמור, והוא אמר: אבל בכלל לא התכוונתי להתקרב אליך רק רציתי להפחיד אותך. בכל מקרה, העסק נגמר וכאמור אתמול והיום התנהג מאוד יפה ובחום ובבגרות. יחד עם זאת זה נשאר לי בראש הסיטואציה והדברים שאמר. אני תוהה מה עובר עליו. יש לציין שיש לו אח קטן שבו הוא מקנא, אבל הקנאה פוחתת ככל שאחיו גדל ויותר מתייחסים אליהם באופן שיוויוני (האח בן שנתיים וחצי). מעבר לזה אני תוהה אם זה נובע מזה שאולי אני בבית מגבילה אותו יותר מדי. בלילה כשדיברנ ודובבתי אותוו הוא אמר לי שהוא לפעמים מקנא בילדים על אמהות שלהם ונתן דוגמא- אמא של חברה שלו מהגן תמיד מסכימה להמון ממתקים אחרי הגן ולכמה טלוויזיה שהיא רוצה (החברה שלו) ואני לא. וזה נכון, מבחינות מסוימות הוא יותר מוגבל מילדים אחרים בסביבתו. ממתק אחד ביום נראה לי מספיק לגמרי, וגם 25 דקות ביום צפייה בטלוויזיה, רק תוכנית אחת, שאני משתדלת לתת לו לבחור בעצמו רק דברים אלימים אוסרת. בשאר הזמן אנו מדברים, קוראים ספרים, עושים לגו, הוא מכין איתי ארוחות ערב כל יום, מבשל ונורא אוהב את זה. נכון שלפעמים הוא גם משתעמם, אבל בסדר, זה לא אומר שחייבים בכל שנייה משעממת להיתקע מול מסך. אני לא מאמינה בזה. אבל פתאום אחרי שהוא אמר שהוא רוצה שאני אמות חשבתי שאולי משהו אני עושה ממש לא נכון. אני גם אציין שאני אמא מאוד נוכחת, הוא לא בצהרון, אני אוספת אותו בעצמי כל יום מהגן.

אני מודאגת מהילדה שלי שהיא בת 3 וחודש. בגן אומרים לי שהיא אינה מרוכזת וקשובה במפגשים רק למשך כ- 10 דקות, אינה קשובה כלל להוראות הצוות ועושה ככל העולה על רוחה, גם כשמענישים אותה. הגננת אמרה לי שכאשר היא כועסת עליה הילדה מחמירה את ההתנהגות. כמו כן אמרו שהיא מרחה קקי בשירותים, שיחקה בסבון ומים, צובעת על שולחנות, קירות. אני מאד מודאגת. מה לעשות?

שלום רב,
בתי בת 5.5, ילדה שמחה חברותית וביחד עם זו שובבה לא קטנה. בכל יום היא חוזרת מהגן עם סיפור אחר-היום זה הרביץ לה אתמול האחר הרביץ לה וכך הלאה. כמובן שדיברתי עם הגננת , וכיוון שבתי לא פונה לגננת כשזה קורה, הגננת לא יכולה לטפל בזה. אתמול הייתי במסיבה עם החברים שלה בגן וצפיתי באינטרקציה שלה עם הילדים. שמתי לב שבתי משחקת רק עם הבנים!! הבנות משעממות אותה (לדבריה). ראיתי משחקים עם הרבה אלימות - ילד אחד הפיל את בתי לריצפה ישב על בטנה (תוך משחק דרמה של שוטרים וגנבים) תוך כדי משחק הבנים ממש מרביצים או קופצים אחד על השני.
דיברתי רבות עם בתי - פעם דרשתי ממנה לפנות לגננת כל פעם שמרביצים לה או משחקים איתה באלימות , פעם ביקשתי ממנה להחזיר לאותם ילדים שמרביצים לה וכמובן שהיא לא ביצעה את הדברים הללו. ואתמול דרשתי ממנה לא לשחק יותר עם בנים!! (אמרתי לה שאעניש אותה אם תשחק איתם) אני כמעט בטוחה שהיא לא תקשיב לי ותמשיך עם שלה.
אני כבר לא יודעת מה לעשות. מצד אחד היא נצמדת לחבורת הבנים הזו ונהנת מחברתם אך מצד שני היא חוזרת עם סימנים כחולים וסיפורים של אלימות כלפיה מצידם.
מה לעשות??? נמאס לי לשמוע את הבת שלי פגועה וכאובה מהאלימות של הבנים כלפיה וגם לראות סימנים כחולים על גופה אך מצד שני היא זו שניצמדת אליהם ואוהבת לשחק איתם (כמובן שגם הם אוהבים אותה).

היי,

ביתי בת ה- 4 החלה לצייר לא מזמן ציורים של דמויות. שמתי לב שהדמויות הן ללא ידיים.
האם זה אומר משהו?

לציין שהילדה החלה גן חדש (טרום חובה) וההסתגלות לא קלה לה.
מדובר בילדה מאוד רגישה. מלבד המעבר לגן לא שונה כלום בסביבתה.

תודה

שלום,
בתי בת 4 גמולה לגמרי כבר שנה. נולד לה אח לפני חודש וחצי ולפני חודש היא החלה גן חדש. הבעיה היא שבתי מסרבת ללכת לשירותים בגן ועקב כך היא מתאפקת יום מלא!
הגננות תחילה ניסו לדרבן אותה - היא הסכימה ללכת איתם לשירותים ואף לשבת ללא תחתונים אך סירבה לעשות פיפי. אח"כ הן פשוט הפסיקו לנסות חשבו שאולי זה יעזור אבל היא פשוט עקשנית!
בשיחות איתה הדבר היחיד שהיא אומרת שהיא מתביישת אבל לא יודעת להגיד לי ממה/ממי? למרות שכבר היתה איתן בשירותים. שאני באה לגן היא עושה שם בלי בעיות אבל לא מוכנה שהגננת תצטרף אלי. הבעיה שזה פשוט לא בריא להתאפק יום שלם. איך ניתן לגרום לה ללכת בגן בשירותים???

שלום,
ברצוני להתייעץ בשני נושאים:
1. הילדה לא מקשיבה להורים - בזמן שהייה בבית, הילדה מעמידה פני לא מקשיבה, ולא מגיבה לקיראותינו ולהוראות שהיא מקבלת.
2. פרידה מההורים בגן - הילדה נכנסה לגן טרום חובה השנה, קשה לה להיפרד מאיתנו, ובעת הגעת הורים אחרים לאיסוף ילדיהם צורחת מבכי, מלווה בסירוב לאכול.

כיצד לנהוג???

שלום. הילד שלי בן 3, הוא לא אוהב פירות וירקות.הוא מסכים לאכול רק מלפפון ותפוח. הוא אפילו לא מוכן לטעום- יש כמה פירות וירקות שהוא מעולם (בכל ימי חייו) לא הסכים לטעום, הוא רק רואה ולא מסכים לטעום. מלבד זה אני משתדלת לספק לו תזונה בריאה ומגוונת אבל חשוב לי שהוא יאכל פירות וירקות. איך אפשר לגרום לו להסכים לטעום לפחות?
אני ובעלי אוכלים לידו פירות וירקות, אנחנו לא מכריחים אותו לאכול מה שהוא לא רוצה, אנחנו גם לא מזכירים או מנדנדים לו על זה, כשאנחנו אוכלים אנחנו מציעים לו וכשהוא מסרב- בסדר.