פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי ילד בן 5 שמגיל קטן היה אוהב לקחת איתו דברים ולשים בכיס. עד לפני כמה חודשים זה היה דברים שלו ומאז הוא נוגע ולוקח כל דבר גם מארונות גם מאחיו גם משחקים וגם כסף.
בשבוע האחרון הוא התחיל לחזור עם דברים קטנים מהגן כמו חצי מחק גומיה צבע שבור בהתחלה לא התייחסתי לדברים אבל היום הוא חזר עם 100 ש"ח שהוא לקח לגננת מהמגירה.

הוא ישר סיפר מאיפה הכסף הוא לא מסתיר ולא משקר ואף מצחקק.

אנחנו לא יודעים מה לעשות איתו ואיך לטפל בבעיה. האם זה נחשב כגנבה? הוא יודע שאסור ללו לקחת דברים שלא שייכים לו אבל לא חשוב כמה פעמים כעסנו או הענשנו זה לא עוזר.

מה ניתן לעשות???

שלום רב
אולי הודעה קודמת שלי כבר התפרסמה ואם לא אז הנה הודעתי...
אני אמא לילדה בת שנתיים וחצית מאוד חכמה ונבונה שיודעת לבטא את עצמה נהדר.
לפני פחות השבוע נפטרה אמא של בעלי (סבתא שלה) שהיתה מאוד חולה ובתי ידעה על כך.
שאלתי היא כיצד אני מסבירה ? האם להגיד שסבתא נסעהועם הזמן היא תפסיק לשאול ותשכחץ או האם להגיד שסבתא נמצאת בשמיים...
אני ממש זקוקה ליעוץ.
תודה רבה ומחכה לתשובה.

שלום
אני אמא לילד שבשבוע הבא יהייה בן 3.
לאחרונה התחילה להדאיג אותי כמות האוכל או היחס שלו לאוכל או שאני לא מוצאת מילים נכונות...זה התחיל מזה שכבר מגיל 4 חודשים אכל אוכל מוצק מכיוון שהיה לו ריפלוקס והיה קשה להשביע אותו ואז הוא גדל וזה היה חמוד שהוא אוכל כמו גבר קטו אבל מאז שהגננת בגן ציינה בפניי בהוא ממש אוהב לאכול וכשהוא הוא מסיים הוא מבקש עוד התחלתי ליחס לזה יותר תשומת לב וגם בבית זה ככה הוא מסיים רוצה עוד או נומר שהוא אכל ארוחת בוקר ואחריי חצי שעה מישהו אחר ישב לאכול הוא מיד מתעניין ורוצה לטעום או להצטרף בדרך זו או אחרת לארוחה זה קורה תמיד ואני בטוחה שלא מרעב אני חוששת שהוא הפך לאכלן כפייתי ואם כם אז מה עושין כדיי שלא יגד להיות ילד שמן ולא בריא...בבקשה תעזרו ךי אני ממש דואגת עף על פי שחברות עם 3 ו4 ילדים אומרות שזה גילל וזה יעבור
תודה

שלום
הבן שלי בן7 ילד מקסים חכם חרוץ ילד שבאמת קל נורא להתאהב בו
מחפש גבולות, ויודע מה הם מדבר ומשתף, יש לי בעיה שאני לא יוןדעת מה לעשות יש לו מידי פעם התקפי זעם בבית זה בכי, צעקות ובבית ספר צועק מקלל ומתעצבן על כל דבר וקשה ממש להתקרב אליו צועק על ילדים מרביץ, קשה נורא להתקרב ולנסות אפילו לחבק,
עוד משהו שהילד קצת הרבה אובססי על דברים שהוא מעריץ כמו כדורגל, הוא יכול כל היום לדבר על כדורגל לראות כל היום תוצאות, לראות ערוצי ספורט , במחשב וגם לשחק (אני גרושה ) והילד יותר כייף לו להיות אצל אבא שלו כי האבא משתף פעולה וכל היום מדבר איתו על כדורגל גם אני מסכימה אבל נותנת גבולות ומפסיקה ומגבילה ונותנת אך לא יותר מידי.
יש לי שני שאלות1. מה עושים שהילד מקבל התקפ זעם האם צריך להעניש ? איך פועלים?
ולהגבי האובססיה מה לעשות לתת גבולות לתת לו כן לראות יותר מידי משחקים לתת גבולות
אני חסרת אונים וממש לא יודעת איך לפעול
אשמח להצעתכם תודה

בני בן 3 ושלושה חודשים הלך בספטמבר בפעם הראשונה לגן (עד אז היה איתי בבית). הגננת סיפרה שבתקופה הראשונה לא רצה לשבת במפגש עם כולם וישב תקופה בצד מחוץ למפגש , בתקופת אחרי החגים היא החליטה שהיא לא "מוותרת" והושיבה אותו ליידה והיום הוא יושב עם כולם. הבעיה היא שבני לא מוכן לשתף פעולה בשום פעילות בגן, לא במשחק חופשי , לא בעבודות יצירה, ולא בחוגים, ובשעת חצר הוא יושב ליד הסייעת או הגננת בחצר ואינו משחק כלל (גם לא עם עצמו) רציתי לדעת כיצד אני או הגננת נוכל לעזור לו להשתלב חברתית ולגרום לו לשתף פעולה בפעילויות הגן דרך אגב , בבית הוא ילד שמח, פעיל ואנרגטי.
הגננת ביקשה שאלך לפסיכולוג ילדים להתייעצות.

תודה סיגל אם מודאגת .

נ.ב. שמתי לב שאם אני הולכת איתו לגן שעשועים אחה"צ הוא לא מוכן להתקרב אם יש שם ילדים אלא רק אם הגן ריק לחלוטין ואין שם ילדים.

שלום,
אני פונה בשם חברה שלי.
חברתי הינה אם חד הורית לבת בת 9.
ההורות נוצרה עם גבר שהיה ידיד קרוב שלה בתקופה בה היה פרוד מאשתו. הריון לא צפוי. לאחר שהיא נכנסה להריון הוא חזר לאשתו ועד היום הוא איתה. משפחתו אינה יודעת על כך שיש לו עוד בת.
חברתי בקשר רופף איתו והוא לא מעוניין בקשר עם הבת.
כשהבת היתה קטנה חברתי הסבירה לביתה שאבא לא יכול לגור איתם כי יש לו בעיות.
היא מעולם לא הראתה כל קושי עם זה, עד השנה האחרונה. בשנה האחרונה היא התחילה לדבר על אביה. שואלת עליו שאלות כמו "איך אין לך תמונה שלו?" או "מתי התחתנתם". חברתי אינה יודעת מה לענות לה והיא מרגישה שהבת במצוקה ושומרת הכל בפנים. הבת . אומרת לפעמים שהיא מתגעגעת אליו (על אף שמעולם לא הכירה אותו).
לפני זמן מה, כשהיה לבת יום הולדת,אמרה לה קרובת משפחה שהיא מאחלת לה כל מה שהיא מאחלת לעצמה, והבת אמרה שהיא מאחלת לעצמה להכיר את אבא שלה.
חברתי מרגישה שהיא עשתה טעות שאמרה שבכלל אביה בחיים כי עכשיו היא לא יודעת איך להתמודד עם כל השאלות שלה והרצונות שלה לפגוש אותו.
כשניסתה פעם אחת בכל זאת ליזום איתו שיחה בנושא, שאולי יפגוש אותה, הוא ישר נלחץ ולא הסכים בשום פנים ואופן.
אודה לך אם תוכלי לייעץ לחברתי כיצד עליה לנהוג עם בתה. מה לאמר לילדה כדי שלא תיפגע ושלא תרגיש שהיא בת לא רצויה.

תודה מקרב לב
עינת

שלום , האם ישנה בעיה עם לאמר לילד בגיל הנ"ל דיי הרבה פעמים "תיזהר" ומה המינון הרצוי תודה מראש

ביתי בת 3.8 שנים. היא הפסיקה למצוץ אצבע (בעקבות שימוש במרה והסבר) ללא כל בעיות לפני כחצי שנה. בשבוע האחרון היא חזרה למצוץ כשהיא במיטה לישון ובלילות בלבד.
אני מודאגת. כיצד אגמול אותה מההרגל החוזר?

אני אמא לילדה בת שנתיים ותשעה חודשים ילדה מקסימה וחכמה שאותה אני מאוד אוהבת .
בחודשיים האחרונים החלו אצלה בעיות התנהגות שאני מניחה שקיימים אצל כל הילדים בגילה ( עקשנות , מלחמות הרבה בכי ועשיית דווקא ) .
קשה לי ההתמודדות עם הבעיות שצצו לאחרונה .
אני חשה מותשת ומתוסכלת ולא יודעת מה לעשות .
אודה לתגובות .

שלום רב,

בני בן ה-5 עדיין מסרב להפרד בכניסתו לגן. יש לציין שמדובר בילד די מפונק, שמשתדל לבדוק כל הזמן את הגבולות. קשיי פרידה נוספים כגון הליכה לחברים וכדומה לא קיימים אצלו בכלל למעט הצורך להפרד ממני או מבעלי באמצעות נפנוף מן החלון (תמיד!!).
מצבו החברתי טוב מאד, בבואי לקחתו מהגן הוא שמח, מאושר ומלא סיפוק וחדווה. מצפייה בו לאחר הפרידה בגן (באופן חד פעמי לאחר ששכח את התיק) נראה כי הוא נרגע תוך פחות מדקה ומשתלב בפעילות כרגיל (כך גם לדברי הגננת).
ניסינו את האפשרות של טקס קבוע אך ללא שיפור.
ניסינו ביחד עם הגננת לתת לו תפקיד מענין מיד בכניסתו אך ג"כ ללא הועיל.
ניסינו גם להעניק מתנות בתור עידוד אך גם זה לא קונה אותו. לפני מס' ימים כשנכס קצת יותר בקלות אמרתי לו בערב-"מחר נראה אותך נכנס בשמחה" והוא אמר -"נראה".
מדובר בילד חכם ונבון במיוחד, אבל הנושא הזה מטריד ביותר. הוא נצמד ולא נותן אפשרות להפרד יפה.
מה ניתן לעשות עמ"נ להקל עליו את הכניסה לגן?

שלום,
ביתי בת ה- 3 ותשעה חודשים החלה בתחילת השנה גן חדש, גן עירייה טרום וטרום טרום חובה.
ביתי ילדה שקטה, מתוקה מקסימה מאד מאד חברותית ומאד נבונה וחכמה.

לאחרונה הבחנתי בבעיה בגן, ישנה ילדה יותר גדולה ממנה פיזית ומבחינת הגיל, ילדה דומיננטית ושתלטנית שמפעילה עליה ביריונות מבחינה נפשית כמובן.

לפי הבנתי זה התחיל לפני כשבוע כשהיא אמרה לילדה אחרת לא להיות חברה של בתי,
ונמשך בזה שהתברר לי בדיעבד שבתי מביאה לה "מתנות " כל יום.
לאחר שעירבתי את הגננת שמשהו בילדה שלי נראה לא כתמול שלשום ושבתי כבוייה,
היא החלה לעשות תצפית על בתי ועל מספר ילדות.
היא ציינה בפני שבתי נתנה לילדההזאת שרשרת, "כי רציתי לתת לה מתנה".
היום בבוקר, בתי אמרה לי שהיא רוצה להביא משהו לילדה הזאת, שאלתי למה, יש לה יום הולדת? והיא ציינה בפניי שהיא כל יום מביאה לה משהו כי כך היא אמרה לה.

אמרתי לבתי שאם מישהו רוצה לשחק איתה במשחקים הוא מוזמן אליה הביתה, ושאלתי אותה אם היא רוצה שהילדה תבוא אליה הביתה. בתי אמרה לי בהחלטיות לא! אני רק רוצה להביא לה דברים.

שאלתי הגדולה היא מה לעשות, איך לחזק את בתי מבחינת הבטחון, הרי ברור שהילדה מנצלת את טוב ליבה, ואת זה שהיא רוצה להיות חברה שלה. והיום זו הילדה הזאת ומחר זהו ילדה אחרת. ממש חבל לי על בתי שמאד מאד אוהבת חברים .

תודה

יש לי ילד בן 4 וחצי שעד גיל 4 בערך התנהג רגיל, שיחק עם החברים והיה מקסים. לפני כחצי שנה הילד התחיל לפחד להיות לבד במקום מסוים. כשהוא לא רואה את אבא או אמא שלו לידו הוא נכנס ללחץ והסטריה ומתחיל לבכות בצרחות. הוא לא הולך לשחק עם החברים כשנמצאים באותו מקום אלא יושב ליד אבא שלו ומתעסק לבד. אם יש במקום מסוים הרבה אנשים אפילו שהוא מכיר אותם הוא חייב להיות ליד אחד ההורים כי אחרת אם אנחנו זזים לרגע והוא לא רואה אותנו הוא נכנס להסטריה אפילו כשהולך לשירותים באותו מקום צריך שילווה אותו. אני מוכרחה לציין שבמקום הלימודים שלו הוא שקט אך מתנהג מקסים וכן בבית הוא מקסים. (הוא מוציא את כל האנרגיה שלו בבית. גם מה שלא הוציא בחוץ). חיכיתי עד עכשיו כי חשבתי שזה יעבור לו לבד אבל זה ממשיך ולא עוזב אותו. רציתי לשאול האם כדאי לדבר איתו על זה או אולי להתעלם וזה יבוא לו לבד כשירצה. ואם כן כיצד לעשות זאת והאם זו תופעה מוכרת בגיל הזה או שזה מצריך טיפול מקצועי. האם כדאי לחכות או לא. אודה לכם אם תענו לי בהקדם ואדע כיצד לפעול. תודה!

תופעה חדשה אצל הבן שלי וגם הגננת העירה לי על כך זה שכשמבקשים ממנו לעשות משהו הוא לכאורה "לא שומע".
בהתחלה מבקשים ממנו בצורה מנומנסת עם מילת בקשה כדי שיעשה,ולאחר מספר פעמים שחוזרים על הבקשה והוא פשוט מתעלם מהקריאות שלנו,מגיע השלב הבא והוא איום שיקבל עונש כזה או אחר אם הוא לא עושה את מה שביקשו ממנו ורק לאחר שאיימנו עליו הוא מגיב ומבצע ותמיד עם חוסר רצון.
מה אני עושה עם זה,גם הגננת אמרה לי שהיא מבקשת ממנו מספר פעמים והוא פשוט לא מקשיב לה

הבן שלי כמעט בן 4 והוא נכנס למסגרת חדשה-גן עירייה.מאותו יום אני שמה לב בקושי שלו ליצור קשרים עם אחרים.הדרך שבה הוא מנסה ליצור קשר זה דרך הידיים.הוא מרביץ כפתרון לכל דבר.
אני חוששת שזה יפגע בו בהמשך ושילדים לא ירצו לשחק איתו ולא ירצו להיות חברים שלו-כי מי רוצה חבר שהוא רק מרביץ.
הוא כל הזמן מפגין את היכולות שלו כבן והוא ישר מרים את היד.גם בבית כלפי אחיו הקטן כשמבקשים ממנו לתת לאחיו משהו או לשחק איתו או אפילו סתם ככה.הוא מרים את היד במטרה להפליק לו,עד שאני קולטת ועוצרת אותו.
מה אפשר לעשות?איך מתמודדים עם תופעה שכזו?
אשמח לקבל מכם טיפים על מנת לעזור לנו ובמיוחד לו

שלום לכם,
אני ובעלי פרודים, לקחנו לעצמנו פסק זמן כל אחד על מנת לבחון את הזוגיות.
יש לנו שלושה ילדים : 18,14,4.
את הילדים הבוגרים שיתפנו בהחלטה, אמרנו שאנו אוהבים אותם ואין זה קשור אליהם ותמיד נמשיך להיות ההורים שלהם.
את בן ה-4 לא שיתפנו בכלום, אני בטוחה שהוא חש באוירה וקולט את הדברים בדרכו שלו.
מי שעזב את הבית הוא בן זוגי ובהסכם בינינו יגיע להיות עם הילדים פעמיים - שלוש פעמים בשבוע.
האם עליי לשוחח עם הילד הקטן? מה אומרים לו?
עליי לציין שהיום הוא היום הראשון לפרידה ובמידה וישאל התכוונתי לומר לו שאבא שלו בעבודה.
חשוב לי לציין כי בן זוגי עצמאי ועבד בשנה האחרונה רק בלילות ובמהלך היום בעיקר ישן. אני וילדיי הבוגרים שהיינו סביב הבן הקטן בטיפולו.
אודה לתשובתכם.
א'