פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום .בני בן השנתיים וחודשיים ילד מאוד נבון, בעל אוצר מילים גדול מאוד לגילו אך גם מאוד עקשן.לאחרונה התנהגותו נהייתה קיצונית עוד יותר. הוא מסרב פשוט ל"הכל!"
וכל מה שלא מקבל מגיב ב"בכי מודע" (זה אמנם נשמע מצחיק אבל מרבה להגיד "אני רוצה לבכות!" תוך כדי הבכי וכשמפסיק אומר "נרגעתי אני לא בוכה" עד הפעם הבאה).
כמובן שכמעט כל מה שמבקשים ממנו מגיב ב"לא רוצה" ואפילו לפעמים כששואלים אותו שאלות עונה ב"לא רוצה לענות". כמו כן מרבה להתעלם מאיתנו ודי נראה שעושה זאת בכוונה (אם נציע לו שוקולד יבוא במהרה).כמובן שיש גם התקפי זעם (טריק חדש יושב על הרצפה ונותן לעצמו סתירות) כשמשהו לא הולך לו.
דבר נוסף שהשתנה אצלו זה היחס לאוכל. פעם היה אוכל די הרבה דברים אך מדי יום הרשימה הולכת ומצטמצמת (חוץ מכל המתוקים וה"ג'נק" שכמובן אוהב).כמעט כל ארוחה חייבת בתוספת מתוק למשל הוא יוכל כריך גבינה בתנאי שיוסיפו לא גם ריבה בכריך או מלאווח- עם דבש וכו' (יש עוד דברים שאוהב כמו שניצלים, פסטה או פתיתים ופירות לכן לא נראה לי שיש בעיה רפואית) אם לא יקבל מה שהוא אוהב פשוט לא יאכל.כמובן שניסינו הכל כולל הורדת המתוקים מהתפריט היומי אם לא אוכל יפה, שוחד,התעלמות, כעס, מתן כמה אפשרויות אבל זה לא עוזר. אם לא מקבל מה שרוצה פשוט ישאר רעב ( הוא אפילו יגיד לנו "לא רוצה לאכול, רוצה להשאר רעב!").
אציין כי בחודש האחרון עבר מסגרת ממשפחתון קטן לגן גדול והמעבר לא היה פשוט למרות שאף על פי שהפרידה בבוקר עדיין די קשה נאמר לי כי נרגע מהר ומשתתף בפעילויות הגן ומשחק.
אני מותשת וכבר לא יודעת כיצד לנהוג עמו הוא בשנייה הופך ממלאך לרודן אני חייבת עצה בדחיפות. האם הגיוני כי גיל שנתיים כלכך נורא?

שלום רב
ביתי בת 4.5 נמצאת בגן עירוני
התחילה את הגן מתחילת השנה ושנה שעברה הייתה בגן בחודשיים אחרונים בלבד.
לא הייתה לפני מכיוון שהייתה לה בעיה רפואית שעברה ברוך השם.
עכ"פ הבעיה היא שיש לי רושם שקשה לה לרכוש חברים,היא מדווחת כי רוב הזמן משחקת לבד ושהילדים לא אוהבים לשחק איתה.
היא ילדה שמחה ואקטיבית בעלת כושר ביטוי טוב ואוהבת חברה,היא בת יחידה לאמה בשבילי לא.
איך אני יכול לעזור לה לפתח קשרים עם ילדים ולהתחבר.

השכנים שלי מתעללים ומרביצים לילדה שלהם מאז שהייתה תינוקת. זה פחת כיום כי היא כבר בת 14 ויודעת לעמוד על שלה. אבל יש בה מין דבר מוזר,
לעיניים שלה יש הבעה מפחידה ומאיימת והפנים שלה תמיד פוקר פייס, היא מנותקת רגשית מאנשים.
היא מכורה לסרטי אימה סדיסטיים ואלימים במיוחד.
העיניים שלה נוצצות והיא ממש מחייכת ומאושרת כשהיא מדברת על רציחות וסדיזם.
אני יודעת שרוב הסיכויים שהיא תגדל להיות פסיכופתית סדיסטית או משהו כזה, אבל חבל עליה, היא מאוד יפה
ומצטיינת בלימודים. יהיה לה קל להצלייח בחיים.
האם היא מתנהגת ככה בגלל הוריה? יש דרך כלשהי להפוך אותה ליותר אמפתית, יותר מעורבת בסביבה שלה? טיפול מסוים? זה פשוט בזבוז אם את כל חייה תעביר בלעשות רע לאנשים.

ביתי בת השנתיים ו-9 חודשיים ילדה מקסימה מבינה הכל מזמזמת שירים וכמובן מידי פעם מכניסה מילים של השיר.אנחנו מקריאים לה ספרים בכל הזדמנות היא עדיין לא מדברת היא אומרת כ 25 מילים איך לא משפטים היא בגן מגיל 8 חודשיים הגננת ביקשה שאני אלך איתה לבדיקה אצל קילנית תקשורת הילדה הראתה התענינות והבדיקה עברה בנהאה
הקילנית אמרה שביתי לא צריכה שום עזרה.והיא צריכה את הזמן שלה אולי היא תקום יום אחד ותתחיל לדבר..
השאלה שלי האם אני יכול לעשות משהו כדי לעזור לביתי?האם זה עוד מוקדם מידי להתחיל לדאוג?ובאיזה גיל אני ממש צריך לדאוג?

אני אמא לשתי בנות - 4.5 ו3.
השנה הבכורה עברה לגן מועצה רב גילאי - תת חובה וחובה לאחר שבמהלך השנתיים האחרונות הייתה באותה מסגרת עם אותה קבוצת ילדים.
החודש הראשון בגן היה מאוד קשה ומלווה בבכי רב.
מדובר בילדה מאוד חכמה אך עם זאת מאוד רגישה לסביבה שלה - מאוד מושפעת משינויים בטון ובממיקה ומגיבה אליה.
גם הגננת וגם אני שמנו לב כי היא קוראת את המציאות בצורה מאוד דרמטית ושלילית ולא "מחליקה" דברים שקורים - ילד שנתקל בה בטעות הופך לדרמה, ילד שעונה לה באותו מטבע בו היא דיברה מואשם כמציק ובנוסף לוקח לה זמן רב להירגע.
בנוסף היא לרוב מעדיפה לשחק לבד, למרות שיש ילדים שפונים אליה ורוצים בחברתה- אבל היא הודפת אותם. מצד שני היא מבקשת ללכת לילדים מהגן אחה"צ ואם היא פוגשת ילדים מהגן באופן ספונטני בגינה היא מאוד מתלהבת ומשחקת איתם.
אני מסיקה מכך כי יש לה הרצון להיות באינטראקציה עם ילדים אבל כאשר אין נוכחות שלנו ההורים בסביבה היא לא מצליח לעשות זאת. אגב המאפיינים הללו מלווים אותנו גם במסגרת הקודמת.
אני חוששת שיש כאן בעיות אשר קשורות לכישורים חברתיים וליכולת להגיב למציאות בצורה נכונה ובריאה.
מה הכתובת אליה אני צריכה לפנות על מנת לברר את הסוגייה וטפל בה?

שלום רב,

בני בן 3 כוסס ציפורניים, להערכתי מזה כעשרה חודשים - שנה, (נראה לי שזה מאז שאחותו נולדה או מאשפוזיי - פעמיים - לפני הלידה). הוא כוסס ציפורניים הן בידיים והן ברגליים.
מה ניתן לעשות בעניין?
(יש לציין, שגם אביו כוסס ציפורניים - אך אינני חושבת שבפניו).

תודה.

שלום רב,
לביתי בת ה-11 יש חברה מגיל 4 בערך. כבר מאז החברות הדוקה ואוהבת אך הריבים ביניהן לא פוסקים. לא שאני חושבת שביתי תמימה אך חברתה מדברת אליה לא יפה, מקללת, מעליבה עלבונות שגורמות לה לבכי שלא בפניה שאח"כ אני צריכה להתמודד איתם, וכל פעם אני מוצאת את עצמי חוזרת ואומרת לה שהבחירה היא שלה, האם להיות חברה שלה או לא. אני מלמדת את ביתי שהסליחה בריב היא דבר חשוב מאוד ואותה החברה לא יודעת לומר סליחה אלא מושכת אותה אליה בחזרה במתנות וביתי לוקחת ונמשכת לתוך המערכת יחסים השלילית לטעמי שוב שוב. יש לי מספר שאלות: עד כמה אני יכולה להיות מעורבת ביחסים שלה עם חברות? כלומר כשהיא מספרת לי על הריבים, האם להגיב או לא, האם להתערב או לא? האם יש לי את הזכות לומר לה את לא נפגשת עם החברה או תתרחקי ממנה? כי דעתי היא שכנראה יש לביתי איזשהו צורך בחברה הזו ולא סתם היא חוזרת אליה אחרי כל ריב. בעלי חושב הפוך ממני ולכן שאלותיי.

הבן שלי כמעט בן שבע חולם בלילה "חלומות רעים" שגורמים לו לקום באמצע הלילה מדי פעם, ולפעמים הוא מתעורר מכך ואז בא לישון לידנו .
לפעמים החלוצות הרעים גורמים לו לבכות ולחוש ממש עצוב תוך כדי שינה ואז הוא ממש מדבר תוך כדי שינה או לפעמים צועק או בוכה וזה מתוך שינה.
ברצוני לציין שזה היה תמיד או מגיל שנתיים בערך שהוא היה בוכה תוך כדי שינה.
ממה זה יכול לנבוע הסיטואציה הזאת?
הוא ילד עם חברים , ואין לו בעיות חברתיות. הוא ילד שמח ופעיל.
הוא רואה הרבה טלוויזיה וגם במחשב. האם יש קשר?

שלום רב
בתי בת שנתיים ,בחודשים אחרונים התחילה לזחול על הרצפה בצורה מאוד מאומצת כך שהפות שלה נוגע ומשתפשף ברצפה .בהתחלה לא הבנתי מה היא עושה את זה ולא ייחסתי לזה משמעות רבה אבל לאחרונה זה מתחיל להראות די אובססיבי- היא נהיית אדומה מהמאמץ , עושה רעשים ומתעלמת מהסביבה החיצונית( היא ילדה מאוווד תיקשורתית בדרך כלל) הגננת יעצה לנו להתייעץ בשביל לדעת איך להתמודד עם המצב האם צריך להעיר על ההתנהגות או להניח לה. יש לציין שקשה מאוד להוציא אותה מהמצב הזה ניסיתי להרים אותה או לעניין אותה במשהו אחר וזה לא עבד.

שלום, בני בן 4 וחצי כמעט, ילד מקסים ופיקח לאחרונה התחיל לשאול שאלות על המוות.
זה התחיל מהכלב של סבתא שמת והסברנו לו שהוא היה זקן ועלה לשמיים. אח"כ סבתא של בעלי גם נורא זקנה חלתה וכולם היו קצת עצובים מסביב ופחדו שהיא עומדת למות והוא רצה לדעת מה קרה לה, ואם היא תמות לאן היא תלך. בשלב יותר מאוחר הוא התחיל לדאוג לנו ולעצמו, בעיקר בלילה לפני שהוא נרדם הוא קורא לי ואומר "שכל הזמן באה לו המחשבה שאנחנו עולים לשמיים והוא פוחד..." אני כמובן יושבת לידו ומרגיעה אותו ומסבירה לו שיש עוד המון זמן עד שנעלה לשמיים, רק שניהייה זקנים זקנים... אני מקווה שזה בסדר שאני אומרת לו ככה, אני גם מנסה לא לדון בזה איתו יותר מידיי, רק להרגיע אותו ולהסביר לו שהוא לא צריך לחשוב ולדאוג מזה כרגע ושיחשוב מחשבות נעימות לפני השינה כמו שאני עושה ואני נותנת לו דוגמאות. קצת כואב לי עליו כי גם אני בתור ילדה אני זוכרת נורא פחדתי מזה, אני לא זוכרת איך זה עבר אבל אני לא יודעת אם אני עוזרת לו במה שאני עושה ואומרת לו ואם יש עוד משהו שאפשר לעשות, בכלל איך מתמודדים עם השאלות האלו?... אודה מאוד לעזרה!
תודה, מיטל.

שלום יש לי שתי בנות מקסימות אחת בת 4.5 ואחת בת שלוש הגדולה כל הזמן לוקחת לקטנה מהיד כל משחק כל דבר מפריע לה למה כפית אדומה לי ולה כזו למה הבגד ולמה המשחק אצלה ולמה הכסא ולמה ולמה כל הזמן הם רבות הקטנה מוותרת אמון .וגם לפעמים מכות אמרו לי לא להתערב. מה באמת עליי לעשות שאף אחת לא תפגע {דרך אגב השנה שתיהם נכנסו לגן עירייה ולהפתעתי הם באותו גן לא עשו הפר.הקטנה נדחפת לגדולה ובגן נאלצים להזיז את הקטנה מידי פעם .האם זה בסדר ?או כדאי לי להוציא את הקטנה למסגרת אחרת אני פוחדת לעשות טעות תעזרו לי תודה מראש ישאר כוח

שלום, ותבורכו על האתר...
יש לי בת בת 4 ובן בן 2.5. הבת שלי היא קנאית ועקשנית מאוד. בחודשים האחרונים היא החליטה שהיא בן והמצב הולך ומחמיר... היא מסרבת ללבוש בגדים של בנות ולובשת רק את הבגדים של אחיה, היא קוראת לעצמה בשמות של בנים, היא לימדה את אחיה לפנות אליה בלשון זכר, וכך גם היא מתייחסת אל עצמה, היא מנסה לעשות פיפי בעמידה וכו'... תחילה היא הסכימה ללבוש בגדי בנים רק בבית, אך עתה זהו מאבק יום יומי בו היא מסרבת לצאת מהבית בבגדי בנות. היא סקרנית מ-א-ו-ד לגבי איבר המין של אחיה ומוכיחה את קנאת הפין של פרוייד ללא תקנה (לפני כחצי שנה הייתה בעיית סקרנות קשה בה היא ביצעה "השוואת איברים" עם חבריה לגן, בעיה שנפתרה לאחר ייעוץ ועבודה טיפולית ממושכת מצדי)... אני לא יודעת כיצד לנהוג... האם לאפשר לה ללבוש רק בגדים של בנים (גם לי קשה שאנשים ברחוב התחילו להתייחס אליה בלשון זכר, ואולי זה גם עלול לעודד את ההתנהגות?!) או לריב איתה במשך שעה כל בוקר? ומה אני עושה עם הקנאה הזו, שאגב מתאפיינת לגבי כל מה שיש לאחיה ואין לה (-היא לא מכונה לדבר כזה, ותמיד משיגה את מה שנותנים לו במניפולטיביות)... לפעמים אני חושבת שזה הדבר היחיד שיש לו שהיא לא יכולה לקבל. היא חושבת שאם היא תתנהג כמו בן זה כאילו שיש לה בולבול (היא אמרה זאת מפורשות). איך אני צריכה להתייחס לנושא... אני כבר ממש מפחדת שהדבר מתפתח למקומות לא טובים.

שלום רב,
ביתי בת החמש, מעוניינת באופן מוגזם לישון אצל סבא וסבתא, זה התחיל בסופי שבוע, התגבר בחגים והפך להיות בקשה על בסיס יומי, כששאלתי למה היא רוצה כל הזמן לישון שם, היא ענתה שכיף שם מאד ובבית משעמם לה, יש לה אח בן 3 ואחות בת חצי שנה, כיצד עלי לגרום לה להבין שגם בבית כיף ובבית ישנים כל הזמן ואצל סבתא לפעמים.היא מאד דעתנית ועקשנית ולעיתים כשאני ובעלי מסרבים לבקשתה היא מתחילה לבכות ולנסות להרביץ לנו,שאלה נוספת:האם להתעלם מהתנהגות זו?או להמשיך ולהסביר שוב ושוב שאנו לא מסכימים?
תודה

בס"ד
בני בן 3 ותשעה חודשים, בדקן גבולות סדרתי וגם שתלטן בצורה בלתי רגילה. ומצליח להוציא אותי פעם אחר פעם משלוותי. ההתנהגויות שלו ממש מוזרות לי ואין לי שום מושג מאיפה הן באות. יש לו אח בן שנתיים שהוא לא מאפשר לו שום מרחב מחיה, לוקח לו כל דבר בו הוא משחק, ומנסה להכתיב לו כל הזמן מה להגיד איפה להיות ובמה לגעת כולל להרביץ לו. כל הזמן משתמש בשפה בוטה "מגעיל" חצוף" גם כלפי. אני יהרוג אותך, יוציא אותך להורג, וגם כלפי אחיו. מלים שלא שמע אותן ממני לעולם. הוא מנסה בכוונה לעשות הפוך ממה שאני אומרת לו. עושה בשרותים קקי וקורא לי לעזור לו לנגב ואז רץ לסלון מתיישב ערום ומנסה למרוח את עצמו. כי הוא יודע שזה מוציא אותי מכלי. עם כל זאת הוא ילד מאד רגיש וחכם מעל הממוצע. הגננת שלו אומרת שלדעתה הוא על גבול המחוננות. ובכלל בגן אין לו שמץ מהתנהגויות אלו. מדבר יפה, משתף פעולה ובעל בטחון עצמי. אני מרגישה שאני מותשת ממערכת יחסים שבה אני כל הזמן כועסת או מאיימת כי אני חסרת אונים, ושכל דבר שאני צריכה ממנו מושג על ידי איומים או עונשים. למרות שמאידך אני מצליחה גם לעתים לחזק את הטוב אצלו כי אני מרגישה בתוכי שהכל נובע מצורך שלו באהבה יתרה. (אני אמא חד הורית והוא עבר פרידה מאביו לפני שנה וחצי)
אשמח לעצה

שלום
אני ובעלי רוצים מאוד לעשות טיול ביוני למשך שבעה ימים, גם להתאוורר וגם לטעון כוחות חדשים. (היעד הוא קצת רחוק ולכן לא ניתן לנסוע אליו לפחות משבוע, גם זה קצת יחסית).
המועד של הטיול חשוב כי לאחר מכן אנחנו רוצים שוב להכנס להריון. (ואז שוב לא נוכל לטוס למשך שנתיים לפחות)
הילד שלנו יהיה בזמן הטיול בין שנה ושבעה חודשים. בזמן הטיול הוא יהיה אצל ההורים של בעלי ואצל ההורים שלי. הוא רגיל לשהות אצלהם ולהיות איתם מאז שנולד. גם היום בגיל שנה הוא נשאר איתם המון ונהנה בחברתם. כמו כן יש לו מטפלת אישית כך שבזמן הטיול השגרה תשמר פחות או יותר, בבקרים הוא יהיה איתה ובצהרים הסבא והסבתא יקחו אותו אליהם.
קשה לי להעריך איך תהיה התגובה שלו בעוד כחצי שנה. אני מניחה שהוא יותר ידבר ויגיב על מה שמתרחש סביבו ולכן מפחדת שיפריע לו יותר שנסענו ושהוא יחפש אותנו. (היום לדוגמה ממש לא מפריע לו כשאני שמה אותו אצל סבא וסבתא והולכת, הוא בכלל לא בוכה או עושה תנועת מחאה)
מה דעתכן?