פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מלי,
לא כתבת שום דבר על המשפחה, כמה ילדים, האם הילד בן השמונה היה עד אתה הילד הכי קטן, או שלהיפך הוא הכי גדול, האם ניסיתם לדבר איתו ולשאול אותו מה הוא מרגיש כלפי אחיו ומדוע הוא עושה זאת (הוא לא בהכרח ידע לענות תשובה אבל ניתן לנסות).
גם לא כתבת דבר על הילד בן שמונה, איך ההתנהגות שלו בתחומים אחרים, האם יש קשיי התנהגות וכו'.
אנא צייני את הפרטים הנוספים ואנסה לסייע.

במשפחה שלנו 4 בנים הבכור בן 14 השני בן 13 ,הבן שקורא לתינוק בשם אחר הוא בן 8 ואכן הוא היה הקטן ביותר,הוא כל הזמן רצה אח קטן וכל ההריון הוא היה מאושר וקרא לו ספרים אבל כבר אז הוא החליט שהשם סער יהיה שמו של התינוק ולמרות שכל המשפחה בחרה יחד את השם שגיא ,אין לילד בעיות התנהגותיות ,הוא אומר שהוא אוהב את התינוק והוא עוזר לי לטפל בו למרות שנראה שהוא מקנא בו קצת ,אני מקדישה לו זמן ומנסה לשכנע אותו שהשם הנבחר הוא שגיא אך הוא לא משתכנע אחיו הגדולים רבים איתו כל הזמן על הסוגיה הזו איך אפשר לפתור את הבעיה?

שלום מלי,
ייתכן שבאופן שבנך "מנכס" לעצמו את התינוק הוא מנסה להתמודד עם הקנאה בו, כי אם הוא שלו, והוא מחליט עליו ועל השם שלו, אין לו כביכול מה לקנא, או שזה עוזר לו לקנא פחות.
ייתכן גם שאחרי שנים שהוא הקטן ואמרו לו מה לעשות סוף סוף יש לו אח קטן ממנו והוא קצת הולך עם זה רחוק מדי.
בכל אופן אני לא מבינה למה אתם כל כך מתרגשים? ייתכן שאתם מקדישים לכך יותר מדי תשומת לב, וזה מקבל הרבה יותר הד ממה שזה אמור. שיקרא לו איך שהוא רוצה, ושיתקן את מי שבא לו. כולם יודעים איך קוראים לו וזה מספיק.
הייתי מציעה להתעלם מזה. מצד שני, להקדיש לבן תשומת לב אישית, לתת מקום למגוון התחושות שלו סביב הולדת האח, החיוביות והשליליות, ולעבור הלאה מהנושא הזה, ייתכן שאתם נתקעים שם איתו יותר מדי.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

לאמא שלום,
ההתנהגות של בנך היא אופיינית להסתגלות להולדת אח, ואינה קשורה לאיזו אמא את. להיפך - העובדה שאת שואלת בפורום איך לסייע לו, היא חשובה ומעידה על כך שאת אמא אוהבת ודואגת. לרוב, לוקח לילדים זמן עד ש"נופל להם האסימון" שהתינוקת החדשה נשארת בבית, וממשיכה לגזול מהם את תשומת הלב של ההורים, מקום בבית, אולי משחקת בצעצועים שהיו בעבר שלהם, וכדומה.
תוכלו לעזור לבנכם בליווי צמוד שלו והקדשת זמן אישי (אפילו להזמין בייביסיטר/סבתא/עזרה אחרת לשמור על התינוקת אחהצ, גם לשעה קלה כשאת או אבא איתו לבד). לגבי ההתפרצויות, יש להבחין בין כעסים שמופנים אליכם - שלגביהם אתם יכולים להחליט איך לנהוג ויש מקום לגמישות, לבין התנהגויות תוקפניות כלפי התינוקת שאותן יש לעצור באופן מיידי.
מרבית הילדים מסתגלים בסופו של תהליך לאחיהם הקטנים, ומרוויחים רבות מיחסי אחים טובים, התאזרו בסבלנות.
שירי

דליה שלום,
איני רואה בעיה בדברים שציינת.
באופן כללי, אחד מכללי האצבע הוא - כשאת מרגישה כבר לא נעים או שהחשיפה מוגזמת, זה הזמן להפסיק (בלי קשר לגיל הילד).
שירי

שלום לך,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה שמתייחסת בדיוק לשאלה שהעלית.

שלום שרי,
מאוד ייתכן שאכן זה קשור להולדת האח, זו לא בדיוק קנאה אלא חשש שהוא איבד את מקומו אצל האם. גם בזמן ההריון, ילדים בגילו חשים מה עומד היות , וגם בזמן ההריון האימהות לעיתים כבר פחות פנויות ריגשית, עייפות יותר ועסוקות בלידה הקרבה וילדים בהחלט חשים בכך.
חשוב לדבר איתו על התחושות שלו, לתת להן מקום ולגיטימציה, ולנסות להקדיש לו זמנים שבהם הוא לבד עם אחד מהוריו בלי התינוק.

שלום מאיה,
את צודקת. היטריה אף פעם לא מוסיפה. מעבר לזה כן כדאי להקדיש מחשבה נוספת לאיך כדאי להחזיק את הילדים טוב יותר בשעות שאתם ביחד. החל מהכנת תכנית מובנית לאחר הצהריים שתעסיק אותם, גם אפשר לתאם עם האב שיבוא עיתים מוקדם יותר או לגייס בן משפחה אחר ואז לתת זמנים נפרדים איתך או עם האב לכל אחד מהם וכו'.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום לך,
לא ידוע לי על חומר כתוב בעניין שמיועד לקהל הרחב. באופן עקרוני, לא רצוי שבנך יראה אותך מתלבשת או יותר נכון עירומה, וכן לא רצוי שיישן איתך. זה עלול לחשוף אותו למיניות שהוא לא יכול להתמודד איתה כרגע.
לא ציינת איזה סוג של חד הורית את , ואם לילד יש אבא שהוא מכיר.
אני מניחה שאת שואלת את השאלה מתוך חשש שאין לו דמות גברית להזדהות איתה.
זו לא חייבת להיות בעיה, אם את ודמויות נשיות אחרות מסוגלות להיות מחוברות "לצד הגברי" שבהן, צד שיש בכל אחד, בדרך כלל.
באופן לא מודע, כל אם מעבירה לבנה ולביתה את הדימוי שלה על גבריות והתנהגות גברית מתוך ההפנמות שלה והאופן בו היא גדלה ולמדה על העולם, על גברים ועל אבא שלה והאחים שלה.
מה שחשוב הוא לא אם הוא ייחשף לנשיות שלך, זה לא מה שיגרום לו קשיים. מה שחשוב שתדעי להציב גבולות, ולהגיב לאירועים וסיטואציות בחיים בצורה אסרטיבית ובטוחה, וכן שתדעי לעודד תפקודים "גבריים" שלו, בספורט, בהישגיות וכו'.

תודה על האינפורמציה המקיפה
אין בתמונה אבא. האב ניתק קשר בתחילת ההריון ואין לי דרך לאתרו (לא יודעת מא אומר לו כשיגדל...)
הוא ישן במיטה/לול במרחק חצי מ' ממיטתי (דירה קטנה) ו"נוכח" (אם כי ישן) כשאני מקיימת יחסי מין (עם פרטנר קבוע למטרה זו.. שאינו שותף בחיינו מעבר לכך)

למען האמת גם אין לי הרבה אפשרויות להתלבש (להתפשט) שלא בנוכחותו.... אני מקווה שאיני מסיבה לו נזק בכך, ואשתדל להימנע ככל האפשר כמובן

האם קיימים מאמרים מקצועיים/אקדמאים כלשהם שאוכל השיג ?

שלום איה,
אני מבינה שתנאי החיים שלך הם מוגבלים, ובכל אופן, עדיף קיים יחסים בסלון, (אם יש) ולשלם בנוחות מסויימת מאשר לסמוך על כך שהוא ישן ולא יתעורר ויראה לבהלתו הרבה איש זר עושה משהו ,שנראה אלים לילדים קטנים, לאמא שלו. כנ"ל לגבי התלבשות והתפשטות.
אני לא יכולה להציע לך מאמר שמדבר על כך ספציפית, את יכולה לעיין בכל ספר פסיכולוגיה שמדבר על השלב האדיפלי בהתפתחות. אך לא תמצאי שם בהכרח הנחיות ישירות מה לעשות ולא לעשות ליד הילד שלך, אלא תאור כללי של המשמעות הפסיכולוגית של הקשרים בילדות עם האם והאב.
את יכולה לנסות לבקש בחנות ספרים ספרים על אימהות חד הורית, אני מניחה שיש כאלה.

שלום סיגל,
לא ציינת מתי ובאיזה הקשר הוא רוצה ללבוש שמלה. האם רק בבית, לצורך משחק או גם רוצה ללכת כך לגן.
נראה לי ברור שאת לא יכולה לאפשר לו לצאת כך לענייני היום יום שלו, לגן, לחברים או לגינה.
בבית מותר לו להתנסות, לשחק, להתחפש וכו'. זה עדיין לא אומר שום דבר.
לא הייתי קונה לו שמלות, אלא מאפשרת לו להכין לעצמו בכאילו תחפושת שמלה מבגדים ישנים או מנייר קרפ למשל.

שלום אסתי,
אנא עייני ב"עמודת שאלות נפוצות" בתשובה המתייחסת לשאלה שהעלית.

שלום ורד,
קודם כל כדאי לדבר איתו, לשאול אותו מה קרה, איך הוא מצא את עצמו משתתף בדבר הזה ומדוע, תנסי להתרשם האם הוא מבין שזה לא בסדר . מעבר לזה, לא ציינת איך הוא מתנהג בדרך כלל, האם הוא חבר של אותם שני ילדים או שרק בפעם הזו הצטרף אליהם וכו'.
רק אחרי שתקבלי רושם יותר מדוייק מה קרה, תוכלי לדעת איך להגיב. אם מדובר בילד חסר גבולות שמצטרף למעשי קודנס כאלה או אחרים זה סיפור אחד, אבלאם זו פעם ראשונה שהוא נגרר למעשה כזה, והוא כבר ננזף בגן, הייתי מסכמת את הנושא במשפט אחד של הסבר למה זה לא בסדר ומניחה לזה.

לאחותי היתה את אותה בעיה לפני כ-10 שנים. הוריי פנו בזמנו למשרד החינוך שחייב את בית הספר לבחון אותה בע"פ.

מקווה שעזרתי ולו במעט...

לאחותי היתה את אותה בעיה לפני כ-10 שנים. הוריי פנו בזמנו למשרד החינוך שחייב את בית הספר לבחון אותה בע"פ.

מקווה שעזרתי ולו במעט...

שלום לך,
אכן לא כל כך ניתן להסביר לילדה בת 3 שהיא עושה לעצמה נזק חברתי. כלומר אפשר להסביר, אבל לא נראה לי שההסבר ישנה את עמדה, כי היא כנראה נובעת מצורך נפשי עמוק, וזה לא עניין להסבר שכלתני.
נראה לי שיש כאן מקום לבירור יותר מעמיק, על איזה צורך החברה הזו עונה לה, ואיזה תהליך נפשי היא משחזרת בהתמכרות ובהתבודדות הזו. את זה ניתן לעשות בתוך תהליך טיפולי קצת יותר מעמיק שייתנתו בו יותר פרטים על הדינמיקות במשפחה ואפשר יהיה להסיק בצורה יותר טובה מדוע הילדה מתנהגת כך, ואז ניתן יהיה לחשוב איך עונים על צרכיה בצורה אחרת.

עם שאר החברים והסביבה היא לא משתוללת ועם החברה הספציפית הזו היא יכולה לפרוץ גבולות ולהשתולל. היא ילדה שאוהבת להשתובב ובמקרה הזה החברה הזו שובבה גדולה יותר שההורים לא דוגלים בגבולות...ואצלנו יש גבולות ואצלנו כן משתפים חברים אחים ולא לועגים לילדים אחרים...

שלום גילגולית,
את עושה חיבור יפה ומעניין, אני מניחה שהוא גם נכון, עם זאת החיים הם לא תמיד כל כך פשוטים:-)
עדיין נשאלת השאלה מדוע ביתך צריכה רק אותה כדי להתפרע?
הרי יש עוד ילדים בגן שגם הוריהם "דוגלים בגבולות" כהגדרתך, והם לא מתמכרים לחברה פרועה אחת.
ייתכן שיש כאן עוד משהו.
ייתכן שיש משהו בדינמיקה המשפחתית שלכם שלא כל כך נותן לגיטמציה להיות פרועים? להרגיש ולבטא דברים לא נעימים בדרך לא מנומסת ולא נעימה? (לפעמים לא תמיד).
ייתכן שנוצר מצב אצל ביתך כאילו היא מרגישה כאילו יש בתוכה שתי ילדות - אחת מנומסת ומרצה, שעושה מה שאומרים לה, אבל היא מרגישה לה לפעמים מלאכותית, לא אמיתית, ולא היא באמת, ויש ילדה, שמרגישה יותר פרועה, בעלת תעוזה, שיכולה לצאת רק כשיש גיבוי של חברה נוספת אחרת היא נורא לבד עם זה.
תראו, תוקפנות היא דבר בריא וחיובי, היא נמצאת בבסיס של סקרנות, כנות, תחרות, הישגיות וכו'. כמעט בכל דבר שאנחנו עושים יש תוקפנות, וככל שמנסים להשמיד אותה היא רק פורצת יותר.
הטריק עם תוקפנות הוא להכיר בה, לכבד אותה, ואחר כך לתעל חלק ממנה למקומות פוריים ויצירתיים.
יכול להיות שיש משהו נוקשה מדי באופן בו אתם דוגלים בגבולות בבית, או לפחות נוקשה מדי עבור הצרכים של הילדה הזו.
אני ממליצה לכם לפנות לייעוץ כדי לראות איך ניתן להתאים את הגבולות בבית לצרכים של הילדה, כדי ליצור מצב שהיא תוכל להתפרע במידה, בכיף, איתכם, ולא תצטרך את החברה הזו בשביל זה.

שלום הילה,
נראה לי שכרגע לא נכון ללחוץ עליו לגבי המסיבה הזו באופן ספציפי, אבל כן לבדוק בהמשך מה ניתן לעשות לגבי דימוי הגוף שלו. כלומר לשאול אותו מה הוא היה רוצה לעשות, אם זה מפריע לו ואז לחשוב איך מתגברים על העניין. הילד עומד בפיתחו של גיל ההתבגרות, ייתכן שיש גם ניצני שיעור והתפתחות שהוא לא רוצה שיראו וכו'. אם זה כך, זה רק עניין של זמן עד ששאר חבריו יתפתחו כמוהו ואז לא יהיה לו מה להסתיר.

הייתי ממליצה לך לקנות חולצת בגד ים בחנות בפורט