פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אושרת,
את מציינת שהיא די מקבלת תשומת לב ואהבה, את יכולה לתאר באיזה אופנים ובאיזו תדירות? אחר כך יהיה לי יותר קל להתייחס לשאלתך.

התדירות היא כמעט יום-יומית.
מכשהי מגיעה הביתה, היא עסוקה בעיסוקים שלה, בין היתר היא משחקת עם אחיה ולבד
ויש בד"כ רעש בבית בזכותה.. ז"א, אם הילדים הקטנים משחקים ביניהם, אז היא תיכנס ביניהם
ותגרום לשבירת השלווה ביניהם.
עם האחות הגדולה יש הרבה מריבות וויכוחים.
כאשר אני שולחת אותה לחדרה כדי שתכין שיעורים, היא מתעסקת עם עצמה בכל מיני
דברים. בסופו של דבר היא כן מכינה שיעורים, אך בין לבין היא יוצאת מהחדר ומתעסקת בדברים
אחרים, ואז אני שואלת אותה אם סיימה ואחרי שעונה שלא אני כועסת עליה. ככה היא
חוזרת לחדרה מספר פעמים עד שהשיעורים מוכנים לבסוף.
לבקש ממנה כל מיני דברים כמו מטלות - לסדר את החדר וכו', בילתי אפשרי ,היא פשוט לא מבצעת.
גם כשהיא יושבת לאכול- היא לא תסיים את הארוחה לפני שתקום מהכסא מספר פעמים ותתעסק
בדברים אחרים.
בגלל הדברים האלה, בד"כ יש אווירה של כעס ועצבים כלפיה.

שלום אושרת,
שמת לב מה קרה כאן?
אני שאלתי לגבי האהבה ותשומת הלב שאת נותנת לה, ואת ענית בפירוט רב על כמה היא קשה...
אז אני אשאל שוב:-)
את ציינת שהילדה מקבלת הרבה תשומת לב ואהבה, האם את יכולה לפרט באיזה אופנים ובאיזו תדירות?

כנראה שלא הבנתי את השאלה..
אמרתי קודם שאנו די משתדלים לתת לה תשומת לב . למרות שהרבה פעמים קורה
שאנו יותר כועסים מאשר מפגינים אהבה.
אני משתדלת לדבר איתה בטון חם ואוהב. מידי פעם אני משתדלת לחבק ולנשק.
אני יכולה לומר עכשיו , עם תגובתי זו שזה לא קורה הרבה.
מידי פעם אנו משחקים משחק משותף ביחד עם הילדים. זמן לבד לי ולה אין לנו.
אני יודעת שאני צריכה להקדיש לה יותר, אבל כמו שאמרתי אין לי הרבה זמן שלווה איתה.
זה עניין שברור לי ומציק לי.

שלום אושרת,
אני שמחה לקרוא את התגובה שלך. אני חושבת שיכול להיות שמה שכדאי הוא שתיקחי שליטה על הזמן שלכם ביחד, ותיזמי את את הקירבה. אחרת היא לוקחת ממך תשומת לב וזה נעשה בדרך שלה, שהיא כנראה הדרך היחידה שזמינה לה כרגע.
יכול להיות שאם היא תרגיש שהיא מקבלת תשומת לב חיובית ונעימה ביוזמתכם היא לא תצטרך לקבל אותה בדרך הזו.
בשביל ילד, העדר תשומת לב זה יותר גרוע מתשומת לב שלילית.
מאחר ובחשבון כלכלי פשוט את נאלצת להקדיש לה זמן שאין לך בכל מקרה,בגל שהיא "עושה בעיות" עדיף שתקדישי אותו ביוזמתך ולחיוב.
נסו לרדת קצת בתקופה הקרובה מעניין השיעורים, והקדישו לה זמן לחוד של משחק משותף וכיף. אחרי שתשתפר קצת האוירה נסו ליצור שיגרה שבה היא יודעת מתי הזמן שלה והיא לא צריכה לעשות דברים כדי לקבל אותו בדרך שלילית. בהמשך ניתן לחזור לעניין השיעורים, למרות שאני מאמינה שאם היא תהיה רגועה יותר היא לכך בעצמה, כי אמרת שהיא תלמידה טובה ונראה לי שזה חשוב לה, היא לא מזלזלת בלימודים, וזו הייתה רק דרך להשיג יחס מכם.
אם בכל זאת אתם לא מצליחים, כדאי לפנות לייעוץ מסודר.

כנראה שלא הבנתי את השאלה..
אמרתי קודם שאנו די משתדלים לתת לה תשומת לב . למרות שהרבה פעמים קורה
שאנו יותר כועסים מאשר מפגינים אהבה.
אני משתדלת לדבר איתה בטון חם ואוהב. מידי פעם אני משתדלת לחבק ולנשק.
אני יכולה לומר עכשיו , עם תגובתי זו שזה לא קורה הרבה.
מידי פעם אנו משחקים משחק משותף ביחד עם הילדים. זמן לבד לי ולה אין לנו.
אני יודעת שאני צריכה להקדיש לה יותר, אבל כמו שאמרתי אין לי הרבה זמן שלווה איתה.
זה עניין שברור לי ומציק לי.

שלום אורית,
נשמע שה"גברת הקטנה" מצאה קהל שמאוד מתרשם ממצבי הרוח שלה, ובאמצעותם היא שולטת במצבים מסויימים, ואין לה שום סיבה להפסיק להתנהג כך, זה עובד כל כך טוב... נשאלת השאלה, למה זה כל כך חשוב לכם שיהיה מצב רוח טוב? אם היא תבכה ותתעצבן, איזה אסון יקרה? למה אתם חייבים הלתגייס כל כך כדי להימנע ממצב רוח "בלתי אפשרי" מה בלתי אפשרי בו?
אם היא מתקשה להתעורר בבוקר, אחרי שהיא ישנה מספר מספק של שעות לכל הדיעות, אפשר להעיר אותה קצת יותר מוקדם, כדי שיהיה זמן להתמרחויות שלה, בלי לחץ, ובלי להתרשם יותר מדי. אפשר בהחלט להעיר אותה בנשיקה ובאוירה טובה, ולעזור לה לאט אלט לקום, ואם תוך כדי היא בוכה ומתיצבנת לא חייבים לקחת את זה קשה, להתרשם מזה נורא, אלא למשיך בהתארגנות של הבוקר, היא תראה שאין לה קהל ותצטרף אליכם בזמנה.
לגבי האמבטיה, פשוט צריך להתרחץ, אפשר לעשות את זה במצב רוח טוב, אבל לא חייבים. גם כאן כדאי לא להילחץ, לאפשר לה הסגלות בקצב שלה, אבל גם לא להתרשם אם היא לא מרוצה.

ש שלום,
ייתכן כי התפיסה שלך את התנהגות בנך כ"חוסר אחריות" אינה מוצדקת בהכרח, ואולי התנהלותו סביב הלימודים נובעת מסיבות אחרות, כמו קשיי קשב וריכוז לא מאובחנים (שאין להם קשר עם אינטליגנציה) או חרדת ביצוע וחרדת מבחנים גבוהות.
כדי להבין את מקור הבעיה טוב יותר, ואז נדע גם כיצד לעזור לו, חשוב להתחיל בשיחות - לשוחח עמו, ולשוחח בנפרד עם המחנכת. לנסות להבין מנקודת מבטו מה קורה לו סביב המבחנים והשיעורים: האם הוא שוכח אותם, האם הוא חושש שלא יצליח ולכן נמנע מהתמודדות, וכן הלאה. חשוב מאוד שהשיחה, ושיחות בנושא בכלל, יהיו לא מתוך עמדה של כעס ואכזבה ממנו, אלא לנסות להבין באמת מה עובר עליו. חשוב ביותר שגם אבא יהיה מעורב בשיחה, ובבירור הזה בכלל.
כשתביני יותר טוב מה הסיבה (ואת לא חייבת לעשות זאת לבד, אלא בסיוע המחנכת, אולי פסיכולוגית בי"ס; אנשי מקצוע שמנוסים ויכולים לסייע לך בזיהוי הגורמים למצב הנוכחי) - תוכלי לסייע לו.
בהצלחה,
שירי

שללום רונית,
את יכולה לנסות ליזום איתה שיחה, ולומר לה ששמת לב שהיא עצובה ורגישה בזמן האחרון, ורצית לשמוע אם הכל בסדר אצלה, ואם יש דברים דברים שהיא מרגישה וחוששת להגיד. תני לה הזדמנות לדבר על הדברים בצורה גלויה, כדי שתוכלי להתייחס אליהם, לשאול שאלות ולהבין מאיפה הם באים, ואז תהיי חכמה יותר לדעת מה צריך, אם בכלל צריך, לעשות .

שלום דורית,
נראה לי בהחלט שכדאי לך להקשיב לאינטואיציה שלך בעניין הזה. אין חוק אחד שמתאים לכולם. אחד העניינים המרכזיים בנושא הגמילה הוא נושא השליטה. הילדה צריכה להרגיש שיש לה שליטה בתהליך, ואם היא רוצה חלק מהיום לחזור לטיטול, הייתי הולכת עם זה.

שלומית שלום,
אין נכון או לא נכון בשינה עם ילדה בת שנה וחודשיים באותו החדר, והדבר תלוי בהעדפות שלכם. כמו כל מעבר ושינוי, חשוב שהדבר ייעשה בהדרגה - כלומר, שתשבו לידה בעת שהיא נרדמת, תספרו סיפור, תתנו לה בקבוק ומוצץ וכל מה שעשוי להרגיע אותה. כמובן, להיות סבלניים לתגובות מיוחדות, אבל במידה והחלטתם על מיקום מסויים לשינה, רצוי לדבוק בו ולא לשנותו בתגובה לחרדה או מתח שיתעוררו.
ייתכן מאוד שהיא תקבל את שינוי הסדרי השינה כחלק טבעי משינוי המגורים.
בהצלחה,
שירי

שלום שרית,
התקפי הבכי ש הילד כנראה משרתים אותו היטב, כלומר הוא מקבל את מה שרצה, אחרת לא היה נוקט בהם.
קודם כל צריך הפסיק להתייחס ובוודאי להפסיק לוותר או או לספק את רצונו כשהוא בוכה.
נכון, זה קשה, צריך להצטייד באטמי אוזניים לשבוע, אבל אם תהיו עיקביים, הוא יבין שזה לא עוזר ויהיה חבל לו על האנרגיה.
אחר כך, צריך למצוא דברים אחרים לתת לו תשומת לב דרכם, כדי שלא ימצא את דרכו שוב לאסטרטגיה הישנה.
למצוא זמנים לבלות איתו לבד, בלי אחותו, לצייר איתו, לשחק איתו, לתת לו חיזוקים על התנהגויות בוגרות ולא בכייניות, ללמד אותו התנהגויות כאלה, וכו'.
אם אתם לא מצליחים לבד כדאי לפנות להדרכת הורים.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום לך,
לא ציינת האם דיברת איתו על כך והבנת ממנו בצורה יותר ספציפית מה מפריע לו. לא ציינת גם איך היו היחסים בינו לבין החברה שלך עד עכשיו, איזו הכרות נעשתה ביניהם, איזו הכנה קיבלו היידם לכך שעוברת לגור איתך בת זוג וכו'.
צריך קצת יותר פרטים כדי להבין במה החברה מאיימת עליו, האם זה קשור אישית להכרות איתה שלא עלתה יפה? האם יש חילוקי דיעות ביניהם?
אם תפרט יותר, יהיה יותר קל להתייחס ולסייע.

שלום לך ותודה על התייחסותך,

חברתי בחורה מדהימה,עושה הכל בכדי שיהיה להם נעים וטוב.

הם יודעים שיש לי חברה הרבה זמן,אנחנו מאוד פתוחים ומדברים על הכל.
הם הכירו אותה בארוחת ערב אצל אימי עם אחיותיי וילדיהם וזה לא הלך ממש טוב-הם לא כך תיקשרו.

אחר כך היה עוד מפגש אצל חברים שלי עם כל הילדים.

המפגש האחרון היה בביתי כשהכנתי אותם שהיא תיהיה איתנו שישבת(עשינו ברביקיו עם מישפחתי)
היה בסדר גמור.

אחרי כמה שבועות היתה להם יום הולדת והם נסעו עם גרושתי לאילת לסופשבוע וביקשו שאצטרף,הסכמתי וטסתי איתם מיום חמישי בבוקר עד שישי בצהריים.

שבועיים אחר כך הבן הגדול לא הסכים לישון אצלי בטענה שהיא צעירה מידי בשבילי(היא בת 25 אני 45),אני יודע שזה בא מגרושתי למרות שאני ביחסים טובים איתה מכיוון שאני רוצה להסב אושר לבניי.


אני ממש לא יודע מה לעשות וזה גם מטריד את חברתי מאוד,היא מאוד רוצה שהם יבואו.

תודה

שלום לך,
תראה, ייתכן מאוד שזה בא מגרושתך. ואכן הגיל של חברתך הוא לא מעניינו. עדיין בלי שום קשר, אני לא חושבת שנעשתה כאן הכנה מספיקה. הילדים בקושי מכירים אותה וכבר היא נהפכת להיות חלק מהמשפחה ובעלת הבית שהיה פעם בית רק שלך ושלהם.
היה מקום לעשות הרבה יותר מפגשים משותפים לפני המעבר למגורים משותפים, שלה עם הילדים ללא קהל של משפחה מורחבת, וגם אולי בילוי משותף עם כל אחד מהילדים לחוד.
צריך לקחת בחשבון גם, שהגיל של חברתך קרוב יותר לגילו מאשר לגילך וגם לכך ייתכן ויש השפעה לא מודעת עליו בלי קשר לגרושתך.
נראה לי שאין לך ברירה כאן, אתה לא יכול להכריח אותו לישון אצלך. אתה יכול רק לנסות לתת לזמן לעשות את שלו, בלי לחץ.
גם לחברה שלך אין מה להילחץ, או נורא לרצות שהם יבואו. היא בזוגיות איתך ולא איתם, ירצו יבואו, לא אז לא.
תנסה לקחת הכל הרבה יותר לאט ולא להיעלב. זה לא יעזור, וגם לא רלוונטי.

שלום רן,
לצערי לא על כל דבר יכולה להיות לנו תשובה, איננו מכירות את כל המטפלים ולא יכולות בהכרח לענות על כל הצרכים. אני מניחה שאם עד עכשיו לא קיבלת תשובה, כנראה שאף אחת ממנהלות הפורום לא מכירה מישהו שעונה על הדרישה.
תנסה לברר לגבי הפניה מתאימה אולי אצל פסיכולוגית בית הספר.
בהצלחה.

לאמא שלום,
ראשית מזל טוב על הלידה ועל הרחבת המשפחה.
התהליך שבתך עוברת הוא טבעי, וחשוב שתעברו אותו, על אף הקושי.
אנא ראי את תשובתי לשאלה דומה מספר שאלות לפנייך.
בהצלחה והסתגלות קלה לכולכם,
שירי

שלום דנה,
מדובר בילדה קטנה, יש זמן. את נשמעת קצת לחוצה וייתכן שזה משפיע על הילדה. את משתמשת במושגים קצת דרמטיים (לחזור לטיטול יהיה ממש חמור!) וכו'. הילדה כנראה רוצה, אבל כל פעם שהיא מראה קצת רצון, את מייד רוצה יותר ממנה וזה מוציא את כל העניין משליטתה. תנסי להרפות (גם אם נראה לך שאת מרפה היא מרגישה את הלחץ שלך, תסמכי עליה, תנסי להרפות באמת!) עיזבי את זה, כשהיא תרצה היא תעשה. אל תתפסי "מומנטום" על הרצון שלה כהגדרתך, ואל תחכי בדריכות מתי היא תעשה כבר. היא יודעת מה עושים, וכשהיא תראה בגן שיש ילדים שעושים, היא תרצה גם. בסוף כולם נגמלים, אלא אם כן ההורים רוצים יותר מהם:-)

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום יוכי,
את מבינה נכון שאין כזה דבר "זמן נכון" וההחלטה תלויה בהרבה גורמים. אכן גיל 7 חודשים הוא גיל קטן אם את מתכוונת להיעדר הרבה מהבית.
עם זאת קבלת ההחלטה תלויה גם באיזו עזרה תקבלי לא רק בעסק אלא גם בבית.
לא ציינת מהן שעות העבודה של בעלך, וכמו כן יש חשיבות לשאלה האם יש לך אפשרות לקבל עזרה מהמשפחה המורחבת או לקנות עזרה בכסף.לא ציינת גם באיזו מסגרת נמצאים הילדים הקטנים עכשיו?
בעיקרון אני הייתי ממתינה לפחות עוד שנתיים וגם אז בודקת האם הילדים הסתגלו היטב למסגרות בהן הם נמצאים, האם יש לי מספיק עזרה לשעות אחה"צ וגיבוי למקרה מחלה של אחד מהם ואם כן הייתי מנסה.

כרגע הקטנים נמצאים בנעמת עד השעה 16:00 והגדולה עד 13:30 ואחרי הגן אצל השכנה(הבת שלה חברה טובה)עד 16:30 כשאני מגיעה.
בעלי חוזר מאוחר כל יום ומגיעה בסביבות 19:00 ולפעמים יותר מאוחר.
הקמת העסק מבחינתי היא אופציה לראות את הילדים בשעות אחרות - אני מתכוונת לגייס עובדת.
במידה ואני אהיה עם הילדים את אותן כמות השעות כמו עכשיו האם זה משנה?

שלום יוכי,
לא הבנתי למה כוונתך שאת מתכוונת לראות את הילדים בשעות אחרות. באיזה שעות, ומה ההבדל בעצם מאיך שהמצב כרגע?

זה נראה כאילו אני מתאמצת למצוא דרך ללכת על זה אבל אני יודעת שאם זה לא נכון להם לא אעשה את הצעד הזה.בעבר כבר עשיתי הסבת מקצוע למען הילדים ואני לא מתכוונת להתחיל קריירה חדשה ולהפסיק באמצע שוב - זה מאוד מתסכל.ואם אני אהיה מתוסכלת אז הבית יהיה מתוסכל.
אני רוצה למצוא את הטוב שבשינוי על כן חשבתי שאעבוד מפוצל במהלך היום כך שאוציא את הילדים מוקדם מהרגיל אהיה איתם בצהריים ואחזור לעבוד לקראת אחר הצהריים ערב. בשעות שלא אהיה תהיה העובדת.
מלבד שבכוונתי שנרוויח יותר ונוכל להתקדם בחיינו לאיכות חיים גבוהה יותר (כרגע אנחנו גרים ב 3 חדרים 60 מ"ר - 5 נפשות+כלבה)
אשמח לדעת את דעתך,למרות שאני יודעת שבתשובתך הראשונית קיבלתי מענה כי אין דבר נכון
אחד.
תודה על ההתייחסות זה מאוד חשוב לי
יוכי

שלום יוכי,
מתשובותייך הבנתי שגם היום את עובדת יום מלא, כך שאני לא מבינה את ההבדל הגדול ואת ריגשי האשם המייסרים אותך כל כך. מה שחשוב הוא שתמצאי סדר יום שיהיה קבוע ויציב, ושלילדים תהיה דמות קבועה לאורך היום שתוכל לתת מענה לצרכיהם ההתפתחותיים, החברתיים והלימודיים. כלומר אם את מוציאה אותם אחרי הגן/בית ספר ונמצאת איתם במקום צהרונית, תוכלי להיות פנויה אליהם באמת, להקשיב להם, לסייע להם, וכמובן לעשות גם את כל הדברים הטכניים - הסעות, חוגים וכו'. ומי שבא אחרייך ב-16:00 חשוב שתהיה דמות קבועה, שמכירה את כל מה שצריך לעשות (שיעורים, חברים, חוגים, מאיפה להסיע, מה קרה אתמול מה הם אוהבים לאכול וכו'). אם תצליחו בתוך המצב הזה לשמור על הקביעות והיציבות ועל הפניות וההקשבה לילדים- זה לא משנה איך זה נעשה.
האמת - לי זה נשמע מסובך וקשה, מנסיוני אני יודעת שגם לאימהות שעובדות חצי יום קשה להסתדר עם שלושה ילדים לבד אחר הצהריים. אבל אני לא מכירה אותך ואת היכולות שלך, ואם זה נראה לך אפשרי, אז בהצלחה.

שלום קרן,
אני דווקא חושבת שאת מבינה טוב מאוד ממה באה החרדה הפתאומית. את בעצמך מספרת לנו על ההריון, ואת כנראה מבינה שזה קשור.
הילדה אומנם מגיבה בצורה נעימה ורגועה כשאת מדברת איתה על כך, אבל לצד התגובה יוצאים החששות שלה, לא בצורה ישירה.
כשאת מדברת איתה על התינוק, כדאי מאוד לתת מקום לכך שזה דבר נפלא אבל לא רק. ייתכן שכשאתן מדברות על כך היא קולטת ממך מסר שזה דבר נהדר והיא תעשה לך המון נחת אם היא נורא תשמח. זה לא כל כך נותן לגיטמציה לחשוב שיש גם דברים קשים בזה עבורה, אז היא חושבת על זה לבד, ונשארת עם זה לבד, וזה יוצא בדרך אחרת.
יש לה כנראה חשש מאוד גדול לאבד אותך ואת מקומה אצלך לאחר הלידה, ואולי זה כבר קצת מתחיל לקרות, אולי את עייפה או לא מרגישה טוב לפעמים ואז את פחות פנויה אליה, והיא מרגישה שאין לה את אותה אמא שהייתה לה עד עכשיו, והיא נעלבת וחרדה, אבל חשה שאסור לדבר על כך, כי תינוק זה דבר כל כך נפלא ומשמח, שאיך היא יכולה לחרב לך את השמחה?
מה שאני מנסה להגיד הוא שכדאי לתת מקום ולגיטמציה לחששות שלה ולדבר על כך שמותר גם להרגיש דברים לא נעימים לגבי התינוק, ותחשבו יחד איך ניתן להקל עליה, אולי היא תוכל לפעמים גם לחזור להיות תינוקת של אמא, לשתות מבקבוק, להתפנק קצת ואז לחזור להיות גדולה.