פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן ה6 אמור לעלות לכיתה א ילד מאוד רגיש מפונק אינו דוחה סיפוקים אך נבון מאוד יש לציין שהוא מאוד צנום 14.5 ק"ג הדילמה מאוד קשה לי מצד אחד אני רוצה להעלות אותו וב3 החודשים האלו אעבוד איתו אינטנסיבית טיפול רגשי ובחוג להכנה לכיתה א שכיום הוא כבר נמצא בו פעם בשבוע אבל מצד שני אני חושבת שיהיו לו המון קשיים מבחינת בטחון עצמי בבית הספר ומבחינת התארגנות כי הוא ילד מאוד רגיש ועדין יש לציין שהומלץ לי ע"י פסילוגית של הגן לאחר אבחון עם הילד לא להעלותו וכך גם הגננת המליצה אך אני עדיין מתלבטת וחושבת שאולי עם עבודה איתו ב3 חודשים האלו וגם אחרי ישתנה משהו יש לציין ילד מאוד חברותי מקובל אך איני רוצה לעשות טעות שאולי אם ישאר בגן יראה את חבריו בכיתה א וזה יפגע בבטחון העצמי שלו כמובן שזה לא השיקול היחיד אשמח לתשובה במהירה

יש לי תאומים בני שנה ושמונה חודשים. איתי בבית מיום שנולדו. נפגשים עם ילדים, יוצאים כל יום לגני שעשועים שמחים ובעלי ביטחון עצמי גבוה. לאחרונה אחד מהם התחיל להכות את אחיו כשהם רבים על צעצוע ולפעמים לנשוך. זו הדרך שסיגל לעצמו כדי להשיג את מבוקשו. קרה גם שהיכה אותי כשהתרגז על דבר מה. איך מתמודדים עם תופעה כזו שלא תהפוך להרגל קבוע? חוץ מזה בתקופה הזו פיתח חרדת נטישה לא ישן כמו שצריך, צורח בלילות גם ההרדמה הפכה לסיוט.

שלום רב! ילדתי בת ה 7 ובני בן ה 3 מרבים לשחק משחקי "אבא ואמא" הם מאד קשורים אחד אל השניה ומשחקים בצורה יפה וללא כל חריג מה שכן במשחק בני מרבה לקרוא לביתי "אמא" ולא בשמה הפרטי והיא עונה לו ולא מתקנת אותו ואילו היא פונה אליו בשמו (יצויין שזה נעשה רק בגבולות המשחק ולא מעבר לזה) האם הדבר חריג או מסמן על משהו בתחום המשפחתי והאים להעיר לו על כך? תודה רבה.

שלום, אני חד הורית
בני בן השנה גדל בסביבה נשית בעיקרה (סבתא, דודות, מטפלות בגן ...) הוא רואה אותי מתלבשת, מתאפרת, וכיו"ב. מה יכולה/עלולה להיות ההשפעה של זה עליו בהמשך ? היכן אוכל למצוא על כך חומר כתוב ?

שלום, התינוק שלי בן שנה בעוד שבוע. בסוף השבוע האחרון נסענו אני ובעלי בפעם הראשונה לחופשב בלעדיו (חמישי עד שבת בערב). מה שמטריד אותנו זה שהבכל הזדמנות הוא נפרד מאיתנו בלי בעיות, לא בוכה ולא מתייחס. לפני שיצאנו לחופשה הנוכחית הוא ישן, כך שלא הספקנו להיפרד ולהסביר לו. הוא נשאר עם סבתא (דמות מוכרת ואהובה), לא בכה ובכלל לא הרגיש שנעדרנו. כשחזרנו קרה דבר מוזר: הוא הלך לבעלי בשמחה, אבל כשראה אותי בכה כאילו אני זרה לו ואפילו התעקש בקולות מחאה לרדת מהידיים שלי. האם התנהגותו נשמעת תקינה? האם יש תינוקות שכלל לא חווים חרדת פרידה מההורים או שזוהי בעיית תקשורת? האם התנהגותו כלפיי כשחזרתי היא ביטוי כעס? האם בגיל שנה תינוק בכלל מסוגל לכעוס על אמא ו"להעניש אותה" בכך שלא מתמסר אליה? בכלל, הוא לתינוק שלא אוהב להתרפק ולהתמסר למגע שלי ומעדיף להתרוצץ בבית. אני תוהה האם התפתחותו הרגשית תקינה, האם ההתקשרות אליי בטוחה והאם זו יכולה להיות בעיית תקשורת.

שלום

יש לי שתי ילדות - הגדולה בת 4 והקטנה בת 2.5
הבת הגדולה שלי סובלת מחוסר ביטחון עצמי משמעותי והקטנה בדיוק ההיפך
הלכנו לייעוץ ושם נאמר לי ולבעלי שע"מ לחזק לה את הביטחון אנחנו צריכים לעבוד איתה על הגבולות שלה ושתהיה יותר עצמאית.
לאחר חשיבה לא נראה לנו שזה מה שיפתור את הבעיה - הבת הקטנה גודלת באותם תנאים והיא בדיוק ההיפך. בנוסף אני מכירה ילדים מפונקים שהביטחון העצמי שלהם גבוה.
אין לי בעיה לקבל עצות לגבי ההורות שלנו רק שלא נראה לי שזה הפיתרון לבעיה.

מה דעתך ?


תודה מראש

שלום רב, לצערי איבדתי את אבי (רק בן 60) לפני כחודש. בני בן השנה וחצי היה מאוד מאוד קשור אליו, בייחוד מאחר והיה איתו בכל יום מיום היוולדו וגם בתקופת מחלתו של אבי. חשוב להדגיש שהילד שלי מבין כמעט הכול ומדבר כמעט חופשי לגמרי (מתקדם לגילו) והוא אומר ש"סבא ישן". האם לתמוך בכך? אני רוצה להסביר לו את האמת, ומצד שני לא יודעת איך לעשות זאת. האם אפשר להגיד לו שהוא בלבנו? ישן משמעו יחזור ובשמיים - אני לא חושבת שנכון לומר לו. אודה מאוד על עזרתך הדחופה!

שלום, יש לי ילד בן 6.
קרה כבר כמה פעמיים שהוא אומר משפט כזה:" אני רוצה ללכת לישון ולא להתעורר.... בא לי למות".
פשוט במשפחה שלי היו מקרים של התעבדות.................ואני לא יודעת איך להגיב על זה.
בבקשה תעזרו לי !!!!!

צהריים טובים
שמי קטרין סטודנטית לסוציולוגיה שנה ראשונה הייני עושה עבודת סימסטר ומעוניינת בעזרת הפורום להפיץ שאלון לאוכלוסיה הנבדקת שאותה אני חוקרת "מתבגרים להורים גרושים" אוכלוסיה זו כוללת ילדים מגיל העשרה אשמח ואודה מקרב לב על עזרתכם תודה ויום טוב.

בתי בת 8 שנים ושלושה חודשים .היא ילדה מאוד בוגרת, חברותית ,מצחיקה ומתנהלת כמו כל ילדה בגילה .העיניין אצלה הוא שקיים בה פחד מחושך . היא פוחדת לשחק בחדרה לבד בשעות הערב ,
או להיות לבד נניח בסלון כשאני מארגנת את אחיה במקלחת וכו. יש לציין שלעיתים היא כן נמצאת לבד בחדר בערב כלומר לפעמים היא מתגברת על הפחד .כמו כן עד לפני חודש וחצי היא ישנה בחדרה , לבד עם מנורת לילה קטנה והכל היה בסדר . השינוי לרעה היה לפני כחודש וחצי ביום הזכרון לשואה . מאותו היום שדברו איתם על הנושא בבית הספר (בבית היא לא צפתה בתוכניות|) הילדה לא מוכנה לישון לבד בלילה היא בוכה וצורחת שהיא מפחדת "בגלל השואה" ישבנו והסברנו לה שאין ממה לפחד אך דבר לא עזר. בשבועייםה ראשונים הסכמנו שתישן איתנו או שתירדם בסלון ואז העברנו אותה למיטתה .לאחר שבועיים הסכמנו שתרדם עם אור דלוק לגמרי אך דבר לא עוזר היא בוכה וצורחת וברוב המקרים גם כשנרדמת , היא מתעוררת לפנות בוקר ורוצה "למיטה שלנו" העיניין הוא שבמשך היום היא בסדר גמור ולעיתים יש לי הרגשה שזה עיניין של תשומת לב שהיא מנסה למשוך מאתנו . שאלתי היא איך אני באמת מבחינה שיש כאן בעיה רצינית של פחד או שזהו עיניין של משיכת תשומת לה מאתנו ההורים ? האם נדרש כאן טיפול פסיכולוגי ? אני רוצה לציים שיש לה אח , בני , בן 5 ושנייהם מקבלים את מרב תשומת הלב והאהבה ממני ובעלי (אביהם) .
מצפה לתשובה ועזרה ...

במשחק שלנו הוא נושך אותי.יש לציין שלילדים הוא לא עושה זאת.מה זה אומר ואיך עלי להגיב לאחר ששוחחתי איתו על זה שזה לא נעים לי אבל הוא חוזר על כך כבר מספר פעמים.המון תודה

בוקר טוב!
מתנצלת על האורך מראש אבל נראה לי חשוב לתת קצת רקע. בתי בת חמש וחצי. ילדה נבונה ומפותחת. בגיל 3 היא נכנסה לגן ועד אז אני הייתי איתה או אימי. היה גן פרטי מעולה היום היא שם בצהרון. השנה היא עברה לגן חובה. נראה שהתאקלמה ללא כל בעיה והולכת לשם כל בוקר עם רצון. מגיל שלוש היא הייתה בחוג ריקוד. היא מאוד אהבה לרקוד ואם נאלצנו להפסיד שיעור מסיבה כלשהי זה היה מעציב אותה. גם המורה בחוג מאוד שיבחה אותה על כישרונה. אציין רק שהילדה סובלת מעצירות מגיל צעיר מאוד ועקב כך לסירוגין מכאבי בטן. עשינו בירור מקיף וללא כל ממצא אורגני. בתחילת שנת הלימודים שמתי לב שחצי שיעור היא רוקדת ואחר כך עומדת בצד. היא הסבירה שזה בגלל היא עייפה ואין לה כוח. לפני כחצי שנה היא התחילה לסבול מכאבי בטן חזקים. היא אמרה שעקב הכאבים היא לא יכולה לרקוד וכך עזבה את החוג. ניסיתי כל מיני "שכנועים" כדי שתחזור, בהתחלה היא אמרה שזה בגלל הכאבים בבטן אבל בסוף היא אמרה שהחליטה שהיא לא אוהבת לרקוד. מה שכן, הכאבים היו לא רק בחוג אלא הם הופיעו בכל מקום ובכל שעה - בגן, בבית, בשעות אחר"הצ, במסיבות ובהצגות. הילדה נראתה ממש סובלת. כבר עשינו את כל הבדיקות האפשרויות. הרופה אומרת שכנראה מדובר בבעיה פונקציונלית. בחצי השנה הזאת הילדה נהייתה מאוד רגישה. יש לה רגישות גבוהה מאוד לכאב. על נגיעה או סריטה קטנה היא נכנסת לאיסטרי. יש לה התפרצויות בכי והיא נוטה להיות הרבה עצובה. היא רואה בהכל רק את הצד השלילי. היא אומרת הרבה אני לא אצליח, לא אזכור, לא אדע. גם דברים שעוד לא קרו ואולי גם לא יקרו בכלל היא חושבת עלהם כאילו זה יקרה וזה ויהיה לא טוב. לדוגמא, בצהרון הביאו להם גור כלב. היא מאוד התלהבה ושיחקה איתו המון ובאה הביתה שמחה. כשסיפרה לי עליו פתאום נהיתה מאוד עצובה ואמרה שהוא עוד מעט יגדל והתחילה לבכות. אמרתי לה שהיא יכולה להינות ממנו עכשיו כשהוא קטן וגם אחר כך כשיגדל ואין צורך להיות עצובה מראש כבר עכשיו. וכך עם כל דבר, כאילו לא יכולה להינות ממה שיש ומחפשת סיבה להיות עצובה. בנוסף, יש לה חוסר מוטיבציה מוחלט. וזאת ילדה שהייתה סקרנית מאוד ועושה המון דברים כמו עבודות יצירה, משחקי שולחן, קריאה. למשל אתמול היא שיחקה עם הכלבה שלנו ופתאום התחילה לבכות ואמרה שהכלבה רוצה לנשוך אותה. הבכי הלך וגבר והיא לא הצליחה להרגע. לקחתי אותה ושכבנו ביחד במיטה. כשניסיתי לדובב אותה והיא התחילה לספר לי שהיא חולמת בלילה על מכשפות ומפלצות. לא היה לי מושג. היא לא בוכה משינה ולא מתעוררת. אחר כך אמרה שבגן יש ילד שמציק. הוא מציק לכולם וגם לה. על זה אני ידעתי כי גם הגננת אמרה שכבר כמה פעמים דיברו איתו ועם ההורים שלו. בסוף היא אמרה " אני אלך מהבית הזה!". וזאת לא הפעם הראשונה שהיא אומרת את זה. בפעם הראשונה כשזה קרה אמרתי לה שאנחנו לא עוזבים את הבית שלנו. כולנו משפחה ואוהבים אחד את השני, אוהבים אותה. איך מתמודדים עם זה? תודה

התגרשתי לפני כשנתיים אני אימא לשני ילדים בני 8 ו- 6.
לצערי האב אינו מקיים כלל את הסדרי הראיה.
הילדים פגועים ממנו מאוד.
לאחרונה הבן הגדול התחיל להזות כל מיני שיחות טלפון דמיוניות כאילו הוא משוחח עם אביו (מתי אתה בא לקחת אותנו? איפה אתה? וכיו"ב) הדבר מאוד מטריד אותי.
גם בבית הספר כשהבן נשאל על הקשר עם אביו הוא נוטה לשקר ולומר שהאב כל הזמן לוקח אותם, לכשהוא נשאל על ידי מדוע הוא עושה זאת הוא הסביר לי שהוא לא רוצה שידעו שאבא שלו מנדה אותו ולא רוצה אותו.
כמו כן הבן הצעיר בטוח שאבא שלו לא אוהב אותו ביום המשפחה הבן כתב ברכה הוא בה הוא כתב לו אבא אני מתגעגע אלייך אבא תאהב אותי. (אבל גם זה לא הזיז לאב).
גם שיחות הטלפון שהאב מנהל עם הילדים הינם קצרות ביותר וריקות מכל תוכן.
לי מאוד קשה עם המצב אני לא יודעת איך לשוחח עם הילדים על העניין מצד אחד יש בי את הילד הרע שרוצה באותו רגע להגיד לילדים אין מה לעשות זה אבא שלכם הוא חרא לא אכפת לו ממכם וכיו"ב ומצד שני יש את הילד הטוב שבי שמסביר להם שלמרות שאבא לא בא הוא אוהב אתכם
אבל אני פוחדת שיגיע היום שהילדים יגדלו ויגלו את האמת ואז הכל יחזור אליי בבומרנג אחד גדול.
למותר לציין שהאב כל הזמן חושב שאני מסיתה את הילדים נגדו וזה עוד יותר מרגיז אותי.
אני שוקלת לקחת את הילדים לשיחות אצל פסיכולוג אולי בן אדם נטרלי ייכוון אותם ואותי כיצד לנהוג בעניין.
אשמח לקבל את חוות דעתכם בעניין ולייעץ לי לאיזה פסיכולוג אני אמורה לקחת אותם.
תודה רבה.

התינוקת שלי בת 10 חודשים לא אהבת כשמחליפים לה חיתול/ בגדים ממש בוכה בכי היסטרי למראות שאני מנסה להסביר לה ולדבר איתה ולעשות הכל במהירות אפשרית אך לא בלחץ. לפני כחודש היא התחילה להעמד ומאז היא גם לא יושבת באמבטיה היא תופסת לי בחולצה ולא מסכימה בשום פנים ואופן לרדת למים גם אם מכניסים צעצוע. עד אז אהבה מאוד להתקלח ודווקא לא רצתה לצאת מהמים. כל דבר שאומרים לה לא או לא נותנים לה את מה שהיא רוצה מקבלים בכי היסטרי. להשכיב אותה לפעמים היא נרדמת מיד ולפעמים, בעיקר בערב דורש הרבה מאמץ של ידים וטפיחות ומוזיקה וכמה סיבובים של בכי והרדמה. על אוכל בכלל אין מה לדבר, היא שומרת על הדיאטה מגיל צעיר מאוד של חודשיים בערך. מה עושים???

שלום רב,

בני בן 3 ו-7 חודשים. מטופל במכון להתפתחות הילד בשל קשיים מוטוריים קלים ומתקדם יפה. מה שמטריד אותי זו הבעיה הרגשית. בהתייעצות עם מספר אנשי מקצוע, כולל נוירולוג נאמר לי שיש לו חוסר בשלות רגשית ואני מאוד מסכימה. ההתנהגות שלו אינה תואמת את גילו. השאלה היא אם פסיכולוג/ית התפתחותי/ת יכול/ה לעזור לנו בזה?

לתשובתך אודה,
ליטל