פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שרון,
הראה שזו הפכה להיות דרך עיקרית של הילדה להשגת תשומת לב. לכן כדאי לא לתת לה תשומת לב על ההתנהגויות האלה. כשזה קורה , להשתדל לא להתייחס, לא לעשות דרמה, אפילו שזה מעצבן. אם הי אלא תקבל התייחסות לאורך זמן, ל איהיה לה אינטרס להמשיך. במקביל, כדאי מאוד לתת לה הרבה תשומת לב על דברים אחרים, על דברים שהיא מצליחה לעשות, אפילו קטנים ביותר. בנוסף כדאי שתנסו למצוא זמנים במהלך השבוע להקדיש לה לבד, לשחק איתה, לשמוע מה קורה לה בגן, ולטייל איתה וכו'.

שלום מיכל,
זו לא התנהגות אופיינית לגיל ההתבגרות, אלא התנהגות שמעידה על חרדה רבה שבה נתונה ביתך מסיבה כלשהי. נראה שהתופעה אינטנסיבית ומפריעה מאוד לך, ואני מניחה שאם ביתך עסוקה כל הזמן בקשר איתך באופן הזה - ייתכן שהיא גם פחות פנויה לדברים אחרים - חברים? חברות? לימודים? לכן נראה לי שכדאי אכן לפנות לטיפול.

נפנה לייעוץ באזור מגורינו.

שוב תודה.

שלום חופית,
אולי זה לא שהיא לא רוצה לשמוע אלא אולי היא רוצה להיות עצמאית, ולקרוא לבד, למרות שהיא לא יכולה. תנסי לראות איך את יכולה לזרום איתה בצורה יצירתית. אולי תתני לה להחזיק כך שהיא תוכל להיות שותפה, אולי תתני לה להמציא חלק מהסיפור בעצמה, נסי לא להיות נוקשה, זה לא תהליך לימודי. לימוד והשכלה הם לא מטרת התהליך של קריאת סיפור לפני השינה, אלא הכנה לפרידת הלילה בצורה של קשר נעים עם ההורה והזדמנות לעיבוד פחדים והרגעה לפני הלילה. כך שמה שחשוב זה הקשר שנוצר ביניכם בזמן האשכבה לישון ולא התוכן של הסיפור.

כן, זה די ברור לי שיש לה רצון להיות עצמאית. היא אומרת "אני" ו"תביאי לי קצת". ניסיתי יצירתיות אבל היא לא נותנת לי בכלל ל"הפריע" לה. היא רוצה להחזיק לבד, לשבת לבד (לא עליי או משהו כזה), לקרוא לבד ולדפדף לבד. רק שאני אשב לידה. כיף לי וסבבה עם זה רק שהייתי רוצה לפחות שתיתן לי לנסות לדבר איתה על הספר כדי שיהיה עניין ושתוכל משם לפתח דמיון משל עצמה. אם ישלך רעיון אשמח לשמוע.
אציין רק שכמעט אפשר לשוחח איתה שיחה של ממש - יחסית לגיל שנה וחצי.

שלום חופית,
תראי, כרגע זה לא הולך, זה לא מה שמעניין אותה. תנסי להתייחס למה שכן מעניין אותה - תני לה חיזוק על כך שהיא עושה לבד, מחזיקה לבד, מדפדפת לבד, תהייי עסוקה בלהתפעל מזה, ותוותרי קצת על המטרות החינוכיות שלך, לכמה זמן, זה לא ילך אחרת. היא צריכה להרגיש שזה שלה כדי שתוכל להנות מזה. חכי שתבוא ממנה בקשה לדעת מה כתוב, גם אם ייקח הרבה זמן עד שזה יקרה.

שלום טל,
אכן סיטואציה בעייתית. אני לא יודעת ממה נובעת הבקשה של הילדה, אבל להענות לה יהיה בפירוש לא נכון.

שלום אלכס,
לא פירטת את הנימוקים שלך שול אישתך בוויכוח. מדוע אישתך רוצה להפסיק את משחקים לגמרי?
באופן כללי, נראה ששעה ביום זה בסדר גמור.

שלום לך אמא,

האם הילדה נמצאת במקום של פרידה מהמוצץ? האם היא מתמודדת טוב עם התקפי זעם? האם היא בוגרת לגילה?
אם היא בשלה לכך התחילי מכך שיש בית למוצץ בשעות היום, ולוקחים אותו משם כשיש צורך. המוצץ לא צריך להיות אצלה תמיד. בגן כדאי להקפיד על אותו הדבר.

קראי לה ספרים רלוונטים והציעי לה להפרד ממנו ע"י בלון הליום לאוויר. עשי מזה טקס. אפשר גם להזמין חברים שיתנו לה מתנות בגלל הפרידה מהמוצץ.

אפשר גם להמתין עם הנושא בנוגע לשינה.

אבל הכי חשוב...בדקי אם הילדה מוכנה לכך.

בהצלחה1

נעמה.

שלום לך,
עשית נכון עד עכשיו, וכדאי שתמשיכי בדרך הזו. זה שהילדה בוכה זה לא שמה שיעזור זה שאת תחזרי אליה. כנראה הפרידה קשה לשתיכן, היא צריכה להרגיש שהפרידה בסדר עבורך וזה מה שייתן לה את היכולת להיפרד בעצמה. חזרה שלך אליה, גורמת לה להבין שאם תבכה היא יכולה למנוע את הפרידה לעולמים, זה רק יגביר את הבכי וזה גם לא נכון ולא תואם התפתחות ומציאות. אם היא לא הייתה נרגעת אחר כך כל היום, זה היה סיפור אחר, אבל כדי להתפנות לענייניה ולהתפתחות שלה את חייבת לשחרר אותה ולהאמין שבסך הכל טוב לה, לא כדאי ללכת אחורה.

שלום לך,
אין כאן תשובה כללית שנכונה לכ להמקרים. יכול להיות שבמקרה של הקשיים של בנך אכן קשה יותר "לחנך" אותו בגלל חוסר הבשלות הריגשית, וייתכן שהקושי לחנך נובע גם מדינמיקה משפחתית שיש סביבו שלא קשורה באופן ישיר לקושי שלו. מאחר ואתם נמצאים בטיפול ריגשי שנתיים, כדאי לדבר עם מי משטפל בכם ולהבין יותר את הקושי לחנך ואיך ניתן להקל עליו. אם הדרכת הורים לא נכללת בטיפול שאתם מקבלים, ייתכן שעליכם לבקש זאת או לפנות בנפרד כדי לקבל זאת. לא נראה לי שטיפול בילד בלבד בלי ליווי עבורכם זה מספיק.

שלום לילי,
למה לא נראה לך שזה קשור? כי היא מראה אהבה כלפי העניין? לא יכול להיות שיהיו רגשות נוספים? היא מראה אהבה כלפי העניין אבל מרגישה בו זמנית ש"מגרשים" אותה מלהיות תינוקת, ואז היא חוזרת להיות תינוקת בדרכה.
אפשר לנסות לדבר איתה על כך שהיא עדיין יכולה להיות תינוקת של אמא, ואחר כך לחזור להיות ילדה גדולה. להקריא לה שירים וסיפורים סביב הולדת אח קטן ולתת לגיטמציה לכל קשת הרגשות שהדבר מעלה, לא רק החיוביים או אלה שנוחים לנו, ואחר כך לחזור לגמילה ולמסגרת.

לילך שלום,
בסה"כ עברו שלושה שבועות מאז שבנך נכנס לגן, כאשר בחלקם הוא היה חולה ולא הגיע לשם. לכן, יש להבין את הקושי שלו כרגע כמבטא את הקושי בהתרחקות מהבית והסתגלות למקום חדש. חשוב לתת לו תקופה מספיק ממושכת על מנת להתאקלם, לקבל את הקושי אולם להעביר מסר גם לגבי הערך בהליכה לגן. בגן לא תמיד כיף, וזה מובן, אולם הוא יכול להרוויח הרבה לאחר שיסתגל, וזה המסר שכדאי להדגיש לו.
חשוב גם שתבדקו עם עצמכם אלו מסרים אתם מעבירים לגבי הגן, אולי אתם חוששים מאוד שיציקו לו ויטרידו אותו שם, והדבר עובר אליו איכשהוא, גם אם לא תרצו.
בהצלחה,
שירי

שלום טל,
את אכן צודקת, ילדים מרגישים. ולכן כדאי בהדרגתיות למסור להם יותר פרטים. כל אחד בהתאם לגילו. אפשר לספר להם שהוא חולה מאוד, ושיתחיל בקרוב טיפולים ולכן הוא ייראה שונה. ניתן לפרט להם איך הוא ייראה (נשירת שיער למשל) במיוחד מאחר ובלאו הכי הם ייתקלו בזה. לבן הגדול אפשר למסור פרטים יותר מדוייקים לגבי שם המחלה ומהות הטיפולים. אם הם שואלים שאלות נוספות מעבר לפירוט - יש לומר להם את האמת, וללוות אותם ריגשית , כלומר זה לא רק מסירת העובדות שמשנה פה אלא היכולת לדבר על העצב והחששות שהמידע גורם.
כרגע אני מבינה שהוא לא ממש על ערש דווי, ולכן אין לדעתי טעם וסיבה להכין אותם למוות, אלא אם הם שואלים. על כך יש לדבר בשלבים יותר מאוחרים, מהתאור הקצר שהבאת אני לא בטוחה שזה רלוונטי כרגע.
כשזה יהיה רלוונטי, צריך לשקול בהתאם למצב לאפשר להם להיפרד ממנו (אם הוא בהכרה, ואם הוא והם מעוניינים בזה).
נראה לי טל, שאתם ממש לא שם עדיין, אדם שיש לו עוד מספר חודשים וגם מושקעים בו טיפולים, הוא גם אדם שאולי עוד יש תקווה לגביו, יכול להיות שגם אתם המבוגרים קצת מבוהלים ואולי עוד לא עיכלתם את המידע עד הסוף, ולא בטוח שכרגע זה כל כך דרמטי עד שצריכים להיכנס למושגים של "מוות ראשון במשפחה". ייתכן ואתם הולכים להיכנס לשגרת טיפולים וליווי במחלה שתימשך עוד זמן מה, לכן נסו לקחת כל שלב בעיתו ולא לרוץ קדימה מדי.

את מאוד צודקת סמדר, אנחנו המבוגרים מבוהלים מאוד - בעקר משום שהובהר לנו שזה עניין של זמן (אין מרפא למחלה)
הצלחת לעשות לי קצת סדר ולהכנס לפרופורציות, אני אעדכן אותם שלב שלב במינימום המידע הנדרש ואהיה רגישה לתגובתם ושאלותיהם.
תודה

שלום ימית,
לפי מה שאת מציגה אין לך התלבטות לגבי השארת הילדה בגן, אלא יש קושי בהגעה להסכמה ביניכם כבני זוג. עצם המצב שמגיעים לאולטימטום כזה, של "נתגרש" ואי אפשר לנהל דיאלוג, מראה שייתכן והבעיה לא קשורה בכלל לילדה.
אני לא מכירה אותכם, וגם את רוב הפרטים כתבת על הילדה ולא על הזוגיות שלכם. האם תמיד הויכוחים מגיעים למצב כזה? איך התקשורת ביניכם בדרך כלל, והיחסים בכלל?
יכול להיות שזה נושא להתייעצות בנושא זוגיות ולא להתייעצות על ילדים.

בד"כ אנו פותרים דילמות אחרות בצורה שונה בעלי פחות מעורב ממה שקורה עם הבנות הוא לא מחליט בד"כ כששואלים אותו הוא תמיד אומר "מה שאמא אמרה" אין לו תמיד דעות איך לטפל בבנות איך לחנך מה יאכלו הוא מסתמך תמיד על שיקול דעתי והאינטואיציות האימהיות שלי והוא תמיד אומר שהן ככה בזכותי וכך גם כל סביבתי משפחה וחברים יודעים שאם הטיפול היה בידיו הן היו שונות לחלוטין בעלי לא יושב איתן במשחקים ובהכנת חוברות לא מקדם אותם הוא משחק איתם משחקים ילדותיים הולך לפארק איתן מפנק בקישקושים אפילו לא מתנות בעלות מחשבה.
ככה הוא בגלל זה אני מופתעת מהתגובה שלו הרי הוא לא מכיר את היכולות של הבת שלי ועד כמה היא רגישה ואיזה קושי יש לה בלהיפרד בבוקר כי הוא לא לוקח אותה לגן (הוא יוצא מוקדם) גם לא מחזיר מהגן אין לו מושג בשבילו היא מושלמת והכי חכמה כי מאד מתמרנת ומאלטרת אז זה מעיד על סוג של חכמה אך הדרך שלה היא המון מניפולציות וככה זה נראה למי שלא מכיר אותה שהיא אובר חכמה אך אני יודעת שאם תעלה לא' תהיה לה נפילת מתח כזו שתתפוצץ לנו בפנים
אני ובעלי מדברים על הכל מבלים ביחד צוחקים אך כמו כולם גם מתווכחים לפעמים אנו ביחד כבר 14 שנה מהיום שהכרנו . ואני הדומיננטית יותר
תודה שאלותייך היו במקום כנראה שלא דיברתי מספיק על הזוגיות שלנו... ימית

ימית היקרה,
יכול להיות שהגעתם למצב שמה שעבד עד עכשיו לא עובד יותר. יכול להיות שהמקרה הזה חריג ויכול להיות שהוא "מקרה מבחן" שדרכו בעלך מסמן לך (ולא בהכרח בצורה שמודעת לכל המשמעות של זה) שמה שהיה עד עכשיו לא מתאים לו יותר. מה שהיה עד עכשיו היה כנראה נוח לשני הצדדים, הוא היה פטור מהחלטות קשות, כל מיני סוגים של דילמות ואחריות, להיות ה"רע" שאומר לא וכו', ואת אומנם החזקת הרבה דברים לבד אבל דברים נעשו בדרך שלך והוא לא הפריע. פה יש הפרה של האיזון הזה שהחזיק הרבה שנים מעמד, ואולי זו הזדמנות לצמיחה עבור שניכם לראות איך אפשר למצוא דרך לפתור בעיות בשניים, להכיר במורכבות הריגשית של כל החלטה, ובכל מיני היבטים שלה, שכשאנחנו מקבלים החלטות לבד אנחנו מצליחים יותר טוב להדחיק, וכשאנחנו בשניים השני מחזיק לפעמים רגש שלא נעים לנו ומכריח אותנו להתייחס אליו. בעלך, למשל במקרה הזה מחזיק מאוד חזק את העלבון על כך שהילדה שלכם, מקסימה ככל שתהיה, כרגע לפחות היא לא כמו כולם ולא יכולה לעלות לכיתה א'. זה עלבון שאת לא מתייחסת אליו כרגע, אולי כי את רואה את התמונה היותר רחבה ואולי כי את מבינה שזה לא פרקטי להתעכב על כך, ובתור מקבלת ההחלטות הראשית בבית את רגילה להסתכל על מה שפרקטי ופחות על דברים אחרים, אני לא יודעת.
בכל אופן את הצגת את השאלה כהתלבטות אבל אין כרגע מצב של התלבטות - את מקובעת בדעתך והוא מקובע בדעתו, זו לא ההגדרה של התלבטות. אין כאן ממש התלבטות אלא החלטה מנומקת היטב שצד אחד לא מסוגל ריגשית לקבל אותה.
לדעתי, אפילו שהזוגיות שלכם הייתה מצויינת עד עתה שווה ללכת ולבדוק את תהליכי קבלת ההחלטות אצלכם בייעוץ מסודר, כי זה הקושי, אין כאן התלבטות אמיתית לגבי הילדה כרגע.

תודה סמדר
ייתכן מאד ואת צודקת אעם יזה יועץ אני יכולה להתייעץ באזור הדרום שאת מכירה שיוכל לעזור לי בסוגייה הקשה הזו. (ב"ש והסביבה)
בנתיים בעלי קצת מתנדנד הוא מתחיל לקבל כמה הטפות מכל כיוון אני מאד מקווה ורוצה שיתן לי לפעול לפי האינטואיציות האימהיות שלי ותחושת הבטן החזקה שיש לי תאמיני לי שזה כמו תינוק בבטן, כולי תקווה שנגיע לעמק השווה ונקבל החלטה שתיהיה מתאימה לשתינו, יתכן מאד שזה מה שהוא מרגיש סוג של עלבון אבל זה ממש לא יהיה כך אני לא יתן לזה להשפיע עליו עד כדי כך.
בכל אופןתודה רבה ואם יש לך טלפון של יועץ שיעזור לי אשמח לקבל.
תודה ושבת שלום ימית.

שלום ימית,
באופן אישי אני לא מכירה באיזור באר שבע, אבל את יכולה לחפש בגוגל את האתר של האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי, יש להם את רשימת המוסמכים שלהם כולל כתובות וטלפונים.

בד"כ אנו פותרים דילמות אחרות בצורה שונה בעלי פחות מעורב ממה שקורה עם הבנות הוא לא מחליט בד"כ כששואלים אותו הוא תמיד אומר "מה שאמא אמרה" אין לו תמיד דעות איך לטפל בבנות איך לחנך מה יאכלו הוא מסתמך תמיד על שיקול דעתי והאינטואיציות האימהיות שלי והוא תמיד אומר שהן ככה בזכותי וכך גם כל סביבתי משפחה וחברים יודעים שאם הטיפול היה בידיו הן היו שונות לחלוטין בעלי לא יושב איתן במשחקים ובהכנת חוברות לא מקדם אותם הוא משחק איתם משחקים ילדותיים הולך לפארק איתן מפנק בקישקושים אפילו לא מתנות בעלות מחשבה.
ככה הוא בגלל זה אני מופתעת מהתגובה שלו הרי הוא לא מכיר את היכולות של הבת שלי ועד כמה היא רגישה ואיזה קושי יש לה בלהיפרד בבוקר כי הוא לא לוקח אותה לגן (הוא יוצא מוקדם) גם לא מחזיר מהגן אין לו מושג בשבילו היא מושלמת והכי חכמה כי מאד מתמרנת ומאלטרת אז זה מעיד על סוג של חכמה אך הדרך שלה היא המון מניפולציות וככה זה נראה למי שלא מכיר אותה שהיא אובר חכמה אך אני יודעת שאם תעלה לא' תהיה לה נפילת מתח כזו שתתפוצץ לנו בפנים
אני ובעלי מדברים על הכל מבלים ביחד צוחקים אך כמו כולם גם מתווכחים לפעמים אנו ביחד כבר 14 שנה מהיום שהכרנו . ואני הדומיננטית יותר
תודה שאלותייך היו במקום כנראה שלא דיברתי מספיק על הזוגיות שלנו... ימית

וודאי שאפשר,הילד נמצא בגן טיפולי כיוון שהוא זקוק לכך מחובתכם לשלוח אותו לגן על מנת שיתקדם ויוכל לסגור את הפערים. חלון ההדמנויות של הילדים הללו ייסגר בשנים הקרובות ועל כן כל חודש שאין עבודה מחובתכם לשלוח אותו לגן. כאמור ציינת שאת חרדה לכל מכה שהוא עלול לקבל ולכן את צריכה להיות חרדה לגורלו כאשר הוא לא מקבל את הטיפולים המתאימים.

שלום לך,
נשמע שאת מאוד חרדה וחוששת. ייתכן שאת אמא מאוד דאגנית וכוונותייך טובות. עם זאת פסיכולוג הגן מתרשם שלמרות הכוונות הטובות , וייתכן שממש בלי להתכוון, החרדות שלך פוגעות בהתפתחות של הילד. ילד זקוק לרציפות וקביעות. אם מוציאים אותו מהגן כל כמה ימים, הוא לא מצליח ללמוד, לא מצליח ליצור קשרים חברתיים, ההתפתחות שלו נפגעת והביטחון שלו יורד.
הפסיכולוג הוא לא איש רע, אבל הוא מודאג. גם ברווחה לא עובדים בדרך כלל אנשים רעים, אלא אנשים שמטרתם לעזור לך.
תנסי אם את יכולה לחשוש פחות ולתת אמון ולהעזר. גם לך יהיה יותר קל. אני מניחה שכרגע זה די קשה לחיות עם כל הדאגות והחרדות שאת חיה איתם, ויכול להקל עלייך לתת למישהו לעזור לך ולילד.

אני לא רוצה לתעסק עם רווחה. אני יכולה לבקש מפסיכולוג לו להוציא אישור על ילד? זה לא גן חובה. אין לי דוגמה אחד טובה על רווחה. אני לא רוצה להיכנס לתוך בוץ. הוא פסיכולוג, למה שלא הקשיב בקול הורים? תודה

שלום לך,
הוא לא יקשיב בקול ההורים אם הוא חושב שזו לא טובת הילד. אם הוא חושב שההורים גורמים נזק כלשהו לילד, גם אם לא בכוונה, הוא לא יקשיב להם. זאת משום שילד הוא קטן, וחסר ישע, ולכן טובתו קודמת במקרים מסויימים להקשבה להורים.

שלום שוב. אם אני יכולה שנה הבא להוציא ילד מגן טיפולי לגן שאני רוצה? תודה

שלום לך,
זו שאלה של נוהלים של העירייה ולא שאלה בפסיכולוגיה. תבדקי במדור גני ילדים במחלקת החינוך של העירייה שלך.

שלום עינת,
את כותבת פרטים מאוד מעטים, וגם מתארת מצב מאוד חמור. מתוך הפרטים שכתבת, קשה לי לאבחן מקור משוער לבעיה. אני לא יודעת למשל מה עוד אתם עושים ביחד, דוגמאות לדברים ולזמנים ביום שבהם את מרגישה שהוא "בלתי נשלט" האם גם אצל אביו הוא מתנהג כך, וכו'..
ייתכן שאם המצב כל כך חמור, כדאי שתפני להדרכת הורים מסודרת.
את יכולה לקבל דרך הפסיכולוג/ית של הגן המלצות לפסיכולוג ילידם או פסיכותרפיסט שמטפל בילדים באיזור מגורייך.
בהצלחה.

היי אני קודם כל מודה מאוד שענית!
התופעה קורת כל יום ביומו
אני מנסה לעסיק את הילד בדברים אחרים כמו לשבת לשחק במחשב לעשות כל מיני חוברות פעילות והוא ממש מתעקש לא לעשות את זה הדבר היחיד שהוא רוצה זה משעה 1.30 שהוא חוזר מהגן ועד 8 בערב להיות בחוץ הוא לא רוצה לאכול לא רוצה כלום רק להיות בחוץ. ומכאן באה הבעיה העיקרית שאני אומרת לו לעלות והוא בכלל לא מתייחס אלי! הילד עונה בחוצפה מרגיש שהוא יכול לשים את כולם בכיס הקטן!

שלום עינת,
מהתאור שלך נשמע שהמצב חמור ומדאיג, עליכם לפנות בדחיפות לטיפול. אל תחכו עם זה.

סמדר אני מודה לך מאוד על התשובה!