פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום יעלה חמודה
זה לא בסדר שאמא שלך נכנעה והעבירה לך את התפקיד. זה לא תפקיד שלך.
זה לא יכול להיות תפקיד שלך כי את לא אמא שלו. אין לך ידע, נסיון, ראית עולם מתאימה וסמכות על מנת לבצע את התפקיד. וחוץ מזה יש לך את העניינים שלך הנדרשים בגיל הזה.הבגרויות שלך זה הדבר הכי חשוב כרגע. פעלי בהתאם.
הטלת התפקיד עלייך אינה הוגנת כלפייך, אינה הוגנת כלפי אחיך, ואינה הוגנת גם כלפי אימך. איפה בכלל האב בתמונה?

אני יודעת שיש משהו קורץ באחריות הזו ומבינה שהוא יותר ממושמע לך אבל זה לא נכון לאף אחד.
מה כן?
קודם כל נסי לשוחח איתו מהמקום של האחות הבוגרת. לשוחח איתו על רגשותיו, להציע, להקשיב, להסביר. לא לחנך. יש לך הרבה כוח מהמקום של האחות. נצלי אותו.
דבר נוסף - הודיעי לאמך שאת מתפטרת מתפקיד האמא המחנכת. אם תעשי את זה היא תבין שאין לה ברירה. אם היא לא מצליחה שתפנה לפסיכולוגית בית ספר או פסיכולוגית פרטית לצורך ייעוץ. תלחצי עליה לפעול. אל תקחי את מקומה.
שההורים יפנו עם הילד לאבחון פסיכודידקטי ויבקשו ייעוץ מהפסיכולוגית המאבחנת.
קחי צעד אחורה. את עלולה לפגוע ביחסים עם אחיך לחיים שלמים. תסמכי על ההורים.

בהצלחה

טניה שלום,
ראשית המשחק של בתך עשוי להיות מאוד תמים, כי תמיד ב"סבתא בישלה דייסה", תמיד מישהו נותר בחוץ. יחד עם זאת, אני חושבת שהחשש שלך מוצדק. את בוודאי שמת לב שבתך קשובה מאוד להתנהגויותייך ודברייך, מחקה אותך, מזכירה דברים שאמרת בעבר, וקולטת את הסביבה הרבה יותר מכפי שאת מצפה. במידה ואת אומרת דברים שליליים על בעלך, הם יחלחלו לבתך וישפיעו על האופן בו היא תופסת את אבא. כדאי להשאיר את השיחות הללו - שהן חשובות לכשעצמן - לזמנים בהם הילדים אינם בקרבת מקום. ובאופן כללי - לשמור על חזית אחידה בין הורים בפני הילדים.
שירי

שלום שלי,
הילד שלך הוא רק בן 5, הו אלא מבין בענייני כבוד וניצול, הוא רק רוצה לשחק. אני לא חושבת שיהיה יעיל כרגע להיכנס ללחץ בגלל שנראה שהוא לא עומד על זכויותיו וללמד אותו לא להיות פרייאר. אלא יותר נכון בעיני הגיד לו שיש עוד ילדים, ולעזור לו להכיר אותם, להזמין דרך אימהות ילידם נוספים לבילוי משותף ולעזור לו ליצור אלטרנטיבות. כשהוא נמצא בסיטואציה שבה נראה כאילו הילד השתלטן מחזיק אצלו את כל האופציות לשמחק ואפשר לשחק רק איתו, אין מה לצפות ממנו שיגיב אחרת, כי להיות שייך ולשחק זה יותר חשוב כרגע בעיניו.

שלום חופית,
נראה שהעובדה שהילדה שלך מאוד מפותחת שיכלית מבלבלת אותך, וגורמת לך לצפות ממנה לבגרות שלא מתאימה לגילה. אין שום תועלת בגיל הזה בהתניות כמו שתארת. פשוט אין טעם לקחת אותה למקום שבו מפתים אותה בדברים שהיא לא מבינה מהם ולא יכולה לגעת בהם. אם היא מתחילה לצרוח, יש לצאת איתה החוצה ולמצוא משהו אחר שכן יעניין אותה.

יערה שלום,
הפנית את שאלתך להורים, אולם כיוון שכתבת בכל אופן בפורום של אנשי מקצוע, אענה לך תוך התייחסות לנקודת המבט הזו.
את מתארת הימנעות חריפה מאוד ממים. לא ברור אם הילדה חוששת בהכרח ישירות ממים, או שיש קשיים אחרים (היתה בעבר חוויה לא טובה במים, חוששת להתפשט ולהחליף לבגד ים, וכדומה). זו מגבלה מאוד גדולה, אולם ניתן לחיות איתה. בתך מפספסת הנאה שהיתה יכולה להיות לה, אך זו לא חובה התפתחותית לשהות בבריכה. לכן כדאי לדבר עם הילדה ולנסות להבין קצת יותר מה מטריד אותה ומדוע היא חוששת מהגעה לים. אפשר לתכנן איתה תוכנית של חשיפה הדרגתית לים - לשחק בתחילה באמבטיה בבית, אחכ בבריכה קטנה במרפסת/גינה, אחכ בבריכה של הפעוטות בבריכה ציבורית, וכן הלאה. וחשוב לשמור על תחושת השליטה שלה במים - יכולה ללבוש מצופים, לצאת מהמים כשרוצה, וכדומה. במידה והדבר מאוד מגביל את הפעילויות המשפחתיות, אפשר לקבוע עמה שתגיע לבריכה, אולם תוכל לשבת בחוץ מבלי שתוכרח להיכנס למים.
מעניין בהקשר הזה וכדאי לחשוב, האם יש לילדה עוד פוביות או הימנעויות. במידה והדבר רחב יותר ממים בלבד, אפשר לשקול להתמודד עם החרדות בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד אצל פסיכולוג/פסיכותרפיסט.
בהצלחה,
שירי

היום הוא בן 8, ועד גיל 6 הוא בהחלט לא הסכים להיכנס למים, גם עם אמבטיות הייתה לו בעיה, אצלך אני מבינה שהבעיה היא רק בברכות ובים. יש היום חוגים מעולים שמשפרים קודם כל את הביטחון של הילד לפני הכל, כי בסך הכל הם מרגישים חסרי ביטחון במים וזה משהו שאפשר ויכולים לשנותו.
לפני שנתיים גם אני לקחתי החלטה מאוד חשובה בשביל הבן שלי ולקחתי אותו לחוג פרטי ללימוד שחיה.
מאז הבן שלי פורח, בלימודים הוא השתפר ומבחינה חברתית הוא השתפר, וזה בסך הכל נתן לו פוש מאוד חזק בביטחון העצמי, ועל זה אני באמת ממליצה לך.

שלום לך,
לא פירטת מה ניסית לעשות עד עכשיו. בכל אופן כדאי פשוט ללמד אותו דרכי תגובה חלופיות. להעביר מסר לפיו כמעט כל דבר אפשר לתקן, אם לא עכשיו אז בפעם הבאה, ולנסות להפיק לקחים - אם קרה כך וכך, איך אפשר לתקן ולעשות אחרת. לא הכל אבוד, ולא הכל כל כך נורא. אפשר ללמד אותו דרך דוגמה אישית שגם אתם לפעמים טועים, וזה יכול גם להיות מצחיק, אפשר להתייחס לכך בהומור, וגם לתקן אחר כך.

שלום שגית,
לא פירטת מה כן ניסיתם, כך שאני לא יכולה לדעת מה יחדש לכם.
בעיקרון יש לתת מקום לקושי הריגשי שלו, שוחח איתו על כך שבטח מצד אחד הו אאוהב את אחיו, אך מצד שני קשה לו כי הוא מרגיש שחלק מתושמת הלב הולכת אליו, וזה טבעי, כל האחים הגדולים מרגישים כך בהתחלה. בנוסף אפשר להבטיח לו, ולקיים כמובן, זמנים קבועים בלעדיים עם כל אחד מההורים שבהם תעשו כיף ביחד רק שניכם, בלי האח הקטן.

הדס שלום,
בנך נמצא כעת בשלב התפתחותי של חרדה מזרים, וחרדה מפרידות ממך. זהו שלב התפתחותי תקין, שכל הילדים עוברים. כדי לסייע לו להסתגל לפעוטון, כמובן שיש לעשות את ההיכרות עם המקום בהדרגה, ואז לעזוב אותו לזמן קצר, שיתארך בהדרגה. צפוי שתראי בתחילה בכי והיצמדות רבה אליכם ההורים בשעות שהוא עמכם, אולם תוך מספר שבועות מרבית הילדים מסתגלים למסגרת החדשה.
בהצלחה,
שירי

שלום מיכל,
תראי, לצערי, אין דבר כזה טיפים כלליים שמתאימים לכל הילדים. אני צריכה להבין יותר ממה נובע חוסר הביטחון שלו. מאחר ולא פירטת, אני יכולה רק לשער. ייתכן שחוסר הביטחון שלו נובע מכך שהרבה דברים נעשים בשבילו והוא לא כל כך מתנסה בעצמאות ולכן לא בטוח שיצליח לעשות לבד דברים. ייתכן שחוסר הביטחון נובע מכך שלצד החיזוקים החיוביים שאתם נותנים לו כשהוא כן מצליח יש ביקרות גלויה או סמויה כשהוא לא. ייתכן שחוסר הביטחון נובע מכך שהוא רואה דוגמה בבית של אחד ההורים שהוא חסר ביטחון, ייתכן שיש בבית אוירה שדורשת שלמות, אחרת שום דבר לא נחשב וכו'. לכן לכל גורם מתאים "טיפ"אחר.
באופן כללי אני יכולה לייעץ לך שאפשר להעביר לו את המסר שגם אם טועים או נכשלים אפשר לתקן, ושגם ההורים טועים לפעמים, ולפעמים זה אפילו מצחיק, ואפשר להתייחס לכך בהומור, ולתקן או בפעם הבאה להפיק לקחים ולהצליח יותר, כמעט תמיד יש פעם הבאה.

מהי ביקורת סמויה? אם אני מסבירה לו שכדי להצליח במשהו צריך להאמין בעצמך,לרצות להגיע לתוצאה ולהתמיד. שדברים לא קורים מעצמם. אי אפשר להתעורר בבוקר ולדעת לעשות משהו שלא ידעתה אתמול. וגם אם נכשלים זה בסדר גמור וזה אפילו נותן מוטיבציה להתשדל עוד יותר בפעם הבאה וכשמצליחים אנחנו געים בעצמנו. האם זאת בעצם ביקורת סמויה על זה שהוא לא עושה את הדברים האלה? איך להימינע מביקורת סמויה ואיך נכון לתת חיזוקים ומה עושים כשהוא לא מצליח. כי הוא בד"כ מיד נסוג. תודה

שלום מיכל,
מה שאת מתארת זו לא כל כך ביקורת סמויה בעיני, אבל כן אני מתרשמת שיש קצת לחץ. הוא בסך הכל ילד בן חמש וחצי, והסברים על כך שדברים לא קורים מעצמם, אי אפשר להתעורר בבוקר ולדעת דברים שלא ידעת אתמול, צריך להאמין, להתאמץ ולהצליח נראים לי קצת כבדים לגילו. בגילו יותר מתאים לעשות דברים דרך משחק ובקלילות. הוא כבר מקבל את הרושם שהכל נורא רציני, קריטי וגורלי, ואז רמת החרדה שלו עולה. אלה הם יותר הסברים שמתאימים לנער בן 15 שלא רוצה ללמוד לבגרות, נניח.
נראה לי שכדאי שקצת תרפו ממנו, תשקיעו יותר במשחק איתו, דרך משחק ילדים לומדים על התמדה, תחרות, ותוצאות בצורה לא פחות אפקטיבית, בתנאי שגם שם מצליחים להתייחס לזה כמשחק ולא מלחיצים או משדרים ציפייה שהצלחה היא דבר חשוב אלא עצם המשחק. משחק בכדור, משחק קופסה, לא משנה מה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום טל,
בהחלט מומלץ לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט.בהדרכת הורים של פסיכולוג או פסיכותרפיסט אפשר בהחלט לתת כלים מעשיים, עם זאת, כדאי ורצוי שיהיה זה איש מקצוע מוסמך עם רקע מספיק נרחב כדאי שאפשר יהיה להעמיק במידת הצורך, מעבר לעניין הכלים המיידיים. זה יותר אחראי. לגבי הדרכת הורים או טיפול לילד - כדאי לדון בזה עם הגורם המטפל שתגיעו אליו, קשה לקבוע מה עדיף בלי הכרות יותר מעמיקה עם המשפחה שלכם.

זו שאלה חשובה והתשובה ברורה שאתם צריכים לקבל נתונים נכונים ומעשיים לגבי ילדים וגידולם.
בנוסף לכך לדעת לא לקבל נתונים לא נכונים ומסוכנים

שלום מורן,
אנא עייני בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה שמתייחסת לשאלתך.

שלום לך ..
אני חלאילה מבסם , סטודנטית לתואר שני בחוג לייעוץ חינוכי לגיל הרך באוני' תל-אביב .
את אומרת שהתחלת בתהליך הגמילה מחיתולים לפני 3 שבועות והילד שלך הצליח להיגמל מהר יחסית . עם זאת, בשבוע וחצי האחרון הוא התחיל לסרב לעשות בשירותים או בסיר וכל פעם הוא עושה קצת בתחתונים .
קודם כל אני מאוד מבינה את הדאגה והחרדות שלך לגבי המצב של הבן שלך..
לפעמים הגמילה לא עוברת על הילדים בקלות ובמהירות , וזה דבר מאוד טבעי .. כי הילד היה רגיל למשהו מסוים ועכשיו יש איזשהו שינוי שעובר עליו, הוא צריך לשלוט בצרכים שלו , דבר שלא היה צריך לעשות קודם ..
חשוב מאוד לעודד את הילד ולחזק אותו כשהוא כן עושה בסיר / בשירותים , ולהיות איתו כל הזמן אפילו כשהוא מפספס ולא אומר שהוא צריך שירותים.. מאוד חשוב להראות לו שאתם מבינים אותו ויודעים שזה דבר לא קל וכו' ..
אני לא יודעת אם קרה משהו ( יכול להיות שהיה איזשהו אירוע שקרה בבית או בגן ) שגרם לכך שהילד יתחיל לעשות בתחתונים או שנהייתה לו עצירה אחרי שהוא נגמל מחיתולים לתקופה מסוימת ! אך בכל זאת , אני חושבת שכדאי לך לנסות להמשיך את התהליך שבו התחלת , ואם זה יימשך לתקופה ארוכה בלי התקדמות אז תוכלי להפסיק ולתת לילד להירגע וכשתרגישי שהוא מוכן תתחילי מחדש .
מאחלת לך המון הצלחה
אשמח לשמוע ממך עוד ..
מבסם

שלום מורן,
אם הוא ממש משתולל אפשר לאסוף אותו גופנית, כלומר להחזיק אותו חזק ב"חיבוק דב" עד שהוא נרגע. בכל אופן לא להתרשם מההיסטריה ולא לוותר.

שלום שרית,
הילדה מרביצה כי עדיין קשה לה להכיל תסכול. זה מתאים לגיל, ולא כל כך נדיר. זה לא מספיק להגיד לה שאסור להרביץ, כדאי ללמד אותה דרכים לופיות להמודדות כשקשה לה.
קודם כל צריך לתת ליווי מילולי לתחושה (זה מעצבן אותך שהו איושב בכיסא, את רצית את הכיסא הזה והוא השיג אותך) ואחר כך להגיד משהו כמו - אפשר לבקש, או אפשר להמתין בפעם הבאה את תתפסי קודם, וגם להציע דרך לראות בצורה חיובית אופציות אחרות - הנה גם הכיסא הזה מתאים, הו אליד החברה שלך יעלי, עכשיו תוכלו לשבת יחד ויהיה לכן כיף, וכו'.
לגבי איסוף הצעצוצעים - היא ילדה קטנה, זו קצת דרישה מוגזמת לצפות ממנה תמיד לאסוף אחריה הכל, אפשר לאסוף איתה ביחד, לעשות מזה משחק וכו' (מי קולע לסל של הצעצועים וכו') לנסות להתגמש איתה, להסתפק בכך שתתחיל לסדר ואת תסיימי כו'. אפשר גם להציע חיזוק חיובי, אם תעזרי לסדר, נספיק ללכת לגינה וכו'.

שלום רב,
חלפו שבועיים מאז שפניתי לאחרונה. הגננת אומרת שהילדה ממשיכה "לכסח" ילדים. אתמול הייתי איתה בגינה עם כמה ילדים מהגן שלה והיא אכן הרביצה כמה פעמים לאותה ילדה. כל פעם ניגשתי אליה ואמרתי לה שאסור להרביץ שאני מבינה שזה קשה לה שהקדימו אותה במגלשה אבל היא המשיכה עוד פעם. היא קלטה שזה מכעיס אותי ושזה לא בסדר. וכשקראתי לה היא לא באה אלי ואמרה לא. בפעם השלישית אמרתי לה שאם היא עושה זאת שוב אנחנו הולכים מהגינה והיא אמרה שהיא לא רוצה. בבית היא גם נותנת מכה לפעמים כאשר אני מבקשת ממנה לעשות משהו או כשאני אומרת לה על משהו שאסור. איך להנחות את הגננות בגן "להעיר" לה כי יש לי תחושה שהן לא עושות זאת נכון (כועסות מידי, או מעליבות אותה בפני ילדים אחרים) וזה מגביר את התופעה. דואגת....

שלום שרית,
קודם כל יש צורך בסבלנות, מדובר בילדה קטנה, שזו הדרך שלה לבטא את אי שביעות רצונה. חושב גם לתת לה כלים מה כן לעשות, בדוגמא שהבאת תיארת רק שאת אומרת לה מה לא לעשות, ואת אומנם מבינה שקשה לה אבל לא נותנת אלטרנטיבה. ייתכן שהיא זקוקה שתגיד לה למשל "צריך להמתין בסבלנות, עוד מעט יגיע תורך וגם לך יהיה כיף" וכו'.
בנוסף, אכן חשוב לא לכעוס, כי הכעס לא עוזר, אך את ה"לא"יש להגיד בתקיפות ובנחרצות. יש הבדל בין תקיפות לכעס.
כמו כן חשוב להיות עיקבית. כלומר אם כלום לא עוזר, ואת ואמרת לה שאם היא לא תפסיק אתם תלכו מהגינה, זה בכלל לא משנה אם היא אמרה שהיא לא רוצה הבייתה, מי שואל אותה? אם היא אכן עושה זאת שוב, ואת אמרת שזה מה שיקרה, אז זה מה שעושים, אם היא רוצה או לא רוצה, ואם יש צורך אז לוקחים אותה פיזית משם, גם אם היא בוכה. עדיין זה לו קשור לכעס, זו תקיפות (אסרטיביות).
לגבי הגננות, לא ברור לי מדוע את חושבת שהן לא עושות נכון? אולי פשוט תשאלי, ואת יכולה להציע להן גם לתת לילדה אופציה מה כן לעשות מלבד עניין הלהגיד מה לא.

שלום רני,
בודאי שהו ארוצה להביע משהו, אבל לפי הפרטים שנתת אני לא יכולה לדעת מה. את צריכה לשים לב מתי זה קורה ובאיזה הקשר. בכל אופן יש מקום להתייחס למה הוא רוצה להביע אבל גם לדרך, וללמד אותו דרכים נוספות להביע את התחושות שחש על ידי כך שתיתני להן מילים לצד הנחיה תקיפה וברורה לא לנשוך.