פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום חגית,
את לא כל מפרטת וקשה לכן להתייחס. מה זו תדירות רבה? איך את מגיבה כשהוא עושה זאת? כמה זמן זה כך? האם זה היה כך תמיד או התגבר בזמן האחרון? מה עוד הילד עושה? איך הוא מבלה את זמנו מלבד לחבק ולנשק אותך? איך הוא בגן? האם יש לו חברים?אם תשלימי את התמונה אנסה לעזור לך יותר.

כשהוא בא אז אני מגיבה בצורה חיובית וכן נותנת לו אהבה בחזרה אבל מרגע זה נמאס לי ואני לא רוצה .זה נעשה בתדירות גבוהה כל חצי שעה מקסימום כל שעה.יש לו חבר טוב בגן ובמהלך היום או שהוא משחק במחשב או שאנחנו יוצאים לגן המשחקים.

שלום חגית,
ייתכן שהילד קצת בודד. אולי כדאי לנסות לחבר אותו עם ילדים מהגן גם אחה"צ. לתאם עם אימהות מהגן ביקורים משותפים הדדיים ופעילויות משותפות פעם פעמיים בשבוע.
כמו כן כדאי אולי שאת ואביו, לסירוגין תשחקו איתו גם בבית מלבד לצאת איתו לגן משחקים ששם אני מניחה שהוא משתמש במתקנים בעצמו, ולא ברור מה חלקכם בפעילות. גם כשיוצאים החוצה אפשר שחלק מהזמן תשחקו איתו ולא רק הוא יעסיק את עצמו לבד, למשל קחו איתכם כדור ושחקו איתו קצת מסירות או משחק אחר. ילד זקוק לתשומת לב אישית במהלך היום - הקראת סיפור, עבודות יצירה, משחקי קופסה שמתאימים לגילו, גם לצורך גירוי והעשרה וגם כדי שירגיש שהוא בקשר עם מישהו. בכל מקרה אין להניח לילד כל כך קטן לשחק שעות במחשב בעצמו.

רינא שלום,
את מתארת פערים משמעותיים בין התפקוד של בתך בבית, לבין התפקוד החברתי שלה עם אנשים מחוץ למשפחה. בתך מגלה הימנעות חברתית וזהירות מוגזמות ביותר, ואלו התנהגויות שכדאי לעזור לה לרכך. כדאי להראות לה את הערך באינטראקציה עם אנשים מחוץ למשפחה, ואת העובדה שאנשים שאינה מכירה היטב, יכולים להיות גם הם מהנים ונעימים.
למשל, מומלץ להזמין חברה מהמשפחתון לביתכם, על מנת שבתך תחוש נוח איתה יותר במהלך היום. כמו כן, לבקש מהגננת שתסייע לה להתחבר יותר עם ילדים מסוימים. כשאתם נפגשים עם אנשים לא מוכרים, או כאלה שאינה פוגשת תכופות, שמרו על יצירת קשר הדרגתית, תוך עידוד עדין של הילדה ליהנות עם הזולת.
ילדים ומבוגרים נבדלים זה מזה ברמות הביישנות, אולם הפער שאת מתארת הוא דרמטי מדי, והילדה מפספסת את הערך והטוב שבעולם החברתי.
בהצלחה,
שירי

שלום אוראל,
אולי יותר מהכל מה שמלמד על מקור הבעיה הוא משפט הסיום שלך"אולי עלי להתפטר" כאילו את יוצאת מתוך הנחה שאת עובדת אצל הילדים שלך...:-) ייתכן שאת לא משדרת די ביטחון עצמי כדי לקבל את המקום הראוי לך ומחכה לאישור מילדייך שאת אם טובה? האם את אם טובה רק כשהןם מרוצים, ומקבלים מנה שלמה פלאפל? אני יודעת שקצת עיוותתי את מה שאמרת וזה לא היה התוכן המדוייק אבל ייתכן שהתקבע בכל זאת דפוס כזה?
בכל אופן את מציינת שזה התחיל ב- 3 החודשים האחרונים, איך את מסבירה זאת? האם היה שינוי כלשהו אצלך או במשפחה שגרם לתופעה הזו להתפתח למרות שהיא לא הייתה קודם? האם איבדת את הביטחון מסיבה כלשהי, או נחלשת?
בכל אופן ייתכן שאת זקוקה לתמיכה כדי לשדר יותר סמכות. ברור שאם הם מתנהגים כך, הם לא יכולים לקבל את מבוקשם וחשוב מאוד להיות עיקבית בכך ולא לוותר וגם לא לחשוש מהם. לא נורא אם הם לא מרוצים, חשוב להבהיר להם שבדרך הזו לא יקבלו מה שהם רוצים.

הי סמדר

למי עלי לפנות כדי לקבל הכוונה / תמיכה כפי שציינת,

אופירה

שלום אופירה,
את יכולה להתייעץ עם פסיכולוגית בית הספר לגבי פתרונות של הדרכת הורים באיזור מגורייך, את יכולה גם לברר עם מכרים לגבי פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים, כדי לקבל ממנו הדרכת הורים. את יכולה לברר גם דרך קופת החולים שלך לגבי רשימת מטפלים שעובדים עם הקופה המחיר מסובסד. במכבי ובכללית הרשימה מתפרסמת באתר האינטרנט שלהן ואת יכולה לפנות ישירות. כמו כן את יוכלה לברר בתחנה איזורית של בריאות הנפש מטעם משרד הבריאות באיזור מגרוייך, שם הטיפול הוא בחינם, אם כי עלולה להיות רשימת המתנה, וכן הטיפול מוגבל בזמן. (רשימה של המרפאות נמצאת באתר של משרד הבריאות).בהצלחה.

קרן שלום,
קשה להתייחס לשאלתך מבלי לדעת פרטים נוספים. בלתי אפשרי לדעת דרך האינטרנט, באיזו מידה בנך גילה שבכי מפעיל את הסביבה באופן יעיל, או שהסיבות שלו לתסכול הן מוצדקות יותר. זו באמת הזדמנות ראשית לבדיקה שלכם ההורים את עצמכם, באיזו מידה הילד מרגיש שהוא זקוק לכם ואתם לא נמצאים מספיק לידו, ואז הוא בוכה כדי להחזיר אתכם לקרבתו (למשל כשהוא משחק או באמבטיה).
בנוסף לבדיקה הזו, חשוב לעבוד עם הילד על הצגת בקשותיו באופן תואם יותר - כשהוא בוכה, לבקש ממנו לחזור על בקשותיו בקול ובצורה שנראים לכם מתאימים. למשל להדגים לו מה לומר, דוגמת: "תגיד - אמא אני רוצה שתישארי לידי באמבטיה". ואז יש לכבד את הבקשה, במידה והיא תואמת.
כמובן, שבנכם גם נכנס לגיל שנתיים, שהוא גיל המרד, ובו ילדים מנסים להשליט את רצונותיהם על ההורים, וכאן חשוב לעמוד באופן תקיף ומאוחד על רצונותיכם.
נראה לי שהתייחסות לשלושת המישורים הללו היא חשובה בלימוד בנכם כיצד לתקשר את רצונותיו לסביבה, באופן שיביא להגשמת בקשותיו ומשאלותיו.
בהצלחה,
שירי

הי שירי,
ראשית תודה על המענה המהיר.
לי נראה שברוב המקרים בני בוכה מאחר ולמד שזה אכן גורם לתגובה מצידנו.
השאלה שלי במידה ואכן והברנו את עצמנו והבכי נמשך כדי לנסות "לשבור " אותנו ולקבל משהו שהוא לא ראוי איך להגיב לבכי -יש צורך להמשיך ולהסביר יותר מפעם אחת, להתעלם?
האמתי שהוא בבית הוא כמעט ולא נמצא לבד- גם במקלחת, בשעת האוכל, שהוא משחק הוא מבקש שניהייה איתו וכפי שצינתי אפילו שהוא צופה בטלווזיה- נראה שהוא מקבל יחס אישי באופן יחסי יותר מילדים אחרים בני גילו -אם אני משווה לילדים של חברות.
בייחוד לאור העובדה שלפני 4 חוד' נולד לו אח קטן אז אני מאד משתדלת לתת לו כמה תשומת לב
והייתי רוצה ללמד אותו בהדרגה ללמוד להיות מעט יותר עצמאי- השמך מאד להכוונהף לכמה טיפים ממך.
שוב תודה וחג שמח,
קרן

חשוב לי לציין שתופעת הבכי היתה קיימת מאז ומתמיד ולא החלה בעקבות לידת האח. אומנם בחודשיים לאחר הלידה המצב אף החמיר אבל המצב שתיארתי היה עוד קודם

קרן שלום,
ראשית, טוב שציינת את הולדת האח. התגובה הטבעית של ילדים היא בכי ו"נדנוד" רב בחצי השנה לאחר הולדת האח (בערך), כך שאפשר להיות סלחניים ומבינים ביחס להתנהגותו, ולאזן בין הבנה ואמפתיה, לבין הצבת גבולות.
לגבי התגובה לאחר שהסברת - סביר להניח שבגיל של בנך, ההסבר המילולי שלך לא ישנה רבות. רק כשהוא יגדל יותר, הוא יהיה מסוגל להתאפק, להבין את נקודת המבט שלך ולשנות את התנהגותו. כעת הוא "בדרך לשם" ומפתח את היכולות הללו. התגובה היעילה לאחר ההסבר שונה מילד לילד. כדאי לבדוק כמה אפשרויות ולראות מה יעיל הכי בהפחתת הבכי ובשינוי ההתנהגות לזו הרצויה על-ידך. יש ילדים שזקוקים לזמן מסוים בחדר (דקה-שתיים) כדי להירגע, כשההורה מסביר קודם שהילד הולך לחדר להירגע, וכשהוא רגוע ויכול לשחק בלי לבכות, הוא יכול לחזור לשהות עם המשפחה. יש ילדים אחרים שנרגעים רק כשהם ליד ההורים וההורה לא מגיב לבכי עד שהילד נרגע ומבקש יפה. ואולי תמצאו עם בנך משהו אחר שיעיל איתו. אולם לא כדאי לתת לו להגיע לבכי מאוד מוגזם מבלי להתייחס לכך.
שירי

גלי שלום,
אני מצטערת ששאלתך נותרה ללא מענה.
ייתכן שהסיבה לכך היא שאין תשובה גורפת לכאן או לכאן, כך שהבחירה היא בסופו של דבר שלכם ההורים. יחד עם זאת, לא ברור לי למה אתם מלכתחילה מעדיפים לחבר את הבנות בכיתה אחת. אני מבינה משאלתך שאתם מכירים את הדיעות בעד ונגד השמה באותה הכיתה, ומשום מה הדבר מאוד חשוב לכם.
לי נראה שקיימים שלושה קשיים מרכזיים בלימוד באותה הכיתה: ראשית, אני חושבת שלכל ילד בכל משפחה, חשוב שתהיה אפשרות לפתח לעצמו עולם נפרד מהמשפחה וליצור קשרים בסביבה נפרדת. דבר כזה לא יתאפשר בכיתה אחת. שנית, בבית הילדות צריכות "להיאבק" על משאבים מוגבלים - הצעצועים, זמן ההורים המוגבל באופן טבעי, וכדומה. מדוע ליצור להן מצב מקביל בכיתה? ושלישית, כפי שציינת - במידה ותראו שהחיבור בכיתה אחת לא מתאים, לפחות לאחת מהן, זו ממש החלטה קשה במי "לפגוע" בהעברתה לכיתה מקבילה. מדוע להיכנס לסיטואציה כזו מראש?
אלו המחשבות שלי, אולם כפי שכתבתי - אני חושבת שזו החלטה שלכם ההורים בסופו של דבר, לאחר שלקחתם את כל ההיבטים בחשבון. ומובן, ששאלה בפורום היא חלק מההתלבטות, שטוב שאתם מצויים בה כעת.
בהצלחה והסתגלות קלה לביה"ס,
שירי

שירי שלום,
נשמע שאתן בדרך הנכונה. הגמילה מתקדמת כפי המצופה. אפשר להדגיש יותר את המסר שהיא "נפרדה" מהחיתול, ולחזק אותה על היותה ילדה גדולה (את החיתול בשינה מומלץ להשאיר עוד לתקופה). כדאי בתקופה הראשונית להמשיך להזכיר לילדה ללכת לשירותים מדי כחצי שעה, ולעודד אותה לעשות כן.
לגבי גמילה מקקי, לא תמיד זו "הולכת חלק" כמו בגמילה מפיפי. אני ממליצה לקרוא בעמוד שאלות נפוצות, הסבר מפורט יותר לגבי החלק הזה בחינוך לניקיון.
בהצלחה,
שירי

שלום מריאן,
5 שנים זה המון זמן של סבל. איך סבלתם את זה עד עכשיו? פנו בדחיפות לטיפול, אם הבעיה היא באמת בבית הספר אז אולי צריך לשקול לעבור בית ספר, (בנוסף לטיפול). זה סבל גדול מדי והילד משלם מחיר כבד מדי. לא להתמהמה יותר, בבקשה. אני לא מכירה קואצ'ר לילדים ואני גם לא בטוחה שבמצב שהדברים הגיעו אליו זה מספיק. פנו לטיפול מסודר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום שלי,
זה נשמע מאוד מוזר ולא תואם לגיל. לא סיפרת פרטים נוספים על הילד, ולכן לא ברור לי עדיין מה להמליץ לך.

שלום טל,
ייתכן שחלק מהגורם לתגובות האלה של בנך הוא העדר מילים מספקות שדרכן הוא יכול לבטא את מה שהוא מרגיש. אחד הדברי שיכול לעזור הו אשאת תנסי לעזור לו בלווי מילולי, עד שהוא ילמד ויפנים את הפונקציה הזו בעצמו. למשל: "זה מציק נורא עכשיו כשמסרקים לך את השערות. לא בא לך שיגעו בך שם עכשיו ויפריעו לך לשחק." וכו'. ייתכן שבהמשך, ככל שהוא ראה שלדפוס הזה יש אפקט מאוד חזק על תשומת הלב שהוא מקבל, הדפוס גם התחזק. לכן חשוב לא להתרגש מזה נורא ולהתייחס בענייניות, אך מצד שני לנסות לעזור לו למצוא דרכים יותר יעילות לבטא את התסכול שלו.

שלום ש,
התשובה היא כן. אלא אם כן יש אישור מבית משפט או פקידת סעד שמורה אחרת.

שלום לילי,
התשובה היא לא זה ולא זה. זה לא בהכרח משהו שאופייני לגיל, אבל בהחלט מוקדם להחליט האם זה מעיד על נטייה מינית.
כדאי לנסות לחבר את הילד לדמויות גבריות להזדהות, אם יש במשפחה המורחבת או חברים/שכנים שסומכים עליהם.

שלום,
נראה שעל-מנת להרגיע את הגוף ולהפחית את העוררות, בתך זקוקה למגע. אפשר להציע לה אובייקטים נוספים שיעסיקו אותה במקום משיכה לעצמה- בובת פרווה, חיתול בד וכדומה. כמו כן, להקפיד על גזיזת ציפורניים כדי שלא תפגע בעצמה.
בגיל של בתך, אפשר להוסיף גם את השפה כאובייקט מרגיע - ממש לומר לה משהו בסגנון הדברים הבאים: "את עייפה, הגוף שלך היה עסוק כל היום, רצת, קפצת ושיחקת בגן (לתאר מה עשתה) ועכשיו הגוף נח, את שוכבת על המיטה ונוח לך..." וכן הלאה, כפי שמתאים לה ולך. כך היא תוכל בהדרגה להפנים את דברייך לדיבור פנימי מרגיע, שיחליף את האקט התוקפני יותר.
בנוסף, כדאי לשבת לידה, ולעזור לה לווסת את המגע בעצמה (במקום להפסיק אותה לגמרי). למשל, להפוך את משיכת האוזן לליטוף האוזן.
בהצלחה,
שירי

תודה רבה,

האם מתן בובה קבועה על מנת להרגע יכולה להפוךלאובייקט מעבר.

אשמח אם תוכלי להשיב לי מה החשיבות של אובייקט/חפץ מעבר בעבור הילד.
כיום אין לה בובה קבועה א6חת אלא קבוצת בובות קבועות.

מרינושקה שלום,
כדאי שיהיה מגוון של בובות נעימות, ובתך תבחר אם היא מעדיפה בובה מסוימת או רוצה להחליף בין כמה. הילד בלבד הוא שבוחר בסופו של דבר מה יהיה אובייקט המעבר שלו, במידה והוא זקוק לו (לא לכל הילדים יש חפץ כזה). חשוב שתציעי לה אובייקטים מרגיעים, והיא תבחר מה שעושה לה טוב ומוריד מתח.
שירי

שלום אריאנה,
יכול להיות שאת יותר מדי לוחצת. תעזבי את הנושא לכמה זמן, הוא עדיין קטן, יש לכם זמן. בעוד חודש חודשיים תשאלי אותו אם הוא רוצה. אם לא חכי עוד קצת. אם כן - שתפי אותו בתהליך, תנינ לו להרגיש שיש לו שליטה בתהליך, תסבירי לו מה הולך לקרות, תשאלי אותו לגבי האפשרויות מה הוא מעדיף, תעשי כל שלב בשיתוף איתו ולא בהנחתה. את יכולה גם להציע פרסים וחיזוקים חיוביים על ביצוע מוצלח. והכי חשוב, בלי לחץ.

שלום הילה,
אני לא מבינה בענייני תוכים, אבל בהפרת הבטחות כן. לא מומלץ להפר הבטחות לכל אדם וגם לא לילד שלנו, מכמה סיבות: א. מתן דוגמא אישית- באופן הזה את עלולה לאבד בסיס מוסרי לציפייה שלך שהילד שלך לא יפר הבטחות מולך בעתיד. קחי בחשבון שהוא עוד מעט נכנס לגיל ההתבגרות, ומאד תירצי לדעת שאת יכולה לישון בשקט ולסמוך על ההבטחות שלו בעניינים שונים, וכאן את שומטת את הבסיס לעניין הזה בעצמך.
ב. איבוד האמון של בנך בך. בעתיד, גם אם מאוד תירצי הוא עלול לא להאמין להבטחות שלך, והדבר יקשה עלייך להשיג את שיתוף הפעולה שלו בנושאים שונים.

מעבר לנושא של הפרת הבטחה, בנך, כמו שאת מבינה בעצמך, עובר תקופה לא קלה בהסתגלות לאח חדש ולשינוי הקשר איתך, לא הייתי לוקחת את אחד הדברים שהוא קשור אליהם ובונה עליהם ומשחקת איתו.

לפעמים אנחנו כהורים נאלצים להפר הבטחות, כאשר באמת נבצר מאיתנו למלאן. במקרה כזה, צריך לערוך שיחה או לפעמים מספר שיחות של הסבר, למצוא דרך לפצות, לתת מקום לכאב, לאכזבה ולכעס שנוצרו עקב אי מילוי ההבטחה.

כאן, לא נשמע לי שזה מקרה כזה, ולא נראה לי שזה שווה את הנזק שזה יוצר. לי נראה ששווה להחזיר את התוכי וזהו, מה דעתך?

תודה על התשובה .זו היתה הרגשתי...כנראה שהייתי צריכ לשמוע את זה...
הערכתי לתשובות המהירות-תענוג.