פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בני עוד חודשיים בן 4 נמצא בגן עם ילדים בגילו ועוד קבצה של 6 (מתוך 20 ילדים) שהם בני 5.
בני ילד רגיש מאד, נעלב בקלות ומאד אהוב על חבריו. יודע ליצור קשרים ואוהב חברה.
אתמול לדוגמא הינו אצל חברים והיו שם 3 ילדים נוספים ששלושתם מבני ה-5 בגן שלו.
עם הבת הסתדר מצוין ואחד הבנים שהוא ילד תוקפני ומציק באופן כללי לכולם, אמר לו כל מיני מילים
"שיהרוג אותו" או עשה כאילו הוא מרביץ לו אבל לא נגע בו בעצם...
ובני החל לבכות בהיסטריה. שאלתי היא, איך אפשר לחזק אותו מבחינה רגשית?
למעט הקושי הזה הוא ילד חיובי ומצחיק וחברותי וחכם. זה קושי שאני לא יודעת איך לעזור לו להתגבר עליו. זו היתה כמובן רק דוגמא אבל יש מקרים רבים בעיקר במסגרת הגן שהוא נעלב מאד מהר ולא תמיד קורא סיטואציות חברתיות נכון.
יש מקום לטיפול בתרפיה (כמו שהמליצו לי מהגן ואני חשבתי שזה לא הכרחי) ?

שלום,
בתי הבכורה (בת ראשונה) בת שנה וחצי. נמצאת במסגרת של גן מגיל חמישה וחצי חודשים.
בגן אוהבים אותה מאוד הצוות והילדים , פיזית היא קטנטונת , קומפקטית אבל יחד עם זאת היא עם המון פלפליות ושובבות.
בשבוע האחרון שמתי לב שהיא התחילה להרביץ, היא מכה עם היד שלה (לא משהו חזק אבל עדיין מבחינים שזה לא ליטוף...ובמבט שלה מבינים שהיא יודעת שהיא עשתה משהו לא בסדר ). יצא לה כמה פעמים לעשות זאת איתי וגם עם אבא שלה. בהתחלה ניסיתי שלא להגיב לזה ולהמשיך כרגיל אבל אני רואה שהיא ממשיכה עם זה.
זה יכול לקרות תוך כדי משחק ויכול להיות פתאום ללא קשר לכלום או כשהיא מתעצבנת.
העניין הוא שאתמול הגננת אמרה לבעלי שהיא שמה לב שהילדה מרביצה לילדים אחרים - מרימה יד ומושכת בשיער.
הילדה מבחינה מוטורית מאוד עצמאית ומפותחת , אולם מבחינה ורבלית היא עוד לא מדברת , לפחות לא ברור וחשבתי שזה אולי זה מתסכל אותה (למרות שאני בד"כ מבינה אותה באופן מלא).

איך ניתן להתמודד עם התופעה הזו של להרביץ בבית ובגן?
אשמח לקבל כלים לגבי העניין
תודה רבה

שלום רב,
בתי בת שנה ו3 חודשים. גמולה כחודשיים (מאז פסח)
לאחרונה התחילו להיות לה פספוסים כמעט כל יום גם פיפי וגם קקי לפעמים
העניין עם הקקי , שהיא עושה בדרכ במעון אחרי השנת צהריים (שהיא עדיין עם הטיטול)
ולפעמים בסיר אחרי שמורידים לה את הטיטול
גם בבית בערב לפעמים היא אומרת שיש פיפי ושהיא יושבת בסיר יוצא גם קקי.
אחרי שהיא רואה שהקקי יצא היא ממש נרתעת מהעניין וששואלים אותה אם היא רוצה עוד היא עונה לא לא אין קקי כאילו זה מפחיד אותה
אציין שאני בהריון בחודש חמישי וכבר רואים בטן, היא מראה הבנה והאהבה לגבי העניין אז לא נראה שזה קשורץ
מה ניתן לעשות במצב כזה?

שלום רב,

בני המתוק יהיה ביולי בן 3.
רציתילדעת אם עודף מרץ בגילו כבר עלול להיות משוייך להפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות או שבגיל זה ,זה עדיין מקושר לשובבות ותואם את הגיל
הוא ילד מאוד מפותח עם יכולות מוטוריות וורבליות מרשימות, ילד חם ואוהב.
כמו כן, מאוד פעלתן ואוהב לזוז הרבה. כשאני מקריאה לו סיפור, אני מרגישה שגם אם הוא לכאורה מקשיב , הוא כל הזמן זז באי נוחות ולא מסוגל לשבת לגמריי בשקט. ראוי לציין שהוא מאוד אוהב פאזלים ויכול לשבת 10-15 דקות עם עצמו ולהרכיב פאזל. גם עם קוביות לגו יכול לשבת מספר דקות, אך לא זמן ממושך יותר. כמו כן מאוד קל להסית את תשומת ליבו. הוא לא יודע לדחות סיפוקים ומה שמבקש חייב להיות כאן ועכשיו.
לא הייתי שואלת את השאלה הזו אילולא נרמז לי בעדינות ע"י הגננת שהוא קצת היפראקטיבי (עדיין לא נערכה שיחה מעמיקה עימה בנדון).

אודה לתשובתכן,

בברכה,

גלי

שלום,
יש לנו ילד בן 6 (שני בין 3 בנים בני 8 6 2).

אחרי פסח חל שינוי מדהים בהתנהגותו הוא מפחד להכנס לגן בבוקר למרות שאחרי שעוזרת

הגננת מכניסה אותו הוא מתנהג רגיל.

דיברנו איתו וניסינו להבין מה הגורם המפריע אך ללא הועיל יש לילד כל פעם סיבות חדשות שלא

מתיישבות עם המציאות (הוא טוען שילד הכה אותו אך הילד הזה לא היה בקרבתו לטענת הגננת).

זה מגיע למצב שבבוקר יש לנו סצנות של בכי קורע לב של ילד שרועד להכנס אבל אחרי שהוא נגנס

מתנהג רגיל לחלוטין.

מה עושים?

המון תודה על תשובתך.

שלום

בני בן 7 . עד לאחרונה היה לו חבר בכתתו מאד קרוב בלב ובנפש. (שבמקרה הוא גם בן של חברים טובים שלנו) . למרות שחשבנו שכדאי שכל אחד מהם גם יתראה עם חברים נוספים לרוב הם היו נפגשים יחדיו גם אחה"צ וגם במהלך ההפסקות בבי"ס . עם הזמן נוספו חברים נוספים אך לא באותה רמת קירבה. לאחרונה נוצרה קירבה חדשה בין החבר לחבר נוסף. במשולש החדש שנוצר הוא הפך להיות ה - outsider. בימים האחרונים שמנו לב שהילד מאד כועס על המצב החדש. ולא זו בלבד החברים גם כל הזמן מצדדים אחד בשני ורבים איתו ונוצר מצב שבני מרגיש דחוי. ביומיים האחרונים אף גיליתי לפחות על 2 מקרים בהם הרביץ ביוזמתו (וראיתי זאת בשעת הזעם). חשוב לי להדגיש שהילד שלי מאד מאד עדין ומעולם לא הרים יד על אף אחד. גם המורה הופתעה שנאמר לה שהוא מרביץ וחשבה שמדובר בטעות. הילד מתקשה להכיל את הקנאה בזוגיות שנרקמה בין חבריו. כמובן שדיברנו איתו שמה שלא יהיה לא מרביצים. בנוסף לכך המלצנו לו שכדי שיפסיק לקחת דברים לליבו שינסה לשחק ולהתקרב גם לילדים אחרים. ושאם ירגיש שכיף לו עם חבריו הקודמים שיחזור לשחק איתם. אבל לא בכל מחיר - מה שלא עושה לו טוב - שלא יתחנו.
הילד מודה שהוא מקנא וגם הבנו שהוא כ"כ רוצה לחזור לחברות במתכונת הקודמת,שהוא משתדל בצורה מוגזמת להיות איתם ומבקש מהם סליחה בצורה מוגזמת (והם מבחינתם לא מקבלים את הסליחה). לשאלותיי: כיצד ילד בן 7 יכול להתמודד עם קנאה שכזו ומה מומלץ.

אודה לתשובתכם ולהמלצתכם
דורית

בתי בת ה-6 מתנהגת לידי (האמא) מאוד בפינוק מיללת, ומאוד לא בוגרת . לעומת זאת ליד האבא מתנהגת רגיל וכבוגרת לגילה. זה גורם לי עייפות נוראית ועצבים . יועצת ביה"ס יעצה לי טיפול "דיאדי " עם הילדה .
שאלתי היא האם הטיפול יעזור? האם רק אני והיא צריכות ללכת או שמה גם האבא? האם פסיכולוגית רגילה גם יכולה לעשות את העבודה? האם את יכולה לייעץ לי על מישהו מוסמך? אודה להתיחסותך!!

יש לי תינוק בן שנה ותשעה חודשים. אני אם חד הורית. בן זוגי הוא אינו ישראלי וחי באירופה. לאחרונה היו לנו מריבות והוא כבר לא לבקר אותנו כבר חצי שנה ואינו מתעניין בילד.
ועם זאת אינני רוצה לנכר את הילד מאביו. אני מעוניינת שידע מי הוא ומהו מוצאו.
איך לעשות זאת? מה להגיד לילדי ? האם זהו הגיל שצריך להתחיל? כי הוא הוגה את המילה "אבא" כי שמע את אחיינים שלי אומרים זאת וזה ממש מכאיב לי.

שחכתי לציין שהוא הבכור עם עוד שני אחים קטנים גיל 4 וגיל שנה וחצי.... והוא לא בצהרון והוא מקבל 3 שעות בצהרים לבד כששאר האחים בגן, ועוד שעה בערב כשכולם ישנים בשבע הוא הולך לישון בשמונה .

שלום רב, אני פונה מתוך מצוקה ואחרי נסיונות התמודדות רבים. מצטערת שזה ארוך.
איך להתנהג שהילד נכנסת להתקף זעם? את זה אני יודעת אני בטוחה שאני פועלת נכון התקף אחרון ערך כמעט 45 דקות מתוכם 35 דקות הייתי רגוע ומנסה לחבק לנשק, להבין אותו וכלום לא עוזר.
יש לי ילד עוד חודשיים בן 6 ולעיתים הוא מתרגז על קטנות ממש קטנות בעיני ואולי גדולות בעיניו אך התגובה שלו היא התפרצות זעם מטורפת
זה כולל צעקות, טריקת דלת, רקיעות ברגליים, דחיפות, זריקת חפצים.
הוא נכנסת לטראנס שלא ניתן לעצור אותו. אני לא יודעת כיצד להתמודד במצב כזה ומנסה לשלוח אותו לחדר , אך הוא מסרב ללכת ונוצר מאבק כוחות שבו אני נאלצת לגרור אותו לחדר, ושם אני יושבת איתו אחרי שהוא דקה שתיים לבד, אני יושבת איתו על הריצפה ומתחילה את פעילות הרגיעה, חיבוקים נשיקות להבין אותו וכמעט לא לדבר - אך הוא ממשיך לבכות לצרוך ולהישאר בטראנס של עצמו.
אני יודעת
שבמהלך התפרצות אלימה אין טעם בדיבורים מאחר והגוף מוצף בהורמונים ועסוק בלחימה.
הוא ישן 10 שעות בלילה (ניראה לי מספיק) אך כשישן 11-12 שעות הוא יום למחרת רגוע יותר.
מדוע זה קורה, אני מנסה לבדוק את עצמי, ואין לי תשובה .

בני בן שנתיים - עם נוזלים באוזנים ולא מדבר מלבד אה , אה אה - מאוד דואגת - ביולי הקרוב נעבור ניתוח כפתורים , הרופא א.א.ג. אמר שלא בגלל זה הוא לא מדבר ולגשת להתפתחות הילד, נגשתי אך ללא הואיל, מה עושים אם המודאגת תודה על התשובה

שלום רב
יש לי ילדה בת שנה וחצי מבחינה מוטרית הכל עושה לאט עדין לא הולכת , מבחנה קוגנטיבית אומרת רק אבא והשאר מקשקשת. היא בסהכ ילדה מאוד שובבה ומבינה הרבה דברים.
השאלה שלי היא כזו אני הולכת איתה לגן הציבורי ויש שם הרבה ילדים בגילי היא נוטה להידבק אלי אוחזת את החולצה שלי וכמעט שלא משחררת אותי. כשאני אומרת לה בואי נלך להתגלש במגלשה היא לעיתים באה אבל ברגע שמגיע ילד אחר היא כאילו במנוסה רוצה לברוח ממנו ולהגיע אלי.
גם שאני נותנת לה אוכל ואחנו יושבות אם מגיע ילד אחר בגילה היא פתאום לא נינוחה ונדבקת אלי.
עוד דבר מוזר זה שאמא שלי הייתה עם הילדה המון המון זמן מאז שהיא נולדה עזרה לי לטפל בא והילדה ממש אהבה אותה ולא רצתה לבוא אלי אפילו אבל בכמה חודשים אחרונים היא לא ממש שמחה שהיא רואה את אמא שלי ומעדיפה אותי ומבקשת על הידים כאילו מישהו זר בערך נכנס. והיא ממש אהבה אותה.
אני רוצה לציין שהילדה לא במסגרת אלא איתי בבית ואני לוקחת אותה תמיד לגן ציבורי שם יש ילדים בגילה אבל היא די מתרקחת מהילדים ובלחץ מהם. וגם שאמא שלי באה היא לא ממש מתלהבת כמו בעבר להיות איתה, למרות שאם אני צריכה לצאת אני משאירה אותה איתה ואין בעיה רק שהיא רואה אותי.
אני רוצה להכניס אותה בספטמבר לגן בו יהיו 26 ילדים ואני קצת חוששת , מה עלי לעשות כדי שהיא תתקרב לילידים אחרים ולא כביכול תפחד מהם ותידבק אלי.


תודה שירי

שלום
בני כבן .\4.5 מאוד אהוב ופופלרי בין ילדי הגן.
אולם בזמן האחרון הגננת אמרה לי כי הוא משתולל יתר על המידה, מפריע במהלך הריכוז, ולא מקשיב בקולה.
כאשר היא מענישה אותו (עמידה בצד, או אי יציאה לחצר) הוא צוחק לה ומתחצף.
אין לי מושג מדוע התנהגותו השתנתה ככה.
שמתי לב כי גם בבית הוא קצת מתמרד, לא מקשיב בקולנו ההורים, כל דבר צריך לבקש ממנו 10 פעמים עד שמתרצה..
ניסינו לשוחח איתו לגבי ההתנהגות בגן הוא טוען כי הוא לא יודע למה הגננת מענישה אותו ושהוא לא זוכר איזה דבר רע הוא עשה, בבית הוא מתנצל אחרי כל פעם שמסרב בקולנו ומבטיח ששוב זה לא יקרה.
1. כיצד לגרום לו להתנהג בדרך רגועה יותר בגן, כפי שהיה עד כה?
2. כיצד לגרום לו להקשיב בקולנו ההורים מבלי שנתחנן?
עליי לציין כי מדובר בילד רגיש, בעל מידות טובות שבזמן האחרון קצת "איבד את הצפון".

אודה לעצות מחכימות

תודה רבה על תגובתך.
אני כותבת כבת זוגו של אב טרי גרוש (שנתיים) אשר לאחרונה חלה נסיגה בהסדרי הראיה שלו.

בשבועיים האחרונים המצב אף החריף וגרושתו של בן זוגי אומרת שהילדה עברה טראומה וצריכה להשאר קרובה לאמה ואינה מתנהגת כתמול שלשום. משום כך כרגע במס' שבועות האחרון, בוטלו הסדרי הראיה ובן זוגי נוסע לביתה לראות את בנותיו אצלה בבית. לטענתו עדיף לא להרחיק אותה מאמה כל עוד "סובלת מטראומה זו או אחרת". יש לציין שהם חשבו לקחת אותה לאבחון אך בחרו לוותר לבסוף.
בל"ג בעומר התקשרה אליו לומר שלא יבוא כי הילדה לא מוכנה לראות אותו בשום פנים ואופן והוא הלך בכל זאת והילדה מאוד שמחה והתקשתה להפרד.
למעשה בן זוגי מאפשר לגרושתו לשלוט במתי רואה את הבנות ואיפה ומוותר לחלוטין על זכותו להסדרי ראיה בסופי שבוע ובחגים. השבוע אף אמרה הילדה לאמו של בן זוגי שבאה לבקרה כי "אסור לא להיות אצל אבא יותר מיום כי אחרת אבא מציק לה". לא ברור לבן זוגי האם הילדה מרגישה כך או שהוכנסו לה מילים והיא מבטא את רצון האם. הוא ניסה להבין מה בהתנהלותו גרם לילדה לומר זאת ואני ניסיתי להרגיעו ולומר לו שילדים אומרים דברים וגם שלילדתו מצבי רוח משתנים תכופות ואין צורך לייחס תשומת לב כה גדולה לכל משפט שאומרת.
הוא טוען שסומך על גרושתו ומכיר אותה ואם היא טונת שהמצב חריג אז כך יש לנהוג.
הוא וגרושתו בקשרים קורקטיים וכשהצעתי בשבת שיסע אליה הביתה לבלות איתן קצת סרב להתקשר אליה .
אודה לעצתך, תודה, שרון

שלום!
להלן שאלתי בשנית מאחר ולא קיבלתי מענה...

בני בן 4.5, רציתי להתייעץ :
כאשר בני ניגש לשירותים (ליציאה גדולה), הוא מתפשט כולו, מוריד את כל הבגדים! כששאלנו אותו מדוע, הוא אמר שהוא חייב להוריד את כל הבגדים כי אחרת הוא מפחד שהבגדים יתלכלכו.
הסברנו לו שלא יתלכלך וגם אם יתלכלך נחליף, זה לא עזר. הוא מתעקש להוריד את הבגדים.
ניסינו לאסור עליו זה גרם רק לבכיות היסטריות ולבסוף התאפק והעדיף שלא לעשות.
הבטחנו פרסים, גם זה לא עזר.
כיצד אני פותרת בעיה זו??