פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בוקר טוב,

אני בהריון שני וביתי הבכורה בת 5 ו- 4 חודשים.
בחודשים האחרונים אני חשים כי "קצת" יותר קשה ההתנהלות איתה בעיקר בשעות הבוקר הלחוצות וכאשר מגיע שלב המקלחת בערב, זה מלווה תמיד שיש תטכנית שהיא חייבת לראות, שהיא עוד לא הספיקה לשחק מספיק וכו'
בבקרים - היא עדיין עייפה, קשה לה להתלבש לבד וכו'.
אני חייבת לציין שיש שיפור קל וזאת מכוון שנקטנו בשיטת עונשים קלה שבאם לא נכנסה בצורה נעימה למקלחת אז היא לא תוכל לצפות בטלויזה יום אחרי כשתחזור מהגן, אני חייבת לציין כי אני נותנת לה אופציות" למילוט מחומרת העונש לדוגמא שבאם יום אחרי היא תתקלח מייד עם הגענתו מהגן אז אני אאשר לה לצפות בטלויזיה. אני חיית לציין כי לא נעימה לי הדרך הזו אבל אני חשה שאין לי כלים להתמודד איתה וזה הופך לכעסים שאני לא חיה איתם טוב .
האם יש דרך אחרת להתמודדות ??

בתי בת 3.5 חודשים ונרדמת רק על הידיים תוך כדי נענוע.
אני מעוניינת ללמדה להרדם לבד ואף ניסיתי טפיחות ולחישות ולעיתים היא נרדמת כך על הבטן אך בגדול זה כרוך בבכי ומעטות הפעמים שיש הצלחה. בלילות היא מתעוררת למוצץ מספר פעמים וגם אז קשה לה להרדם ואני מוסיפה מגע בפנים ובידיים וכשזה לא עוזר מרימה. בעוד חודש אני צריכה לחזור לעבודה והסבתא שתטפל בה אינה מסוגלת להרדימה כך(אני מבינה אותה זה לא קל). מה עלי לעשות? כיצד אוכל ללמדה להרדם לבד?
תודה
דנה

שלום. אני אמא לשלושה בנים חמודים, חכמים, סקרנים ואנרגטיים, בני 8וחצי, 7 וחצי וכמעט 5. אני בשבוע 18 של הריון אחרי שלוש שנות טיפולים (שהילדים לא ידעו עליהם) ובעוד כחודש אני גם אמורה לעבור ניתוח להוצאת בלוטת התריס בגלל גידול ממאיר עליה. שאלתי היא, מתי כדאי לספר לילדים על ההריון ועל הניתוח? וגם, מה להגיד לגבי הניתוח, הם ילדים מאד דעתניים ועלי להיות מוכנה לכל שאלה שלהם. אני ממש לא רוצה להגיד שזה גידול, סרטן וכו'.
אשמח לעזרתכם בהקדם, תודה רבה.

שלום אב, יש לי שני ילדים קטנים: בת בת 3 ובן בן שנה ו-5 חודשים
אני יצאתי לעבודה לפני כ-3 חודשים אחרי שישבתי בבית יותר ומנה לאחר הלידה, את בני שמתי במשפחתון עם 8-9 ילדים. לאחרונה בני החל לנשוך ולהרביץ את הילדים במשפחתון, וגם את אחותו. איני יודעת כיצד להתמודד עם הבעיה הזו, מה עליי לעשות?

בנוסף ביתי החלה לגמגם לפני כשבועיים, היא בגן ויצו מהספטמבר האחרון, האם ללכת לקלינאית תקשורת? דיי לחוצה מהעניין

אנא למי שיש עצות אשמח לשמוע, אני בעבודה טרייה ולא יכולה לפספס ימי עבודה

תודה

שלום רב. מחר, יום חמישי בערב, אנו מתככנים לספר לילדנו (גילאים 6 ו10) על עזובתו של אביהם את בית המשפחה בפעם השניה בחודש האחרון.
לפני כ - ארבעה חודשים עזב אביהם את הבית וסיפרנו לילדים כי אבא ואמא לא מסתדרים (למרות שהילדים חוו אהבה והרמוניה משפחתית). בתקופה זו הבנתי כי בעלי עזב לטובת אישה אחרת בה התאהב.
לפני כחודש החליט לחזור אליי והשמחה חזרה לחיינו אך השבוע שוב הודיע כי הוא עוזב לטובת אותה אישה.
ההתלבטות היא האם להזכיר את האישה היות והילדים יפגשו איתה כבר בשבוע הבא מאחר והוא עובר לגור אצלה.
אבקש את עצתך בענין זה על מנת להעביר את המסר הנכון לילדי ומצמצם את הפגיעה בהם.
תודה על תשובתך המהירה.

אני אמא לתאומים בני שנה ושבעה חודשים ( מתוקן חודשיים פחות) שמתפתחים יפה
הבעיה שלי היא שבני בתקופה האחרונה מפחד מדברים שונים , הכל התחיל כשהוא נתקל בבובה שהססתרה בשמיכה בדמות עכביש שחורה ומאז כל חפץ שחור לא ברור או שעיר , עם "רגליים" מטריד אותו והוא שרוי בשערת רגשות עד שאני מעלימה אותו.. אנחנו לעיתים מנסים להסביר לו תוך משחק שזה נחמד בכלל ואנחנו מנשקים את החפץ תוך כדי עזרה מהתאומה שלו ולפעמים הוא מתרצה ושוכח...אך לרוב הוא ממש עקשן ולא ברור לי מה אני אורה לעשות...יש לציין שהוא ילד רגיש ששם לב לפרטים שנראים לי קטנים מידי..אני אפרט הוא מאוד אוהב את הדמויות של מיקי מאוס ופו הדוב יודע לבטא אותן ומזהה אותן בכל מקום בעיתונים בפירסומות על חולצות של ילדים בגינה וכו... הוא מגיב בשמחה מהולה בהיסטריה קלה וצורח פוו...וקיי..... עד שאנחנו מאשרים לו שראינו גםהאם זה תקין ההבחנה הזו?? בסה"כ הוא ילד מקסים ומתקשר..מיישיר מבט אוהב סיפורים מנשק מחבק מבין אותנו משחק יפה ..השאלה היא איך ניתן לעזור לו להתגבר על הפחד???

אני אמא לאבעה ילדים מקסימים.גילאים 12 10 6 ו אוטוטו 3.
שלושת הגדולים הודות להשקעה מרובה גדלים ומצליחים תלמידים טובים רגועים שלווים ומלאי ביטחון עצמי.אני משקיעה נבהם המון ונותנת את כל כולי רק בשבילם.הקטן שלנו מפונק,בלגניסט, לא רגוע ,הכל בצעקות , ומדבר מילים לא נעימות בכלל.יש לו קליטה מצוינת ולצערי מילים לא נעימות הוא קולט מהר ומכל מיני.הוא חכם נבון ונגמל מהכל מוצץ וטיטול כבר בגיל שנתיים,הוא מדבר ומספר וממש מקסים.בגן הגננת אומרת שהוא רגוע ומדבר יפה ולא מרביץ ולא משתמש במילים לא נעמיות.יש לי הרגשה שרק בבית הוא מרשה לעצמו ויודע שזה מכעיס אותנו.זה גורם לאוירה לא נעימה בבית הוא מציק לגדלים ממנו ו"מברך" .איך עוצרים אותו? אני רוצה שיירגע ויקשיב ולא מה שמותר יהפוך לאסור ולא מה שאסור יהפוך למותר,ויענה לבקשתנו. כמו שאחיו הגדולים היו.גם לחברים בגן שעשועים הוא מרביץ וללא סיבה בכלל......כשהוא איתי.

שלום!
בני בן שנה וחצי בדיוק ילד מאוד ערני ,חכם,פיקח,ובעיקר שמח ילד מאוד נוח ובדר"כ קל לי מאוןד לעשות איתו שינויים כמו גמילה ממוצף בגיל מאוד צעיר גמילה מבקבוק וכדומה. בקרוב מאוד אנחנו עוברים דירה ובשבוע האחרון התחלתי להסביר לילד בדרכים כאלו ואחרות שאנחנו עוברים ויהייה לו חדר חדש וכו' עד כאן היה בסדר אבל עושה רושם שמאז שהוא התחיל לראות ארגזים וקצת לחצים ויותר עיסוק בנושא המעבר הוא נהייה עצבני והוא עושה דברים שמעולם לא עשה כמו להזרק על הרצפה כשהוא מתעצבן וכאלה..ואפילו הפך לקצת אלים כלפינו ההורים וכלפיי חבריו.אני משערת שיש קשר בין המעבר להתנהגותו אבל אינני בטוחה והייתי רוצה לקבל חוות דעת מכם וגם עצה איך לפעול כדיי שיהייה יותר קל בשבילו.אני אעשה כל מה שצריך בבקשה תעזרו לי.
תודה!

שלום
הבת שלי 3.5 יש לה בעית הסתגלות עם הילדים בכיתה שלה היא משחקת מאוד יפה אבל אין לה חברים קבועים ולפעמים היא מעדיפה לשחק לבד
תמיד אחרי הגן מנסה לשאול אותה עם מי שיחקת ? מי החברים שלך.?
היא אומרת שאין לי חברים והם לא אוהבים אותי
אז פניתי לגננת והיא ממש לא הצליחה לעזור ואמרה שזה נכון שאין לה הרבה חברים
הילדה אוהבת ללכת לגן ואוהבת את הגננת
אבל את האמת אני מרגישה שהיא לא חברתית מה עושים?
תודה

שלום
אני אם לילד בן 7 שהחל לפני כשנה עם הרגלים אובססיביים , למשל שואל את אותה שאלה מס רב של פעמים , למרות שהוא יודע בודאות את התשובה , סוגר את הידית של הדלת ובודק שוב ושוב .
כששואלים אותו לפשר העניין הוא אומר שהוא מרגיש שהוא חייב .
קראתי קצת על הנושא , ואני מבינה שמדובר בהתנהגות כפייתית שנובעת מחרדה .
שאלתי היא האם זה עובר מאליו או מצריך טיפול מקצועי? .

שלום רב,
בני בן 4 חודשים וקצת.
הוא ילד מקסים ואנרגטי מאוד, בן בכור יש לציין אך עם בעיית הירדמות.

מאז נולד יש לו טקס שינה אנחנו קוראים לו "ספא לפני הלילה" הכולל: עיסוי, אמבטיה ואוכל.
לרוב, היה נרדם בקלות וישן מ19:00 עד 4 (שזה יפה:-) קם להאכלה ויושן שוב עד 5/6.
במהלך היום ממש היה קשה להירדם.
החודש הקושי עבר גם ללילה.
הוא נרדם רק בידיים ורצוי עם קפיצות.
ניסיתי את שיטת "הרם הורד" של הלוחשת גמלתי אותו מהקפיצות אבל עדיין יש בכי קורע לב.
בעלי אומר לי שהשיטה מזכירה לו עינויים של השב"כ וזה בכלל לא מרדים ...

אני ממש מיואשת ולא יודעת איך לגרום לקטן להירדם לא על הידיים או על הבקבוק?!

אציין כי בדר"כ יש לו סדר יום מסודר עם שעות שינה ואוכל קבועים.

יש למישהו רעיון? חברה הציעה לי לשבת לידו גם אם יבכה ולא להישברעד שירדם.. נראה לי קשה.
מה דעתכם?

אחייני בן ה- 4 וחצי מקבל באופן קבוע עונשים כדרך חינוך על התנהגותו הבלתי הולמת.
(מכות לאחיו הקטן, השתוללות וכו') התוצאות לא מאחרות לבוא והוא "לא אוהב את אבא" "לא רוצה שאבא יהיה איתנו" וכדומה.
לצערי, הוריו לא מוכנים לשנות את שיטת החינוך הנוקשה.
החשש שלי כאדם מהצד שהוא יגדל להיות קשה יותר, "מופרע", וימשיך להסתובב עם "אבא לא אוהב אותי בוודאות" עוד שנים ארוכות.
לי אין אפשרות בכלל להתערב, משום כך זה קשה יותר וכואב.
מה ניתן לעשות במקרה כזה?

בתי עוד חודשיים בת 3 עד לא מזמן ילדה סופר עצמאית (הורים היו ממש מקנאים בי שהיא לא תלותית), נרדמת בכוחות עצמה, פעילה לבד.
בחודש וחצי האחרון החלו לה פחדים שהתחילו בלילות ואט אט החלו גם במשך היום.
יש לציין כי מאותה תקופה החלה לישון בבית בשעות הצהריים שכן, יום הלימודים הארוך בגן קוצר ואני לוקחת אותה בשעה 13:00.
תחילה היה נראה שהיא מאוד נהנית מקרבתי, אך עד מהרבה החלה לפחד מהבית שלנו בטענה שיש דובים בבית (כל זה החל ששמעה רעשים של גרירות מבית השכנים בשעות הצהריים).
הסברתי שדובים חיים ביער ולא בבית של אנשים, עירבתי את הגננת שדיברה על כך יום יומיים ולמשך מספר ימים הדבר עזר, אולם עד מהרה הפחד חזר.
הילדה הפכה תלותית בצורה קיצונית, היום היא נרדמת רק שאנחנו לידה ולוקח לה 45 דקות להירדם גם שהיא מאוד מאוד עייפה. היא מתעוררת לפחות פעמיים בלילות בבקשה לחיבוק, או מים או כל תירוץ אחר
היא לא זזה בלעדיי במשך היום (ממש נדבקת לא מוכנה לעזוב אותי), אם אני מבקשת שתקח מוצץ מהחדר שלה היא לא מוכנה ללכת לבד , אני מלווה אותה לכל מקום, גם לשרותים (היתה עושה בעצמה בלי עזרה שלי בעבר), במקביל החל לברוח לה המון שתן בתחתונים (בשל הפחד ללכת לשרותים).
היא לא מוכנה לזוז ממני וזה קורה רק בבית שלנו (במקומות פתוחים היא עצמאית ולא תלותית).
אינני יודעת מה לעשות אני נואשת ומתחילה לאבד סבלנות.
היא ממש נדבקת אליי פיזית, לא מוכנה לשחק ולעשות שום דבר לבד, נושא ההרדמה הפך למייאש ומעיק.
עוד דבר, אני בהריון אך אינני חושבת שיש קשר משום שהיא מאוד ערוכה לכך, גם משום שאחותי ילדה לא מזמן וגם משום שהרבה חברות שלי בהריון והיא מדברת עם אחיהם על כך מנשקת לי את הבטן ומקבלת המון תשומת לב ממני.
יש לציים כי תחילה הפחד היה נראה כמו עניין של גיל, אך הפך לקיצוניות חמורה.
גם בכתיבת שורות אלו היא עליי ממש בכתה שלא אברח לה.

מה עושים?
אמא מודאגת

שלום
בני בן ה-8. יש לו פחד קהל. הוא בישן בחברה. הוא ילד מאד חברותי אך בקבוצה גדולה הוא מתבייש.
שאלתי היא האם "לדחוף אותו" לתוך הענין, כמו למשל לקרוא בטקס בית הספר כמה מילים או להיות שותף בימי הולדת ולא להיות בצד, ועוד ..
או שפשוט להניח לו.
כיום אנו זורמים איתו ומה שהוא מעדיף לעשות אנו איתו.
רצינו לדעת האם זוהי הדרך.

שלום לכם, רציתי להתייעץ לגבי הבן שלי בן 6 וחצי.הוא בכיתה א .ביום השואה הוא הופיע עם מקהלת ביה"ס במספר שירים.כדי להכניס את הילדים לאווירה, סיפרה להם המורה למוסיקה סיפורים על השואה ואף הראתה להם סרטים. לפי הסיפורים ששמעתי מבני,הם ממש לא מתאימים לגילו.עלי לציין שהילד מאוד רגיש גם ככה. מאז הוא התחיל לפתח פחדים:פחד ללכת בבית בלי ליווי צמוד,גם באור יום.אם במקרה אני עוזבת אותו לבד בחדר הוא לפעמים נכנס ממש להיסטריה.בימים האחרונים הוא גם מתעורר מספר פעמים באמצע הלילה ולא יכול לחזור לישון. הפתרון היחידי שעוזר -אני מדליקה לו את כל האורות בסלון וגם טלויזיה בקול חלש וככה הוא נרדם.בהתחלה כששאלתי אותו ממה הוא מפחד הוא אמר שזה מיום השואה והסיפורים אבל עכשיו אני כבר חושבת שהוא מפחד באופן כללי.יש לציין שבבוקר הוא קם שמח וטוב לב גם בבית הספר הכל בסדר.מה אפשר לעשות?
אפרת