פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן 5 עולה לגן חובה.
מתחבר בקלות עם ילדים ויש לו חברים טובים וקבועים בגן.

אני מתקשה לייצר לו שגרה של מפגשים עם חברים בשעות אחר הצהריים.
גם כי אני מגיעה מאוחר מהעבודה
ובעיקר כי אני לא מתחברת עם האמהות של הילדים שהוא משחק איתם בגן

אני בפירוש לא רואה אצלו בעיה חברתית, ופה ושם הוא מוזמן ואנחנו מזמינים.
מצד שני יש אירועים שהילדים יוצאים יחד עם ההורים לכל מיני פעיליויות אחרי הצהריים והוא מתבאס שלא משתתף בזה.

עד כמה הדבר הזה עלול לפגוע בו?
האם אני צריכה בכוח להתחבר לקליקות של האמהות שהקשר איתן מעיק עלי או שהוא יסתדר גם בלי זה?

אני רואה שיש ילדים שהאמהות מפגישות אותם כמעט בכוח ובלי סוף - הילדים עמצם נראים לי לא מתאימים ביניהם בכלל ולא נראה לי שללא הדחיפה של ההורים היו משחקים יחד.

נדמה לי שגיל 5 זה עדיין גיל שההורים צריכים גם להתחבר ביניהם כי פעילויות רבות נעשות בתיווך שלנו. באיזה גיל ההורים פחות משמעותיים בקשרים החברתיים של הילדים?

תודה רבה

שלום,
יש לי שתי בנות הגדולה בת 7 (כיתה א) והקטנה בת 4 (טרום טרום חובה).
הקטנה גודלה ע"י אשתי עד גיל שנתיים, עד שאשתי יצאה לעבוד, ומאז היא פעוטון ולאחר גן.
מאחר והקטנה היא ילדה עם חיוך כובש, ההתייחסות לכל מה שביקשה נענתה במקום עד גיל שנתיים.
בשנה האחרונה אנו סובלים מבכי ארוך (יכול להגיע לשעה) ומתיש על כל "לא" שאנו אומרים לבקשותיה.
אחותה הגדולה מאוד סובלת מהבכי ובעימותים בינהן לרוב היא מוותרת העיקר לא לשמוע אותה בוכה. כמובן שהסברנו לגדולה שאסור לוותר אבל בשביל שקט היא מוותרת.
בהתחלה גם אנחנו ויתרנו לאחר כמה דקות בכי, בחצי שנה האחרונה אנחנו במלחמה רק על הדברים הבאמת חשובים שאנו מעונינים שייתבצעו.
כל דרך שניסינו, לזכות במדבקה על התנהגות טובה, וקנית מתנה, עונשים, לא הצלחנו לשנות ההרגל המתיש.
נקודה חשובה נוספת מאז שאשתי יצאה לעבוד אני מטפל בבנות בבוקר מפזר בגנים, אשתי אוספת ובערב אנו מתפקדים ביחד כצוות. הילדות לא מעונינות שאני אטפל בהם בכלל דבר המקשה על אשתי..

מקווה שיש פיתרון כלשהוא למלחמה המתישה הזו...
אנא עזרתך,
בברכה,
א.

תודה שוב סמדר על תשובתך. אני נוטה להסכים איתך במאה אחוז. דעי לך שבסה"כ בבית אנחנו דוגלים בשיטת "מי שלוקח ראשון" למעט מתנות שהיא קיבלה למשל ליום הולדתה שהן שלה. מזה זמן רב אנחנו מקפידים על העניין ועל זה שהדברים יהיו כמה שיותר פייר, יש מצב שלפני חצי שנה ברגע שהבן החל ללכת ולהתנייד יותר ולטפס על ספות אולי אז פיספסנו כמה דברים ומאז היא בחרדה?? למרות שעכשיו הכל בסדר? חשוב גם לציין שיש שעות שהם משחקים יחד והכל יפה וטוב. זכור לי למשל פעם אחת שהיא בנתה מגדל גבוה ובעלי חזר עם הבן מהגינה, לפני כ - 5 חודשים, והוא נכנס וישר הלך למגדל והרס אותו והיא נכנסה ממש לבכי וצעקות. כעסתי מאוד על בעלי ואמרתי לו שזה לא בסדר. ואז הוא ניגש ואמר לה שהוא יעזור לה לבנות מגדל חדש ושהקטנצ'יק לא יתקרב יותר. הוא מקשיב ולומד אבל אני מאמינה שבימים שאני איננה ועובדת למשל והוא איתם אז יש פיספוסים שלא מרוע כמובן.
אנחנו נשים לב יותר ונאמץ את הצעתך.
דבר נוסף שלא ענית לי עליו הוא מה הגישה בנוגע לחדר של הילדה? מה הגישה בעניין חדרים באופן כללי? אם היא דורשת שלא יכנסו לה לחדר בגיל הזה (רק בנוגע לאחיה היא דורשת את זה) האם זו בקשה לגיטימית גם אם הוא רק נכנס ולא נוגע בשום דבר? (ברור שבגילו אין כזה דבר לא לגעת אבל נניח בעוד חצי שנה או במקרה אם נכנס והתיישב עם צעצוע שלו ולא נוגע בכלום).

אשמח לתשובתך בנושא.
לילך.

שלום רב
יש לי ילדה בת חמש וחצי הגננת שלה המליצה לא להעביר אותה לכיתה א' כי לדעתה אינה מוכנה ריגשית, ביתי זה 3 שנים עם אותה גננת (גן צעירים וחובה) , האם כדאי להשאיר אותה שנה רביעית עם אותה גננת או מומלץ להעביר אותה לגן חדש, יש לציין שקשה לה להכיר חברים כי היא ביישנית וסגורה אך רוכשת חברים עם הזמן וחביבה על חבריה.
תודה.

שלום רב,

הבת שלי בת 5.5 מאובחנת כשנה ב-ADHD טופלה בריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת וטיפולרגשי .

לאחר המלצת הגננת והשירות הפסיכולוגי החלטנו להשאיר אותה שנה נוספת בגן חובה .

היא נמצאת בחטיבה צעירה שכיתות הגן וכיתות א' מתראים במשך היום וזה אומר שהיא תראה את כל החברים שלה שעלו לכיתה א' באופן יומי .

רציתי לדעת מה הדרך הנכונה ביותר לספר לה , כך שזה לא יפגע בבטחון העצמי שלה.

תודה,

לילך

שלום. בני בן שנה ורבע ומגיל 4-5 חודשים עושה אינהלציה על בסיס של בערך אחת לחודשיים.
למעט בפעם הראשונה בה הוא נבהל קצת, הוא קיבל את זה תמיד ממש בשמחה ומקסימום איבד קצת את סבלנותו לקראת הסוף.
אתמול, התחלנו סבב נוסף. בפעם הראשונה הוא קיבל את זה יפה, אולם מהפעם השניה, כאשר ניסיתי לעשות לו את זה מתוך שינה (שזה שיגרתי לחלוטין אצלנו) הוא הגיב ממש בבכי היסטרי. כיוון שזה היה מתוך שינה, ריחמתי עליו והפסקתי, אולם היום הוא גם כן נכנס להיסטריה ישר מההתחלה והיה צריך להחזיקו בכוח ע"מ שלא יזוז.
מחר אני שוב צריכה לעשות לו את האינהלציה ואני מאוד מוטרדת האם להמשיך עם זה בכלל. בני הוא הילד הכי רגוע שיש בעולם והתגובה הזו מאוד מדאיגה אותי בהיבט הפסיכולוגי של השפעות לטווח הפחות מיידי. בטווח המיידי אני יכולה להתמודד עם זה, אבל המחשבה שאני גורמת לו אולי לאיזושהי טראומה מסויימת לעתיד היא בלתי נסבלת מבחינתי.
אשמח לקבל חוות דעת מקצועית והמלצה כיצד עליי להמשיך.
תודה מראש, לילך

הי ותודה, ראשית, על תשובתך. שנית, ביררתי טוב טוב עם בעלי מה קרה בגינה, אני לא הייתי ברגע שזה קרה, בעלי אמר שאין שום מצב שהבת הבינה שהעגלה נשארת בגינה, שהילדים שיחקו עם הצעצועים של כולם ושהוא היה זה שהזכיר לה לקחת את העגלה לפני שהולכים ואז היא החלה לצעוק. ברור שתמיד יש מצב שהיא הבינה משהו אחר ואם אני חושבת על זה רגע אז בעלי מאוד בשאנטי ויכול להיות שיש משהו שהוא לא קלט בזמן. יש דבר נוסף שיש ביני ובין בעלי חילוקי דעות: האם מתנה שהבת מקבלת היא בהגדרה "רק שלה" ומותר לה לקחת אותה מהיד של הבן הקטן בכל רגע נתון? ודבר שני: בעלי חושב שמותר לכל אחד מהילדים להיכנס מתי שבא לו לחדר של ילד אחר וזאת מכיוון שהילדה רק בת שלוש ועדיין אין לה מילה בנושא. בעלי ברגע זה מדגיש ואומר לאחר ששומע מה אני כותבת כי הוא עושה זאת רק מכיוון שמבחינתה של הבת אסור לבן לעולם להיכנס לחדר שלה וברגע שהוא נכנס היא בהיסטריה שיגע לה בדברים.
אשמח להכוונה בנושא.

לילך.

שלום רב, מקווה שתוכלו לעזור לי להבין כמה דברים שדעתי נתונה בהם בתקופה האחרונה: יש לי ילדה בת שלוש ו - 3 חודשים, מקסימה, חכמה מאוד, תקשורתית, אהובה בגן, בעלת דמיון מפותח, קוראת כבר מילים, בעלת זיכרון מצוין, אחראית מאוד (מזכירה לי לקחת תיק, ארנק וכו'..למרות שאני בעצמי תמיד זוכרת) ילדונת מיוחדת מאוד. לפני שנה וחצי נולד לה אח. קבלתו היתה קשה מאוד. היא סירבה בכל תוקף להיות במחיצתו והקנאה היתה גדולה. זה היה צפוי ולא הופתעתי מהמשבר ההגיוני. לאט לאט החלה הקירבה וכיום ניתן לומר שהם משחקים יחד והיא אפילו שואלת איפה הוא כשהוא לא בבית (אם הוא אצל סבתא למשל) ונותנת לו צעצועים אם הוא בוכה וכו'. היא נהנית לשחק איתו כך עושה הרושם. אבל - לעיתים יש אצלה צעקות היסטריות של: "הוא לוקח לי!!! הוא לוקח לי!!!" ולא תמיד הוא בסביבה אלא רק עולה במדרגות לכיוון החדרים, היא יכולה להגיב בצורה חריפה מאוד ודרמטית, היא אינה בוכה אך בהחלט יכולה לצעוק צעקות מבוהלות הקשורות למשהו שמתנהל שלא כפי שהיא תיכננה. בגן אוהבים אותה מאוד ואין שום דבר ממה שאני כותבת כאן, רק בגינה או בבית כשאחיה נמצא לידה היא יכולה להגיב בצורה חריפה על דבר שהוא אינו נורא כלל (בעיניי לפחות..). אתמול בגינה היא באה עם העגלה שלה, בזמן ששיחקה והתגלשה ילד אחר בא ולקח את העגלה, אחיה היה בכלל בנדנדה. ברגע שהיא קלטה את הילד האחר עם העגלה נכנסה להיסטריה של צעקות: "העגלה שלי!! הוא לקח לי!!" ממש התביישתי...כל ההורים בגינה הביטו מי זאת הילדה ההיסטרית הזאת. לכי תסבירי להם שגם אני נדהמתי מהתגובה ושפשוט לא הבנתי מאיפה זה בא לי. חשוב לציין שהיא ילדה מאוד מאוד מסודרת וחשוב לה מאוד שהדברים יתנהלו בסדר שלה, בעיקר כשמדובר בצעצועים. למשל היא לא תעלה לישון אם היא לא שמה את הבובה במקום שלה ואם היא הכינה ארוחת ערב לבובות ואני רוצה לעזור לה לסדר בחזרה את הצלחות היא לא תיתן לי ותחזיר את הצלחות ליד הבובות ואז שוב תאסוף אותן בעצמה למקום. אני מכירה את ההפרעה OCD אצל מבוגרים ואני תוהה לעצמי האם מה שקורה אצלה (כמובן בנקודות מסויימות ובסה"כ השוטף זה לא ככה) הוא שגרתי ומוכר אצל ילדים בגיל הזה או שמא מתפתחת כאן הפרעה אובססיבית קומפולסיבית.
כיצד להתנהג ברגע בו יש צעקות היסטריות כאלה בעניין "לקחו לי"? אני מנסה ברוגע להסביר שהילד הנחמד תיכף מחזיר את העגלה, הוא לא לוקח את העגלה אלא רק רצה לשחק איתה קצת והנה הוא מחזיר לה ושהעגלה שלה. האם הגישה הזו תניב פירות לאורך זמן? האם עליי לנהוג אחרת??

אשמח להכוונה.
תודה תודה.
לילך.

שלום,

יש לנו בת ב 9 ולאחרונה ניתקלנו בתופעה חוזרת בתדירות כפעם ביום שבה לפתע היא מתנתקת מהמציאות לכדקה כלומר: היא נעמדת במקום הפנים קופאות העינים בוהות עושה רושם שהיא אינה שומעת את הסביבה וכעבור דקה היא ממשיכה כרגיל.
אין לנו תופעות כאלה במשפחה ו/או המצב בבית תקין והכל מתנהל כבית רגיל. לא מצאנו שום קשר למצבים שבהם זה קורה. וזה תוקף אותה בפתאומיות .
האם תופעה זו מוכרת ? איך היא נקראת?

בני ששמו יהונתן מסרב ללכת לגן וזה קרה רק בחודשיים שלושה אחרונים הוא בגן הזה כבר שלוש שנים עד עכשיו נסע בהסעה ברצון ותמיד רצה ללכת לגן בזמן האחרון מסרב נכנס להיסטריה צרחות בכי עד שמעיר את הילדה הקטנה שלי מיכל שהיא בת שנה ושמונה חודשים והיא מתחילה לבכות מי שמסתכל מהצד חושב שהילד עבר איזה טראומה בגן דיברתי עם הגננת אומרת שהוא ילד חביב שכולם משחקים איתו וגם שהוא הולך לגן וחוזר ואני שואל אותו איך היה אומר כיף ניסיתי לשאול אותו עם נהג ההסעה מציק לו עם הגננת או אחד הילדים מציקים לו הוא בהה בי ואז אמר לא ואין לו תשובה למה הוא לא רוצה ללכת לגן זה התחיל אולי בגלל שפיטרו אותי מעבודה לפני חודש וחצי והוא רואה אותי כל הזמן בבית לפני זה הייתי עובד רוב הזמן ובקושי היה רואה אותי הבעיה שאני מתחיל לעבוד שוב ולא היה מי שישמור עליו עם הוא לא ילך לגן הוא מטופל אצל קלינאית תיקשורת בגלל שיש אותיות שהוא לא מבטא אותן נכון הוא השתפר הרבה אבל חשבתי שזה אולי זה גם בגלל זה הוא רוצה ללכת לגן חדש לא רוצה יותר את הגן הזה ככה הוא אומר לי אשמח על כל עזרה תודה מראש חיים.

שלום,אני אמא לילד בן שנתיים.ילד טוב עם לב זהב,שאוהב לעזור,חייכן תמידי,ואוהב חברה.
הבעיה היא שהוא מרבה לפעול עצמאית ועל דעת עצמו בהרבה מקרים,אם זה לגעת בחפצים שאסור,לקשקש איפה שבא לו..הדבר שאפילו יותר מדאיג אותי זה שהוא מרבה לרוץ לבד כשהולכים איתו והוא לא נותן יד,ואז הוא גם יכול לרוץ ולפתוח שער של גן ולפרוץ לכביש,וזה כבר קרה פעמיים,ואני חסרת אונים מול הסיטואציות האלה ..אשמח מאד לקבל עזרה.אני מדברת איתו בגובה כל פעם מחדש והוא לא מקשיב,וזה חוזר על עצמו..

בעיה שניה שיש לי ולבעלי ,היא שהילד לא יכול להרדם במיטה שלו,ורוצה תמיד לישון לצידי(עם בקבוק חלב),ואם אנו מנסים להשכיבו במיטתו,לבד,הוא צורח עד שלוקחים אותו למיטה שלנו.איך אוכל לשנות את מצב זה?

תודה מראש לתשובות

שלום
ביתי בת שנה ו9 חודשים. מגיל 9 ח' ועד גיל 1.3 בערך היא הייתה ישנה לילה שלם. מאז בגלל דלקות אזניים חוזרות ובקיעת שינייים היא מתעוררת בלילה כדי לבקש דייסה. יש לציין שהיא נרדמת בלי בעיה אחרי טקס שינה ומתעוררת רק כדי לקחת דייסה, שותה ומיד נרדמת לאחר מכן. כשניסיתי להמיר את הדייסה במים או מוצץ זה לא עזר והיא בכתה עד שקיבלה דייסה. איך אנחנו חוזרים למצב בו היא ישנה כל הלילה? האם לתת או לא לתת דייסה (יש לציין שהיא לא ילדה אכלנית ודי רזה)
אשמח לעזרה
תודה עדן

שלום !

בתי בת שנה וחצי ובשבועות באחרונים היא החלה לפחד מאריה בעקבות קטע שראתה בתכנית מצויירת בטלויזיה.
ביום - היא רגישה יותר, נוטה יותר לבכות וכל הזמן מחפשת אותי או בני משפחה אחרים (לרוב זה אותי וזה מלווה בקריאה חוזרת וחוזרת של "אמא" אפילו אם היא צמודה אליי היא מסתכלת עליי וממשיכה).
כשמגיע הערב - היא מפוחדת יותר, הופכת להיות שקטה יותר, שאני אומרת לה שעושים אמבטיה היא ישר אומרת "לא" (לפני כן היא מאוד אהבה אמבטיה ולא רצתה לצאת מהמים) אחרי האמבטיה היא לא רוצה בקבוק (למרות שהיא שותה אותו בסופו של דבר), כלומר היא חוששת מכל הפעילויות שמובילות לשינה כי היא אינה רוצה ללכת לישון לבד (היא הייתה הולכת לישון לבד במיטה ללא בעיות).

אני לא יודעת מה לעשות, אני ממש חרדה לשלומה כי היא מפוחדת ואני לא רוצה לעשות לה נזק ולהגדיל את החרדה מצד אחד ומצד שני אני גם לא רוצה שתפתח הרגל שאנחנו צריכים לשבת לידה בשביל שתירדם (דבר שאנו כרגע עושים גם באמצע הלילה).

בנוסף, אני בהריון בחודש 9 ואני לא יודעת איך להתמודד עם המצב ימשיך לאחר שאלד.

אני מאוד אשמח לייעוץ והכוונה בהקדם.

תודה !!!!

שלום רב,
בננו בן ה 3 נהיה מאוד ביישן בחברה. הוא אינו מוכן לשחק בגן השעשועים רק כי יש כבר ילדים שם. אם יקחו לו משהו הוא לא יעמוד על שלו ויקח בחזרה. אנו מנסים להקרין כלפי חוץ התנהגות בעלת בטחון כדי שילמד איך לבקש או להתנהג בחברה אך לא נראה שזה משפיע...

איך נוכל להגביר את בטחונו העצמי?

בני בן 4 מגיב בבכי ,צעקות ובריחה מהמקום כאשר מבוגר פונה אליו בטענה כלשהי. לדוגמה בחזרה מהגן הוא נכנס לרכב של אמא שלקחה ילדה מהגן שלו, כשפנתה אליו בחביבות ואמרה שהתבלבל, ברח מהמקום בבכי ,צעקות ואף ברח לו פיפי. בגן נאמר לי שהוא משתתף רק כשפונים אליו ועונה בקול חלש. אני מרגישה שהמצב החמיר לאחרונה. הוא תאום לאחות ולפני חצי שנה נולד לו אח חדש. אנחנו לא יודעים איך להגיב להתנהגות זו, מה ניתן לעשות כדי לעזור לו ולנו?