פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום יעלי,
לא ברור מדברייך האם העצירויות הן מסיבה רפואית, ומה הרופא אומר של עשיית הקקי בתחתונים. בדרך כלל ילד שנגמל וחזר לעשות קקי, הוא ילד שגם מתאפק (כלומר זו לא בדיוק עצירות אלא התאפקות), וזו תופעה שנקראת אנקופרזיס והיא דורשת טיפול פסיכולוגי. כאן לא ברור לי עדיין אם הגורם הוא פיזיולוגי או פסיכולוגי, ומה הרופא הציע לכם לעשות בנוגע לזה. אם תעדכנו אותי אוכל לסייע בצורה יותר מדוייקת.

קודם כל תודה על תשובתך המהירה,ולגבי שאלתך, כרגע אנחנו נימצאים בטיפול של גסטרו ילדים ,הילד מקבל נורמלקס ,עשה בדיקות דם סמוי ויצא שלילי, נתנה לנו גם בדיקות תפקוד אינזימי כבד ועוד כמה בדיקות דם (עדיין אין תשובות)והמליצה על ניקוי מסיבי יותר כיוון שהרגישה בבדיקה גוש שעדיין לא יצא,הגסטרו רוצה לבדוק אם אין איזושהי דלקת פנימית.כך שאנחנו נימצאים עדיין בבירור, אך הרופאה אמרה שאפשר לשלב במקביל גם טיפול התנהגותי לא אגרסיבי.
בכל מקרה הייתי רוצה לדעת כיצד עלינו לנהוג בינתיים,אנחנו משתדלים להתעלם מכך שהוא עושה בתחתונים ורק מנקים אותו למרות התנגדותו שננקה ולמרות שהוא לא אומר שעשה קקי בתחתונים וממשיך לשחק כרגיל, האם לנסות ולשדלו לשבת בשרותים או להתעלם לחלוטין מהעיניין?
בנוסף ,לא ברור עדיין אם קשור או לא ,אך בהיותו בן חצי שנה סבל מפיסטולה ,עבר 3 פעמים פתיחה ומזה כשנה וחצי המקום שקט.
אודה לך מאוד אם תוכלי להדריך אותי כיצד לנהוג אנחנו ממש לא יודעים כבר מה לעשות,ממש משבש לכל בני הבית את החיים ,כל הזמן סביב הקקי שבורח.
ושוב תודה רבה יעלי

שלום יעלי,
זה לא טיפול שאתם יכולים בבית לבד. כדאי לפנות לטיפול שמשלב ביופידבק. חלק ממטרות הטיפול הן ללמד את הילד להרגיש שוב מתי הוא צריך קקי, וחלק כולל מתן הדרכה לכם איך לנהוג מעתה.

שלום רחל,
כדאי לנסות ללמד אותו דרכים חלופיות להגיב. למשל מה אני יכול לעשות אם נופל לי הכריך?
אם מתקלקל לי הציור? אני יכול להרים, אני יכול לתקן, אני יכול לבקש חדש, וכו'. צריך לחזור על כך הרבה פעמים בסיטואציות משתנות עד שהוא יפנים עוד אופציות לתגובה מלבד בכי, ואולי ירגיש פחות חסר אונים כשיהיו לו כלים נוספים.

המון תודה אני איישם את מה שהצעת

עומר שלום,

ביתך מתנהגת בצורה טבעית ונורמלית. התק' הזו מאופיינת כחרדה מזרים.
תני לה להסתגל בכל פעם מחדש לסביבה החדשה, ורק לאחר שתתקשר עם אדם חדש ויהיה לה נוח במחיצתו, אפשרי לו לקחת אותה. אם היא לא תראה סימנים חיוביים, תוותרי.

חשוב לעשות את הדברים בצורה הדרגתית, אם בכלל , בהתחשב בצרכי הילדה.

את מוזמנת לקרוא על כך באתר שלי.

לגבי נושא הרעש- תופעה זו מאפיינת את בני גילה. אם היא נלחצת מאד, בשלב זה אינה חייבת להתמודד. אם ניתן, הרחיקי אותה מהמקום.

בהצלחה,

נעמה.

שלום לך,
אני לא בטוחה שהילדה שלך לא אוהבת אותן, וילדים דווקא אוהבים קשישים אם הם חביבים אליהם. יכול להיות שזו הדרך שלה לשמור על הטריטוריה שלה, או להראות נאמנות אלייך. שימי לב האם היא תמיד לא רוצה או רק בחלק מהפעמים?
בכל אופן צריך לדעת גם איך להתקרב לילד, ולכבד את גבולות הגוף שלו. אולי יש משהו בהתנהגות של סבתך ואחותך שהוא חודרני מדי?
לכל ילד יש מצבי רוח משתנים, לפעמים בא לו שיתקרבו אליו ולפעמים לא, זה לא בהכרח אישי ולא אומר שהיא לא אוהבת אותן.

אכן מדובר בחלק מן הפעמים שהיא מתנהגת כך ומיד היא מראה שרק אמא תעשה או תשמור על משהוא. אני מסכימה שמדובר על משהוא בטריטוריה ואולי בקינאה. כי היא אומרת ישר מאמא ולא שלך של מאמא

האם יש צורך להמשיך להגיד לה שלא מתנהגים ככה ולגעור בה שתבקש סליחה ותתן חיבוק או לכבד את ההתנהגות הלא יפה שלה כלפיהן בפעמים האלו. אני לא רוצה שהיא תלמד שככה מותר להתנהג

תודה

שלום לך,
לא, אין צורך לומר לה שכך לא מתנהגים. היא קטנה מדי, וזה גם לא עוזר (אחרת לא היית צריכה להמשיך ולהגיד), יש צורך להגיד לסבתא ולאחות שכדאי לכבד את הרצון של הקטנה, כי היא עוד לא מבינה וזה קשה לה שמנדנדים לה, ואין צורך לקחת את זה אישית, זה לא מחוסר אהבה, וכשהיא תגדל היא בטוח תראה להן המון אהבה.

שלום עינת,
הכלי שאת משתמשת בו הוא טוב אבל לא מספיק. כלומר הוא טוב לאותו רגע, על מנת להפסיק את האלימות. מעבר לזה צריך לתת לה כלים נוספים להתמודדות עם התסכול שלה. אחרי שהי אנרגעת אפשר לדבר איתה ע האירוע שקרה, להביע הבנה למה שהיא הרגישה, אב לא לדרך שביטאה זאת. למשל להגיד לה:"זה היה מעצבן שלא יכולתי להתפנות אלייך כי דיברתי בטלפון" ואז להציע דרכי התמודדות חליפיות "אם תמתיני קצת אני אוכל להקשיב לך בכיף ולשמוע טוב טוב את הדברים החשובים שיש לך להגיד לי". או" אם אני לא פנויה את יכולה לבקש גם מאבא" וכך לתת לה מספר אלטרנטיבות, ולחזור על כך בכל מיני סיטואציות. אפשר גם לתת חיזוקים חיוביים כל פעם שמצליחה להתמודד בעזרת הכלים שאתם נותנים לה ("כל הכבוד, המתנת ממש יפה ובסבלנות") וכמו כן אין בשום פנים ואופן לתת לה להרוויח מההתנהגות האלימה שלה, כלומר אם היא משתוללת ומרביצה כי היא רוצה משהו, בשום פנים ואופן לא לתת לה אותו, וכאן חייבים להיות מאוד עיקביים, אלא רק אם היא נרגעת ומבקשת יפה.
לגבי השינה, אני לא מספיק יודעת מה קורה שם, ואיך מתנהלת ההשכבה לישון אצלכם בבית. יכול להיות שהיא מקנאה בתשומת לב שאחותה מקבלת.
ולכן כדאי באופן כללי, לתת לה זמני איכות לבד, ללא אחותה, ולהשקיע תשומת לב וזמן כייפי איתה, במשחק, ביצירה וקצת פינוק מדי פעם. ייתכן שאם היא תקבל את תשומת הלב באופן כזה היא לא תצטרך לחפש אותה על ידי השתוללויות.

ניסיתם את שיטת המדבקות או לחילופין טבלה של חייכנים?.
בכל פעם שהוא עושה צרכיו בתחתונים מקבל מדבקת איש עצוב בטבלה ובכל פעם שהוא עושה צרכיו בשרותים יקבל מדבקה של חייכן.
אני עצמי ניסיתי לילדתי בת ה- 3 וזה עבד יופי!

שלום מיכל,
צריך לברר יותר לעומק מה בדיוק קורה בגן. האם יש "טרנד כזה של החלפות בין הילדים של הדברים שהם מבייאם מהבית? אם כן, קשה לדרוש מהילדה לא להשתתף בו כיוון שזה בעצם לגרום לה לא להיות שייכת. במקרה כזה צריך או לצייד אותה בדברים זולים שלא חשוב שהיא תחליף, או לדבר עם הגננת ולבדוק אם התופעה היא ברמה של כל הגן אולי כדאי לעשות התערבות חינוכית ולהפסיק עם זה.
אם מדובר בילדה ספציפית שלוחצת על הבת שלך, זה בסדר גמור לא לאפשר לילדה להביא כל דבר לגן, אלא לתת לה רק דברים זולים.
יכול שהיא נהנית מכך שהילדה השניה מתפעלת מהדברים ה"שווים" שהיא מביאה, אבל היא בסופו של דבר נשארת נפסדת ומותר לך לאסור עליה להביא את הדברים האלה גם אם היא תהיה עצובה בהתחלה, זה יעבור לה, ולטווח הארוך היא תרגיש הקלה מהעניין כי נדמה לי שהלחץ של אותה ילדה מכביד גם עליה והיא לא יודעת לעצור אותה, וייתכן שאת צריכה לעזור לה בכך על ידי זה שתציבי גבול, תוך כמה ימים זה יפסיק להיות עניין.

אתמול כשבאתי לקחת אותה מהגן היא החזיקה ביד את החתול שלה ואמרה שהחברה החזירה לה אותו. שאלתי אותה: "אז הבאת לה את החתול לשחק או במתנה". בתי ענתה: " אני הבאתי לה במתנה, אבל היא היום החזירה לי אותו ואני החזרתי לה את הסרט הורוד". מה שמטריד אותי זה שבתי נראת מאוד מבולבלת מכל הסיפור הזה. מצד אחד היו לה כוונות טובות - לתת מתנה לחברה, אך בבית אני לא קיבלתי את זה בעין יפה ואני לא בטוחה שצדקתי בתגובתי, אמרתי לה שהיא לא תקח כלום לגן כי היא לא יודעת להעריך את מה שקונים לה. ופתאום החברה מחזירה לה את המתנה. למה נדמה לי שבתי אולי מנסה "לקנות " חברים. ואם כן, איך מסבירים לה שזו לא הדרך הנכונה להתחבר? אני שמה לב שבתי מנסה לחקות אחרים ולהיות כמו אחרים וזה די מפריע לי. האם זה משהו חולף בגיל הזה? איך להעביר לה את המסר שהיא צריכה להיות כמו שהיא? תודה

שלום מיכל,
אכן התגובה של "את לא יודעת להעריך מתנות" היא לא כל טובה, כי לא בטוח שזה נכון, הי אלא נותנת את המתנות כי הן לא חשובות לה והיא מזלזלת, אולי אפילו להיפך כי היא רוצה להשוויץ בהן, ואמירה כזו גם שמה את הדגש על העילבות של המבוגרים ולכן גם גורמת לריצוי שלהם, ולא זו הנקודה.
ייתכן שאכן היא קונה חברות, אבל לא בטוח, יכול להיות שכיף להן לעשות החלפות, לכן הייתי בודקת לפני שהייתי נכנסת בזה.
אם אכן זה העניין, הייתי אומרת לה שהיא ילדה מקסימה, ונעים להיות בחברתה, והחברה תרצה אותה גם בלי המתנות, ואם לא היא אז חברות אחרות.
בכל מקרה לא הייתי מאפשרת לקחת דברי ערך או דברים יקרים לגן, ואת לא חייבת לנמק במיוחד, פשוט להגיד שזה יקר מדי ושתיקח משהו אחר.

שום יובל,
זה עוד מוקדם להגיד איזו אישה בוגרת אחותך תגדל להיות, היא רק בת 9. נראה לי ברור שההורים שלך צריכים לדבר איתה על כך, ולבדוק מאיפה זה נובע, וכמובן להעביר מסר חד משמעי שזו לא התנהגות טובה ומתאימה.

איה שלום,

מה שאת בעצם רוצה זה לשים אותו בבחדר אחר משלך?
אם הילד לא חווה שינויים נוספים קיצוניים בתק' הזו אפשר לעשות את התהליך.
האם הוא נשאר באותו מקום? אם כן, זה יהיה קל יותר.

בברכה,

נעמה.

ואני זו שעוברת חדר. לא צפויים כרגע שינויים נוספים

שלום לך,
קודם כל מזל טוב:-)
לא טעית, נשמע לי שדיברת לגמרי לעניין. אפשר אולי להוסיף שזה לא דבר רע שהוא עושה, וזה בסדר גמור, אבל בפרטיות זה אומר בחדר כשלא רואים.

תודה לך על תגובתך המרגיעה.
בהמשך למה שקרה, במקלחת אמר לי בני כי הוא רוצה להראות לי משהו והוא כיוון את הטוש לאיבר המין שלו. לא ברור לי איך להתייחס לדברים כאלה שהם לא אוננות בדיוק, אני לא רוצה לאסור עליו הכל או לתת לו תחושה שזה לא בסדר שהוא מתנסה אך גם לא נראה לי מתאים שיעשה כך לידי או ליד אחרים.
ושאלה נוספת בכיוון אחר לגמרי: בגלל חופשת הלידה, אני עם בני מאחת בכל יום (ולא מארבע) ואני מתקשה להעסיק אותו כל כך הרבה זמן ומודאגת עוד יותר מחופשת הקיץ בה אצטרך להעסיק אותו חודש. האם יש לך רעיונות, קווים מנחים לגבי הבניית היום על מנת להקל את העניין? תודה

שלום לך,
במקלחת,כשהוא מכוון את הטוש לאיבר המין שלו זו כמו הפניית שאלה גבי הנושא של מיניות. הסקרנות היא טבעית. במקלחת, כשזה קורה, הייתי אומרת - אתה רוצה להראות לי את הפין שלך, אני רואה. אני רואה שמסקרנים אותך העניינים האלה. בהמשך הייתי מבקשת אולי מאבא שלו, לשבת איתו עם ספר הסבר על גוף האדם או אחד מספרי הילדים שמסבירים על הגעת ילדים לעולם, ונותנת לו הסבר עם אפשרות לשאול כל מה שמעניין אותו, כולל הסבר על מה נהוג לעשות ליד אנשים ומה לא, ועל כך שלאף אחד אסור לגעת בגוף שלו בלי רצונו וכנ"ל לו לגבי אחרים.
לגבי הבניית היום כדאי לשלב ביקורים אצל חברים או ביקורים של חברים אצלו, ביקור בגינה, וקצת עבודה שקטה בבית. חשוב שתהיה תכנית לכל יום, במיוחד אם צריך לתאם עם חברים.
בצהריים, בשעות החום הייתי מנסה לתת לו לצייר, קצת לראות טלויזיה, ובארבע לצאת לגינה לכשעה שעתיים.
בחופש, כדאי לתאם עם הורים נוספים מעין תורנויות שבהם כל אחד לוקח כמה ילדים לבילוי או מזמין הבייתה - בבית אפשר חשוב על פעילויות כמו הכנת כדורי שוקולד, משחקי מים באמבטיה, וכו'. מעין קייטנת הורים.
להעסיק אותו לבד חודש שלם זה יהיה קשה, לכן אם עניין התורנויות לא עובד, כדי לבקר חברים ומשפחה, ולגייס בני משפחה שיקחו אותו להצגה או לבריכה פעם בכמה זמן.

שלום אסנת,
חשוב במידת האפשר שהשיחה תעשה באופן משותף על ידי שני ההורים ושיועבר מסר אחיד וברור. כדאי להגיד לה פשוט את האמת, שאבא ואמא לא מסתדרים ולכן הם לא יגורו ביחד יותר, אתם נפרדים זה מזו אך לא ממנה, וזה באמת לא באשמתה. ניתן לפרט בשלב הזה את הסידורים החדשים שיהיו, עד כמה שהם נקבעו - מתי אבא יפגוש אותה ואיך.
מעבר לזה אין הרבה מה להגיד אלא יותר להיות קשובים למה שהיא מעלה בצורה ישירה ועקיפה, לתת מקום לתחושות של עצב וכעס, חששות וכו', בלי לנסות גרום לה בכוח להרגיש טוב כשמה שקורה מבחינתה הוא רע, כרגע.

שלום לך אדר,
אקדים ואמר שהמצב שתא מתארת הוא מרוכב מאוד וללא נראה לי שייעוץ בפורום יכול להקיף את כל המורכבויות שבו וכדאי תיגשי לייעוץ מסודר בעניין.
באופן כללי, זה לא נכון שאין לו אבא. יש לו אבא. יכול להיות שאבא לא מכיר בו, זה משהו אחר, אבל ילד לא יכול להגיע לעולם בלי שיש אבא (עדיין).
אני באופן אישי בעד הגישה שאומרת את האמת ככל הניתן, בהתאם לגיל ולשלב, תוך ניסיון, כמה שניתן לא להכפיש את שמו של אביו בפניו (גם אם את צודקת ומגיע לו).
הייתי אומרת לו מי זה אבא, מה השם שלו, אולי אף מראה תמונה, ואומרת לו שאבא לא יכול לבוא. (מה שבעצם הוא סוג של אמת, כי נפשית, כנראה אביו לא יכול לבוא).
בגיל יותר מאוחר, הייתי מספרת שאבא ואמא רבו, ולכן אבא לא בא, ואת בטוחה שאם אבא היה מכיר אותו, בטוח שהיה אוהב אותו מאוד.
מעבר לזה, אני באמת חושבת שזה עניין לייעוץ יותר מקיף.

היי סמדר
קודם כל אני לא מכפישה את אביו ולא נגררת לכל הרפש, אלה מחכה שהוא יתעייף ויפסיק מעצמו.
מתישהו זה יקרה.
דבר שני אני לא חושבת שזה נכון למקרה שלנו, כי נראה לי שככה אני יעורר אצלו את הסקרנות להכיר אותו ולחכות לו, ואבא שלו לא מעוניין לבוא אף פעם. והוא ירגיש דחוי או לא טוב מספיק.
ואני לא רוצה שהוא יעבור את מה שאני עברתי תקופה ארוכה.
אבל מעריכה מאד אצ גישתך, למיקרה אחר אולי זה יכל להתאים, אבל לא למקרה הזה
אשמח לשמוע עוד רעיונות אם מישהו יכול לעזור פה

קודם כל זה לא שהוא לא יכול לבוא- הוא לא רוצה. לא יכול זה ממש לא המצב. יכול מאד אך ממש לא מעוניין.
הוא יכול מאד לבוא, לצערי בוחר לא להכיר בו.
ופשוט אם לי היו מראים תמונה של מישהו שהוא אבא שלי ואומרים לי שהוא לא רוצה לבוא , לא הייתי מפסיקה לנסות לחפש אותו, ובכלל מרגישה פגומה ולא שווה שהוא גר כמה דקות הליכה ובוקר לא לבוא. גם ההסבר כי ההורים רבו, זה נראה לי גם סותר את זה שאנחנו אמורים לחנך כי כל מריבה סופה בהתפייסות....

שלום אדר,
לא טענתי שאת מכפישה, רק ציינתי שצריך להשתדל להיזהר מזה.
תראי, אם אבא שלו לא רוצה או לא יכול, זו שאלה של הסתכלות. הרי אם אנחנו יוצאים מתוך הנחה שעצם חוסר הרצון הזה הוא לא דבר כל כך נורמלי, יכול להיות שיש בבסיס של זה סוג של קושי נפשי מאוד גדול, אולי אפילו סוג של הפרעה, אני לא יודעת, כי אני לא מכירה אותו, וזה כבר לא כל כך עניין של בחירה, אף אחד לא בוחר את ההפרעות הנפשיות שלו.
אני מבינה שהעיצות שניתנו לא מתאימות לך וכמובן שאת תבחרי בסופו של דבר מה שמתאים לך.
לצערי אני לא חושבת שיש דרך למנוע מבנך להבין שאבא שלו לא רוצה אותו.
שקרים כאלה סופם להתגלות, מה גם שהאיש הזה כן מציק לך, והוא יכול באותה מידה גם להתגלות לבנך נגד רצונך ובלי לשאול אותך, כחלק מההצקות שלו, למרות שהוא לא מכיר בו בכלל.
שלא לדבר על הסביבה שיודעת את אמת ומתלחשת, משהו בסוף ייפלט למישהו, או לילדים של מישהו שקטו משהו ולא יודעים שזה סוד. אין לך שליטה על הדברים האלה.
לכן, למרות הכאב העצום, אני הייתי בוחרת באמת, תוך קבלת ייעוץ איך להקל על הילד כמה שיותר בהתמודדות איתה.
חלק מהאמת בחיים, דרך אגב, היא שלא כל המריבות מסתיימות בהתפייסות. זה שאבא ואמא לא הציחו להתפייס, זה לא אומר שהוא לא יכול. לכל ההורים יש חולשות וכשלונות, זה לא אומר בהכרח שהם מסתירים אותם מהילדים כדי לא לתת דוגמה רעה. אלא פשוט מודים בטעות ומנסים לתקן בפעם הבאה. אף הורה לא מושלם.
אם את רוצה להגיד לו שאין לו אבא, את תמיד יכולה לומר שהוא מתרומת זרע, כמו הרבה ילדים אחרים, או להמציא משהו אחר, אני חושבת שסופה של האמת להתגלות, ואז הכעס שיופנה כלפייך אחרי ששנים גידלת אותו לבד יהיה עצום, וכן חוסר האמון. חבל, זה לא מגיע לך.
אני מציעה לך בכל זאת, לפנות לייעוץ מסודר.
שיהיה לך המון בהצלחה...
סמדר.

היי סמדר
לאבא שלו אין כל הפרעה נפשית ואין פה עניין של לא יכול. לא יכול זה גם שקר שאני לא רוצה להגיד לילד
תודה בכל מקרה

בכל מקרה המון תודה על העזרה, כנראה שזה מורכב מידי כמו שאמרת וכנראה שאפנה לייעוץ אישי
המון תודה

שלום מיכל,
קודם כל הייתי רוצה לנקות את המילה "אשמה" מהדיאלוג כאן. את אומרת שאת אשמה ואת פוגעת בה ואלה מילים קשות כלפי עצמך ונראות לי לא מתאימות. יכול להיות שחלק מהדברים קשורים בהתנהגות שלך כלפיה, אבל הייתי מחליפה אולי את המילה "אשמה" במילה "אחריות".
את מתארת מגוון של קשיים ואני חושבת שכדאי לטפל בהם באופן מסודר ואצל איש מקצוע ולא רק דרך הפורום באינטרנט.
באופן כללי אני מתרשמת שאת לוקחת דברים מאוד קשה והדבר ניכר גם בתאור הדרמטי שאת מתארת, גם בשימוש שלך במילים האלה כלפי עצמך.
אם תנסי קצת להירגע, ולקחת פחות קשה, אז הילדה לא אוכלת עגבניה, אז היא בוכה אם את לא עושה מה שהיא אומרת, אז מה? כפי הנראה קורה משהו באותם רגעים, שאתם מתקשים להכיל, ואז הבכי שלה מתגבר, כי נהיה עניין ונהיית דרמה.
אם היא משחקת איתך, ואת התעייפת, אז זה בהחלט נכון הגיד אמא התעייפה, ואז היא בוכה. אז?
נראה לי שמה שקורה לך שאת מייד מרגישה אשמה, כאילו את אמא לא טובה, את חייבת לפייס אותה, אבל בפנים את כבר נורא כועסת, מתוסכלת ומותשת. למה להגיע לשם בכלל, אז היא תבכה פעם פעמיים שלוש, עד שהיא תבין שזה לא עוזר ותמשיך במשחק.
זו פחות או יותר רוח הדברים שיש לי להגיד לך, אבל באמת חושבת שאתם צריכים ייעוץ יותר מעמיק.

שלום לך,
גם אם זה פסיכולוגי, כדאי קודם כל לבדוק את הנושא הפיסי. לכן - לכו בהחלט רופא עור.
אינני יכולה לדעת מדוע הידה נוהגת כך מלבד העובדה שכפי הנראה זה מעיד על מצוקה כלשהי. במידה והבדיקה הרפואית תחזיר אתכם לנושא הפסיכולוגי, אני ממליצה לפנות ייעוץ מסודר, שבו יכירו אתכם ואת הילדה בצורה יותר מעמיקה ויוכלו לנסות להבין על מה ההתנהגות מצביעה ואיך אפשר לפתור זאת.

שלום רב,
גם אצלנו קיימת התופעה, ביתי כמעט בת 6, ילדה מקסימה ונבונה
בחצי שנה- שנה האחרונה היא מגרדת פצעים או עקיצות באופן שחוזר על עצמו עד שיורד דם.
פינינו לרופא עור ומבדיקה ראשונית עולה כי אין בעיה בעור.
אנחנו מורחים אותה, חובשים אותה ושוטפים את הפצעים כל הזמן.
מדברים על הנושא מנסים לדרבן אותה בכל מיני דרכים להפסיק עם הגירודים אך היא לא מצליחה להפסיק.

פנינו לקבלת ייעוץ פסיכולוגי והנושא מתעכב.
מה יכולות להיות הסיבות לתופעה שכזו? ברור לי שקשה לאבחן או לחוות דיעה אני רק רוצה להבין אילו סיבות גורמות לגירוד כזה.
אגב, הילדה מתלוננת שמגרד לה, זה מתחיל בגירוד וממשיך הרבה מעבר לזה ...

אשמח לתגובה,
תודה.

שלום אורלי,
אין רשימה של סיבות שאני מכירה שקשורות לסימפטום מסויים. יתכן שהילדה סובלת ממצוקה ריגישת מסויימת וזו הדרך שלה לבטא זאת כמו שיש ילדים שעושים צרכים במכנסיים או לא ישנים בלילה וכו'. כדי לדעת למה היא במצוקה צריך להכיר אתכם טוב יותר.

שלום גילה,
אם לאחר מכן הוא נרגע, אז יכול להיות שאין צורך בהתערבות מיוחדת. פשוט להמשיך עד סוף השנה ולשאת את זה שהוא בוכה קצת.
במקביל כדאי בכל זאת לחשוב על סיבה אפשרית. האם את בהריון? האם יש משהו בבית, סביב מעבר, פרידה או אירוע אחר שמעסיק אתכם וייתכן שהוא חש שפחות פנויים אליו?
ייתכן גם שיש לו חששות סביב העובדה שהוא מודע לכך שלא ימשיך בגן בשנה הבאה, שמשהו אצלו "לא בסדר", שהוא צריך גן מיוחד?