פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
בני בן ה-4 הוא ילד מקסים, נבון, טוב לב. ילד שנותן המון אהבה, והקשר שלנו, איתו הוא חם ואוהב. לפני 8 חודשים נולד לו אח ויכול להיות שזה קשור לשינויים בתנהגותו, למרות שהיו סימנים עו ד לפני.
למשל, לפעמים, כאשר הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא מתחצף ואומר שהוא לו אוהב אותי ויחפש אמא אחרת. היום הוא גם אמר לי שהוא יהרוג אותי, ואין לי מושג איך מתמודדים עם זה. הוא אומר את זה בחוסר ביטחון מסוים ואני יודעת שזה נובע ממקום של למשוך תשומת לב, לפחות כך נראה לי. למרות שאני משתדלת להעניק לו זמן איכות מדי יום רק איתו, ואנחנו אומרים לו תמיד כמה אנחנו אוהבים אותו וכמה הוא חשוב לנו, זה נראה לא מספיק, יש לו כעס כלפינו.
בנוסף, יש לו אובססיות מסוימות ודפוס התנהגות מעט כפייתי, הוא צריך שהכל יהיה מאורגן ומסודר בסדר שלו אחרת הוא מתעצבן. הוא מתעצבן כשנוגעים לו בדברים שהוא אוהב (חוץ מאיתנו ומחברים שהוא אוהב). הוא תמיד צריך לדעת מה יהיה ולמה לצפות, צריך להיות בשליטה.
לאחרונה הוא מתעורר בלילה בבכי לא מוסבר, וקשה להרגיע אותו, הוא לא תמיד זוכר בבוקר את מה שאירע בלילה. שאלתי היא מה אפשר לעשות לגבי התנהגות לא נאותה? איך לא לחזק את ההתנהגות השלילית?אנחנו מתחילים ריפוי בעיסוק (קבענו תור לאבחון), האם זה יכול לעזור בשאר הבעיות?

שלום, שמי גל ויש לי ילד בן שלוש וחצי שעבר לפני כשבוע ניתוח שקדים ופוליפים, מאז הניתוח הוא מאוד לא רגוע ומתפרץ בבכי על כל דבר ואי אפשר להרגיע אותו, הוא נכנס לטראנס של בכי שנשמע כאילו ש"מענים" אותו ואני לא מצליחה להרגיע אותו, כל דבר שאני מנסה לומר לו כמו: תירגע חמוד, הכל בסדר, תנסה לנשום עמוק וכו', גורמים לו לצעוק יותר חזק והוא לא מסוגל להרגיע את עצמו, גם בלילה זה אותו סיפור, הוא מתעורר מכאבי גרון וצורח ולא מצליח להירגע אלא רק אחרי חצי שעה בערך ואני יושבת איתו ומנסה להרגיע אותו ומה שאני עושה או לא עושה גורם לו יותר לצרוח, עד שהוא מתעייף ונירדם, הוא גם התחיל להתלונן על כאבי ראש וכאבי בטן. אני כבר לא יודעת מה לעשות? נראה שזה הולך ומחמיר, בבקשה תנו לי כלים איך להתמודד איתו ואיך להרגיע אותו.
לראות אותו סובל בצורה כזאת זה הדבר הכי נוראי וכואב לי.
תודה רבה, גל.

יש לי שתי בנות בת 3 ו-9 חודשים ותינוקת בת 10 חודשים

הגדולה מאוד בוגרת ומבינה לגילה ותמיד היתה קנאה סמויה כזאת,
לפעמים רוצה כמו להכאיב לה כשנוגעת לה בפנים, בראש לא בעדינות כמו להציק לה, ואני מסבירה
שזה לא נעים לה כך, ומנסה להסביר לה איך לשחק איתה בצורה שתהיה יותר נעימה לקטנה.

כי תמיד מאז שנולדה הקטנה שירה, תמיד דיברנו על זה שתהיה לה אחות וזה "כיף" והן תהיינה אחיות טובות,ומאיה הגדולה תשמור עליה והן ישחקו יחד.

ואתמול היתה תפנית קצת יותר חדה ממאיה -
ולפעמים לאמא שלי היא היתה אומרת שהיא לא רוצה אותה (אני לא זוכרת בדיוק את המילים שהיא השתמשה)
ואתמול בנסיעה ברכב מאיה ממש השתמשה במילים ברורות ששירה מגעילה ומסריחה והיא לא אוהבת אותה והיא לא רוצה אותה/
ובגדול היא לא אוהבת את הרעיון שיש לה אחות....

השאלה שלי -
מה אומרים למאיה, מה עושים באותו רגע?

כי גם שאני מחתלת או מאכילה את שירה אז מאיה מיד מופיעה לידנו ורוצה להיות שותפה ואני מאפשרת כמה שניתן.

כי שירה גם דורשת יותר תשומת לב (תינוקת יותר בכיינית שאי אפשר כמעט להשאיר לבד בלול או במשטח משחקים) , וכי אני צריכה לעבוד איתה על תרגילי פיזיותרפיה, כי היא לא זוחלת וקשה כשמאיה ליד דורשת תשומת לב.

ואתמול בנסיעה, גם פתאום מאיה רצתה את המשחק של שירה, וסחבה אותו ממנה ואמרה שלה אין משחק, והיא רוצה גם, למרות שהיה לה ספר (והיא מאוד אוהבת ספרים).

וגם בשבועיים האחרונים מאיה ביקשה גם בקבוק מים (של תינוק) לשתות כמו שירה אז איפשרתי לה, והיא שותה ממנו לפעמים.

אני מבינה שבגדול זה שלב שמאיה צריכה לעבור אבל אני לא רוצה שיתקבע אצל מאיה הרגשת קנאה ושהיא כאילו "נדחקה הצידה".

מה הייתי צריכה לענות למאיה אתמול ברכב באותו רגע?
(סליחה על האורך ניסיתי לתאר את הדברים כדי להבין את התמונה )
תודה
אורית

שלום רב, בנותינו תאומות בנות שנה וארבעה חדשים, ובכונתינו לשלוח אותם שנה הבאה לגן כמובן,
אלא שמאחר והצעירה חזקה יותר הן באופי והן בכח, והיא לעיתים חוטפת לאחותה דברים, וכן קובעת לה דברים [לדוגמא: שעכשיו לא שותים ואז היא לוקחת את שני הבקבוקים ולא מאפשרת לשתות] חשבנו האם כדאי כבר להפריד אותם בשנה הקרובה? כעיקרון אנו חושבים שראוי להפריד אלא שחשבנו שיותר לקראת בית הספר לאחר הכנה מתאימה והבנת הענין מצידן, אלא שבעקבות ההתנהגויות האמורות רצינו להתיעץ האם נכון כבר כעת להפרידן?

יש לי שני בעיות
בני בן ה 9 מאוד אוהב לשחק כדורגל הוא שיחק בקבוצות במכבי ת"א ועוד שני קבוצות שלא משהו
אך בכל קבוצה סוף שנה הסבירו שהוא לא יכול להמשיך לשחק.
גם השנה שוב אמרו לנו שהוא לא יוכל להמשיך לשחק הבעיה היא שהוא לא רץ כל כך מהר.אבל יש לו שליטה בכדור.
המצב מאוד מתסכל אותו והוא לא רוצה חוג אחר רק כדורגל. בחוג כדורגל שלא בליגה הוא לא רוצה כי אין משחקים בשבת.
דבר חשוב שצריך לציין שאבא שלו היה שחקן כדורגל מצליח וגם דוד שלו.

דבר נוסף יש לו קשים בלימודים - המחנכת טוענת שהמבחנים לא משקפים את היידע שלו בכיתה היא טוענת שהידע בכיתה ברמה גבוה לעומת הכישלון במבחן. לקחתי אותו למורה פרטית להוראה מתקנת והיא גם טוענת שהוא יודע את החומר.
אני לא יודעת מה לעשות הדבר מתסכל את שנינו.עשינו בעבר מבחן מתי"א והוא היה בסגרת שיצא מהכיתה 3 פעמים בשבוע אבל הפסיקו את זה בתחילת שנה אמרו שאין צורך.(הוא עשה אבחון בגלל בעיות שמיעה).

שלום,
גמלתי את הילדה שלי בת 2.5 מחיתול (ביום) בבית. בשבוע שעבר נשארתי איתה בבית 5 ימים ובזמן הזה גמלתי אותה. היא כבר מבקשת בעצמהׂ (גם פיפי וגם קקי) ובימים האלה לא היה אפילו פיספוס אחד. (יש לציין שהתחלנו מדי פעם להשאיר אותה בלי כבר מזמן). השבוע שלחתי אותה לגן והיא ממש לא משתפת פעולה בגן, היא מתאפקת עד שבסוף עושה במכנסיים, כאשר מושיבים אותה בסיר (שהבאנו מהבית כי היא לא מסקימה לשבת באסלה של הגן),היא לא עושה כלום בסיר (פעם אחת עשתה טיפה ואח"כ את השאר במכנסיים).
מה אני יכולה לעשות בנושא? העניין הוא שבבית היא לגמרי משתפת פעולה ומאוד מצליחה, מה שאומר שהיא כן מוכנה. מה עושים בגן? ניסיתי לפתות אותה במתנות והפתעות, דיברתי איתה ושום דבר לא עוזר (היום זהו היום הרביעי שלה בגן בלי חיתול)
תודה רבה

שלום, בתי בת שנתיים ו5, גמולה מחיתולים בערך חודשים וחצי. עם פיפי הכל חלק למעט פיספוסים אקראיים אך היא מסרבת לעשות קקי בשירותים ועושה רק בתחתונים (למעט פעמיים - אחת בגן ואחת בבית). אני לגמרי בעניין של לזרום ולהמתין בסבלנות, בכל פעם שהיא עושה אני מחליפה ואומרת שקקי עושים כמו פיפי בשירותים, ועושה רושם שהיא מבינה את זה לחלוטין.
אבל לאחרונה הגננת אמרה לי שנראה לה שהילדה חושבת שזו הדרך לעשיית קקי, ושאנחנו צריכים לעשות כמוה ולהגיד לילדה שאנחנו עצובים כשהיא מפספסת ומאוכזבים מאי העשייה בשירותים מפני שאנחנו יודעים שהיא בוגרת ומסוגלת לעשות בשירותים. האם זה נשמע כמו משהו שמומלץ להגיד לילד ? או פשוט לרדת ממנה ולבקש גם מהגננת שתניח לה וזה יעבור לבד ?

תודה מראש
רויטל

בני בן שנה וחמישה חודשים,
היה תמיד ילד נוח
בזמן האחרון התחיל "לנדנד" ולהיות סרבן("הדובי לא לא")
בוכה ועושה סצנות נמרח על הרצפה,וכמעט הכל לא רוצה,
בגן גם אמרו לי שהוא מנדנד(אבל רק שהוא רוצה משהו)
האם זה השלב ההתפתחותי של גיל שנה וחצי,או שמשהו עובר עליו ומציק לו?

שלום רב,

אני עובדת במקום שבו יש לי משרד נחמד עם חברתי (שתינו צעירות-בתחילת שנות העשרים) מזה שנתיים וחצי. כעת היא חושבת על עזיבה ונראה שכך היא מתכוונת לעשות בקרוב (למרות שהיא בחורה די הססנית ולוקח לה די זמן לבצע החלטות אם וכאשר היא מחליטה), העניין מעציב ומדכא אותי עד מאוד עד כדי חוסר תיאבון, מוציא לי לחלוטין את מצב הרוח ומבאס אותי לחשוב שאני אמשיך לעבוד שם בלעדיהץ מה יכול לעזור לי בהתמודדות עם העניין? (אני בעצמי בחורה מאוד רגישה שלוקחת דברים בצורה קשה-מה שמעולם לא היטיב עימי)

אודה לתגובה

מורן

שלום,

לפני כחודש חווינו פריצה לביתינו.
היינו בקומזיץ כל המשפחה, וכשנכנסתי הביתה (ראשונה) עם ביתי בת ה-6 והתינוקת, חטפתי שוק ןכמןבן שגם אני נבהלתי.
החלון היה שבור כל האור בבית דלק, ומייד הבנתי, פרצתי בצעקות ורצתי עם הילדות החוצה(אנחנו גרים בבית פרטי) - התקשרתי לבעלי שהגיע תוך מספר דקות.
מאז אותו היום ביתי בת ה-6 (שבנפשה ילדה בוגרת, עדינה, פיקחית ושברירית), לא השתחררה מהפד.
היא לא ישנה בחדרה ובטח לא במיטתה אלא רק איתנו, לא נכנסת לחדרה לבד גם לא בשביל להביא נעליים, והאמת שמעבר לדיבורים איתה אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם המצב.
הסברנו לה שזה עבר, וכשהיא בבית עם אמא ואבא אין לה ממה לפחד - אבל לצערי זה עוד לא מצליח לעבוד.
האם יש צורך לקחת אותה לטיפול פסכולוגי?אודה לתשןבתכם.

שלום, בננו בן ה-5 ילד מושקע, חכם מאוד ומפותח הרבה מעבר לגילו, ילד עליז ומאושר. בגיל שנתיים וחצי אובחן כבעל יתר רגישות. תמיד כשהיה קהל רב והרבה רעש ומהומה, נבהל ורצה ללכת. בשנה האחרונה יש שיפור מסוים בכך.
מה שמטריד אותנו שבכל פעם שיש פעילות עם ההורים בגן, כמו טקסים, מסיבות וכו' - הוא שמח ומתרגש לפני, אך מיד כשמתחילה הפעילות - מתחפר באמא, מסרב להשתתף, מתרץ שהוא עייף ורוצה הביתה.
בימי הולדת בבית/מועדון של חברים מהגן, הוא כמעט תמיד נבהל מההפעלה, סולד מהרעש ורוצה הביתה, אם מיד ואם לאחר זמן קצר.
יצויין שהוא ילד רגיש, כשהוא היה בסטרס (למשל חבר בגן ש"נטש" אותו), חזר להרטיב, חזר לרייר ולחרוק שיניים.
שאלתי האם יש מה לעשות, האם כדאי בכלל להתערב או לתת לו לגדול וזהו? אנו חוששים בין היתר שכך הוא לא ירצה בעתיד ללכת לשום מסיבה, לא ישתתף בפעילויות חברתיות ויישאר מנודה חברתית.

היי, אני עושה ביביסייטר לילדה בת שנתיים קבוע כמה פעמים בשבוע אחרה"צ.
אנחנו מאוד נהנות ביחד אני יוצאת איתה לגינה אנחנו משחקות, בשבועיים האחרונים כשאני באה אליה הביתה היא אוטומטית נצמדת לאמא שלה ולפעמים ממש בוכה, אני יודעת שיכול להיות שזה טבעי שהיא רוצה להיות עם אמא, השאלה שלי אם יש איזה שהוא פיתרון ?
תודה רבה

שלום שירי, הכנסתי את בני כבן שנה ושמונה חודשים לפני כחודשיים לגן . בגן 10 ילדים כבני גילו עם 2 מטפלות ובאינטרקציה במקומות כמו חצר עם גדולים ממנו.
בני נכנס בהדרגה לגן ועבר תקופת התאקלמות. עדיין קשה להיפרד אך תוך פחות מדקה נרגע. בני ילד מאד נבון , מבין הכל ומדבר יפה מאד לגילו. ילד מאושר מאד עם שמחת חיים. נשאר איתי כ8 חודשים בבית ועד הכניסה לגן שהה עם סבתותיו.
הגננת טוענת כי בני נושך ומרביץ גם גדולים ממנו עם המון ביטחון.. מה לעשות?

שלום רב,
בני בן שנתיים ועשרה חודשים, כרגע בן יחיד אני בהריון.
עד לפני כ- שבועיים, היה ישן לבד, היינו שמים אותו במיטה, סיפור, נשיקה ולילה טוב עד הבוקר.
בשבועיים האחרונים מאוד חושש כאשר מגיע הלילה, כל הזמן אומר: "לא הולכים לישון" וכו'
מתקשה להרדם לבד, מבקש שנשב לידו עד שנרדם. מתעורר בבכי קולני משנתו מספר פעמים בלילה ומספר על חלומות שחלם. כאשר מתעורר בוכה, אנו נגשים אליו והוא מבקש שנשב לידו. אני אומרת לו הכל בסדר, זה רק חלום , ש... לישון.
אני יושבת לידו על כיסא עד שנרדם. זה חוזר על עצמו כבר כ- שבועיים ברצף ומספר רב של פעמים בלילה. ביומיים האחרונים נראה שמתעורר ללא קשר לחלום שחלם, מתעורר ומגיע אלי למיטה, אני מחזירה אותו למיטתו והוא מבקש שאשב לידו.
מה עליי לעשות? האם זה בסדר לשבת לידו? כיצד לסייע לו להתגבר על הפחד שנוצר מהלילה?

תודה לתשובתך.

בוקר טוב,
ביתי כמעט בת 4, אחות בכורה לתינוק בן שנה.
היא מראה המון קנאה ורצון לשוב ולהיות תינוקת - אנחנו לא עושים מזה סיפור הבעיה היא שזה נמשך כבר כמה חודשים ואני לא רואה שזה עובר, נהפוך הוא ההתנהגות שלה נהפכה להרבה יותר קשה - היא מציקה נורא לאחיה, התקפי זעם, עונה בחוצפה אני מרגישה שאין לי שליטה עליה והיא בכלל לא מקשיבה לנו. היא מפנה המון כעס ובעיקר אליי.
השאלה שלי היא האם לתת לזה לעבור (למרות שאנחנו כבר מותשים מההתנהגות שלה) או האם ללכת ולבדוק בצורה יותר מעמיקה אצל בעל מקצוע?
איזה עוד כלים אנחנו יכולים להשתמש על מנת להתמודד איתה ולדעת שאנחנו עושים את הדבר הנכון ולא מחזקים את ההתנהגות הזאת?
תודה על תשובתכן