פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום נויה,
אני מפנה אותך לעמודת "שאלות נפוצות" יש שם התייחסות לנושא התמודדות עם פחדים אצל ילדים.

שלום לאנונימי,
ייתכן שהילדה סובת מרגישות בעור, ונוח לה יותר בלי המגע של הבגדים. פנו לרופא המשפחה על מנת לברר איך בודקים את זה.

זה לא נעשה בתדירויות גבוהות ולרוב קוראה לאחר מקלחת
מתחיל מאבק של התלבשות ביננו לבינה
רוצה להסתובב ללא בגדים

הילדה גם לא ישנה רגוע בליליה צועקת דברים זזה הרבה?לפעמים בוכה קוראת אמא
חשוב לציין שלכל תנועה שלה בלילה אני מזנקת ללטף אותה....

שלום לאנונימית,
מדובר בתינוקת למעשה. אין כאן כל כך נורמי ולא נורמלי, הי אעדיין חדשה יחסית בעולם, הי אמעכלת אותו וחשה אותו בכל מיני אופנים. צריך פשוט ללוות אותה. ילדים קטנים לפעמים אוהבים להשתולל אחרי מקלחת, המקלחת מעוררת אותם, הם חוגגים עם הגוף שלהם, אפשר לנסות לאפשר לה את זה לכמה זמן בתוך חדר מחומם ולתת לה להוציא מרץ ולהינות מהגוף של עצמה. כנ"ל בלילה, הליה משמש זמן שבו גם מבוגרים וגם ילדים מעכלים את מאורעות היום, עולים פחדים וקשיים, וה טבעי.

שלום אור,
לא ברור י משאתך האם מעבר לכך שהגננת מדהימה אך לא חמה, ניסיתם להתייעץ איתה איך אפשר לעזור לילד השתלב בגן. ילד בן 4 יכול למצוא שפה משותפת מסויימת עם ילדים בני 3 ובני 5. זה לא בלתי אפשרי. יכול להיות שצריך שם יותר יד מכוונת, אם לא ניסיתם לדבר על כך עם הגננת עדיין, אז אולי כדאי.

שלום אורית
לא יקרה שום נזק אם תגידי שתסבירי כשקצת יגדל. יחד עם זאת אני מאמינה שעדיף לפשט דברים לרמה אותה מסוגל להבין. למשל בדוגמא שנת ניתן להסביר כי אותו אדם עשה משהו רע ועכשיו הוא מקבל עונש. כשייגמר העוש האיש יחזור לביתו והכל יהיה כשהיה.
מה דעתך?

שלום אוקסנה,
אני א מכירה מספיק את מערכת היחסים ביניכם, אבל אם הילד התנהג פעם אחרת יכול להיות שהוא מגיב למשהו אצלכם. האם כשאשם רוצים ממנו משהו אתם לוחצים? האם כל הזמן נאבקים איתו כדי שהוא ירצה ויעשה מה שאתם רוצים והוא מרגיש במאבק? האם מכבדים את רצונו בעצמאות?

מגי שלום,
חלק מהשאלות של בנך שציינת לא בהכרח קשורות לחרדות ופחדים, אלא מבטאות סקרנות שהיא מבורכת. יחד עם זאת, העיסוק שלו במוות אינו לטובתו ובאמת עדיף שיהיה פחות עסוק בו. רובנו מצליחים להכחיש את הזמניות והארעיות של החיים, ואנחנו חייבים לעשות זאת כדי לתפקד ביומיום. אם היינו כל הזמן מחוברים לידיעה שהחיים (שלנו ושל אהובינו) עלולים להסתיים ברגע , זו היתה הרגשה נוראית מתמשכת.
אני חושבת שכדאי לחשוב קצת על המקור לפחדים שלו ועל הדרך בה את (ואביו אם ישנו בתמונה) מרגיעים אותו. אולי כדאי שתחשבי על עצמך כילדה ומה עזר לך להתמודד עם הפחדים, וכן לחשוב באיזו מידה החרדות הללו באות לידי ביטוי גם בהתנהגותך ובתחושותייך כיום. אולי מבלי משים את משדרת לילד שהוא עלול להיפגע, או שהוא קולט אותך מודאגת. למשל, לא ברור לי סביב מה נוצר ההרגל של הירדמות במיטתך והאם הוא חש שלא בנוח במיטתו.
כל אלו הם דברים שכדאי לחשוב עליהם, כי חרדות שכאלו אכן מעוררות מצוקה מיותרת וסבל לא הכרחי אצל ילדים ומבוגרים.
בהצלחה,
שירי

שלום ושוב תודה, יש אבא בתמונה בעלי, הוא דאני יותר רגועה ומתונה בתגוביד ות שלי ומשתדלת לשדר לילד תמיד חוזק ושמחת חיים..כי שמתי לב שכשאני מתלוננת על כאב בגב או שאני לא מרגישה טוב, הילד נלחץ ומפחד לשלומי..יש לי ילדה בת 3 שאני מגדלת אותה הרבה יותר רגועה ושלווה ופחות פחדנית והיא עצמאית ולא חרדתית. אשמח לדעת שכאשר ילדי שואל אותי שאלה או חרד כיצד להרגיע? מהי הדרך הטובה ביותר? שוב תודה מגימות מאוד משמעותית בחיי הילד , אב שנמצא תממשחק, מרגיע, ומשקיען אמיתי..את צודקת כאשר אני משחזרת את התנהגותי עם הילד מיום שנולד התנהגות חרדתית פחד שיקרה לו משהו.. אם נסע על אופניים אם טיפס על מגלשה גבוהה, כשהיה חולה עם חום גבוהה.כיום

גלית שלום,
אני לא חושבת שיש כאן "צודק או לא צודק", אלא שכל אחד מכם ההורים מתמודד עם ההתנגדות של הילד באופן שמתאים לו. לך מתאים יותר לשחק עם הילד, ובמידה ונוח לך עם המשחק ואת לא מרגישה שאת מתחננת שוב ושוב והוא אינו מתסכל אותך באי שיתוף הפעולה, איני רואה בדרך ההתנהלות הזו כל רע. לעומת זאת, כנראה שלבעלך חשוב שהבן שלכם יציית לו וימלא את בקשותיו, ואף זו דרישה לגיטימית.
נראה לי שכדאי להסביר לילד את החשיבות שבמקלחת בשפה שתדבר לגילו ולמה שמעניין אותו (למשל, אם יהיה לך ריח לא טוב, לא ירצו לשחק איתך; אם לא תתקלח יבואו אליך חיידקים ואתה עלול להיות חולה ולהפסיד את X, וכדומה). כדאי לחשוב גם האם יש מצבים בהם ההתנגדות היא יותר מסיבית מצד הילד, למשל כשהוא מאוד עייף ולחשוב האם הוא יכול להיכנס למקלחת יותר מוקדם, למשל.
בנוסף, חשוב מאוד שבנכם לא ייחשף לויכוח ביניכם לגבי שיטת הכניסה למקלחת ושתשמרו על חזית אחידה ביניכם מול הילד. למשל, אם בעלך נכנס עמו כבר לויכוח, עדיף שתתמכי בבעלך במקרה הזה (כמובן כל עוד הויכוח הוא בגבולות ההיגיון והיחס המתאים לילדים), ותתמכי בפעם הזו בדרכו עם הילד - הדבר עדיף על פני כך שבנכם ילמד איך אפשר לתמרן כל הורה באופן שונה.
שירי

סי שלום,
ילדים נחשפים לכל מיני גירויים ותגובות בגן ואנחנו לא יכולים לרוב לשלוט על מה יהיה בסביבה שלהם. בנוסף, בגיל של בנך ילדים מאוד נהנים מלומר דברים "אסורים" שמכעיסים את המבוגרים, כמו "קקי, פיפי" וכדומה.
התגובה כלפי הילד צריכה להיות דומה לאופן התגובה בכל התנהגות אחרת בבית שאינה מוצאת חן בעינייך. יש להגיב באופן מיידי ולומר שלא נעים לך לשמוע את המלים הללו, אלו מלים לא יפות שפוגעות באדם האחר. כדאי לבדוק מה עורר אותו לקלל דווקא עכשיו, להסביר על הגבולות בבית ומדוע לא מקבל את מבוקשו, וללמד אותו לבטא את הכעס באופן נאות יותר. במידה והקללות ממשיכות, אפשר לנקוט בסנקציה ממוקדת אשר תגרום לכך שהילד יחוש שהשימוש בקללה הוא לא יעיל כי אינו עוזר לו לקבל את מבוקשו ואף גורם למניעת דברים אחרים.
בהצלחה,
שירי

שלום ירון,
כדאי לבדוק מה קרה שדווקא השנה התחיל הדפוס הזה - האם זה משהו שקורה בבית הספר שבגלל זה היא לא רוצה ללכת, או שקרה שינוי בבית (למשל הולדת אח) או שילוב של יותר מדבר אחד.
מה שבטוח הוא שהיא מצאה דרך להיות איתכם יותר. כדאי לנסות לשוחח איתה על כך שהיא רוצה יותר תשומת לב בלעדית מאבא ואמא, ולמצוא דרך לתת לה את זה לא ע"ח בית הספר.

שלום מאיה,
טיפ ראשון - התאימי ציפיות לגיל - מדובר בילד קטן מאוד, הוא עדיין תינוק. הטמפרמנט שלו לא קשה, הוא פשוט תינוק ורצה לעשות מה שבא לו, כי הוא עוד לא מבין. יש לך ציפייה שאם אמרת לו פעם אחת שאסור או כמה פעמים עכשיו הוא יפנים וידע ויהיה ילד טוב ויתחשב באמא. זה לא עובד ככה, הוא רק בן שנה ושבע!
טיפ שני - היי עיקבית. אם את אומרת משהו ונשברת כאילו לא עשית כלום וצריך להתחיל מהתחלה.
טיפ שלישי- לבחור על מה מתעקשים - יותר מדי איסורים, או למשל לשבת ליד הילד ולאכול מתוק ולאסור עליו, זה לא לעניין, בכל גיל.

שלום ענת,
ריטלין הוא תרופה והכי פשוט להתייעץ עם הרופא שרשם אותה ולעדכן אותו בתופעות הלוואי שאת מזהה. ניתן גם להתייעץ עם רופא אחר לצורך מתן חוות דעת שניה, רופא מתחום הנוירולוגיה או הפסיכיאטריה.

שלום משה,
נשמע לי שהחרדה התחילה לא רק מהעניין של הגננת אלא עוד קודם. כדאי לפנות עם הילדה לייעוץ מקצועי באיזור מגוריכם.

שלום שלי,
בתך הגיעה לגיל ה"לא לא", בערך בגיל הזה ילדים מתחילים להגיד הרבה לא כדי להגדיר את עצמם ולנסות לחוש יותר עצמאים מול הדעות של ההורים.
כדאי לבחור על מה מתעקשים ועל מה לא, אפשר לברר בחנות הספרים הקרובה האם יש להם את הספר "הדובון לא לא" שמתייחס לגיל הזה, ולהקריא לה, ואפשר להתייחס לדברים קצת בהומור ואפילו לעודד אותה בחלק מההמקרים לעשות דברים בדרך שלה, כי היא כבר ילדה גדולה ורוצה להיות עצמאית. זה עשוי להפחית במידה מסויימת את רמת הקונפליקט בבית.
והכי חשוב כמובן, לא להעלב ולא לקחת אישית.

שלום מיכל,
נראה לי שאת מבינה בעצמך לפחות חלקית היכן הטעות. מה שעוד מסובך פה שהציפיות שלך מבתך הן לא מותאמות גיל. ילדה בת 5 אחרי שנתיים בחוג ריקוד, מוןתר לה לפרוש, והיא לא חייבת בכלל חוג. נראה שאת לא כל כך מבדילה לפעמים בינך לבין הילדה, אולי את גם משתפת אותה בדברים שהם לפעמים מעבר לגיל שלה, אני לא יודעת, ובעיקר נשמע לי שאולי גם את בודדה וזקוקה לחברה והילדה משמשת בתפקיד הזה. זו רק התרשמות וייתכן ואני טועה.
בכל אופן נראה לי שאת זקוקה לסיוע מקצועי בעניין הזה, הדרכת הורים שתוכל לתת גם מענה של הדרכה על ההורות וגם טיפול עבור עצמך.

תודה רבה על התשובה. כנראה שאת צודקת כי גם לנו נראה שהדרכת הורים אכן תוכל לסייע. אבל בכל זאת, היום אודה לך מאוד באם תוכלי להתייחס למקרה הספיציפי שתיארתי ואולי תוכלי לתת כמה טיפים מעשיים כדי שאדע ממה עליי להתחיל על מנת לתקן ולשפר.

שלום מיכל,
קודם כל טוב שהתנצלת על האירוע שהיה. דבר שני, אם הילדה מדברת ללא הפסקה וכל הזמן בתנועה צזו לא אשמתה, אין טעם לכעוס עליה, אולי יש מקום לבדוק בעיית קשב וריכוז.
בנוסף כדאי להחליט על מה את מתעקשת ועל מה לא. אי אפשר להתעקש על כל דבר ושהיא תעשה כל מה שאת רוצה איך שאת רוצה. את צריכה להחליט על מה את כן מתעקשת, אלה חייבים להיות הדברים החשובים - שעות שינה, דברים של אחריות וסיכון עצמי וכו', ושם את צריכה לעמוד על הדברים ולהיות עיקבית. בדברים אחרים - להניח לה לעצב את חייה איך שהיא - תרבות הפנאי שלה למשל, וכו'. את יכולה להציע חוג, אבל לא שווה להתעקש שם.
דבר שלישי - לא כל דבר חייבים להסביר. יש דברים שהם מוחלטים. יש סיטואציות שבהם ההסבר מבלבל את הילדים ונראה להם כהזמנה למשא ומתן - כלומר אם הסבירו להם אז הם יכולים לענות ולתת נימוק יותר טוב וזו לא הייתה הכוונה, הכוונה הייתה שהחלטת ההורים תתבצע, זה לא נושא לדיון אינטלקטואלי רב שלבי.
תזכרי שהבת שלך לא חייבת להיות מרוצה מכל דבר דבר, והבנה היא לא הסכמה, גם אם הסברת לה והיא לא מסכימה ולא מבינה - זה לא אומר שאת חייבת לסגת או אפילו לנסות לשכנע אותה.

היי,
ניתן להציע לו להעיף את המוצץ עם כדור הליום, או לעשות מסיבת פרידה למוצץ וכל מי שמגיע נותן לו מתנה על החלטתו האמיצה ואז בטקס להפרד מהמוצץ.

ניתן לעשות בית למוצץ ובכל פעם שהוא לא זקוק לו הוא יניח אותו שם. בצורה כזו מקיימים תהליך הדרגתי. כל פעם שיבקש את המוצץ נשאל אם הוא באמת זקוק לו ונציע פתרונות חלופיים. מידי פעם גם ניתן להסיח את דעתו לפעילות אחרת.
ניתן גם להקריא סיפורים על ילדים שנפרדו מהמוצץ. זה יכול להועיל ולהקל על הפרידה.
אפשר גם לעשות טבלת חיזוקים חיוביים שיכולה להועיל.

בעיקר, חשוב להיות עקביים ואסרטיבים. אם הילד נותן אוקיי לפרידה, אין מכאן חזרה אחורה. לא שמים אחד בצד "לכל מקרה". כשאין, אז אין.
עבדו על המוכנות בטרם תתחילו.

את יכולה לקרוא באתר שלי כתבה בנושא.
בהצלחה,

נעמה.