פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום סיוון,
לא כתבת האם ההתנהגות הזו היא רק בבית או גם בגן? ואיך עם חברים אחה"צ? גם לא ברור לי מהתאור אם ההתנהגות כלפי האח זה הדבר הבעייתי היחיד בהתנהגות שלו או שבכלל הוא ילד עם קשיי התנהגות כאלה או אחרים? גם חשוב לדעת איך הילדים שלכם מעסיקים את עצמם בשעות הפנאי ואיך הילד הקטן "מוחזק" בשעות האלה, האם יש לו תעסוקה, האם מישהו יושב איתו, משחק איתו, האם יש תכנית לאחה"צ הוא שהם פשוט בבית ואז הדבר היחיד שהוא יכול לעשות כדי לא להשתעמם ולקבל התייחסות זה להציק לאחיו? יש כאן כל מיני דברים שעוד לא ברורים לי ובלעדיהם קשה לי לתת התייחסות.

אז ככה: בגן הוא לא מרשה לעצמו אבל בצהרון לעיתים כן, הוא בצהרון עד 5 והוא חוזר אז הוא איתי או שאנחנו יורדים למטה או משחקים או שהוא לפעמים עם אחיו הגדול וחבריו. אני מאד משתדלת להעסיק אותו ואת אח שלו אבל זה קורה גם כשחוזרים מהתעסוקה, או סתם שהם רואים טלויזיה. ההתנהגות הזאת קוראת גם איתנו הוא עושה לנו כל הזמן דווקא ולא תמיד משתף פעולה בבוקר או בערב.

שלום סיוון,
אני לא מכירה אתכם מספיק, אבל אם אני לא טועה, אני מקבלת את הרושם שהילד הקטן שלכם זקוק ליותר החזקה של אדם מבוגר. יש לו הרבה מעברים במהלך היום, בבוקר עם הקימה, גן, צהרון, אחה"צ ובערב לקראת שינה. לילדים בגילו יש עדיין צורך ביותר ליווי מותאם לקצב שלהם בכל המקומות האלה. הוא זקוק לתשומת לב אחרת נפרדת, ויותר צמודה מזו של אחיו, וזה גם לא מתאים שהוא נמצא עם אחיו וחבריו כי שם אין לו שפה משותפת והוא פשוט מרגיש בודד ושקוף, הם לא באמת יכולים לשתף אותו במשהו. גם כשאתם, ההורים נמצאים איתו, יכול להיות שהוא זקוק להתייחסות הרבה יותר צמודה ממה שאתם נוהגים לתת (אני לא הייתי איתכם כך שאני משערת אבל לא יודעת בוודאות) גם מבחינת המגע הפיזי, וגם מבחינת הירידה לפרטים וההתייחסות המילולית לחוויה שלו בכל רגע נתון, ליווי מילולי של מה רואה בטלוויזה, מה כיף לו, מה מהפחיד אותו וכו'. זה נשמע שיכול להיות שגם כשהוא איתכם בהרגשה שלו זה עדיין לבד, ואף אחד לא ממש נמצא איתו בחוויה שלו בקצב שלו. אם מה שאני אומרת לא מספיק ברור או מוחשי, אולי כדאי לפנות לאיש מקצוע שיראה איתכם ביחד ויוכל להנחות אותכם בצורה יותר מוחשית.

את מתכוונת שהוא צריך יותר תשומת לב מאיתנו? תקני אותי אם לא הבנתי נכון בבקשה

שלום סיוון,
בגדול כן. זו הכוונה. אם כי זה בהחלט כללי. תשומת לב יכולה להיות מכל מיני סוגים. אבל בגדול הבנת נכון, בהחלט.

שלום טל,
מאוד מרגש לקרוא את התאור שלך והכאב שלך, ויפה שאת מבינה מה קורה ולוקחת את האחריות. את מתנהגת אל הילדה שלך לפעמים באופן שאת מבינה שהוא לא נכון, אבל כנראה שאת מרגישה שלפעמים אין לך שליטה על כך. אז קודם כל, עצם זה שהבת שלך יכולה להגיד לך שהמפלצת זאת את, ואת יכולה להבין אותה ולתת הכרה לתחושות הקשות שלה, זה המון. כבר היא לא לבד, והיא קיבלה ממך אישור וקבלה מאוד חשובים. אם את רוצה לשלוט טוב יותר בנטייה שלך להקפיד עם הילדה יותר מדי, את יכולה לפנות לטיפול עבור עצמך, ולבדוק שם מאיפה זה בא, על איזה כאב זה יושב אצלך, ואיך אפשר לפתור את זה. את תרוויחי מזה איכות חיים הרבה יותר טובה עבור עצמך, וגם הסובבים אותך, ובמיוחד בתך, ירוויחו.

לסמדר ריינר היקרה
תודה מכל הלב אני רושמת לך ועניי מתמלאות דמעות את הפתרון שנתת לי ידעתי בעצמי אני ובעלי לא חיים חיים כל כך שקטים אין אצלנו אלימות ודברים נוראים שכאלו אך הרגשה באווירה בבית לא נעימה מין ריחוק שכזה אנחנו יכולים שבוע לאהוב עד השמיים וחודש לא לדבר אחד עם השני הלכנו לייעוץ טיפול זוגי והפסקנו לפני שבני נולד אנחנו מודעים למצב ויודעים שזה חייב להיעשות אך המצב הכלכלי לא מאפשר זאת כל כך תמיד מעדיפים לתת את הכסף לדברים אחרים ולא להשקיע במה שבאמת הכי חשוב המשפחה שלי היא הדבר היקר לי בחיים ואני מקווה מאוד שאני יעשה זאת בהקדם שלא יהיה מאוחר מדי ושוב תודה מכל הלב מאמא שאוהבת את הילדים שלה יותר מכל דבר אחר בעולם .

שלום טל,
קודם כל אני שמחה שעזרתי. חשוב שתדעו שאם אתם מעוניינים בטיפול זוגי ורק העניין הכלכלי מפריע יש גם מסגרות טיפוליות שבהן הטיפול הוא מסובסד. בדרך כלל בכל עירייה במסגרת מחלקת הרווחה יש תחנה לייעוץ נישואין במחיר מסובסד, כדאי לכם לפנות ולברר.

שלום אוקסנה,
אני מבינה שאת שואלת אם זה יותר מדי לדרוש מילד בגילו להתיידד עם מחשבים. אני חושבת שזה לא משנה אם זה יותר מדי או לא, אלא אם הוא לא רוצה למה צריך? זה יפה שאת משקיעה בו, והכנת לו תוכנה, יש לו אמא מוכשרת והוא בטח יעריך את זה פעם, אבל כרגע לא בא לו, אז לא בכוח.

איתן שלום,
ייתכן שאתה צודק וייתכן שמשהו אחר מטריד את בנך.
התפקיד שלך כהורה לנער בגיל זה הוא לספק לו את הסביבה התומכת, המקבלת והמבינה שהורים צריכים לספק לילדיהם. כשבנך ירגיש שהוא בשל מספיק לספר לכם, ושהוא יכול לצפות שאתם ההורים תמשיכו לאהוב אותו ולתמוך בו, הוא ייגש אליכם ויספר לכם.
לגבי פנייה מצידך לילד, ללא היכרות עמו ועמך קשה לייעץ כיצד לנהוג. יש נערים שמתלבטים וכואבים זמן רב את ההכרה בהעדפתם המינית ומעדיפים לפנות קודם לחברים, ויש אחרים שאם מישהו ישאל אותם זה ייקל על הסוד הגדול.. קשה להשיב באופן תייאורטי.
כך או כך, ההבנה שלך והקבלה היא המשמעותית ביותר עבור בנך והקשר שלך עמו.
בהצלחה,
שירי

לאמא שלום,
הדאגה שלך מובנת.
סקרנות מינית היא דבר טבעי, שהוא חלק מההתפתחות של בנים ובנות. אולם לאור ההתנהגויות המיניות של בנך שלעתים מערבות נגיעה באחר, אני ממליצה לפנות להתייעצות עם פסיכולוג/פסיכותרפיסט המתמחה בילדים. אפשר להתייעץ עם פסיכולוגית הגן לגבי אנשי מקצוע מתאימים באיזור מגוריכם.
שירי

מירית שלום,
אני חושבת ששתי התופעות מאוד קשורות זו בזו. הבן שלך נמצא בתקופה התפתחותית בה הוא מבין את קטנותו ואת המוגבלות שלו בשליטה על הסביבה. זו הכרה מאוד מסתכלת מבחינת הילד (שוב - מדובר בכל ילד בגיל זה, לא רק בנך). התגובה שלו להבנה הזו היא ניסיון לשלוט בסביבתו. הוא מצא שני עניינים שהם חשובים מאוד למבוגרים - אכילה ושינה. לדעתי כדאי להימנע מלשדר לילד את המתח והכעס שלכם סביב נושא האכילה והשינה. למשל, לבקש מצוות הגן לא לעדכן אותך בנוכחותו, ולא "להתחנן" שיאכל. אפשר וחשוב להסביר לו שה"הפתעות" הן לא בריאות - במלים שלו ובמונחים שיהיו לו ברורים, למשל: "לא יהיה לך כוח לרוץ בגן", "אתה לא תגדל להיות גבוה כמו אבא/ספיידרמן..", וכדומה. כמו כן אפשר להוריד לתקופה את המאכלים הפחות מזינים ובריאים, ואז המבחר שלו יהיה מתוך מזונות עם ערך תזונתי. באינטראקציה עמו מומלץ מאוד להימנע מתחנונים, שיחות, עידוד והתניות (אם תאכל X תקבל Y), אלו מסרים שמעצימים את השימוש של הילד באוכל ובהימנעות מאוכל כדרך להרגיש שגם הוא קובע משהו בעולם. גם לגבי ההליכה לישון - כדאי לחזור לטקס הקודם שהיה ולהיפרד מהילד בסופו של דבר.
כן כדאי בנוסף לבדוק ולחשוב עמכם האם התרחשו אירועים בבית או בגן לאחרונה שמעצימים את הצורך שלו לנסות להרגיש שגם הוא שולט וקובע, במיוחד סביב אוכל ושינה.
בהצלחה,
שירי

לגבי האוכל הוא גם ככה ילד מאוד בררן ולא מוכן לאכול פירות וירקות בכלללל
אני מנסה לתת לו אותם בדרך סמויה ו"להחביא" אותם במאכלים מבלי שהוא ידע אבל זה לא תמיד מצליח אני ממשיכה להציע לו פירות וירקות תמיד ומה שמוזר זה שיש פירות וירקות שבעבר הוא היה אוכל ועכשיו לא מוכן אפילו לגעת ו/או לטעום וכשאני אומרת לגעת אני מתכוונת לזה במלוא מובן המילה ממש לא נוגע בהם והעניין עם הירקות והפירות התחיל עוד לפני הבעיה של מאבקי השליטה
מה שגורם לי לדאוג עוד יותר גם לא פירות וירקות ועכשיו גם לא אוכל?
האם יש לך עצות לעניין הזה?
ולגבי עצתך אז בעצם אני אמורה להגביל את עניין ה"הפתעות" ולא להתעקש שיאכל גם אם הוא לא אוכל כמעט כל היום?

מירית שלום,
ילדים לעתים נמנעים למשך תקופה מסוימת מלאכול מזונות שאכלו בעבר, וזהו מהלך טבעי. אולם המתח שלך סביב הנושא עלול להביא אותו להימנע עוד יותר מאכילה ולהצטמצם במגוון. כדאי להציע מגוון אך לא להתעקש איתו כי ההתעקשות רק מעצימה את הבעיה ואת ההתנגדות לאכול. לגבי "הפתעות" וממתקים, אין בהם כל רע באופן כללי. אולם לא רצוי שהם יהיו תנאי לאכילה ובאופן כללי שלא יהוו פרס על התנהגויות מסוימות. כדאי להנהיג בבית ארוחת ערב משותפת בה אתם ההורים תאכלו והוא יישב אתכם, לרוב זהו דבר שהופך את האכילה להרגל נעים בו גם הילד רוצה להשתתף. עדיף שלא ללחוץ עליו לאכול אלא להדגיש באופן עדין את ההנאה שלכם.
נראה שנושא השליטה ומי יקבע למי קיבל בביתכם ביטוי באמצעות האוכל, ורצוי להחזיר את העיסוק באכילה ובמזון לרמה יותר נייטרלית. כנ"ל לגבי הרגלי השינה.
בהצלחה,
שירי

לאמא שלום,
כאמא לארבעה ילדים את בוודאי יודעת שכל ילד הוא יחיד ומיוחד ויש לו את האופי שלו, ההעדפות שלו והתגובות הייחודיות לו. לדעתי רצוי לקחת את הילד לבדיקה רפואית רק כדי לשלול בעיה כלשהיא (אולי תולעים?). אולם כדאי בכל אופן גם להסתכל על ההתעוררות בלילה כמבטאת געגוע של בנך אלייך (הרי ההתעוררות התחילה רק כשבוע לאחר כניסתו לגן). לא הייתי מכנה את ההתעוררות כ"משיכת תשומת לב" או "כעס", אלא עדיף לתפוס אותה כמבטאת את הקושי שלו שאולי יש לו קושי לומר במלים.
הבן שלך עומד בכל המטרות ההתפתחותיות לגילו באופן יפה - השתלב בגן, גמול ונפרד מהמוצץ. הוא גם אח לשלושה ילדים גדולים יותר ממנו ובטח לא תמיד הוא נהנה להיות הקטן. אולם יש לזכור שהוא בן שנתיים וחצי ועד לאחרונה היה איתך מאד צמוד. זה בטח מאוד חסר לו, וטבעי שכך יהיה.
כדאי להשתדל להקדיש לו זמן אישי יחד אתך, כדי להקל במעט על הקושי הטבעי של הפרידה והמעבר לגן.
בהצלחה,
שירי

כמעט חודש עבר מאז שהעלתי כאן את הבעיה של בני , הלכנו לרופאה עשינו בדיקת צואה אין תולעים והכל בסדר , הילד בסדר גמור אבל בלילות אין לילות. עדיין כל לילה כמעט הוא מתעורר לחצי שעה של בכי, אחרי חצי שעה בערך הוא הופך "לילד אחר " - זה שאני מכירה במשך היום מבקש יפה פיפי ובקבוק ו"אמא תיקח אותי למיטה" ונרדם... למה ? מה יכולה להיות הסיבה להתעוררות מעצבנת שכזאת , והוא רוצה רק " אמא תרים אותי " אף אחד אחר לא יוכל לגשת אליו כי הוא לא נותן ויש גם מצבים שכשהוא בוכה הוא מתנגד גם לי פשוט יושב ובוכה.... גם צורח .
אני רוצה לחזור לשינה רצופה אף אחד מילדי לא הפריע ל לישון מלבד חודש חודשיים ראשונים לחייהם וזהו.... אולי הפינוק ? אולי זה שאין יותר מוצץ להרגיע אותו ? הוא נגמל ממוצץ ו רוכבר 7 חודשים מאז שנגמל. אולי בגל הכניסה לגן ב- 1.12 , איך עוזרים לו להפסיק את זה ? צריך קודם להבין למה הוא מנהג ככה.

שלום רב
העליתי שוב פניה אליכם משלא חל שיפור במצב ולא עניתם לי , בבקשה קיראו את פנייתי (בהודעה הקודמת) ויעצו לי מה עלי לעשות
ניסיתי משהו שנתנה לי הרופאה שלו להרגעה על בסיס פסיפלורה טבעי - נהדר אבל כשנגמר הבקבוק ולאחר שנחתי שבוע בערך עם לילות ארוכים ומלאי שינה שוב כבר יומיים הוא מתעורר.
אני לא רוצה להמשיך עוד בקבוןק שלא "יתמכר" אלא למצור פיתרון פסיכולוגי ולהבין את הילד המקסים הזה שלי , אני חייבת לציין ששלושת ילדי הראשונים לפניו לא עשו לי שום בעיות בכלל היה כיף לגדל אותם באהבה ונתינה , והוא שונה לגמרי .....לא נראה לי שאני השתניתי ,

לאמא שלום,
מהדברים שתיארת בשלוש ההודעות, בולט הקושי למצוא את האיזון בין תחושת רגיעה ו"ביחד" לבין מתח ועוררות. הבן שלך מתפקד במהלך היום בהתאם לגילו, אולם בלילה כשאנחנו פחות מאורגנים ומוכנים, צפים רגשות ומחשבות שאין להם כ"כ מקום במהלך היום - חששות, געגועים, קושי עם שינויים וכדומה.
אני חושבת שמה שהבן שלך מאותת לך בדרכו הוא, שהוא זקוק לך להרגעה. כדאי - על אף הקושי ההתארגנותי כשיש לך שלושה ילדים נוספים - לתת לו זמן אישי איתך בערב לקראת השינה, וששאר הילדים יטופלו/יועסקו באותה העת ע"י אביהם או דמות נוספת שיכולה לעזור לך בתקופה הקרובה. תכיני את הילד שיש לכם זמן מיוחד, ותהיי איתו בפעילות מרגיעה של שניכם יחד בלבד: קריאת סיפורים, ציור, הרכבת פאזל וכדומה. פעילות לא מעוררת, שבמהלכה תוכלי לשוחח איתו מה היה בגן ובכלל. לאחר מכן, בלילה, רצוי להחזירו למיטה מהר ככל שניתן ולתת לו את האפשרות להירגע. הכרחי שגם האב יהיה מעורב בהרגעתו ובהחזרתו למיטה. כדאי לוודא שיש מספיק אלמנטים שיכולים לעזור לו להירדם/להירגע, במידה והם עוזרים לו - בקבוק, חפץ מרגיע, בובת פרווה/חיתול בד, אור קטן, בגד אהוב וכדומה. העזרה לבנך צריכה לכלול גם את מרכיב ההרגעה והקדשת הפנאי באופן אישי לקראת השינה, וגם את ההתעקשות והעקביות במהלך הלילה. הלילה נחוץ עבור שניכם למען תפקוד מיטבי במהלך היום, וכדי שאת לא תתמוטטי ותוכלי לנהל את חיי היומיום שלך היטב.
בהצלחה!
שירי

ד"ר שירי שדה שרביט תודה על תגובתך, המצב ממש קשה עבורי , לילות בלי שינה והמון כעס ומצד שני דאגה לילד המתוק הזה.חשוב לציין שזה ילד עצמאי מאוד , מדבר שוטף ועם אוצר מילים נהדר והוא אכן מתאר את המצב בבוקר " בכיתי בכיתי הרבה הרבה" . הוא גמול, ועושה המון פעולות לבד כמו לכת לשירותים ולנעול נעליים לגן אבל כש"הקריז" תוקף אותו אי אפשר לעצור אותו וזה מפריע לכולם אפילו לשכנים כי זה בכי מכל הלב ובקול רם ולעיתים אף צרחות.יש לי המון נסיון עם ילדים אבל בדבר כזה עוד לא נתקלתי !!!! קשה מאוד ומתפללת שהתקופה הלא פשוטה הזו תעבור ונוכל רק להיזכר בה וזהו. ממליצה לחזור לעוד בקבוק פסיפלורה - תרופה טבעית שהרופאה נתנה לו או לא? אני אנסה כמובן את ההצעה שלך להיות איתו יותר על אף שאני באמת משתדלת לכך בזמן האחרון עם כל הקושי שיש עוד 3 וזה שיעורים משחקים אוכל חברים יצירות ומה לא.....מה לא ?

שלום רקפת,
את מחברת נכון שכנראה יש קשר בין העובדה שאת לא תמיד מרגישה שאת אוהבת את עצמך לבין מה שהידה חשה. גם אם לא אמרת את זה לידה, היא חשה בכך. כדי לגדול להיות אשה בוגרת, ילדות מסתכלות על אימן. אם אימן לא מעריכה את עצמה, קשה להן מאוד להעריך את עצמן כידות וכנשים לעתיד.
מסע קניות זה נחמד, זה לא יפתור את כל הבעיה, אך זה יכול להיות בילוי חביב של אמא ובת. בנוסף מה שהכי יעזור הוא שאת תמצאי דרך לאהוב את עצמך, כי היא תזדהה איתך. וכמובן לחזק אותה הרבה. אם כי חיזוקים שבאים מאדם שלא מעריך את עצמו , יכולים פחות להיחשב. מה שמחזיר אותנו להמלצה - לעבוד על עצמך, בטיפול או לבד. בהצלחה:-)

ראשית תודה על התגובה,
אני אדגיש שוב ...מעולם לא הראתי או אמרתי דבר על זה שאני לא אוהבת את עצמי
(כלומר את המראה שלי) ליד ביתי.
אני לא יודעת אם הדרכים שלי לאהוב את עצמי הן מה שצריכה ילדה בת 6???!!!
אני יכולה להתחיל לעשות ספורט לשמור דיאטה לקנות איזה בגד סקסי ...
אבל זה לא מה שילדה בת 6 צריכה!
אני רוצה לציין שאני כל הזמן מחמיאה לביתי על איך שהיא ניראת ואפילו גייסתי את כל המשפחה לעניין ושיחמיאו לה כל הזמן.
לכן אני שואלת....מה הדרך לאהבה עצמית לילדה בת 6?
(כי לי לא נראה שזה יהיה במסע קניות...נראה לי שאפילו לא יהיה לה סבלנות לחנויות ומדידות)

שלום לילך,
נראה שכוונתי לא הובנה (מגבלות האינטרנט כנראה).
אני אנסה שוב : ילדים מרגישים כשהם גדלים ליד הורים עם הערכה עצמית נמוכה, ומזדהים איתם.
ילדים מגבשים את ההערכה העצמית של עצמם, לפי ההזדהות שלהם עם ההרוים.
זה נכון שבגד סקסי זו לא הדרך להגביר את ההערכה העצמית של ביתך.
יש דברים שבאים מבפנים, לא מבחוץ. לא משנה כמה תלבשי בגד סקסי, או כמה תגידי לבת שלך שהיא מדהימה, עדיין, גם אם את לא אומרת לה את זה, היא מרגישה שאת לא אוהבת את עצמך (יש הרגשות שלא עוברות במילים) ואז היא חושבת - אם אמא שלי לא שווה, גם אני לא שווה כי אני באתי ממנה. נקודה. (כמובן שפישטתי את זה מאוד, זה לא ככה אחד לאחד).
לכן, את צריכה למצוא דרך לאהוב את עצמך, לא משנה מהי, אם בגד סקסי עוזר לך, מה טוב, אבל אני ממליצה על טיפול עבורך. הבת שלך לא לומדת לאהוב את עצמה כך שאם רואה את אמא לובשת הבגד סקסי אז גם היא תלבד בגד כזה ותחשוב שהיא יפה, אלא היא רואה שאמא מרגישה יותר טוב, יש לה מצב רוח יותר טוב, היא נהיית חברותית יותר, היא בטוחה בדעותיה יותר ועומדת עליהם ואז היא חושבת- אם יש לי אמא כזו שווה, בטח גם אני שווה משהו, אני הרי באתי ממנה.

איזה טיפול? יש כמה אפשרויות? או שזה חייב להיות אצל פסיכולוג?

שלום לילך,
את יכולה לפנות או לפסיכולוג/ית קלינית או לפסיכותרפיסט/ית (עובד/ת סוציאל/ית קליני/ת שלמד/ה בבית ספר לפסיכותרפיה), ואם את מחוברת יותר לאמנות אפשר פנות גם למטפל/ת באומנות.
את יכולה להתעניין באיזור מגורייך מה האפשרויות באופן פרטי או במרפאה ציבורית ששייכת לקופת חולים או למשרד הבריאות למשל.

שלום אורנה,
נראה לי שהמצב הגיע לידי כך שכדאי לפנות לטיפול עבור הילדה. את מתארת שיש לה צורך גדול לשלוט, שצריך להבין יותר לעומק ממה הוא נובע. הוא כנראה נובע מתחושה פנימית של חרדה וחוסר אונים, לא ברור לי ממה.

לאן אני צריכה לפנות? האם זה בתשלום?

שלום אורנה,
זה לא חייב להיות בתשלום. כדאי לך להתעניין אצל פסיכולוגית בית הספר או בקופת החולים מה הן אפשרויות הטיפול הציבוריות (בחינם או מסובסד) או פרטיות באיזור מגורייך. מסגרת ציבורית היא לרוב בחינם, או במחיר מוזל מאוד, החיסרון הואשלעיתים יש תור המתנה ויש גם הגבלה מסויימת ברוב המקומות על משך הטיפול. טיפול פרטי הוא יקר יותר אך אפשר להמשיך אותו לפי הצורך, ולרוב אין תור המתנה אלא אצל מטפלים מבוקשים במיוחד. תבררו את האפשרויות באיזור המגורים שלכם ותעשו את השיקולים שלכם.

שלום טל,
קודם כל את יכולה לפנות לעמודת "שאלות נפוצות" יש שם תשובה שמתייחסת למצב שאת מתארת.
שנית, מאוד יכול להיות שאת מזהה נכון שהיא רוצה להישאר קטנה, אבל אם זה כך, יכול להיות שהתגובה צריכה להיות בדיוק הפוכה. כלומר, היא יודעת שמצפים ממנו להיות גדולה ולזה היא מתנגדת, אז את לוקחת את הדבר שהיא מתנגדת אליו ומדגישה אותו בכל זאת. וזה רק מגדי את ההתנגדות שלה, ויצרנו מעגל שמחזק את עצמו. יכול להיות שהטקטיקה צריכה להיות הפוכה, בכיוון של שבירת הכיוון במעגל, כלומר, אם היא רוצה להישאר קטנה - אפשר לגלות הבנה לצורך הזה, ולהגיד לה שכיף להיות קטנים, ושגם כשגדלים אפשר לפעמים לחזור להיות קטנים לכמה זמן, ואחר כך לחזור להיות גדולים שוב - למשל אפשר בבית לקחת קצת בקבוק, או לבקש על הידיים, או לקבל פינוקי של קטנים, וכו'. כך יש סיכוי שהצורך לגדול לא ייתפש אצלה כמשהו בלתי הפיך ודרסטי, אלא משהו יותר הדרגתי, אם אפשרות לחזור להיות קטנה מדי פעם, ואז אולי היא תפחד פחות.

תודה על התגובה. חשוב לי להדגיש כי היא עדיין הקטנה וגם לוקחת עדיין בקבוק בבוקר וגם עדיין מוצצת מוצץ ואני לא לוחצת עליה בעניין זה, יש המון פינוקי אבל חשוב לי להבהיר לה שגם שהיא גדולה אני אוהבת אותה , היא לא צריכה להיות קטנה בשביל פינוקי ותשומת לב היא מקבלת את זה גם כשהיא גדולה, לכן אני אומרת לה את זה, שלא "תפחד" לגדול.... עדיף להמשיך להתייחס אליה כקטנה?

שלום טל,
נשמע לי שאת עושה נכון. אולי כדאי להוסיף חיזוקים ספציפיים גם על דברים שהיא עושה כגדולה - כלומר לתת חיזוקים (אולי את עושה את זה) כל פעם שמצליחה משהו לבד וכו'. אולי הפחד שלה מלגדול מוזן מזה שהיא חוששת שלא תצליח, כי היא מרגישה שהדרך היחידה שלה לקחת מקום בעולם היא בתור קטנה. אם זה העניין אז את עושה נכון כשאת מעודדת אותה להיות גדולה, זה צריך להיות משולב - מצד אחד לתת חיזוקים על ביטויים של עצמאות וגדילה ומצד שני לשדר שאפשר גם לחזור להיות קטנה באופן זמני, שהיא לא מאבדת את מקומה כקטנה כל עוד המקום שלה כגדולה לא ברור לה על מה הוא נשען. (אני מקווה שאני מובנת...)

תודה על התגובה. חשוב לי להדגיש כי היא עדיין הקטנה וגם לוקחת עדיין בקבוק בבוקר וגם עדיין מוצצת מוצץ ואני לא לוחצת עליה בעניין זה, יש המון פינוקי אבל חשוב לי להבהיר לה שגם שהיא גדולה אני אוהבת אותה , היא לא צריכה להיות קטנה בשביל פינוקי ותשומת לב היא מקבלת את זה גם כשהיא גדולה, לכן אני אומרת לה את זה, שלא "תפחד" לגדול.... עדיף להמשיך להתייחס אליה כקטנה?

שלום נעה,
אני לא יודעת מה רמת ההבנה של בתך. בעיקרון לילדים בגילה אין תמיד את היכולת להבין ריגשית את המשמעות של מוות (גם אם הם מאוד חכמים זה לא בכרח קשור, זה קשור לבשלות ריגשית שקורית בדרך כלל בסביבות גיל 5). את יכולה להסביר לה שסבתא הייתה המבוגרת ועייפה והיא הלכה למקום שנחים בו ואי אפשר לבקר אותה שם כי רק אנשים מבוגרים שנחים יכולים לבוא לשם. והיא תישאר לנוח שם ולא תחזור. את יכולה לספר לה, לפי האמונה שלך - שהיא הלכה לשמים והיא רואה אותנו משם, או עלתה לגן עדן, אפשר להכין לה ציור, ואז לראות אם יש לה שאלות ולענות תשובות אמיתיות ברמה שהיא יכולה להבין כמובן.

שלום רוית,
יכול להיות שהבן שלך מחקה במידה מסויימת את אחותו, אבל אם הבנתי נכון, המחשבות שהוא מתאר הן מחשבות אחרות, כך שקיים סיכוי שהוא בכל זאת חרד בזכות עצמו. אכן יש לפעמים מרכיב גנטי ברמות החרדה המולדות אצל כל אדם.
בעמודת "שאלות נפוצות" יש תשובה שמתייחסת להתמודדות עם פחדים אצל ילדים, נסו להתחיל משם ולראות אם זה עוזר לכם.

שלום יפיתוש,
ביתך היא עדיין ילדה קטנה, מתוכמת אומנם, אבל קטנה. למרות התחכום שלה, אין לה עדיין כלים להתמודד עם תסכול כשהיא לא מקבלת משהו שהיא רוצה ודרכים חליפיות להשיג אותו, אז היא משקרת. אני לא בעד עונשים כי ילדים בגיל הזה לא מבינים עדיין ריגשית, לעומק (ולא משנה כמה הם מתוחכמים) את המשמעות של הפגיעה שהאחר חווה בגלל שקר שלהם, למרות שהם יכולים להבין באופן כללי שזה אסור ולא יפה. עונש רק יפגע בה וישפיל אותה למרות שהיא לא התכוונה לשום דבר רע מבחינתה, היא רצתה שלה יהיה פלאפון, היא לא התכוונה לפגוע בך בהכרח. מה שכדאי לעשות הוא לחשוב יחד איתה מה ניתן לעשות כשרוצים משהו שאי אפשר. קודם כל הייתי בודקת למה היא רצתה את הפלאפון - אולי היא רוצה להתקשר הבייתה באמצע היום כי היא מתגעגעת, למשל. אולי היא רצתה להשוויץ בבית הספר עם הפלאפון היפה של אמא שלה. לכל הרצונות האלה אפשר למצוא ביחד פתרונות חליפיים, ולתת הכרה והבנה לצורך הריגשי שעמד מאחורי המעשה. יכול להיות שהיא חושבת למשל (זאת רק דוגמה) שאם היא תגיד שהיא רוצה להשוויץ, יגנו את זה, אז היא יכולה להשיג את זה רק בגניבה, אבל אם אפשר להבין אותה, שיש תחרות והיא רוצה להרגיש שגם לה יש מה להציע, ואז חושבים מה יש לה להציע חוץ מהפלאפון של אמא, אז אנחנו מלמדים אותה איך אפשר להשיג דברים בדרך לגיטימית וברורה.

שלום יוליה,
אם יש את המשאבים לכך, עדיפה מטפל עד גיל שנתיים ואז אפשר לנסות משפחתון. עד גיל שנתיים ילדים זקוקים לתשומת לב אישית ואין להם את הכלים להתמודד עם תחרות או עם דמות מטפלת שלא פנויה אליהם כנדרש. יש אכן המון ילדים שנכנסים למסגרות בגיל קטן הרבה יותר, אבל לדעתי הם משלמים על כך מחיר כלשהו שבא לידי ביטוי גם בהמשך ההתפתחות שלהם ולא רק אם "הם אוהבים לבוא" למסגרת או לא. דווקא ההסתגלות ההמשכית היא יותר קשה אצל ילדים שהושמו במסגרת טרם זמנם ורמת החרדה יותר גבוהה בכל מיני מעברים וצמתים בהמשך. כולל תגובה לאח קטן, מעבר למסגרת חדשה, ועוד.

שלום הדר.
את מציינתצ הפספוסים החלו לפני חודשיים והעדרות האב קרתה לפני שבועיים כך שכרונולוגית - זה לא בהכרח קשור.
אם אחותך מציינת שהוא נראה מבוהל - צריך באמת לבדוק ממה הוא מבוהל.
כל הדברים האלה לא חייבים להיות קשורים לעניין הקקי, אבל בהחלט יכול להיות שהם תורמים לכך.
ילד שחוזר לעשות קקי במכנסיים אחרי שהוא שהוא גמול כבר שנה, זה לרוב קשור לזה שהוא מתאפק הרבה ואז מרוב עייפות של השריר במקום - מתפספס לו.
ההתאפקות יכולה לבוא ממקום של צורך בשליטה ומאבק כוחות מסויים מול ההורים. בגלל מה - אני לא יודעת, זה תלוי במה שקורה במשפחה הספציפית, ועל כך לא הבאת רקע.