פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ניסים,
נשמע שהילד מבולבל. יכול להיות שזה קשור לגירושין שלכם? האם אתם מסוכסכים והוא קולט את זה? האם הוא קולט שכל מיני אנשים אומרים כל מיני דברים אחד על השני והוא מתבלבל מזה?
כי המכות לא נראות לי העניין פה אלא הבלבול וה"הלשנה".

שלום אלי,
עניתי לך לפני מספר ימים על שאלה זו, מאחר וכרגע אני לא מוצאת את התשובה, אענה לך שוב:
מציצת אצבע שמתחילה בגיל 7 לא קורית סתם. זה דבר מאוד נדיר. משהו מציק לילדה וקשה לה.
יכול להיות שקרה משהו שהוא נורמטיבי לגמרי, כמו למשל הולדת אח, או כניסה לכיתה א', או מעבר דירה או משהו פחות נורמטיבי כמו פרידה של ההורים או חלילה מוות של מישהו במשפחה שהיא הייתה קשורה אליו. יכול להיות שבהרגשה שלה היא איבדה מקור של חום ואבה או חלק מתשומת הלב שהייתה רגילה לקבל. עד שזה לא יקבל התייחסות, זה לא משנה אם תעירו לה או לא, הבעיה בסיסית לא תיעלם.
לכן, בתשובה לשאלתך, יש לעשות משהו מיוחד: צריך לחשוב טוב טוב מה קרה בזמן האחרון שגרם לילדה לרגרסיה שלא מתאימה לגיל שלה, לדבר איתה על כך, ולנסות לתת לה באופנים אחרים את תשומת הלב והמגע הגופני שאולי חסרים לה והיא מפצה עליהם על ידי מציצת אצבע.

אף אחד מהסיבות שרשמת לא קורה אצלנו אבל אולי יש איזושהי סיבה ונצטרך למצוא אותה

שלום אלי,
תנסו לשוחח עם הילדה. לא בטוח שהיא תדע לתת תשובה, אבל עצם השיחה שמתעניינת אם משהו קשה לה בזמן האחרון, יכולה לתת לה הרגשה ששמתם לב ואיכפת לכם, ואולי התשובה תבוא מאוחר יותר ובדרך עקיפה.

שלום לימור,
תראי, אני לא מכירה אתכם, ויכול להיות שאני לא מדייקת. אבל אם הילדה פוחדת לשבת על האסלה בגן, היא כנראה פוחדת גם בבית. אבל בבית היא מכריחה את עצמה, למרות הפחד, ואני לא בטוחה שזה המהלך הנכון. במובן הזה, יכול להיות שבבית את לוחצת עליה יותר מדי, והעובדה שיש לזה תוצאות לא בהכרח אומרת שהיא בדרך הנכונה. בטח לא אם את כועסת עליה. בסוף כולם נגמלים, אלא אם יש בעיה מיוחדת.
את יכולה לפנות לעמודת "שאלות נפוצות" כדי לקרוא מה מומלץ שם לגבי ילדים שמתקשים להיגמל עקב פחד לשבת על האסלה.

שלום גלית,
לגבי ענישה יש דעות שונות אצל אנשי מקצוע שונים. אני באופן אישי נגד ענישה, כי היא משפילה ולא משיגה את מטרתה. אני חושבת שסגירת ילד בחדר זה עונש משפיל ומבודד, מה שהילד זוכר מהעונש זה שחו אותו, אני לא בטוחה שזה פותר את הבעיה.
כשילד עושה מעשה "לא חיובי" או "לא נורמטיבי", צריך קודם כל להבין למה הוא עושה זאת. אם הוא לא מבין - צריך להסביר, אם הוא כועס - צריך להבין על מה ולתת לו אמצעים חלופיים להביע כעס, אם רוצה לאותת על מצוקה כלשהי - צריך להבין מהי. כמו כן אני בעד חיזוקים חיוביים - כשילד מתרגל לקבל התייחסות רק על מה שהוא עושה לא בסדר - הוא ימשיך לעשות כי עדיפה תשמת לב שלילית מחוסר תשומת לב בכלל. לעומת זאת אם מתייחסים לדברים החיוביים שהוא עושה, יהיה לו אינטרס להגביר אותם על חשבון הדברים השליליים.
אם כבר מענישים, צריך שהעונש יהיה חינוכי, לא משפיל, וקשור למעשה שנעשה, למשל אם הוא ליכלך - הוא צריך לנקות, אם הוא שבר - למצוא דרך לתקן או לקנות חדש על חשבון דמי הכיס שלו, וכו'. כלומר "עונשים" או יותר נכון פעולות שממחישות את האחריות שלו לשאת בתוצאות של מעשיו ולא עונשים של בידוד או דחיה.

שלום ליאורה,
אינני מומחית בענייני חברות ביטוח. מבחינה מקצועית מה שנראה לי רלוונטי הוא שיציבות הטיפול והדמות המטפלת הם תנאים קריטיים להצלחת הטיפול. לכן למשל חשוב להקפיד על יום ושעה קבועה, וכמבון גם על מטפל קבוע...
החלפת מטפלת באמצע תהליך עלולה לגרום לפגיעה האמון אצל הילד ולהפריע להיקשרות שלו למטפל אחר פן שוב יצטרך להיפרד לפני תום התהליך.
כמו כן החלפה כזו עלולה לעכב מאוד את התהליך הטיפולי.
בהצלחה.

שלום שלי,
חשוב לברר עם הרופא מה מהתופעות שתארת הם מתופעות הלוואי של הכדור. מעבר זה, ייתכן שעכשיו, אחרי שהבעיה האורגנית נפתרה, נשאר הקושי הריגשי, של ילד שהיה במשך תקופה ילד "בעייתי" וצריך עכשיו לעזור לו למצוא את מקומו מחדש במשפחה, עם חיזוקים ליכולות שלו.לגבי פחדים, אתם יכולים לפנות לעמודת "שאלות נפוצות", אם זה לא עוזר אז ניתן לפנות לטיפול.

בדיוק אתמול היתה תוכנית בטלויזיה עם פרופסור רפי קרסו
ודיברו על הריטלין, אחת מתופעות הלוואי של הריטלין הינן מחשבות אובדניות
בידקי אם ישנה אופציה של טיפול קוגנטיבי ע"י פסיכולוג התנהגותי והפסקת הטיפול בריטלין.

בהצלחה,

רחלי

שלום לילוש,
אני קוראת את כל התאור שלך, ולא ברור לי למה הכל את? איפה אבא? יש דברים שקשורים לביטחון עצמי של ילד, שיש אפשרות לקבל אותם מאבא. נשמע שאת מלאת ריגשי אשמה ונורא חושב לך להיות בסדר, וזה יכול קצת להיחוות כחולשה עבור הילד, וקשה לו לשאוב מזה ביטחון עצמי. אני לא חושבת שאמא אמורה לעשות הכל - גם להתייחס לתינוק וגם לטפל לבד בבעיית ביטחון עצמי של הילד. אולי פה הוא זקוק לדמות חזקה שיוכל להזדהות איתה, וזה מה שיחזק את הביטחון העצמי שלו ולא רק לאמא.

גם אבא נמצא בתמונה והוא, כך לטעמי, לגמרי דמות סמכותית בבית. גם בעלי מתמודד עמו באותן סיטואציות ולרוב אנחנו מגיבים באותן הדרכים. נכון שבעלי נמצא בחלק מהימים בעבודה עד שעה מאוחרת ובמצב זה אני נמצאת עם שני הילדים לבד- אינני רואה משהו חריג בעניין שהרי הרבה מאוד אמהות מתמודדות לבד אחה"צ עם הילדים שכן בעליהן חוזרים מאוחר. בכל מקרה אשמח לתשובה כיצד עלי לנהוג בסיטואציות שתיארתי. גם אתמול הוא שוב פנה אלי מיוזמתו ואמר לי "אמא נכון שאת לא אוהבת אותי" וזאת בערך 5 דקות אחרי שנכנסתי הביתה מהעבודה ומיד ניגשתי אליו (לפני שניגשתי לאחיו הקטן) לחבק אותו ולומר לו שהתגעגעתי והוא החזיר לי באותה מטבע. שוב. כיצד עלי לנהוג כשהוא פונה אלי במשפטים כמו "את לא אוהבת אותי" או "אני מצייר מכוער" וכו'.?
תודה

שלום לילוש,
לא התכוונתי להאשים אותכם על כך שהאב לא מעורב... פשוט תמהתי על כך שאת מתארת את ההתמודדות כשלך בלבד בלשון אני ולא בלשון אנחנו כפי שקורה הרבה בפורום כשהורים מתארים בעיה.
אני חושבת שתגובה שלך לרצות את הילד ולגשת אליו מייד היא לא נכונה ויכולה לשדר חולשה. אני מתרשמת מהתאור שלך, ויכול להיות שאני טועה, זו רק השערה, שהילד מפעיל כאן מניפולציה, ואת נמצאת חלק גדול מהזמן במירוץ לדאוג שהוא ירגיש טוב, וככל שאת עושה את זה ככה הוא רק פחות מרוצה. את לא אמורה דבר ראשון שאת באה לרוץ אליו כדי שהוא לא ייפגע. את אמורה לעשות מה שאת חושבת לנכון באותו רגע מתוך כל השיקולים שיש לך. נראה לי שהילד שם לב שזה מאוד מעסיק אותך כשהוא אומר את האמירות האלה והוא חוזר עליהם גם אם הן לא רלוונטיות כדי להמשיך ולהחזיק אותך סביבו.
לכן נראה לי שצריך לתקופה מסויימת להתעלם מהאמירות האלה, כי כל התייחסות רק מחזקת את זה שהוא יגיד את זה שוב ושוב.
כמובן שצריך לתת לו התייחסות ותשומת לב, כמו שמגיע לו, אבל להשתדל לתת התייחסויות להתנהגויות אחרות שלו ולא לאמירות האלה.

שלום נטע,
כדי שמצב יגודר כשעמום, משיהו צריך להגיד שמשעמם לו. לא נשמע שזה המצב. נשמע שהילד שלכם מרוצה לשחק עם הכלבה ולהיות שרוע. אז למי זה מפריע בעצם. אתם אומרים הוא ילד פיקח, וכנראה בגן הוא מתעניין ועושה דברים אז מה מציק לכם בעצם? ממה אתם דואגים. אם הגננת אמרה שמרגישים שהוא מרצה, יכול היות שזה סימן שאתם דווקא צריכים להניח לו. חשוב פעם או פעמיים בשבוע לעזור לו ליזום קשר עם חברים. מעבר לזה, תנו לו לנוח אם זה מה שהוא רוצה, ואם הוא טוען שמשעמם לו - אז תתחילו לחפש ביחד מה לעשות.

שלום לימור. אני מסכימה איתך שהחזרת החיתול אינה פתרון נכון. יש משהו בגן שמקשה על השימוש בשירותים. אולי מתביישת? או לא חשה בנוח? אולי מלולכך שם? אולי חסרים לה החיזוקים? הבעייה כאן היא לא גמילה אלא חרדה מהאסלה בגן.
לדעתי כדאי לנסות תוכנית של עיצוב התנהגות מאד הדרגתית הכוללת פרסים וחיזוקים. אפשר להתחיל נגיד עם פרס על2 דקותעמידה על יד השירותים בגן בהמשך ישיבה עם בגדים על האסלה בגן. אחר כך בלי מכנסיים רק עם תחתונים אבל לא לעשות פיפי. אח"כ גם בלי תחתונים אבל בלי לעשות וכן הלאה כל שלב צריך לקחת כמה ימים ולכלול פרסים.
מה דעתך על הכיוון?

שלום כלנית,
חשוב לברר עם הבן מאיפה קיבל את הרעיון הזה. יכול להיות שהוא נחשף בעצמו לסרטים פורנוגרפיים. אם כן, את יכולה לקרוא בעמודת "שאלות נוספות" על המלצות להתמודדות במקרה כזה.
בכל אופן חשוב לברר בדיוק מה עובק עליו ולמה הוא מתנהג כך. במקרה הצורך ניתן לפנות לפסיכולוג/פסיכותרפיסט באיזור מגוריכם, באופן פרטי או ציבורי. אתם יכולים להתעניין אצל פסיכולוגית בית הספר לגבי האפשרויות הטיפוליות באיזורכם (בלי להיכנס לפרטים בהכרח אם לא נוח לכם) או בקופת החולים שלכם.

מה זה אומר לגבי הבן הקטן?

שלום כלנית,
חשוב לשמור על הבן הקטן ולחזק אותו על כך שסיפר לכם, ואם יקרה לו עוד פעם משהו, חשוב שיספר שוב. אבל כרגע נראה לי שהבעיה המרכזית היא דווקא עם הגדול.
אם הילד הקטן מראה סימני מצוקה כלשהם, קושי בשינה, בריכוז או התנהגות לא רגילה אחרת - אז צריך לחשוב שוב וראות מה עושים. אבל לי נשמע שהיד הקטן שם לב מיד שמשהו לא בסדר וזה סימן טוב. הילד הגדול אולי עובר ועבר דברים שהוא לא מספר -וזה יותר מדאיג.

שלום מירב,
קודם כל כדאי לשאול אותו ממה הוא מפחד. כדאי לעזור לו עם הפחדים שלו, ולמצוא דרכי התמודדות אחרות מלבד לבוא אליכם בלילה. לגבי התמודדות עם פחדים אתם יכולים לקרוא בעמודת "שאלות נפוצות". מעבר לזה חשוב להיות עיקביים. אם אתם אומרים לא מספר פעמים ואחר כן אין ערך ללא שאמרתם, וברור שלמחרת יתחיל מחדש כל הסיפור.
לאחר שהתייחסתם לפחדים שלו, חשוב להנהיג שמעתה אם הוא בכל זאת מגיע אליכם בלילה, שאתם תקומו אליו ותשבו איתו ליד מיטתו עד שהוא נרדם. זה יפריע לכם לישון מספר לילות אבל עדיף לספוג את זה פעם אחת ולתמיד ולמגר את ההרגל שהוא בא אליכם.

היי סמדר,
כשאני שואלת אותו למה הוא מגיע הוא חושב קצת ואומר שהוא מפחד ממפלצת שבאה אליו, הסברתי לו שאין מפלצות באמת ויש לו אור בחדר אבל נראה לי שזה רק תירוץ כי כששאלתי אותו בעבר אמר שבא אלינו כי אוהב אותי ורוצה לישון לידי וכן הוא לא בא אלינו מבוהל ופוחד. כמו כן, הבעיה היא שהרבה פעמים הוא נכנס למיטה שלנו ואני לא מרגישה כלל רק בבוקר אני רואה אותו לידי.
מה לעשות?

שלום מירב,
קודם כל לא הייתי שוללת על הסף שיש משהו בכך שהוא מפחד. זה שיש לו אור ואמרת לו שמפלצות הן לא אמיתיות זה לא אומר שזה פתר את הפחד. גם העובדה שלא רואים עליו שהוא רועד מפחד זה לא אומר שאין שם אי שקט מסויים שנובע מחרדה ומקשה עליו להירדם. הייתי קונה ספר ללילדים על פחדי לילה או על פחדים ממפלצות (יש לדעתי הרבה כאלה, רק צריך לשאול את המוכרת בחנות), ומקריאה לו בלילה לפני השינה.
לגבי ההגעה שלו למיטה בלי שאתם מרגישים - ניתן לסגור את הדלת ואפילו לנעול אותה בהתחלה או לשים חפץ ליד הדלת הסגורה שהזזתו תגרום לרעש ותעיר אתכם. לא לוותר.

שלום מירית,
אני חושבת שאת מבינה נכון שלבן שלך יש הרבה אנרגיה וזה לא דבר רע. אני באופן אישי לא בעד ענישה, היא באמת לא משיגה את מטרתה ומשפילה את הילד. אני גם לא בעד אמירות כמו : "אני לא יכולה להיות עכשיו לידך" כיוון שהן משדרות לילד דחיה. הייתי אומרת לו- בא לך להוציא מרץ קצת, וזה מצויין, אנחנו צריכים להמתין קצת, עוד מעט נצא החוצה ונוכל קצת להשתולל... כלומר לשדר משהו שמקבל בצורה לגיטימית את המרץ שלו, לתת לו פיתרון חליפי (עוד מעט, או במקום להרביץ לאח שלך בוא נרביץ ביחד לכרית ונוציא מרץ וכו') ולשדר שאת יודעת שהוא יכול קצת להתאפק ולשלוט (כשאת מבקשת שידחה את הצורך שלו בכמה זמן). אם הגננת מצליחה להתמודד איתו הייתי מבקשת ממנה גם טיפים:-)
פניה לרגש חשוב שתיעשה גם לרגש לו, ולא רק לרגש שלך (אני נפגעתי ממך:-) אלא - מעצבן אותך שאחיך לקח לך או קיבל לפניך, בוא נמצא משהו שאתה יכול לקבל. כלומר משהו שמבין גם את הקושי הריגשי שלו ולא דורש מנו כל הזמן להתאפק, להבליג ולוותר, ושוב מציאת פיתרון חלופי ומתן כלים.

שלום שרה,
חסר לי קצת רקע, האם יש התנהגות אלימה בעוד דברים? איך הוא עם ילדים אחרים? איך הוא בגן? האם בנוסף לכך שצועק על החיות הוא גם ברגעים אחרים מלטף אותם ומשחק איתם בצורה רגילה? יכול להיות שהוא צועק ומרביץ כאשר החיות לא עושות מה שהוא מצפה מהן אך בשאר הזמן הוא דווקא מאוד אוהב אותם ורך אליהן? מה כוללת ההתעללות? האם הוא נהנה מעצם הסבל של החיה , או לא קולט שהחיה סובלת ?או פשוט כועס ומרביץ מתוך תסכול?
אלה שאלות חשובות כדי להבין מה קורה. יכול להיות שעם הסבר וליווי הבעיה יכולה להיפתר, ויכול להיות שיש משהו מורכב יותר.

הילד אינו אלים מטבעו, להיפך, הוא כל הזמן אומר לי כמה הוא אוהב אותי ומנשק אותי, אך במידה ואיני עושה מה שהוא רוצה, הוא משתמש במילים מאוד אלימות כמו "אמא מגעילה", "אני אהרוג אותך" וכו', אני מסבירה לו שזה לא יפה, הוא מתנצל,אך הכל חוזר חלילה במידה ושוב נעשה משהו לא לרוחו. בגן הילדים הוא שובב ומופרע - אך הגננת "משתלטת עליו". הוא בן יחיד (אני בטיפולים להביא ילד נוסף), מאוד רכושני והאלימות כלפי הכלבה, כמה שאני מסבירה לו שזה כואב לה, החיבוקים החזקים הליטופים העצבניים, יום אחד הוא ניסה להכניס את הראש שלה מתחת לספה בכוח, משיכה ברגלים ובזנב, אני מסבירה לו, לעיתים צועקת עליו (כשהוא מגזים),

שלום שרה,
אף ילד כמעט אינו "אלים מטבעו". עם זאת העובדה שהוא מנשק אותך ואוהב אותך, עדיין אינה מעידה על כך שאינו אלים. כשהוא אומר לך "אמא מגעילה" או "אני אהרוג אותך" זו לעיתים תגובה אופיינית לילדים בגילו כשהם מרגישים חסרי אונים מול מבוגר שנדמה הם שהוא כל יכול. הדבר היחיד שמעיד על בעיה הוא ההתנהגות בגן. השמשת במילים שובב ומופרע. המילה מופרע היא מילה קצת קשה. אני לא יודעת מה היא באה לתאר. יכול להיות שלילד שלך יש קושי בקבלת גבולות, שלא נובע בהכרח בגלל שהוא "ילד אלים מטבעו" , אלא אולי, כפי שאת מקשרת בעצמך כשאת מציינת מספר פעמים שהוא בן יחיד. יכול להיות שלא הרגלתם אותו מגיל הרבה יותר קטן להתמודד עם תסכולים, כשלא מקבלים מיד מה שרוצים, ואין לו מושג שלא כולם "עובדים אצלו" כדי לרצות אותו - הגננת, החיות, ואת. צריך להתחיל לשים לו גבולות ברורים ולתת לו כלים - מה עושים כשלא מקבלים מייד מה שרוצים - למשל ממתינים, למשל מחליטים על תחליף - אם אי אפשר את המשחק הזה אז משחק אחר, למשל לבקש יפה שוב ועוד. חשוב לא להיענות לתובענות שלו, ולא לחזק התנהגות תובענית על ידי כך שמספקים אותה "רק כדי שיהיה שקט". חשוב מאוד להיות עקביים.

ראשית, תודה על תשובותייך.
נכון, נראה לי שהבעיה הגדולה היא גבולות, תמיד בני היה שותף - אני היתה שואלת אותו "מתייעצת איתו (לגבי - קניית משחק בשבילו, לאכול - אני נותנת לו 2 אפשרויות - והוא בוחר,בגדים (תמיד היתה לו אפשרות לבחירה) ועד. עד לא מזמן הכל היה פשוט נפלא. (משנכנס לגן עיריה) הגבולות הטשטשו - הוא רוצה להחליט והוא רוצה לקבוע, השפה שלו אלימה יותר, וההתעללות בכלבה כואבת לב - ניסיתי את שיטת הסמיילי, כל התנהגות טובה זיכתה אותו בסמיילי - אך ללא הועיל. הוא באמת ילד חכם ומבין, אנו יושבים ללמוד (כשיש לו חשק - אני לא מכריחה), משחקים יחד, הוא מכיר את כל האותיות ואף לכתוב חלק מהן, יודע מספרים יש לו קליטה והבנה טובה.

שלום עמית ושרון,
כתבתם שבנכם סובל מ-ADHD, אך לא ציינתם האם מקבל כבר טיפול תרופתי. בהפרעת קשב וריכוז נהוג לתת ריטלין. אם לא מקבל ריטלין, אולי כדאי כדאי לשקול זאת, אחרי אבחון רפואי מתאים כמובן. אם כן מקבל, יש צורך לפנות לרופא המטפל לבדוק האם הטיפול יעיל. האם השמעת הרעשים הייתה קודם למתן התרופה או רק אחריה, האם היא קשורה לתופעות לוואי מסויימות וכו'.

לו שלום,
החיקוי הוא אחת מדרכי הלמידה העיקריות שלנו, גם כמבוגרים.
נשמע לי שמה שאת מדברת עליו הוא יותר ביטחון נמוך/יוזמה מועטה. קשה לדעת לפי הפרטים שמסרת, אולם ייתכן שבתך נוטה להעדיף מצבים מוכרים יותר, ובסיטואציות חדשות היא מעדיפה לראות קודם איך נוהגים האחרים ורק אחכ להגיב. אני לא יודעת כמה אינטראקציה יש לה עם ילדים אחרים, כדי שהיא תוכל להרגיש מספיק בטוחה ומשוחררת. יחד עם זאת, מרבית המצבים שבהם היא נתקלת הם אכן חדשים ומורכבים עבורה, שכן היא באמת ילדה קטנה וזקוקה לעזרת הסביבה בלמידה כיצד לנהוג.
כשקראתי את שאלתך עלתה לי התהיה באיזו מידה אתם מצפים מבתכם להפגין יותר יוזמה ו"ביטחון" מאשר אופייני בגילה. ההתנהלות שלה נשמעת לי די תואמת לגיל. לגבי התגובה כשלוקחים לה חפץ, כדאי להדגים לה איך לנהוג (שוב, חיקוי...) ולעודד אותה מה לומר לילד ואיך לנהוג. גם ילדים יותר גדולים פונים לעזרת ההורים כשהם במשבר ולא בטוחים כיצד להתמודד בסיטואציה חברתית מסוימת. אני משערת לעצמי שגם אתם מתייעצים בינכם כיצד להגיב במצבים מסוימים, למשל בעימותים בעבודה.
בהצלחה,
שירי