פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

האם לילד רגיש יש יתרון בלהשאר שנה נוספת בגן פרטי( גיל 4 ואז בעצם להיות רקשנה אחת בגן עירייה לפני עלייה לכיתה א)- חממה,יהיה יחסיתג דול לשאר הילדים או ללכתלגן עירייה ו"להתמודד"עם הקשים של יחס פחות אישי ובכך להתחשל
נטייתי היא להשאיר בגן פרטי אך אין ךלד'עתי מספיק ילדים בשכבת גילו (עוד 5 שקטנים ממנו ה4-6 חודשים)

הבן שלי בעוד 3 חודשים יהיה בן 4. יש לו אח בן 5 וחצי ואחות בת 8 חודשים.
בתקופה האחרונה יש לו פחדים בלילה וזה הגיע למצב שהוא לא מסכים לישון אלא אם כן אחד מאיתנו ישן לידו או שהוא רוצה לישון במיטה שלנו, אנחנו לא מסכימים.
ניסינו כל מיני דרכים לעזור לו להתגבר - סיפורים, שיחות הרגעה, שרביט קסמים, בובת סופרמן וכו' בנוסף קראתי את העצות כאן באתר וניסיתי כפי שכתבתי אך זה לא עזר.
אני חוששת שהמצב שבו אנחנו ישנים לידו הפך להרגל, כשהוא נרדם אנחנו חוזרים למיטה ולאחר שעה הוא שוב קם ומגיע אלינו. אנחנו במצב של עייפות תמידית וכמובן שאנחנו קמים גם לתינוקת.
אשמח לעצה....

יש לי ילדים בגילאים 11,8 וחצי ו5
סבתא חלתה בסרטן אגרסיבי וכנראה מדובר בזמן קצר מאוד .
עידכנו אותם במחלה , את הבוגרות יותר עם הסבר על איזו מחלה מדובר
את הקטנה פחות הרחבנו כמובן.

איך והאם ביכלל להכין למוות ?
הסבתא בדרך בקשר טלפוני בעיקר אנחנו גרים רחוק ממנה.

בני בן 5, זה כבר שנה שמחכה להרשם לחוג כדורגל, השנה הוא התחיל את החוג, באהבה גדולה מקשיב למאמן קולט היטב ומיישם, חבריו לחוג מאוד אוהבים אותו
ואף המאמן, ועד לנקודה מסויימת מאוד נהנה ולא היה מוטרד.
לפני כחודש וחצי אביו לקח אותו לחוג, הכל התנהל כשורה עד שאביו הלך לרכב כי שכח משהו, באותו הרגע הבחין בני כי אביו נעלם ונלחץ, יידע את המאמן כי אביו איננו, ואף אילץ את המאמן להתקשר לאביו כדי לדעת היכן הוא.
מאותו הרגע, כל התמונה השתנתה, בני מאוד מפחד ללכת לחוג פן נעלםלו, הוא מאלץ אותנו לשבת ולא לזוז מהנקודה בה ישבנו, הוא לא מרוכז בשיעור וכל הזמן מסתכל לעברנו כדי לוודא שאנו נמצאים.
היום הלך עם אביו ואחיו לחוג, שוב אביו שכח את הפלאפון ברכב וביקש מאחיו להישאר כדי שבני לא יחשוש אך לשווא, בני התפרץ בבכי ולא יכול היה להמשיך לאימון, אינני יודעת מה לעשות, אני אובדת עצות, אם בכלל להמשיך את החוג או לאו.
בנוסף אנחנו גרים בבית דו קומתי ובני מפחד ללכת לחדר שלו או לשירותים לבד מחשש שמשהו רודף אותו, הוא מפחד להיות עם הגב אלי מחשש שבדמיונו יש מישהו ומתעקש שהוא רואה אותו, מבקשת את עזרתכם המיידית.
תודה

שלום רב, אודה אם תוכלו להפנות אותי לגורם שעוד לא ניסיתי ויכול לעזור .. יש לי בן כמעט בן שש מאז שהיה בן שלוש הוא מאונן בשנתיים האחרונות בתדירות גבוהה שמפריעה לתפקודו בגן. האוננות בעיקר מתבצעת בשעות הגן . לאחר אבחון נמצא כי סובל מADHD ועל כן מטופל תרופתית ,אנו מנסים לעזור לו בכל דרך שנאמרה לנו שאולי תפחית את האוננות - דיבורים , טבלאות התנהגות , פרסים , ריפוי בעיסוק , טיפול תרופתי , טיפול פסיכולוגי , שחיה טיפולית ,הוא ילד מחונן , מקסים והיאוש מכך שהתופעה לא נפסקת הוא רב גם שלו וגם שלנו ,אודה על קבלת עצה .

שלום, בתי בת שנה ו9 חודשים מזה כשבועיים אנו חווים תופעה מדאיגה:
היא מכה את עצמה,בעיקר סטירות בראש לעיתים גם דופקת את הראש בקיר או מושכת לעצמה בשיער תוך אמירת "להוריד להוריד" מייד לאחר מכן אומרת "מכה מכה" ובוכה.
שאלתי אותה אם מישהו מרביץ לה בגן והיא נקבה בשם של אחת הילדות מהגן (ילדה בת 3) ואף חזרה יום אחד עם נשיכה בגב.
בברור עם הגננת,טוענת שלא נתקלה בילדה מרביצה לה ואף לא ראו שנשכו אותה(אך לא מתכחשת).
חשוב לי לציין שמקבלת בבית חום ואהבה ללא הרף.
שינויים שקרו לאחרונה-נכנס ילד חדש וסייעת חדשה לגן.
מאז שהכנסתי אותה לגן בספטמבר ועד היום עדיין מסרבת להפרד ממני בבוקר,מחזיקה אותי חזק ובוכה "אמא אמא" אך לאחר 2 דקות שאני הולכת היא נרגעת.
ממה יכולה לנבוע התנהגות זו?מה ניתן לעשות?
מאוד מודאגת...אין לי ספק שהצוות בגן מאוד מאוד אוהב אותה אך מאוד מפריע לי שלא שומרים בגן על הפרדה בין קבוצות הגיל כך שהיא נמצאת עם ילדים מעל גיל 3.
תודה,
תמר.

שלום

עקב תקופה ארוכה רפואית בה זכרוני בגד בי הייתי מבטיחה לילדי דברים ולא עומדת בהם, דוחה דברים וכו'.
היום אני נחשבת כיובל המבולבל, אם עלי לקבוע פגישה בשביל ילדיי הם שואלים אותי 10 פעמים אם דברתי , אם סגרתי את העניין - בקיצור התבלבלו היוצרות הם הוריי ואני ילדתם.

היום לאחר טיפול ב- B12 וכדומה אני על "הרגלים" מבחינת הזיכרון אבל השאלה הגדולה האם יש ביכולתי לשנות את היוצרות, לגרום להם לבטוח בי, לסמוך עלי.. מהי הדרך ...


תודה

בני בן 2 ו4 חודשים.
הוא עדיין לא משחק מה שנקרא משחק דמיון או חוויה כמו כן לעיתים הוא מדבר בלי הקשר לסיטואציה - חוזר על דברים שהוא שמע יום קודם או שבוע קודם. הוא גם לא משחק עם בני גילו למרות שעד גיל שנתיים הוא היה עם מטפלת ולא נחשף כמעו לילדים אחרים - הוא בן ראשון במשפחה והיה עם מטפלת על גיל שנתיים.
חוצמזה הוא מדבר תקין , יוצר קשר עין, משחק עם עצמו עום מבוגרים.
האם זה נורמלאי אצל יליד בגילו? אין לי שום נקודה להשוואה וזה מלחיץ..

שלום,
בני בן 2.5 שנים, נמצא במסגרת גנית.
הוא מאוד ביישן, מופנם ונצמד להוריו בעת שאנו יוצאים מחוץ לבית ופוגשים אנשים שאינו מכיר, או שרואה אותם לעיתים.
כשפונים אליו הוא נסגר, אינו מישיר מבט וממש נחבא אל הכילים.
אם אני איתו באיזה פעילות כמו שעת סיפור, ומציעים לו להשתתף, אז הוא נראה כאילו הוא מפוחד ולא מעז.
בגן הוא יותר מעז, יותר משתתף אבל גם לא הרבה. במסיבת חנוכה שהייתי איתו הוא בחר להיצמד אלינו ולא להשתתף עם שאר הילדים (ובכלל שמתי לב שמעדיף יותר משחק עצמי מאשר עם ילדים).
רציתי לדעת האם יש קשר בין התנהגותו זו לבין חוסר ביטחון עצמי. מה הסיבה לכך ואיך אני יכולה לשדל אותו יותר.
כיום אני רק מציעה לו להשתתף ואם אינו רוצה, מניחה לו.

תודה רבה
לאה

שלום רב,

אני אמא לתאומות בנות 9 חודשים. היום בנותיי נמצאות במשפחתון בו יש 4 ילדים, במשפחתון מטפלת וסייעת. במהלך היום הילדים יוצאים לחצר לטייל ואני מאוד סומכת על המטפלת שמקדישה הרבה לילדים.
בספטמבר הבא בנותיי יהיו בנות שנה וחצי ואני מתלבטת האם כדאי לי להכניס אותם לגן פרטי בו יש הרבה ילדים סדר יום קבוע וגירויים רבים יותר, או להשאירן במשפחתון במסגרת חמימה ואוהבת (כמובן שבמשפחתון ילדים באותה קבוצת גיל).
באזור מגוריי ישנם גנים פרטיים עם הרבה ילדים כ17 ילדים עם 3 מטפלות לי נראה המון.
אנ מאוד מתלבטת בעניין ואשמח עם תוכלו לעזור לי.

שלום,
בתי בת 4 ועברה 2 שינויים משמעותיים הראשון , נולדה לה אחות בחודש אוגוסט והשני, בספטמבר נכנסה לגן חדש שבו אינה מכירה אף ילד וגם לא את הצוות. בעקבות השינויים הנ"ל עברנו כולנו כמשפחה תקופה לא קלה. היא בכתה המון ,בדקה גבולות ועשתה דווקא.לפני חודש וחצי הכל חזר לשגרה ובבית הכל מתנהל כרגיל כלומר חזרה להיות ילדה שמחה פעילה ופלפלית כמו שהייתה תמיד. אבל בגן עדיין יש לה קשיים בכל בוקר בשעת הפרידה היא בוכה ברמות שלא ניתן לתאר והבנתי מהגננת שלוקח לה כרבע שעה להירגע . היא לא משחקת, לא מדברת, לא קמה מהכיסא ולא אוכלת במשך הבוקר בכלל. כל היום היא יושבת עם המוצצים (3 במספר אחד בפה ושניים ביד) .
הגננת והפסיכולוגית של הגן החליטו שצריך לשלוח אותה לגן ללא המוצצים בטענה כי הם גורמים לה לשליטה ,כביכול ברגע שהם נמצאים אצלההיא מחליטה אם לדבר לשחק או לעשות כל דבר אחר . לא הסכמתי לשלוח אותה ללא המוצצים בטענה כי היא לא גמולה ממוצץ וזה איזשהו צורך שלה וכשאנחנו נחליט ביחד איתה כי היא מוכנה לגמילה אנו נבצע זאת .כמו -כן אמרתי לגננת שתמצא את הדרך לגרום לה לוותר על המוצץ ולהשתתף בפעילויות הגן .למשל להציע לה לשים אותם בתא שלה. היא לא מסכימה ואומרת כי היא תיקח אותם ולכן היא פשוט לוקחת לה אותם בתחילת היום כשהיא מגיעה לגן ומחביאה לה אותם. ובסוף היום מחזירה לה אותם דבר שגורם לביתי לא לרצות ללכת לגן.
האם ההתנהלות של הגננת נכונה ?

היי,

שמי מירב ואני אמא לילד בן 5 וילדה בת 3 חודשים.
השנה בני בן החמש נכנס לגן עירייה בני ילד מקסים עם לב זהב, אך הבעיה העיקרית שהוא פותר בעיות עם הידיים, כלומר מרביץ.
יש עוד כמה ילדים מסוגו בגן ואין יום שאני מגיעה לגן ולא מספרים לי שהוא הכה ילדים.
לדוגמא: ילדה תפסה את מקומו לאחר שקם כבר ממקום זה אז הוא אמר לה שאם היא לא תזוז הוא יכה אותה ובאמת לאחר מכן בעט בה.
הגננות אומרות שהוא ילד מקסים אבל לפני שהוא חושב שקורה לו משהו קצת מתסכל קצת לא לרוחו ישר מרים ידיים ומרביץ לאחר מכן חושב ומצטער על כך.
אין בו רוע הוא ממש מקסים והלואי והם יצליחו להכיר אותו בגן כמו שאני מכירה אותו.

בבקשה עזרה, הכוונה.

תודה אמא מודאגת

קוראים לי שירן והילד שלי בן שלוש ישן כל יום בסביבות 10 ,11 בלילה האמנם אני עובדת משמרות לפעמיים גם ערב ניסיתי להפסיק את שנת הצהרים וכרגע הוא ישן בתשע עדין זה מאוחר לגיל שלו מה עושים?

בתי בת השנה וקצת מאד עקשנית.
יודעת בדיוק מה רוצה,מתעקשת להשיג זאת
(אוכל מסויים,צעצוע או אפילו סיגנון הירדמות).
אני יודעת שלהיות דעתנית ישנם גם יתרונות רבים,אך לעיתים נדמה לי שלא מדובר בתינוקת
אלא בילדה ממש שלא מוותרת,מתעקשת דווקא לגעת בדברים אסורים(עציצים,מכשיר DVD ועוד)
ומכשלא מקבלת רצונה-פוצחת בבכי מזוייף,משליכה חפצים/משליכה עצמה לרצפה.
האמת שכל ניסיון להרגיל אותה לא צלח כל כך,אם מדובר בסיגנון הירדמות,צורת ישיבה ועוד.
האמת שזה ממש מתיש!
האם זה מאפיין את בני גילה?
איך מתמודדים עם כל זה?

שלום רב...
אני רכזת הדרכה במועדונית ויש אצלנו ילד מקסים בן 6 בכיתה א' שעושה א ת צרכיו באופן כמעט קבוע במכנסיים. גם אם לא, אז תמיד יש ריח לא נעים לידו, ריח של צואה.
אני מבינה שההתנהגות הזאת נובעת לרוב בגלל הפרעות רגשיות וככל הנראה במקרה שלו זו באמת הסיבה. הוא מגיע מבית לא בית, כלומר, אמא שאינה מטפלת בו בכלל, אבא לא קיים כרגע אם בכלל והסבתא מטפלת בו בשאר האחים שלו ובנוסף בילדים של הילדה השניה שלה.
העניין הוא שהמצב לא נעים לאף אחד מהקבוצה. לא נעים לילד עצמו ולא נעים לשאר החברים שלו.
אני מבחינה בתחושת הבושה שלו כשמאשימים אותו שיש ריח לא נעים לידו. וזה מגביר את מעגל הקסמים. הפתרון שהמדריך לפניי מצא הוא לשלוח אותו עם אחיו הגדול ממנו בכמה שנים שבמקרה גם בקבוצה שלנו הביתה על מנת שילד המקסים הקטן ישטוף את עצמו ויחזור נקי למועדונית.
אני חושבת שזה לא פתרון.....אני מאוד רוצה לדבר עם אמא של הילד ואפילו הסבתא.
וגם אפילו עם המורה בבית הספר, שתנסה גם לחזק את עמדתי בעניין שחייבים למצוא לכך פתרון.
השאלה היא מה הפתרון כשיש אמא שכל כך לא מחוברת לילד שלה ואין כל אפשרות מבחינתה להיות מודעת בכלל לבעיה הזאת.
בנוסף, זה נושא מואד רגיש איך אני בכלל פונה לאמא או לסבתא ומבקשת מהם לשתף איתי פעולה בנושא הזה.
אשמח לקבל עזרה, הילד הזה חשוב לי מאוד!
תודה ושבוע נפלא