פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום הגר,
בעיקרון הדרכת הורים מיועדת להורים, כדי לתת להם הכוונה איך להתנהג עם הילד כך שהבעיה שבגללה פנו תיפתר או תפחת.
האמת היא, שברוב המקרים, קשה מאוד לעבוד באופן של הדרכה בלבד, כלמור במתכונת של טיפים או "עשה ואל תעשה" ויש צורך להיכנס לפעמים לתכנים טיפוליים עם ההורים כדי לסייע להם להתגבר על מקומות בהם הם לא מצליחים ליישם את ההדרכה שניתנת להם.
לדוגמה, הורים רבים יודעים שצריך לשים גבולות אבל מתקשים ליישם זאת. בהדרכת הורים שמתפקדת לפעמים כסוג של טיפול להורים אפשר לראות מאיפה החסימה נובעת, למשל אם מדובר בהורים ששמו להם הרבה מדי גבולות כילדים והם לא יכולים לסבול את זה, ועד שזה לא ייפתר, הם לא יוכלו לשים גבולות לילד ולא משנה כמה יסבירו להם איך עושים את זה.
מקווה שהבהרתי.

שלום מונה,
זה קשה, מאכזב ומלחיץ במידה מסויימת כשהילד שלנו לא מפותח כמו שהיינו רוצים. אפשר להבין אותך. הילד כנראה חש את הלחץ שלך, וזה מלחיץ גם אותו. הוא מרגיש שהוא כבר התחיל, כביכול ללכת בית ספר, והוא לא עומד בדרישות. הוא מבין שלא הולך לו כמו שאת רוצה, ושאת מנסה לדחוף אותו לעוד, וזה מכאיב לו והוא חסר אונים.
תנסו להרפות, להכיר בזה שלילד שלך ילך בשלבים מסויימים יותר לאט. אף אחד לא מושלם, ויותר חשוב שהוא ירגיש אהוב מאשר שהוא ידע להשחיל חרוזים.
כשאת יושבת איתו ביחד על עבודה של מוטוריקה, תנסי ליהנות מכך, לעשות את זה בכיף, לעשות מזה משחק ולא לשדל אותו להספקים ולהישגים. מה שהולך הולך, ומה שלא לא נורא, אפילו שהגננת לא מרוצה מהתוצאות עדיין.

תודה רבה לך סמדר,וכמובן לתת אהבה זה כיף.ואני תמיד משתדלת לעשות סביבה כיפית בזמן המשחקים אבל הוא בהתחלה מסרב.ובהיותו נולד פג אנני ממהרת שיעשה הכל.אבל בכדי לעלות לכתה"א" צריך להיות בשל.כולנו יודעים ובטוחים שזה לא קל.היום אני יודעת ובטוחה שכתה"א" זה לא גן "ועוד פעם בעיני הוא מקסים.ואינני משווה אותו לאף אחד,".אם הילד לא בשל אינו יכול להתקדם,ולצערי הרב בכתה"א" מעמיסים על התלמידים.ובנסיון קודם עם הילדה הבכורה שעלתה לכתה"א"בשלה.היתי מרגישה שיש קשיים למרות שהיתה ועדיין מצוינת,אז איך זה עם ילד במצבו של בני?ומה אפשר לעשות.
"סליחה שאני לא מספיק יכולה להסביר את המצב בבהירות יותר כי שפת האם שלי היא לא עברית".

שלום מונה,
האם זה כזה אסון שהוא לא יעלה לכיתה א'? אם ילד לא בשל הרי יש אפשרות לא להעלות אותו? אולי צריך להשלים איתה במקום להלחיץ את הילד. אז הוא יחכה עוד שנה, הרבה ילדים לא עולים בזמן. אני מבינה שקשה לקבל את זה, אבל לפעמים עדיך לעשות עבודה עם עצמנו ולקבל את המגבלות מאשר לגרום לילד להרגיש שהוא מאכזב אותנו ובסוף הלחץ גם לא עוזר.

מבחינתי אין לי בעיה שישאר עוד שנה בגן חובה אם זה צריך,אבל האם זה כן יעזור ויפתור אה הבעיה,ואיך זה משפיע על הילד עצמו?כי בראש ובראשונה הוא"עצמו" הכי חשוב לי.!!

שלום מונה,
השאלה איך זה ישפיע עליו קשורה מאוד במה שאת תשדרי לו. כרגע אני מתרשמת שאת משדרת לו הרבה לחץ וחוסר שביעות רצון, וזה פוגע בו. אם תשדרי לו שזה בסדר שהוא נשאר עוד שנה בגן, זה יהיה בסדר גם לו. הוא בעצמו אמר לך - אני לא רוצה ללכת לבית ספר. יותר מזה?

תודה רבה ואני מקווה לקבל תמיד יעוץ ממך כשצריך...

שלום סי,
צריך לברר למה הוא מציק. יכול להיות שזה בגלל שהוא לא יודע ליצור קשר בדרך אחרת. אז צריך ללמד אותו, איך פונים לילד, איך משחקים ביחד, איך מוותרים לפעמים, איך ממתינים לתור, וכו'.

מיכל שלום,
זו תחושה מאוד לא נעימה להגיע עם הילדה שהיה לך ככ נעים איתה בעבר, למצבים כאלו כיום.
ילדות בגיל של בתך מגלות רצון עז בקשר קרוב ואוהב עם אביהן. זהו חלק טבעי מההתפתחות, במסגרתו הילדה מבינה שבעתיד היא תהיה בזוגיות עם גבר, וכעת הגבר העיקרי של חייה הוא אביה. ילדות בגיל זה מחפשות את חברת האב, מפנטזות על חתונה עמו ומנסות לשמח ולרצות אותו, כפי שכתבת. קשר אב-בת בריא בגיל הזה, הוא בסיס ליצירת זוגיות טובה בהמשך, עם דמות של גבר אחר. ההסבר הזה הוא כמובן מתוקצר ופשטני, והתקופה נקראת לעתים "השלב האדיפלי". כפי שכתבתי , זהו חלק נורמטיבי מההתפתחות התקינה.
כחלק מהתקופה הזו, ילדות לעתים "נאבקות" באמא. וגם זה טבעי. אולם נראה לי שמאוד קשה לך עם בתך, היחס השונה שהיא נותנת לאביה ולך. אני חושבת שכדאי מאוד שתחשבי על כך שבתך לא שכחה את כל ההשקעה והחום שהיה לכן יחד, אלא היא כרגע מסוגלת לצאת מהקשר הקרוב שלכן ולבחון קשרים נוספים. אולי תחשבי קצת בינך לבין עצמך, מה זה עבורך שאת משקיעה הרבה אבל אבא מגיע מאוחר ו"קוטף את הפירות". כמובן, שעם ההבנה לשלב ההתפתחותי ולצרכי הגיל, יש תמיד להקפיד על גבולות ועמידה בסנקציות שציינת בפניה.
בהצלחה,
שירי

שלום ריקי,
אם בנך לא רוצה ללכת לפסיכולוג עדיין אתם יכולים לפנות להדרכת הורים אם אתם רוצים, כדי לקבל הדרכה איך לנהוג איתו.
באופן כללי אני יכולה לייעץ לך כרגע שכדאי ללמד אותו עוד דרכי תגובה מעבר להבלגה מצד אחד או התפרצות מצד שני.
אם את מציעה לו רק להבליג, הוא לא מוכן, כי אז הוא מרגיש שלא נתנו ביטוי לצד שלו בסיטואציה. לעומת זאת אפשר להציע לו לדחות את התגובה אחרי שיחשבו עליה, להגיב בדרך אחרת - למשל לדבר עם המורה אחרי שהיעור ולהסביר לה שנפגע או שתגובתה הייתה לא צודקת, לבקש התערבות של מבוגר בסיטואציות מסויימות, ועוד פתרונות.
בנוסף, אם את חשה שהוא מפונק כמו שאמרת, כדאי שתגשו להדרכת הורים כדי לקבל המשך הדרכה לגביו, מעבר לזה שילד בן 8 לא מחליט אם הוא רוצה ללכת לפסיכולוג או לא, פסיכולוג זה לא חוג, אלא צורך כמעט רפואי. עצם העובדה שאם הוא לא רוצה אתם לא לוקחים אותו כבר יש בה כדי להסביר את ההתנהגות שלו...

סמדר בקר טוב
תודה על התייחסותך לשאלתי.
הסברתי את עצמי, כנראה, לא מספיק ברור.
גם אני הצעתי לו את דרך התגובה שציינת, ועל כך אני מדברת עימו יום יום
כשכתבתי "להבליג" הכוונה היתה לאותו רגע, ולשוחח עם המורה בתום השיעור.
אך הילד לא מצליח ליישם זאת.
אינני מתכוונת , לחלוטין, לוותר בעניין הטיפול הפסיכולוגי, רק שרציתי להיות בטוחה
שאני פועלת נכון..
תודה ושבת שלום

שלום ריקי,
את בהחלט פועלת בכיוון הנכון, נשמע שהילד זקוק לעזרה לגבי איך להשלים עם המציאות בחיים גם כשהיא לא מוצאת חן בעיניו. וזה לא הולך בקלות...

תודה רבה ושבוע טוב

שלום הדר,
זוהי התנהגות טבעית של הרבה ילדים. אם אחר כך הוא משתלב בקלות אז אין לכם מה לדאוג. תנסו לא לקחת את זה קשה, יכול להיות שהוא מושפע מקושי לא מודע שלכם לשחרר אותו, אולי אתם מודאגים, או לא סומכים והוא מרגיש את זה.
ילדים בגיל הזה גם מכים ונושכים, זה חלק מהשתלבות בגן של ילדים קטנים שעוד לא לגמרי מבינים. תפקידה של הגננת להגן ככל יכולתה.
תנסו לדאוג פחות ולשדר לו שהגן זה מקום טוב עבורו (אם אתם מאמינים בכך כמובן, אם לא, אז צריך למצוא פיתרון אחר).

לאמא שלום,
את מוטרדת מחששות רבים, אשר יש להם בסיס מציאותי. אין ספק כי השינויים הרבים לא יהיו קלים עבור בנך ועבורכם ההורים. אולם אין סיבה שהקושי יהיה כה רב עד לכדי מניעת המעבר. אני מתארת לעצמי שעשיתם בעצמכם את השיקולים בעד ונגד ההחלטה וקיבלתם אותה בצורה מושכלת.
יש לצפות למצוקה זמנית, לעצב, כעס, הסתגרות והיצמדות אליכם בתקופה הראשונית. יחד עם זאת יש מספר דברים שתוכלו לעשות כדי להקל עליו בשינוי: רני מסכימה עם ההנחה כי ילד בגילו זקוק לחברת בני הגיל. לכן, במידה ויש לכם אפשרות לעשות זאת, עדיף שאחד ההורים יהיה פנוי אליו כמה שניתן ותתחילו בגן בימים קצרים. הילד יהיה זקוק לכם הרבה יותר מבעבר, וכדאי שיהיה עבורו הורה זמין. כמו כן, כדאי לחפש גן דו לשוני, אני מתארת לעצמי שאינכם הישראלים/היהודים היחידים שנתקלו בבעיה זו. לגבי ההריון הנוסף, זהו עניין אישי אולם כיוון ששאלת - הריון ולידה יעצימו את הקשיים וההתמודדויות של הילד ושלכם, ולטעמי עדיף לדחות את הכניסה להריון לתקופת המעבר. כך לפחות יהיה זמן מספיק להסתגלות עבור כולכם, לפני שהרחבת המשפחה תשנה את האיזון שנוצר ותזמין התמודדויות חדשות.
בהצלחה!
שירי

שלום אמא,
נראה לי שחשוב להבהיר לו בצורה מאוד נחרצת, שאסור להתנהג כמו שהילדים האלה מתנהגים. ובנוסף להגיד לו שאת לא מוכנה שהוא ידבר על עצמו כך. צריך להגיד לו שהוא ילד נפלא ומדהים, ואת לא מכונה שאף אחד יקרא לו בשמות, לא הו בעצמו ולא הילדים האלה. כדאי גם לדבר עם הגננת על כך שצריך להיות מדובר בגן על כך שילדים גדולים צריכים להתייחס יותר יפה לילדים קטנים ואסור להשתמש באלימות לא מילולית ובטח לא פיזית. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד שכדאי שתשמשי במסר יותר נחרץ, מעבר ל"לא כדאי לך לשחק איתם" אלא הם עושים משהו אסור, וכך לא מתנהגים. אחרת הוא נשאר עם הרושם שמי שלא מושג הוא דווקא שווה יותר, במקום להבין שמי שלא מושג ומתנהג לא יפה - הוא לא ראוי.

סמדר, אני מקבלת את מה שאת אומרת. אבל מה לגבי עניין ההתעלמות שהוא פחות חד משמעי.
מה אני עןשה במצב בו אני רואה אותו "מחזר" אחריהם ושהם מתעלמים ממנו? זה קורה לעיתים מול העיניים שלי ואני לא יודעת איך להגיב. אשמח לשמוע מה את חושבת על כך.

שלום אמא,
מדובר בילד קטן, ונראה לי להגיטימי בהחלט אם את רוצה להתערב, לגשת אליו, להגיד לו : " הם מתנהגים אליך לא יפה, אנחנו נלך לחפש חברים אחרים".

שלום יעל,
לגבי הבת הקטנה, אכן יש אנשים שלוקח להם יותר זמן להתעורר מאשר לאחרים. אין לי פיתרון קסם בשבילך, אלא רק להעיר אותה מוקדם מספיק כדי שיהיה זמן לכל הטקס הזה.
לגבי הבת הגדולה, יכול להיות שזה פסיכולוגי, אבל לא נשמע לי שהבדיקה הרפואית מוצתה. סחרחורת יכולה להיגרם ממגוון סיבות שאני לא שומעת מהתאור שלך שהרופאה בדקה אותן. לכן אם היא ממשיכה להתלונן על כך אולי יש מקום לבדוק עוד.
במקביל אפשר לשאול את הילדה אם יש קושי כלשהו בבית הספר.

שלום סבטה,
אין ברירה אלא לסבול כמה ימים של בכי חזק. כשהיא בוכה, צריך כמובן לשבת לידה ולהרגיע אותה, אבל לא לקחת אותה למיטה בשום אופן, עד שהיא תתעייף ותתרגל.

שלום אסף,

אני מצטרפת להנחתכם שמדובר במשהו שקשור לאח החדש שעומד להיוולד. אני חושבת שיש דרך ביניים בין התעלמות מוחלטת לבין התעקשות. וזה נכון לכל הסימפטומים שילדים מראים. הילדה מראה שיש לה קושי דרך החזרה למוצץ, התעלמות היא גם התעלמות מתקשורת שלה על הקושי, שאולי היא מנסה להעביר. אפשר לדבר איתה על האח החדש, בלי קשר לעניין המוצץ, למשל שכשיבוא אח תינוק, הוא יהיה הכי קטן בבית והיא תהיה אחותו הגדולה. ויכול להיות שגם לה יתחשק להיות לפעמים הקטנה עוד פעם. והיא צודקת, ילדים לא יכולים לגדול בבת אחת, רק כי נולד להם אח. לכן חשוב שהיא תדע שאם מדי פעם יתחשק לה לחזור למוצץ ולהרגיש קטנה, היא יכולה, ואחר כך היא יכולה לחזור להיות גדולה שוב.

שלום ג'ני,
כדאי מאוד שתפנו לטיפול באיזור מגוריכם. אתם יכולים לפנות באופן פרטי או במרפאה ציבורית. בררו עם פסיכולוגית בית הספר או דרך קופת החולים לשכם על האפשרויות.

שלום מורן,
ילד שגונב זה לא קשור לחוסר חומרי, או אם יש לו דברים או אם אתם קונים לו או לא. זה יכול להיות קשור לחסך ריגשי כלשהו. יכול להיות שהוא שחלק מתשומת הלב שפעם קיבל, או התייחסות מסויימת שהוא אוהב, היום הוא מקבל פחות ממנה, או בגלל הולדת אח, או בגל שינוי כלשהו אחר שחל במשפחה. באופן לא מודע הגניבות הן נסיון להחזיר חזרה משהו ריגשי שהיה לו פעם וחסר לו.
זו יכולה להיות גם תגובה לכניסה לכיתה א' למשל. תנסו להיות קשובים אליו, בידקו האם אומנם הוא מקבל פחות תשומת לב או לא את אותה תשומת לב שהוא היה מקבל, שוחחו איתו ושאלו האם יש משהו שמציק לו (לא בטוח שהוא ידע להגיד, אבל לפחות הוא ידע שחשוב לכם לשמוע, ואולי ישתמש בזה בהמשך).
או שמשהו מכעיס אותו והוא עושה דווקא, גם את זה כדאי לבדוק, האם הוא מרגיש שמישהו לא הוגן איתו?
בנוסף כמובן שלא צריך להסכים ולהשלים עם הגניבות, אך אין טעם להכנס להיסטריה ולהיות נורא מזועזעים, הוא בסך הכל ילד קטן עדיין.

דיברתי איתו בסוף השבוע והוא לא כל כך שיתף פעולה ואפילו בכלל הוא כזה גם לא ממש מקשיב כשאני מדברת איתו על נושאים חשובים ואני באמת לא יודעת איך למקד אותו???
לא קיבלתי תשובות רק הוא שמע לדברים שאמרתי ובסוף גם התעצבנתי כי כשדיברתי איתו הוא התחיל לדבר על דברים אחרים ולא קשורים וזה ממש הכעיס אותי שלא הצלחתי להגיע אליו.
יש לו עוד 2 אחים קטנים והוא הבכור ואני בהריון בחודש 5 והוא יודע, השאלה באמת ש"מטרידה" אותו בזמן האחרון זה שהוא שואל כל הזמן אנשים"כמה אתם במשפחה"? ואז הוא נראה מתלהב להגיד כמה אנחנו ושאני מצפה לעוד תינוק והוא גם כל הזמן שואל אותי מתי אני מוציאה כבר את התינוק והוא מספר לכולם עושה רושם שהוא דיי מבסוט מהעניין.
סה"כ הוא ילד ממש טוב וחבל לי שאני בזמן האחרון מתפרצת עליו המון ומענישה אותו על בסיס יומי בגלל התנהגות שלו. הוא נורא משתולל עם האחים שלו וממש מתפרע בבית ולא מקשיב לי כשאני אומרת לו להפסיק או כשאני מבקשת ממנו ללכת למקלחת או להשים נעליים או כל דבר אחר הוא פשוט לא מקשיב עד שאני מרימה את הקול או מענישה אותו , אני פשוט צועקת עליו ומענישה אותו בלי סוף ולא נראה לי שהוא כל כך מתרגש מזה כי גם נראה לי שהעונשים שלי לא מי יודע מה טובים במיוחד שאני לא מתמידה בהם כי מרוב עונשים כבר כואב לי הלב
בקיצור הוספתי המון אשמח לקבל שוב פעם את העיצה המקצועית שלך
תודה רבה
מורן

שלום מורן,
לפעמים אנחנו מצפים מהילדים הבכורים שלנו כל מיני דברים, כי הם הכי גדולים ואנחנו שוכחים שהם עדיין קטנים.
בואי ניקח לדוגמה את התסכול שלך מהניסיון לשוחח איתו בסוף השבוע. קודם כל מי אמר שאלה דברים חשובים? אלה דברים חשובים לך, לא זה לא ברור למה זב חשוב, הוא עוד קטן מדי בשביל להבין דברים כאלה.
דבר שני, תלוי גם איך מדברים איתו. חשוב לדבר עם ילד כמו לילד.להתאים את המילים והטון לרמה שילד אמור להבין. את גם לא אמורה לקבל תשובה. הוא לא מבוגר, הוא לא חייב לענות על הציפיות משיחה כמו עם אדם מבוגר. אולי הוא עוד לא לגמרי הבין. אולי הוא עוד צריך לחשוב על זה. אולי הטון שלך כעוס וחסר סבלנות והוא קצת נבהל ומנסה להעביר נושא כדי לשמח אותך שוב?
את בעצמך מודעת לכך, שאין לך כל כך סבלנות אליו, את צריכה שהוא יגדל מהר, יבין מהר ויתחשב בך כי יש לך עוד שני ילדים ואחד בדרך. האמת שאת צודקת, את כנראה זקוקה ליותר עזרה, אבל זה לא פייר להפיל את זה עליו, הוא עוד קטן מדי. אני לא מתכוונת שאת מבקשת ממנו עזרה שישמור על הילדים וינקה את הבית, אני מתכוונת לכך שאין בליבך מקום יותר לצרכים שלו כילד קטן, והאמת היא, שהוא עדיין ילד קטן.
לדעתי הוא גונב כי מנסה באופן לא מודע להחזיר לעצמו משהו שפעם היה לו וכואב לו ומכעיס אותו שזה אבד לו. והמשהו הזה הוא יחס יותר אוהב וסבלני שהיה לו ממך.
לכן אני מציעה לך, אם יש לך אפשרות, להשיג הרבה יותר עזרה מאנשים מבוגרים, בעלך, משפחה מורחבת וכו', ולפנות זמן איכות לבנך הבכור. זמן שיהיה חופשי מדרישות, רק כיף, חום ואהבה, ושייתנתן לו בזמנים קבועים שבהם עלייך לעמוד בעיקביות. ותנסי להוריד את הציפיות, הוא לא אמור להקשיב ולדבר איתך כמו מבוגר, אלא כמו ילד.

אני אשתדל לאמץ כל מילה ומילה שרשמת לי כאן
תודה מורן

שלום דיאנה,
יכול להיות שהגן הוא מסגרת קצת המונית עבורה והיא מתבטאת טוב יותר בקהל מצוצם יותר. לא צריך לדאוג כל כך הרבה, ולתת לה להיפתח בקצב שלה. ראית בעצמך שכשכולם עשו מזה עניין זה סגר אותה, אז לא לעשות עניין. אפשר להציע לגננת לפנות אליה, בתוך קבוצות קטנות קודם כל ואחר כך, רק אחרי שזה הולך טוב לנסות ליד כל הגן., ואם זה לא הולך, לא להציק לה.

שלום סמדר
תודה על תגובתך , אני מנסה לתת לה את הזמן שלה , אבל לפעמים נדמה לנו שהיא פשוט צוחקת אלינו , היא מבינה הכל , שאנחנו דואגים וזה
שאלתי אותה עם היא רוצה לגן אחר , אז היא אמרה שלא ושאם אני אעביר אותה אז גם בגן חדש היא לא תדבר ,
ניסיתי לחזק אותה ולהגיד לה שהיא יכולה ושהיא חזקה וכבר הסכמנו שהיא תדבר בבוקר באנו לגן והיא מחייכת ושותקת.
אולי יש לך רעיון איך אפשר לעזור לה , כי אני לא מבינה איך ילדה שכל כך אוהבת לדבר יושבת 8 שעות בגן ושותקת.

שלום דיאנה,
נשמע לי שאת קצת לקוחת את זה כמו עלבון כאילו הבת שלך עושה לך דווקא, ואולי זה כבר קצת נהיה ככה. ככל שאת לוחצת על זה את מחמירה אתך המצב. תנסי להרפות. זו הבחירה שלה כרגע, היא לא מרגישה שיש בו בעיה ולכן אין לה אינטרס להפסיק את זה אלא דווקא להמשיך כי היא מרגישה שמכריחים אותה וזה לא נעים לה. תניחי לה.

שלןם סמדר

לבת שלי יש בסוף החודש יום הולדת בת 5 , לפני כחודשיים אמרתי לה שאם היא לא תתחיל לדבר אז אני לא עושה לה מסיבה וגם לא חוגגת בגן , שום מתנות - כלום . וזה נורא כואב לי שלא תיהיה לה מסיבה , האם עשיתי נכון ?

שלום דיאנה,
לא, לא עשית נכון. אני ממליצה לך שוב להפסיק ללחוץ על הילדה את רק מחמירה את המצב שלה.
מעבר לזה שבעונש כזה את פוגעת בה בצורה קשה ביותר, זה לא שווה את זה.
נראה לי שגם את במצוקה לא פשוטה. לא יכול להיות שגם לא נעים לך להיות במצב שבו בחגיגת יום ההולדת שלה הילדה שלך תשתוק, ובמקום יום שמח זה יהיה עבורך יום מכאיב.
אני ממליצה לך בחום לפנות להדרכת הורים.

שלום רב, נא התייחסו לפנייתי....תודה רבה.

שלום ריקי

האם יש לך משהוא להמליץ לי ?