פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני ילדה בת 10 ועכשיו חופש
אני והחבורה שלי קבעמו ללכת להיפגש באם המושבות החדשה בלילה בשעה 8 עד 10 והם לא מרשים איך לשכנע לענוותתת דחוףףף

יש לי ילד בן 6, חברותי ואהוב. לפני כחודש הוא ביקש מילדה בגן להראות לו את איבר המין והיא ניגשה לגננת. לאחר כחודש הוא ביקש ממנה שוב שהיא תראה לו והוא יראה לה וזה אכן קרה וראתה אותם הסייעת. הסברנו לו שמדובר באזור אישי ולכל אחד יש איבר מין שונה (בנית ובנות) קנינו לו בובה והוא קיבל עונש בגן לא לצאת לחצר במשך שבוע. כלומר הבין שזה אסור אך קיבל מענה לכל שאלה שהיתה לו. היום שוב פנתה אלי אמא בטענה כי הוא ביקש מבתה (ילדה אחרת) להראות לו את איבר המין והיא הראתה לו. שאלתי אותו מה הסיבה והוא ענה שהוא רוצה לראות איך זה נראה ומאיפה יוצא הפיפי. בגלל שמדובר כבר בשני מקרים שונים ובגלל שהסברנו לו על כך והוא קיבל עונש והבין שזה אסור אני אבודה. לא רוצה שיווצרו לו בעיות בגן ואני רוצה לעזור לו. מה ניתן לעשות? האם כדאי לפנות ליעוץ \ טיפול פסיכולוגי?
תודה אמא מודאגת

שלום,
אח שלי בכיתה יא' בן 16. הוא סובל מדיסלקציה.
הוא תמיד היה ילד קשה אך בזמן האחרון זה כבר מוגזם. הוא מפספס ימי לימודים וכשכן הולך יוצא בשעה 10 או 12 במקום 8.כששואלים אותו למה לא הלך הוא נותן תירוץ ובימים מסוימים הוא מחפש סיבות ללמה הוא לא הולך לדוג': עצבנתם אותי, ביקשתי שיביאו לי גרביים כי לא מצאתי ואף אחד לא עזר לי. כיבו לי את הדוד. לא משנה מה נאמר הוא לא ישתכנע .ברור לנו ששום סיבה לא אמיתית והוא רק רוצה להישאר בבית.

ניסיתי לפנות אליו מבלי לשפוט אמרתי לו שאני יודעת שקשה לו בלימודים ואני כאן אם הוא צריך עזרה שתמיד יבוא אלי ושל יוותר על עצמו ועל הלימודים גם אם קשה וסיפרתי לו על הנסיון שלי בלימודים ושישקיע עכשיו שלא יצטרך להשלים מאוחר יותר. ההורים שלי כבר די וויתרו, הם אומרים לו מה הם חושבים וזהו.

היום אמא שלי אמרה שנזמין אוכל.(לא הייתי בסלון) כנראה חלק ממי שישבו בסלון אמרו שאין צורך ונכין לבד.הוא התעצבן והזמין ארוחה של שניים רק לעצמו בשווי מעל 100 ש"ח. לא נתנו לו כסף אז הוא הזמין כי ידע שכשהמשלוח יגיע ההורים ישלמו.והם שילמו. הוא לקח הכל לחדר שלו. הלכתי לדבר איתו ושאלתי למה עשה זאת. הוא אמר שלא שמעתי את השיחה בינהם ואני לא אבין. הסברתי לו שהוא מצער אותם ושבכל מקרה גם אם הזמין לפחות היה מזמין משהו זול יותר. הוא ענה לי שהוא עשה את זה בכוונה להורים.

מקרים דומים ימשיכו לקרות. וההורים שלי יוותרו כי מה הם יכולים לעשות? הוא לא מקשיב. גם אם נוכיח אותו על טעותו זה לא יעזור. הוא תמיד חושב שהוא צודק.(גם אם יודע שטועה) כשהוא משקר גם אם אראה לו במצלמה שהוא שיקר יכחיש בכל תוקף כאילו מאמין לשקר של עצמו. הוא קשה ועקשן מתווכח תמיד כאילו מבין ויודע הכל כשכלום אינו יודע. יכול לקרוא למשהו וכשהמשהו הזה לא בא אליו יכול להמשיך לקרוא לו במשך שעות. עושה מה שבא לו ואח"כ הוא מאשים את ההורים שלי שלא החזיקו אותו- רואים שהוא לא מאמין כשהוא אומר זאת .הוא יודע שאם ימשיך בהתנהגותו יקבל מה שרוצה.
בבית זה הולך לו ,אבל בתור אחותו מדאיג אותי שהוא יסתבך בחוץ כי שם לא יקבלו התנהגות כזו. הוא עוד שנתיים ילך לצבא שם גם סיבה טובה לא תתקבל.
למי ניתן לפנות לעזרה? האם פסיכולוג? האם מסגרת קשה יותר?
תודה.

שלום,
בני בן 3.5, ילד מקסים, שקט וחכם מאוד. יחד עם זאת יש לו בעיית ביישנות/רגישות מאוד גדולה שמפריעה לו בתפקוד היומיומי.
הוא כל כך ביישן, אין לו חברים, הוא לא אוהב לשחק עם ילדים בגילו בכלל. הוא תמיד טוען שהם כועסים עליו גם כשזה לא נכון כלל.
והוא רגיש כל כך שכל דבר הכי קטן מקפיץ אותו, לדוגמא: במסיבת הפורים בגן הוא בכה כל הזמן, לא רצה להיות עם התחפושת, לא רצה להצטרף לשאר הילדים (שדווקא באו אליו וחיבקו אותו ורצו לשחק איתו) הוא פשוט סירב לשתף פעולה ורק בכה.

אני כבר לא יודעת מה לעשות, הדבר מטריד מאוד ואני מאוד רוצה להעניק לו עזרה ולא יודעת איך לעשות ולמי לפנות.

אודה לכם על עזרתכם.

שלום , בני בן 8 .. ילד חכם וחמוד אך הוא תמיד מחפש תשומת לב מהסובבים ע"י התנהגויות מעצבנות כמו התנגדות לכל דבר מוסכם בין בני המשפחה . ביקורתי ומקטר כל הזמן.
יש עוד שלושה ילדים במשפחה, ילדה בת 14 , ילד בן 12 , ילד 6 .
אני מתעצבנת עליו בכל פעם שהוא מתנהג כך , מרגישה שאני לא סובלת אותו ואפילו לא מרגישה אהבה כלפיו .
אני אפילו חושפת את הרגשות כלפיו ואומרת לו שאני לא סובלת אותו . אני ובעלי משוחחים כל ערב בנושא הזה ומסכמים שאנחנו צריכים להיות סובלניים אך הוא שוב ושוב מתנהג בצורה בלתי נסבלת.
המורה אומרת שהוא ילד חברותי אבל הוא ביקורתי כלפי חבריו ואיני יודעת את מי הוא אוהב ואת מי לא ..
לציין שהבן הצעיר בן ה 6 נחשב לילד חמוד מאוד , חביב ומוערך ע"י אחרים וגם אני אוהבת להיות בקרבתו יותר .
אני יודעת שאני צריכה לתת את מלוא תשומת הלב לבני בן ה 8 אך אני לצערי לא מצליחה .
אשמח לקבל את עזרתכם

שלום, אני מטפלת בתינוקת מגיל ארבעה וחצי חודשים (כיום בת שנה וחצי.) החלה בחודשיים האחרונים להיות מעט אגרסיבית. היא נושכת תינוקות בגינה (וגם תינוקות אחרים שלפעמים מגיעים לביתה.) חשוב לציין שלאחרונה גם קצת יותר עצבנית וחסרת סבלנות וקשה לה לשחק בגינה עם ילדים אחרים (לא מוכנה לחלוק בצעצועים שעימם משחקת (גם אם הם לא שלה)/ אם הילדים חוסמים לה את המעבר למתקן מסויים בגינה היא צועקת "זוזו,זוזו" (אני ממש מתאפקת לא לצחוק. ) ונחזור לעניין הנשיכות -אנחנו (אני וההורים) אומרים לה לא להרביץ ומסבירים לה שזה כואב ואסור. מראים לה שאנחנו כועסים כשזה קורה אבל לא נראה שהיא מתרגשת במיוחד מהעניין. מה עוד אפשר לומר או לעשות חוץ מזה?היא עוד מעט נכנסת לגן ואני חוששת שיהיה לה קשה. גם איתי יש לה מידי פעם מצבי רוח- אנחנו יכולות להשתולל ביחד ולשחק ואחרי כמה שעות היא לא מוכנה שאתקרב אלייה , צועקת "דייי!" ולעיתים גם מרביצה . לא מזמן גם זרקה עלי בקבוק (זו לא הייתה מכה רצינית במיוחד אבל כן ירד לי דם והאמת שהייתי בהלם,זה אף פעם לא קרה לי.) לא יודעת מה לעשות.

שלום,
בני בן ה-4 גמול מחיתולים בהצלחה מאז גיל שנתיים. לאחרונה מבקש ללכת לשרותים לעשות קקי בתדירות גבוהה מאוד, ולא בכל הפעמים אכן יוצא משהו.
אני חוששת שהסיבה אינה פיסית שכן לא השתנו הרגלי התזונה. לעומת זאת לפני כחודש וחצי חזרתי לעבודה במשרה מלאה לאחר חופשת לידה. (יש לציין שהילד מקבל את אחיו הקטן באהבה רבה, דואג לו ומאוד נהנה מחברתו.)
בתחילה התעלמנו מהנושא מתוך תקווה שזה משהו חולף, אך הדבר נמשך ואף מחמיר מעט ואני תוהה איך לגרום לו להפסיק את ההתנהגות הזאת, וללכת רק כשהוא באמת צריך.
תודה מראש.
יערה.

יש לנו תינוק בן תשעה חודשים ובעלי הציע שנטוס לשבוע ונשאיר את הבן שלנו אצל הסבתא. אני מאוד חוששת שירגיש שהוזנח או נטישה ושזה יעשה לו רע.
מה ההמלצה בנושא הזה ואיזו השפעה יש בדרך כלל?

רציתי לשתף שהתינוק שלי המתוק בן שמונה חודשים מעדיף באופן מובהק את אבא. כשבעלי מתעורר בבוקר ורק הוא שומע שיש רעש מהכיוון הוא נכנס למתח גדול וממש רוצה שאקח אותי אליו, איתו הוא תמיד מחייך וצוחק, ואם הוא רק בעלי הולך לרגע לחדר אחר הוא פורץ בבכי קורע לב, גם אם אני מנסה להרגיע אותו זה לא עוזר בכלל... מה שמוזר זה שאם התינוק שלנו אוכל מטרנה ובעלי רק עובר ליד וממשיך לחדר אחר התינוק שלי יפסיק לאכול ויבכה בכי חזק... וכשבעלי הולך לעבודה אותו דבר... איתי הוא לא ככה. לא בוכה כשאני הולכת לעבודה, כשאני באזור ובעלי גם , הוא מחפש אותו רק... אני מודה שקצת מקנאה.
אני אם מסורה ומשקיעה , אני המטפלת העיקרית וגם בעלי מאוד מעורב ומטפל בו . מה יכולה להיות הסיבה להבדלים הכל כך משמעותיים בין שני הקשרים שלו - מולי ומול בעלי?

שלום רב
יש לי תינוק בן שנה כרגע הוא ואישתי נמצאים בחו"ל עם תינוקות חדשים שרק נולדו לנו.
אני חזרתי ארצה ביום ראשון ה 13 לחודש והילד היה יום לבד עם מטפלת כי אישתי הייתה עם התינוקות בבית החולים. מאז אישתי איתו
החל מהיום הילד צועק (לא בוכה ) פשוט צועק ללא הפסקה לא משנה איפה בידיים וגם תוך כדי משחק פשוט לא מפסיק
זה קרה גם בארץ פשוט שם זה נורא החמיר
אשמח לקבל מידע והכוונה מה לעשות
תודה

היי,
אני מוטרדת מההתנהגות של בני, בן 2.5
דואגת שאולי זה יותר מרק ביישנות, הוא מפחד מילדים אחרים, לוקח לו המון זמן אם בכלל לשחק עם ילדים אחרים בגינה, גם כאלה שמכיר, הןא מעדיף לברוח ולרוץ ברחבי הגינה.אם יש ילדים על מתקן הוא לא יעלה , יחכה שהם ילכו כדי לעלות גם.
כשפונים אליו הוא גם בורח. בזמן האחרון בכלל מתקשה לשבת ולשחק מעדיף רק לרוץ ולטפס. בגן הגננת אומרת שהוא לא יוזם פניה לילדים אבל כן מצטרף למשחק.
מבחינת דיבור, מדבר יפה במשפטים. אבל יש הרבה חזרתיות על משפטים ולפעמים סתם מדבר בג׳יבריש. בנוסף מסתובב סביב עצמו ,לפעמים ,ורק בבית . שמתי לב שחזר ללכת עפ ידיים מכופפות לצידי הגוף. למרות שהולך יציב מזה שנה ויותר.
חוץ מזה משחק המון משחקי דמיון, מאוד אמפטי, מפגין בבית אהבה ומחבק ומנשק, מדבר על החברים בגן, אוהב לעשות עבודות יצירה, מאוד פעיל, אנרגטי וסקרן , שואל המון שאלות .
האם יש סיבה לדאגה? ללכת ולבדוק?
תודה

שלום יש לי ילד בן 8.5 שמזה 4 חודשים לא לומד(כיתה ב').נשמע מוזר???? גם לי.הילד מגיע בשימחה רבה לביה"ס מגיעים לפתח הכיתה ומתהפך לגמרי.אציין שבכיתה א הכל היה בסדר מלבד מספר מקרים בודדים שהיה לו קושי בבוקר(ניתן לספור אותם על יד אחת).
בביה"ס הצוות החינוכי די מתנער מאחריות שאני טוענת שקרה משהו בכיתה שגרם לו לתגובה כזו.הוא ממש כועס ורוצה שאשאר איתו ,היו כמה מקרים שניסיתי לעזוב אותו וללכת ואז הוא ניסה לטפס על השער ללא הצלחה, אך במקרים אחרים שלא לידי הוא לא עושה זאת.
אציין שבשעות אחר הצהרים הוא ילד שמח פעיל מאוד, אומנותי ברמות גבוהות. אין זכר להתנהגות של הבוקר, מדבר בשפה עשירה מאוד.
לקחתי אותו לפסיכולוג דרך הקופת חולים, ובסיכום שלו ןהערכתו טען שכל הבעיה היא בתוך בית הספר ושהשרות הפסיכולוגי צריך לאבחן אותו ולתת טיפול רגשי בביה"ס.
היום ביה"ס לוחץ עליי שאקח אותו למחלקה פסיכיאטרית ספציפית בטענה שהם מכירים שם ופסיכולוגית ביה"ס אמרה לי שהם פוחדים שפסיכאטר אחר יפנה את כל הבעיה לביה"ס.
אציין שיש לנו תור לפסיכיאטרית ילדים דרך קופת החולים-והם מתעקשים שלא נלך לשם אלא למחלקה הפסיכיאטרית בצפת.
האם הם יכולים להכריח אותנו?
האם יש מקום שאוכל להתייעץ?
בבקשה תענו לי בהקדם האפשרי מופעל עליי לחץ נוראי.
בברכה,
ליאור.

שלום
בני בן 3.5 בגן פרטי. סובל מקושי בדיבור (מדבר לא ברור) מטופל אצל קלינאית תקשורת.
יש לו בעיה מול מבוגרים - הוא פשוט מתעלם מקיומם, מוריד את הראש כשפונה אליו מבוגר (כמובן מדובר במבוגרים שלא מכיר, ולא בסבא/סבתא/דודים קרובים).
גם בגן מתקשה לשתף פעולה שפונה אליו הגננת ישירות או מנסה לעבוד איתו באופן פרטני. מלבד זאת בשעות הפעילות של הגן משתתף בחוגים, ובפעילויות. הקושי הוא כשפונים אליו.
מתקשה לשתף פעולה בזמן פניה ודרישה שפתית.
אני מעוניינת בטיפול לחזק את הביטחון העצמי שלו, שיהיה פחות מופנם.
שמעתי על טיפול באמצעות ספורט טיפולי (לדברי הגננת אין בעיה של מוטוריקה גסה/עדינה) האם טיפול זה יכול לעזור להערכתך?

ערב טוב. בני ילד מופנם( עם שיפור משמעותי מבחינת הפתיחות וההשתתפות בכיתה) יש לו חברים ואהוב בכיתה. ילד אחר בכיתה ראש קבוצה כך נראה מהצד של מספר קטן של בנים שהולכים אחריו. אופיו אחר מבני , יותר תעוזה מדבר בחוצפה לילדים לא מחשבן ועל גבול האלים. איכשהוא עם המורים יודע לווסת עצמו ונחשב לתלמיד טוב. בטחון עצמי גבוה , כך נראה. בני שונה ממנו. מעודן יותר ומאוד מכבד ותלמיד טוב מאוד. השאלה היא שלפי השיחות שלי עם בני מדי פעם הוא מזכיר את הילד ההוא, כגון- בטוח המורה תבחר בו, נראה לי שיהיה מפקד בצבא וכולי. אגב אמר לחברים שאיתו שהוא הבוס שלהם ובני מגחך כשמספר זאת , וכשהתמורה כועסת עליו הוא מספר לי ונראה שמרוצה מזה וזה כאילו סוג של אישור בשביל בני שהוא טוב יותר ממנו כך אני מרגישה ממנו. אחד החברים הטובים של בני נמצא בחבורה וכשמשחק איתו אני שומעת ששואל את מי אתה אוהב יותר? וכשבני מגיע לבה״ס והחבר מחבק אותו הילד ההוא מסתכל וממהר ״לגנוב״ את החבר של בני. ובני פחות אסרטיבי ופחות יגיב למצב כזה בזמן אמת. הייתי מאוד רוצה לשנות זאת. מה עושים? אני יודעת שהמצב הזה מפריע לבני. מאחר ומדבר עליו לא מעט. כל הזמן אני אומרת לו שהוא חכם יותר טוב יותר ולא אלים זו הדרך שאני מכירה , אשמח ללמוד יותר. תודה.

שלום רב,
אני ובעלי נשואים 12 שנה ויש לנו ארבע ילדים מגיל שלוש עד עשר.. בעלי הוא יחסית מאוד מאוד מעורב בחינוך הילדים במיוחד מבחינה רגשית, ויש לזה הרבה יתרונות. מצד שני יש בעיה שחוזרת על עצמה בלי סוף : באופן כללי ובמיוחד כשאני לא נמצאת בבית הוא רוצה לנהל ולקחת את המושכות במה שקשור לחינוך הילדים, גם לגבי דברים שאני נוהגת והוא לא מסכים אתם , והולך עם ההחלטות והדעות שלו ראש בראש עם הילדים וזה גורם להמון וויכוחים ובכיות. חשוב לי לציין שהילדים שלנו, במיוחד הגדולים מאוד מאוד תלותיים ורגישים ... מה אפשר לעשות???