פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב.
יש לי תאומות בנות שנתיים ועשרה חודשים,אחת מהתאומות פיתחה סוג של חרדת נטישה היא אינה עצמאית היא כל הזמן רוצה אותי בקרבתה לוקח לה זמן להירדם היא נהייתה אלימה עם התקפי זעם כלפיי כל הסובבים אותה ובשבוע האחרון קשה לה להיפרד ממני שאני שמה אותה בגן היא רוצה עוד חיבוק ועוד נשיקה ולא עוזבת, מה שלא היה לפני.
יש לציין כי היא תמיד הייתה מפונקת ותמיד דומיננטית יותר מאחותה התאומה אבל הרצון שלה להידבק בי ולא לזוז ממני וגם לא לתת לאחותה להתקרב אליי זה משהו שהחל רק בחודשיים האחרונים ורק הולך ומחמיר.
משהו חשוב נוסף לעומת אחותה קשה לה לקבל אנשים חדשים לוקח לה זמן עד שהיא נפתחת לאנשים חדשים.
אני ממש מוטרדת ולא יודעת מה לעשות.
אשמח לעצה ואפילו הפנייה לייעוץ.
תודה.

שלום רב,
בתי בת 7 מסיימת כיתה א, ילדה עם הרבה חברות, ובכלל חברותית מאוד, לאחרונה היא התחילה להתעניין ב"זוגיות" היא אמרה שמאוהבת בילד מהכיתה, אני תמיד פירגנתי לה אבל לא יחסתי חשיבות רבה לזה. מה שכן קצת הדאיג אותי שיום אחד היא אמרה שחולמת על משהו ולא תספר לי, בסוף היא סיפרה ומאוד התביישה כשסיפרה זאות(התכסתה בסמיכה שלא תראה אותי בזמן שתומר זאות) היא חולמת שילד אחד שהיא מאוהבת בו יואהב אותה ובנוסף יחבק אותה וינשק אותה.
כמובן לא הראתי לה שהייתי מופתעת או הממונה אפשר להגיד, אבל התחלתי להסביר לה שלא כדאי לה לתת למישהו לנשק אותה כי בנים אוהבים יותר את הבנותת שלא נותנות לנשק ולחבק את עצמם וככה שומרות על כבודם...
האם לא הייתי צריכה להגיד זאות? איך אני בכלל אמורה להתייחס לכל זה הרי היר סה"כ בת 7

תודה רבה

שלום לפורום,
אני גרושה אחרי מערכת יחסים קשה ואלימה רגשית ומילולית כלפיי.(לעג ובוז על כל ההשקעה למען הילדים,העדרויות שהתבררו כבגידות לאורך שנים וחוסר שיתוף פעולה בכל מה שקשור בגידול הילדים)אני מגדלת 3 בנים בגילאי 9,16,20.
האב דרש הסדרי ראייה נרחבים במטרה להפחית את גובה המזונות והצליח.לאורך השנים לא הייתי מודעת ולא ידעתי להסביר לעצמי את האוירה שבה הילדים גדלים.אני הצטיירתי כרעה כי מציבה גבולות והאבא מאפשר חופש מוחלט וקונה להם מתנות כפצוי על חוסר מעורבותו ונוכחותו בחיי הילדים והצטייר כטוב.הילדים גדלו ב2 שפות מנוגדות ויש לכך השלכות שליליות לצערי בהתפתחותם.אני מרגישה שהאבא הורס את הסמכות ההורית וכל דבר שאני מנסה לבנות לטובת הילדים.כדי להפחית או לבטל את המזונות האב החל מפתה את הילדים לשהות בביתו בימים שהם צריכים להיות איתי וטען שהם עברו לחזקתו.הילדים חוזרים מבית האב מתמרדים,נוכרים ואלימים.אני מרגישה שחוסר התיאום ביני לבין האב והשליטה שלו בילדים היא כלי הנשק שלו כי היא יודע שהילדים אצלי בעדיפות עליונה.
שאלתי היא-היתכן שהורה יכול להיות בעל השפעה שלילית כל כך גדולה עד שמשיג על ילדיו שליטה מלאה והם עושים כרצונו.
בתודה,יוכי

רציתי לדעת מה יכולים להיות מניעים של ילד בן 12 לרצות לשתוק לא לדבר כשהילד בריא בנפשו ולא עבר התעללות פיזית או נפשית?

יש לי ילדה בת שנתיים וחודשיים.
התפתחה בקצב תקין ואפילו מהיר יחסית. היום מדברת ברמה סבירה, אך מתקשה לענות על שאלות.
מדי פעם יושבת על הסיר, אך לא באופן רציף.
ניסינו להעביר אותה לפני כחודשיים למיטת מעבר, אך היא מאוד אוהבת את הלול ומסרבת לעבור.
מתנצלת מראש אם השאלה נשמעת מטומטמת, אך הייתה מעוניינת לשאול, האם ישנה חשיבות להתליכי העצמאות הנ"ל על התפתחות הילד?
האם להשאיר אותה תקופה ארוכה בלול אם תרצה?

אודה לעזרתכם

שלום לצוות,
בעלי מאפשר לבן שלנו בן 3.5 לראות נשיונל ג'אוגרפיק על בסיס יומיומי כמעט, ללא שום סינון של תכנים. הוא טוען שאין שום דבר רע בזה, אבל לדעתי הוא לא אמור להחשף בגיל הזה לדברים מסוימיים, למשל איך להקת אריות רודפת אחרי זברה ואוכלת אותה (כמובן שרואים שם הכל.. פגר, דם, איברים) וכו'.



אשמח לדעתכם
תודה

שלום,

קצת נשמע מצחיק אחרי הלידה השמינית לשאול, אבל....לא קרה לי מקרה כזה.
הקטן שלי בן שנה ואחיו בן שלוש. בכל הזדמנות שהוא עובר ליד התינוק, הוא מחטיף לו.
אבל ממש מחטיף! וממש בכל הזדמנות, בלי שום סיבה....ממש מתעלל בו. לא עוזרים דיבורים איתו, לפעמים אני מענישה ומכניסה אותו לחדר לכמה דקות....גם זה לא עוזר.
נוצר ממש מצב שאין לי מנוחה...ואני ממש מפחדת על התינוק. אפילו התינוק ממש משתולל עם הידיים וצועק שהוא רואה את אחיו רק מתקרב אליו.

בבקשה, בבקשה מה לעשות??? איך להתמודד עם זה? למה הוא עושה את זה?

שלום רציתי להתייעץ. בני הגדול לומד בכיתה ב, יש לו חברים- הוא משחק איתם בהפסקות ומקובל חברתית, אך אני אינני מרוצה מהכיתה- רוב האמהות הן לא הסגנון שלי אם אפשר להגיד ככה,לא הייתי רוצה שאלה יהיו החברים שלו, מלבד כמה ילדים .הוא בקושי מבקר אצל חברים אחרים - היה אולי אצל 4 ילדים בשנתיים שחלפו(כי לא מזמינים אותו). אנחנו מזמינים אך גם לא את כולם , אני פשוט לא מתחברת , העיר שלנו מאוד קטנה ואני מכירה את המשפחות , אין קשר אחהצ יש רק ילד אחד שבא אלינו רוב הזמן - והוא לדעתי החבר הכי טוב של בני.
רציתי להעביר אותו לבהס אחר, האם זה נכון לעשות זאת למרות רצונו?האם זה לא יגרום לו למשבר? חשבתי לרשום אותו בביהס אחר יחד עם האח הצעיר שיעלה השנה לכיתה א'
ועוד דבר האם זה נכון ששני בניי ילמדו בבהס השונים למרות שההפרש ביניהם קטן?
חשוב לציין שבני בעל כישורים חברתיים מפותחים וכאן אין בעיה.

בני בן 10, לפני חודש כמעט כל יום התחילו סיוטים בשינה שמעירים אותו כמעט כל יום בסביבות 12 בלילה ולוקח 10 דקות עד שהוא חוזר למציאות מהחלום ובמשך 10 דקות הוא בחרדה. בנוסף גיליתי שהוא גולש באתרי פורנו בזמן שאנו לא בבית. איך להגיב נכון ומה אפשר להסביר על נושא סקס בגיל 10 ועל פורנו בפרט?
הודה מאוד על העזרה.

שלום רב
אני אמא ליהונתן בן השנה ושלושה חודשים. שנה הבאה יהונתן ייכנס למסגרת.
אני יעבוד שלושה ימים בשבוע בבוקר ויומיים בערב.
חשבתי שיום אחד שאני עובדת בערב שהוא יישאר איתי בבית, שנוכל לבלות ביחד.

באם זה יגרום לו לבלבול מבחינת הגן?
אני אקפיד שזה יהיה יום קבוע, ככה שתיהיה שגרה, אבל אני רוצה לעשות מה שהכי טוב בשבילו, מה אתם חושבים?

תודה רבה,
יערה.

שלום, אחותי בת ה13 סובלת מקשיים חברתיים, היא נמצאת כל היום בבית ואין לה ולו חברה אחת. מעבר לזה, גם בבית הספר אין לה חברים, היא שקטה וביישנית, עם התנהגויות אנטי חברתיות כמו חוסר התעניינות באחר, ניתוק מהסביבה. יש לציין כי היא חסרת אמונה בבני אדם באופן כללי - היא אומרת שכולם רעים, שכל הילדים רעים, ושהיא שונאת אנשים. היא אינה ילדה דחויה, ובבית היא שמחה, רגישה ויצירתית, אך היא מתקשה להסביר את עצמה, וממהרת לוותר. אני חוששת שתחושת הבדידות וחוסר האמון באדם שמלווים אותה יום יום ישפיעו עליה ויגרמו לה לדיכאון ואף לנטיות אובדניות. מה ניתן לעשות? איך עליי להתנהג? מה לומר לה כדי לשנות את התפיסה שלה על העולם? תודה מראש.

שלום רב,
לפני שבוע הבן שלי, בן 8, צפה במהלך היום בסרט הראשון בסדרת הארי פוטר וסיפר כי סצינת הסיום היתה קצת מפחידה. מאוחר יותר כשהלך לישון, לא הצליח להרדם, אמר שסצינת הסיום מפחידה או מאוד ואינו יכול לישון בגללה. כשנרדם לבסוף היתה שנתו טרופה והוא התעורר מוקדם בבוקר שלמחרת. העניין נמשך כבר שבוע, גם כשאני מאפשרת לו לישון איתי במיטה השינה שלו מוטרדת ונראה שהוא לא מוצא מנוחה. הוא מספר שבמשך היום הנושא לא מטריד אותו, אלא רק לפני שהולך לישון. לא ביטלתי את הפחד שלו, גיליתי הבנה והסכמה שאכן מדובר בתמונה לא נעימה, אבל גם הדגשתי בפניו שמדובר בחזיון של בדיה ולא משהו אמיתי או שיכול להיות אמיתי... לפני כמה חודשים חוינו מקרה דומה, אבל תוך יומיים הפחד התעמעם ולבסוף חלף והוא חזר במהרה לשגרת שינה רגועה. הפעם נראה לי שהמצב חמור יותר, ואני אשמח לעצתכם איך לסייע לו. יצויין שבשגרה יש לילד הרגלי שינה טובים, הולך לישון וקם בשעות קבועות, לא סובל מסיוטים, נרדם בקלות וכו'.
תודה מראש

שלום
בתי בת 3 וחצי. ילדה די חכמה.כשהיא רגועה היא מתנהגת ממש יפה, משחקת ועדינה. אך יש פעמים (די הרבה, מכל דבר קטן)גם כשהיא משחקת עם ילדים - ממשהו הכי קטן היא מתחילה לכעוס להתעצבן, לשכב על הרצפה, לבכות ולצרוח (גם בגן, למשל אם מישהו לוקח לה משהו), היא לא נרגעת מזה מהר וכל מה שאומרים לה לא עוזר, וכמה שמנסים להרגיע אותה היא ממשיכה. נשכבת ומסרבת לקום, בוכה צורחת ואפילו כשכבר מחזירים לה את הצעצוע שלקחו עדיין בוכה ואומרת שהיא לא רוצה את זה וזורקת את זה בעצבים. גם כשלא מתייחסים היא ממשיכה יותר. בנוסף אם מתקרבים אליה (בדרכ שהיא עצבנית ומתנהגת ככה)היא מתחילה גם להגיד לי דברים כמו "לכי מפה מיד" ו"לא רוצה אותך פה" ו"אני רוצה ללכת לאיבוד" ודברים מוזרים כאלה. אנחנו ממש מתוסכלים מזה ולא יודעים כיצד לנהוג. לפעמים היא גם ממציאה ואומרת שאנו מרביצים לה, למרות שאף אחד לא נגע בה. זה ממש מלחיץ.כי אנשים מהצד יחשבו שזה מה שקורה וזה ממש לא קורה.(אציין שהיא אומרת את הדברים האלה רק כשהיא בהיסטריה ועצבים).
עוד דוגמא (שקוראת הרבה) - היינו בחנות ובתי צחקה, שמחה ורקדה ואז איזו אישה עברה לידה וחייכה אליה וקצת צחקה אז בתי התחילה לבכות ולהגיד שצוחקים עליה ושוב...אותה התנהגות כמו שכתבתי בהתחלה.קשה מאוד להרגיע אותה שהיא בהיסטריה כזו.כל פעם שהיא במצב רוח טוב ואפילו אני או בעלי או סבתא שלה או לא משנה מי בא וצוחק ומחייך אליה - היא ישר אומרת שצוחקים עליה ומתחילה לבכות לצרוח ולהיות על הרצפה עם ראש למטה.אני כבר ממש מפחדת לצחוק לידה. זה ממש מביך גם ליד אנשים. אנו לא יודעים איך לנהוג במקרים כאלה - האם ללכת בדרך טובה כשהיא עצבנית ?(לאו דווקא מהדברים שרשמתי, אלה גם אם אומרים לה לא על משהו שרצתה - אותו סיפור)האם לנהוג בדרך קשה ולהגיד לה שלא תקבל דברים ועונשים וכאלה? או לנסות בדרך טובה ולהביא לה ולעשות כל מה שהיא רוצה? אני ממש נואשת.
בנוסף - גם שאמרתי לה אם תתנהגי ככה לא תקבלי את זה ואת זה (לדוגמא) ואמרתי לה את זה כשהיא היתה עצבנית , היא עונה שהיא לא רוצה את זה בכלל, מה שממש מקשה כי היא עם המון גאווה.
מה עלינו לעשות?
אודה לעצתך
תודה

שלום,
הבן שלי בן 3 וחצי ויש לו אח בן שנתיים ו7 חודשים. הבן הגדול יותר ריגשי ומחובר אלי והקטן יותר עצמאי ועם ביטחון. הבעיה שלי היא שהילד הגדול לא מוכן ללכת לבד לחבר מה שחברים שלו כן עושים [הם באים אלינו לבד בלי ההורים ואח"כ ההורים באים לקחת אותם]. הוא נכנס ללחץ והיסטריה רק אם מזכירים את הנושא. בגן הוא בסדר גמור וגם עם הסבתות שבאות לשמור עליהם מידי פעם. הוא לא מוכן בשום אופן להישאר לישון אצל הסבתות והדבר הזה מונע ממני לנסוע לנופש. האם הדבר נורמלי? ואיך אפשר לשנות את המצב?

שלום,
אני אמא לחמישה ילדים, כשהקטנה בת שנתיים בדיוק.
בעוד חודש יש לי נסיעת גיבוש מהעבודה בחו"ל למשך שלושה לילות.
אני מתלבטת אם לנסוע.
בתי הקטנה קשורה אלי מאוד. היא עדיין יונקת וגם ישנה איתנו במיטה. אני הדמות המשמעותית ביותר עבורה. היא גם קשורה לאחותה הגדולה, לסבתה ולאביה, אבל אין מה להשוות למידת התלות שלה בי.
כשאני יוצאת לעיתים רחוקות בשעות הערב מהבית, או כשחוזרת לעיתים רחוקות מאוחר מהעבודה, היא ממש מחכה לי ליד הדלת, קופצת מכל צלצול, ובוכה מרוב געגועים. אני ממש מרגישה איזו רווחה יש לה כשאני מגיעה.
אני חוששת שלעזוב אותה ל3 לילות יגרום לה למשבר נפשי או לחרדת נטישה, שהיא לא תבין לאן נעלמתי ופשוט תדאג.
אני גם לא יודעת איך אפשר להנות בידיעה שהיא סובלת.
מה הדעה המקצועית בעניין? האם יש דרך לדעת מה נכון לעשות?
מבחינתי, אם מדובר רק בגעגועים שהיא תרגיש, לא נורא. אני יכולה לנסוע. אבל אם אגרום לה סבל, צער, חרדה - לא שווה לי הנסיעה הזו.
פרטים נוספים: בבוקר אביה שם אותה בגן (אני יוצאת מוקדם לעבודה)
אני אוספת אותה מהגן אחה"צ ומאז אנחנו צמודות ביחד..
אודה לחוות דעתכם בנושא.
(מעדיפה לא להפסיק להניק כתנאי לנסיעה, אבל שוב, אודה להתייחסותכם גם לנושא זה)