פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
בתי בת 5 מידי פעם מקבלת חרדה מלעשות קקי כי מפחד שיכאב לה ואף שכנועים או לחצים לא עוזרים עד שהיא היא מתגברת על זה.בדרך כלל אין לה שום כאבים והוצאה תקינה.
איך להתמודד כשהיא מסרבת לעשות קקי?לעזוב אותה?ללחוץ עליה?זה הופך להיות דרמה שלמה כי היא מגיעה לכאבי בטן עם ההתאפקות הזאת!
תודה

שלום,
אני ובעלי גרושים כבר ושנה ויש לנו פעוטה בת שנתיים.
האבא עובד בעבודה שהוא לא יכול לקחת אותה באמצע שבוע, רק אחת לשבועיים.
הוא כן קופץ לפעמים לשעה או שעתיים בערב, לקלח ולהרדים או פתאום קופץ לגינה לחצי שעה.
לפי איך שאני רואה את התגובות של הילדה לאחר הפגישות, זה לא עושה לה טוב... עד שהיא נהנת ממנו זה נגמר...והמצב רוח שלה מאוד מאוד ירוד אחרי.
האבא מתעקש שזה עדיף מפעם בשבועיים... האם זה נכון ?

תודה רבה,
אורית.

שלום רב
בני בן שנה וחודשיים בריא בד"כ מאובחן עם כלית פרסה ונמצא במעקב
עבר את כל החיסונים, בטיפת חלב כל הזמן מציינים שיש לו טונוס שרירים גבוה אך משהו שלא הצריך טיפול .
לפני כחודשיים התחיל להיות אגרסיבי ונוקשה בצורה בלתי מוסברת
דופק את הראש בקיר, מרביץ לעצמו, מרביץ לנו, ההליכה נוקשת שהוא מושך לנו בשיער הוא ננעל וקשה מאוד לשחרר לו את היד עושה הרושם שהוא גם סובל מזה כי הוא כל הזמן בתזוזה וחסר מנוחה
אני יודעת שיש ילדים שובבים וזה הכי בסדר בעולם אבל נראה לי שזה משהו שאולי מצריך טיפול כלשהוא
או שאולי עליי לפנות למקום אחר

שלום,

יש לי ילד בן 4.5 אני אם חד הורית מאז היותו של הילד בן שנה.
בסה"כ קשר טוב עם האב לוקח פעמיים בשבוע ללא לינה.
ילד חייכן ופעלתן.
הוא מקבל הרבה תשומת לב ויחס ובעיקר אהבה וחיבוקים.
אין לו אחים מאף צד.
לאחרונה , הגננת סיפרה כי הוא מתפשט בגן לעיני הילדים .
הערתי לו והסברתי לו על חשיבות הגוף וכל הנושא המיני , רק באמבטיה אפשר להיות ערומים ועוד...
הייתה רגיעה ולפני מס' ימים שוב קרה המקרה.
אני קצת מודאגת למרות שאני אשת חינוך ויודעת שזה שלב בהתפתחות - עדיין אני מעט חוששת.
אין שום שינוי בגן או בהרגלים שלו שאפשר להעיד על מצוקה או בעיה.

אשמח לתשובתכם המהירה
רותם

שלום רב!
הילד שלנו בן 14, מכור למשקי מחשב. בהתחלה היה לו פלייסטישן שעמד בסלון והוא שיחק בו. כשהיינו מבקשים להפסיק ולראות טלוויזיה היה מפסיק, למרות הקושי. לפני חצי שנה אשתי לחצה אליי לקנות מחשב לילד (כביכול לצורך לימודים - למרות שהוא לא צריך כרגע מחשב, ידעתי שזה למשחקים). אחרי התלבטויות רבות קניתי לו מחשב ומאז הוא לא מפסיק לשחק במשחקים בסגנון GTA ו - STRIKE - שזה משחקים מאוד אלימים.
מהרגע שהוא חוזר מבית הספר ועד 23 בלילה הוא מול המחשב משחק עם חברים שלו אונליין. אנחנו לא מצליחים לגרום לו להפסיק. אפילו לגבי האוכל- הוא אוכל בדיוק 5 דקות, לא מסיים ורץ חזרה לשחק ולפעמים אשתי מביא לו אוכל לחדר. חוץ מהמשחקים לא מעניין אותו שום דבר. רשמתי אותו לחוג ספורט- הוא היה שם חצי פעמים כי היום הוא לא מרגיש טוב, כואבת לו רגל, וכו"- (אבל לשחק במחשב זה לא הפריע לו כמובן)
לפני מספר ימים היה לנו עימות מאוד מאוד קשה- כשביקשנו ממנו להפסיק לשחק וללכת לישון והוא לא הסכים. בבוקר למחרת הוא אמר שהוא לא הולך לבית הספר וכל השיכנועים שלנו לא עזרו עד שהרמתי אותו בכוח מהמיטה והוא קילל אותי ונתן לי אגרוף לפנים (לא חזק, אבל נפלו לי משקפיים). אני מאוד נסערתי, לקחתי ממנו את כל החוטים מהמחשב, איפד שלו ושלט מפלייסטיישן).הטלפון המתקדם שלו נשבר לפני זה- ויש לו עכשיו טלפון ישן, נשארה לו רק טלוויזיה בסלון עם אינטרנט. כבר חמישה ימים הוא עושה לנו טרור בבית, מדבר לא יפה, לא מקשיב וכל התנהגות שלו מאוד אלימה.
פנינו ליועצת בית הספר וקבענו פגישה לעוד יומיים בעקבות התנהגות זאת.
אני ואשתי מאוד מיואשים מהתנהגות של הילד- אין לנו שום שליטה אליו, עד שאמרתי לה שאם כל הטיפול שנתחיל עכשיו לא יעזור אני אשקול לשים אותו בפנימייה/כפר הנוער,כי פשוט בלתי אפשרי להשפיע אליו - הוא לא מפחד משום דבר.
השאלה היא כזאת- האם גם אתם הווים אותם בעיה עם הדור החדש ומה האופציות שיש לי מבחינת טיפול פסיכולוגי (כי אני בטוח שאנחנו צריכים). ואיזה הגנה יש לי בתוך הורה מהתנהגות אלימה של הילד שאנחנו לא מצליחים להשטלת אליו?
כן, בבית הספר הוא מלאך, ציונים טובים בהכל, כולם מרוצים ממנו, אבל בבית הוא עושה לנו טרור.
שכנועים לגבי "אם אתה תבטיח לי לשחק עד שעה כזאת/ מספר שעות" - לא עוזרים.
אנחנו אבודים ....

שלום,

בני לומד בכיתה א' והוא ילד מקסים, אחותו קטנה ממנו בשנה ואנחנו נמצאים שלושתנו הרבה ביחד.
בתקופה האחרונה כשהוא כועס עליה יכולה לברוח לו מכה עם היד או הרגל לכיוון שלה , הוא יודע שאני לא מרשה ומאוד משתדל שלא אבל לפעמים בורח לו
מה אני יכולה לעשות או להגיד במצבים בהם היא מתגרה בו או שהוא כועס עליה ללא התגרות מצידה דקה לפני שזה קורה ?
אשמח לקבל טיפים

תודה

שלום,
בתי בת שנתיים וחצי עם התפתחות תקינה, מפותחת מאוד מבחינה שפתית. תמיד הייתה מאוד ביישנית ונמנעה מלהתקרב/לשוחח עם אנשים זרים כולל המשפחה המורחבת (מלבד סבים וסבתות). נראה כי קשה לה יותר עם גברים מאשר נשים.
תחילה ההימנעות אופיינה במין קיפאון. הילדה הייתה נצמדת אליי, צופה בנוכחים ולא מדברת כלל. היום היא עדיין נצמדת אליי אך משוחררת יותר ומסוגלת להתנהל באופן חופשי תוך התעלמות מנוכחותם של הזרים. לעתים תבקש שנרים אותה אם היא מתביישת. במידה ויפנו אליה, תסתכל עליהם ולא תענה כלל או תענה במשיכת כתף, "לא" ו-"לא רוצה".
קל לה יותר להיפתח עם ילדים אך גם כאן זקוקה לזמן התחממות.. לפעמים צופה עליהם מהצד וזקוקה לעידוד ראשוני מצידי כדי להתחיל משחק משותף.
יש לציין כי בבית הילדה פתוחה מאוד, אוהבת לשחק, לשיר, לצחוק ולרקוד עד כי לפעמים נדמה שמדובר בשתי ילדות שונות, בבית או מחוצה לו.
הילדה נמצאת בגן פרטי מזה שנה שנייה כאשר בכל שנה ההסתגלות הייתה לא פשוטה אך הצוות מתאר ילדה חברותית ועצמאית מאוד שמשתתפת בכל הפעילויות השונות ומשחקת בהנאה עם חברותיה.
במפגשים עם חברות מהגן, מתנהלת בהנאה ובחופשיות ליד האמהות האחרות. באינטראקציה עם האמהות היא תשתתף בביישנות ותסרב לקרבה גדולה מדי כגון הרמה או חיבוק.
אשמח לדעת אם דפוס זה תואם את הגיל ומצטייר כביישנות בלבד או שיש כאן מקום לבחון את הדברים לעומקם?
תודה מראש

הבת שלי סיפרה לי היום שהיא חייבת לעשות כל פעולה מספר פעמים זוגי ולא יכולה להפסיק - אם היא מאבדת את הספירה יש לה מנגנון שמשמש כמו "מחיקה" ואז היא ממשיכה - לדאוג ? לשחרר ? עצה ? מוכר ?

בתי הבכורה בגן חובה, אך כבר מגן טרום לפני שנתיים העדיפה חברת מבוגרים (הצוות) ומתקשה להתחבר עם ילדים במסגרת הגן. לפי הגננת היא משחקת איתם מעט אך עוזבת מהר והולכת לשחק לבדה. הנסיונות שלי להפגיש אותה אחה"צ נתקלים ההתנגדויות,  ניסינו מעט אך כרגע היא מתנגדת בנחרצות. אציין שהיא ילדה עמוקה, רגישה, חריפה,  יודעת להתנסח יפה ומסתדרת מעולה עם מבוגרים. אחת על אחת אני רואה שהיא משחקת יפה עם בנות אבל רק אם אני אזום. כלומר העניין נדיר, מצריך מאמץ רב ושברירי וכנראה מעמיס עליה. לעתים נראה שהיא מעדיפה להיות איתנו בבית מאשר לשחק עם בנות גילה וזה מרגיש לי בעייתי. מה עושים? 

שלום רב, רציתי להתייעץ על בעיה מאוד חשובה ובה הילד, בכיתה ג', אינו רוצה ללכת לבית ספר בשום אופן. הדבר חוזר על עצמו פעם אחר פעם אחר פעם.
ניסיתי להבין אם יש ילדים שמציקים לו, אם יש בעיה בלימודים או עם מורה מסוים, אך מה שמובן מהילד זה שהוא פשוט לא אוהב ללמוד וזה משעמם אותו. והוא רק בכיתה ג'!
מה עושים?

בוקר טוב, ב

יתי עוד מעט בת שש ונמצאת בגן חובה

לאחרונה מתלוננת על הצקות בגן דווקא מצד החברות הקרובות

והיום אף אמרה לי שהיא לא רוצה ללכת לגן

היא ילדה מאוד חברותית, לבבית ומקובלת, הסייעת טוענת שגם כשהחברות רבות הן מתפייסות מהר

מה ניתן לייעץ לה כשהיא חוזרת מהגן עם חוויות לא נעימות עם החברות הקרובות ?

תודה

יש לי 2 ילדים נישואים שניים גיל 6 ו 8 הם לא יודעים כלום על העבר.
יש נתק 10 שנים ביני לילדים קודמים.
לאחרונה חודש קשר עם ילד אחד מהנשואים הראשונים
הוא רוצה להפגש עם הילדים מנשואים שניים.
אני לא מתנגד ולהפך א ב ל!!!!!
איך אני מספיר לילדים בני 6 ו 8 על המשפחה הקודמת והאם הגיל הזה מתאים ?
איך יוזמים פגישה שכזאת לילדים כה צעירים ומה עלול להיות או לקראת מידיעה שכזאת ו ממפגש שכזה.

כוונתי היתה בגיל יותר מבוגר בערך 15 לספר על כך

מה דעתכם ?

תודה
איש

שלום
1. ניסיתי להרדים את אחד התאומים מגיל 4 חודשים ועד חצי שנה בכל מיני שיטות מטומטמות בעיקרן באינטרנט, טפיחות ואמירת ששש ועזיבה שלו ואז חזרה וכו'. יצא שהוא סתם נבהל מכניסה למיטה ואפילו התחיל לבכות כמה פעמים. באחת הפעמים שמעתי אותו מחניק את הבכי! כאילו בולע אותו ונגמרתי, חיבקתי אותו וכאלה אבל זה היה מזוויע.
כעבור חודשיים של נסיונות החלטתי שבמילא כולנו ישנים יחד במיטה גדולה, שאכנס יחד איתו ונישן וזהו ומאז כך אני עושה.

עכשיו, הוא עדיין נאבק בשינה ולא תמיד נרדם מיד, אבל לפחות בחיוכים וביחד והוא יודע שאני איתו. מה שכן השבוע בלילה הוא התעורר בבכי היסטרי, החלפתי חיתול וכו' ובינתיים אמרתי לו שששש וטופפתי על הגוף שלו, כנראה שזה נשמע כמו בעבר באותם ניסיונות שגרמו לו לבכות וכו' - - ופתאום הוא ניסה שוב להחניק את הבכי, ממש להפסיק בכח, בדיוק כמו שתיארתי למעלה, וזה לא קרה בשום סיטואציה אחרת מלבד בשינה וכשהוא כנראה מרגיש לבד, בן 7 חודשים!

הוא נרדם שתי דקות לאחר מכן כך שלא הספקתי אפילו לחבק ולשחרר אותו מזה, והאמת שהנטיה שליה ראשונית היא לבדוק חיתול אוכל וכאלה ואחכ לחבק...

האם זו אינדיקציה לזה שזה נחרט לו בזכרון וגרם לנזק?
איך אני משחררת אותו מזה?

בני בן כמעט 6 בגן חובה, ילד אהוב, יפה מטופח ומקבל יחס חם ואוהב על ידי הצוות כל הזמן מרגיש דחוי חברתית בחוויה שלו, "לא מוסרים לו אף פעם כדורים" "לא רוצים לשחק איתו" "כולם מעדיפים ילדים אחרים על פניו" , אומרים שהוא גרוע" וכו'...מתוסכל בלי סוף ונעלב מכל דבר, איך ניתן לעזור לו?

בני בן ה6 בכיתה א . בבית שהוא מתעצבן הוא נרגע תוך כדי שיחה. בביהס כאשר מתעצבן בועט בכיסא, יוצא מהכיתה לא מקשיב למורה. הוא תלמיד טוב וחברותי אך קשה לו להרגע בזמן שמתעצבן. ניסינו לנשום עמוק, לספור עד 10, כדור ספוג ביד... לא עוזר.איך מטפלים בתופעה?