פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, יש לי שני ילדים, בני 6.5 ו-4.
אני ואביהם החלטנו כעת להתגרש.
העניין הוא שאינני רוצה להישאר בעיר המגורים הנוכחית כי אין לי שם משפחה, ובעלי כן מתכוון להישאר באיזור.
השאלה שלי היא האם כדאי שמעבר הדירה לעיר אחרת (בסוף שנה"ל) יבואו בה בעת עם תהליך הפרידה שלנו כזוג, או שכדאי שבעלי ייצא מהבית כבר בקרוב (ונסביר לילדים על תהליך הפרידה) ורק בקיץ, כלומר בסוף שנת הלימודים, נעבור דירה, כדי שלא יחוו את שני האירועים הללו ביחד, שכן אולי זה ייצור עומס רגשי גדול מדי עבורם.
(כלומר,לעבור קודם את תהליך הפרידה, ולקראת הקיץ לעבור דירה ועיר).

ברור לי שיהיו כאן קשיים בכל מקרה אך אני רוצה כמה שפחות לערער את תחושת הביטחון שלהם .
אולי אם בכל חודשיים יהיה שינוי משמעותי בחייהם, הם ירגישו שהקרקע נשמטת תחת רגליהם? ולכן אולי מוטב שהכל יקרה בבת אחת?
ובנוסף- האם כדאי כבר עכשיו לספר להם שיהיו שני השינויים האלה?
בבקשה עזרי לי וכתבי לי את דעתך ואם יש צורך תפני אותי בנוסף לגורמים הנכונים- עם מי מתייעצים בכלל בנושאים האלו? מטפל רגשי? פסיכולוג? הדרכת הורים מיוחדת? יש ארגון שעוזר במתן תמיכה רגשית לילדים במקרים כאלה?


תודה

שלום !
בני בן שש וחודשיים. בשבועיים האחרונים מצאתי לא פעם בחדרו תחתונים של אחותו הגדולה (בת10). הוא פשוט הוציא אותם מהמגירה והחביא מתחת לכרית . התחתונים נקיים ונשארו מקופלים כפי שהונחו במגירה (ומכאן הסקתי שלא נלבשו...) ופשוט הוחבאו במיטתו.
כל פעם שמצאתי תחתונים פשוט החזרתי אותם למקום ולא עשיתי מזה סיפור.
לפני מס ימים שוב מצאתי שם תחתונים והפעם שאלתי אותו מה הם עושים בחדרו.הוא השיב במבוכה שהוא משחק ״תופסת בלתי נראים״ ושזה משחק שאחותו לא רוצה לשחק איתו,אז הוא מחביא את התחתונים שלה כתגובה...לא כל כך הבנתי,אבל זרמתי איתו ואמרתי שאני מבקשת שיפסיק עם זה.
הערב ,כשנכנסתי לחדרו כדי לכסות אותו נדהמתי לגלות אותו לבוש בתחתונים שלי (!) ,ללא מכנסיים):
מתחת לכרית שלו מצאתי מס זוגות תחתונים שלי...אני לא יודעת מי ומה ...
איל עליי לנהוג?
מאוד פוחדת מהבוקר...איזה מבוכה ירגיש כשאגיע להעירו לגן וישים לב ש״תפסתי״ אותו, איך הוא ירגיש? איני רוצה לפגוע ברגשותיו ולהביכו מחד ומאידך -לא כל כך יודעת איך לגשת לנושא...

אשמח לעזרה
תודה מראש

שלום,
בני בן ה-4 מתעורר כבר מס' שבועות בכל לילה, לפנות בוקר ומתקשה להירדם. הוא מבקש שנישאר לישון לידו. בתחילה נרדם מיד אך בלילות האחרונים פשוט מתעורר ומתקשה להירדם. אנחנו כפר עייפים.. מניחה שהסיבה היא פחד להישאר לבד בלילה אך לא מצליחים להתמודד. אשמח להצעות כיצד להתמודד עם הבעיה
תודה!

שלום,
בעלי ואני לא בקשר עם אחותו עקב אי קבלתה וקנאתה בי(כתופסת מקום וזמן בחיי בעלי) לצערי.
בתי בת ה5 לא מכירה את הדודה ,אך מודעת מהוריו של בעלי על קיומה.
כרגע אני לא יכולה לשנות את הסטטוס קוו שקיים.
אך מה שמטריד אותי, היא העובדה שבתי כבר מבינה שיש דודה לא נוכחת ואני רוצה להבהיר לה בצורה המתאימה לגילה על המצב, על מנת שלא תישאר באפלה ותהיה במצב של חוסר הבנה ותהייה על שקורהעם הדודה הקיימת/לא קיימת.
איך אני יכולה להסביר על המצב בלי לפגוע בה ולתת לה הסבר שטחי אך מספיק ברור כדי להבהיר לה את המצב
תודה, יעל

יוני בן 6.5 ילד עדין ביישן וחששן מלא דמיון , נשאר שנה נוספת בגן חובה בשל חוסר בשלות רגשית, אהוב על הילדים ונהנה בגן
יוני מתוסכל בקלות ונוטה לבכות מאוד בקלות. תמיד חשבנו שזה רק ענין של זמן ובגרות וזה יעבור, אז כנראה שלא..
לתחושתי אפילו ישנה רגרסיה בעניין הביטחון עצמי .
אנחנו מאוד רוצים לעזור לו אבל לא יודעים איך
מה לדעתך עלינו לעשות?
תודה רבה

שלום,
יש לי ילד בן 4, הוא הבן השני שלי במשפחה מעליו בן ומתחתיו בן.
יש לו כמה סיטואציות שאיני מבינה בהן.
למשל הוא עדיין אינו יודע לנשוף את הנזלת דרך האף החוצה, אלא רק יודע לשאוף פנימה.

כשהוא מסיים לעשות בשירותים הוא יכול לצאת עם התחתונים והמכנסים מורדים, וכשאני מעירה לו הוא מתעלם.

היו 2-3 פעמים שהוא "איים" עליי שאם לא אתן לו מה שהוא רוצה הוא יעשה פיפי על הרצפה. פעם אחת הוא גם עשה. בפעמים הבאות אמרתי לו שאין לי בעיה אם יעשה, ושאולי נשים לו טיטול..
(זאת סיטואציה שהוא ראה בגן אצל ילד ספציפי)

מלבד זאת הוא ילד חם ואוהב מאד. יודע להביע אהבה וגם שנאה.
הוא ילד עקשן. אוהב לחבק, אוהב מגע.
התחיל לדבר רק בגיל שנתיים.
בסביבות גיל שנתיים בדקתי עניין שיש לו רגישות תחושתית.
עשיתי אבחון והיה לו סף רגישות נמוך (אך לא קריטי) שאינו מרגיש כ"כ את הגוף שלו. וצריך לחבק אותו חזק כדי שירגיש את החיבוק למשל.

הוא היה נופל הרבה כשהולך או רץ. נתקע בדברים.
לפעמים כשמקבל מכה כאילו לא שם לב לכאב.

שמעתי לאחרונה על בעיה בגבולות גוף אצל ילדים..
האם זה נשמע מתאים למקרה?
ואם כן מה הטיפול?

שלום,
בתי בת 4.5, בקצרה, היא ילדה שצריכה לשלוט בהכל!, בגן היא צריכה לתפוס חברה אחת (שכבר משחקת עם עוד חברות ולשלוף אותה)ולשחק מה שהיא רוצה, הבעיה שהחברות לא תמיד רוצות לשחק מה שהיא רוצה והיא לא רוצה להצטרף למשחק שלהן, כי זה לא מה שהיא רוצה ואז היא נשארת לבד ו"מטיילת" כך היא אומרת.
גם במשחקים איתנו היא צריכה להחליט אפילו מה אנחנו צריכים להגיד, ועם אומרים לה שלא רוצים ככה היא מאוד כועסת ולפעמיים בוכה חזק...
במשחק שולחן בזמן אחרון היא מרמה כדי לנצח, ואם אומרים לה שראינו אז היא מסבירה שככה זה במשחק ומשנה את החוקים לטובתה...
הגננת אומרת שזה לא שהילדים לא אוהבים אותה אבל היא לא רוצה להצטרף לקבוצה ולשחק משחק שמישהו אחר החליט... אני חוששת שהיא תישאר לבד והילדים כבר יתרגלו לא להיות איתה ולא יהיו לה חברים, אני מנסה להסביר לה שלפעמים משחקים ככה ולפעמים ככה אבל היא לא מוכנה להקשיב...
היא גם מדברת בצעקות ועמים בחוצפה... (אין לה בעיה שמיעה, כשאני מעירה לה על הצעקות, היא אומרת שככה זה הקל שלה...
בצהריים נפגשת עם חברות, אבל בדך כלל אני מתקשרת ויוזמת את הפגישה...
מה אפשר לעשות? איך אפשר לעזור לה....

שלום ביתי הבכורה בת 7.5 חוזרת מביהס ומיד רצה למחשב או לטלוויזיה, בזמן הצפייה היא מנותקת לחלוטין ממתרחש סביבה, למרות שהיא תלמידה טובה בחזרתה הביתה לא ממהרת לעשות שיעורי הבית ואני זאת שאומרת לה לכבות את הטלוויזיה ולעשות, חשוב לציין שאני חוזרת על אותם משפטים כמה וכמה פעמים , כועסת ורק לאחר מזה היא מנתקת, בכלל כל בקשה ממנה לוקחת ממני הרבה אנרגיות- עד שהיא עושה משהו- מתארגנת, מתקלחת, מסיימת את השיעורים, הולכת לישון , וכאשר עושה זה יכול להיות בבכי, אני מדברת איתה, כועסת, מסבירה, מענישה , מנסה להפליג ולפנק ולא מגיעה לשום התקדמות או שינוי בהתנהגות- היא מבטיחה ויום למחרת הכל מהתחלה. אינני מסכימה לראות תוכניות של גדולים- כמו אח הגדול ולמרות שאמרתי זאת - היא עדיין רואה(כאשר אני לא ביית וכו') . העונש שהיא מקבלת - זה לא לראות טלוויזיה או מחשב והיא בוכה ומתנגדת ומבקשת סליחה, גם כאשר אנו עומדים בעונש זה לא משפר את התנהגותה. מה לעשות? תודה

שלום רב , הבן שלי בכיתה א ותקופה די ארוכה (להערכתי חצי שנה) מופיעים אצלו טיקים , כל פעם משהן אחר כמו משיכה באף או הנהון בגרון . זה עובר אחרי כמה שבועות ואז מתחיל משהו אחר. זה קורה בד"כ שהוא אוכל, רואה טלויזיה אך גם בסיטואציות אחרות של התרגשות - אך עלול גם להופיע בסיטואציות נוספות.
אציין שלילד רמת ריכוז מאוד גבוהה לגילו , הוא אוהב מאוד להרכיב פאזלים של מבוגרים (300 חלקים) , לבנות בלגו ואוהב מאוד את שיעורי הפסנתר.
אציין שהתזונה שלו יחסית מאוד טובה - עשירה בירקות ופירות על בסיס יומי ואנו משתדלים כמעט ולא לתת לו אוכל מעובד . התחלנו השבוע לתת לו אומגה 3 כי הבנתי שאולי זה יכול לעזור...
אשמח לשמוע עצה מקצועית . מה עוד ניתן לעשות ? האם כדאי לפנות לטיפול כלשהו ?
אשמח לתשובה מהירה,
תודה מראש

שלום רב!
לפני כ8 חודשים אני ובעלי נפרדנו.
יש לנו ילדה מדהימה בת 3.
יש לציין שאנחנו ביחסים מאד מאד טובים.
הזמן שלה עם שנינו מחולק שווה בשווה בדיוק. שאלתי היא, האם יש להימנע מפעילויות של שלושתנו יחד? למשל אם אחד ההורים לוקח להצגה והשני מצטרף? או כשאחד ההורים מתגעגע ורוצה לראות אותה אז הוא קופץ לדירת השני ומבלה איתה קצת זמן? כמובן שבסוף הערב כל אחד הולך לביתו והילדה הולכת עם ההורה שאחראי עליה באותו היום.
האם זה מבלבל אותה? יש לציין שנורא כיף לה עם שנינו. גם לחוד וגם יחד. תודה על התשובה.

שלום,

בני בן שבע מאז שהיה בן שלוש הוא מאוד רכושני לצעצועים שלו. תמיד בתחרות שהוא יהיה הראשון לקבל, להשיג ולנצח.מאוד קשה לו לחלוק עם אחרים. ברצוני לציין שהתנהגות זו בעיקר רק עם אחיו או ילדי בני משפחה אחרים.פחות חברים מבה"ס, צהרון. הוא ילד מאוד חברותי ויש לו הרבה חברים שאוהבים להיות בסביבתו.
אני מדברת איתו המון על זה מאז שהיה קטן אך הוא בשלו.
אנ לא מצליחה להבין ממה זה נובע. לא חסר לו דבר ואפשר לומר שהוא גם דיי מפונק. אודה לעזרתך.
מלי

בכמה הזדמניות גם לי וגם לאישתי, בני בן 7.5 אמר לי אבא יש לי סוד, אני רוצה להיות בת, בנוסף הוא ביקש מאיתנו לקנות לו ברבי כמו לבנות בכיתה
אשמח לעצה
בתודה מראש

שלום בני בן 5, בשנה האחרונה מאותת מצוקות בפן החברתי.
מתקשה בפענוח מצבים חברתיים וחווה תסכול.
יליד דצמבר שנמצא בסימן שאלה אם לעלות לכיתה א.

מחפשת בעיקר אבחון רגשי וטיפול במידת הצורך. כפועל יוצא אשמח לקבל המלצה האם הוא בשל לעלות לכיתה א'

הבעיה היא שאני לא מכירה את המכונים שמטפלים.
אשמח לקבל המלצה ל2-3 מכונים טובים ומומלצים באזור המרכז בכלל וחולון בפרט.

תודה רבה

שלום רב,
יש לי בן בן 10 חודשים, אשר מבלה המון זמן עם אמא של אשתי (כמה שעות בכל יום).
אמא של אישתי גידלה בת יחידה והבן שלי הוא הנכד הראשון שלה והיא מתעסקת בו ללא הרף.
שמתי לב שבאינטרקיה שלה איתו היא תמיד מנסה לשעשע אותו ולהצחיק אותו, בין השאר ע"י צווחות וקולות גבוהים וזה ספציפית משום מה מפריע לי מאד...

מנק' המבט שלי כל הצווחות והקולות הללו, יחד עם ההתעסקות הבלתי פוסקת בו והעובדה שהיא בעצמה גידלה בת, יגרמו לו לפתח אופי רך ואני רוצה שיגדל עם אופי של בן, מה גם שכבר מעכשיו הוא נאלץ להרכיב משקפיים וכידוע ילדים בכל הגילאים יכולים להיות עם אכזר...

אני בעצמי מאוד אוהב לשעשע אותי ולגרום לא לצחוק, אבל הצורה הקולנית בה היא עושה את זה כאמור מטרידה אותי.

יש לי מספר שאלות:
- האם יש בסיס ל"מחשבות הטורדניות" שלי? האם זה באמת בעייתי?
- אילו גבולות צריך להציב לה ולנו ע"מ להבטיח (עד כמה שניתן, כמובן) שהילד לא יגדל עם אופי רך מדיי (אני בסך הכל רוצה שיהיו לו אופי של ילד ממוצע)?
- באיזה גיל מתחיל להבנות האופי של תינוק/ילד, זאת אומרת מאיזה גיל היחס שהוא חווה משפיע על האופי שלו שנים קדימה?

תודה ,
משה

הי,
אני אקדים ואכתוב שהוא ילד מקסים, חכם, בוגר, חברותי ויש לו הרבה חברים, חיובי ומצחיק ומאוד מאוד עקשן, עקבי, יודע מה הוא רוצה ולא מתפשר.
כמו כן, הוא תלמיד טוב והוא הולך לחוג כדורגל.

אבל חוץ מזה הוא "שונא" הכל:
שונא בית ספר, שונא ללמוד, שונא לעשות שיעורים, סובל מללמוד למבחנים, שונא לחשוב ולהפעיל את המוח, כל דבר שקשור ביצירה הוא לא מכון לעשות,
הוא קורא את אותה סידרת ספרי קומיקס שוב ושוב ולא מוכן לשנות,
שונא לצאת מהבית, שונא לטייל, לא חובב אוכל ואוכל את אותם הדברים כל הזמן.

את רוב הזמן הפנוי הוא מעביר על המחשב.
אני מאוד רוצה לטייל איתו, לצאת לטיולים, לים, אפילו סתם לקניון- אין מצב להוציא אותו מהבית.
כל הרפתקה קולינרית יורדת מהפרק. הוא לא מוכן אפילו לנסות, וגם כל בילוי איתו, אפילו בבית, עם משחק קופסה, בלתי אפשרי.
הוא רוצה רק את המחשב.
ניסיתי להגביל אותו אבל או שהוא בוכה שעות, או שהוא לא מדבר איתי, או שהוא מסתכל על התיקרה.
מה עושים???