פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום(מצטערת על האורך) ליאל בת שנה ושבוע בגיל חצי שנה נכנסה לתינוקייה-אוהבת מאוד את הגן, את המטפלת, את הילדים(מאוד חברותית יחסית לילדה בגילה-כל ילד שרואה מתקרבת אליו ורוצה לשחק איתו גם בגן וגם ברחוב), את הריכוז(ממש פעילה) הבעיה שמאז הכניסה לגן היא כל הזמן חולה, השבוע רופא המשפחה המליץ בחום שנשקול להשאירה בבית עם מטפלת מכיוון חולה הרבה הרבה מעבר לנורמה. המשמעות של המחלות מלבד הכאבים שסובלת(בעיקר אוזניים וברונכיט) , האנטיביוטיקות הבלתי פוסקות ויתר התרופות שהחזרה לגן שלה לא פשוטה מכיוון שבימים הרבים שהיא בבית מקבלת את מירב תשומת הלב מאחד מאתנו(הוריה) ובגן לא ניתן לתת לה את אותה תשומת לב.אז בימים הראשונים שחוזרת היא בוכה ולא רגועה וקשה לה להפרד מאתנו.ואז עד שכבר מתרגלת לגן היא שוב חולה וחוזר חלילה. שקלנו עוד לפני הכניסה לגן בגיל חצי שנה לקחת לה מטפלת אך לצערי לא מצאנו ולא הסכמתי לחפש מישהי מהאינטרנט אלא רק מהמלצות ממקור ראשון. היום לאחר הצעת הרופא ודעתנו שבהחלט צריך לשנות משהו כי השגרה של המחלות מתישה אותה ואותנו התחלנו שוב בחיפוש אחר מטפלת. היום ראיינו אחת שקבלנו את שמה ממשיהי שמכירם ונראה לי שבע"ה זה יסתדר. השאלה המרכזית שלי היא האם וכיצד יכול השינוי להשפיע על ליאל? האם מבחינה התפתחותית עדיף להשאירה במסגרת אליה רגילה? והאם ניתן להקל עליה את תהליך השינוי? תודה מראש

גילינו מס' פעמים כי בתי לוקחת כסף מארנקי ומארנקו של בעלי מבלי לבקש רשות. מדובר בסכומים די גדולים (50, 100 ו-200 שח). בפעם ה-1 כעסנו עליה. בפעם ה- 2 הסברנו לה שכסף זה משמש לקנית אוכל, לתשלומים וכו' ושאם היא תקח לא יהיה....זה גם לא עזר.....בפעם השלישית אמרתי לה שלא נוכל לעשות לה בת מצוה אם היא תמשיך כי לא יהיה כסף וכמובן שזה לא עזר... בכל פעם היא הכחישה כי לקחה את הכסף למרות שמצאנו אותו במחבוא בחדרה, בילקוטה וכו'... כשנשאלה אם לא לקחה כיצד הגיע הכסף למקומות אלה היא אמרה כי איננה יודעת....... כיצד לנהוג?

שלום רב בתי בת 8 וחצי, ומזה שנה לערך יש לה חרדות ממוות, ממוות שלי או של בעלי , או אפילו שלה , בחודש האחרון התופעה מחריפה וזה קורה כל ערב, אני יחד איתה עושה סוג של מדיטציה והרפיה , אך זה לא ממש עוזר , לפעמים זה אפילו נראה כמו סוג של התקפת חרדה , לא עוזר הרבה שאני משוחחת איתה, זה משפיע עליה מאוד, האם אני צריכה ללכת איתה לטיפול? ולאן? אני חוששת שזה ישפיע עליה עוד ועוד, אשמח לתגובתכם בהקדם .

יש לנו שני ילדים בני 8 ו 4. לפני כחצי שנה עברנו לארה"ב והילדים נכנסו לבי"ס יהודי שחצי מהיום מדברים בו עברית. בית הספר מאד תומך בהם. הקליטה שלהם נראית חלקה. בני הבכור שהא נבון ויצירתי מתנהג במרדנות ובחוצפה. הוא עצבני וכועס, כל דבר שאני מבקשת נענה בשלילה ובויכוח קשה. הוא רב בצורה איומה עם אחיו הצעיר. כל בוקר מתחיל בויכוחים, עצבנות וכעס על דברים פעוטים. עונשים שונים כמו ביטול שעות מסך (טלויזיה, מחשב, משחקים אלקטרוניים) אינם עוזרים. אני מתוסכלת.

שלום ,יש לי ילד בן שנתיים ותשעה חודשים, הוא ילד פיקח , שובב ואהוב מאד . בגן מספרים לי שהוא כל הזמן ביחד עם ילדה מסויימת וכל מה היא אומרת לו הוא עושה וכשהיא איננה הוא נצמד לילד אחר וגם עושה כל מה שהוא אומר לו. יש לציין שאני שומעת מהורים לילדים אחרים בגן שהבן שלי מאד אהוב עליהם, שבבית הם תמיד מזכירים אותו. בבית יש לנו תינוק בן 9 חודשים ובן של בעלי מנשואים קודמים בן 7.5 שמגיע פעמיים בשבוע ובסופי שבוע. גם בבית כשהוא עם התינוק, הרבה פעמים הוא מחקה את התינוק ( לפי דעתי זהו חלק מהקנאה - משיכת תשומת לב) וכשאחיו הגדול נמצא הרבה פעמים הוא מחקה אותו גם חוזר על הדברים שהגדול אומר. שאלתי היא איך להנחות אותו שהוא לא צריך לעשות מה שאחרים אומרים, אני לא רוצה שיגדל להיות ילד בלי דעה ונגרר אחרי אחרים. תודה

יש לי ילדה בת 4 ובן נוסף בן שנה וחודש. הילדה מאוד קשורה אלי, רוב הזמן היא נמצאת איתי, כי היא לא מוכנה להשאר עם אף אחד חוץ ממני, אפילו אבא שלה זה כנראה "לא מספיק טוב". אנחנו מרגישים שיש בה המון קנאה לאחיה, שזה אומר, כל פעם שהיא עוברת לידו היא יכולה לדחוף אותו, לנשוך, לקחת את היד שלו לתוך היד שלה וללחוץ. לרוב כשהיא מכאיבה לו אנחנו קצת מרימים את הקול אליה וכועסים. אם אני אומרת לה בשקט שאני מאוד כועסת אליה, היא מתחילה לבכות ולא תעזוב אותי עד שאני אגיד לה שאני לא כועסת, שזה לא נכון אני עדיין כועסת. גם סבתות שלה מאוד נפגעות ממנה, כי היא פשוט לא מוכנה להתקרב אליהם ולתת להם נשיקה, רק אחרי שאנחנו מסיימים את הביקור ואולכים הביתה אז היא תתקרב אליהם. ההורים שלי גרים רחוק ומפגשים ביניהם בערך פעם לחודש. אם אמא שלי (סבתא של הילדה) מגיעה אלינה ונשארת אצלנו לישון, היא יכולה לבכות ולצרוח שעה שהיא רוצה שהיא תלך הביתה ולא תישאר אצלנו. אבא שלה מאוד אוהב אותה, אבל הוא לא מקבל את אהבתה בחזרה, לרוב היא רוצה לשחק איתו רק בגלל שהוא מתחיל לשחק עם אחיה. ברגע שבעלי מגיעה הביתה דבר ראשון הוא אולך לחבק ולנשק אותה, רק שלא תחשוב שהוא לא אוהב אותה. אנחנו שומעים ממנה הרבה: "למה את מרימה אותו ולא אותי" "למה הוא התקלח ראשון ולא אני" אני הגעתי כבר למצב שאם אני צריכה לעשות משהו עם שניהם אני שואלת אותה מי קודם, רק שתיתן לי אישור. וגם להכול היא התחילה לפעמים לעשות פיפי במכנסיים. מה שהכי כואב לנו שהיא לא מוכנה להתקרב לסבתא וסבא שלה, וגם כואב לי על בעלי (אבא שלה) שהוא פשוט מאוד אוהב אותה ומפנק אותה והיא לא רוצה אותו. כל הזמן היא רוצה רק אותי. זה אומר שכבר 4 שנים אני לא יצאתי לשום מקום בלעדיה, אפילו למכולת, אני יכולה לצאת מהבית רק אחרי שהיא נרדמת. מה אלינו לעשות איך להגיב להתעללות שלה באחיה, איך לנסות לקרב אותה לאבא שלה וסבות שלה. האם אלינו לפנות לפסיכולוג ילדים? אני מכווה שהצלחתי איך שהוא להסביר את המצב. תודה מראש על התשובה.

יש לי שני ילדים בן 11.5 וילדה בת 7.5 הנמצאים בשעות הצהרים לבדם, אתמול מצאתי אותם מאוננים כיצד להגיב האם להגיב?

בתי בת שנה ועשרה חודשים מתעוררת כמה פעמים במשך הלילה בבכי חזק וקולני (כל לילה). כך גם בשנת הצהריים שלה בגן. המצב החל לפני 3 חודשים לערך ומאז הוא מחמיר. בזמן עירות הילדה רוצה הרבה על הידיים. היא נמצאת לדעתי באיזו שהיא ריגרסיה ושאלתי היא: מה יכול להיות מקור הבעיה והאם בגיל כזה מופיעים כבר חרדות ופחדים ומאיזה סיבה? תודה.

שלום, בתי השניה בת עשר וחצי. היא ילדה מוכשרת מאד- אובחנה כמחוננת, מנגנת, ספורטאית מצטיינת, בעלת קשרים וכישורים חברתיים מפותחים. בבקר קשה לה לקום ולהתארגן. לאחרונה, אחרי שכעסנו עליה שהיא לא מספיקה להיות מוכנה בזמן היא סיפרה שמה שמונע ממנה להספיק הוא שיש לה כל מיני טקסים, למשל כשהיא מתלבשת, אם היא עושה משהו ביד אחת היא צריכה לעשות בדיוק אותו דבר ביד השניה כדי שלא יווצר חוסר צדק. הרגעתי אותה ואמרתי לה שגם לי היו בילדותי מחשבות כאלה (זה נכון) ושתנסה להתגבר. הבקר, כשכמעט היתה צריכה לצאת מצאתי אותה ממיינת את הקורנפלקס. כשהאצתי בה שתאכל היא בכתה קצת ואמרה שזה חלק מהדברים שהיא צריכה לעשות ושהיא לא מצליחה להתגבר. מספר פתיתי קורנפלקס היא זרקה ולא אכלה. שאלתי אם היא רוצה שנעזור לה להתגבר ונשוחח עם איש מקצוע. היא אמרה שהיא לא רוצה כי הוא יצחק עליה. היא לא היתה במצב מצוקה אמיתי, ואחרי כמה דמעות, ואחרי שדיברתי איתה היא הלכה במצב רוח טוב. שאלתי: עד כמה מחשבות והתנהגויות כאלה שכיחות בגיל זה? האם יש מקום לדאגה? צורך באבחון? ככלל אנחנו מאמינים מאד בכוחות שלה, היא ילדה בריאה מאד, גם רגשית, נפשית וחברתית. תודה, לילך

בתי בת שנתיים ו 11 חודשים, ומזה חצי שנה מתלוננת על פחד מתמונות. זה התחיל מציור שראתה בבית הסבתא שבו הופיעו שני אנשים, תמונה מאוד גדולה. והיא פשוט ישבה בוכה בסלון ולא הסכימה לפקוח עיניים. מאז הנושא התרחב למקומות שונים אחרים בהם ראתה תמונות שטענה כי מפחידות אותה. זו יכולה להיות גם תמונה קטנה של ים, לווא דווקא אנשים - אבל בדר"כ מדובר בדמויות. תמכנו בה, חיבקנו, הקשבנו וניסינו להסביר וקיווינו שהבעיה פשוט תחלוף לבד. אך בימים האחרונים הפחד התעצם. ואתמול הילדה ישבה בביתה של אחותי שעה וחצי עם עיניים עצומות, זאת למרות שהיו שם ילדים נוספים שהיא מאוד אוהבת לשחק עימם, וגם אחיה ואביה. השיא היה היום, כשהילדה פשוט לא הסכימה ללכת לגן. היא בכתה בהיסטריה, עצמה עיניים, ואמרה שהיא רוצה לישון. אח"כ אמרה שכואבת לה האוזן, אז לקחנו אותה לרופא (שאצלו היא אמרה נחרצות שלא כואבת לה האוזן), והסבירה לי אחרי הרופא שפשוט בגן תלו תמונות של ילדים ולכן היא לא רוצה ללכת לשם יותר.חזרתי לגן לאחר הרופא, כדי לנסות ליידד אותה עם התמונות שתלו, אבל ללא הועיל, הילדה פשוט בכתה שרוצה להיות עליי בידיים ,עצמה עיניים, כל הדרכים שניסו המטפלות כדי לעזור לא הועילו. רק בחצר היא הסכימה לפקוח עיניים וברגע שיצאנו שוב מהגן - היא חזרה לעצמה ורצתה שנשחק. אמרנו לה שמחר נלך לגן, ושאנחנו מבינים אותה, והכל יהיה בסדר. והיא שוב בכתה. והכי צרם לנו -מהבוקר היום היא מבקשת שאוריד מהקיר בביתינו את התמונה של החתונה שלנו, וגם את התמונה שתלוייה בחדרה (תמונה של ילדה עשוייה מפימו). משעות אחה"צ עד שנרדמה בלילה -לא הסכימה לשבת בסלון בבית ועצמה עיניים ופשוט ישבה רק עלינו על הידיים שלנו. היא מביטה בתמונות ממש בבעתה. אין לנו מושג מה לעשות. ברור לנו שהנושא תפס מימדים שדורשים ייעוץ. האם אכן כך? האם מוכר כזה פחד? מה לעשות בקשר לגן? אנו נאלץ למעשה מחר לשים אותה בגן בעודה מפוחדת ועוצמת עיניים... מה עושים במקרים כאלו??.

בתנו הבכורה בת עשר. ילדה אהובה, חברותית ופיעלה בבית ספר, חוגים וספורט. בשנה האחרונה אנו מרגישים כי היא עצבנית, בוכה ומתעצבנת בקלות. אנו לא יודעיפ אם זה קשור בהתבגרות המינית ובהורמונים. יש לציין כי היא מאד מקנאה באחותה בת השבע ומאד אמהית כלפי אחותה בת השנתיים. בזמן האחרון היא רבה המון עם אחותה פוגעת בה מאד מילולית וגםפיזית. אח"כ היא בוכה שכועסים רק עליה, נראה כי היא מרגישה מקופחת ומחפשת תשומת לב שלילית. למרות שבמסגרות אחרות היא ילדה מאד טובה. לאחרונה גילינו כי תלשה ריסים. עשתה זאת כפעמיים. שוחחנו איתה והסברנו לה והבטיחה לא לעשות זאת יותר. ממה שהצלחנו להבין זה התחיל מתלישת ריס לצורך הבעת משאלה (כי היינו אומרים לך נפל לך ריס תבקשי משאלה) אבל אח"כ עשתה את זה כנראה מלחץ כשכעסנו עליה. מה לעשות במקרה כזה?

בני בן 5.5 מוגדר מאז גיל 4 כבעל חשד לבעיות קשב וריכוז. הוא לא דבר עד גיל 3 (רק אחרי התחלת עבודה אצל קלינאית תקשורת), במקביל התחיל עבודה עם מרפאה בעיסוק. הוא פחד ממקומות הומים מאדם והיה בעל רגישות גבוהה לרעש שהתמתנה עם הזמן. מאחר ובעירנו לא נמצא גן שפתי המשיך לגן חובה רגיל. הגן הוא אותו גן שבו שהה מגיל 3 וחצי בעבר מנה 22 ילדים ועכשיו 35. עם זאת הוא לא מצליח לבצע אינטראקציות חברתיות השנה. הוא מרבה לשחק עם עצמו (בעיקר בפינות היצירה, שם הוא יוצר בעזרת דמיון עמוק ביותר) וכנ"ל בחצר. בפעילויות מובנות (כמו במפגש) הוא מרבה להפריע ונכנס לעיתים לתגרות אלימות מול ילדים אחרים. עם זאת, ועל אף הקשיים בגן, הוא מכיר מספרים ואותיות ולא מראה פיגור קוגמטיבי ביחס לבני גילו. אתמול היינו אצל נורולוג שאמר לנו לחזור לאיבחון רק אחרי חצי שנה בכיתה א' (כלומר בעוד שנה מהיום). והפנה אותנו לטיפול רגשי אצל פסיכולוג (אבל לא היה מוכן להמליץ על אף אחד). במקביל התחלנו באבחון ע"י העירייה לגבי מוכנותו לעלות לכיתה א'. דבר שהוא בעייתי בשל היותו יליד יוני (ולא יליד החודשים בהם קל להשאיר עוד שנה) וגם מבחינת הלימוד אינו מראה פיגור, אבל אין ספק הוא בעל קשיים בישיבה ובחברה. האם אתם מכירים פסיכולוג רגשי לקבוצת הגיל הזו לבעיות האלו באיזור ? (אנחנו תושבי רעננה, אבל גם הרצליה, רמת השרון, הוד השרון או ערים אחרות באות בחשבון) האם יש עוד רעיונות לגבי כיצד נוכל לעזור לו? תודה

בתי בת ה-5 לפעמים משקרת בכל מיני סיטואציות. מה עלי לעשות בכדי שהיא תפסיק לשקר ותגיד לי את האמת .אינני רוצה שהיא תהפוך לילדה שמרמה ומשקרת כל הזמן. אודה על עצתך רני

שלום, אנו הורים לילד בן שלוש וחצי ותינוק בן שנה וחודשיים. ילדנו הגדול הוא ילד מקסים עדין וחברותי מאד. לאחרונה (בערך חודש וחצי) הוא שינה את התנהגותו באופן קיצוני ביותר. הוא לא מקשיב לנו. כל בקשה שלנו מסתיימת בתגובה - לא! כשאנו רואים שיש לו פיפי ומבקשים ממנו לגשת לעשות הוא לא הולך עד שלפעמים זה בורח לו, כל בוקר מתחיל ריב סביב צחצוח השיניים והחלפת בגדים שמסתיים בצעקות(שלנו) ובבכי (שלו). גם הכניסה לאוטו היציאה והעליה במדרגות הביתה הוא התחיל להציק לאחיו הקטן (דוחף אותו או יושב עליו) ושיא השיאים, התחיל לעשות פיפי בכל מיני פינות בבית (קרה 3 פעמים) ופעם אחת קקי. ממש אנחנו מרגישים כאילו הוא עושה לנו דווקא אבל אין ספק שכל אלה הם איתות וקריאה לעזרה. דיברנו איתו יפה ובעדינות ניסינו לבדוק אם יש בעיה אך ללא הצלחה התחלנו לשלוח אותו לחדר לעונש שיחשוב על התנהגותו, בהתחלה הוא היה נפגע מזה מאד אך אח"כ הוא התרגל לעונש זה וזה כבר לא משפיע עליו, לפעמים אנחנו כבר מאבדים סבלנות כועסים וצועקים. הוא בתגובה צוחק ומגחך. כשהוא נמצא אצת דודתו או סבתו הוא לא מתנהג ככה. ודיברתי עם הגננת שלו והיא אמרה שאין משהו מיוחד וכמו לכל ילד גם לו יש ימים שהוא קצת יותר שובב. יכולות להיות כל מיני סיבות להתנהגות זו אבל אנחנו לא יודעים על מה לשים את האצבע. בקיץ האחרון נפטר באופן פתאומי אביו של בעלי וזה עדין משפיע עלינו. גם בתחילת השנה הוא נכנס לגן חדש אחרי מסגרת מצומצמת ולפני חודשים אחיו הקטן התחיל ללכת. אנחנו ממש אובדי עצות ונואשים ולא יודעים אך לטפל בבעיה. חשבנו לפנות לפסיכולוג ילדים, האם תגובתנו קיצונית? אודה מאד לתגובתכם המהירה.

שלום רב, בני בן שלוש וחמישה חודשים נמצא בתהליך גמילה שהחל בנובמבר האחרון, אחרי שזמן רב התנגד להתחיל, למרות שידעתי שהוא בשליטה מלאה, כיום הוא רק בלילה עם חיתול ולצרכי קקי מבקש חיתול. בהתחלה לא רצה ללכת לשרותים והתאפק שעות. הבעיה העיקרית היום שבועיים שלושה האחרונים, צץ פחד חדש או המשך, הוא לא מוכן בשום אופן לעשות פיפי בשרותים ולא ללכת לבד, פוחד שייצא משהו מהאסלה ובעיקר מדבר על צב ים וכמו כן מהאמבטיה. הילד נעשה ממש מבועת כשרואה איזה סיב במים ורוצה לצאת מיד מהאמבטיה. פיפי מוכן רק בסיר וגם זה בקושי או בחוץ. אשמח לעצה או הכוונה איך להתמודד ואיך לעזור לו. תודה מראש אפרת