פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רונה.
זה שכיח שילד בגיל 4 מפחד, ועם הזמן זה יעבור.בגיל זה לא תמיד ילדים יודעים להפריד בין מציאות ודמיון.
נראה שאת עושה הרבה דברים נכונים . אנסה להציע עוד כמה דברים ואם גם זה לא יעזור כדאי לפנות לייעוץ פנים אל פנים.
- ניתן לנצל את העובדה כי בגיל זה אין הפרדה ברורה בין דמיון למציאות ולנסות לעזור לו להמציא גיבור (אפילו תלכו איתו לחנות ותקנו לו סופר מן או משהו כזה) שיכול להלחם ב"רעים". שהוא ייקח אותו איתו והוא ישמור עליו. או שתקנו לו תחפושת של גיבור ותיתן לו כוח ותסייע לו להלחם.
- אל תיכנסי לישון איתו במיטתו. זה רק ישמר את הפחד. תתני לו כלים להרגע. תשאירי לו אור קטן. ושדרי לו שהוא חזק ועוד מעט יירגע.
- קני לו ספר שקשור בילד שמתמודד עם פחדים ותקריאי לו (רצוי לא לפני השינה) תדברי איתו על הילד בסיפור ועל הפחדים של הילד הזה.
אשמח להתעדכן
ליאת

היי,

נשמע שמעבר לרגישות של הולדת אח חדש למשפחה, קיימת גם בעיה של גבולות.
התקיפות שלכם מתבטאת בהסברים, וברגע שכלי זה "לא עובד", אתם תקועים.
הוא צריך לדעת שיש לו אפשרויות ואם הוא לא יבחר, אתם תבחרו ותחליטו. הוא צריך לדעת שיש השלכות למעשיו, ואלה יהיו התשלום.
צריכה להיות חוקה בבית של מה מותר ומה אסור ומה קורה כשעוברים על החוקים.

בהצלחה1

אני יכולה לנסות ולענות נקודתית על השאלות ששאלת אך נראה שמה שמסתתר מתחת לשאלות אלו הוא חשש עמוק המכונן בתוכך איזה מין אמא תהיי לתינוקך הקרב ובא, זהו חשש טבעי למי שעדיין לא התנסתה באמהות. ועל כן קחי לעצמך את הזמן לגלות למה בנך זקוק, מה מרגיע אותו, מה מחזק אותו. אני מאמינה שכתינוק ילד זקוק לטיפול מסור והדוק, אי החלפת טיטול אינה חישול כיוון שהוא אינו מסוגל לטפל בעצמו ולהחליף בעצמו. במשך הזמן נבנים יותר מצבים באופן הדרגתי שמביאים את התינוק לעצמאות לצד ליווי פיזי ורגשי של ההורה. לאחר שתלדי ותכירי את תינוקך אם עדיין יתעוררו בך שאלות אלו את מוזמנת להעלותם כאן באתר

אני מאד מבינה את מצוקתך ופחדייך אך מתקשה לתת לך מענה לסוגיה זו דרך האינטרנט, עליך לבחון אם קיימים עוד שינויים בהתנהגותו. כדאי לברר עם המטפלת כמה בעלה נוכח במהלך היום ומה מהות הקשר של האב עם התינוקות, כדאי לברר גם עם הורי התינוקות האחרים.

גירושים שאינם נעשים ברוח טובה, וכאשר הילדים הופכים להיות כלי נשק בידי ההורים אכן משאירים צלקות לא פשוטות על הילדים, צר לי שכך הילדים צריכים להכנס בין ההורים. אם אתן מכירות מישהו שקרוב לאם שיכול להסביר לה כדאי לעשות זאת, אני בטוחה שהיא אינה רוצה לפגוע בילדיה אך בלהט הזעם והכאב שבגירושים היא פורקת זאת גם קצת דרכם. אינני יודעת כיצד מתייחסת הרווחה אני רוצה להאמין שהם בודקים לעומק כל מקרה לגופו. נסו אתן בתור הדודות שקצת נמצאות מחוץ לעניין לא לנקוט עמדה מי צודק האב או האם אלא לשוחח עם הילדים על הכאב והקושי שלהם בתהליך , לא כדי לסחוט מהם פרטים על המניפולציות של האם ולא כדי לשכנע אותם שהאב טוב יותר, אלא כדי להיות איתם בכאב, בקושי ובמורכבות להקשיב מבלי לנקוט עמדה לטובת אחד הצדדים.

אפשר להסביר לילדים שכרגע ההורים מסוכסכים וחלק מהסכסוך והכעס נופל עליהם. בהחלט אפשר להציע להם לשמור את הצעצועים בבית אביהם וכך יהיו להם צעצועים בשני המקומות. אם האב רואה שהפלפון מקשה על תפקוד בנו אפשר לקחת ממנו (מה גם שראיתי שהילד שש לפתרון זה) אפשר שהאב יאמר לאם שלאור ה- סמס שהיא שולחת הוא מבקש לא לשלוח את הפלפון עימו ואם כן אז הפלפון יהיה תחת פיקוחו.גירושים זה אכן סיפור מורכב וכל הכבוד לכן שאתם לא בשום צד אלא בצד של הילדים שפעמים רבות יוצאים מוזנחים וחבולים בתהליכים סוערים אלו.

לאחר החופשה אצל האב שבה בילו הילדים מאד יפה ונראו מאושרים ושמחים הבן דיווח לאם כי סבל בחופשה, לא קיבל מתנות , בקושי אכל, לא בילה ואף נילקח ממנו הטלפון ואביו נזף בו כל הזמן ולכן הוא לא רוצה יותר לראות את אביו - על כך דיווחה האם לרווחה.
מה המניע של הילד לומר דברים לא נכונים כאלה וכיצד ניתן לטפל בזה

הילד תלוי מאד באימו פיזית ורגשית וכנראה הוא קולט שאלו המסרים שהיא רוצה לשמוע, קשה לה לשמוע אותו אומר שנהנו אצל ההורה השני. הדרך לטפל בזה היא לא להכביד על הילד אלא לפנות לייעוץ מקצועי כיוון שהנושא סבוך ומורכב אם זה מפריע לאב עליו לפנות לאופציה של גישור, או לחלופין אופציה משפטית שגם היא גובה מחירים לא פשוטים

אוננות היא דבר טבעי אצל ילדים חשוב ללמד אותה לעשות זאת במקום פרטי ואישי, ולבדוק שהיא אכן מסוגלת לבחור עיתוי מתאים לכך (ילדים רבים עושים זאת לפני השינה) ולא במהלך היממה במקומות פומביים או בזמנים שמסיחים אותה מסדר יומה הרגיל .

זהורית שלום וחג שמח
תודה מקרב לב על תשובתך, היא חשובה לנו מאד, אנו לא מצדיקות שום צד, למרות הקירבה לאב, הילדים מאד חשובים לנו, הם נפלאים ומפותחים. אנחנו לא מתערבות או נוקטות עמדה.אך מסתכלות מהצד בכאב וחשש לילדים ורק שהוא פונה אלינו אנו עונות לו אך חוששות לייעץ משהו לא נכון.
רצינו לשאול כיצד לנקוט לגבי מתנות והאם נכון מצד האב למנוע במהלך היום את הנייד ולאפשר רק בבוקר ובערב. [לאור התגובות הקשות של הילד לכל שיחת טלפון מהאם]
ולגבי המתנות אם לבקש כי ישאירו אותם בבית האב בכדי למנוע מהם את הסבל שבהשלכת המתנות
כי הילדים קיבלו הרבה מאד מתנות וקודם הם לקחו אותם לבית אימם ושם הושלכו המתנות על ידה לפח לדברי הילדים.
לגבי האם - נסינו ליצור איתה קשר ולהעביר לה מסר שהיא יכולה לפנות אלינו במידה וזקוקה לעזרה או שיחה או כל דבר אך היא הגיבה בגידופים וטרקה את הטלפון ואנו לו יודעות באיזה דרך לפנות אליה לפחות לטובת הילדים.

אפשר להסביר לילדים שכרגע ההורים מסוכסכים וחלק מהסכסוך והכעס נופל עליהם. בהחלט אפשר להציע להם לשמור את הצעצועים בבית אביהם וכך יהיו להם צעצועים בשני המקומות. אם האב רואה שהפלפון מקשה על תפקוד בנו אפשר לקחת ממנו (מה גם שראיתי שהילד שש לפתרון זה) אפשר שהאב יאמר לאם שלאור ה- סמס שהיא שולחת הוא מבקש לא לשלוח את הפלפון עימו ואם כן אז הפלפון יהיה תחת פיקוחו.גירושים זה אכן סיפור מורכב וכל הכבוד לכן שאתם לא בשום צד אלא בצד של הילדים שפעמים רבות יוצאים מוזנחים וחבולים בתהליכים סוערים אלו.

שלום מיכלי.
ראשית כדאי לבחון יותר לעומק אם נמצא באיזו מצוקה. אולי משהו שקשור לגירושים.. שנית , לאחר שנתפס על גניבה צריך להיות עונש יותר רציני - אולי לקחת לו משהו שהוא שלו ולא להחזיר אחרי יום או יומיים (להגדיר מראש שלוקחים לשבוע לפחות, אם אפשר לא להחזיר בכלל, יותר טוב). לאיים עליו מהו הדבר הבא שילקח ממנו אם יקח משהו מאחרים
לא כדאי להעניש בזה שילך ויחשוב. תאמיני לי, אף אחד לא חושב בסיטואציה כזו "אוי באמת הייתי לא בסדר, לא אעשה את זה שוב".
.כדאי לדבר איתו ולבקש ממנו להסביר את מעשיו. מה הוא אומר ?
חשוב להבהיר לו באופן חד משמעי את חומרת מעשיו.
מקווה שהבעייה תיפתר בקרוב
ליאת

שלום הילי.
את מתארת ילדה מדהימה מיוחדת ופקחית הסובלת מבעייה רגשית. נשמע כי היא מעט ילדותית לגילה וחסרת ביטחון. קשה להתייחס לשאלה בכמה שורות אך אנסה. אני ממצליצה על כמה דברים במקביל:
-זמן איכות
-הרבה חיזוקים ועידודים על מנת לחזק את הדימוי העצמי שלה
-הצבת גבולות ברורה בבית. חשוב שתתרגל לא לקבל כל מה שרוצה. חשוב שתלמד בבית להתמודד בעצמה בכל מיני מצבים. אל תעשי בשבילה דברים שיכולה לעשות בעצמה. שדרי לה שהיא בוגרת והיא הבת הבכורה שלך. עודדי אותה לעשות דברים של בוגרים.
- לא להתרגש מאד שבוכה ולא לרוץ לספק לה את מה שרוצה.
- כשאת לוקחת אותה לגן, תאמרי שלום ותלכי. שדרי לה שאת יודעת שתכף תרגע ותסתדר.
- בנתיים תתעלמי מהידיים בפה. זה משהו שמרגיע אותה והיא זקוקה לו. תעזרי לה להתחזק ואז זה יפסק מעצמו.
- ספקי לה התמודדויות בהם תוכל להתגבר על חששותיה בהדרגה. תתני חיזוקים משמעותיים על כל התקדמות מצידה.
מקווה שעזרתי.
אשמח להתעדכן על ההתקדמות
ליאת

שלום ליאת
לא פשוט להתמודד עם מחלה כזו באמצע החיים. גם לבן שלך בטח לא פשוט והתנהגויותיו מעידות על כך. הוא בטח מאד חרד לך. העובדה שאומר שהיה רוצה אמא אחרת מעידה על חשש לאבד אותך או על קושי שלו להתמודד ולהכיל אותך ואת המצב. זה לא שהוא מתחיל את גיל ההתבגרות בגיל 7 וחצי.
אני חושבת שבמקרה זה כדאי להתייעץ עם פסיכולוג פנים אל פנים. כדאי שיהיה מישהו שתוכלי לדבר איתו ולהתייעץ ישירות. גם בנך צריך מישהו שיוכל לדבר איתו ולעבד את תחושותיו. חשוב ביותרבעיני. תראי שהתנהגותו תשתנה כשיהיה לו יותר ברור מה מרגיש, ויהיו לו כלים להתמודד.
חוץ מזה, נשמע לי שאת מאד קשה וביקורתית עם עצמך. זיכרי שאת עושה את המקסימום שאת יכולה כרגע ושבעתיד, כשתבריאי תוכלי לפצות על מה שאת לא מספיקה עכשיו.
רק בריאות
אשמח להתעדכן
ליאת

שלום טלי. אבחןן פסיכודידקטי תפקידו לאבחן אם הבעייה היא לימודית, מהם לקויות הלמידה וכו', אבחון של קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק בודק אם הבעייה קשורה בשפה או בתנועה,אבחון נוירולוגי בודק אם יש בעיית קשב וריכוז וכו'.
לפי מה שאת כותבת ברור כי מדובר באיזה קושי רגשי התנהגותי הקשור לחרדות וחוסר ביטחון. לכן לא צריך לאבחן את הבעייה אלא להבינה יותר לעומק ולטפל בה.
כדאי לפנות לפסיכולוג לטיפול בילדה המלווה בהדרכת הורים.
חרדות וקשיים מהסוג שאת מתארת ניתנים לטיפול. תפנו.
אשמח אם תעדכני אותי במתרחש
בהצלחה
ליאת

שלום רותי
את כותבת שאת נמצאת במצוקה עקב ההתנהלות של ביתך. האם היא במצוקה ? האם היא מודעת לכך שיש לה בעייה ? אם התשובה היא לא - אין לך הרבה מה לעשות חוץ מלאמר לה את דעתך ולהציע לה לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בחורה בת 22 כבר אחראית על עצמה.
חשוב להבין שאת לא יכולה לפתור לה בעייה שלך. תנסי להביא אותה למצב שהיא תחוש שהיא זקוקה לעזרה ואז שהיא תיקח אחריות ותטפל בעצמה.
אם מבחינתה אין בעייה אז כדאי לקחת צעד אחורה. אני יודעת שזה קשה. עוד כמה חודשים תבדקי איתה שוב. היא כבר תגיע לשלב שבו היא תחוש שהיא משלמת מחיר ותחליט לטפל. את לא יכולה לקצר לה את הדרך. אלו החיים שלה
אף אחד לא אמר שקל להיות אמא...
אשמח להתעדכן
ליאת
בהצלחה

שלום שרי.
אני מבינה למה ליבך נשבר. הילד כבר חווה פעם אחת הורים שנטשו אותו (תהה הסיבה אשר תהיה) ועכשיו זו תהיה פעם נוספת. אני מקווה שהאב המאמץ יחזור בו מהתנגדו ולאחר שיתרגל לנוכחות התינוק החדש, ימצא מקום גם לבנו המאומץ.
נכון להיום את לא יכולה למנוע מבנך את הסבל באופן מוחלט. יש מציאות שאותה את לא יכולה להסתיר מילד בן 9. לא כדאי לשקר לו ולהמציא משהו כמו הוא נסע, הוא עסוק, הוא חולה וכו'. לא לשקר. ניתן לאמר לו כי את לא יודעת למה וכי הוא מוזמן לשאול את האב המאמץ ישירות. יש ביהנם קשר ? הוא יכול להתקשר אליו כרצונו ? בכל מקרה אל תקחי עלייך את האחריות על התנהגות האב.ואל תלכלכי על האב. תאמרי שאינך יודעת.
את יכולה לאמר כי אם היית במקומו לא היית מוותרת על הילד בעולם כי הוא הדבר הכי טוב שקרה לך וכו'. תסיטי את הדיון לכמה הוא חשוב ומשמעותי לך ולא לכמה הוא פחות משמעותי כעת עבור האב. תגידי דברים שמדגישים את יתרונותיו וכוחותיו ושמי שלא נמצא איתו מפסיד.
עם כל מה שהילד עבר עד כה, הוא בטח גיבש לעצמו כוחות שיאפשרו ו להתמודד גם עם זה.
בהצלחה
ליאת

.. שלום מיכלי
קודם כל חשוב לדעת כי אם ה ילד גונב אין בזה כל סימן לפעילות פלילית בעתיד. רב הגנבים הפליליים לא התחילו בגניבות קטנות מהסובבים אותם..דבר שני לפני שמאשימים צריך להיות בטוחים ב100 אחוזים, אם הילד חף מאשמה לגבי הגנבה שבה אתם מאשימים אותו, ייקח הרבה זמן לתקן את הנזק שעשיתם. הילד יחוש דחוי והאמון ייסדק, משני הצדדים. הוא יהיה בטוח שאתם לא בוטחים בו והוא, מצדו, יחוש חוסר אמון כלפיכם.

בדרך כלל ילדים לא גונבים בגלל שחסרים להם מזומנים, משום שהם לא מכבדים את זכויות הזולת, או משום שאינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע. הם אפילו לא גונבים כדי לספק תיאבון בלתי נשלט או תאוות, למרות שהם עשויים להשתמש בכסף כדי לקנות מזון, צעצועים או דברים שחביבים עליהם.
למה, אם כן, ילדים גונבים? בחלק מהמקרים ילדים גונבים כדרך לבטא את רגשותיהם, או את החסר הרגשי שלהם בבית. זו הדרך שלהם להפגין את הצורך שלהם בתשומת לב נוספת, תמיכה או גילויי חיבה .

המלצתי היא לפעול בכמה מישורים במקביל:
1. יש לוודא כי לילד דמי כיס לבזבוז. ילדים צריכים שיהיה בידם מעט כסף להוציא על פי שיקול דעתם. זה לא צריך להיות סכום גדול,
2. במידה והילד נתפס "על חם" יש מקום להסבר חריף, לעונש, ולאיום בעונש נוסף במידה והדבר יחזור על עצמו. חשוב להסביר לילד כי להוריו מאד חשוב להמשיך ולתת בו אמון ואם ימשיך כך האמון יפגע.
3. חשוב להקשיב לילד (לא בהקשר הגניבות), להקדיש לו זמן איכות רב, לפחות שעה שלמה בשבוע רק לו. רק בכיף, בלי קשר לגניבות. שימו לב האם קרה משהו שמסביר את התחלת הגניבות ? מה עובר עליו ? האם חונב רק מחברים או גם מהוריו ? הוא בעצם צועק שיש איזט בעייה וצריך להבין מה היא ומול מי.
4. אם כל אלו לא עוזרים, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי נוסף.
מקקוה שעזרתי
אשמח לשמוע כיצד הגיבה אחותך ומה קורה הלאה
חג שמח
ליאת
2.

היי רונית,

שאלתך מאד כללית. היא עולם ומלואו. מקדי אותה.

חג שמח!

נעמה.

שלום עמי,

אחריות על הכנת השיעורים היא אחריות של הילדים. אנו יכולים לכוון אותם לקחת אחריות על כך ואיך נכון וכדאי להכינם.
ההורה אינו מורה פרטי אלא הורה. חלק מתפקידיו הוא גם לעזור לילד שמבקש את עזרתם. כמובן, שנשאלת השאלה עד איזה גיל ומה היכולות של הילד. אם ישנם עימותים בבית בנושא הייתי ממליצה על עירוב מורה חיצוני כדי לא להגיע לעימותים עם הילד על כך. אך אם הילד מבקש ורוצה עזרה מכם זה נראה לו טוב ונכון לכוון ולהסביר, אך לא לשבת לידו ולהמתין שיפתור ויענה. לאחר ההסבר, אפשרו לילד לרכוש את העצמאות ולנסות להתמודד. תוכלו לבדוק בסופו של דבר או להדגיש בפניו שאם יהיו קשיים, אתם פה.