פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב! בני בן 7 לומד בכיתה א,מבחינה לימודית אפשר לומר שהוא השתלב יפה בבית הספר, למרות שבהתחלה היה לו מעט קשה והוא הראה קצת לחץ בזמן השיעורים (הספק העתקה מהלוח והבנת הוראות בכיתה) בחודשים האחרונים הוא החל "לכרסם" את העור סביב האצבעות (בעיקר באזור כרית האצבע), כל פעם אצבע אחרתהוא עושה זאת מבל להרגיש,אני מעירה לו ומסבירה לו שהוא עושה לעצמו פצע ומכער את אזור הציפורן והוא אומר שהוא לא יודע איך להפסיק.יש לי תחושה שזה נובע אולי ממתח או לחץ שבו הוא היה נתון.(כרגע נראה לי שהוא יותר רגוע) מה דעתך?האם יש דרך לעזור לו להפטר מההרגל הזה? הרבה תודה!

שלום רב בתי כעת בת שנה וחמישה חודשים ונמצאת בפעוטון מגיל שנה. שנה הבאה עליה לעבור למסגרת חדשה.(תהיה בת שנה ואחד עשרה חודשים) האופציות העומדות בפני הן להעבירה לקבוצת גילאים בה תהיה הגדולה ביותר ( בהפרש של בין שלושה לארבעה חודשים) ועם עוד שלושה ילדים בגילה.או להעבירה לקבוצה הבוגרת בה יש שלושה ילדים שגדולים ממנה בערך בחודש חודשיים והשאר גדולים ממנה בממוצע ב10 חודשים. קבוצת הגיל הקטנה מונה 12 ילדים וקבוצת הגיל הגדולה מונה 18 ילדים. כל הילדים בפעוטון בו היא נמצאת היום גדולים ממנה בשנה (ככה יצא) 5 בנות מהפעוטון הנוכחי עוברות לקבוצה הבוגרת בגן החדש ( ככה שבעצם יש לה אפשרות להיות עם החברות שלה אם תעבור לקבוצה הבוגרת). בנוסף לכך,מדובר בילדה מאד מפותחת קוגנטיבית וחזקה מאד במישור הרגשי. הגננת שלה (שאני מעריכה מאד) אמרה באופן חד משמעי שאסור לשים אותה עם הקטנים כי יהיה לה משעמם, לעומת זאת האינסטינקט האמהי שלי אומר לי לשים אותה עם הקטנים ולוגנן עליה, אךהשכל הישר שלי מבין שאולי באמת לה, עדיף להיות עם הבוגרים. אשמח אם תוכלו לייעץ לי בעניין מנסיונכם תודה רבה

בני בן 11 שנים כיתה ה' מלא בפחדים מזרים ומ"רעים" ובבית הוא שומע רעשים ובטוח שיש מישהו... הפחד הזה מתבטא בסממנים של התקפי חרדה וזה ממש מלחיץ. האם מישהו יכול לייעץ לי מה לעשות ? איך לנהוג? והמלצה לפסיכולוג שמכירים שעוסק בתחום זה... תודה

שלום רב! הבן שלי בן שלוש לא אוהב לשחק לבד בחדר שלו או בכל מקום אחר.הוא ילד מאוד עצמאי וחברותי אבל...הוא כל הזמן דורש תשומת לב, אמא אמא תראי X אמא תראי Y אמא קחי אמא תני אמא למה אמא ככה. בקיצור ניג'וס רציני שמתחיל מהשניה שהוא מתעורר. הוא במסגרת גן עד 1 בצהריים ומהרגע שמגיע הביתה לא נותן לי לנשום. אני מסבירה שאמא עכשיו עובדת במטבח ונותנת לו להתמודד עם חדר מלא צעצועים נפלאים שהוא אוהב מכל מיני סוגים וגירויים. אבל הוא מקשקש קשקוש על דף ובא להראות לי ומבחינתו הוא סיים. ושוב אמא אמא. או משחק שתי דקות עם מכונית ושוב אמא אמא. וכל פעם אני מחזירה אותו לחדר משחקים שאינו רחוק מהמקום בו אני יושבת והוא חוזר אלי כמו בומרנג. כשאני יושבת על המחשב הוא מתישב עלי ומצייר ומדביק כמובן שדורש שאני יעסיק אותו. מה עושים אני רוצה שישחק קצת לבד עם עצמו, הוא אוהב את החדר שלו והולך לישון בכיף במיטה שלו ואין איתו כלל בעיות שינה או בכלל... גם כשבאים חברים הוא בדרך כלל ישתולל איתם ברחבי הבית ופחות ישב בחדר וישחק איתם. מה עושים הוא לא אמור לשחק קצת עם עצמו בגיל הזה. הצילו.

יש לי בן בן שנתיים ו-7 חודשים ובעוד 4 חודשים לערך אני אמורה ללדת לו אח. שאלתי היא איך נכון להכין אותו ללידה? לימים הראשונים שלא אהיה בבית, ולשינוי המשפחתי שאנחנו כולנו עומדים לחוות? האם לשוחח איתו זה מספיק? הוא יודע למשל שלאמא יש תינוק בבטן אך כמובן לא מבין את המשמעות של זה עדיין. (אומר שגם לו יש תינוק בבטן או לאבא וכדומה..) תודה (-:

לפני מספר ימים התעוררה ביתי מהשינה באמצע הלילה וחיפשה אותנו בסלון הבית, אנו היינו בחדר השינה שלנו. איך כשהיא נכנסה לסלון היה רעם חזק מאוד שהרעיד את כל הבית והחלונות. בתי הקטנה נבהלה מאוד, אנו רצנו לסלון לשמע צרחותיה תוך כדי שאנו קוראים בשמה. ישבנו עמה בסלון כחצי שעה מנסים להרגיעה כשהיא רועדת מפחד. ולבסוף לקחנו אותה איתנו למיטה. גם בלילה למחרת היא התעורה ככה אך אנו היינו דרוכים ושמענו אותה ולמזלנו לא היה רעם גדול באותו הזמן. מאז חלה נסיגה גדולה אצלה (מדובר בשבוע וחצי) היא מסרבת ללכת לישון במיטה שלה, רוצה רק את קירבתנו, רוצה שאשכב לידה ואחבק אותה ומסרבת להשאר בחדר לבד (עד לשירותים היא נכנסת איתי). לגן היא הולכת כרגיל. אני משתדלת לתת מענה לפחד שלה, מחבקת לוקחת אותה איתי למיטה ומנסה להרגיע אותה כי אמא איתה ושומרת עליה. האם אני עושה את הדבר הנכון? האם צריך לחבק אותה או לתת לה להתמודד? אני לא רוצה לגרום לה להיות תלויה בי אבל השאלה אם זה לא מוקדם מדי. אודה לתשובתיך. מיכל.

שלום רב - אני רוצה להתייעץ לגבי נושא מאוד ריגוש - גירושים- יש לנו ילדה בת חמש וחצי מאוד פקחית ונבונה... אנו פרודים כבר כמה שנים ועכשיו בהליכי גירושים. לבעלי יש בת זוג ולה ילדה בת 7. בעלי ישן ומבלה הרבה עם בת זוגתו וכמובן ביתה שבת 7. לאחרונה הכיר לבת שלנו את הבת של בת זוגתו והם משחקות יחדיו מדי פעם. (הבת שלנו אינה יודעת שבעלי או גרושי לעתיד במערכת זוגית עם בת זוגותו - אמא של החברה החדשה שלה) דיברתי עם בעלי והחלטנו שכדאי לשבת לשיחה עם הבת שלנו ולספר לה שאבא בקשר כזה וכזה ושאבא ישן שם לפעמים וכו'.... פה אנו זקוקים מאוד לעזרתכם. אנו לא יודעים איך להתחיל שיחה כזאת מה לומר איך להסביר... אני מפחדת שהיא תקנא שהוא ישן בבית של "החברה" שלה שהכירה לא מזמן... איך מספרים על זוגיות חדשה לילדה קטנה.. ולמה לצפות ואיך להתחייחס למצב שאולי יהיה עקב השיחה הזאת. אודה לכם על כל עזרה אפשרית תודה לימור

שלום, יש לי תינוק בן שנה וחמישה חודשים. ילדתי לפני שבועיים בת חדשה בניתוח קיסרי, כך שנעדרתי מהבית בפעם הראשונה למשך שבוע שלם וחזרתי הביתה עדיין כואבת ובלי יכולת לתפקד יותר מידי עם הקטן, כך שרוב הזמן טיפלתי בילדה ואמא שלי שהוא מאוד אוהב הייתה עם הבן. אני חוששת שהקטן שלי פיתח חרדת נטישה כלשהי. כל עניין ההשכבה לישון בלילה הפכה לסיוט. לפני הלידה הייתי מניחה אותו במיטה והוא היה מרדים את עצמו, עכשיו הוא רוצה להירדם רק על הידיים שלי עד הירדמות מוחלטת, כך שהוא לא מרגיש שאני מניחה אותו לבסוף במיטה. כל נסיון להניח אותו ער גורר בכי קורע לב עד השמיים ועד שאני מרימה אותו בחזרה. ביומיים האחרונים אני מנסה להחזיר אותו למסלול ומניחה אותו במיטה כרגיל לאחר האמבטיה ויוצאת מהחדר. הוא בוכה עד שנרדם. זה בסדר ??? משהו נוסף. לא משנה כמה אני מעניקה לו תשומת לב ואני משתדלת לעשות זאת המווון. הוא נושך אותי כל הזמן. ממש בכעס וכדי להכאיב. בהתחלה התעלמתי מזה, אבל זה נהפך להרגל וזה לא גרם למיעוט בנשיכות. התחלתי להעיר ואז הוא עושה זאת שוב מיד לאחר שאני מעירה וממש בכעס ויותר חזק. האם להיתעלם ? האם להעיר? לכעוס ? אני כל כך מבינה את הקנאה ומשתדלת לפנק אותו כמה שרק אפשר, אבל אני מפחדת שאני עושה לו רע והופכת אותו לילד מפונק יתר על המידה ולא מחונך. מה לעשות ? אני מלאת רגשות אשמה וזה משפיע על מצבי הנפשי....

יש לי בת כבת 12 וחצי. היא לא מתעניינת בכלל בבנים, וגם לא בבנות בשום צורה מינית. אותי היא מחבקת ומנשקת הרבה, אף חוץ מזה אף אחד לא, כולל אבא שלה או סבים וסבתות.. אבא שלה ואני גרושים, והיחסים ביננו רעים, יתכן שזה קשור לזה? האם יש צורך לפנות לפסיכולוג או פשוט לתת לזמן לעשות את שלו. אנחנו מדברות על זה בפתיחות רבה. תודה רבה.

יש לי ילד בן 10 וחצי, סובל מבעיה רגשית, חווסר בטחון ואני מחפשת פסיכולוג קליני לילדים שעובד עם קופת חולים הכללית, יש לי אומנם רשימה אבל לא קיבלתי המלצות אשמח לעזרה

שלום רב, בני-ליעם בן השנתיים וחצי הולך לגן מגיל שנה ותשעה חודשים. אנו מאד מרוצים מהגן, הוא מקבל המון חום ואהבה וטוב לו. בשנה הבאה הוא יהיה בן 3, וממוצע גילאי הילדים בגן יהיה בין שנה וחצי לשנתיים (יהיו ארבעה ילדים הקטנים ממנו במספר חודשים וכל השאר קטנים בשנה ויותר). הגננת ממליצה להשאירו שנה נוספת בגן זה, מאחר והוא מאד רגיש. היא טוענת שהוא יהיה הגדול והמוביל בגן והיא תטיל עליו משימות שונות, ובשנה לאחר מכן הוא יוכל לעבור לגן עירייה בטוח ובשל. האלטרנטיבה העומדת בפניי היא להעבירו לגן פרטי אחר, המונה 36 ילדים, כולם פחות או יותר בני גילו, ואח"כ גן עירייה. שאלתי היא האם עדיף שיישאר בגן הנוכחי, יהיה עם קטנים ממנו, אך יחסוך שני מעברים בשנתיים הקרובות או להעבירו כל שנה לגן אחר. יש לציין כי גן עירייה בגיל 3 אינו אופציה מבחינתי. כמו כן, הוא מאד רגיש.

שלום בני ב 5 ו 9חודשים, עבר לפני שנתיים וחצי (בגיל 3 ו3 חודשים) ניתוח מוח לאחר שגילו לו ציסטה במוח והיה כמובן צורך לנתח. כל הפרוצדורה לפני ואחרי הניתוח כללה MRI בהרדמה לפני הניתוח, בדיקות כלליות לפני הניתוח (בדיקות עינים, בדיקות דם וכו'), הרדמה לפני הניתוח, הניתוח עצמו ואישפוז של 5 ימים בבי"ח. כ 3 חודשים אחרי הניתוח עבר עוד MRI בהרדמה. כל זה בנוסף למעקב נוירולוגי ועוד מעקבים שונים. בנוסף עבר כ 3 חודשים לפני ניתוח המוח, ניתוח לכריתת אשך (קרה במפתיע). בני לא משתף פעולה, ככלל ועם רופאים בפרט, בלשון המעטה. כל הבדיקות נעשות תוך התנגדות רבה ובכוח שאני והרופאים נאלצים להפעיל. כשמדובר ברופאים, אין עם מי לדבר. הילד נאטם ונכנס לקרב השרדות. (אני יכול להבין אותו). ביום שלישי האחרון עברנו MRI נוסף בהרדמה.זה היה הטראומטי ביותר, גם עבורי. הוזמנו לתשע בבוקר. הילד בצום מהערב שלפני. עד 9 הכל היחה בסדר, עד שהוא הבין במה מדובר לאחר שקיבל "מתנה" חוברת צביעה שמסבירה מה הוא הולך לעבור. בשלב זה הוא נכנס לסטרס, ניסה לברוח, החל לבעוט בדברים וכו'. כל המתח נבנה בשעה וחצי הבאות כיוון שהיה איחור בתור, והיה לו זמן להכנס למתח גדול מאוד. כל נסיון מצידנו לרכך את המצב נתקל בהתנגדות גדולה. כשהגיע התור להיכנס, הוא התנגד ואני נאלצתי לתפוס אותו בכוח, תוך שהוא בועט בי ושורט אותי וכו'. כל נסיונות הרופאים להרגיעו עלו בתוהו ונאלצנו לשים לו את מסיכת ההרדמה בכוח. תוך שהוא צורח וצועק. ראיתי את הפחד הענק מתוך עיניו, אך נאלצתי לעזור לרופאים.אלו היו 40 שניות של נצח. לאחר שהתעורר ובמשך כל היום נראה היה ממש בדיכאון ובכל פעם שניסינו לדבר איתו על מה שעבר, הוא שם יד על הפה, כאילו להוריד את המסיכה. הימים הבאים עברו בסדר, אך בשני הלילות האחרונים, הוא מתעורר כ חצי שעה לאחר שנרדם, פוקח את עיניו, אך נראה שהוא חולם. הוא אומר לי "אבא די אבא לא" ודוחף אותי ושם יד על הפה, ממש כמו שהיה בזמן הסיטואציה הרפואית. אשמח לעצתכם לשיקום או מיזעור הטראומה. תודה דרור

ביתי בקרוב תהייה בת 6 מזה זמן רב היא מאוננת על כסאות. הסברתי לה שהיא צריכה לעשות זאת במקום פרטי ולבד, ולכן בבית היא ממעיטה לאונן אך בגן הגננת אומרת שהיא מאוננת המון! בשנה הבאה היא אמורה לעלות לכיתא א' כיצד אני אמורה להתמודד עם זה? האים צריך ייעוץ מקצועי?

שלום, בני בן 2 וחמישה חודשים, תמיד הלך בשימחה אל הגן ואהב מאוד לשחק עם חבריו לקבוצה. בשבוע שעבר, במהלך צפיה משותפת בטלויזיה בגן, בתוכנית ילדים, צווח וצרח ולא הצליחו להרגיעו. הוא ביקש שיסגרו את התוכנית. עד המקרה,בבית, יום לפני ביקש שאסגור (שיר ילדים שהיה בטלויזיה),וסגרתי ולכן לא היה כלום. מאז לא מוכן לראות טלויזיה אבל נוספו מספר דברים : לא מוכן לצאת מהבית, בוכה ומסרב ללכת לגן, לא מוכן שאזוז ממנו, כל הזמן רוצה על הידיים, חזר לאכול המון בקבוקי מטרנה במקום אוכל מוצק. לשאלותיי, רק חוזר ואומר שהוא רוצה להיות עם אמא. מה עושים? למי פונים? דרך קופת החולים היפנו אותי לעשות מעין אבחון פסיכו דידקטי וזה ייקח עוד הרבה זמן. אשמח לקבל המלצה לאיש מיקצוע. אנו גרים בהוד השרון. תודה רבה :

ילדתי בת ה-5 ילדים עם לב גדול שאוהבת לעזור ילדה מחבקת ואוהבת לאחרונה סמתי לב שהיא מכה את הכלב ואף מתאכזרת אליו ששאלתי אותו מדוע היא עושה זאת היא אמרה לי שזה מתוך אהבה. היום היא ישבה עלי וצפינו בטלויזיה ופתאום היא עשה עלי פיפי שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שזה ברח לה מהצחוק בחיים לא קרה לה דבר כזה אני מאוד מודאגת מה לעשות