פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אין ספק שתקשורת בריאה חשובה מאד לילד.

גרושתך אינה פנויה להקשבה ולכן לא משנה מה תאמר, זה יהיה חסר כל ערך.

הייתי מנסה להבהיר לה דברים במכתב, שמהסקרנות תקרא עד סופו, ואם תרצה ואם לאו תחשוב על הדברים.

כמו כן, הייתי מנסה לערב מגשר או כל גורם שלישי כדי שיבהיר לה את הדברים. היא לא חייבת לדעת שזו יוזמתך.

במכתב הייתי מבהירה לה גם בצורה קיצונית שלא משנה אם אני בעיניה חלאת אדם, אני אב ילדיה ולכן אנחנו חייבים לנהוג אל מול הילדים בכבוד זה לזה.

הייתי מבהירה שדוגמא אישית לילדים היא המקור להתנהגותם. ילדים לומדים קודם כל מה שעיניהם רואות.

אשמח להפנות אותך למגשרים או יועצים מתאימים,

נעמה.

אילן שלום,

הגן אינו הבית הראשון של הילדים. אנחנו כהורים צריכים להקנות לילד התנהגויות חברתיות.
התנהגות זו נלמדת הן מדוגמא אישית והן מתרגול.
יש לתרגל איתו מצבים של התנהגויות חברתיות כמו קבלה, נתינה, אמפתיה, התמודדות ותגובות לכעס של חבר, אי שביעות רצון, העלבות וכו'.

יש להדריך אותו בכל מצב אמיתי שקורה בחייו, ולהגדיר את המצב. לתת שם לרגש.
אתה מוזמן לקרוא מאמר בנושא באתר: naamash

מקווה שעזרתי על קצה המזלג,
נעמה.

בראש ובראשונה בדקי אם תופעת האלימות מתרחשת גם בביה"ס. בדקי איך היא במחיצת חברות אחרות.

הייתי משוחחת עם האחות השניה כדי לראות מה ההשלכות של זה עליה ועד כמה זה חמור. אם הן בסה"כ מסתדרות יפה והן חברות, לא הייתי מתערבת.
אך אם היא מפחדת ממנה, פוגעת בקשריה החברתיים יש צורך בהתערבות.

נעמה.

האם המצב היה כך מאז ומתמיד? או שאירע דבר מה שהשפיע?

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן להסתגל ולתקרב.
אל תאיצו בו ובכל פעם אפשרו לו את הזמן, ככל שתוכלו.
יכול להיות "שדחפתם" מהר מידי וזה הביא לנסיגה גדולה יותר?
קבלו את אופיו וסגירותו. עזרו לו בכך שתכינו אותו בכל פעם למצב שהוא הולך לחוות. ספרו לו מי יהיה , מה תעשו, מתי אתם תעזבו.
הפגישו אותו רבות עם חברים שהו אוהב כדי שאיתם ייפתח מהר יותר. צרו סביבו כרגע רשת הגנה של אנשים אותם ייראה בתדירות גבוהה יותר.

בברכה,
נעמה.

תודה על התגובה. הוא תמיד היה מאוד קשור אלי ולאביו,מאוד קנאי לנו,מאוד רגיש ,בוכה הרבה.... השאלה,האם יש צורך בעזרת פסיכולוג שיעזור לנו ,או שפשוט לתת לו לגדול ולהתבגר... חשוב לציין ,שרק כעת הוא מתחיל לדבר (שנתיים ו9 חו'),וגם בפגישות עם הקלינאית ,לוקח לו זמן להפשיר ולתת לה לגשת אליו. הוא מאוד נבון ובשאר התחומים הוא ממש מתקדם ... ולמה הוא לא ישן לילות שלמים?ומחפש אותנו בלילה.? מודה לך מראש, דלית

האם הוא רואה אתכם מספיק בשעות היום? אתם זמינים לו?

בדר"כ התעוררויות בגיל זה בשעות הלילה נובעות מתגובה התנהגותית של ההורים.
כדי לשנות התנהגות חשובה העקביות ועימה הנחישות. ליווי בייעוץ שינה יפתור בעיה מעין זה.

גם לגבי הנושא הרגשי- נראה שמדובר בבעיה התנהגותית. יכול להיות שליווי רגשי בריפוי ועיסוק יוכל להקל ולהפחית את חומרתה.

סיגלית אהלן,

אשמח לקבל ממך רקע רב יותר בטלפון ולתת לך מס' טיפים או מאידך להפנות אותך לייעוץ.

את מוזמנת להתקשר בשעות הבקר, מקווה שאעזור,

נעמה.

היי,

נסו לא להתייחס מילולית או להראות לחץ. השארו רגועים, הכנסו איתה לחדר והרימו אותה על הידיים וחבקו, גם אם זה דורש לאחוז אותה עם מעט הפעלת כוח.
אפשר לומר לה שאתם אוהבים אותה ועכשיו עוזרים לה להרגע.

נעמה.

טל יקרה,
אני מרגישה שהכותרת שנתת לשאלתך מבטאת היטב את תחושת הבלבול שלך כיצד תוכלי לעזור לבנך באופן הטוב ביותר. זו כותרת מאוד אמיצה, ולבטא כך את הדברים - זהו שלב חשוב בדרך לפתרון.
את מתארת סוגים שונים של קשיים שהילד ואת מתמודדים עימם. חלק מהקשיים קשורים זה לזה ומעצימים אחד את השני, וחלקם נפרדים: חרדות ופחדים, קושי שפתי, רגישות יתר, אחיזת עיפרון, בשלות לכיתה א' והתנהגות חברתית. נראה לי שתוכלי להרוויח מאוד מעזרה של איש מקצוע שיעזור לך למפות את הבעיות ובהתאם לכך להתמודד עם כל אחת מהן.
אני ממליצה להתחיל בהתייעצות עם פסיכולוג הגן, ייתכן והוא עשה לילד אבחון בעבר ויוכל בהתאם לכך לעזור לך למצוא את הדרך לעזור לבנך. כמובן שאם אביו של הילד מתגורר עמכם או מעורב בחיי הילד, נוכחותו בפגישה עם הפסיכולוג היא קריטית. לאחר ההתייעצות, תוכלו להמשיך בהדרכה אצל פסיכולוג הגן או עם פסיכולוג ילדים אחר.
בהצלחה,
שירי

כשהעלת ספק בקשר למקום מגוריו של האב רק אז הבנתי כמה שהכל על כתפיי.....בעלי הוא איש טוב ויקר שלא מחסיר דבר ממשפחתו(כלכלית)אולם משמש במשרה בכירה ,מגיע בשעות הערב כשעה בערך לפני השינה ולא מפסיק להרעיף מתנות על הילד.אני כועסת על ההתנהלות שלו כי תמיד יוצא שהוא הטוב ואני הרעה ומעבר לזה הוא יוצר לילד תמונת מציאות מעוותת(אם כל עניין נגמר בסוף עם מתנה....)...ניתן לומר שהוא מעורב באופן מינורי בכל העניינים עם הילד ותמיד מנסה להקל ראש בבעיות(אם כי לאחרונה מסכים שעלינו לקבל עזרה מקצועית ואומר שגם הוא כבר לא יודע מה לעשות וצריך הכוונה). בנוגע להתיעצות עם פסיכו' הגן למען האמת זה קצת מלחיץ אותי. אני עובדת במע' החינוך ויודעת שמעורבות שכזו עם הפסיכו' יכולה להופיע ב"רזומה" שלו עד כיתה יב' ולצערי אם זה היה משמעותי ויעיל הייתי שוקלת זאת אך במצב פריסת הפסיכולוגים במע' החינוך כל פסיכו' מקבל הרבה מסגרות חינוכיות ובמבחן המציאות לא מצליח לעשות שום תהליך משמעותי ברוב המקרים. לגבי התיעצות עם פסיכו 'פרטי זה בהחלט הכיוון שלי .לדעתך צריך אבחון מקיף לילד?(פסיכו-דידקטי?)או רק אבחון פסיכו'? האם לדעתך עצם זה שהיה בן יחיד עד גיל 6 ורק לפני 5 חודשים נולד לו אח מקצין את הבעיה?לי נראה שהיו דברים "מתחת לשטיח" שבצבצו לפעמים אולם כעת הם כבר "יושבים" על השטיח לגמרי . אשמח לתשובתך

אליהו שלום,
גמילה מחיתולים היא נושא מורכב עבור כל ההורים והילדים, ותוכל להתרשם משאלות קודמות כאן בפורום, עד כמה נושא זה מטריד הורים. אולם כאן מתווספת לקושי הטבעי, גם היסטוריה של התעסקות לא נעימה עם פי הטבעת של הילדה.
השלב המשמעותי הראשון בעזרה לבתכם הוא שינוי התזונה שלה, כך שלא תגיע למצב של עצירויות מתמשכות: אכילת ירקות ופירות, ומאכלים נוספים המרככים את הקיבה, הקפדה על שתייה (כולל הבאת מיצים לגן אם היא אינה מוכנה לשתות מים) וכדומה. במקביל, כדאי להרפות מעיסוק בנושא דרך הסברים ושיחות, כי הם עלולים להעצים את המצוקה ואת המתח והעצירות. כדאי לעבוד עם הילדה על הרפיית הגוף והשרירים, באמצעות משחקים שונים. הקפידו לעודד את הילדה ללכת לשירותים לאחר כ-20 דקות אחרי ארוחה גדולה (כמו ארוחת הצהריים וארוחת הערב). כמו כן, כדאי לחזור לתוכנית התנהגותית של פרסים ומתנות.
כמו כן, אני מציעה לשתף את הגננת בתהליך גמילת הילדה. לעתים הצוות החינוכי בגן מצליח לסייע רבות בכך.
במידה ובתכן עדיין במתח עצום עקב הגמילה, תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג שידריך אתכם כיצד לעזור לה באופן מפורט יותר. תוכלו לפנות אליי טלפונית ואמליץ על מטפל באיזורכם.
בהצלחה!!
שירי

שאול שלום,
אני חושבת שאתה מעלה שאלות חשובות שהן קריטיות לגבי הטיפול ולגבי הקשר ביניכם למטפלת, וכדאי לבדוק אותן ישירות עם המטפלת ולשוחח איתה באופן הגלוי ביותר לגבי הנושא.

עם זאת, אתייחס למספר נושאים שעלו בשאלתך, מתוך הניסיון המקצועי שלי:
ראשית, נשמע שהתרשמתם כי המטפלת היא מקצועית, שכן הסכמתם עם מרבית אבחנותיה. זו התחלה טובה. אתם מפקידים בידיה את הדבר היקר לכם ביותר, ולכן הקשר החיובי ביניכם לבין המטפלת הוא הכרחי למען יעילות הטיפול. חשוב שתסמכו עליה ככל שניתן ותחושו שילדכם נמצא בידיים טובות.
לגבי הבעיות שציינתם, היכולת של מטפלים לסייע לילד בקידום התפתחותו הרגשית, תוך 12 מפגשים כפי שקופות החולים נותנות, היא מוגבלת. טיפול מסוג כזה לבעיות כאלו, דורש לרוב יותר זמן, ולכן כדאי שתחליטו ביניכם האם אתם מעוניינים להמשיך עם המטפלת גם באופן פרטי. אם הילד כבר יצר קשר עם המטפלת ונקשר אליה, אזי חשוב שבשישה המפגשים הקרובים, היא תתייחס גם לעיבוד הפרידה, ולכן חשוב שהיא תדע.
ייתכן כי גם למטפלת חשוב להבטיח את מקומכם בקליניקה שלה בהמשך, אולם ייתכן גם כי היא מבינה שטיפול פרטי אינו דבר זול, ומוכנה לבוא לקראתכם מבחינה כספית. המטפלים שעובדים עם קופות החולים די מורגלים במעבר של המטופלים שלהם למסגרת הפרטית בהמשך, וחלק לא מועט מגלה גמישות מבחינת התשלום.

לבסוף, אני מציעה שתי אפשרויות שאינן סותרות זו את זו: חשוב ביותר כפי שאמרתי שתלבנו את הנושאים ביניכם לבין המטפלת, כי היחסים התקינים ביניכם חשובים להצלחת הטיפול בילד. במידה ואתם מרגישים כי היא יכולה לעזור לבנכם, לטעמי כדאי להמשיך עמה. בנוסף, כדאי לבדוק עם קופת החולים האם תוכלו לקבל סבסוד נוסף של הטיפול לילד, גם לאחר 12 המפגשים הקבועים בנהלים.
בהצלחה,
שירי

ליאת שלום,
מהתיאור שלך נשמע שבנך זקוק להדרגתיות באינטראקציות שלו עם אנשים, במיוחד כאלו לא מוכרים. התגובות שלו הן תואמות לגיל, ומרבית הילדים לא נענים בקלות לאנשים שאינם מכירים.
חשוב לציין כי מבחינה אבולוציונית, זו תכונה מאוד בריאה, כי עדיף להימנע מגירוי שאתה לא מכיר ולהיצמד לגירויים מוכרים יותר שכבר הוכיחו את עצמם כבטוחים.
תוכלו לעזור לבנכם על-ידי הכנה מראש לפני הכניסה לאירוע, לדוגמא לומר לו משהו בסגנון: "אנחנו הולכים עכשיו למסיבה של ילד שקוראים לו X, יהיו שם ההורים שלו ו-... ויהיו שם משחקים, תהיה מוסיקה, וילד אחר מאוד נחמד שקוראים לו Y..". כלומר, להכין אותו מה עשוי להתרחש ושיהיו הרבה אנשים לא מוכרים, רעש וכדומה. גם באירוע, כדאי לעזור לו להסתגל לסביבה אולם לעשות זאת באופן הדרגתי ובקצב שלו. אגב, הצרכים החברתיים של ילדים בגילו הם מוגבלים, ולא תמיד הם מתעניינים בקשירת קשרים חדשים, כפי שאנחנו המבוגרים מחפשים.
בהצלחה,
שירי

שיר שלום,
האם הילד היה גמול בעבר לחלוטין, או שהגמילה היתה מלווה תמיד גם בבריחות?
במידה והוא היה גמול, את למעשה מדברת על רגרסיה שהולכת ומחריפה. ייתכן כי זוהי תגובה לשינויים בגן ובצהרון וא למתח שהילד שרוי בו, אך רצוי מאוד לעצור את התהליך באיבו, לפני שיחמיר.
תוכלי לעזור לילד על-ידי "חזרה" על התהליך של הגמילה, תוך שימוש בחיזוקים ופרסים, והימנעות מעונשים או ביקורת כאשר הוא מתלכלך. כמו כן, הכרחי שתשוחחי עם הגננת ועם הצוות בצהרון, כדי להבין באילו מצבים "בורח" לו, האם יש שעות או מקומות בהם הוא כן ניגש לשירותים, ובאיזו מידה התפקוד וההסתגלות שלו באופן כללי הם משביעי רצון. במידה ותעלה בעיה נוספת - הסתגלות למסגרת, שירותים מלוכלכים או כאלה שלא נעים לעשות בהם את הצרכים, ילדים שמציצים בשירותים ומציקים, חוסר פרטיות, עימותים בין הילדים וכדומה, חשוב מאוד גם לפתור עבורו את הבעיה הנוספת, במידה וזו אכן ישנה.
בהצלחה!
שירי

אילן שלום,

היכן הבחנת בשינוי? האם היה אירוע ספציפי שגרם לךכ?

הרקע שננת אינו מספק, אך ברור שיש ללמדו כישורים חברתיים, כיצד נכון וראוי להתנהג בחברה, זאת כדי להקל עליו.

עליכם לתרגל איתו מצבים שונים.

נעמה.

יולי שלום,
מאוד לא קל לראות את הבת של במצב כזה, בייחוד כשאת עסוקה גם עצמך בהסתגלות לתינוק החדש ולהרחבת המשפחה.
התפרצויות הזעם של בתך עשויות לנבוע גם מהשלב ההתפתחותי שלה וגם להיות תגובה להולדת האח. סביר להניח שהן נובעות משילוב של שני הגורמים הללו. לקראת גיל שנתיים, ילדים מתקשים יותר מבעבר לקבל את הגבולות המוצבים להם, ומגיבים בכעס רב, בבכי, התנגדות והתפרצויות בכי וזעם. זהו תהליך התפתחותי שכל הילדים עוברים בגיל זה. בנוסף, לידת אח מעוררת אצל כל הילדים לא רק רגשות שמחה אלא גם חרדה ודאגה ביחס לשינוי, מכך שההורים עסוקים יותר ומושקעים מאוד בילד הנוסף, וחשש עז שמא הם לא ישקיעו בילד הבכור באותה המידה. שוב, זוהי תגובה טבעית ומתבקשת בסיטואציה זו. תוכלי להסתכל בפורום לשאלות קודמות ולראות כמה הורים מוטרדים ביחס לשני היבטים אלו בילדיהם.
חשוב מאוד שתעזרי לבתך לפתח דרכים נאותות ותואמות יותר לבטא את עצמה, כעסיה ודאגותיה. חשוב שאת ובן זוגך תבינו כי הילדה מבטאת מצוקה אדירה מבחינתה בהתפרצויותיה, וזקוקה לכם שתכילו אותה ותעזרו לה למתן את התגובות. כאשר היא בוכה, מומלץ לפנות אליה ולנסות לחבק אותה בחיבוק חזק ולהרגיע אותה. כדאי לקחת אותה ממקום האירוע למקום רגוע יותר, כמו החדר שלה. בזמן הקרוב, בהתחשב בהולדת האח, עדיף להתייחס אליה מאשר להתעלם. ייתכן כי בתכם חשה כי רק אם תנהג בדרך קיצונית, היא תזכה ליחס. חשוב לאפשר לילדה לקבל מכם יחס אישי ומספר דקות בלעדיות עבורה במהלך כל יום, על מנת להפחית את הרווח המשני שלה בהשגת תשומת לבכם. בהמשך, אפשר יהיה לנקוט בתגובות של התעלמות או "פסק זמן" כאשר היא מתפרצת, אולם לאחר שהילדה תעבור תקופה מסוימת של הסתגלות להולדת אחיה.
רצוי לשוחח גם עם הצוות החינוכי בגן של הילדה או עם המטפלת, כדי לשמוע כיצד היא מתנהגת שם וכיצד הם מלווים אותה בתקופה של ההסתגלות לשינויים המשפחתיים.
בהצלחה!
שירי

התופעה שאת מתארת נשמעת כמו ביעותי לילה, בשונה מחלום רע שמתעוררים ממנו, תופעת הבהלה מהחלום מתרחשת בזמן השינה עצמה על כן בתכם מתקשה להרגע מכם, ומסרבת לספר מה היה כי היא עדיין במצב של שינה. מה שניתן לעשות בזמן זה הוא לחבק ולהרגיע במלל עד שהיא נרגעת וחוזרת לישון