פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, יש לי בת מקסימה עוד מעט בת 3, היא מאוד חברותית, בעלת ביטחון עצמי ומאוד שמחה. נאלצנו להעביר אותה גן בגלל שינוי בסביבת מגורים, לאחר מכן העברנו אותה גן כי לא היינו מרוצים ועכשיו היא נמצאת בגן מקסים שהיא מאוד אוהבת. הבעיה שבסוף השנה מתכוונים כל החברים שלה לעזוב כי הגן פחות מתאים לגיל 3+ ואני מתלבטת מה יותר חשוב היות והיא כבר עברה הרבה (גם דירה). אם היא תישאר בגן הנוכחי רוב הסיכויים שהיא תהיה היחידה הגדולה וכל שאר הילדים יהיו 2+. גם התכנים פחות יתאימו לה אבל אולי זה יקנה לה תחושת ביטחון. אם אני יעביר אותה גן אז שוב היא תאלץ להיסתגל למסגרת חדשה שבה יהיו הרבה ילדים בגילה וגם התכנים יותר יתאימו. אבל זה יהיה שוב מעבר ואח"כ שוב היא תעובר גן לטרום חובה. מאוד חשוב לי לשמוע מה יותר חשוב, האם היא תהיה מסוגלת לעמוד בעוד מעבר ואחר כך בעוד מעבר? האם חשוב יותר התכנים ושיהיו לה חברים בני גילה או הביטחון של מקום יציב וקבוע? תודה רבה!

לא משתף במה שקורה לו בגן

בן 8 עם טיקים מורכבים מזה חצי שנה .אין עדות לארוע חריג או למתח נפשי . מה הטיפול המומלץ ?

הבת שלי היא בת 4 וקצת וכל פעם היא מנסה למדוד את הגבולות היא לא מקשיבה מנסה לעשות מה שבא לה ושכועסים עליה היא פשוט נכנסת לאטרף של בכי ולא משנה איפה אנחנו נמצאים בבית בחוץ בכל מקום ומתחילה לצעוק לפעמים אני ממש נואשת מזה שכל דבר אני אומרת כמה פעמים עד להרמת קול ורק אז היא מקשיבה.........אבל כל דבר אצלה מלווה בבכי ללא סיבה מוגדרת...... מה לעשות תנו לי עצה בבקשה.....

שלום רב, בני יהיה בן 3 בסוף אפריל, הוא גמול מפיפי כבר כמה חודשים אבל קקי מההתחלה לא היה מוכן לעשות לא בסיר , לא בשרותים. בהתחלה היה עושה בתחתונים עכשיו כל פעם שרוצה קקי, הוא מבקש חיתול ,כלומר יש לו שליטה מלאה על הצרכים. אני כל הזמן מדברת איתו שהכי נעים לעשות קקי בשרותים, הוא יודע את ספרים בנושא בעל פה אך הוא מתעקש שלא רוצה לעשות קקי לא בשרותים ולא בסיר. השאלה, האם ללחוץ עליו או להניח לו וכשיהיה מוכן יבקש . במהלך הגמילה מפיפי, גם היה מפספס המון, הוא לא היה מבקש בכלל, כל פעם היינו לוקחים אותו, הרבה פעמים הרגשתי שזה היה בכוונה, עד שיום אחד הוא פתאום ביקש פיפי ומאותו יום נגמל (עם פספוסים כמובן שהלכו ופחתו). תודה על העזרה, מרי

שלום רב, נתחיל את הסיפור מההתחלה. מצטערת מראש על האריכות .בננו בן שנתיים ושבעה חודשים. לפני כחודש עברנו לבית חדש. מאוד חששנו מהתגובה שלו אך הוא קיבל את בשמחה ואהבה וכל הזמן מדבר על הבית החדש. (יש לציין שזה שידרוג לבית גדול יותר עם גינה וכו). שבועיים אחרי לצערנו נאלצנו להפסיק הריון בשבוע 23. אנחנו לא יודעים כמה הוא מודע ומבין את התהליך אבל בכל מקרה אמא ואבא לא היו כמה ימים בבית ואחכ אמא היתה קצת במיטה (השתדלנו לא להראות שום דבר לידו...) במקביל לשני דברים אלו הילד החל למצמץ בעיניים. לקחנו לרופא משפחה שטוען שזה מלחץ (והרופא לא ידע מכל הדברים הנל) וזה סוג של "טיק" ושרצוי לא להתייחס לזה וזה יעבור לבד.רצינו לשמוע דעה נוספת והלכנו לרופאת עיניים שטענה שיש לו דלקת ונתנה משחה למשך שבוע אנחנו לא רואים שיפור בעניין המצמוץ. למי אנחנו צריכים להקשיב? דבר נוסף שהתפתח השבוע -הילד גמול קצת לפני גיל שנתיים אך קקי הוא מבקש לשים את הטיטול ואף פעם לא הייתה לו בעיה לעשות. השבוע החל להתלונן שכואב לו בטוסיק והוא פשוט לא היה מוכן לעשות קקי. לאחר יומיים שלא עשה קקי ורק התלונן שכואב לו הרופא בדק ולא מצא מקור לכאב. נתנו לו נר גליצירין ולאחר ייסורים מרובים יצא לו ומאז ממשיך להתלונן שכואב ולהתאפק. היום שוב שמנו לו נר ואחרי מאבקים מרובים עשה קקי אפילו בשירותיםן והיה מבסוט אך לאחר חתיכה אחת רצה לרדת ולאחר מס'' דקות שוב החלו הייסורים. רואים שהוא ממש מתייסר אבל אנחנו לא רואים דבר בטוסיק. מה קורה ליד שלנו? האם זה פסיכולוגי? האם יש ריגרסיה והוא לא מוכן "להיפרד מהקקי?" האם כל זה קשור לכל מה שקרה? אנחנו חסרי אונים ולא רוצים בדיקות פולשניות. לא בעיניים ולא בטוסיק. כל עזרה ועצה תתקבל בברכה תודה

שלום רב, לפני מספר שבועות היתה סיטואציה בה נתתי לבני בן ה- 6 מכה על היד. לאחר מכן בשיחה שקיימתי עימו הוא סיפר לי לראשונה כי הגננת בגן שאליו הלך בגיל 3 היתה מכה אותו על היד ועל הישבן. מאז הוא הזכיר את מקרה הגננת המכה פעמיים או שלוש ואני די מבולבלת ולא יודעת מה לעשות- 1. האם להאמין לו? האם יש סיכוי שהוא זוכר שבגיל 3 הגננת היכתה אותו (עברו 3 שנים מאז)? 2. כיצד עלי לנהוג ביחס לסיפורו זה? אולי אני צריכה לקחת אותו לטיפול? 3. האם והיכן ניתן להתלונן כנגד הגננת? אודה לתשובה מהירה

שירי שלום ביתי בת ה-10 מותרדת לאחרונה ממחשבות רבות שמתרוצצות לה בראש ולדעתי אף מפריעם לה בתפקוד חברתי. הרבה פעמים קרבה של ילד/ילדה כלשהם מעוררת בה קונוטציות מיניות "אני חושבת מה/ איך יהיה איתו..." היא נבהלת מהמחשבות הללו אבל ככל שהיא מנסה "להוציא אותם" מראשה היא מתחפרת בהן יותר ויותר. לדעתי, היא לא יוצרת קשרים חברתיים מפחד שמישהו ידע ויבין את מחשבותיה.... נראה לי שהיא בסוג של מצוקה ובעלי ואני אובדי עצות.... איננו יודעים מה לענות לה כשהיא נפתחת כך .... האם זה נורמלי ? או שאולי כדאי להתחיל בסדרת טיפולים ? אני יודעת שבנות מתבגרות היום יחסית מהר אבל....אני חוששת מכך שתהיה לה בעיה חברתית מאוחר יותר.... תודה מראש

שלום רב , בני בן 5 נמצא בגן טרום חובה ולאחר מכן הולך לצהרון עד 4 וחצי . הוא לא משתף במה שקורה לו בגן / צהרון רק אם אני שואלת /מדרבנת ולא תמיד זה הולך . יש לציין שבפעמים שהוא כן מדבר אז מהגן אין לו תלונות למרות שאנו יודעים שלא תמיד הכל ורוד . בכל אופן לאחרונה שאלתי אותו לגבי הצהרון ועליו התחיל להגיד לי שאיתי(האחראי ) לא תמיד טוב והוא גורם לא לבכות והוא לא רוצה ללכת לשם ושניקח אותו ישירות מהגן הבייתה . כששאלתי אותו שוב אז לפעמים הוא עונה לא יודע ועושה פרצוף (שאם פענחתי נכון) הוא לא שש לספר את האמת מסיבה כלשהי . איך אני יכולה לבדוק יותר לעומק את הדברים ? אני נלחצת רק מכל מה שאני שומעת בכלי התקשורת . אדה לעצתכם .

שלום, אני בת 31 ובעלי בן 33, יש לנו ילד בן שנתיים. כרגע אני בהריון שני, אמנם ממש בתחילתו רק בשבוע 8 אך בכל זאת בוחרת כבר עכשיו להתייעץ לגבי נושא ההשתלבות של ילד שני והקנאה של הבכור... מן הסתם הבכור שלנו מפונק מאוד, אך עם זאת הוא ילד מאוד טוב ומאוד קשור אלינו. חשוב לציין כי הוא ילד שמסתגל בקלות לשינויים וכל פעם שרצינו לבצע שינוי בהרגלים שלו פחדנו מאוד והיינו מוכנים לקשה ביותר ובסופו של דבר התבדנו ותמיד היה הרבה יותר קל. רציתי לדעת האם נכון יהיה לשתפו כבר במהלך ההריון ואם כן באיזה שלב? ואיך נכון יהיה לשתפו על מנת שזה יהיה מתאים לגילו? כמו כן אשמח לדעת ולקבל טיפים כיצד מכניסים את הילד השני הביתה בצורה הטובה ביותר ובקנאה פחותה ביותר מהבכור, ברור לי לגמרי שתהיה קנאה אבל חשוב לי מאוד שתהיה בטעם הטוב... אני אישית מאוד קשורה לבן הבכור שלי, הנקתי אותו עד גיל שנה ויש בינינו קשר מיוחד ואני יודעת שלי יהיה מאוד קשה לראות קנאה מצידו, אך עם זאת חשוב לי שלא לזנוח את הילד השני בגלל זה... בקיצור אני דיי בלבטים וברגשות מעורבים בנושא הנ"ל ומוטרדת כבר מעכשיו... אודה לקבלת המלצות בנושא על מנת להביא לכך שתהיה אהבה ויחסים טובים בבית. המון המון תודה! יש לכם פורום נהדר שמסייע לי המון...

שלום לכולם! יש לי דילמה אני מקווה שתוכלו לתת עליה את הדעת, אני אמא לילד בן3.5 ילד נבון בוגר. אני בהריון וצפויה ללדת בחודש ספטמבר, בנוסף בחודש הנל אנחנו צפויים לעבור דירה לעיר אחרת אך קרובה לעיר הנוכחית. השאלה שלי האם ילד בגיל 4 יכול לעבור כלכך הרבה שינויים, הולדת אח, מעבר דירה, פרידה מחברים בגן והסתגלות לגן חדש, יש לציין שילדי מאוד בוגר אך יחד עםזאת רגיש. הגננת הנוכחית טוענת שזה יותר מידי עבורו וממליצה להשאיר אותו עוד שנה בגן הנוכחי, הדבר אפשרי אך יקשה עלי מאוד את מהלך החיים. האם כדאי להיוועץ עם פסיכולוגית ילדים? אודה ואשמח לשמוע כל דעה או תגובה

שלום, אני מחפש דראמה תארפיסטית לילדה בכיתה א' באיזור מודיעין או נס ציונה אם לא מקובל להעביר המלצות בפורום אשמח אם תוכלו להפנות אותי לאתר בו כן ניתן לקבל המלצות על מטפלים תודה

שלום רב! ביתי ילדה שובבה ואינטלגנטית, לא אוהבת משחקי שולחן או ציור. ואף יותר מזה לא מוכנה לשחק בחדרה. בגן היא משתלבת יפה ומאוד ממושמעת יושבת כשצריך ומתרכזת במטלות של הגננות כמו כולם. נזקק ממני ממש מאמץ עילאי על מנת לשכנע אותה לשחק בחדרה. אני מעודדת אותה מאוד על הצלחותיה (החדר נעים חמים, עם גירויים שונים אך לא מציף מידי וקרוב לחדרי) אך הילדה מתקשה להעסיק את עצמה למעלה מ10 דקות רציפות בהן היא בעיקר מפזרת את כל הצעצועים ולא מתמקדת במשחק אחד. לעתים היא פשוט משתוללת בין הצעצועים עם מוסיקה ומדברת קצת עם חברים דימיוניים. דופקת על השולחן עם הטושים או בועטת בכדור. האם זה נורמלי? האם אפשר לשפר את ביצועיה?מה גם שזה די קשה לדאוג לה לתעסוקה סביב השעון. היא קוראת לחדר כלוב, לא יודעת איך ולמה ומאיפה המושג הנל אך כנראה שזו הרגשתה. מה עושים? שרון

שלום, אני אמא לשלושה ילדים מקסימים, הבכורה כמעט בת 5 , הביינונית בת 2.9 חודשים והקטן בן 10 ח'. אני עובדת 3/4 משרה ורוב הזמן נמצאת לבד עם הילדים, אני מנסה להקנות לילדים גבולות וחוקים אך נתקלת לעיתים בקשיים, הקושי שלי עם הבכורה שהיא לא מקשיבה לדבריי ולעיתים מאד מקשה עליי בטיפול היומיומי שלי בהם. הבעיה שכאשר אני כועסת עליה היא מאשימה את עצמה ואומרת אני ילדה רעה, ואפילו היא אמרה אני שונאת את עצמי, ואני מרגישה שהביטחון העצמי שלה מתחיל להיפגע כתוצאה מזה שאני מנסה לגרום לה להיות תחת גבולות. השאלה שלי הנה כיצד להצליח לגרום לה להקשיב להורים שלה ויחד עם זאת לגרום לכך שהביטחון העצמי שלי לא יפגע? אשמח על תגבותכם המהירה מכיוון שמצב זה מאד מטריד אותי. תודה.

שלום רב, שני בן חמש וחצי ילד שמח, אינו מפחד ללכת לחברים ללא ליווי הורים.. לפני כשבועיים ביום גשום בן זוגי לקח אותו ואת התינוק שלנו על מנת לפזרם בגנים, תחילה הוריד את התינוק וביקש מבני להישאר ברכב ( היה גשום מאוד) . בני נשאר כחמש דקות ברכב ושבן זוגי חזר הוא מצא אותו בוכה מאוד ומפוחד. מאז החל שינוי . בכל יום בו לקוחים אותו מהגן לצהרונית הוא מפחד להשאר לבד ונצמד לעובדי הצהרונית. סך הכל בבית ההתנהלות רגילה מעט רגיש יותר. לדעתנו הסיבה הינה זו שציינתי מעלה ( בשיחה עמו הוא הזכיר זאת) יש לציין כי בעלי התנצל בפני השבוע על כך והסביר שלא היתה לו כל כוונה לגרום לו לבכי.. מה עושים ? איך מטפלים. הדס