פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ביתי בת החמש מאז ומתמיד היתה ביישנית וחרדתית ולקתחלה הרבה זמן להתחמם בכל אירוע חברתי. היא פיקחית מאוד לגילה, חרחפה וכשהיא כבר נפתחת היא עולם ומלואו. היא מסרבת ללכת לחברות אם אני איני נוכחת וגם לימי הולדת. היא אוהבת את הפעיוךויות רק אם אני או בעלי נהיה נוכחים. היא מוכנה שחברות יגיעו אליה בלבד. שוחחנו רבות על הנושאים הללו והתגובות היו החלטיות- אינני מוכנה להיום בלעדיכם. דיברנו ם הגננת שבסך הכל אומרת שהילדה מסתדרת בגן - אולם לוקח לה זמן להפתח. היא גם תמיד בוחרת באותה חברה. אני רואה שבתי הקטנה גם היא סובלת מאותן חרדות וביישנות חברתית. כיצד עלי לנהוג בעיקר בכל הקשור לברים וימי הולדת? האם להמשיך לשוחח למרות שזה לא עוזר? למה לצפות בעתיד?

שלום רב, ביתי בת 4.5 שנים לועסת בפה ניירות, חלקי משחקים קטנים וכו'. היא עושה זאת בהסך הדעת ללא קשר לעצבנות או מצב רוח מסויים. נראה כאילו היא "תקועה" בשלב האורלי. כאשר אני מבקשת ממנה להוציא החפץ היא עושה זאת אבל יודעת כי זה אסור ובורחת ממני, או מבטיחה כי לא תכניס יותר נייר לפה- מה שלא קורה. האם זה נורמלי בגיל כזה? האם לאפשר לה או לנקוט בסנקציה? האם יש הסבר לתופעה זאת בגיל כזה? כיצד עלי להפסיק תופעה זאת? אודה להתייחסותכם- תמר.

שלום לכם, העוסקים במלאכת קודש. שמי ורד ואני אמא לנועלה בת 3. נועה היא ביתי היחידה . כבר הרבה מאוד זמן (חודשים) שאנו עוברים עם נועה חוויות המקשות עלינו ,הורים צעירים, את הגידול שלה. נועה נמצאת בגן פרטי בקיבוץ כבר שנה שנייה ומאוד אוהבת מסגרת זו. היא מאוד מקובלת ויש החושבים שהיא בין המובילות בגן. אך יחד עם זאת נועה נמנעת ממצבים של הזמנת חברים מסויימים הביתה כי היא זוכרת להם חטיפות של משחקים מידיה דבר הגורם לה כל פעם מחדש לתסכול לבכי קורע לב . היא לא נלחמת ומוותרת מראש . היא עומדת מול הילד/ה החוטפים בחוסר אונים ובוכה ללא הפסקה ואינה הולכת וחוטפת בחזרה או עומדת על שלה. דוגמא מאוד בולטת - רשמנו אותה לחוג ספורט המתקיים בקיבוץ והיא הולכת אליו עם כמה חברות מהגן ביום הראשון אביה ליווה אותה וילד אחד תפס את החבל נדנדה לפניה- היא החלה לבכות וכל החוג התפקשש מה גם שהיא לא הפסיקה לשטאול - הוא שוב יחטוף לי. הוא שוב יקח לי. כל החוג היא היתה עסוקה בסיטואציה ולא השתתפה כלל. היה תרגיל ריצה למיקלטים בקיבוץ והגננת עשתה זאת בצורה של משחק- היא תקיש בתוף וכולם יעזבו את משחקי החצר וירוצו למקלט מהר וברקע הם ישמעו את הצופרים(הצופרים לא פעלו- זה היה דמי) כל הילדים נהנו מהמשחק רק נועה שלי בחרדה תהומית לא שיחקה ישבה דרוכה הסתכלה על הצופרים שאלה כל דקה מתי ישמעו אותם רצה אחוזת אמוק החלה לבכות - הגננת אומרת שזה שיבש לה את כל מהלך היום וכל היום היא היתה עסוקה בזה- היא מעבדת סיטואציות שוב ושוב כל פעם וכל היום. היא לא עוזבת את זה. היא נמנעת מלצאת החוצה כי יהיו רעשים של מטוס, מכסחת דשא, כלבים, משאיות - כל יוזמה לטיול בחוץ נגמר במפח נפש. ניסיתי לתאר איתה סיטואציה של חטיפת משחק כשאנו משחקות ואני חוטפת לה את המשחק לפני זה הסברתי לה שזה בכאלו אבל למרות זה היא פשוט התחננה!!!! שאני אחזיר לה את המשחק מה לעשות? שנה הבאה היא עוברת לגן חדש , ילדים חדשדים צוות חדש. אנחנו אובדי עצות.

שלום, ביתי בת שנתיים וחודשיים, מאז ומתמיד הייתה ילדה חברותית וחייכנית, אך בסביבה גדולה של אנשים הייתה בוכה והיה לוקח לה זמן רב עד שהייתה מתחילה לחוש בנוח. לפני שלושה חודשים נכנסה לגן חדש (לאחר שהייתה בגן אחר), הסתגלותה לגן הייתה טובה ומהירה יחסית, היה הלכה לגן די ברצון ולרוב לא בכתה בבוקר, לאחרונה התחלפו בגן הגננת ואחת הסייעות , הצוות עד היום לא קבוע לגמרי וישנם שינויים די רבים באנשי הצוות. בשלושת השבועות האחרונים היא בוכה מאוד בבוקר כאשר היא נפרדת ממני או מבעלי בגן, וכן היא הפסיקה לאכול בגן. כשהיא חוזרת הבייתה בשעה 13:00, היא אוכלת ארוחת צהרים כשהיא רעבה מאוד מאוד. שמתי לב במקביל שהתנהגותה הפכה להיות מאופקת, היא זקוקה שאני אהיה בסביבתה (כאשר אנחנו מחוץ לבית), בכדי שהיא תשחק, כאשר אנחנו נפגשים עם קרובי משפחה היא מבקש ממני להרים אותה על הידיים, היא שוקת ולא עונה כשמדברים איתה, לוקח לה זמן רב עד שהיא משתחררת וחשה ביטחון,ואז היא מתחילה לדבר ולשחק. גם בארוחות משותפות של המשפחה המורחבת, היא נמנעת מלאכול למרות שאני ממש חשה שהיא כן רוצה לאכול, גם במקרה זה היא לרוב אוכלת בסופו של דבר כשיש מסביבה פחות אנשים. חשוב לי לציין שכל התופעות האלו לא קיימות בתוך הבית אלה רק מחוצה לו ורק כשישנם יותר אנשים ממשפחתנו המצומצמת (4 נפשות), כשר מצטרפים אלינו לבית אורחים בכמות סבירה אין לה שום בעיה,היא ישר מדברת, אוכלת וחשה ביטחון מהרגע הראשון. אני חשה בחרדות שלה, אני מאוד דואגת וחשה חוסר אונים שאיני יודעת איך לעזור לה ומה מקור הבעיה.

אני באמת צריכה דעות של אנשים.. אני וחבר שלי כבר 3 שנים יחד ולפעמים אנחנו ניפרדים, אנחנו כרגע בכיתה י"ב ובאמת שאני רוצה לשנות את האישיות שלי לא רק כלפיו כלפיי כל אחד, מיכיון שאני כ"כ עצבנית אני רבה איתו על דברים שטותיים ומקנאת ברמות, הבעיה שלי היא שאני לא מצליחה לשנות את זה אני מנסה לעבוד על זה כבר כחודשיים ושום דבר לא זז..הוא אמר שאם אני לא ייעשה אם זה משהו אנחנו ניגמור את זה ואין מצב שבעולם שאני יגמור את זה איתו כי הדב רהכי חשוב לי בעולם!! וגם אם תגידו לי לכי למישהו אחר זה יהיה אותו הדבר זה בגלל האישיות שלי וממש לא בגללו-- אני צריכה שתיתנו לי הכוונה לשנות את צורת החיים שלי ולהתחיל לחיות בריא ומאושרת ... חשבתי להתחיל עם כדורי הרגעה או ללכת לאומורפט או משהו אבל אני לא חושבת שזה הפיתרון הכי טוב...אני רוצה לנסות לשנות בעצמי את זה...הבעיה היא שאני לא מצליחה גם אם אני הכי רוצה, כשהכעס עולה לי לראש אני שוכחת הכול, רק אני צודקת וכולם טועים רק אחרי זה אני מבינה במה טעיתי :S... תודה למי שעוזר...!!!

שלום. אבקש לקבל ייעוץ אודות בעיה לה נתקל בני ומשפחתי שותפה לה. יש לי ילד בן 8 , בעברו חלה PTC ועבר טיפולים רבים בבה"ח , עד היום אנחנו בביקורת בבה"ח שניידר בפ"ת. לפני חצי שנה לערך סיפר הבן כי פוחד לישון לבד כי יש דמות מפחידה שמונעת ממנו לישון , שוחחנו איתו אני ואשתי וניסינו בשיחה לנסות להפיג את הפחד אולם ללא הצלחה. מאז הפחד הזה הוא רוצה לישון איתנו במיטה , ואף מבקש שאחד מאיתנו יהיה איתו שהוא באמבטיה מתקלח. אנחנו די מתלבטים ולכן אבקש לקבל חוות דעת אודות הפחד שתיארתי וכן לדעת האם יש צורך ללכת לייעוץ ? וכן איך נוכל אנו כהורים לסייע לבן להתמודד ? תודה , שלומי.

שלום אני אמא לילד בן 3 לפני כחודש ניפרדתי מבעלי ועברתי לגור בעיר אחרת בבית של הוריי.בעלי נישאר בבית שבו גרנו בתל אביב .אני מביאה את הילד כל יום לגן בת"א כי לא רצינו להוציא אותו מהגן שהוא אוהב ורגיל באמצע השנה.לא הסברנו לילד שניפרדנו כי אני לא יודעת בגיל הזה עד כמה הוא יכול להבין רק אמרתי לו שהוא ואני עוברים לגור בבית של סבתא ואבא שלו נישאר בת"א והוא יישן גם עם אמא וגם עם אבא,סה"כ הוא מתמודד יפה מלבד כמה משברים לא גדולים אבל אני חושבת שאולי יש דרך יותר טובה להסביר לו את המצב ואשמח ליעוץ בנושא יש לי גם הרבה חששות מפני שאני נמצאת בחודש הרביעי להריוני עם בן נוסף ואמורה ללדת בתחילת ספטמבר שאז הוא גם יעבור לגן חדש,אני לא יודעת אם זה רלוונטי אבל כרגע אין הסדרי ראייה מסודרים והילד ישן אצל אביו פעמיים בשבוע כמו כן אין לו קשר כמעט עם הוריו של בעלי עם הוריי יש לו קשר מצויין אך הם גרים בחו"ל ומגיעיים לארץ פעמיים -שלוש בשנה כרגע אימי נמצאת פה ואני גם חוששת שכשהיא תעזוב עוד חודש יהיה לו קשה.אנא עזרתך!איך אוכל להקל על ילדי ולצמצם את הבילבול והעצב למינימום, תודה

שלום. אבקש לקבל ייעוץ אודות בעיה לה נתקל בני ומשפחתי שותפה לה. יש לי ילד בן 8 , בעברו חלה PTC ועבר טיפולים רבים בבה"ח , עד היום אנחנו בביקורת בבה"ח שניידר בפ"ת. לפני חצי שנה לערך סיפר הבן כי פוחד לישון לבד כי יש דמות מפחידה שמונעת ממנו לישון , שוחחנו איתו אני ואשתי וניסינו בשיחה לנסות להפיג את הפחד אולם ללא הצלחה. מאז הפחד הזה הוא רוצה לישון איתנו במיטה , ואף מבקש שאחד מאיתנו יהיה איתו שהוא באמבטיה מתקלח. אנחנו די מתלבטים ולכן אבקש לקבל חוות דעת אודות הפחד שתיארתי וכן לדעת האם יש צורך ללכת לייעוץ ? וכן איך נוכל אנו כהורים לסייע לבן להתמודד ? תודה , שלומי.

שלום לכולם, אשמח לעצות מועילות להתמודדות שיש לנו עכשיו עם בננו בן ה-14 שעבר השנה לחטיבה... עד החטיבה הוא היה תלמיד מצויין שנחשב לבין המצטיינים בכיתה עם ציונים מצויינים שבד"כ קיבל בלי יותר מידי להשקיע\ חברים, צופים.... עכשיו הוא בחטיבה, נחשף לילדים חדשים ממקומות אחרים, סגנון אחר, בנות המין השני.. והצורך להשקיע בלימודים.. הצילו התעודה במחצית הראשונה הראתה על ירידה קלה.. הוא החליט לותר על כל המסגרות כולל מה שהוא בחר (כדורגל צופים וכו'),לא נפגש עם החברים מהיסודי והישוב שלנו, מעדיף כל היום ל"טייל" עם חברים חדשים ואחרים מהסגנון שלו עד היום (ולא לטובה)....קובעים איתו שעה לחזרה מבילוי או אחהצ והוא מאחר בלי להניד עפעף.. ניסינו דיבורים, נתנו לו הזדמנויות - אין עם מי לדבר, הבטחות בשפע וביצועים - אפס!! ועכשיו קיבלנו את הבום הגדול בדמות שלושה מבחנים עם ציונים בסביבות השישים ופחות מזה.. מורות שמתקשרות ומתלוננות על הפרעות וחוצפה שלו בשיעורים.. מה עושים?? איך עוזרים לו למצוא את עצמו מחדש, אנחנו משקשים מפחד ממה שיבוא...כבר לא יודעים באיזה סגנון להתנהג איתו כרגע קירקענו אותו מכל הכיוונים..לקחנו את המחשב, נייד וחברים..כבר לא בטוחים מה נכון?? איך עוברים את זה בלי שהוא יגיע למקומות לא רצויים?? תודה מראש, דנה

בתי בת 9 ולה 2 חברות טובות שבעצם יחד הן שלישיה. הבעיה היא שהיחסים האלה מלווים כל הזמן בהעלבות ובתחושת קיפוח של אחת הבנות, כל פעם מישהי אחרת. העניין מתיש כבר אותן ואותנו האימהות שמנסות לעזור ונראה שכלום לא עוזר (ניסינו קביעת חוקים לחברות וכו') כל פעם ששתיים נפגשות השלישית מנסה גם ואם נתקלת בסרוב אז מייד בוכה ונעלבת. אם צריך לעשות משהו בזוגות גם זה מלווה בבעיה רצינית. הבנות סחוטות רגשית בעצמן. מה עושים?

אנו משפחה קטנה של אמא אבא וילדה בת שנה, שמבלים הרבה מאוד זמן יחד ונהנים מזה, יש לנו סדר יום קבוע. שבשעות הערב אחרי ארוחת ערב משותפת אנחנו נכנסים להתקלח יחד. (אין לנו אמבטיה לכן זה יותר נח) וזה הולך ככה. בעלי נכנס למקלחת מתקלח ומכין את האמבטיה הקטנה של הילדה, ובינתיים אני והיא מתפשטות ונכנסות יחד איתו להתגלח, אנחנו משחקים איתה ומקלחים אותה בכיף. היא רואה רק את החלק העליון שלנו, ועדיין לא מסתכלת על גופינו. אנו לא יודעים מתי להפסיק את המנהג הזה? אני יודעת שהמקלחות המשותפות נותנות לנו גם זמן איכות, לימוד ומשחק יחד והיא נהנית מזה מאוד אך שוב, אנו מפחדים לגרום לה נזק כלשהוא, שחלילה לא תזכור זאת בגיל גדול יותר. יש סימנים שהיא אמורה להעביר אלינו וכך נדע? או שיש גיל מסוים שפשוט מפסיקים? אנה תעזרו לנו בדילמה הזו.

לילה טוב. בני בן חמש שנים. ילד חכם ומאד רגיש. ואני עומדת בפני התמודדות עם בעיות בשני מישורים. תחילה הוא ילד שפיזית מאד גדול לגילו אך הוא הילד הקטן ביותר בגן. הוא ושני ילשים נוספים הם היחידים שנקראים טרום חובה מתוך שאר הגן שהוא חובה. מצד אחד זה מאד מקדם אותו מבחינה תיקורתית ולימודית. אבל מצד שני, זהו ילד מאד ביישן, שעד השנה כמעט ולא דיבר מתוך ביישנות (לא כי הוא לא ידע). גן חובה, כידוע אלה ילדים תיקשורתיים מאד ובתחילה מאד התקשו להבין מה הוא רוצה מכיוון שלא ביטה את עצמו במילים אלה במעשים. (לא אלימים). עם התקדמות הגן הוא השתפר מילולית מאד, אך הבעיה העיקרית נותרה בעינה והיא שכל דבר הכי קטן מביא אותו לבכי. כל מכה הכי קטנה וכן כל הצקה. זה עודד את הילדים לקרא לו בייכן ולהציק לו, ביחוד כי הוא ילד טוב מדי, חושב שזה משחק או פשוט בגיב בבכי מבלי שמחזיר או מספר לגננות. שיחה עם הגננות לאחרונה שיפרה במעט את המצב, ביחוד כשהתחבר עם ילדה ש"משלינה" אם מישהו מציק לו. אבל לאחורנה היא פסקה מהלשין ושוב הוא מספר על הצקות. הוא עדיין לא "מחזיר" ולא אומר לגננות למרות שאנו דוחקים בו. יש לי ממש פחד כי הוא יהפוך לשק החבטות של הגן ובהמשך של בית הספר. בעיה נוספת שקיימת היא התמוודות שלו עם אחיו בן 9 החודים. הוא מאד מתלהב לשחק איתו, ולרוב זה מגיע להתלהבות יתר עםמשיכת ידים ורגלים שלו תוך כדי שהתינוק זוחל עד כיד סכנה לתינוק. אני מוצאת את עצמי כועסת עליו המון, ולא משנה כמה שאני מדברת עימו, או מענישה אותו, או מחזקת מעשים חיוביים לא עוזר דבר. אני יודעת שהוא רוצה תשומת לב, אך לרוב קשה לעשות זאת אם אני בעבודה ובעלי עם שניהם או הוא בעבודה ואני עם שניהם. אין לי עזרה ואין אפשרות שמישהו יהיה עם הקטן כדי שאני אהיה איתו, אלה רק בשעות הערב המאוחרות כשבעלי חוזר מעבודה. וגם אז, הוא נוהג בהתלהבות יתר כלפיו מבלי להפסיק להציק ולהשתולל. אשמח לשמוע שיטות לטפל בנושאים הללו. וסליחה על האורך. שיר

שלום, יש לי בנים תאומים בני 3. אני לוקחת אותם כל יום בארבע מהגן ואחת לשבוע מגיע ב- 19:00 הבייתה. באותו יום לוקחת אותם אימי שהם מאוד קשורים אליה ועוזרת לי מאוד בגידולם מאז היוולדם. בתקופה האחרונה, ביום שאני חוזרת מאוחר הבייתה במקום להתקבל בחיבוק ונשיקה אחד התאומים אומר לי "לא רוצה אותך, לכי מפה, לכי לעבודה ולא מסכים להתייחס אלי". אני מאוד מאוד נפגעת מההתנהגות הזאת וייחסתי אותה לעובדה שהוא כועס עליי שאני עובדת עד מאוחר. הבעייה שהתופעה הזו החמירה, בבוקר הוא מעדיף שאבא יכין אותו לגן, והיום שבאתי לקחת אותו מהגן, הוא בכה שהוא רוצה להישאר בגן, ושהוא רוצה שסבא וסבתא יקחו אותו(הם כאמור מאוד קשורים להוריי), שאני אלך, שהוא לא אוהב אותי וכו'... אני מודה שאני לא מצליחה להבליג על התופעה שלו אני מאוד נעלבת והוא רואה את זה. אני לא יודעת איך להגיב שהוא מתנהג ככה וכל הזמן חושבת מה עשיתי שמגיע לי יחס כזה. דרך אגב, הוא יכול להתנהג כך גם לבעלי שהוא חוזר הבייתה, בזמן שהוא נמצא איתי. מה לעשות? תודה מראש מיכל

שלום רב ביתי היא בת 10 . כל פעם שאנו מתקרבים לקראת ארוע של לינה מחוץ לבית היא לא רוצה לסוע. לפני הטיולים היא שמחה ומקבלת את "הגזירה" אבל בבוקר הטיול, יום לפני היא חוזרת בה ולא רוצה לסוע. מדובר על טיולים של חבורת צופים...של בית ספר.. לינה אצל חברות ...וכו. חשוב לציין כי אין לה כלבעיה לישון אצל סבתא , בבית, או במקום שבו גם אנחנו נמצאים ( מלון וכו...) האם זו בעיה שתחלוף או כדאי "לעזור:" לה לחלוף ? תודה מראש נ.ב היא ילדה בדר"כ אהובה על חברותיה, אין לה בעיות חברתיות וכו...