פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ביתי בת 11 חודשים נמצאת אצל מטפלת חודש וחצי עד היום היא היתה עם עוד ילד בן חודש ולפני כשבוע וחצי נוסף עוד ילד בן 9 חודשים הילד בוכה כל הזמן בימים האחרונים כשאני מביאה את ביתי למטפלת כעולים במדרגות המובילות לדירתה ביתי כבר מתחילה לבכות ולהתנגד אך כשהמטפלת מרימה אותה היא נרגעת אך רוצה לבוא אלי ממה זה נגרם האם יש ממה לחשוש על מה יש לעקוב ומה צריך לעשות

בת 12 פוחדת להקיא ?? עקב זה פוחדת לאכול שמע תקיא?? פחד להיות לבד??? מה עושים ולאן???

שלום , רציתי להתייעץ : בתי בת 4 כיום שנה ראשונה בגן עירייה טרום טרום חובה ממלכתי דתי של העירייה. הבת חברותית ומלאה בחברות מהגן. כיום אני צריכה להעביר אותה לגן של תתח חובה וחובה והתלבטותי כזאת: האם להעביר את הילדה לגן ממלכתי דתי אשר כל הגן הנוכחי עובר אליו? אומנם הוא מתחת לבתי אך הפחד שלי שההשפעה של הדת תהייה גדולה יותר על הילדה כשהיא גדלה באום אני מבית חילוני. כמו"כ בגן דתי ההכנה לכיתה א' היא פחותה משאר הגנים ההתמקדות יותר על הדת.או לחילופין להעביר אותה לגן "רגיל" עם ילדים חדשים (פרט לחברה טובה אחת שאני רושמת איתה) אך הגן ללא דת כמו"כ אינני יודעת מי תהייה הגננת כיוון שהגננת הנוכחית פורשת. אבקש מאוד מה דעתכם נכון לילדה? תודה רבה רונית

לבני הבכור בן ה 10 יש פחדים בעיקר בערבים. משיחה איתו הפחד הוא מגנבים שיכנסו הביתה. למרות שדיברנו והסברתי לו שהכל סגור, יש בלילה אזעקה, אנחנו איתו (מעולם לא נשאר בערב בלי מבוגר בבית) זה לא עוזר. לוקח לו זמן להירדם בגלל זה במיטה, לאחרונה לא מוכן להתקלח לבד באמבטיה רוצה שאקלח את האחיות הקטנות (אבל זה לא מתאים כי הוא ערום והאחיות מסתכלות). במשך היום מעדיף גם לא להישאר לבד (גם ככה זה כמעט ולא קורה וגם אם כן לכל היותר לשעה) אבל כשאין ברירה הוא עושה זאת, אחרי חצי שעה אני כבר מקבלת טלפון מימנו לעדכן איפה אני... ) ראוי לציין, כי בבי"ס אין בעיות, הוא תלמיד מצויין (גם חברתית אין בעיה). מה כדאי לעשות ? אגב, לאחות בת ה6 גם התחילו פחדים אבל זה נראה לי נורמלי לגיל. וכדי שלא ידבקו לי זה מזה מהפחדים, לכל אחד מהם יש לי "קוד" אחר שמימנו אני מבינה את הנושא כי פחדתי שהם סתם יתחילו לחקות אחד את השני בעיקר הקטנים מהבכור. אשמח לשמוע דעה...

הערב שמתי לב שאיבר המין של ביתי אדום ומגורה והיא גם מתלוננת לאחרונה כי כואב לה ושורף לה , אני שואלת מדי פעם אם נגעו בה או עשו לה משהו כואב ופוגע עד היום היא אמרה שלא היום היא ספרה לי ששני ילדים מהגן לקחו אותה ועוד ילד בחצר והפשיטו אותם וקטפו קוצים ושיפשו אותם על אברי המין שלהם לטענתה הגננת ראתה את זה וכעסה על הילדים הפוגעים אך בקשה מביתי והילד השני לא לספר כלום להורים , איך עלי לנהוג? מה לעשות מחר בבוקר ? ממתינה לתשובה דחופה ביותר אני אובדת עצות ?!

בננו עוד חודשיים בן 4, לאחרונה החל להרביץ לי ולאשתי כדרך קבע, על כל דבר שמתסכל אותו, אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה. כמעט תגובה אינסטינקטיבית של שליחת שתי הידיים כלפינו. אנו בתגובה בהתחלה צעקנו עליו, ואח"כ שלחנו אותו לחמש דקות לחדר שלו לבד. הילד מאוד מאוד נבון, הרבה מעבר לגילו, רגיש, ולאחרונה החל גם לסבול מפחדים, טוען שיש דמויות מסרט מצויר אצלנו בבית והוא מפחד מהם. בערב מסרב שנעזוב אותו לבד בחדר, לא מסכים ללכת לשירותים לבד כי הדמויות שם - אולי יש קשר? אולי חשוב לציין גם כי הוא נתקל לעיתים באלימות כלפיו כמו כל ילד בגן, ואף מבת דודה שלו הקטנה ממנו בשנה וחצי, והוא לא מגיב אלא בדרך כלל קופא במקום. כשזה קרה, הסברנו לו שעליו להגן על עצמו בהדיפת היד הפוגעת, ולקרוא לגננת לעזרה - אולי יש קשר? במקביל לאחרונה היה גם קצת חולה כמו כולם, ונאלץ לקחת תרופה מאוד לא טעימה, מה שהחמיר את התסכול והמכות - אולי גם זה קשור...? אז מה עושים? תודה רבה מראש!

ביתי בת 11 חודשים נמצאת אצל מטפלת חודש וחצי עד היום היא היתה עם עוד ילד בן חודש ולפני כשבוע וחצי נוסף עוד ילד בן 9 חודשים הילד בוכה כל הזמן בימים האחרונים כשאני מביאה את ביתי למטפלת כעולים במדרגות המובילות לדירתה ביתי כבר מתחילה לבכות ולהתנגד אך כשהמטפלת מרימה אותה היא נרגעת אך רוצה לבוא אלי ממה זה נגרם האם יש ממה לחשוש על מה יש לעקוב ומה צריך לעשות אני מבקשת רק ממי שמבין לענות כי זה ענין חשוב

אני נואה ואמא לילד בן שנתים ושלושה חודשים. היחסים ביני לבין בעלי מתוחים מאוד כבר שנה פלוס,כאשר כמעט הגענו לגירוושים לפני שנה ומאז עדין יש מריבות ומתח כל הזמן. ואף מריבות שכוללות צעקות מצד בעלי. כמובן שהילד חווה ומה שקורה משפיע על חייו. ואף בכל פעם ששומע צעקות או צחוק גדול בכל מקום שהוא מגיב בבכי. כיום אני נמצאת בנקודה בה אני חושבת שעדיף לילד שנתגרש ולא לחוות את כל המתחים הללו. האם אכן (לפי מחקרים ובכלל) עדיף לילד לחיות עם הורים גרושים ולא לחיות בבית שיש בו מריבות ומתח כמעט תמידי?

שלום רב, לפני כשבועיים קנינו כלב אחרי לחץ מבתי בת 12, יש לי עוד ילדה בת 8 וחצי שמאוד מאוד נקשרה לכלב , אחרי נסיון רב מצידי וללא הצלחה , בעלי ואני החלטנו להחזיר את הכלב, בתי בת ה8 לוקחת זאת מאוד מאוד קשה , היא ציינה בפני שהיום המאושר בחייה היה היום בו קנינו את הכלב, חשוב לי לציין שאותה ילדה נמצאת בתקופה מאוד רגישה ( עדיין לא ידוע לי למה ?!) היא עצבנית, כעוסה , וחסרת אנרגיות (לרוב היא ילדה מלאת חיים ), מאז הגיעו של הכלב היא פורחת . האם אני עומדת לעשות לבתי נזק בהחזירי את הכלב????? אשמח לתשובה בהקדם.

איך עוזרים לילדים להתמודד עם סיטואציה של סבא גוסס? ילדים בני 8 עד 15

שלום רב. יש לי 3 ילדים, בת 9 בת 6 ובן שנתיים וחצי, הבעיה שלי היא עם הגדולה, היא מקללת המון, או משתמשת בביטויים שלא נעימים, אלימות מילולית (בנוסף לאלימות פיסית) זה כבר לא נשלט אצלה נראה לי זה פשוט יוצא החוצה אוטומטי ללא חשיבה לפני, אתמול דיברתי איתה (כמו הרבה שיחות לפני) אבל לדעתי אני צריכה לעשות משהו דרסטי יותר מאשר שיחות ועוד שיחות, מה עושים כדי לעקור את זה מהשורש? זה מופנה כלפי כולם, אנחנו כהורים, אחותה, חברים, לפעמים זה גם תוך כדי משחק עם חברים היא אפילו לא שמה לב, אני גם לא חושבת שהיא מודעת למילה שיוצאת לה מהפה תוך כדי משחק עם חברים. אבל זה עדיין אלימות מילולית שלא מקובלת עלינו. מה עושים?

שלום, אני אמא לתאומים (בן ובת) בני שלוש ו3 חודשים, לפני כשבועיים ילדתי תינוקת. הילדים הבוגרים חווים משבר מאז הלידה, בייחוד ביתי אשר מאוד קשורה אליי...היא לא מוכנה שאף אחד יתקרב אליה חוץ ממני, כל היום היא רק בוכה ומייללת על כל דבר קטן והיא איננה שמחה כתמיד. ברור שזה טבעי , אך למרות אני כל יום אוספת אותם מהגן ללא התינוקת ומבלה איתם לבד כל יום ומשתדלת לתת להם כמה שיותר יחס ולהיחות סובלנית, עדיין הבת שלי ממשיכה ליילל ללא הפסקה על כל שטות הכי קטנה. שאלתי היא איך נכון להגיב ? ניסיתי חום ואהבה, דיבורים ןאפילו אסרטיביות, אך לצערי כלום לא עוזר... הבן שלי לעומתה מגיב בצורה שונה, יש לו התפרצויות זעם המכוונות אליי בעיקר ומלוות בביטויים כמו "פיכסה" אני אזרוק אותך לפח" וכד'... גם כאן נשאלת השאלה איך נכון להגיב? אודה לקבלת תשובה מפורטת... שרה

ביתי בת ארבע בעוד חודש מתקשה להרדם לבד, מתעקשת שנשב לידה כשהיא הולכת לישון, מתעוררת בצרחות אימים מספר פעמים בלילה. פעם היה מדובר בפחד ממפלצת ואחר כך מאריה היום היא אומרת שהיא פוחדת מסרטנים וכל חודש בערך היא אומרת שזה משהו אחר. זה נמשך לסירוגין כבר בערך 4 חודשים (כלומר שבוע שקט ושינה טובה ואחר כך שבוע שבו לא ישנים). לאחרונה, רק בשבוע האחרון היא אומרת שהיא לא ישנה כי היא חולמת חלומות רעים היא מסרבת להירדם גם אצלנו בימיטה ומתעקשת שנלך איתה לספה בסלון, גם שם היא ממש פוחדת לעצום עיניים, למרות שניכרת עליה עייפות מרובה. מה עושים? אני ממש נואשת כבר ניסיתי הכל, שיחות הסברים, מכשפות טובות שאוהבות ילדים, האם יש לך רעיונות בשבילי, האם לדעתך מצבנו מצריך ייעוץ מקצועי ועזרה לילדה?

יש לנו ילד יחיד, בן חמש. הוא מקבל מאתנו המון אהבה ועידוד. אבל כל שיתוף עם חבריו נראה בעיניו כתחרות. הוא חייב להיות הראשון. הוא חייב לקבל את הכי הרבה וכד'. גם אסור לנו להחמיא לילדים אחרים בסביבתו. למרות שהסברנו לו את ההבדלים, את החשיבות של חברים כמו יציאה משותפת לטיולים. כל תגובה ממנו זה התפרצויות בכי, הוא מעליב את חבריו למרות שנעלב די מהר. לא מתרצה כלל. אלא אם קיבל את שחושב כי מגיע לו. שוחחנו איתו אבל הבעיה נראית קשה. מה לעשות?

בתקופה האחרונה (מספר חודשים), נראה לי כי אין לבת שלי כל צורך בחיי חברה. אחר הצהריים לאחר שסיימה את כל המטלות של ש"ב וכדומה היא כמעט ואינה מזמינה חברות ואף אינה הולכת לחברות. יש לה מספר חברות טובות ואף פעם לא היו לה בעיות חברתיות מיוחדות אך היא מאד מאד בישנית וכתה ה זה הגיל שהבנות יכולות להיות רעות לפעמים ואם מישהי אמרה לה איזו הערה היא מיד נעלבת ולא עונה ומתרחקת.שאלתי אותה אם קרה משהו בבית הספר והיא אמרה שלא.אני מאד מוטרדת והשאלה שלי היא האם אני צריכה ללחוץ עליה ללכת לחברות או להזמינן, או לעזוב אותה לנפשה. כשאני מציעה לה להזמין חברה היא אומרת בסדר ומתקשרת אך מיוזמתה לא. אני לא יודעת איך לנהוג איתה. תודה