פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי ילד בן 3 , הוא מפונק מאוד , מסרב כל יום בבוקר לשתות חלב וגם לא יושב על הכסא והולך ויושב הרבה .מה לעשות.

שמי שרונה נשואה עם 2 בנות הראשונה בת 5 והשניה בת 19 חודש בעייתי היא עם הילדה בת ה5 בתקופה האחרונה אני משתגעת מהדברים שהילדה הזאת מעוללת לעצמה אני אתן רקע משפחתי לפני עזבנו בשנה האחרונה את הארץ עקב בעיות כלכליות והחלטה של בעלי לנסות בחו"ל בעלי נסע חודש לפננו ואנחנו הצטרפנו אחריו הבנות נכנסו למסגרות דתיות יהודיות ואנו מתחילים לבנות את עתידנו אני כרגע בבית מרצון עד להתאקלמות הבנות במסגרות (מתחילת בספטמבר האחרון) בזמן האחרון אני שמה לך לקבוצות של שערות מתגלגלות בבית ושמתי לב גם במיטה של ביתי בת ה5 הדבר רק מחמיר היא תולשת לעצמה את שערות רואשה ניסיתי לדבר איתה על הנושא אך נתקלתי בסירוב שאלתי אם היא מעוניינת להסתפר קצר ונענתי בסירוב אני לא יודעת איך להתקרב לילדה ומה לעשות בנושא שמתי לב לעוד משהו היא פוצעת את האוזניים שלה מאחור היא מגרדת את העור עד לקבלת אגזימה עם דם ומוגלה גם את ההתנהגות הזאת אני לא מבינה ולא יודעת למי לפנות אשמח לקבל את עצתכם המהירה

אני פרודה מהז עשרה חודשים וכיום בני בן שנה וחודש,הסדרי הראיה של האב מורחבים מאוד בשל מרחק של שעה נסיעה הוא מטרטר אותו 2-3 בשבוע למשך כל היום .עכשיו הוא גם מבקש לינה והעוס כבר המליצה על לינה.אני לא רגועה שהוא שם והאב בכלל לא נימצא איתו,הוא עובד בשעות האלו ושם את התינוק אצל הוריו. בפגישה משותפת איתו והעוס הסברתי שאני לא נגד הסדרי הראיה ושאין לי בעיה שיבוא כל יום אחהצ אבל שבאמת יהיה איתו אבל מוקדם מדי ללינה.ביקשתי שיהיה כמו שנהוג בכל הסדרי הראיה פעמיים בשבוע אחהצ וכל שבת שניה.הבעיה שרק הילד נפגע מכל העניין מפסיד פעמים בשבבוע גן ובנוסף מבלה יותר בכבישם מאשר עם האב וכל זה טירטור. מה עליי לעשות ?למי אפשר לפנות?

שלום . אבקש עזרה ויעוץ . יש לנו ילד בן 12 שאשתי מאוד מפנקת ביחס אלי , רכה מאוד וסלחנית מאוד אליו , לא שמה גבולות ואם כן לא מקפידה לממש ולעמוד עליהם , גם אני אוהב את הילד אבל מעמיד יותר גבולות ביחס לאשתי . בזמן האחרון שמתי לב שאשתי דורשת ממנו לעשות משהו זה נאמר מספר רב של פעמים ולבסוף זה לא נעשה לדוגמא היא קורא לו בין 4-5 פעמים לאכול והוא לא מתייחס ולפעמים הוא עונה לה בחוצפה והיא לא מתייחסת ומעלמת מהמצב . כששאלתי אותה למה היא לא מגיבה לכך היא טענה שלה זה לא מפריע לקרוא לו הרבה פעמים ולא מפריע לה שהוא עונה לה כפי שהוא עונה וגם אם הוא לא עושה את בקשתה לא תמיד זה לא מפריע לה . לדעתי היא שוגא בגישתה כי היא מחנכת אותו בצורה לא נכונה ללא גבולות כי כך הילד גדל ומתחנך . האם גישתה נכונה ואם לא כיצד אני משכנע אותה לשנות את דרכה ולעמוד על שלה למען החינוך של בנינו . תודה

ובי כהורה גרוש לשתי בנות המון תודה צביקה

שלום רב. ישלי ילדה בת חמש .ואני חושד שהיא קצת מתקשה ביצרת קשר חברתי. היא ילדה מאוד עדינה ,שקטה וגם קצט בישנית.יש לה קצת חברות אבל אני לא רואה חברות ממש. היום צפיתי בה בגן וראיתי שמשך כל הזמן שהיו בחצר היא היתה רק עם עצמה .למרות שניסתה קצת לגשת לשני ילדות אבל לא ממש הצליחה. מה אפשר לעשות על מנת לשפר את המצב?

ביתי בת שמונה לומדת בביה"ס פרטי מחוץ לשכונת מגורינו. בביה"ס לומדים ילדים שמגיעים מאזור נרחב ואין ילדים מהאזור שלנו. הבעיה היא מהמפגש עם חברים מעבר לשעות הלימודים יותר מסובך וכמו כן אין לה קשר עם הילדים בשכונה, כיוון שהיא לא לומדת איתם יחד. כמו כן, לה באופן אישי ,כך נראה לי, חסרות מיומנויות חברתיות. היא מאוד רוצה חברים, אבל היא גם מרוכזת בעצמה ולעיתים זה פוגע בחברים. היא עצובה ורוצה חברים, מצד שני היא לא מעוניינת להפגש עם ילדים מכיתתה אחר הצהריים, היא אומרת שהם לא נחמדים אליה. מה עושים?

לנעמה סבג שלום רב:- בתי בת שנתיים ושלושה חודשים היא מיום לידתה לא עזבתי אותה לרגע אחד ,אבל לפני שלושה שבועות הכנסתי אותה למסגרת קט-גן אצלנו במתנ"ס בישוב והיא עד עכשיו מסרבת את הרעיון בבוקר שאני משאירה אותה בגן היא בוכה כל הזמן ומבקשת אותי, או היא רוצה שתהיה כל הזמן עם המורה ואסור למורה שתעזוב אותה או תשים לב לילד אחר, אני לפני שבעה חודשים ילדתי את אחיה ובתקופה הזאת היא מאוד מקנה בו, היא כבר מיום ראשון לא שולחת אותה לגן כי שהיא מתעוררת בבוקר מתחילה לבכות הרבה ומסרבת ללבוש את הבגדים שלה אבל במשך היום היא מתחילה לגיד לי שמחר יש גן ובשעות השינה היא אומרת לי מחר יש גן שהיא רוצה ללכת אבל ברגע שהיא יודעת שזה אמיתי היא מתחילה לבכות .אנא עזרו לי ותתנו לי שיטה שהיא תסכים ללכת לקט -גן בלי שהדבר יפריע לה נפשית ,כי היא חייבת בחודש ספטמבר ללכת לגן מטעם משרד חינוך ואז תהיה בעייה גדולה אם היא עכשיו לא תשתלב בקט -גן ותתרגל. (הערה :- אני מודאגת מן העניין הזה כי אני בחודש מרץ ממשיכה בלימודים שלי האקדאמיים . מיאר נולדה אחרי 4 שנים של נישואין והיא זכתה להמון אהבה וחיבוק ממנו ההורים וגם המשפחה. התפתחות של מיאר מאוד טובה והיא מאוד חכמה.)

ביתי ילדה פעילה מאוד מטפסת על כל דבר אפשרי כסאות ומשם לשולחן בקיצר כל הזמן צריך שהיא תהייה בזוית העין שלנו, כבר תקופה ששמנו לב על העקשנות שלה שכל דבר צריך להיות איך שהיא רוצה היא נלחמת על כל דבר אם יש משהו בידה והיא לא מעוניינת בו היא פשוט זורקת לאחרונה היו לנו מקרים לא פשוטים איתה כמו התקף זעם לדוגמא מקרה שקרה אתמול היא מבקשת מים אני נותנת לה את הבקבוק שותה לגימה וזורקת ומבקשת שוב מים אחרי כמה פעמים שהיא זורקת את הבקבוק פשוט לא הסכמתי לתת לה והיא נכנסה להתקף בכי וצרחות שהיה מאוד קשה להרגיע אותה ככל שהתנגדתי לה ככה היא יותר בכתה וצרחה אחרי 10 דקות של היסטריה פשוט חיבקתי אותה חזק נתתי לה נשיקות והיא התחילה להירגע קרה יום לפני עוד סיפור שהיר רוצה ביצה והיא לא אוהבת אז לא הכנתי לה נכנסה להתקף בכי לא הסכימה שנחליף לה בגדים הכל בבכי והיסטריה בעלי לקח אותה סיבוב לא נרגעה החזיר אותה אחרי 5 דקות שהיא בוכה נאלצתי להכין לה ביצה שהיא תשחק איתה כי היא לא אוכלת בצים רק שתירגע מה עושים? הענין מתחיל ממש להפחיד אותי מה אני צריכה לעשות מזה יכול להעיד ? היא ילדה פיקחית וחכמה מאוד וילדה מאוד חמה שמחבקת ומנשקת וגם אנחנו מרעיפים אהבה אך המקרים האלה ממש מדאיגים אותנו עקשנות כזאת מזה יכול להעיד אודה לכם על עצה

בני בן 4.5 לו אחות בת שנתים ילדה מאד מפותחת ומתקשרת היטב, אנו הורים גרושים מיזה שנה וחצי. בני מיזה שנה מאד מקנא מכל תשומת לב שניתנת לאחותו ומרבה להכות אותה, אנו דואגים להבהיר לו שאנו אוהבים את שנהם במידה שווה. ושישוחח כשהוא כועס ולא ינהג באלימות . לציין האלימות מתאפינת יותר שאביו מגיע לביקור פעמים בשבוע הוא לוקח אותם מהגנים כבר בגן ברגע שאוספים את הילדה הוא מכה אותה ולמשך כל הביקור שנערך בבתי, הוא לא מפסיק להכות אותה ואביו לא מפסיק להעיר לו שיחדל . ואף כועס עליו. אנו מאד מתוסכלים והיינו שמחים אם היית נותנת לנו כלים כיצד להיתנהג עימו. תודה מראש הורים מודאגים.

עידו בן השנתיים מוצץ אצבע, לא את האגודל את האצבע. הוא מכור לאצבע מוצץ אותה בשינה, כשהוא צופה בטלויזיה, מקשיב לסיפור בקיצור בכל זמן שלא צריך את שתי הידיים. ניסינו לשים פלסטר, פלפל שחור אך שום דבר לא עוזר. אני רוצה לגמול אותו שגם שהוא לבד ולא לידינו שלא ימצוץ.נא עזרתכם.

שלום רב, יש לי בת , כמעט בת 4. בחודשים אחרונים, היא מסרבת להתארח אצל חברים מהגן ומעוניינת רק שיבואו להתארח אצלה. כשאני שואלת אותה אם היא רוצה לבקר אצל חבר/חברה, היא עונה שלא כי היא מתביישת מהאבא/אחות/אח שהיא "לא מכירה" לדבריה. יש לציין שבעבר היא כן היתה מוכנה להתארח ואף עשתה זאת מספר פעמים. היא כן מוכנה להתארח בתנאי שאחד מאיתנו יהיה איתה. אני תוהה ממה יכול לנבוע הדבר - האם זהו שלב התפתחותי שיחלוף מאליו? האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות בנדון? אני רוצה לציין שכשהיא מגיעה איתנו להתארח בבית אחר - גם אם זה של סבא וסבתא שלה שאליהם היא רגילה - לוקח לה זמן "להפשיר" ובדקות הראשונות היא ממש נצמדת לי לרגל ורק אח"כ היא מתרגלת ומתחילה לשחק עם הילדים האחרים. אודה לתשובתך. בברכה, גלי

שלום רב, אני אם לתינוקת מדהימה בת 9 חודשים, חייכנית ומאושרת. התמזל מזלי לטפל בה בעצמי עד כה. באפשרותי לחזור לעבודה בעוד כחודשיים (אז תהיה בת 11 חודשים) או רק בנובמבר (אז תהיה בת שנה וחצי), ואני מתלבטת כיצד הדבר ישפיע עליה. (העניין דחוף מכיון שאני צריכה להודיע לממונים עלי מתי אני חוזרת ביומיים הקרובים). האם הכנסתה בגיל 11 חודשים עלול לפתח אצלה חרדת נטישה? האם הכנסתה לפעוטון עם ילדים רבים בגיל זה תפגע בה ובהתפתחותה? מתי כדאי להכניס אותה לפעוטון מבלי שהדבר יפגע בה? באפריל או בנובמבר? תודה

שלום לכם העוסקים במלאכת קודש לא מובנית מאליה בכלל. אני אמא לילדה בת שנתיים ו10 חודשים וזוהי ביתי היחידה(לאחר שנים של נסיונות). נועה נולדה בניתוח קיסרי - מצג עכוז. מיום היוולדה לצערנו הרב ויותר לצערה אנו נכנסים ויוצאים מבתי חולים לעיתים קרובות מידי- רפלוקס ושטי, אלרגיה לחלב(שחלפה) שברים ביד שברים ברגל, מיפוי עצמותהפרעות אכילה, חיבור לזונדה, קטטרים לרוב בגלל רפלוקס בשתן וכיום באופן קבוע נוטלת אנטיביוטיקה כל יום בגלל רפלוקס קשה בשתן. דבר הגורם לה לתסכול, מירמור, בכי גדול, מהלומות על הפה, ועוד. אנו מנסים תמיד לתת את התרופה בדרכים אטרקטיביות אך לא תמיד זה מצליח לעבור בצורה חיובית. הבעייה עם נועלה שלנו שמתחנכת במסגרת קיבוצית היא התנהגותית /רגשית. מילדה שהיתה נרדמת לבד בחדר מגיל ינקות ועד לפני חודשיים הפכה לילדה שלא מוכנה שנצא מהחדר עד שהיא נרדמת אנו נאלצים לשבת ליד מיטתה ואם אנו קמים כל גופה הקטן רועד מבכי קורע לב ממש. היא מאוד ורבלית וכשאנו שואלים אותה למה היא לא מוכנה לישון לבד אז יש המון סיבות- רעמים, חושך, חתולים, טרקטור, צלליות.... יש לה פחד מוגזם ממש חרדה לרעשים היא לא מוכנה לצאת מהבית אם היא שומעת מכסחת דשא גם אם אנו אומרים לה שנחזיק אותה על הידיים. היא לא מוכנה לצאת לטיולים בכלל וממהרת לבקש לחזור הביתה. היא החלה לגמגם קצת בזמן האחרון ומאוננת כל נסיעה כמעט בכסא הבטיחות מגיל חצי שנה. היא בוכה לעיתים קרובות במיוחד לאחר שאנו מעמידים גבולות והיא כעוסה על כך ונותנת לנו "פליק" דקה לאחר מכן היא באה לחבק בוכה בכי תמרורוים ומתנצלת - ממש מחזה קשה. חברים שמגיעים אליה הביתה זוכים ליחס לא נעים של צעקות, חטיפת צעצועים , אי רצון להתחלק וגירוש מהבית = קישתא. כל בוקר בביתנו זה סיוט ארוך ומתמשך , כל דבר צריך לעשות איתה בצורה כוחנית תוך כדי מאבקים קשים של בחירת בגדים(למרות שאני מחליטה איתה יום לפני) היא צועקת בתסכול רב ,בוכה, מכה אותנו ואח"כ כמובן בוכה מצער על כך. אנו הורים צעירים(שנינו מתחום החינוך- אני בדוקטורט שלי) ועדיין לא מסוגלים לעמוד מול הקשיים הרבים . היום הגיעו מים עד נפש כשמצאתי את עצמי נותנת לה מכה ביד והיא בתגובה צעקה : "הצילו"!!! חשוב לציין שהיא ילדה נבונה מאוד , מחוברת בגן לילד אחד בעיקר, אהובת הגננות והמטפלות. הדבר היחיד הניכר בגן להתנהגויות אלו הוא הקימה שלה בבכי משנת צהיים קצרה בבהלה ממש כשאני שואלת אותה לפשר הדבר היא עונה- רציתי אותך, או לחילופין המזגן הרעיש הטרקטור עבר - וכו'. מצטערת על האורך - הייתי חייבת לשקף את כל הפרטים על מנת שתשובתכן תהיה בהתאם. יום טוב תודה ורד

שלום, הבת שלי בת שנה וחודש ומפאום נהיתה אלימה. כשאנחנו מחזיקים אותה היא מרביצה וצוחקת, היא לוקחת לנו את המשקפיים בפתאומיות וזורקת על הריצפה וצוחקת (היא יודעת שאסור לה לגעת במשקפיים)ץ אני צועקת אליה שאסור להרביץ והיא עדיין ממשיכה. מה עושים?