פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ליאור
בעיות התנהגות יכולות לנבוע מסיבות שונות. מאחר ואתם מציינים כי יש החמרה בשנה האחרונה וכי קשייו באים לידי ביטוי גם בבית הספר וגם בבית ופוגעים בתפקודו החברתי אני ממליצה לפנות ליטיפול אצל פסיכולוג ילדים על מנת לבצע בירור מלא של התמונה ולהבין טוב יותר את הגורמים לקשייו ולטפל בתהאם. במקביל אני ממליצה לכם לפנות לפסיכולוגית בית הספר על מנת שהיא תוכל לייעץ לכם ולמחנכת והמורים של ילדכם כיצד לעזור לו להירגע ולתת מענה לבעיות ההתנהגות שלו במסגרת בית הספר.
בהצלחה

לרוב מומלץ לגמול ממוצץ בין גיל שלוש לארבע. ככל שדוחים את הגמילה התהליך לרוב הופך קשה יותר ומורכב מאוד, מאחר ועל אף שמצד אחד הילד כבר גדול ומבין, מצד שני ההרגל הופך מקובע ונוקשה וקשה יותר להפסיקו. לכן, אין לי ספק כי לבתך יהיה לא קל להיפרד מהמוצץ. עם זאת, חשוב לעזור לה להיגמל וכדאי לעשות זאת לפני כניסתה לבית הספר. המעבר שנה הבאה לבית ספר כולל התרגשות א גם מתחים עבור הילד ולכן לא כדאי לעשות את הגמילה סביב ההשתלבות בבית הספר אלא דווקא השנה ועכשיו.
חשוב לי להדגיש כי על מנת התהליך הגמילה יצליח הדבר הכי חשוב הוא כי את תהיי עקבית והחלטית ולא לחזור אחורה. כאשר מתחילים לגמול ומחזירים את המוצץ כי היא בוכה, פוגעים בתהליך הגמילה ובעצם המסר שאת מעבירה לה הוא כי בכי יעזור להחזרת המוצץ ולכן זה לא כדאי. אני ממליצה לך גם לקחת אותה לרופא שיניים על מנת שגם הוא יאמר לה ויסביר לה מהו הנזק שהמוצץ עושה לשיניה. לעיתים קרובות ילדים נענים לדמויות סמכות כמו רופא, וזה מעודד אותם ונותן להם מוטיבציה להיגמל.
התחילי את הגמילה בשיחה איתה, ואימרי לה כי היא גדולה ואת יודעת שהיא בוגרת ויכולה להיפרד מהמוצץ. את יכולה להציע לה לעשות בהתחלה בית למוצץ ששם הוא יהיה לידה כאשר היא הולכת לישון.. בהמך אפשר לומר לה כי לאחר שבוע שהיא תישן ללא המוצץ תלכו ביחד לחנות צעצועים ושהיא תיתן את המוצץ למוכר ובמקום המוצץ תקבל מתנה שהיא תבחר . כמו כן, אפשר לעשות מסיבה או טקב פרידה מהמוצץ ולהתגאות בה בפני חברים ומשפחה על כך שהיא נפרדה מהמוצץ.
בהצלחה

לרוב סביב גיל 3.5 ילדים מתחילי לוותר על שנת הצהריים. קודם לכן, מרבית הילדים עדיין זקוקים לשינת הצהריים. בשלב מסויים, לרוב סביב גיל שלוש, הרבה ילדים מתחילים ללכת לישון מאוחר יותר ומתקשים להירדם, לעיתים מאחר והם באמת פחות עייפים. ואז כפשי שאת מתארת הם נודדים מהמיטה שלהם לסלון עד שהם נרדמים.
את יכולה כרגע לעשות שני דברים. אחד הוא להשכיב אותה מעט מאוחר יותר, למשל בשמונה וחצי. ובמקביל, לנסות לקצר לה את שנת הצהריים בהדרגה ולראות אם זה עוזר. נסי לקצר לשעה וחצי למשל. לא הייתי כרגע מוותרת בכלל על כך שתישן בגן מאחר והיא קטנה ועדיין זקוקה לכך.
אך בהחלט אפשר לנסות ולקצר אותה מעט ולבחון זאת.
כמו כן, חשוב לי לציין, כי לעיתים הקושי להירדם בלילה אינו נובע מעודף שעות שינה אלא מפחדים שונים המופיעים בסביבות גיל שנתיים וחצי והם מאוד נורמטיבים וטבעיים. עקב הפחדים לעיתים בגיל זה ילדים מפחדים יותר להישאר לבד, מפתחים יותר פחד מרעשים וקולות למיניהם וכדומה. לעיתים גם מתחילים חלומות רעים הגורמים לקושי להיפרד ולהירדם בקלות. לכן, יתכן והיא זקוקה כרגע יותר לנוכחות שלכם לידה כשהיא הולכת לישון.
בהצלחה

אני מתנצלת על התגובה המאוחרת יש תגובה לשאלתך מאותו תאריך
בהצלחה
מיכל

שלום טל
רובנו נוטים לשכוח במהרה את התנהגותם של ילדינו בגילאים השונים ולעיתים אומרים לעצמנו משפטים כמו: " עם הבן/בת הגדול/ה שלי זה לא היה כל כך קשה". לעיתים זה אכן נכון, אבל ברוב המקרים ההתנהגות של הילדים היתה דומה ואנו אילו שנוטים לשכוח את הקושי ולזכור יותר את הדברים הטובים... וטוב שכך.
ילדים בגילו של בנך נמצאים מבחינה התפתחותית בשלב בו הם מתחילים לדראוש את עצמאותם ובונים את זהותם הנפרדת. עקב כך הם בוחנים שוב ושוב את הגבולות של הסביבה וההורים, ומנסים לעשות הכל באופן עצמאי, תוך ניסיון לחקות ולעשות את מה שהמבוגרים סביבם עושים.גיא, הינו הבן הצעיר שלך, ויש לו וודאי רצון לחקות אתכם ואת אחיו הגדולים תוך שהוא מנסה אולי לעשות דברים כמוהם. כמו למשל, לגעת ב- DVD לפתוח ארונות וכו'. עם זאת, הקושי בגילו של גיא הוא שהוא אינו מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה לבד ולעיתים קרובות וודאי חש עקב כך תסכול או כעס, כמו כן, צריך להשגיח עליו מאוד כי הוא מתרוץץ ולא מודע לסכנות השונות, כמו חשמל, חפצים שבירים וכו'. לכן, בדיוק כמו שאת אומרת, זהו גיל לא קל בו צריך וחשוב לתת לילד להתנסות בדברים ולתת לו להרגיש שהוא יכול ומצליח לעשות דברים שונים. יחד עם זאת, חשוב כן לשים גבולות במקומות בהם הוא מסכן את עצמו או עושה דברים שאסור. אני מבינה את העומס והקושי, עם זאת, כרגע לא נשמע לי שיש לך מה להיות מודאגת. המשיכי הסביר לו מה מותר ומה אסור, לא בצעקות וכעס, אלא על ידי הסבר. חשוב למנוע ממנו להתקרב לחפצים שהם מסוכנים לו. ובמקביל תני לו מרחב וחופש להתנסות ולחוש שהוא גדול ומצליח כדי לפתח תחושת מסוגלות ויכולת.
אם בכל זאת, את חשה עומס רב ומרגישה כי התנהגותו מאוד חסרת גבולות את יכולה לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים התפתחותי.

בהצלחה

ילדים רבים נוגעים באיברי המין שלהם בכדי ללמוד על גופם, ללמוד את התחושות שגופם מייצר, ולעיתים גם על מנת להירגע. מדובר בתופעה שכיחה ופוצה מאוד המהווה חלק מתהליך ההתפתחות הנורמטיבי של ילדים. נראה כי בנך גילה זאת ועסוק בכך כרגע. חשוב לזכור כי בגילו הצעיר של בנך נגיעות אלו אינן מיניות כלל .
מדברייך אני מבינה כי בנך נוטה לבצע זאת רק באמבטיה, ולא בנוכחות הרבה ילדים במו בגן למשל. ולכן לא הייתי מנסה כרגע למנוע ממנו את התנהגות זו או מעירה לו על כך. אם בכל זאת, הדבר יוצר חוסר נוחות עבורך או עבור בעלך או במקרה ו הוא עושה זאת בנוכחות ילדים אחרים, אתם יכולים להציע לו לעשות זאת בחדרו ולהסביר לו שהוא יכול לגעת בגוף בחדר שלו כשהוא לבד ולא בנוכחות עוד אנשים.
בהצלחה

שלום ציפי, אני מבינה כי את מודאגת ממצבו החברתי של בנך בגן. עם זאת, חשוב לי לציין כי מתיאורך עולות מספר שאלות. ראשית, האם הקושי החברתי תמיד היה או שהוא דבר שקורה ספציפית בגן הנוכחי? האם זהו גן חדש עבור בנך וקודם לכן הוא היה בגן אחר? פרטי אולי?
כמו כן, לרוב הגננות נמצאות עם הילד לאורך כל היום ואת מתארת כי קיים פער משמעותי בין האופן בו את רואה את בנך לאופן בו הגננת רואה אותו. יתכן כי בשעות הבוקר הוא זקוק לזמן לעצמו לפני שהוא ניגש לילדים ובהדרגה במהלך היום הוא נפתח ומשחק עם ילדים אחרים?
כל אלו חשובים על מנת להבין טוב יותר האם באמת קיימת בעיה חברתית או לא. בכל מקרה, בינתיים אני ממליצה לך לעזור לו ליזום וליצור מפגשים עם ילדים מהגן, ולא רק להיות בעמדת המתנה לילדים שיזמינו אותו. בגילאים אלו הרבה פעמים המפגשים אחה"צ בים ילדי הגן נעשים ביזימת ועידוד ההורים. לכן, עודדי אותו להזמין חברים מהגן אליכם הביתה בשעות אחה"צ, על מנת לחזק את הבטחון החברתי שלו. כמו כן, ניתן ללכת איתו לגן השעשועים אחה"צ שם נמצאים עוד ילדים מהגן, לרשום אותו לחוג שהוא אוהב בו נוכחים ילדים נוספים מהגן וכדומה. בנוסף, את יכולה להתייעץ עפ פסיכולוגית הגן, אם אני מבינה נכון אתם בגן עירייה. הפסיכולוגית תוכל לבצע אולי תצפית בגן ולתת לך אינפורמציה וייעוץ. כמו כן, שוחחי שוב עם הגננת הסבירי לה כי את מוטרדת ונסי לקבל ממנה יותר מידע לגבי מצבו החברתי. האם הוא משחק במהלך היום עם עוד ילדים, מיהם החברים שלו וכו'.
הגננת עצמה יכולה לעזור לו אם כן קיים קושי , למשל על ידי כך שתיתן לו תפקיד בגן , כמו לחלק ציוד או משחקים לילדים. אפשר גם לתת לו תפקיד עם ילד נוסף, על מנת לחזק אותו חברתית.
בהצלחה

לורד שלום

ראשית סליחה על חוסר המענה. ייתכן שהדבר קרה לא במקרה כיוון שבאמת לא ברור פה התפר בין הרפואי לנפשי. אם הרופא שלל סיבות רפואיות לתופעה מדוע שלח אותך להשמך ברור אצל רופא ילדים ולא אצל פסיכולוג. שנית האם כל פעם שהיא הולכת לשירותים היא באמת מטילה את מימיה או רק יושבת שם. אני חושבת שגם זו שאלה שחשוב להבין. עם איזה רופא בדקתם את התופעה - אורולוג? . חסרה אינפורמציה כדי שאוכל להתייחס להבטים הרגשיים של התופעה.

הפרידה מהילד והכנסתו לתינוקיה היא תמיד שלב קשה לא רק עבור התינוק אלא גם עבור האמא. אין ספק שתינוקך קטן מאוד ויש בכך יתרון מסוים מאחר והוא עוד לא חווה חרדת זרים וחרדת פרידה אשר מופיעות בגילאי 9 חודשים ואילך. בכל זאת, בנך רגיל אליך ולטיפול שלך והוא עומד לעבור שינוי משמעותי. לכן, אני ממליצה לך לעשות את המעבר לתינוקיה באופן הדרגתי. כלומר, כשבוע לפני שאת אמורה להתחיל ולעבוד הגיעי איתו לתינוקיה ותשהי איתו שם על מנת שיכיר את המטפלות והמקום. יום אחר כך שימי אותו והיפרדי ממנו לזמן קצר, כשעה ואחר כך חיזרי לקחת אותו. בכל יום האריכי מעט ובהדרגה את כמות השעות שהוא נשאר שם. הדבר חשוב הן על מנת שהוא יראה ויחוש כי את חוזרת לקחת אותו והן עבורך על מנת להיות רגועה ובטוחה יותר כשאת מתחילה לעבוד.
בזמן שנותר להיות איתו אני לא מוצאת לנכון שתשני את התנהגותך איתו. המשיכי כרגיל . כן חשוב כי בתינוקיה תאמרי למטפלות מה מרגיע אותו . תדאגי להביא לשם מוצץ או חיתול אם הוא זקוק לכך כדי להירדם או להירגע. אם הוא יונק כדאי לנסות ולהרגילו לאכול מבקבוקים.
בהצלחה

פחד ממעליות הוא דבר טבעי ונפוץ אצל הרבה ילדים. הרבה פעמים הוא קשור לפחד להישאר במקום סגור , פחד להישאר במעלית לבד, פחד מהמעלית שתתיקע וכו'. לעיתיפ הפחד חולף ככל שהילד נחשף למצבים שהוא במעלית ודבר לא קורבה וכך החרדה יורדת בהדרגה. אם בכל זאת, ביתך סובלת מזה זמן ממשוך, ואת רואה שהפחד מחריף, וכי זה אף מפריע לה לעלות איתכם במעלית או לאפשר לכם לעלות במעלית, אני ממליצה על טיפול התנהגותי קוגניטיבי, אפשר גם בשילוב ביופידבק. מדובר בטיפ]ול מאוד יעיל וקצר שעוזר לחרדות שונות ומתאים מאוד לפחד מהסוג של בתך. אין לי ספק כי טיפול זה יוכל לעזור לה יחסית במהרה והוא מאוד מומלץ.
בהצלחה

לאיילת,
הדבר החשוב בעיני עבור הילדים כאשר מתגרשים הוא שההורים ידאגו לטובת הילדים ויחשבו על התהליך שהם עומדים לעבור, תוך התייחסות לצרכי הילדים. חשוב לי לומר לך כי מניסיוני, כאשר ההורים מתייחסים לילדים באהבה, מדברים איתם עד כמה שניתן בגובה העיניים,נותנים לגיטימציה לרגשות שליליים, הילדים לרוב מתגברים ועוברים את משבר הגירושים בצורה קלה יחסית.
כיום בחרבה שלנו, ישנן הרבה משפחות מסוגים שונים, לאו דווקא מהסוג המסורתי של אבא אמא וילדים. ולמרות זאת, אנו נוכחים כי הילדים מצליחים לגדול ולהתפתח היטב וגדלים להיות שמחים ומאושרים.
העובדה ששניכם מוכנים להמשיך לחיות בקשר טוב זה עם זו היא חשובה מאוד עבור הבנות שלכם.
חשוב כי תשמרו על תקשורת ביניכם עד כמה שניתן ולא להפוך אף אחד מהצדדים לאויב. כאשר ההורים שומרים על קשר יחסית פתוח וטוב זה עם זה הגירושיםקלים יותר עבור הילדים.
באשר לשיחה ולדרך לומר זאת, יש כמה הדגשים בעיני. ראשית, אם ניתן בצעו את השיחה ביחד. חשוב כי בשיחה, בשפה פשוטה התואמת את גילן הצעיר של הבנות תאמרו כי אמא ואבא נפרדים . הדגישו כי אתם אוהבים אותן מאוד . אפשר לומר כי "אבא נשאר אבא ואמא נשארת אמא שלך לכל החיים. תמיד נהיה כאן עבורך". בנוסף, חשוב כי בשיחה עימן תדגישו כי הפרידה לא קשורה אליהן ולא לשום דבר שהן עשו. "אנחנו לא נפרדים בגללכן". לעיתים ילדים חושבים כי ההורים נםפרדים בגללם או כי הם יכלו או יכולים למנוע את הגירושין. .
זיכרו כי במהלך השיחה כל תגובה של הבנות לשיחה הזו תהיה לגיטימית. . יתכן כי הבנות יגיבו בבכי או בתחנונים שלא תיפרדו, ויתכן כי יגיבו באדישות. לעיתים ילדים נוטים להגיב דווקא בשלב מאוחר יותר, אחרי שהם קולטים את השינוי. חשוב לאפשר לבנות לשאול אתכם שאלות, לדבר, לשאול ולחקור גם אחרי שהשיחה ,עצמה הסתיימה. עם הבת הקטנה אפשר לשחק בבובות דרכן היא אולי תבטא את הפחדים והשאלות שלה. .
כמו כן, נסו עד כמה שניתן להפחית חוסר וודאות ובלבול . כשיש באפשרותכם ספרו להן איך הדברים יתנהלו. למשל איפה אבא יגור, מתי הן יראו אותו. אם הפרטים לא ידועים ספרו להן זאת מאוחר יותר. כדאי בהמשך לקחת אותם לדירה של אבא ולהראות להן את החדרים שלהן. מאחר והן קטנות חשוב כי הן יראו שיש להן חדרים אצל אבא ולדאוג שיהיו להן שם צעצועים שהן אוהבות ומכירות.
אני גם ממליצה בחום ללכת ליעוץ אפילו באופן חד פעמי על מנת להתכונן לשיחה הזו וכפי שציינת לשאר הלבטים והתהיות שיש לך ולאביהן וודאי. דבר שהוא רק נורמטיבי וטבעי ומראה על הקשיבות שלך לבנותייך.
בהצלחה

אורלי שלום
אני מבינה את הקושי שלך ואין לי ספק כי לאור היותך אם לארבעה ילדים, ובנים, יש לך הרבה ניסיון, ובכל זאת את מרגישה שלבנך קושי. מתיאורך אכן נשמע כי הוא בעל קושי בויסות עצמי ובגבולות. הסיבות לבעיות אלו הינן שונות מילד לילד .
אם אני מבינה נכון השתתפתם בהדרכת הורים קבוצתית ולא פרטנית בה קיבלתם הנחיות כלליות . ראשית, טוב שפניתם לעזרה וייעוץ. עם זאת, כפי שראית בעצמך, לא תמיד פתרונות הטובים לילד אחד מתאימים לילד אחר. לכן, מאחר והמצב עדיין כזה שהוא סובל מבעיות התנהגות ואתם מתקשים להציב גבולות באופן ששומר עליו ומרגיע אותו , הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים ולטיפול אצל פסיכולוג ילדים, בה תקבלו מענה פרטני ותוכלו לבחון ביחד את התמונה המלאה ביחס לבנך. חשוב למשל, להבין את הדינמיקה ואופן ההתנהלות שלכם כהורים מולו, את מצבו בבית הספר והאם קשיי ההתנהגות שלו קשורים אולי לתפקודו בבית הספר ולקשיים שהוא חווה שם. האם יש קשיי קשב וריכוז אולי? האם הוא מסוגל לשבת לאורך זמן ולהכין שיעורים? חשוב לבחון האם ישנו קושי חברתי או לימודי כלשהו. האם בעיות ההתנהגות היו מאז ומעולם או שהחלו יותר לאחרונה עם כניסתו לכיתה א'?
אני ממליצה לך לשוחח גם עם המורה ופסיכולוגית בית הספר על מנת לקבל עזרה גם בתוך המערכת החינוכית וגם המלצה לפסיכולוג ילדים שיוכל לייעץ לכם באיזור מגוריכם.
בהצלחה

מיכל שלום רב, תודה על המענה המורחב. הייעוץ אליו הלכנו היה פרטני - אצל פסיכולוגית נהדרת שעזרה לנו עם כל האחרים. מדובר בילד יוצא דופן. אין לו בעיות קשב וריכוז בכלל. הוא ילד מבריק, בעל יכולת ריכוז גבוהה. לא ברור לי מדוע הסמכות ההורית שלנו או של מורה או גננת מקבלת אצלו משמעות פחותה מאוד. לרוב - יש משהו ב"מבוגר" שמעצם היותו כזה לילד יש איזה "רספקט" אליו.אצלו המקום הזה קיים באופן מופחת, למרות שהוא יכול להתבייש בנוכחות מבוגרים זרים. ייתכן שמדובר ביחד מאוד עצמאי, בעל כישורים גבוהים, אך עם מערכת שיטור פנימית שאינה מוגבשת. כאמור התייעצנו והלכנו אחר ההנחיות, אולם מדובר בקושי שאיני יודעת מה המוצא. אני לא מוכנה שתתנהג ככה, אצלנו לא מדברים ככה, אלה מילים לא יפות וכו' - לא עובדים עליו כל כך המשפטים האלה. יש לו לב. אם אני עצובה הוא ניגש אלי ומלטף אותי. יש לו מבט עמוק של איש חכם ופיקח. זה לא שהוא אטום. אבל הוא מסוגל לאבד גבולות, לצעוק ולא להבין "מה לא בסדר". אני זקוקה לאיזה כיוון שונה - אפילו הפניה למאמרים, ספרים אחרים. בספר - ילדי האינדיגו מדברים על ילדים כאלה שענישה רגילה או גישה רגילה אינה עובדת אצלם. אבל מאידך לא ברור ממש מה כן עובד אצלם. תודה, אורלי

אורה שלום,
הכניסה למסגרת קבוצתית לאחר זמן ממושך בו לא נאלצה להתמודד עם ילדים ולהגן על הטריטוריה שלה, אינה פשוטה עבור בתך.
תוכלי להקל עליה את ההסתגלות, על-ידי יזימת מפגשים עם ילדים מהגן בשעות אחהצ. בתחילה, מומלץ שלא להיפגש בביתכם, אלא בגינה, משחקיים וכדומה. ככל שבתך תכיר יותר ילדים חברותיים מהגן, כך היא תתן בהם יותר אמון ותרגיש פחות צורך בהתגוננות.
כדאי לשוחח עם הגננת, על חיבור הילדה לילדים שהם יותר משתפי פעולה ופחות תוקפניים, בתור התחלה, ולבקש את עזרתה בסיוע לילדה להסתגל לגן.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי

אני מצטערת על כך שהתפספסה השאלה שלך ועל התגובה המאוחרת.
ילדים נוטים לפתח פחדים וחרדות בגילאים שונים. הסיבות לכך שונות ומגוונות. לעיתים פחדים נובעים משינוי כלשהו שחל במציאות החיצונית בחיי הילד כמו מעבר דירה, תוספת אח, הריון וכדומה. לעיתים הדבר נובע ממחשובות של הילד ללא שינוי אובייקטיבי במציאות. בכל מקרה, כאשר החרדות הן ממשוכות ופוגעות בתפקוד של הילד, כדאי לבדוק ולהבין זאת יותר לעומק. מאחר ומדברייך אני מבינה כי בתך נמצאת במצב בו היא מסרבת להישאר לבד, וכן בורח לה פיפי עקב כך והיא הפסיקה לבצע פעולות שעשתה קודם לכן באופן עצמאי, כמו להתלבש, אני מרגישה כי כדאי לכם לבדוק זאת מאחר ויתכן והדבר מבציע על מצוקה כלשהי שהיא חווה אולי עקב אירוע שקרה . מאחר וגם ניסיתם כמו שאת אומרת לעזור לה בדרכים שונות וזה לא עזר, הייתי ממליצה לכם לפנות להדרכה וייעוץ אצל פסיכולוג ילדים.
בינתיים נסי לדבר עם בתך כשהיא רגועה ואת פנויה לכך, ווחחחי איתה, לא מתוך ביקורת, אלא מתוך הקשבה והכלה. אמרי לה שאת רואה שבתקופה החאורנה קשה לה להיות לבד ושאת רוצה לדעת אם משהו מטריד אותה, אם קרה לה משהו שהפחיד אותה. חשוב כי היא תרגיש כי יש לה לגיטימציה לדבר על כל מה שהיא מרגישה או חושבת . אפשר גם להציע לה לצייר ביחד אם היא רוצה אם יש משהו שמציק לה. כמו כן, במצבים בהם היא חייבת להישאר לבד, כמו בגן, תני לה חפץ שיכול להרגיע אותה, אולי אפילו פריט שלך שהיא אוהבץ על מנת שתחוש בטחון רב יותר.
בנוסף, אני ממליצה לך לשוחח עם הגננת ולבדוק האם היה שינוי בהתנהגותה בגן בתקופה האחרונה. האם קרה משהו שהגגנת הבחינה בו מול ילדים אחרים אולי.ף כמו כן, אתם יכולים להתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן.
בהצלחה

רוי שלום,
איני רואה קשר ישיר בין לקויות הלמידה לבין הצפיה באתרי פורנו.
הסקרנות של ילדים היא טבעית, וכשהאינטרנט נגיש, הם חשופים לתכנים שאינם תואמים לגילם. ילדים לא תמיד מצליחים להציב לעצמם גבולות, ולפיכך חשוב מאוד שתבצעו חסימה של אפשרות הגלישה באתרים של מבוגרים. לא תוכלו להסתמך על יכולת השליטה העצמית של בנכם, שכן ילדים בגילו לא מצופים לווסת את עצמם באופן מוחלט. לגבי השאלה של הילד, היא לא לחלוטין ברורה לי. ייתכן שהוא מתחיל להיות מודע לשינויים הגופניים וההורמונליים ולתחילת ההתפתחות המינית שלו ושל בני ובנות גילו. לכן חשוב שמבוגר קרוב (אבא/אח גדול) ישוחח עמו על מין ועל התפתחות מינית, ושתספקו לו חומר קריאה מתאים לגילו, כמו ספר בנושא בנים-בנות.
לגבי לקויות הלמידה, לא ציינת האם הן מטופלות בהוראה מתקנת. שיעורי הבית הם מטלה מאוד קשה עבור ילדים שסובלים מלקויות למידה, וכדאי לבדוק איך ניתן להתגייס לעזרתו מבחינת המשאבים בבית, ובאיזו מידה בביה"ס באים לקראתו.
בהצלחה,
שירי