פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שרית
כולכם עברתם תקופה קשה מאוד בשבועות האחרונים ילדים שלא גרו באזור הדרום חווים כרגע חרדות ופחדים מסוגים שונים עקב המלחמה ועל אחת כמה וכמה ילדים כמו ילדייך שחוו זאת על בשרם. התגובות של שני ילדייך הינן טבעיות לחלוטין. עד לפני שבועיים רעש הסירנה סימן עבורם מצב סכנה המצריך להיכנס למקלטים בידיעה שעלול ליפול טיל בתגובה לכך הם למדו לזהות את רעש הסירנה כמצב המעורר חרדה ופחד. במצבי חרדה הגוף שלנו מגיב על ידי קצב לב מהיר יותר, הזעה, לפעמים כאבי בטן ותחושת בחילה, יש ילדים המרגישים סחרחורת או כאב ראש, וכדומה. אני מאמינה כי ילדייך מרגישים חלק מתועפות אלו בכל פעם שהם שומעים את הסירנות של הניידות. והדבר החשוב הוא ללמד אותם כיצד לווסת את רמת החרדה שלהם ואת העוררות הגבוהה של הגוף על מנת לחזור ולהרגיש יותר רגועים יותר בשליטה. אני ממליצה לך עם בנך הגדול שתשבי ותשוחחי. חשוב לשוחח על החוויות שהוא עבר בזמן המלחמה ועל הפחדים שהרגיש. חשוב כי הוא יחשו לגיטימציה לדבר על הפחדים ולהדגיש עד כמה זה טבעי ונורמלי שהוא מרגיש כך ושיש עוד הרבהילדים כמוהו שחשים אותו דבר. את יכולה לומר לו כי את רואה שהוא עדיין מתוח מאוד וזה טבעי. חשוב כי תסבירי לו כי המלחמה הסתיימה וכי אין יותר אזעקות ולא צריך יותר להיכנס למקלטים לא בבית ולא בגן. את יכולה לשאול אותו מה הוא מרגיש בגוף כאשר הוא חש במתח, אולי דופק מהיר או כאב בטן ולתת לו כלים להרגיע את עצמו למשל על ידי נשימות עמוקות ונשיפות. אפשר גם לתת לו כדור גומי קטן שהוא יוכל להחזיק וללחוץ עליו חזק חזק כל פעם שהוא שומע רעש שמליחיץ אותו ולחשוב על מחשבה חיובית שמרגיעה אותו. כאשר הוא מגיב לרעש הסירנה ונלחת ואת לידו חשוב להרגיע אותו ולחבק אותו ולעודד אותו לנשום עמוק ולעשות את אחד התרגילים הללו. אני מאמינה כי לאט לאט כאשר הזמן יעבור הוא יתרגל בחזרה לשיגרה וגם המתח יחלוף. לגבי הפרידה בבוקר כאשר הוא הולך לגן שוחחי איתו על כך וניתן אף לשאול אותו מה היה יכול לעזור לו להיפרד בקלות רבה יותר. ניתן להציע לו לקחת חפץ כלשהו שהוא אוהב לגן, אולי אפילו חפץ שלך או של אבא שהוא יוכל להיות איתו בגן. חשוב גם ליידע את הגננת כדי שהיא תוכל לעזור לו בבקרים. לגבי הבן הצעיר הייתי מדברת איתו בשפה פשוטה יותר התואמת את גילו ומשחקת איתו במשחקים שונים של בובות על מנת לעזור לו לתאר מה הוא מרגיש ומה מלחיץ אותו.
יש הדרכה טובה להורים באשר לאופן התמודדות עם מצבי לחץ זאצר של ד"ר ברוך אליצוראם הקושי ממשיך בהחלט כדאי לפנות לייעוץ של איש מקצוע. טיפול התנהגותי בליווי הרפיות הוא קצר וממוקד ומאוד יעיל בטיפול במצבי חרדה
בהצלחה
בהצלחה

שלום מיכל
חשוב לי לציין כי גם בכותרת וגם בתוכן ההודעה חזרת וציינת כי לבנך בעיה חברתית וכי הוא לא חברותי. עם זאת, נשמע לי מדברייך שבסה"כ יש לו חברים שגם שמחים לבוא אליו וכי הוא מוכן ושמח לארח אותם. כמו כן, גם בגן הוא אוהב לשחק עם ילדים אחרים . מכאן משתמע כבר כי בסה"כ בנך הוא כן ילד בעל חברים. חשוב לזכור כי לא כל הילדים זקוקים להמון חברים וזה בסדר גמור שבחלק מהזמן הוא יעדיף לשחק לבד. טוב שאת מזמינה חברים אליכם הביתה, המשיכי בכך אין ספק שזה מחזק את בטחונו החברתי. את יכולה גם לקחת אותו לביתם של ילדים מהגן בשעות אחה"צ וכן לרשום אותו לחוג בו נמצאים עוד ילדים מהגן. כל אלו יגבירו את ההזדמנויות למפגשים חברתיים. דבר נוסף, שאת יכולה לעשות הוא לשוחח עם הגננת בגן ולהתייחס לחשש שלך ביחס למצבו החברתי. הגננת עצמה יכולה לספר לך כיצד היא רואה את הדברים בגן וכן לחזק אותו אם יש צורך, למשל, על ידי כך שתעניק לו תפקידים שונים בגן ביחד עם ילד נוסף כדי שיהיה פחות לבד. במצבים בהם נראה לה שהוא שקוע זמן רב במשחק עצמי היא יכולה לעודד אותו לגשת ולשחק עם ילדים אחרים שהוא חבר שלהם ולתת להם מטלות שונות וכדומה כמו כן, הגננת יכולה להושיב אותו ליד ילדים שהוא מתחבר איתם וכדומה. באשר לעולם הדמיון, מדובר בתופעה שכיחה ונורמטיבית מאוד בגילו של בנך. ילדים רבים בגילו ממציאים לעצמם משחקי דמיון זהו שלב חשוב ונורמטיבי מבחינת ההתפתחות. לכן, חשוב לא לבקר אותו על כך ולא למנוע ממנו לשחק במשחקים מהסוג הזה. באשר לבעיית המגע אני ממליצה לך לפנות למרפאה בעיסוק, אפשר לעשות זאת דרך קופת החולים כדי לבדוק זאת יותר לעומק.

השאלה ששאלת כללית מאוד וחסר הרבה מידע כדי לענות לך. הנטייה לרצות יכולה להיות קשורה להרבה גורמים ולאו דווקא לכך שביתך איבדה את אביה בגיל צעיר. לרוב ילדים ואנשים המרצים את סביבתם חשים כי אם לא יתנהגו כפי שאחרים רוצים הם לא יהיו אהודים או מקובלים ואהובים. לעיתים התנהגות מרצה נובעת מדימוי עצמי נמוך ומחוסר בטחון חברתי ועצמי. יש גם מצבים שהנטייה לרצות נובעת מפחד להיות תוקפני כלפי אחרים . בכל מקרה אשמח לדעת יותר כדי לענות בצורה מותאמת יותר, מהו גיל הילדה, ולמה הכוונה בהתנהגות מרצה? וכן מדוע את מרגישה כי הדבר קשור לכך שאיבדה את אביה?

לילך שלום,
לא ברור לי לאיזה גן חובה את יכולה לרשום אותו בגיל 4. בנוסף, אני תוהה מדוע את בטוחה שהילד יתקשה במסגרת של ילדים בני 4-6.
בהחלטה על בחירת גן עירוני, כדאי לקחת בחשבון במידת האפשר, האם יהיו שם ילדים אשר ימשיכו איתו לכיתה א'. בנוסף, כדאי להתייעץ עם הגננת הנוכחית על המלצתה, מתוך ההיכרות הממושכת עם הילד.
לטעמי האישי, השיקול הרגשי-חברתי גובר על השיקול הקוגניטיבי, אולם כדאי לחשוב היטב טרם ההחלטה מהו טיב הקשיים החברתיים שציינת, והאם הם לא יהיו קיימים בכל קבוצת ילדים.
בהצלחה,
שירי

טובה שלום,
חלומות סוערים וגם ביעותי לילה מתחילים בסביבות הגיל של בנך.
הראייה הפסיכולוגית על חלומות מבינה אותם כאחת מהדרכים של האדם, לעבד את מה שאירע במהלך היום, ולהתמודד עם רגשות ומחשבות שמעסיקים אותו. לפיכך בחלומות יש תכנים רבים, ולעתים אלו השליליים בולטים יותר.
תוכלי לדעת אם לבנך טוב בגן במספר דרכים: ראשית, תוכלי לשאול אותו ישירות, בהתחשב בגילו. שנית, צפי בהתנהגותו בדרך לגן ובחזרה ממנו, והתרשמי באיזו מידה הוא שמח להגיע ולשהות בו. בנוסף, אם את מוטרדת מדבר כלשהוא בגן, כדאי לשוחח על כך עם הגננת ועם הסייעות, שייתנו לך תמונה רחבה על התנהגותו. אולם החלומות אינם גורם יחיד המעיד על מצוקה.
בהצלחה,
שירי

לאמא שלום
אכן התלבטות לא פשוטה לפנייך.
התשובה תלויה במספר נושאים: ראשית, באיזה גן צפויים להיות הילדים שימשיכו עם בתך לכיתה א'? אם בגן חדש, אזי לטעמי חשובים יותר הקשרים לקראת כיתה א' מאשר אלו שכבר נוצרו, כי הם יקלו על המעבר לביה"ס. שנית, באיזו מידה בתך מתחברת וקושרת בקלות קשרים עם ילדים חדשים ?
לטעמי, בחירת גן לילד צריכה להתחשב גם בשיקולי נוחות של ההורים, כימיה עם הגננת וכדומה.
בהצלחה,
שירי

טובה שלום,
את מזכירה שלושה נושאים, שהם קצת שונים ולכן אתייחס לכל אחד מהם בנפרד:
1) בנך נמצא בשלב של גיל שנתיים, בו הילד מנסה לבחון את יכולת השפעתו על הסביבה ועל הוריו במיוחד. כמו כן, הילד כועס במהירות כשאינו מקבל את מבוקשו. העובדה שהתנהגויות טבעיות אלו באות לידי ביטוי בעיקר בבית היא נפלאה בעיניי, שכן הילד יודע להבחין בין הגן - בו לא תמיד מתאים להתנהג כפי שרוצים, לבין הבית - בו יקבלו אותו ויתמכו בו גם יהיה סורר במעט. עליכם להציב גבולות לילד ולקבל את הכעס שלו כחלק מההתפתחות הרגילה. אולם חשוב להבטיח שהוא זוכה ליחס אישי מספיק מכם, במיוחד בהתחשב בנושא השני.
2) הסתגלות ללידת אח אינה קלה. תוכלי לראות כאן בפורום שאלות רבות של הורים בנושא. ילדים שמחים עם האחים (במיוחד כשאלו גדלים ומשחקים עמם),אולם הם גם מבוהלים שמא ההורים ידאגו רק לאח הקטן ולא להם. ילדך מבין כי מי שקטן בבית - כרגע יזכה ליותר תשומת לב, והוא צודק מבחינתו. חשוב שתאפשרו לו זמן ייחודי עמכם ככל שניתן, תאפשרו לו לפעמים להיות ילדותי יותר מגילו - כפי שעשית היטב כשהאכלת אותו לבקשתו, ותשבחו אותו על התנהגויות בוגרות. אפשר לערב את הילד בטיפול באחיו הקטן, במידה מסוימת, כמו להביא לאמא חיתול נקי עבור התינוק. מרבית הילדים מסתגלים ללידת אח קטן תוך מספר חודשים. חשוב לזכור שקנאת אחים היא רגש טבעי, שאפשר להבינו בקלות.
3) לגבי הריור, מומלץ להתייעץ עם רופא ילדים. פעמים רבות אפשר לעזור לילד בהתערבות טיפולית קצרה של ריפוי בעיסוק.
בהצלחה!
שירי

לבנת שלום,
בנך בודק את מידת יכולתו להשפיע על המבוגרים הקרובים לו - אתם. הוא מעוניין שהדברים יסתדרו/יתארגנו בדרך מסוימת, ומנסה להפעיל עליכם שליטה על-מנת לחוש שהוא הדמות החזקה יותר בבית. לא ברור לי אם הוא באמת זקוק לכך שהכל יהיה מושלם, או שהוא מצא דרך די טובה ללחוץ על המבוגרים.
אני חושבת שהדרך אותה מצא היא די חיובית, בעיקרון, כי הוא לא הולך נגד החוקים ומורד בכם, אלא מנסה להכפיף אתכם לחוקים נוקשים מאוד. בכל מקרה, אחד מהתפקידים ההוריים הוא לנהל את הבית כראות עיניהם של ההורים, ולא הילדים. חשוב שתסבירו לבנכם כי הסדר בו אתם נוקטים הינו אחריותכם, וכי גבולות ההשפעה שלו הם מוגבלים. למשל, יכול לסדר את השמיכה שלו כפי שרוצה, אך לא את השמיכה שלכם.
בנוסף, הטענות שציינת מרמזות על קושי חושי של הילד, אולי סביב רגישות מוגברת למגע. מומלץ ביותר לבחון זאת במסגרת של ריפוי בעיסוק.
בהצלחה,
שירי

מיקה שלום,
פחד מגנבים הוא שכיח מאוד בקרב ילדים בגיל בנך. אני מתארת לעצמי שגם הלחימה האחרונה לא מחזקת את תחושת הביטחון האישי בקרב ילדים.
תגובותייך הטבעיות הן טובות ומתאימות ביותר, ונראה שהן אכן מרגיעות את הילד. ילדים נוטים לחזור על נושאים שמעסיקים אותם שוב ושוב, עד שהם ממצים אותם. הוא בטח גם מדבר על סדרה/גיבור שהוא אוהב, במשך לא מעט זמן. תוכלו לעזור לילד להירגע יותר, על-ידי השארת אור קטן או לתת לו חפץ שירגיע אותו בשעות הלילה. תוכלו גם להראות לו כיצד אתם נועלים את דלת הבית וסוגרים את הפתחים כדי לוודא שלא יפרצו לבית.
אם אינך רואה פגיעה בתפקוד הרחב יותר - כפי שנראה כעת - אין כל סיבה שהדאגה המוגברת לא תשכך מעט בעוד תקופה. חשוב לזכור שקמצוץ של חשש מפני פריצות הוא הכרחי, על מנת להבטיח את הבטחון האישי (לא היית רוצה הרי שהוא לא יהיה מודע כלל לסכנות שבעולם).
בהצלחה,
שירי

אופירה שלום,
התשובה לשאלתך תלויה במידה בה בנך היה גמול לפני שבועיים וחצי. במידה ולא היה גמול לחלוטין גם אז, אזי חשוב שתתחילו תהליך של גמילה וחינוך לשירותים תקין.
במידה ובנך כבר גמול מזה תקופה, כדאי לבדוק ראשית עם רופא הילדים האם מבחינה רפואית הכל תקין. במידה ואין בעיה רפואית, מומלץ ש"תרעננו" את הגמילה - תבקשו מהילד מעת לעת ללכת לשירותים (בעיקר אם לא ביקר שם כבר יותר משעתיים, או כחצי שעה לאחר הארוחה) ותחזקו אותו בכל יום שבו אינו מתלכלך. במידה והבעיה נמשכת עוד זמן, מומלץ להתייעץ עם פסיכולוגית הגן, ובמקרה הצורך לפנות להדרכה ממוקדת.
בהצלחה,
שירי

יוספה שלום,
אני מתארת לעצמי שנושא ברית המילה הוא משמעותי ביותר עבורכם, ולכן אתם מתלבטים לגביו.
לא ידוע לי על עבודות מחקר אשר עקבו לאורך זמן על ילדים שלא נמולו. לפיכך אענה לכם באופן כללי.
חשוב שתתבוננו על ההחלטה ועל הסיבות לה, מנקודת מבטו של הילד - באיזו מידה הוא ירגיש את השוני בינו לבין שאר הבנים (שהרי רובם המוחלט יהיו נמולים) ובאיזו מידה לדעתכם שוני זה יגרום מבוכה, בושה והימנעות מחשיפת גופו ומקשר אינטימי.
כהורים אנחנו מקבלים החלטות לגבי ילדינו, אשר משפיעות עליהם לאורך כל החיים. יש החלטות שקל יותר לילד לשנות, כשהוא מגיע לבגרות - כמו שינוי שם או החלפת מקום מגורים, בחירת מקצוע אחר מהעדפות ההורים וכדומה. כדאי שתבדקו עם עצמכם באיזו מידה זו החלטה שבנכם יהיה מסוגל לשנות, במידה ויחפוץ בכך, בגיל מאוחר יותר.
נושא אי המילה עבור ילד יהודי שאמור לחיות בישראל, הוא נושא מאוד מאוד משמעותי, וחשוב שתקבלו החלטה מושכלת.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי

בהחלט הייתי מנסה לעזור לו להתגבר על הפחד , נסי לבחון מה מפחיד אותו הרעש, שהמים יכנסו פנימיה , אולי השמשה נראית פתאום כמו מפלצת. נסי להביא מגבים הביתה לשחק עימם בצורות שונות לקשט אותם, לשחק חרבות, לשים קצ גילוח במראה ולשחק יחד איתו שינקה בעצמו, להפעיל את המגבים לא בנסיעה כשהוא בחוץ ורואה מה הם עושים, לשבת איתו במכונית והוא יפעיל את המתג ויכבה מתי שירצה. אולי כך יוכל להרגיע את פחדיו

בסופ"ש האחרון הקטנצ'יק (שנה וארבע) פצח בצווחות היסטריות כל פעם שהמגבים זזו ובשאר הזמן הסתכל על החלון באימה... ניסינו להראות לו את המגבים מבחוץ ולהתייחס אליהם בצורה מצחיקה, לא עזר, יום למחרת אותו הסיפור, הנסיעה היתה יותר ארוכה ובגשם ונאלצנו לפרוס בד גדול שמסתיר את כל החלק הקדמי של האוטו כדי שירגע...
אמנם ההודעה המקורית שלך היא מלפני 4 שנים! אבל אשמח לשמוע אם את זוכרת איזה פתרון מוצלח :) תודה!

זוהי בקשה קשה לבקש ממנו להיות פחות תלוי בכם בגיל כזה התלות שלו בכם הולמת את התפתחותו וגילו. זהו גיל שבו קיימת חרדת הזר (פחד מזרים) וחרדת הנטישה ועל כן תגובותיו כאלו. אלו חרדות חשובות ומעידות על התפתחות נורמטיבית. אם אתם רוצים לצאת לחופשה של מספר ימים שימו אותו בסביבה מוכרת לו , אנשים שאוהבים אותו והוא חש בטוח במחיצתם. עדיף שיגיעו לביתכם כך לא יצטרך לשנות את סביבתו הקבועה, וישאר עם חפציו המוכרים והאהובים בביתו. עשו זאת בהדרגה ולא בפתאומיות להעלם למספר רב של ימים. וכשתגיעו חזרה היו סבלניים לתגובות של בכי , כעס, הדבקות אליכם וכולי , נוכחותכם מחדש וסבלנותכם תעניק לו את הבטחון שהיה זקוק לו.

לגבי התזונה אני מציעה לפנות לפורות של תזונת תינוקות תוכלו לקבל שם עצות טובות

לכל אדם יש רגעים בחייו שהידיעה שהוא אהוב מתערערת בתוכו לעיתים, וזה לא בהכרח קשור לאובדן אהבה ממשי. ביתך בדקה עד כמה היא יקרה לך, עד כמה היא חשובה לך ועד כמה תמשיכי לדאוג לה ולאהוב אותה ולשמור על בטחונה גם אם היא לא חשה אהובה. אין זה מרמז דבר וחצי דבר על עתידה. כשתהיי רגועה יותר נסי לדובב אותה שתסביר לך מדוע חשה כך , מתי חשה זאת ומה יעזור לה לחוש אהובה ברגעים כאלו (חיבוק שלך, נשיקה, שיחה או כל דבר אחר)

אני שמחה לשמוע שבגן הוא מתנהג באופן תקין, משמעות הדבר שהוא יודע להבחין מה מתאים לבית ומה מתאים לבית הספר ואת המצוקה הוא משחרר בבית כי שם יש את האנשים שיכולים לעזור לו. את מקשרת זאת לתאונה ובהחלט יכול להיות שזה קשור. ייתכן שאלו ביטויים בעצם של חרדה מוסתרת של חרדה שאביו עלול למות ואולי גם את (התאונה הפגישה אותו עם הממשות של המוות שלכם) , ייתכן שהוא זוכר את האב עצמאי יותר משוחרר , והמוגבלות הפיזית שלו מביכה אותו ואולי גורמת לו לחוש שבמידה מסויימת איבד את האב שהכיר. אולי הוא מזהה אצל האב מצב רוח אחר ומגיב אליו. בכל מקרה כדאי לשוחח עימו לאפשר לו לבטא את תחושותיו עד כמה שלכם יהיה קשה לשמוע , לעזור לו לא להשאר לבד עם תחושותיו.