פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אך איזה כיף זה בדרך! (אני מקווה שאת מסכימה איתי.) דוד

שלום גם אני ואישתי חילונים גמורים.ועשינו לילד שלנו ברית שלא יהיה שונה ויגדל בשאלה למה

שיהיה במזל הולדת הבן, ובוודאי שרצוי וכדאי לילד יהודי שגדל במדינת ישראל לעבור ברית מילה בלידתו, חבל ליצור חריגות בילד ולגרום לו לבחור בבגרותו כאשר תהליך זה קשה וכואב הרבה יותר. וכן, ילד שיגדל בחברה יהודית בה כל חבריו עברו ברית מילה שלא יעבור ברית מילה ייחשב חריג=שונה.

שלום לך, חבל שעדיין לא ענו לך מהצוות המקצועי. אבל אומר לך את דעתי, כי גם אנחנו היינו ועדיין בסיפור הזה. וגם אנחנו היינו חלוקים. אני המתנגדת העיקרית ובעלי חושש מהעניין החברתי-מיני-זוגי בעתיד. כדאי לך להכיר את עמותת קה"ל. יש להם אתר. הם נותנים תמיכה ומידע בנושא. ויש מפגשים בהם ניתן לשוחח עם מתלבטים נוספים וכאלו שבחרו שלא לעשות ברית. וזה מפגש שמכבד את כל הדעות. אני מאד נרגעתי לשמוע שהחשש החברתי כפי שהתגלה להורים בקה"ל הוא בעיקר מיתוס שנמצא בראש שלנו. גם עניין החריגות/שונות - זה בתפיסה שלנו. וזה לאו דווקא מה שהילדים ירגישו. יש בארץ ילדים שלמים בגילאים שונים וזה בכלל לא אישיו כזה גדול בחיים שלהם. חוץ מזה שילדים נטפלים לחלש ולא לשונה. כשיש ילד חלש - ילדים תמיד ימצאו על מה להציק לו, תיק לא אופנתי, משקפיים, אף, אוזניים וכו'. מציעה לכם להקשיב בעיקר ללב שלכם, כי יש המון טיעונים גם בעד וגם נגד. רק חשוב לזכור שלעשות ברית - זה בלתי הפיך. ואם לא עושים - תמיד אפשר לעשות וגם זה מאפשר לו להחליט בעצמו כשיהיה גדול. בהצלחה.

היי,

באותו אופן שאתם חלוקים בדעתכם בנושא, כך גם חלוקים בדעותיהם אנשי המקצוע. אין נכון או לא נכון, יש מה שנכון ומתאים לכם.

תבחרו נכון,

נעמה.

באופן כללי הייתי מציע לך לא לחזור על פקודות יותר מפעמיים. בפעם השנייה צריך לבא מעשה לאי ציות שלו. למשל בדוגמה של האוטו הייתי עוצר מיד אחרי הבקשה השנייה - לפני שאת מתעצבנת וכועסת. הייתי תמיד מוודע שהוא שמה את הבקשה ואם הוא לא מציית בפעם השנייה הייתי עובר למעשה ולא להמשיך במלל. כדאי גם לשתף אותו בתסכול שלך שזה מאד מפריע לך שהוא לא מבצע מה שאת מבקשת ממנו. מעידך כדאי לערוך חשבון נפש האם את לא דורשת יותר מדי במהלך היום ולהתמקד בבקשות החיוניות באמת ואז לעמוד על אלו כפי שכתבתי למעלה. דוד

לגבי תוקפנות אני מציע תגובה ב 3 שלבים: 1) קודם ל שים את סיבת הכעס במילים ( אני מבינה שאתה מאד כועס על זה שלא נתתי לך עוד עוגיה, 2) לתת דרך שכן מותר לו להביע את הכעס ( אם אתה מאד כועס אתה יכול לגיד אוף!, אתה יכול להרביץ לכרית, וכוי), 3) לשים את הגבול ( אבל אתה לא יכול להרביץ לאמא). וכמובן לא לאפשר לו גישה עלייך לנשוך או להרביץ לך.

אני חושב ש בגיל שלו אפשר בר ללמד את המושג של פרטיות של הגוף ושאת מעדיפה לא לחסוף את החלקים האנטימיים של הגוף שלך - כמובן בלי לתת לו הרגשה של דחייה. לגבי השאלה של ציות להוראות אני מציע לקרא את התשובה שכתבתי ללילי היום. דוד

ביתי בת 3.5, לפני כשבועיים הבנו כלב לבית, הכלב אכל לה את כול המוצצים ואני החלטתי לעלות על ההזדמנות הזאת ואמרתי לה "מה נעשה? אך תשני בלילה ? הראתי לה שאני "לחוצה" מזה שאין לה מוצץ לילה והיא אמרה לי לא נורא אמא אני יכולה לישון בלי מוצץ, באמת כך היה היא נרדמה יפה הייתי לידה הקראנו סיפור והלילה עבר יפה. בשני הללות הבאים היה לה קשה להירדם אבל פתאום היה שקט בחדר הלכתי לבדוק וראיתי שהיא עם אצבע בפה (יש לה חברה טובה שהרבה עם אצבע בפה) ואז דיברתי איתה ואמרתי לה שאני לא מרשה וככה לא נקנה לה מתנה ןלא נעשה מסיבה ואז היא הפסיקה עם זה. אתמול ראיתי שהיא עוד הפעם שמה אצבע. שאלתי: מה עלי לעשות? אך אני אמורה להגיב כשאני רואה אותה עם אצבע ? הבוקר גם אמרתי לה שלא נקנה לה מתנה ושהמסיבה שעשינו לה לא שווה כלום. (כעיקרון היא גמולה ממוצץ כבר שבועיים וחצי).

ללילי
בעצם אם אני מבינה נכון בתך נגמלה מהמוצץ ובמקום המוצץ החלה למצוץ אצבע. הדבר קורה לעיתים כאשר הגמילה ממוצץ נעשית באופו מהיר ללא תהליך, אולי כפי שקרה אצלכם עקב כך שניצלת את ההזדמנות שהכלב אכל את המוצצים. חשוב כי תזכרי כי קשה לילדים להיגמל מהרגל ממושך ומרגיע. לכן, לדעתי, גמילה ממוצץ או אצבע חייבת להתבצע בצורה הדרגתית כאשר כדאי לעודד את בתך לרצות להיגמל ולהיפרד מהמוצץ. אכן, הגיל המומלץ לגמילה הוא הגיל של בתך.
אם בתך כבר נגמלה ממוצץ ביום וכעת אתם מנסים לגמול אותה מהלילה, דברי איתה על כך בגובה העיניים ובשפה פשוטה. את יכולהשוב להסביר לה למה כדאי להיפרד מהמוצץ ומהאצבע
תוך דגש על כך שזה למשל, פוגע בצמיחת השיניים. אפשר ללכת איתה לרופא שיניים לבדיקה שגרתית ושבמהלך הבדיקה הוא גם יסביר לה למה לא כדאי למצוץ אצבע ומוצץ ויראה לה.
אני ממליצה לא להעליב אותה ולהגיד לה למשל כי זה תינוקי או כי המסיבה שעשיתם לה לא שווה, גם את את מתסוכלת או לחוצה מכך שהיא מוצצת אצבע. זיכרי כי אם את נוזפת בה וכועסת עליה הדבר עשוי לגרום לה למצוץ אצבע דווקא כדי למשוך תשומת לב , תוך יצירת מאבק כוחות ביניכן. לכן אני לא ממליצה לעשות זאת דרך כעס או שלילת חיזוקים, אלא ההיפך. חזקי אותה שוב ושוב על כך שהיא נפרדה מהמוצץ. התפארי באוזני חברותיה והמשפחה. קנו לה מתנה גדולה.
אני כן הייתי עושה טקס פרידה מהמוצץ כמו שחשבתם לעשות ולא הייתי מעלימה את המוצצים או זורקת אותם. זכרי כי בסה"כ ביתך בתקופת גמילה, וכמו גמילה של מבוגרים מהרגלים של סיגריות למשל, היא זקוקה לזמן ולעזרה. הנסיגה ומציצת האצבע היא דרכה וחשוב לא לבקר אותה בכע על כך אלא להסביר לה בהבנה למה לא כדאי למצוץ אצבע. אפשר להציע לה במקום ללכת לישון עם חפץ שהיא אוהבת , או בובה, ולהחזיק אותם עד שתירדם.
ישנם גם ספרים רבים בנושא גמילה ממוצץ שניתן לרכוש בחנויות הספרים שתואמים את גילה.
בהצלחה

אני ירושלמי ולכן כדאי לכתוב עוד פעם עם השאלה לגבי חולון בכותרת. נשמע לי שיכול להיות ש הטיבול בתרופתי לגדל עם הילד ויכול להיות שהוא זקוק לשינו בתרופות. אפשר לשאול את הנורולוג על תוספת של קלוניריט. אני גם הייתי מחפש טיפול קוגניטבי בשבילו יחד עם ביופידבק. ד"ר דוד

לאמא שלום
ראשית, בתך הינה בגיל בו היא מתחילה לנסות ולבנות זהות נפרדת . הדבר יבוא לידי ביטוי בניסיונות גוברים לבצע ולעשות דברים בעצמה, בבדיקת הגבולות והתגובות שלכם ההורים והמבוגרים כלפיה, בהתפרצויות כעס ובכי במצבים בהם היא חשבה תסכול וכו'. כל אלו מהווים חלק מההתפתחות הנורמטיבית של ילדים ואין מה להיבהל מכך. נשמע לי כי למשל, כאשר היא רבה עם ילד בגן, אולי כי היא רוצה לשק איתו וזה מעצבן אותה שהוא לא פנוי אליה ואולי כי היא בודקת כיצד הגננת תגיב כאשר היא עושה זאת. בכל מקרה, אין מה להתרגש מכך . חשוב להסביר לה בצורה רגועה שאנחנו לא מפריעים לילד אחר ולעזור לה למצוא פתרון חלופי, כמו לגשת לילד אחר שרוצה לשחק איתה או למצוא לעצמה משחק אחר שמעניין אותה.
באשר לפרידות בבוקר, ילדים רבים על אף שהסתגלו למסגרת הגנית וטוב להם בה, עוברים תקופות בהן הם מגלים יותר קושי להיפרד מההורים. בדיוק כפי שהגננת אמרה לך והיא צודקת, הדבר טבעי ולרוב חולף . אם את מרגישה בטוחה לגבי הגן והגננת, זכרי כי ככל שאת תהיי רוגעה יותר ותשדרי לה בטחון בה ובגננת הפרידות יהיו קלות יותר גם עבורה. חשוב כי זמן הפרידה, גם כאשר היא בוכה, ואין לי ספק שזה קשה, לא יהיה ארוך מאחר והיא יודעת שהבכי גורם לך להישאר ולכן לרוב היא תמשיך לבכות עד אשר תלכי. נסי להריגע אותה על ידי כך שתתני לה תחושת וודאות ושליטה גבוהה יותר, למשל, כדי לעזור לה תני לה חפץ שהיא אוהבת ומרגיע אותה, חבקי אותה בפרידה ואימרי לה מתי תחזרי לקחת אותה.
כדי להרגיש בטוחה ורגועה יותר את תמיד יכולה גם לשוחח עם אמהות אחרות ולראות עד כמה התופעה טבעית ונפוצה ולרוב לא מצביעה על בעיה כלשהי.
בהצלחה

ילדים רבים נוטים להגיב בהתפרצויות זעם כאשר הם חשים כעס או תסכול. הדבר נובע מהצורך שלהם לבנות זהות נפרדת ולבחון את תגובת הסביבה שלהם וגם את הסמכות שלנו כהורים מולם. אל מול מצבים אלו חשוב מאוד לעזור לילד להירגע תוך הצבת גבול ברור. האיסור על אלימות והצבת הגבול מטרתה לא רק לשמור על הסובבים את הילד כי אם גם על הילד עצמו. אני בטוחה כי גם בנך, לאחר שהוא מתפרץ ומכה מרגיש אח"כ לא טוב. ילדים רבים מרגישים אשמה , חלק מרגישים לאחר ההתפרצות פחד מכך שאין אף מבוגר שמצליח לעצור אותם או לשמור עליהם , אחרים מרגישים בלבול וכו' . לכן, תפקידנו כהורים הוא להציב גבולות בצורה עקבית וחוזרת, מבלי לאבד שליטה, מתוך מטרה לשמור על הילד מפני ההתפרצויות שלו עצמו.
לא תיארת כיצד ניסית עד עכשיו להתמודד עם המצב. למה התכוונת שאמרת שהצבת לו גבולות. כמו כן לא תיארת מה הוא עושה כשהוא מתפרץ? בכל מקרה מדברייך ,אם אני לא טועה, נשמע לי כי את מרבה לשוחח איתו ולדבר איתו. חשוב לשוחח עם הילד וטוב שאת מדברת עם בנך. עם זאת, בזמן ההתפרצות שיחות לא עוזרות מאחר והוא לא פנוי לשמוע אותך. חשוב כי כאשר הוא מרביץ או מתפרץ תעצרי אותו ותבהירי לו חד משמעית שזה אסור בבית. לפעמים אם צריך פיזית לעצור אותו ולשבת איתו עד שיירגע. חשוב לחזק אותו בימים ומצבים שהוא מתנהג יפה ולהפאר ולשבח אותו בפני הסביבה, מאחר וסביר להנחי כי גם הוא חש לא טוב עם הביקורת החוזרת כלפיו .
ביחס למתרחש בגן, הניחי לגננת לטפל בזה וחשוב יותר כי את תגיבי ישירות לדברים להתנהגותו בבית.
בנוסף, מאחר ואת מתארת כי השינוי בהתנהגות החל לאחרונה יתכן והדבר מצביע על קושי שהוא חווה או מתח מסוים עקב אירוע כלשהו שקרה לאחרונה. שוחחי עם הגננת ונסי לבדוק כיצד הוא מתנהג בגן , אולי בבית חל שינוי כלשהו שמטריד אותו. את יכולהגם לנסות ולברר זאת באחת השיחות איתו ולומר לו כי את רואה שלאחרונה הוא יותר כועס ומתפרץ הרבה ואולי משהו מציק לו או מטריד אותו. לעיתים ההתפרצויות נובעות מצורך של הילד לקבל תשומת לב ויחס מהסביבה, אפילו שלילי. האם יש לך זמן פנוי בו רק שניכם מבלים יחדיו?
כל אלו יוכלו לעזור לך כדי לטפל טוב יותר במצבי ההתפרצות. אם הקושי ממשיך, את יכולה להתייעץ עם פסיכולוגית הגן או לפנות להדרכת הורים .
בהצלחה

תודה רבה לך על התשובה המספקת שמהווה חיזוק עבורי, ניסינו כבר הכל אך כנראה שלא מספיק. חייבים להתמיד ולהיות חזקים אתחיל בתהליך עם הצון מוטבציה, תודה לך על ההענות את עוזרת המון.

אני מבינה את הקושי שלך ושומעת עד כמה את עייפה. מדברייך אני מבינה שבנך מתקשה לישון במיטה שלו ורוצה לישון יחד איתכם במיטה. ילדים רבים מעדיפים לישון במיטה של אמא ואבא ונוטים לעבור למיטת הוריהם על מנת לחוש מוגנים ובטוחים יותר . יחד עם זאת, בנך אכן כבר די גדול וחשוב לעזור לו ללמוד לישון במיטה שלו ולחוש בטחון גם כשאתם לא לצידו. הדבר חשוב גם עבורכם כזוג, וגם עבורו, על מנת שירגיש טוב יותר וגדול יותר ויהנה מכך.
אני בטוחה שתגובות הבכי לו וכפי שאת אומרת הפחד בעיניים מקשים על הצבת הגבול בנושא ולכן את נוטה להעבירו שוב ושוב למיטה שלכם. יחד עם זאת, בכל פעם שאת מעבירה אותו את למעשה מחזקת אצלו את הפחד ואת הנטייה לעבור למיטה שלכם. על מנת שבנך ילמד לישון במיטה שלו עלייך להיות חזקה ועקבית . ככל שאת תהיי בטוחה יותר ושלמה עם החלטה להעיברו למיטה משלו כך התהליך יהיה לך ולבעלך קל יותר. חשוב כי גם בעלך ייקח חלק בתהליך ויעזור לך, מאחר ובהתחלה כמובן שבנך ינסה לעשות הכל כדי לחזור ולישון במיטתכם. עם זאת, מאחר והוא כבר גדול ויש כמובן עוד תינוקת בבית, חשוב כי תעזרו לו ללמדו לישון במיטה שלו ולהרגיש שהמיטה שלו היא מקום טוב ובטוח עבורו. אני ממליצה לך לדבר איתו על הנושא לא כשהוא בוכה ומפוחד אלא בזמן רגוע לשניכם ולומר לו כי את יודעת שהוא רגיל לישון איתכן אבל שהוא גדול ושיש לו מיטה משלו ושאת ואבא תעזור לו ללמוד לישון במיטה שלו בהדרגה. הדשגישו כי אתם ישנים בחדר הסמולך וקשובים לו וכי כאשר הוא יזדקק לכם תיגשו אליו. ניתן לשאול אותו מה הוא חושב שיעזור לו להירדם ולישון במיטה שלו ולהציע לו חפץ או בובה שמרגיעים אותו שהוא ילך איתם לישון. אפשר גם חפץ שלך או של אבא. עשו טקס הליכה לישון מסודר, עם ארוחה ומקלחת חמה ואח"כ הקריאו לו סיפור במיטה שלו. לאחר מכן בימים הראושנים בהתחלה כאשר הוא מנסה להירדם שבו לצידו ותנו לו יד כדי שירגיש את הנוכחות שלכם. אם הוא מתעורר בלילה גשו אליו ובהתחלה אם יהיה צורך עדיף שאחד מכם ישן לידו ולא שהוא יעבוד למיטה שלכם.
חשוב לי להדגיש כי ככל שאתם תהיו עקביים וברורים כך הוא יצליח לעבור למיטה שלו מהר יותר ויתרגל . אין לי ספק שלידת אחותו הקטנה מוסיפה כרגע לקושי. אם היא ישנה איתכםן במיטה אז כמובן שהקושי רק גובר מאחר ונוצר מצב בו שלושתכם בחדר אחד והוא בחדר לבדו. לכן, אני הייתי משכיה גם את הבת הקטנה בעריסה שלה ואולי אף מתחילה להעביר אותה לישון איתו בחדר כדי להראות לו שלכל אחד יש את המייטה שלו.
במקביל, מאחר ובאופן טבעי הוא מקנא באחותו הקטנה ומבטא צורך להיות קטן, דבר שהוא נפוץ ונורמטיבי מאוד לאחים בכורים שנולדת להם אחות קטנה, חשוב כי כן תאפשרי לו מצד אחד עדיין להיות קטן בדברים מסויימים ויחד עם זה תחזקי אותו על מצבים בהם הוא מתנהג כבוגר ותראי לו מהם הרווחים שיש לו מלהיות אח גדול.
בהצלחה

תודה רבה לך על התשובה המספקת שמהווה חיזוק עבורי, ניסינו כבר הכל אך כנראה שלא מספיק. חייבים להתמיד ולהיות חזקים אתחיל בתהליך עם הצון מוטבציה, תודה לך על ההענות את עוזרת המון.

ילדים רבים חווים פחדים וחרדות אשר יכולים להופיע במצבי ערות או שינה . הפחדים לעיתים עשויים להיות ביטוי לאירועים שהילד עובר במהלך היום או באותה תקופה, כמו שינוי גן, מעבר דירה וכדומה. כפי שאת ציינת אתם עברתם דירה לאחרונה, דבר שהחלט מעורר פחדים לעיתים אצל ילדים. . לפעמים גם מדובר בתגובה לחוויות פנימיות שלא קשורות לאירועים חיצוניים שכל ילד חווה וזה נורמטיבי.
ממה שאני מבינה בתך חולמת בלילות שוב ושוב חלומות רעים דבר שהוביל לפחד להירדם וללכת לישון, וקושי להירדם עקב החרדה שהיא מצויה בה. לא הבנתי מדברייך האם הפחד להיות לבד וליהאר לבד מתרחש גם בשאר שעות היום וא רק לפני השינה. בכל מקרה, כרגע, אני ממליצה דבר ראשון, בלילה עצמו, כאשר יש חלום רע והיא מתעוררת לשבת לידה ולהגיע אותה.
שנית, לפני השינה אפשר לעזור לה על ידי יצירת טקס לפני השינה בו מקריאים לה סיפור ויושבים לצידה בהתחלה עד שהיא נרדמת.. השאירו אור מסוים בחדר או ליד החדר כדי שהיא תרגיש בטוחה יותר. ניתן בנוסף, לעשות טקס לפני השינה בו אתם מפזרים עליה אבקת קסמים שמביאה חלומות טובים ולדמיין איתה ביחד את ארץ החלומות הטובים ולחשוב איתה ביחד לפני השינה על דברים שמשמחים אותה. אפשר להציע לה שבכל פעם העולה מחשה רעה שתדמיין כאילו זה ערוץ בטלוויזיה וכדי להפסיק את המחשבה הרעה היא מחליפה ערוץ עפ השלט לערוץ שיש בו זרט עם דברים שהיא אוהבת ומרגיעים אותה.
באשר לקושי להישאר לבד, הייתי במהלך היום עושה איתה דרך משחק חשיפה הדרגתית למצבים בהם היא נשארת לבד ורואה ששום דבר לא קורה. למשל שהיא בחדר ואת בהתחלה מחוץ לחדר ליד הדלת ואח"כ מתרחקת לאיזורים יותר רחוקים בבית.
אם הפחדים ממשיכים ומתקיימם לא רק ללפני השינה, אלא גם ביום והיא ממשיכה לווסת את הפחדים
עד כדי כך שהיא מתקשה לישון ונצמדת אליכם אני מציעה לפנות להתייעצות אצל פסיכולוג לגבי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לביתכם אשר ימוקד בחרדה.
בהצלחה

תודה על התשובה. בכל ערב אני מקריאה סיפור חיובי כמובן שלא יכלול בתוכו תוכן שיכול ללוות אותה בלילה. מנסה להסביר לך שהיא יכולה לשלוט במחשבות שלה ולנסות לחשוב מחשבות חיוביות. בלילה שהיא מתעוררת אני שוכבת לישון לידה או לוקחת אתה איתי למיטה ולפעמים גם זה לא עוזר, לטענת דפיקות הלב ממשיכות לפעום מהחלום הלא נעים. הנ"ל קורה גם בשעות היום בצורה מתונה יותר אך בולטת. היא לא תשב לאכל לבד ארוחת בוקר במטבח שאני מתארגנת בחדר, היא תשתדל שאחותה תהיה לידה או שתשתדל לבקש שאכין לה דברים שהיא מראש יודעת שאני אצטרך להיות שם כגון טוסט/חביתה וכו. גם אם לפני כן ביקשה קורנפלקס והיא יודעת להכין לבדה היא תשנה את הדעה שלה כדי לגרום לי להיות לידה. אני גם שומעת את הצעדים שלה שהם תמיד מהירים כדי להגיע לחדר שלי כמה שיותר מהר. שיש לה חברה היא יכולה להיות לבד בחדר אבל לא לבד! האם את יכולה להמליץ על פסיכולוג/ית באיזור הצפון אשמח לקבל המלצה כזאת. תודה שוב על המענה המהיר. דנדי

בחלק האחרון של התייחסותך אולי העלת את מקור הקושי וזה ההבדלים הגדולים בינכן את כנראה אישה שסדר חשוב לה מאד לעומת בלאגן שאולי מעורר אצלך אי שקט ואי נוחות. ואילו ביתך אינה חשה בצורך הזה לסדר . על כן כדאי שקודם כל לפני שאת מבקשת ממנה להתקרב אליך בציפיות וביכולת , נסי להתקרב אליה להבין את מקומה , את חוויתה סביב סוגית הסדר והבלאגן. נסי לחשוב בינך לבין עצמך על מה את מוכנה לותר. ולבסוף החליטי כל פעם על דבר אחד שעליו את מתעקשת ומקפידה עליו שוב ושוב עד שהוא מופנם (כשהיא עושה זאת ללא תזכורת שלך) . סמני לה את הגבולות בהן יש לה את החופש שלה לעשות בלאגן (למשל בשולחן כתיבה, בחדר, בצעצועים- לבחירתך)

ידלים רבים מציקים לאחותם הקטנה. הצקות אלו הן טבעיות מאוד ולרוב נובעות באמת מקינאה שהיא טבעית. בתך הקטנה היחא בגיל שמעורר הרבה קינאה מאחר וזהו גיל שיחסית היא מתוקה ומושכת הרבה תגובות חיוביות מהסביבה. ולכן, יתכן והוא מרגיש זאת ומעוניין לקבל תשומת לב בעצמו, ומציק לה גם כדי לקבל תשומת לב שלילית. לכן, חשוב כי באמת, כמו שאת עושה, תהיי איתו לעפמים לבד, רק שניכם, אולי יום מסויים בשובע תמצאו לכם זמן מיוחד לשניכם בו את רק איתו, שחקת איתו או הולכת איתו לפעילולת מיוחדת מחוץ לבית. בנוסף, חשוב כי אם את מרגישה שהצצקות מוגזמות תשוחחי איתו לא תוך כדי ההצקות אלא כששניכם רגועים, אולי לפני השינה, ותאמרי לו שאת שמה לב שהוא מציק הרבה לאחותו . נסי לתת לו לומר מה הוא מרגיש , מדוע הוא מציק. את יכולה לומר לו שהרבה אחים מקנאים לפעמים באחות הקטנה וכועסים על זה שעכשיו לאמא יש פחות זמן אולי אליהם או שהיא משחקת לו במשחקים וכדומה . אימרי לו שמותר לו לכעוס אבל שאת לא מרשה לו להציק לה ואימרי לו מה לעשות כאשר היא עושה דברים שמפריעים לו כמו לבוא אלייך ולומר לך על מנת שאת תוכלי לעזור לו. כאשר הוא כן מתנהג יפה שבחי אותו על כך וחזקי אותו. ביחס למתרחש בגן, פחות הבנתי מהו הקושי. נשמע שבסה"כ הגננת לא מרגישה שיש קושי חמור והיא מתמודדת איתו היטב. כמו כן, טוב שרשמת אותו לחוג אם זה מחזק את הבטחון שלו הפיזי והעצמי וובפרט אם הוא אוהב ללכת. אם הקושי נמשך ואת מוטרדת, אני ממליצה לך להתייעץ עם פסיכולוגית הגן.
בהצלחה

אני מבינה את הקושי והחשש להעביר את בנך גן. זה נכון כי מעבר באמצע השנה הוא לפעמים פחות מומלץ מאחר ובנך כבר הסתגל ורגיל למסגרת הגנית הנוכחית וכעת עליו להסתגל לגן אחר. עם זאת, לעיתים אנחנו נאלצים מסיבות שונות לבצע שינויים שאינם אידיאליים עבורינו או עבור הילדים , אך זוהי המציאות, וזה בסדר, ואין זה אומר כי הדבר יפגע בו. בסה"כ את מתארת את בנך כילד חברותי ושמח עם יכולות קוגניטיביות טובות. אילו וודאי יעזור לו להתשלב במסגרת הגנית החדשה. הדבר החשוב הוא לעשות לו הכנה על ידי כך שתושחחי איתו, תכיני אותו לקראת המעבר ותאמרי לו כי הוא עומד לעבוד לגן חדש. הדגיש את הדברים הטובים, הילדים החדשים שהוא יכיר והגננות החדשות. חשוב כי בגן הנוכחי הגננות והילדים יפרדו ממנו, על מנת שזה לא יהיה כאילו הוא נעלם או הן נעלמו מבלי שנעשתה פרידה. חשוב כי תבואי איתו לגן החדש ותהיי איתו שם בהתחלה. בימים הראשונים עדיף להשאיר אותו ליום קצר ולא ישר ליום ארוך. חשוב כי הגננות יהיו מוכנות ופנויות לקלוט אותו. אם הגן הוא באיזור מגוריכם ואת מכירה ילדים שנמצאים שם כדאי להפגיש אותו אם ילדים מהגן, אולי להזמין אליכם הביתה על מנת שהוא ירגיש כי יש לו בגן פנים מוכרות וחברים שהוא כבר מכיר קצת. אלו יכולים לרכך את המעבר ולעשות אותו קל יותר. חשוב כי את תרגישי שלמה ורגועה עם המעבר גן על מנת שהוא ירגיש רגוע. זכרי כי הרבהילדים מתחילים גן עירייה בטרום טרום חובה בו יש כשלושים ילדים ולרוב ילדים מסתגלים ומתסדרים היטב בגילאים אלו ופחות זקוקים לטיפול של הרבה גננות ויחס אישי. הקושי והחשש הוא לרוב יותר שלנו ההורים ופחות של הילדים.
בהצלחה

שלום עדי
קודם כל נשמע לי שלביתך הרבה כוחות ויכולות. כפי שאת מתארת היא ילדה חברותית וחכמה שידעה לרכוש לעצמה חברים בגן ואפילו לא מעט. גם המורה מציינת כי בסה"כ היא תלמידה טובה ועל אף הקושי שהיא חווה מבחינה חברתית תפקודה הלימודי לא נפגע וזה חשוב מאוד ומצביע על כך שהיא מתמודדת די טוב עם הקושי. הסתגלות לכיתה א' היא קשה מאחר ומדובר הן בצורך להתסגל לילדים חדשים, וכן למורה ולמסגרת בעלת חוקים ונורמות השונים מהגן. לכן, לעיתים ההסתגלות לוקחת זמן. אני מאמינה כי גם כאשר בתך נכנסה לגן לקח לה זמן כלשהו לרכוש חברות וחברים. גם כעת זה טבעי, בפרט אם בכיתה יש חבורת ילדים שהגיעה מגובשת כבר , למצוא את עצמה חברתית. האופן שאת מתארת שהיא מגיבה למשל כאשר היא נמנעת מלגשת לחבורה בבוקר ולהתקרב אליהם הוא טבעי. אני לא בטוחה שזו נוקשות, אולי היא פשוט שומרת על עצמה לא להיפגע ומנסה קודם לבחון טוב יותר את הסביבה לפני שהיא מתחילה לפעול וזה בסדר גמור. תחשבי על עצמך אם היית במקומה במקום עבודה חדש בו היו כבר אנשים המכירים היטב וסגורים בתוך עצמם. זה לא פשוט לנו כמבוגרים וכך גם לה. לכן, חשוב להיות סבלניים ורגועים ואם את תזכרי את היכולות שלה ועד כמה היא מותלחת ותחזקי אותה על כך ופחות בקושי היא עצמה לא תחוש לחץ ואני מאמינה כי בהדרגה תמצא את עצמה חברתית. זכרי את העובדה שהיא הסתדרה גם בגן ולכן סביר שגם עכשיו היא עצמה תהיה רגועה יותר ותמצא את מקומה החברתי בהדרגה.
בינתיים, יחד עם מתן אלטרנטיבות ועיצות כיצד לפעול תיארוטית במצבים בהם היא מנסה להתקרב ולא מצליחה, הייתי מנסה להציע לה בפועל להזמין הביתה אחה"צ חברות מהכיתה שהיא מעוניינת בהן. מפגשים מסוג זה יכולים לחזק את הקשרים שלה עם הבנות לא בתוך מפגש עם הרבה בנות ביחד אלא אחד על אחד. אפשר גם שהמורה עצמה תעזור לה להתקרב לבנות בכיתה שהיא חשה שיכולות להתאים לביתך כדי לחזק אותה חברתית, למשל על ידי כך שתושחב אותה ליד אחת מהילות הללו שבתך רוצה להתחבר איתן, או לתת לה לבצע מטלות עם ילדים מהכיתה. . אם יש חוג כלשהו שבתך מעוניינת בו כדאי לנסות למצוא חוד שיש בו גם בנות מהכיתה , דבר שגם עוזר חברתית. כמו כן, חשוב לי לציין כי סביר להניח כי מלבד אותה חברוה מגובשת בטח יש עוד הרבהילדים בכיתה שגם הם הגיעו לבד וגם שם היא וודאי יכולה למצוא חברים.
בהצלחה