פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

צהריים טובים, אני מתנצלת מראש עלהמכתב הארוך.. הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשיים(ילדה מפותחת מבחינה שיכלית) לפני שבועיים היא באה אליי בבוקר ואמרה לי שהיא רוצה להוריד תיתול ולעשות בסיר. כך עשיתי ללא לחץ - מאז כאשר שאני בבית הייתי מורידה לה תיתול שזה בזה מיוזמתה, בשישי שבת שאנחנו כמעט כל הזמן ביחד גם יא הייתה בלי תיתול ולא מפספסת קקי פיפי מבקשת, מורידה בגדים ועושה. הגענו למצב שלגן היא כבר רצתה ללא בלי תיתול. וכך עשיתי שלחתי אותה בלי תיתול, אך בגן הגננת אמרה לי שהבת שלי לא מבקשת והם לוקחים אותה לשירותים והיא עושה. בגן הם אומרים לי שהיא לא מוכנה לגמילה? מה דעתך? האם להחזיר לה תיתול? אני לא רוצה לבלבל את הילדה. תודה יפית.

בני בן ה-5 רגיש, ערני ונבון. יש ילד אחד בגן שהוא מאוד חושש ממנו(תופס אותו כחזק ממנו) ומצד שני מאוד מעונין בחברתו. הדרך שסיגל לעצמו להתמודד איתו זה להשתרע על הארץ בכל הזדמנות לצחקק ולשחק אותה משועשע ולאפשר לחבר לבעוט בו קלות, לסתור לו וכו'. זהו גן משולב לשני שנתונים ושניהם בקבוצת הבוגרים. הבעיה היא שגם הילדים האחרים (והצעירים) קולטים את זה ומצטרפים לחגיגה. ניסיתי להעביר לו השבוע בפעם הראשונה שההתנהגות שלו גוררת יחס שהוא לא חפץ בו. אני גם צריכה לשכנע אותו שהיחס הזה פוגע, מכעיס וכמובן לא ראוי. הוא מאוד הבין (אני מקווה שלא רק בשביל לרצות אותי) וגרם לו לבכות להביע פחד ועצב עמוק. קראתי השבוע את הספר "הדרמה של הילד המחונן" ויכול להיות שאנחנו שם. למרות שפניתי השבוע למרכז להתפתחות הילד בקופ"ח, מפגש ראשוני עם רופא יקח עוד חודש וחצי לפחות. מה אני יכולה לעשות בינתיים? אני מרגישה שכל זמן שעובר וההתנהגות נמשכת מקבע את ההתנהגות ומרחיב את מעגל הפוגעים. יש לציין ששיתוף הפעולה מצד הגננת לוקה בחסר. האם זה מקרה ש"גדול עלי" בתור אמא? האם להפסיק להעלות את הנושא איתו לחלוטין? אשמח לקבל הפניה למאמרים שיתנו לי איזשהו כיוון. תודה.

שלום, אני בת 31 ויש לי בן בן שנתיים עוד מעט (במרץ), הנקתי אותו עד גיל שנה מה שגרם לכך שהוא יהיה קשור בעיקר אלי. מאז השנה הראשונה אני תמיד הרדמתי אותו בשנת הלילה בגלל שהנקתי אותו בעצם. עד היום הוא נרדם אך ורק איתי ולא עם אף אחד אחר (כולל לא בעלי). בתקופה האחרונה הנושא הנ"ל מקשה עלי מאוד, גם כשיש לי איזשהן תכניות בערב שאינן כוללות את בעלי אני חייבת קודם כל להרדימו ורק אז לצאת - דבר שמעקב את יציאתי מהבית ובדרך כלל גורם לחוסר סבלנות מצידי. בהרבה מקרים אני ממש "מקנא" בבעלי שכשהוא צריך לצאת מהבית אף פעם אין לו את הדאגות הללו... כמו כן אני מתכננת הריון מספר 2 ויודעת שהנושא הנ"ל יפריע לי מאוד בהמשך ובעיקר בתקופת ההריון... אני מאוד רוצה לעשות שינוי אך איני יודעת איך הכי נכון לעשות את השינוי - כלומר רוצה מאוד להגיע למצב שבעלי גם כן מרדים אותו או לחילופין והכי טוב לדעתי שהוא יירדם בכוחות עצמו... ניסינו פעם את שיטת ה- 5 דקות וההרם הורד אך קשה לי מאוד לשמוע אותו בוכה ונכנס להיסטריה וזה לא הלך... והיום הוא כבר יותר גדול ואפילו עבר בחודש האחרון ממיטת תינוק למיטת נוער. אודה לקבלת המלצה איך אפשר לבצע שינוי הדרגתי שלא יפגע בו או בי אך ייתן תוצאה טובה גם אם ייקח קצת זמן... תודה רבה.

ביתי בת השנתיים וחצי אינה מוכנה לצחצח שיניים. תקופה עשינו משחקים וזה עבד, אח"כ היא לא הסכימה והמשחקים לא עזרו. בשלב זה הייתי מצחצחת לה שיניים בכח ונראה לי שעשיתי טעות, כי הרגשתי שהיחסים שלי עם הילדה הופכים להיות לא נעימים ולכן ויתרתי. היום אני לא מצחצחת לה שיניים בכלל. גם כשקניתי לה מברשת חדשה ומשחה עם דמות שהיא אוהבת זה לא עזר. איך אפשר לגרום לילדה לצחצח שיניים? אשמח לקבל את עזרתכם.

אני אומנם לא הורה. יש עניון מסוים שמציק לי. אני בן 22 וגר עם אמא שלי ובעלה ואחותי (מצד האמא ) . האחות בת 7. היחסים ביני לבין בעלה של אמא מאוד מתוחים ועכורים(אני עוזב את הבית עוד מעט) . ובעלה של אמא נוטה לזרוק לעברי הערות מעליבות,וכל הזמן להזכיר שאני עושה דברים "באופן לא נכון" אוכל לא נכון, שותה לא נכון. ועוד דברים כאלה ואחרים שנמשכים כבר שנים . מה שקורה שהאחות חשופה לזה , ובשנה האחרונה התחילה להעתיק את התנהגותו ולחזור על אותם דברים שהיא שומעת שהוא אומר כלפי . היא עושה את זה ולא מבינה מה היא עושה (זה ברור היא ילדה) וכשניסתיט להסביר לה שזה לא מוצא חן בעיני הדבר גורר לבכי ולצעקות מצדה. אני מעונין שאחותי תגדל ליחסים טובים איתי (יש לנו הבדל של 15 שנה) . זה ממש מעצבן אותי ואיני יודע כיצד לנהוג כדי לתקן את זה. (כשניסתי להסביר לאמא את המצב היא לא הבינה)

בני בן 8 ויש לנו בעיה עם החברים בכיתה, תמיד הוא חושב שמעליבים אותו, מחפשים אותו, צוחקים עליו ורק עליו, ואז הוא מתחיל לריב איתם. וכל הזמן יש בעיות בעקבות זה אינו רוצה להגיע לביה"ס וכל הזמן טוען שכואב לו ומבקש לחזור הביתה מביה"ס אם הוא כבר הלך לביה"ס, למי עלי לפנות ע"מ שיעזור לו לתקשר עם חברים יום טוב.

שלום רב, בני בן שנתיים וחצי. מאז שהיה תינוק מצץ מוצץ אך ורק במיטה בזמן שינה. בשנה וחצי האחרונות לא קיבל מוצץ בשעות היום. הצעתי לו לפני שבוע שנוותר על המוצץ גם בלילה כי הוא ילד גדול ולא צריך מוצץ והוא מיד הסכים. לקחתי את המוצצים (ללא טקס מיוחד) ושמתי במגירה. מאז גם בגן הוא ישן ללא מוצץ ואין לו שום בעיה. בבית לוקח לו המון זמן להירדם, הוא כל הזמן יורד מהמיטה, כולו עירני ומלא חיים ולוקח שעה-שעה וחצי עד שהוא נרדם. הוא מבקש בקבוק עם מים ומקבל, ויוצא שהוא שותה 3 בקבוקי מים כנראה כתחליף למוצץ שיעזור לו להירדם. חשוב לציין שהוא לא מבקש את המוצץ, לא בוכה או רוטן. פשוט קשה לו להרדם ללא המוצץ. שאלתי היא האם התחלתי מוקדם מדי עם הגמילה? האם כדאי להחזיר לו את המוצץ? האם יש דרך שאוכל לעזור לו להרדם ללא המוצץ? איך אוכל ללמד אותו להרדם בכוחות עצמו? בעוד חצי שנה יגיע תינוק חדש למשפחה ולכן אני רוצה עד אז לגמול אותו ממוצץ, בקבוק וחיתול. (מחיתול ובקבוק הוא עדיין לא גמול). אודה על תשובתכם. ענת

בני כמעט בן 6, מפספס פיפי וקקי ביום (בלילה עם חיתול), קקי הצליח תקופה מסוימת לא לפספס, פיפי מעט מאד. היינו בטיפול במרפאת הרטבה, באמצעות פעמונית, אך הילד לא שיתף פעולה, לא רוצה לעשות את תרגילי ההתאפקות (כשעשה - זה מאד עזר). אני חושבת שיש לזה הסבר פסיכולוגי, חלק בגלל התגובה הגרועה שלי - כעס, חשבתי ללכת לפסיכולוג, אך אני לא יודעת לאיזה פסיכולוג צריך - התפתחותי? מתמחה בבעיה? איך מוצאים? אולי צריך ללכת למכון להתפתחות הילד? טיפול משפחתי? אני עומדת ללדת את הילדה השלישית בחודש הקרוב, נראה לי שזה מאד יקשה, אבל אני מיואשת ומתוסכלת ומפחדת שימנעו ממנו לעלות לכיתה א ...

שלום רב הפניתי שאלה בקשר לצורך של ביתי ללכת לשירותים לעיתים תכופות אולם טרם נענתי .אנא ברצוני לדעת האם יש אפשרות כי זוהי בעיה התנהגותית וכיצד עליי לטפל בה.אודה על התייחסות.ורד

שלום אני נערה הת 13 וחצי. לפני כמה ימים איבדתי את הפלפון שלי ואין לי מושג איפה הוא ,אני מאוד חסרת אחריות,מפוזרת ושכחנית. ההורים שלי מכנים חשיבות לדברים האלו ומכך הם צועקים עלי ונותנים לי עונשים כל הזמן. איך הספר להם שאיבדתי את הפאלפון שלי? צריכה עזרה דחוף. תודה.

שלום רב, אני אמא לשתי בנות בת חמש וחצי ובת שנתיים. מזה כחודשיים יש בעיות קשות בהליכה לשינה אצל הבת הגדולה. היא אינה רוצה לישון וכמחאה פשוט מקיאה. ניסינו לכעוס, להתעלם אך דבר לא עזר. אציין כי כאשר מבטיחים לה דבר מה אם לא תקיא באותו ערב אז היא אינה מקיאה. מה עושים, הדבר מקשה מאוד. תודה

שלום יש לי בת בת 4 שממש מדאיגה אותי הכל התחיל כאשר אביה לימד אותה משהו מאוד פשוט ותמים לדפוק על השולחן אם היא לא רוצה שיהיה לה מזל רע או שיש לה מחשבה שלילית שהיא לא רוצה שתקרה לעשות 3 דפיקות על השולחן עד כאן אין שום בעיה אבל הבעיה שמאז היא לא מפסיקה לדפוק ולא רק על השולחן על כל דבר על הספה על החלונות בלי שום הגיון או שייכות להסבר שנתן לה אביה מה זה יכול להיות? ולמה היא מגזימה עם זה כל כך , אני נורא מתעצבנת מזה הערתי לה פעם או פעמיים אבל הפסקתי עם זה בחרתי בלהתעלם בתקווה שזה יעלם מעצמו מי שלא יודע את הנסיבות זה ממש נראה כמו איזה טיק מה עושים ?

הי, לאחרונה הילד בוכה בכי היסטרי בלילה ,אנחנו מנסים להרגיע אותו,לחבק אותו ,לוקח לו זמן להירגע ולהירדם ואחרי 20 ד' הוא בוכה שוב בהיסטריה.הוא עדיין לא מדבר ברור ,כך שקשה לדעת מה עובר עליו.במהלך הלילה זה קורה מס' פעמים ,אנחנו משאירים אור דלוק ,וישנים איתו שלא יפחד ,ועדיין הוא בוחכה בהיסטריה. מה זו התופעה הזו ואיך מתמודדים איתה.? תודה דלית

שלום רב בני בן שנתיים מגיל קטן מאוד נרדם לבד במיטתו, ולא מתקשה להרדם חזרה גם באמצע הלילה. בחודש וחצי האחרונים השינה הפכה לבלתי נסבלת.ואנחנו אובדי עצות. הוא מתעורר בין פעמיים לשלו ש בלילה, כל לילה זה קורה בשעה אחרת ככה שזה לא נראה כמו הרגל או משהו. ובניגוד לעבר שבו היה מתעורר מקסימום ממלמל משהו או קורה לנו מתוך שינה ונרדם חזרה הוא ממש בוכה וצועק אמא בואי. נראה לי שזה מתחיל בהתחלה בשלב ביניים כזה בין שינה לערות, (אני מחכה טיפה וכשזה לא נרגע באה בשקט ומסתכלת, אני רואה שבהתחלה הוא שוכב ומנסה להרדים את עצמו וצועק את הדברים תוך כדי ובאיזשהו שלב מתייאש ומתיישב או בא לצד השני של המיטה ומתחיל לקרוא לי). חשבנו שזה יכול להגרם מכל מיני דברים. דבר ראשון אנחנו יודעים בוודאות שלאורך כל התקופה הזו צומחות לו שיניים טוחנות אחוריות, אבל לא נראה לנו שזה בעיה של כאב. מה שנראה לי כרגע זה שזה קשור לחלומות, ממספר סיבות. דבר ראשון בחודשים האחרונים הוא גדל מאוד מבחינה רגשית ונהיה ממש ילד, הוא יותר מדבר על חוויות מהגן ומשחק יותר ויותר משחקי דמיון. דבר שני שמעתי אותו לפני כמה לילות תוך כדי שהוא מנסה להרדים את עצמו ממלמל לעצמו כל מיני דברים שקשורים לגן וכוללים את שם הגננת (משהו בסגנון של "נגה לא את הסיפור הזה סיפור אחר"). דבקר שלישי בלילות האחרונים זה ממש מחמיר, והוא באמצע הלילה אומר לי שהוא רוצה שיהיה אור כבר. אציין שהוא מתבטא בצורה מאוד חופשית ואני מנסה לדובב אותו, ולא נראה לי שזה קשור לכאבים אלא יותר לחלומות רעים. ניסינו להתמודד עם זה בכמה דרכים מכיון שנאחנו לא בטוחים מה הסיבה. בין היתר ניסינו להכנס לחבק ולהגיד ול לחזור לישון, בהתחלה זה היה עובד אבל עדיין הוא היה מתקשה מאוד להרדם חזרה וקורא לנו כל איזה 20 דקות לעיתים היה לוקח לו אפילו שעה וחצי להרדם חזרה, ובהם באמת היה מנסה להרדם לא בוכה או קורא לנו באופן עקבי רק כל איזה עשרים דקות חצי שעה. בימים האחרונים זה ממש יותר חמור והוא ממש מתחנן שנשאר איתו. שמתי לב שאם אני נשארת לישון איתו במיטה הוא עדיין ממשיך להתעורר מדי פעם ולבכות אמא אמא אבל נרגע מהר כשהוא רואה שאני שם. בימים האחרונים אפילו חרגנו מאוד ממנהגנו והחלטנו שנתמודד אח"כ עם ההרגל המגונה, והתחלנו להביא אותו למיטה שלנו כשמתחילות ההתעורריות הקשות (לא אחרי שהוא נלחם איתנו אלא מיד כשמתעורר בבכי) ועדיין הוא מתעורר כל שע ה שעה וחצי מהרגע שזה מתחיל (בדר"כ בסביבות שלוש) ובוכה אמא בואי , או סתם מתבכיין ובסוף מתיישב . אציין שהוא עדיין למרות זאת הולך לישון בשמחה במיטה שלו. וכמו כן שבעבר לפני תקופות החלומות הזו הוא בכלל לא היה רוצה לבוא אלינו למיטה, ואפילו כשהיה חולה וקם בלילה עם חום והייתי לוקחת אותו אלינו, אחרי שהמשכך חום היה משפיע הוא היה מבקש לחזור למיטה שלו . אשמח לשמוע אם יש לכם עצות ואם יש לכם המלצה בשבילי לתחום יעוץ שיוכל לעזור לי בנושא זה תודה

שהתחיל ללכת עם אמו לבית תינוקות בקיבוץ מאז הוא נצמד לאמו כל הזמן ובוכה ללא הפסקה אי אפשר להרגיע אותו אלה רק אימו יש לציין שאמו עובדת כגננת בצהרים ואני נשארתי איתו עד עכשיו ואז החלטנו שהילד צריך ללכת לבית התינוקות מאז הוא בוכה ולא ישן טוב בלילה קשה מאד ואני לא יודע מה לעשות אומרים שהילד שלי חווה חרדת נטישה הייתי רוצה לדעת אם זה נכון ? ואם כן איך אפשר להקל עליו ?