פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מירית שלום,
את מתארת התנהגויות של חרדה חברתית מסוימת, והבדל משמעותי בהתנהגות הילד כשאתם נוכחים וכשאינכם בסביבה. הקשר בין התנהגויות אלו לבין הקשיים במוטוריקה העדינה הוא מזערי, אם קיים.
במקביל לפנייה לריפוי בעיסוק - אשר יכולה מצידה לטעון את הילד בביטחון ובתחושת מסוגלות גבוהה יותר, אני מציעה להתייעץ עם פסיכולוג המתמחה בילדים כיצד לסייע לילד ולהקל עליו את ההתמודדות עם הסביבה. אפשר גם לעודד את הילד באופן הדרגתי להתנסות בהתנהגויות שונות בקבוצת הילדים, למשל שהגננת תטיל עליו תפקיד מסוים שידרוש אינטראקציה חברתית מסוימת (כמו להיות אחראי על חלוקת חומרי יצירה בזמן הפעילות המשותפת). כמו כן, אם תזמינו הביתה חבר מהגן, הילד יוכל להתנסות במשחק ובשיחה חופשית עם החבר בנוכחות המגינה שלכם, והדבר עשוי להשפיע על התנהגותו בגן.
בהצלחה,
שירי

ורד שלום,
לא ברור לי לאיזו שאלה קודמת את מכוונת. בכל אופן, עניינית לשאלתך הנוכחית - חשוב להציב גבולות לילד ולנקוט בסנקציות בתגובה לקללות כלפייך וכלפי אחותו. לדוגמא, ברגע שמקלל, להגיב בעונש מסוים שרלבנטי לסיטואציה של הקללה. במקביל, חשוב לחזק ולשבח התנהגויות חיוביות.
במידה והילד ממשיך להתחצף ולקלל, אלו התנהגויות לא תקינות, ומומלץ להתייעץ עם פסיכולוגית המתמחה בילדים שתוכל לעזור לכם באופן ספציפי יותר למשפחה.
בהצלחה,
שירי

ליאת שלום,
איני מכירה את בתך או את כללי הרישום במועצה בה את מתגוררת, ולכן אוכל להציע עצה כללית: אם את מתרשמת שבתך מתאימה לגן אליו את מעוניינת לרשום אותה, כדאי שתבקשי מהגננת הנוכחית לכתוב מכתב המתאר את כוחותיה ומסוגלויותיה של הילדה, ואת חוות דעת הגננת לגבי התאמתה לגן המועצה.
במקביל, כדאי שתבדקי מה יהיה גיל הילדים בגן המועצה, ובאיזו מידה בתך אכן תהיה צעירה מהילדים בגן. פער גדול מדי בינה לבין הילדים האחרים אינו רצוי.
בהצלחה,
שירי

ורד שלום,
תגובת הבהלה של בנך נראית לי מאוד טבעית. הילד כנראה מספיק חכם ורגיש להבין, שאנשים לא נישאים רק לצורך הביטוח של האוטו. העובדה שאת נישאת לבן זוגך, סותמת את הגולל על האפשרות שאת ואביו תחזרו אי פעם להיות זוג, וזו הכרה קשה לילד. כל שלב של התרחקות ההורים זה מזו, הוא שלב קשה לילדים. אני מתארת לעצמי שהנישואין מעוררים גם בך רגשות ומחשבות מגוונים, ואך טבעי שגם הילד יעבור זאת.
אני חושבת שכדאי להקל על הילד בהסתגלות, בהצגה הדרגתית של הדברים. כדאי לשוחח עמו ועם אחותו יחד, ולומר שאת ובן זוגך מעוניינים להתחתן, לדבר על המשמעויות של הדבר ועל כך שאביהם נותר אביהם, לשוחח על האפשרות שתקימו משפחה וכדומה. כלומר, על כל הדברים שעשויים לרוץ לילדים בראש, כמובן תוך סינון של התכנים לרמה שמתאימה לילדים. איני יודעת מהי איכות הקשר שלך עם גרושך, אולם חשוב ככל שניתן לעדכן אותו. ייתכן גם שהילד חש צורך להגן על הנוכחות האפשרית של אבא ועל הטריטוריה שלו, ולכן מתנגד לחתונה.
כדאי להכין את שני הילדים באופן הדרגתי לנישואין, ולהודיע להם מספיק זמן מראש לפני הנסיעה לקפריסין, בהתראה לא קצרה.
בהצלחה ,
שירי

כמה זמן מראש אני צריכה להודיע להם? כמה צריך לדבר איתם על זה?

לגבי ההודעה - כדאי להודיע לילדים כמה שיותר זמן. לציין את התאריך המדויק, ולפרט מי ישהה עמם כשתהיו בקפריסין. רצוי להסביר לילדים את כל הפרטים סביב החתונה - מדוע דווקא בקפריסין, האם תציינו את האירוע גם בארץ, מה המשמעות החוקית עבורם, מה יהיה הקשר שלהם עם משפחתו של בעלך החדש (במידה ויש לו ילדים - מה משמעות החתונה עבור הקשר שלך עם ילדיו), וכדומה. ילדייך הם גדולים מספיק על מנת להיות שותפים בתהליך - הם אינם אמורים להיות חלק מקבלת ההחלטות, אך הם שני האנשים שיושפעו הכי הרבה מהחתונה, יחד עמכם. חשוב שתהיי פתוחה לשמוע את התחושות והמחשבות של הילדים, גם אם הן לא ינעמו לך, שכן מה שלא ידובר מפורשות ימשיך להטריד אותם.
כדאי לשאול את הילדים האם הם ירצו להיות חלק מהתהליך - למשל לראות באינטרנט אם ניתן את בית העירייה בו תתחתנו, או שתצלמו את החתונה בסלולרי ותשלחו להם סמוך להתרחשות, וכדומה. ייתכן שהילדים ירצו להרגיש משמעותיים בתחומים שבעינייך הם זניחים, כמו לעזור לך לבחור את הבגד בו תתחתני וכדומה. הדבר החשוב הוא לאפשר להם להתבטא ולשאול, ולהיות מעורבים ככל שניתן בהתאם לגילם.
בהצלחה,
שירי

רציתי עוד לציין שנולדה לו אחות לפני חודשיים וחצי אך ההרבצות היו גם לפני כן ובינתיים טפו טפו טפו הוא מראה סימני אהבה מאד גדולים אליה. ועוד דבר שנדמה לי שהוא בהשפעת ילדים אחרים מהגן (מכיוון שאחרי הגן כשהם נשארים עוד לשחק ביחד בחצר אני שומעת את החברים שלו מדברים באותו סגנון) הוא כל הזמן מדבר "בואו נילחם בהם... בואו נגרש אותם... בואו ננצח אותם..." על ילדים אחרים. מחכה לתשובה,

שירלי שלום,
ילדים נוטים להגיב בתגובות מגוונות כשהם נתקלים בתסכול. עם הגדילה, הם לומדים אלו תגובות הן יעילות ואלו התנהגויות לא מביאות את התוצאה הרצויה.
אני משערת, שבנך למד שתגובות ה"בכיינות" כפי שאת קוראת להן, מפעילות את המבוגרים באיזושהיא צורה. איני חושבת שסוג ההתנהגות הזה מעיד עליו משהו מסויים, אלא שהוא יודע שההתנהגות הזו תפחית את התסכולים ותביא במהרה את מבוקשו. ייתכן שהוא חושש שאם יבקש בצורה אחרת, יש סיכוי שלא יקבל מה שחפץ בו, או שהוא נהנה מהרווח המשני - תשומת הלב שלכם ושל מבוגרים נוספים.
הבעיה היא שהתנהגות כזו אינה יעילה לאורך זמן, ובטווח הרחוק היא עשויה יותר לעורר אנטגוניזם מהסביבה. לכן חשוב מאוד שתעזרו לבנכם להכחיד את סגנון הפנייה הזה, ותלמדו אותו דרכים טובות יותר להשיג את רצונו. בפעם הבאה שבנכם "יתבכיין", כדאי שתפנו אליו, תסבירו לו בפשטות שצורת פנייה כזו אינה מקובלת עליכם, ותציעו לו כיצד לבקש מכם את מה שרצה. בהמשך, כאשר ימשיך לפנות אליכם כך, אמרו לו שבכוונתכם להתעלם מבקשותיו, ועודדו אותו לפנות אליכם בצורה נאותה יותר. כאשר הוא פונה אליכם בדרך מתאימה, שבחו את הילד ותנו לו את מבוקשו. עודדו גם את הילד לקיים משא ומתן על נושאים שונים, במקום תגובה של היעלבות מיידית.
בנוסף, חשוב שתבדקו עם עצמכם, באיזו מידה אתם פנויים לילד ומגיבים אליו במהרה, או שהוא ממשיך ו"מתבכיין" רק כשאינכם זמינים לבקשתו הראשונה.

בהצלחה,
שירי

לאמא שלום,
ייתכן שלבנך יש רגישויות חושיות מוגברות או מופחתות (מצד אחד מתעורר הרבה בלילה ומתקשה להירדם, מצד שני נוח לו לישון מכורבל בעגלה), אולם גם אם קיים קושי בויסות חושי, חשוב מאוד שלילד יהיו הרגלי שינה תקינים. טוב מאוד שהתחלת בתהליך.
לאחר 26 חודשים בהם הילד נהג להירדם בדרכים שונות, ללמד אותו לישון במיטתו לאורך כל הלילה, לא יהיה תהליך קל, אך בעיניי הוא הכרחי - לטובת הילד. כדאי שבמידה ואבי הילד מתגורר עמכם, הוא יהיה מעורב ככל שניתן בתהליך ויתחלק איתך בהתעוררות בלילה ובהרגעת הילד.
כדאי שתתחילי לעת עתה במעבר למיטה משלו ותשאירי את הגמילה מהבקבוקים לשלב הבא. כדאי "ליידד" אותו עם המיטה, תוך-כדי שימוש בכל האמצעים העולים על דעתך - מצעים עם הדמות שהוא אוהב, כרית רכה, שמיכה נעימה, אור קטן במסדרון וכדומה. ואז ליצור טקס שינה עם הקראת סיפור ובמקרה הצורך - שכיבה לידו עד שיירדם. בתחילה הדבר יארך זמן, אולם הילד יתרגל לכך.
אחכ לאחר תקופה מסוימת, אפשר להתחיל לדלל את הבקבוקים במים+סימילאק, ובהדרגה להעביר אותו למים ואז לגמול אותו לחלוטין. כדאי שבתקופה הזו, לא תגמלי אותו מחיתולים בלילה.
לפנייך תהליך לא קל, וחשוב שתתאזרי בסבלנות ותיעזרי בתמיכה של דמויות משמעותיות נוספות.
בהצלחה!!
שירי

אורית שלום רב,
גמגום הוא תופעה שמתרחשת אצל ילדים בסביבות הגילאים 2-4. לא תמיד ניתן למצוא את הסיבה, ולרוב אין לכך השפעה לטווח ארוך. אני מבינה גם שמפידבקים מהגננת וממנו, לא עולה בעיה שמטרידה אותו. לכן לא ברור גם אם הגמגום הוא תוצאה של חרדה חברתית כלשהיא (אני משערת, לפי הנתונים שמסרת - שלא).
יחד עם זאת, אם זה היה בני - הייתי הולכת לבדיקה התפתחותית, רק על מנת לשלול קשיים שפתיים. אני בטוחה למדי שלא יימצא קושי אובייקטיבי, ושהגמגום יוסבר כתהליך טבעי של ילדים, אולם אישית הייתי עושה זאת כדי להיות יותר שקטה, וזו המלצתי לך, כפסיכולוגית וכאמא.
בהצלחה,
שירי

היייתי שמחה לקבל תגובה בעניין

יפעת שלום,
זה משמעותי וחשוב מאוד עבור ילדותייך, שאת פנויה לבדוק את טובתן, גם כשאת שרויה בתהליך אישי לא קל ומורכב מאוד.
עירוב הילדות בתהליכים ביניכם תלוי בשאלה האם שני ההורים ממשיכים לגור יחד בבית לעת עתה, או שאחד מכם עוזב, אפילו זמנית. במידה ומישהו עוזב, חשוב שתקבעו הסדרי ראייה קבועים (גם אם זמניים) ואז חשוב לדבר עם הילדות ולהסביר להן מה קורה.
אני ממליצה מאוד להתייעץ עם פסיכולוג כחלק מהתהליך, אפשר בנפרד או ביחד, על-מנת להבין את סיבות הפרידה ולמזער את ההשפעה על הילדות. בכל מקרה, אחד המשתנים החשובים ביותר המשפיעים על ההתסגלות של בנותיכן, הוא התיאום ההורי והיחסים התקינים בין שניכם, וייעוץ יוכל לסייע גם בכך.
בהצלחה!
שירי

התלבטות נוספת כרגע הוא נמצא בצהרון עד 4 (נציין שזה הצהרון השני שהוא הולך אליו השנה לאחר שסרב ללכת לצהרון אחר).....וגם שם יש לו בעיות חברתיות לדעתי צריך להוציא אותו מהצהרון כי יש לו מספיק התמודדויות לדעת בעלי הוא צריך להמשיך ללכת לצהרון כיוון שהוא מגלה דפוס של המנעות ממפגשים חברתיים ולכן הוצאה מהצהרון תעודד דפוס זה. מה דעתכם תודה שרית

שרית שלום,
אנחנו נמצאים כעת כבר בתוך שנת הלימודים, ולפיכך נראה לי שהחזרה לגן אינה פתרון ריאלי והיא אינה לטובת הילד. אולם ההסתגלות לכיתה א' היא משמעותית מאוד ותהליך טוב יוצר בסיס טוב להמשך 12 שנות הלימוד.
לכן, חשוב ביותר שאת ואבי הילד תתגייסו יחד לתהליך ההשתלבות וההסתגלות של הילד. לצורך כך יש לערב באופן מלא את הצוות החינוכי והטיפולי בבית הספר ולהתייעץ עמם - המחנכת, היועצת ופסיכולוגית בית הספר. בנוסף, רצוי ביותר שתיעזרו בהדרכה אצל פסיכולוגית המתמחה בילדים כיצד לסייע לילד להסתגל. העובדה שאת מציינת, כי עיקר הקשיים נמצאים בתחום החברתי, היא כבר התחלה טובה, כי תדעו טוב יותר לאן להתכוונן, והבעיה היא פחות רב-מימדית. בהתאם להבנת הבעיה, ניתן יהיה גם לעזור לכם בהחלטה לגבי הצהרון. ייתכן שיש קושי חברתי מסוים שעומד בבסיס הקשיים בביהס ובצהרון, וחשוב להבינו בטרם מחליטים לפעול .
רצוי מאוד לא לבזבז זמן, לטובת הילד.
בהצלחה!!!
שירי

נטע שלום,
ההתנהגות של בנך נשמעת לי תקינה לחלוטין לגילו.
אחרי המנוחה בצהריים בגן, גם אם הם אינם ישנים, ילדים רבים זקוקים להוצאת מרץ נוספת אחה"צ - במשחק בגינה במתקנים ובכדור. נראה לי שבנך יהנה מאוד משהות בחוץ, שם יוכל להשתולל בלי לעבור על חוקי הבית (כמו לא לטפס על הספות).
דברייך מרמזים על כך שחשוב לך להעסיק את בנך בפעילויות שערך לימודי בצידן. זהו דבר שחשוב לכולנו כהורים, אולם נראה לי שנקלעת עם הילד למעגל שלילי, בו הוא מעוניין בפעילויות אחרות, את לוחצת עליו יותר לשתף פעולה עם רעיונותייך, ואז הוא עוד יותר מתנגד לפעילויות ה"חינוכיות". ילדים בגן חובה רוכשים מספיק מידע וכישורים בגן, ואפשר לבלות את שעות הפנאי שלכם בפעילויות יותר מהנות ופתוחות. כדאי לעודד אותו לצאת מהבית, למשל ללכת אחרי הגן לגינה, פארק או משחקייה ולפגוש שם חבר. ייתכן שלאחר שהוציא אנרגיה בריצות ובמשחקים, הוא יהיה מעוניין יותר לשחק במשחקים. כמו כן, רצוי שתחשבי מהם הידע/כישורים עליהם את רוצה לעבוד, ולבדוק באיזו מידה ניתן לעבוד עליהם גם בפעילויות לא פורמליות, כמו בהליכה משותפת לסופר, בישול וכביסה יחד וכדומה.
בהצלחה!
שירי

אודליה שלום,
נראה שיש שני תהליכים שמשפיעים שניהם על הילד. ראשית, בנכם נמצא בגיל שנתיים, בו מבחינה התפתחותית כל הילדים בודקים את מידת השפעתם על העולם, ונאבקים לקבוע את סדר היום המשפחתי בעצמם. המרדנות היא שלב התפתחותי, והיא משמעותית מאוד עבור הפעוט שרוצה לחוש תחושת שליטה בעולמו, ולא להיות מוכוון רק על-ידי המבוגרים. הורים רבים מופתעים מההיפוך בילד שהיה נוח ו"זורם", ופתאום מתנגד וכועס. זהו חלק טבעי מההתפתחות והגדילה - אי שיתוף פעולה עם החלפת החיתול, התנגדות להתלבש, חוסר רצון לצאת מהאמבטיה וכדומה. תוכלו להסתכל בשאלות קודמות בפורום בנושא זה, על מנת להתרשם מכך שמה שאתם עוברים עם בנכם הוא מנת חלקם של הורים רבים מאוד.
אולם יחד עם זאת, אין ספק כי ההפצצות ושינוי מקום המגורים באופן זמני השפיעו הן על הילד והן עליכם. אך אין סיבה שמה שאירע יישאר חרוט אצל הילד וישפיע על התנהגותו לאורך זמן.
עם שני התהליכים שתיארתי רצוי להתמודד באותה הדרך: לשדר לילד שאתם בטוחים במעשיכם ובבחירותיכם עבורו (למשל, אם צריך להחליף חיתול - אז אין ברירה), ולאפשר לו יכולת השפעה ובחירה הולכת וגדלה. כשהילד בהתקף זעם, חשוב מאוד להגיב אליו עניינית, אפשר לשלוח אותו לחדר ל"פסק זמן" להירגע לשתי דקות, ולהחזיר אותו לפעילות רגילה אחכ. שיתוף הפעולה בין שניכם והתיאום ההורי הם משמעותיים מאוד, ומשדרים לילד שיש הורים ששומרים עליו. במרד יש תקופת שיא שלאחריה יש רגיעה יחסית, ולכן חשוב שתהיו סבלניים ועניניים.
בהצלחה, וחזרה מהירה לשגרה עבורכם,
שירי

אכן אירוע לא נעים. במידה ומדובר במקרה חד-פעמי, אזי אין סיבה שבתך תהיה מוטרדת יתר על המידה מהאירוע ושהוא ישפיע עליה במידה ניכרת. ילדים בגיל של בתך חשים מבוכה ואי נוחות בתגובה למחוות אינטימיות (כמו נשיקה בין גבר לאישה בטלוויזיה), לא כל שכן חשיפה למין. לפיכך סביר להניח שבתך לא תמשיך לעסוק בנושא, ואולי רק תשאל בפעמים הקרובות לגבי הסרט, לפני שהיא מתחילה לצפות בו, כדי לוודא שזהו הסרט המתאים.
במידה ובתך אינה מעלה מיוזמתה את האירוע, מומלץ להימנע מלשוחח עליו. במידה והיא מזכירה את המקרה, תוכלי לומר לה שהיה שם בטעות סרט שאינו לילדים, ושהוא הגיע למחשב בטעות ואינו שייך לכם.
חשוב מאוד לוודא שילדים לא נחשפים לתכנים מיניים, וזוהי אחריות ההורים לעשות זאת. כדאי לבדוק ליתר ביטחון את הסרטים שלה, לפני שהיא צופה בהם, וכן לחשוב באיזו מידה ניתן להגביל את נגישותה למחשב, כשאינכם באיזור.
בהצלחה,
שירי

זהו פחד שאינו אופייני לגיל זה בטח אם לא היה קודם לכן. האם ארע משהו בחייה איזשהו שינוי (נישואים שלך או של האב, כניסה של מישהו חדש לחיי המשפחה, אובדן של מישהו קרוב או בע"ח, מחלה, ) לעיתים הפחד הוא דרך לבטא רגשות לגבי ארועים אחרים שהילד בד"כ מתבייש לבטא במילים מול ההורה, ואז הרגש נשאר בתוכו והוא מתעצם.
נסי לחשוב על שינויים שחוותה סמוך להתעוררות החרדות הללו

היי,ותודה שהשבת לני ,את כל כך צודקת אביה של הילדה התחתן לפני 4 חודשים ומצפה לתינוקת בקרוב הילדה מודעת לכך ואפילו בכמה הזדמנויות דיברה נורא בקושי על כך שלא רצתה שיתחתן ושהיא שונאת אותו ואת אישתו ,לא קישרתי בין שני הדברים...איך בכל זאת אפשר לעזור לילדה עם פחדיה זה מצב לא בריא לה ומקשה עליה בתיפקוד היומיומי?אודה אם תשיבי לי...