פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בני בן השנתיים נמצא במשפחתון כחצי שנה, במשפחתון 6 ילדים, לפני כשלושה חודשים נראה כי הולך לגן בחוסר שקט. הגננת מספרת על מקרים רבים מאוד, ואפילו ימים שלמים בהם דוחף וחוטף לילדים אחרים משחקים. דוגמאות: כל הילדים יכולים לשבת ביחד ולצייר והוא יזרוק לכולם את הדפים, ילד יכול לשחק בעגלה והוא ידחוף ויפיל אותו לרצפה למרות שלא היתה קודם לכן אינטראקציה ביניהם. במקרים אלו היא אומרת לו שאסור להרביץ/ לדחוף ולעיתים מושיבה אותו בצד לזמן קצר. בבית גם לעיתים בודק גבולות יכול לזרוק חפצים, להכות אך לא לעיתים תכופות כ"כ כמו בגן. במקרים אלו אני מגיבה ואומרת לו שאסור להכות/לדחוף כי זה כואב...ולעיתים קרובות מרחיקה אותו מהמקום. למרות שגיל שנתיים הוא מעיין "גיל התבגרות" אני מודאגת מהעוצמה ומהתדירות של התנהגותו. בנוסף, אני מרגישה כי כעת חווה חויות שליליות במשפחתון וכי כל הזמן כועסים עליו. יש פרט נוסף, איני יודעת אם הוא רלוונטי, לבני עדיין צומחות שיניים, האם יש לכך השפעה? אנא עזרו לי, מה ניתן לעשות?

שלום. בתי בת 13.5. מהשנה שעברה החלה לחזור מאד מאוחר ולהסתובב בחברה מאד בעייתית. כשנעלתי דלת איימה לקפוץ מהחלון. חוזרת בשתיים, בארבע לפנות בוקר. לאחרונה דורשת כסף בצורה תוקפנית. מצד אחד דורשת שנעבור לעיר אחרת כי היא רוצה התחלה חדשה וחייבת להתרחק ממה שיצרה לעצמה כאן (לא משתפת בפרטים. אין לי מושג, רק ניחושים). מצד שני לא מגלה שום מאמץ להשתנות ולשנות. והחשש הוא שגם בעיר אחרת הכל יחזור. מאד הייתי רוצה להחזיר את הגלגל לאחור ולקבל את בתי בחזרה. כרגע זה נראה בלתי אפשרי. אני שוקלת העברתה לפנימייה. אולי שם תקבל גבולות ומסגרת. כמו כל אם, אני מעדיפה שתשאר בבית ועצם המחשבה על שליחתה לפנימייה קשה לי. אבל אולי זה לטובתה. אודה לך אם תוכלי לכוון אותי ולו במעט.

שלום רב, אני אמא צעירה לילדה בת 40 יום, בהתחלה היתה נרדמת תוך כדי הנקה והייתי שמה אותה במיטה והיתה ישנה. מאז שעברנו לבקבוק הילדה לא נרדמת עם האוכל ולא במיטה, בסופו של עניין היא מאוד עייפה, עצבנית ולא מצליחה להירדם, גם כשנרדמת על הידיים בסופו של דבר כאשר מניחים אותה במיטתה היא מתעוררת מייד או אחרי מעט מאוד זמן במשך היום ובלילה מתעוררת כל כ 3 שעות. אני מרגישה שהיא לא ישנה מספיק ושקשה לה מאוד להירדם. אודה על עצות כיצד לגרום להירדם ולישון במיטה באופן מסודר.

הלל בת 3 וחצי והולכת לגן עירייה, היא השתלבה בגן מאוד יפה כבר מהיום הראשון, היא בוגרת , פעילה ומפותחת לגילה (כך טוענת גם הגננת). בזמן האחרון מציינת הגננת שהלל במשך היום בגן עייפה ורוצה לנוח מספר פעמים וחשוב לציין שהלל הולכת לישון ב-7 וקמה ב-7 כל יום. בנוסף היא גם בוכה ישר מכל דבר וכבר אנו לא מזהים אם זה פינוק או היעלבות או משהו מסוג זה וגם נתקעות לה קצת המילים כמו גמגום מה שקרה לה בעבר והרופא אמר שאם היא שרה ברצף או מדקלמת ברצף אז אין מה לדאוג ושזה יחלוף וזה באמת חלף אך שוב חזר וגם עכשיו היא שרה ומדקלמת וסופרת ברצף בלי שום בעיה. האם יש קשר בין הדברים ומה עלי לעשות בנוגע לכל אחד בנפרד?

אנו הורים לילד בן 5 וילדה בת שנתיים. שאלה 1: כל פעם שבני נשאל את מי הוא אוהב יותר סבתא מצד אחד או מצד שני הוא עונה מיידית "את שתיהן" כי כנראה לא רוצה לפגוע באף צד וזה נורמלי לדעתי. אך האם זה נורמלי כשתשובתו זהה גם כששואלים אותו את אמא או את הבייביסיטר, והוא עונה שאת שתיהן אוהב אותו דבר? אני אמו הסברתי לו שאת אמא ואבא אוהבים הכי מכולם כי הם הכי קרובים וחשובים, זה נכון לעשות? שאלה 2: אתמול ביקשתי ממנו לעשות משהו והוא לא הסכים ומאוד התנגד למרות שבקשתי שוב ושוב, לכן שלחתי אותו לחדר להיות לבדו בתור עונש. וכשבעלי חזר וביקש ממנו הוא הקשיב לו. אניח בתגובה כעסתי ואמרתי לבני שזה לא בסדר להקשיב לאבא ולי לא. בעלי חולק עליי ואומר שאסור לי להגיד לו דבר כזה. מה דעתכם האם נהגתי נכון?

בהמשך להודעה מיום 10.02.09 אשמח לתגובה.

שלום רב!! בני בכיתה ב ילד מקסים חיובי חייכן תלמיד מצטיין בן 7 וקצת ביקר אצל בני דודים בחופשה ושם ע"פ מה שהבנתי ממנו הראו לו במחשב סרט או תמונות על רוחות רפאים מאותו לילה בני מפחד מאוד בעיקר בלילה ,כמו כן לא עולה לקומה השניה ללא ליווי בתחילה המצב היה גרוע יותר אולי עכשיו כעבור חודשיים יותר טוב אבל בהחלט זה לא המצב שהיה לפני שראה סרט זה. יש לציין שהוא אמר לנו שהדוד אמר שיש אנשים שמתים וחוזרים כרוח והם ממש בצורה שמתו הדוד בסה"כ בן 13 . יש לציין שאצלינו בביית מאוד מקפידים שהילדים לא יראו מה שלא צריך כגון חדשות סרטי אימה לרגע לא חשבנו שהאחיין יראה לו וייתן הסברים מעין אלו. יחד עם זאת זה יכול לקרות . האם מצריך עזרה תשובתך המהירה תעזור . תודה

ילדי בן 4 ו3 חד' לפני כשבוע ימים החל לפחד ממפלצות,הוא התעורר באמצע הלילה וטען כי הן באות מעל הארון,מהצלליות במנורת לילה שבחדרו וכד'. לא זילזלתי בתחושותיו והבעתי אמפטיה כלפיו (כנ"ל גם בעלי).אנו אומרים לו ומראים לו כי אין בחדרו דבר ונשארים איתו כל הזמן עד שנרדם. ביומיים האחרונים הוא מתעורר ב3-4 לפנות בוקר ואינו חוזר לישון,בלית ברירה נשכבנו לישון לידו. אני יודעת שזה לא הדבר הנכון לעשות... האם יש לך דרכים כלשהן או הצעות מה לעשות על מנת שאוכל 'לקבל ' את ילדי המתוק והמקסים בחזרה?

שלום, שמי חגית אני בת 31, בעלי בן 33 ויש לנו בן שמו פלג והוא כמעט בן שנתיים (במרץ), בתקופה האחרונה (מס' חודשים) בכל פעם שיוצאים מהבית לטייל הוא לא רוצה לשבת בעגלה - ברור לי לגמרי ומקובל עלי, אך הוא גם לא רוצה ללכת... הוא הולך מספר דקות ואז מגיש את ידיו ומבקש להרים אותו... הדבר חוזר על עצמו בכל יציאה מהבית ובכל מצב... נושא זה מקשה עלי מאוד מאחר ובכל פעם שאני רוצה לצאת לטייל איתו אני חושבת פעמיים מאחר והנושא הנ"ל מתיש ומעייף... הוא כבר כבד... מאחר ובתקופה האחרונ ה בעלי ואני מתכננים הריון מס' 2 אני רוצה לבקש המלצתכם אך להפסיק להרים אותו בכל יציאה מהבית, חשוב להבין שאני מנסה בכל דרך להסב את תשומת ליבו למשהו אחר, זה מחזיק מעמד למספר דקות ושוב חוזר ללהרים אותו... ואם לא מרימים אותו הוא בוכה ונשכב על הרצפה... אני שונאת את הסצינות האלה ותמיד אמרתי שהילד שלי לא יעשה לי סצינות כאלה.... מה כדאי לעשות? והאם זה יעבור לו??? תודה רבה.

שלום יש לי ילד בן 6 וחצי שאובחן בגיל צעיר כ"על סף תסמונת אספרגר". המצב מאוד השתפר ופרט לקושי בלימודים בבית הספר כמעט אין הבדל בינו לבין חבריו לכיתה. מכיוון שהוא עדיין מתקשה להיתרכז בבית הספר ולרכוש חברים, הומלץ לנו לשלוח אותו לפסיכולוגית לילדים. הפסיכולוגית סיפרה לנו כי הוא מספר לה על פחדים שלו וסודות שלו, ואכן כאשר שואלים אותו מה הוא עושה אצלה הוא אומר שהם מציירים ויוצרים וגם מדברים. הבעיה היא, שלפי האבחנה שלה הוא לא צריך בכלל ללכת לבית ספר רגיל. היא רוצה להיפגש איתו עוד פעמים בשבוע, ומגיעה לכל ישיבה של היועצים בבית הספר. אנו מאוד מעריכים את המסירות שלה, אבל אנו חוששים שהיא מאוד מגזימה באבחנה שלה. בתור אדם שחי איתו יום יום בבית אין לי ספק שהוא לא צריך ללכת לבית ספר מיוחד. כל אדם שהיה פוגש אותו לא היה מעלה על דעתו שהוא צריך ללכת לבית ספר כזה (והלכנו לבית ספר אשר עליו היא מדברת ואין ספק שהוא לא מתאים). הוא מקבל שיעורי עזר בבית ונפגש עם בחורה שעוזרת לו ללמוד כישורים חברתיים. אני לא חושב שיש צורך בלעמיס עליו עוד מפגשים עם הפסיכולוגית, במיוחד מכיוון שהאבחנה שלה נראית קיצונית לגמרי, ומצד שני לקחת אותו לאבחנה אצל פסיכולוג אחר נראית לי כטרטור של הילד. יש לציין, כי כאשר שואלים אותו מה הוא מספר לה הוא נחרד ואומר שהוא לא יכול לספר, או לא חייב לספר. אנחנו חושבים שהיא חוזרת ואומרת לו בפגישה שהוא לא צריך לספר להורים כלום, ובסופו של דבר יכול להיות שהוא רואה את זה כחוק "לא מספרים מה שקרה בפגישה להורים". אנו חוששים שהפגישות התכופות עם הפסיכולוגית תהפוך אותו לתלוי בה, ובמקום לספר לנו מה קשה לו כדי שנוכל לפתור את זה יחד ביום יום. בנוסף, היא לא מוכנה לספר לנו מה הוא אומר לה, או אפילו לתת לנו הכוונה כיצד יש להתנהג בבית. אנחנו נשמח לחוות דעתך, איננו יודעים מה לעשות. תודה אמיר.

ביתי השניה בת שנה וחצי, עד לפני שבועיים וחצי הייתה ילדה מתוקה ונוחה יחסית (ביחס לאחותה בת ה- 4.5), ואז, חלתה, במשך שבוע סבלה מאוד, הבריאה למס ימים וחלתה שוב. כעת, ב3 ימים האחרונים הילדה מסרבת לרדת לנו מהידיים, בוכה בהיסטריה על כל דבר שלא מתבצע כרצונה ויכולה להמשיך כך זמן רב מאוד (אני נשברת אחרי 20 דק' של בכי). אנחנו מותשים ועברו רק 3 ימים- איך אפשר לשנות את המצב? בעלי טוען שזה פינוק ושצריך לבצע סדרת חינוך, אני חושבת שיש משהו בדבריו אולם עדיין מדובר בתינוקת עם יכולת הבנה מוגבלת שעדיין לא מדברת. מה עושים? איך מחנכים אותה בלי לתת לה לבכות שעות? היא כבר שוב בריאה כמובן... תודה רבה

שלום ותודה רבה מראש על העזרה, אתחיל במס' עובדות: לגרוש שלי 2 בנים מנישואיו הראשונים 9 ו15. מאז היותה של בתי היחידה מנישואים ראשונים אלה כבת 3 חודשים אני ואביה החלנו בגירושין ביזמתי. בתחילה הוא הפך נקמני ומנוכר ולא ראה אותה עד היותה כבת 8-10 חודשים. הוא ראה אותנו לפרקים-בכל תקופה באינטסיביות רבה-הכל מיוזמתו-כולל הניתוקים. מאז היותה כבת שנה ושבעה חודשים עד שנתיים ימים הוא לא פגש אותנו כלל!!! בין שנה ושבעה חודשים לשנה ועשרה חודשים הוא שוחח עימה מס' פעמים,באיזשהו שלב ניתק כששמע את קולה אומר לו: אבא וכו'... הילדה ינקה עד גיל שנה וחצי, אמרה מאמא בגיל 5 חודשים, הלכה בביטחון רב בעשרה חודשים וכו'... לפניי שבועיים כאמור הוא פגש בנו לראשונה לאחר 5 חודשים-התנהג למופת במשחקייה-כתמיד אוירה לבבית מצידי וכו'. לאחר מס' פעמים שביקשתי באמצעות מסרון בפלא שייתקשר אלינו לבקשתה-הוא לא התקשר. בשבוע שעבר היא חלתה מאוד כך שביטלתי את המפגש. שאלתי היא: האם להמשיך להפגש איתו, על אף שלאחר מכן הוא נוהג כלפיה באלימות רגשית בהתעלמות מקיומה או להמשיך בלית ברירה-תוך ריכוז "מנת אבא" במפגש שבועי אחד-שזה מה שהוא "מתקצב לנו"? ייאמר שהיא מאוד רוצה בקרבתו-לא שוכחת את שמו!וקוראת לבובת הרופא שלה בשמו ואבא.? תודה,תודה מראש על העזרה,שלי.

שלום בני בן שנתיים ושלושה חודשים הוא ילד חכם ושובב. לאחרונה יש לו תופעה של דריכה בכוונה על אוכל של אנשים לדוגמא היינו בארוע שהילדים האחרים ישבו על הריצפה חילקו שם עוגות וילד אחד הניח את העוגה על הריצפה ובני בלי בושה ראה את העוגה ופשוט דרך באכזריות על העוגה זה כבר קרה במקום אחר עם פיצה התנצלתי מיד והלכתי לקנות פיצה אחרת ועליו מאוד כעסתי והרחקתי אותו הסברתי לו שלא מתנהגים כך יותר מאוחר בערב שאלתי אותו אם הוא התנהג יפה והוא מצידו טען שכן אז הזכרתי לו שלא דורכים על אוכל של אחרים והוא תיקן אותי ואמר לי שהוא דרך על עוגה, כלומר הוא ידע מה הוא עושה. בכלל הוא שובב ועושה הרבה דברים בכוונה כמו להכניס בכוונה דברים קטנים לפה ולחכות לתגובה עם חיוך על הפנים או כאשר אנחנו מגיעים לגן לאיזה שהיא פעילות עם ההורים הוא מתחיל לעשות דווקא ולהתנהג לא יפה הגננת טוענת שהוא נהפך להיות ילד שונה לחלוטין מרגע שאנחנו מופיעים מה עושים ????????? יש לציין שהוא עדיין ילד יחיד אני זקוקה לעצה דחופה איך אנחנו אמורים לנהוג????????????? תודה מראש הילי

בהיותו בן חצי שנה סבל בני מיציאות קשות שנלוו בבכי בצרחות ואף בדימום קל. לאחר ביקור אצל גסטרו ילדים ששלל הירשפרונג ניתן לו טיפול של שמן פראפין ובמצב של חוסר יציאה ממושך אף בחוקנים מסוג מיקרולט. לאחר סיום הטיפול בשמן חזר המצב לקדמותו שלפעמים יש יציאות קשות והילד התחיל לפתח התאפקויות, הילד היה עוצר את עצמו מלעשות אפילו שהקיבה היתה רכה ( מפחד שיכאב לו) ולאחר כמה ימי התאפקויות שכבר לא היתה ברירה היה לוחץ מאוד והיה מוציא קיבה גלילית וקשה. לפני כשנה הסתדר המצב אך לאחר כמה חודשים חזרו ההתאפקויות בחזרה. לאחרונה אף היינו במוקד לילה לאחר שהילד לא עשה קקי מעל לשבוע. לפני כחודש היינו אצל פסיכוטרפית שהמליצה על גמילה, הילד נגמל מפפי יפה מאוד אך הקקי נשאר באותו מצב- התאפקויות ללא יציאה, אל אף שמקבל כבר חודש כל יום בן 10 ל20 סיסי של שמן פראפין. הפעם האחרונה שעשה היה לפני כשבוע עם חוקן. מיותר לציין שניסינו גם פגלקס גלצרין ואפילו שיכנועים ע"י מתנות וממתקים. לאחר כמה ביקורים אצל גסטרו הבנו שהבעיה אינה בריאותית פיזית אלא כנראה התנהגותית- פחד של הילד מלעשות. ניסינו הכל אך לא מצאנו מישהו שמטפל ספציפית בבעיה זו.. אנא עיזרו לנו, נואשנו.. תודה מראש..