פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, שמי חגית אני בת 31, בעלי בן 33 ויש לנו בן שמו פלג והוא כמעט בן שנתיים (במרץ), בתקופה האחרונה (מס' חודשים) בכל פעם שיוצאים מהבית לטייל הוא לא רוצה לשבת בעגלה - ברור לי לגמרי ומקובל עלי, אך הוא גם לא רוצה ללכת... הוא הולך מספר דקות ואז מגיש את ידיו ומבקש להרים אותו... הדבר חוזר על עצמו בכל יציאה מהבית ובכל מצב... נושא זה מקשה עלי מאוד מאחר ובכל פעם שאני רוצה לצאת לטייל איתו אני חושבת פעמיים מאחר והנושא הנ"ל מתיש ומעייף... הוא כבר כבד... מאחר ובתקופה האחרונ ה בעלי ואני מתכננים הריון מס' 2 אני רוצה לבקש המלצתכם אך להפסיק להרים אותו בכל יציאה מהבית, חשוב להבין שאני מנסה בכל דרך להסב את תשומת ליבו למשהו אחר, זה מחזיק מעמד למספר דקות ושוב חוזר ללהרים אותו... ואם לא מרימים אותו הוא בוכה ונשכב על הרצפה... אני שונאת את הסצינות האלה ותמיד אמרתי שהילד שלי לא יעשה לי סצינות כאלה.... מה כדאי לעשות? והאם זה יעבור לו??? תודה רבה.

שלום, יש לי 2 בנים: הבכור בן שנתיים וארבעה חודשים והקטן תינוק בן 3 חודשים וחצי. אציין כי לא נעשתה הכנה של הבכור לקראת בוא התינוק. הוא מאוד מקנא אם-כי ישנם רגעים פה ושם בהם מסייע לי בטיפול או ניגש ונוגע בתינוק ומחייך. השאלה קשורה להתנהגות בני הבכור, לכאורה בלא קשר לאח שנולד (אולי יש קשר??) - בני מאוד דעתן מאז היה צעיר יותר. הוא מוחצן ומביע רגשותיו לחיוב ולשלילה. קולני כשכועס, ממש צועק ועומד על כך שיקבל מה שרוצה. הוא בגן חדש מספטמבר האחרון (לאחר שהיה בגן אחר מגיל 5 חודשים). שמתי לב, כי כשבאים אלינו אורחים שלא באים לעיתים מזומנות כמו כן - כשהיינו במסיבת יום הולדת של אחד הילדים מהגן, שהיה בחדר בגימבורי וכן כשהייתי עימו בגן לפעילות משותפת של הורים וילדים - שמתי לב שהוא מחבק אותי או את אביו חזק (או אוחז ברגלינו ומסתתר ביניהן או מאחוריהן למשך זמן ארוך (יכול להיות למשל חצי שעה ראשונה של הפעילות) ורק בחלוף הזמן הוא מציף מבעד אלינו וכך בהדרגה עד ש"נפתח" ומשתתף בפעילות באופן רגיל ותקין. האם זו ביישנות? האם זה חלילה חשש מאנשים? ממה התנהגות זו עשויה לנבוע? האם משהו לא תקיםן בדרך שאנו מתייחסים אליו הוא שגרם להתנהגות המתוארת?

סיגל ילדה חיננית, פקחית וחכמה בת שנה וחצי. יש לה שפה מפותחת לגיל. בשלושת החודשים האחרונים נוהגת לדפוק את הראש כל פעם שהיא כועסת, עייפה או לא באה על סיפוקה. מתעוררת בלילות ואם לא ניגשים אליה דופקת את הראש בשלבי המיטה. היועצת היציעה להורים להתעלם מהתגובה, אך זו הולכת ומחמירה. האם התופעה מוכרת? מהי הדרך הנכונה להגיב להתנהגות זו?

שלום רב, ביתנו בת שנתיים וחצי, ומאז שנולדה היו קשיים סביב הרדמות. בחודשים הראשונים ישנה איתנו, ובהמשך נרדמה רק איתנו והיינו מעבירה אל מיטת התינוק.לילות שלמים עברו בצווחות, היינו נשברים לרוב, לא הצלחנו להחליט על שיטה כזו או אחרת, הורים טריים. אולם החלטנו בגיל שנה וחצי לבנות עבורה מיטת מעבר ששימחה את ליבה, המיטה היתה בתהליך בנייה בבית כשבועיים ומשסימנו אותה , היא עברה למיטה בשמחה, ואכן ידענו כמה חודשים של לילות טובים, כמובן עם מעברים למיטה שלנו בשלב כלשהו. עבר זמן, לפני כחדשיים, ראינו כי שעת המעבר למיטתנו הולכת ונעשית מוקדמת יותר...עד מצב שהיא היתה רוב הלילה במיטתנו וזה הפריע לנו מאד. החלטנו שאנחנו מרשיןם לה לעבור למיטתו רק עם אור יום,ואנחנו אובדי עיצה כיצד הכי טוב ליישם זאת. היא מתעוררת וצורחת ונרגעת רק כשאני מגיעה אל החדר, ויושבת לצידה במיטה, היא נרדמת לפרקי זמן חטופים, שומרת עליי, וכשאני רק מתכוונת לזוז היא פותחת בסדרת צרחות נוספת. ניסינו שבעלי יישב לידה , חשבנו שיהיה קל יותר וזה לא עבד. היא מתעוררת מוטשת בבוקר, ויום המחרת נראה עבור כלונו הרבה פחות טוב. ובתחושה שלנו כבר שנתיים וחצי לא ישנו... וברור לנו שהיא סובלת מההשלכות של זה, היא עצבנית ולא מרוצה בימים שהלילה היה קשה אשמח לכל עצה, בברכה, תמרה

שלום אני אמא לבן בן-5, שמנשק אותי ללא הפסקה. לעומת זאת בני בן ה-8 לא מעוניין לנשק אותי בכלל. אני פגועה ועצובה. עלי לציין שתקופה זאת נ משכת תקופה לא קצרה. אציין שאני נעמיה מריחה טוב תודה

שלום ותודה רבה מראש על העזרה, אתחיל במס' עובדות: לגרוש שלי 2 בנים מנישואיו הראשונים 9 ו15. מאז היותה של בתי היחידה מנישואים ראשונים אלה כבת 3 חודשים אני ואביה החלנו בגירושין ביזמתי. בתחילה הוא הפך נקמני ומנוכר ולא ראה אותה עד היותה כבת 8-10 חודשים. הוא ראה אותנו לפרקים-בכל תקופה באינטסיביות רבה-הכל מיוזמתו-כולל הניתוקים. מאז היותה כבת שנה ושבעה חודשים עד שנתיים ימים הוא לא פגש אותנו כלל!!! בין שנה ושבעה חודשים לשנה ועשרה חודשים הוא שוחח עימה מס' פעמים,באיזשהו שלב ניתק כששמע את קולה אומר לו: אבא וכו'... הילדה ינקה עד גיל שנה וחצי, אמרה מאמא בגיל 5 חודשים, הלכה בביטחון רב בעשרה חודשים וכו'... לפניי שבועיים כאמור הוא פגש בנו לראשונה לאחר 5 חודשים-התנהג למופת במשחקייה-כתמיד אוירה לבבית מצידי וכו'. לאחר מס' פעמים שביקשתי באמצעות מסרון בפלא שייתקשר אלינו לבקשתה-הוא לא התקשר. בשבוע שעבר היא חלתה מאוד כך שביטלתי את המפגש. שאלתי היא: האם להמשיך להפגש איתו, על אף שלאחר מכן הוא נוהג כלפיה באלימות רגשית בהתעלמות מקיומה או להמשיך בלית ברירה-תוך ריכוז "מנת אבא" במפגש שבועי אחד-שזה מה שהוא "מתקצב לנו"? ייאמר שהיא מאוד רוצה בקרבתו-לא שוכחת את שמו!וקוראת לבובת הרופא שלה בשמו ואבא.? תודה,תודה מראש על העזרה,שלי.

שלום, אנחנו הורים גרושים לילד בן 3.5 שנים, הקשר בנינו טוב מאוד, הגרוש שלי נכנס אלינו הביתה כאשר הוא מחזיר את הילד ונשאר לאכול איתנו ארוחת ערב, עוזר לנו בתיקוני הבית ועוד...אנו רוצים לדעת האם נעשה נזק אם נצא לטיול לפעמים עם הילד בסופי שבוע? אנחנו רוצים להיות איתו ביחד שירגיש טוב אבל מפחדים מאוד מהנזק שעלול להיגרם. נא תשובתך.... תודה מראש דניאלה

שלום, ביתי בת 5.5 עד גיל 5 היתה בגן פרטי, והשנה עברנו לגן חובה. לילדה יש אחות בת שנתיים. חשוב לציין שמדובר שילדה שתמיד מלאה ביטחון, מפותחת מאוד מבחינה וורבלית, מאוד חברתית ותמיד היתה המובילה בקבוצת הגיל שלה. מעולם לא הרימה את קולה / ידה / מעולם לא התחצפה. המעבר לגן החובה היה חלק, בגן יש ילדה שנשארה שנה נוספת בשל גילה - גם היא מלאת ביטחון, וחברים. בהתחלה ביתי התחברה אליה מאוד, אך אני חוששת שעשיתי טעות וביקשתי מביתי להתרחק ממנה היות והרגשתי שהיא "השפעה רעה" (התחילו בגן חבורות וסוג של "חרם" על ילדים) אך היא לא רצתה להתרחק ודווקא היה חברה טובה שלה ואני הפסקתי לדבר על כך. בחג חנוכה האחרון, ביתי היתה בגן במסגרת הצהרון ןמשהו השתבש. כשחזרו בגן למתכונת רגילה, הילדה החלה להפריע בריכוז, להתחצף לגננות וגם אלינו ההורים, היא התרחקה מחברותיה והיות מעדיפה לשחק לבד, והחלה להשתמש גם בשקרים. כששואלים את הילדה מה קרה, היא אומרת שכלום ושסתם "לא בא לה" לשחק. הגננת הציעה להתייעץ עם פסיכולוג ילדים כי היא השתנתה מאוד. לעצתכם אודה,

הי, בני בן שנתיים+4 חודשים, הוא ילד נבון, חייכן וחברותי. הגננת ציינה (ואני רואה זאת גם בבית) אינו אוהב לשחק בפאזלים ובמשחקי קופסא (להתאים לדוגמא מספר לתמונה וכד'), היא ציינה שזה בעייתי...שהוא מאוד אוהב לגו ובניית מגדלים וכמובן להשתובב בחצר...אני לא מבינה מדוע זה בעייתי? הילד מאוד נבון ומעדיף משחקים אחרים. אני באופן אישי בבית מגוונת לו את כל המשחקים אך בגיל הזה לדעתי אינני יכולה להכריח אותו לעשות פאזל אם מעדיף לבנות מגדל מלגו? הייתי שמחה לשמוע דעה ועד כמה זה קריטי.

שלום רב. יש לי 3 ילדים, בת 9 בת 6 ובן שנתיים וחצי, הבעיה שלי היא עם הגדולה, היא מקללת המון, או משתמשת בביטויים שלא נעימים, אלימות מילולית (בנוסף לאלימות פיסית) זה כבר לא נשלט אצלה נראה לי זה פשוט יוצא החוצה אוטומטי ללא חשיבה לפני, אתמול דיברתי איתה (כמו הרבה שיחות לפני) אבל לדעתי אני צריכה לעשות משהו דרסטי יותר מאשר שיחות ועוד שיחות, מה עושים כדי לעקור את זה מהשורש? זה מופנה כלפי כולם, אנחנו כהורים, אחותה, חברים, לפעמים זה גם תוך כדי משחק עם חברים היא אפילו לא שמה לב, אני גם לא חושבת שהיא מודעת למילה שיוצאת לה מהפה תוך כדי משחק עם חברים. אבל זה עדיין אלימות מילולית שלא מקובלת עלינו. מה עושים?

אני יודע שאני חוטא (בגלל סיבות אישיות) אך נראה לי שכדאי לענות לפונים לפי תאריך הפניות ולא לענות לפניות של אותו יום. יש פניות ישנות מלפני שבוע. אני מקווה לחזור לפעילות בעוד שבוע. דוד

בני, בן 3 ו-10 חודשים נגמל מטיטולים לפני כשנה. הגמילה היתה די מהירה וחלקה. ב-4 חודשים האחרונים היא לא הולך לעשות פיפי כשהוא צריך, אלא מתאפק, כשאני רואה שהתחתון שלו טיפה רטוב אני שולחת אותו לשרותים, לעיתים היא אומר שאין לו פיפי, ורק כשאני מתעקשת הוא הולך לעשות פיפי. גם כאשר הוא רטוב מעט, הוא לא אומר ולא מבקש שאחליף לו. חשוב לציין כי הוא לא עושה את כל הפיפי בתחתונים. ב-4 ימים האחרונים הוא התחיל לעשות קקי בתחתונים, ואפילו לא מודיעה שעשה. חושב לי לציין כי הגמילה הקקי היתה חלקה אצלו. קשה לי להאמין כי הוא סובל מחוסר תשומת לב, לא בבית ולא בגן. הוא ילד מאוד חברותי, חכם ואהוב. תודה

בתי בת השנתיים הינה ילדה מאוד אנרגטית, מלאת בטחון עצמי ואסרטיבית. היא חזקה, בעלת דעה, וחווה את הכל בצורה מאוד עוצמתית. מזה מספר חודשים היא חווה חלומות בהם היא חווה את מה שקרה במהלך היום ופעמים רבות היא מתעוררת בבכי (בקריאה לי או לגננת) - אך אינני חושבת שמדובר בחוויות לא טובות, אלא חוויות רגילות של הגן - כגון חלומות על זה שילד לוקח לה משהו שהיה שלה... בימים האחרונים חלה הרעה במצב החלומות - כאשר לילה אחד היא התעוררה בבכי כי יש משהו מתחת לשמיכה שלה - היא טענה כי זה עכבר וביקשה לראות שהוא ישן. מיד אח"כ היא סירבה להכנס למיטה שלה וגם לא שלנו (ההורים) - וכל זה מלווה בבכי הסטרי. היא פחדה מהשמיכות ורצתה רק להיות בסלון - על הספה, איתי (גם שם היא פחדה לישון ולבסוף פשוט "התעלפה" מעייפות). הדבר חזר בגרסה זו או אחרת מספר פעמים (היו ימים שהיא דילגה) - גם בצהריים (כשישנה בבית - למשל היתה מתעוררת מהשינה בבכי שיש משהו מתחת לשמיכה - הפעם, נמלה). ביררנו בגן - ושום דבר חריג לא קורה שם - גם לא מבחינת התנהגותה בגן. לפעמים לוקח הרבה מאוד זמן לשכנע אותה שאין שום דבר במיטה והיא יכולה ללכת לישון. היא מסרבת להתכסות ונראית מפחדת מאוד. עלי לציין כי כל שאר ההתנהגות, הבטחון והאהבה ללכת לגן - הכל לא השתנה. הילדה שמחה ומאושרת, מלאת אנרגיה, ולא מדברת כלל על הנושא הזה בשום שעה אחרת ביום. האם תופעה כזו מוכרת אצל ילדים? אם כן - האם יש בעיה כלשהי שעלי להיות מודעת לה? והאם יש משהו שאני יכולה לעשות מלבד לעודד אותה שאני איתה ותמיד אגן עליה? בתודה, אמא מודאגת

לבת שלי בבית הספר הראו סרט על "איך תינוקות באים לעולם". היא חזרה מבית הספר וסיפרה לנו על כל התהליך בפרטי פרטים. הסבירו להם שזה תהליך שהוא "נעים". אבל מאותו יום היא כל הזמן חוזרת על השאלות ואומרת שהיא לא רוצה "שיכניסו לה בולבול לפות","לא רוצה לעשות תינוקות","האם אין דרך אחרת לעשות תינוקות". יחד עם זה היא אומרת לאח שלה, שזה לא מגעיל, אמרו להם שזה "נעים". מה אני יכולה להסביר לה? האם זה בסדר שבכיתה ב' מראים להם את הדברים האלו? איך להגיב?

מה אומרים לילדה בת שלוש כשאבא לא ישן בבית בגלל משבר בין ההורים? הילדה שואלת- "למה אתה לא אוכל איתנו וישן איתנו?" או "למה אתה לא מוריד נעליים?" ו"אתה הולך?" וכד'...