פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

חגית שלום,
לצערי איני מכירה מסגרות קבוצתיות להורים באיזור נתניה.
באם לא תמצאי, תוכלי לפנות גם לפסיכולוג המתמחה בילדים לשם הדרכת הורים.
בהצלחה,

טובה שלום,
בתך נמצאת כעת במתח רב, עקב שינויים רבים המתרחשים בעת ובעונה אחת: לידה צפויה של אחיה וגן חדש.
נראה כי ההקאה היא תגובה לחרדה של הילדה מפני פרידה מכם. היא חוששת שהתינוק עלול לפגוע בקשר ביניכם ושתיעלמו לה, לא תהיו רגישים מספיק לצרכים שלה ולעובדה שגם היא עדיין ילדה וכדומה.
חשוב ששניכם תקדישו לה כמה שיותר תשומת לב בלעדית בזמן הקרוב. היעזרו גם בקרובי משפחה או מבוגרים אחרים אהובים שיכולים להיות איתה ולהרגיע אותה ככל שניתן. מומלץ לקרוא לילדה גם ספרים בנושא אחים חדשים.
לרוב ההסתגלות להולדת האח אורכת מספר חודשים לאחר הלידה. היו סבלניים.
בהצלחה ולידה קלה,

אני אכן קוראת לה ספרים ומשתפים אותה בכל. האם אני צריכה לפנות עם הילדה לטיפול או שפשוט הדברים יעלמו עם הזמן? ואיך אני אמרוה להגיב להקאות שלה? לשינה איתנו במיטה? היא ילדה יחסית חרדתית לא יכולה לסבול רעש סביבה היא נבהלת מכך. אודה לתשובתך?

ייתכן כי כדאי לפנות להדרכת הורים ממוקדת, על מנת לקבל סיוע בהרגעת החרדות העזות של הילדה. במידה והדבר לא מסתדר בקרוב עקב הלידה הצפויה, חשוב מאוד בינתיים שתרגיעו את בתכם, הן במלים והן במחוות גופניות כמו חיבוק. לגבי השינה, הקפידו על שגרה קבועה של הירדמות: ארוחת ערב משפחתית במידת האפשר, אמבטיה מרגיעה, ואז קריאת סיפור כשהיא במיטה. כמו כן, חשוב שתגובותיכם תהיינה אחידות ועקביות. אם היא מתעוררת, החזירו אותה למיטה ושבו לידה ככל שתזדקק בלילות הקרובים.

לאמא שלום,
לא ציינת האם לבנך אחים וכיצד הוא מתנהג עמם ועם ילדים אחרים מהאחיין.
בנך וקרוב המשפחה נאבקים על משאבים מוגבלים גם בגן וגם בבית - יש להם קרובי משפחה משותפים שצריכים להקדיש לכל אחד מהם תשומת לב. ייתכן גם כי הם מגיבים לקשר בינכם לבין הורי הילד, ואולי גם אתם עסוקים מעט במי יותר גדול, יותר הצליח וכדומה. אלו הם תכנים טבעיים במשפחות ובכלל. תחרותיות היא חלק מהחיים שלנו, אולם היא צריכה להיות במידה ולא לפגוע בקשרים שאנחנו יוצרים.
חשוב לאפשר לבנך ולאחיין גם הפרדות ביניהם, ולכן הייתי ממליצה השנה להימנע מלחגוג ביחד, בגן ובבית, על מנת שכל אחד מהם יזכה למרחב משלו. כאשר הם נמצאים ביחד ומשחקים יפה, עודדו אותם; כשהם מתחילים להתחרות התייחסו לכך קצרות באמירה שוויונית כמו: "שניכם אכלתם יפה, כל הכבוד לשניכם", "גם הנעליים שלך יפות וגם שלך", וכדומה, והימנעו מלהעצים את המתח הקיים. תנו להם הזדמנות ליישר את ההדורים בכוחות עצמם.
בהצלחה,

אך שתינו בהריון אמא של האחייןבחודש 8 ואני בחודש 4. יש לציין שבני מתנהג גם עם חבריו אך בתחרות רק על הגיל והגובה. לא על רכוש ולא על כל דבר. רק עם האחיין זה מוקצן יותר. ייתכן שהסיבה היא בגלל שהם נפגשים יותר מן הסתם וחולקים את היחס של שאר המשפחה, דודים סבא וסבתא וכדומה?

קשה לדעת בדיוק מה הגורמים למתיחות בין בנך לאחיין ללא היכרות.
ייתכן כי המאבק על תשומת הלב של בני המשפחה, שהיא סך הכל מוגבלת והם נאלצים להתחלק בה, אינה מוסיפה לחברות ביניהם. כמו כן, ייתכן והם מגיבים לקשרים שיש בין המבוגרים או מחקים אותם במידה מסוימת.

נראה לי שכל התערבות של מבוגר בשיחות כאלו היא מיותרת. תתרחקו. תנו להם לנהל שיחות בינם לבין עצמם ואל תנקטו עמדה. אם הוא בא לספר, רק להנהן וזהו. תתבונני בגורים צעירים איך הם מנסים להוכי כוח ושליטה. זה המשחק שלהם. הניחי להם להתמודד.

שני שלום,
חשוב מאוד לבדוק עם הגננת ועם בתך (בנפרד) מה מקשה עליה להיכנס לשירותים בגן. ייתכן שמדובר בחוויה לא נעימה בעבר בשירותים, האם הם נקיים או פרטיים מספיק, בושה בתפקודי הגוף הבסיסיים שלה, משהו שקשור לקשר עם הצוות בגן, וכדומה.
לאחר בירור הבעיה בגן ופתרונה, ולאור העובדה שבתך גמולה בסביבות האחרות, מומלץ להתחיל עם בתך בתהליך גמילה עם כוכביות ופרסים, בשיתוף הגננת. עד שבתך תיגמל בגן, אני ממליצה לא להוריד את הטיטול במשך הלילה.
בהצלחה,

שלום,
אנא פנו אליי בטלפון לשם המלצה על פסיכולוגיות באיזור השרון.
052-3833484

רווית שלום,
בנך נמצא בגיל שנתיים, בו ילדים בודקים את הגבולות והכללים המקובלים. חשוב שתחליטו ביניכם אלו מעשים אינם תואמים את ציפיותיכם, ותגיבו לגביהם באופן עקבי. למשל, אלימות כלפי ילדים אחרים היא התנהגות שחשוב למגר. למשל, על-ידי שימוש בסנקציה ברורה שנקבעה מראש והובהרה לילד.
יחד עם זאת ובמקביל, ייתכן שבנך לא פיתח מספיק כישורים חברתיים. כדאי לעזור לו ליצור קשר עם הילדים האחרים, לדוגמא כשאת משחקת עם כולם יחד ומדגימה לו כיצד להתנהג. שימי לב אם יש ילדים שמעוררים בו תוקפנות יותר מילדים אחרים, ובאלו סיטואציות, והשתדלי לבחור בילויים שיתאימו לו. בנוסף, חשוב לדבר עם הגננת ולבדוק באיזו מידה הוא נוהג כך גם בגן.
בהצלחה,

ענבל שלום,
מתיאורך עולה כי בתך עסוקה בנושאים בין המינים ובנושאים מיניים באופן שאינו תואם לגילה. ייתכן כי היא חשופה לתכנים אלו, או שאינה יודעת לווסת את הסקרנות הטבעית שבגילה.
אני ממליצה לפנות להתייעצות עם איש מקצוע המתמחה בילדים, על מנת לברר את הנושא עד תומו.
בברכה,

שלום לך ותודה שענית לי בחזרה. בתי אינה חשופה לתכנים כאלו ואחרים ולי נראה כי אינה מווסתת את סקרנותה כמו שאמרת. האם יועצת בית הספר יכולה לעזור בעניין? או שמה אנו צריכים איש מקצוע אחר? נכון להיום יועצת בית הספר נכנסה לתמונה ואף דיברו עם בתי ועם אותו ילד והנושא נסגר בצורה כזו שהילד התנצל ואמר שזה לא היה בכוונה. הפחד שלי הוא שאם חלילה יקרא באמת משהו איך נוכל לדעת שאכן היא דוברת אמת ונוכל לעזור לה? (כמו סיפור הזאב). בתי היא ילדה אשר מאד מודעת לעצמה, היא יפיפיה, חכמה ומקובלת אך עם זאת דורשת כל הזמן יתר תשומת לב סביבה במובן השלילי. יש לציין כי היא בתי הבכורה ויש לי עוד 2 בנים בני 5 ותינוק בן 10 חודשים. אשמח לקבל את תשובתך המהירה ובמידה ואצטרך לפנות לאיש מקצוע אחר אשמח אם תמליצי לי. אנו גרים באזור ת"א.

לא ברור לי מדוע את חוששת שמא לא תאמיני לבתך ולא תוכלי לעזור לה במקרה הצורך.
לטעמי כדאי להתייעץ בנושא עם פסיכולוג המתמחה בילדים, שיכיר אתכם ויתרשם מהילדה ומהקשרים המשפחתיים.
בהצלחה,

ליאת שלום,
יכולת לשחק לבד היא חשובה, אולם תלויה רבות בטמפרמנט של הילד.
נסי להתאים לבתך משחקים אשר יעניינו אותה ומתאימים לרמתה, לכישוריה, לתחומי העניין שלה: ציורים והדבקות, חותמות, הרכבת פאזל, שמיעת מוסיקה, משחק בכדור, רכיבה על אופניים וכדומה. כמו כן, הקפידי להקדיש פרק זמן מסוים בו את והיא תשחקנה יחד, ללא נוכחות התינוקת.
בהצלחה,

להדס שלום,
יפה עשית כשהבחנת כי בנך עבר סדרת שינויים דרמטיים תוך זמן קצר - הולדת אחיותיו, מעבר דירה ופרידה מסבתא לטובת הגן. כל שינוי שכזה דורש התארגנות מצד הילד והמשפחה, לא כל שכן כל השינויים יחד.
בנך יזדקק לזמן על מנת להסתגל לכל השינויים הללו. הוא מרגיש חרד, מבולבל ותלותי בכם, וסביר שייסוג לתפקוד קצת יותר ילדותי וייצמד אליכם יותר מבעבר. אפשרו לבנכם לקבל את כל החום, תשומת הלב והיחס האישי שהוא זקוק להם. חשובה הנוכחות של אבא ושל הסבתא בביתכם, ככל שניתן, וכמובן הזדמנויות בהן את תוכלי לבלות עמו לבד, גם אם לזמן קצר (למשל, לעשות לו מקלחת כשמישהו אחר נמצא עם אחיותיו).
היו סבלניים, כיוון שההסתגלות לשינויים הללו אורכת כמספר חודשים.
בהצלחה,

למירי שלום,
גמילה מחיתולים אינה תמיד תהליך פשוט, ראי לדוגמא את שפע הפניות של הורים בנושא בפורום זה. לאור העובדה שמבחינה רפואית התפקוד של בתך אמור להיות תקין, תפקידכם כהורים הוא לסייע לה לשלוט ב"תוצרי" הגוף שלה ולשלוט בהתרוקנות. דברייך מרמזים כי בתך נמצאת בחרדה מעשיית צרכיה שהגיעה עד לכדי הימנעות. שימוש בנרות, פרפין - במידה ואין בעיה רפואית - לא יסייע לילדה לפתח תחושת שליטה בצרכים.
אני ממליצה על פנייה לפסיכולוג המטפל בילדים אשר ידריך אתכם כיצד לעזור לה ולכם בתהליך הגמילה.
בהצלחה,

אינפורמציה שלא ציינת היכן ישן התינוק שנולד? האם בחדרכם, בחדרו, מהם דפוסי השינה של התינוק. ייתכן מאד שבנך רואה אותך מתעוררת בלילה לתינוק ומטפלת בו וחלק מהתנהגותו נובעת מחיקוי ורצון לקבל יחס ותשומת לב. זהו גם גיל שבו מתחילים חלומות סיוט והילד שאינו יודע להבחין בין מציאות לחלום משוכנע שמה שחלם עתה ממשי. אני מציעה בבקרים לשאול אותו האם חלם משהו, מה היה בחלום, ולהתחיל להסביר שמה שבחלום אינו ממשי. כן כדאי לחזור לטקסי שינה בתקופה הזו כמו בובת הרגעה ,או כל דבר אחר שמעניק לו בטחון ויוכל לעזור לו לעבור את הלילה. לברר מה מפחיד אותו בלילה ולנסות לעזור לו למצוא דרכים להתגבר על הדבר המפחיד.

תודה על תשובתך. התינוק ישן בעריסה בחדרנו. הוא אינו מעיר את את הגדול בלילה, הוא קם לאכול פעם בלילה וחוזר לישון. האם להתעקש איתו שאיני מוכנה לשבת לידו, וכשהוא רוצה משהו הוא קורא לי ויודע שאני מיד מגיעה, ולהסתכן בצרחות ואי שיתוף פעולה מצידו או לשבת לידו עד שנרדם....

אני חושבת שתוכלי לעשות זאת רק אם תהיי בעמדה פנימית שהתנהגות זו אינה הרסנית ואף להיפך באה ממקום שמעניק לו בטחון שאת שם לעזר כשצריך, אם תחווי את עצמך כך תוכלי גם להעביר לו מסר כזה שיחווה כמסר מרגיע ולא יחווה כנטישה. בנוסף חשוב להראות עקביות שכן אם יחוש שבצעקותיו מתיש אותך עד שאת נענית ככניעה ולא לפי צורך התנהגות שכזו תבלבל אותו יותר.

הייתי ממליצה לך לשאול את השאלה בפורום של רופאי שיניים לילדים. לעיתים התופעה נובעת ממתח ולחץ אך זה בד"כ אופייני למבוגרים ופחות לילדים.

ייתכן שאופן התקשורת וההבעה העצמית של בנך הוא בעיקר האמצעות דיבור. נשמע שבגן בו עליו להתחרות עם עוד 35 ילדים על תשומת ליבה וזמנה של הגננת מותירה אותו קצת "רעב" לאוזן קשבת. ועל כן כשהוא מגיע הביתה נשמע שהוא משתמש בך כדי למגר תחושה זו. אני חושבת שבהמשך כדאי ללמד אותו כללי שיחה בו הוא מספר לך דבר ואת אולי תרצי להגיב, לשאול שאלות לספר לו מה עבר עליך במהלך היום כך ילמד שלדיבור יש גם איכות של דיאלוג. לא מעט אני פוגשת בפורום אמהות שמתלוננות שצריכות לסחוט את ילדיהם כדי לקבל מעט אינפורמציה על היום שעברו. אז נסי להנות מהשיתוף של בנך ואם את מרגישה שאינך פנויה לשמוע אימרי לו שכרגע אמא עסוקה/עייפה, לא פנויה/ לא קשובה לשמוע ושתשמחי לעשות זאת בזמן אחר.

הכנסת שיער לפה או חפצים אחרים היא אכן ביטוי לכמיהה לחזור לתקופה ינקותית יותר . ייתכן שבצד ההתבגרות והצמיחה שלה כמו השהות בגן שנמצאת והויתור על המוצץ יש עדיין כמיהה להשאר ילדה קטנה. (עד היום יש גם אצל מבוגרים כל מיני עיסוקים עם הפה סיגריות, מסטיקים ,) אפשר לנסות לתת הכרה במשחק או בשיחה לתחושה זו שיש הרבה כיף בלגדול אך גם כיף בלהשאר קטנה. עוד טכניקה שאני פחות ממליצה זה להחליף את השיער בדברים שיותר נורמטיבי להכניס לפה כמו סוכריה על מקל, מסטיק, וכולי (ההסתייגות שלי היא גם ממקום של בטיחות לא ברור אם ילד בן 4 יודע ללעוס ולכן יש סכנת חנק ולא מומלץ, וגם להחליף התמודדות רגשית עם פתרון שקשור לאוכל גם בעיני לא רצוי)

שלום ערן,
הבת שלך בעצם מבקשת שתעזור לה לשמר אשליה של ביטחון. כולנו יודעים באופן רציונלי שאין ערבות לשום דבר, אבל בכל זאת אנחנו יוצאים מהבית בבוקר בידיעה שנחזור אליו בביטחון, ומכחישים את העובדה שאולי יקרה לנו משהו בדרך. זוהי הכחשה בריאה שמאפשרת חיים שלוים. עדיף שכאשר הילדה שואלת תאמר לה שיש לך תוכניות לחיות עוד הרבה שנים ולדאוג לה תמיד, כמו שאבא דואג לבת. במקביל כדאי לנסות להעסיקה בנושאים אחרים. אם רמת החרדה נשארת בעינה, מומצץ לפנות להתייעצות מיקצועית.