פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום בני בן 4 מפותח מאוד מבחינה מוטורית ושכלית . עבר השנה לגן בו יש 24 ילדים מתוכם 20 בנים . שנה שעברה כשהיה בגנון היה בין הגדולים וכל הילדים העריצו אותו והוא היה " הכוכב " , השנה הוא בין הקטנים ביותר ועוד עם המון בנים . אני מרגישה שעוברת עליו תקופה קשה , פונה לבכי כדרך התמודדות ראשונה , נפגע מהר מאוד והדבר שהכי בולט הוא הקושי שלו להרגיע את עצמו . כאשר הוא בוכה הוא לא מצליח להרגע ואומר לי " אני לא יכול להרגע , אני לא יודע איך להירגע ולהפסיק לבכות ", וכשאני מנסה לעזור לו ולתת רעיונות זה לא עוזר והוא בסוף נרגע רק עם חיבוק ארוך מאוד. ודבר נוסף שקרה לאחרונה : הוא כועס מהר מאוד, בשיחה שהייתה לי איתו הוא אמר " כולם מעצבנים אותי ואני לא יודע מה לעשות , אני לא יכול לעצבן אותם בחזרה " עניתי לו שאנחנו לא יכולים לשנות את ההתנהגות של מי שמעצבן אותנו אנחנו רק יכולים לשנות את הדרך שאנחנו מתמודדים , ואיך אנחנו בוחרים להרגיש " אז הוא אמר לי " אני לא יודע איך לא להתעצבן " אינ שמחה שהוא מצליח לבטא את עצמו כל כך יפה , אך שאלותי הן : 1 . איך מלמדים אותו להרגיע את עצמו , אני לא איתו כל הזמן כדי לעזור לו . 2. איזה כלים אני יכולה ללמד אותו כדי להתמודד עם הכעסים והתסכול. תודה מראש

ערב טוב, ברצוני לשאול כיצד להתנהג עם בני בן ה-3 בשתי התופעות: 1. לאחרונה הוא החל לפתח פחדים מכל מיני דמויות, אם זה דמויות של ילדים בתמונות חדרו, בובות או תמונות בעלי חיים בספרים או על מצעים (למרות שהן מצוירות). כיצד עלי לנהוג כלפיו, האם להסיר את התמונות מהקיר? אני מרגישה שהתופעה מתעצמת ומתחילה להיות קצת מוגזמת. 2. כאשר אנו הולכים אחה"צ לגינה, הוא אינו מוכן לשחק במתקנים, הוא מפחד מהילדים, טוען שהם לא יתנו לו, לא ירשו לו לעלות. הוא מאד אוהב ללכת לגינה ומבקש זאת אך לרוב הוא יושב על ידי, אוכל או נוסע בקורקינט. כשאני ניגשת איתו אל המתקנים הוא מסכים לעלות אך אני חייבת להיות לידו ולגונן עליו. במידה ובמקרה הוא הלך לכיוון אחד המתקנים ( לאחר שכנועים שלי), ברגע שמגיע ילד למתקן הוא עוזב וחוזר אלי. יתכן שההתנהגות הזו התחילה בעקבות התנגדות או דחיפה של אחד הילדים בגינה, כי בעבר הוא היה יותר עצמאי. חשוב לי לציין שבגן הוא ילד מאד פעיל, עצמאי ובעל בטחון עצמי. האם אני צריכה להיות צמודה אליו בגינה? בדרך כלל אני משתדלת לא להיות צמודה אל הילד אלא לתת לו מרחב ועצמאות. רב תודות ויישר כח.

שלום ילדתי היא ילדה מקסימה בת 5.5. לפני 3 שבועות היא החלה להיתעורר בלילות ולהגיע אלינו למיטה. היא טוענת שיש לה חלומות רעים ושהיא מפחדת שהינני שואלת אותה על מה החלום היא לא מסבירה אבל טוענת שהיא פוחדת. ברצוני לציין שילדתי לפני 7.5 חודשים ואח שלה ישן איתה יחד באותו החדר. אינני יודעת מה לעשות... ברצוני לציין כי הנני מחזירה אותה למיטתה אך כל פעם היא חוזרת אלינו בריצה לאחר שעה. לפעמים הנני מתייאשת וישנה במיטה שלה והיא במיטה שלנו מה אתם ממליצים לעשות? נ.ב- היא ילדה שמעולם לא ישנה במיטתינו ואף פעם לא קמה בלילות. תודה אמא מודאגת

שלום, את השאלה הזו אני מציגה בשביל חברתי שנמצאת באפיסת כוחות והרימה ידיים,פשוט אין לה כוח. יש לה ילדה בת 5 שהיא פשוט סוררת. מרביצה להורים לגננת לילדים,אין לה אף חברים כיוון שהיא לא נעימה,מקללת,לא ישנה עד מאוחר ,עונה על כל דבר בצורה של אשה .פשוט בלתי נסבלת!!!! מה לעשות????????? אנא עזרו לה.... תודה רבה

יש ילד בן 4 עם בעיות של תיקשורת לקויה והתפתחות מאוחרת הוא נימצא כבר שנה +בטיפל של קלינאית תיקשורת וריפי בעיסוק ובזמן האחרון התחיל עם בעית אלימות כלפי כל הסובבים אליו מלובה עם צעקות כיבלנו תגובה שגם בגן זה קורה מה לעשות אנו רוצים טיפול והדרכה מה לעשות אנו גרים באזור נהריה מעלות

שלום רב, בני בן שנתיים וחצי. לפני חודשיים נכנס לראשונה לגנון והשתלב נהדר. לאחרונה החל בוכה נורא בפרידה בבוקר. יש לציין שנרגע לאחר מספר רגעים. הסיבה שאני שואלת היא שנראה מהתנסויות של אחרים, כי בכי בפרידה הוא רגיל ונורמלי אבל האם כך? למה זה קורה ? האם זה באמת חלק בריא מהתהליך? עד עכשיו הוא לא בכה כלל. מה לעשות עם זה? מה להגיד לו ? בנתיים אני מרגיעה שאני באה בצהריים לקחת אותו ושיהיה לו יום נעים ומעניין בגנון ( לרוב זה באמת כך). חשוב: בעוד כשלושה חודשים תוולד לו אחות, בעזרת השם, ואני הייתי רוצה לדעת שאנחנו בונים לו את השיגרה הנכונה ביותר עד אז. תודה רבה.

בני בן שלוש. כל יום, במהלך כל היום, אנו נתקלים בעימותים מולו. בוא להתלבש-לא רוצה, בוא נעליים-לא רוצה, בוא לגן לא רוצה וכד'. כמו כן לפעמים הוא כל כך הרבה פעמים אומר לא רוצה שכשאני קוראת לו בשמו הוא מייד עונה לי "די". ילד מקסים, רגיש, מאוד רגיש, מדבר יפה מאוד, מצחיק, אבל עקשן גדול. בגן, סיפר הגנן אתמול, הילד ניגש לילדים והפיל משחק קוביות, הגנן ניגש אליו ואמר לו, ככה לא עושים, ובני כל כך ניבהל, דחף את כל אצבעות ידיו לפה ונראה מבועת (ככה בדרך כלל מגיב שמישהו לא צפוי מעיר לו). רק אחרי שהגנן אמר לו "אני לא כועס אנ מבסיר שז מסוכן", בני העביר נושא ואמר בוא נשחק בכך כך. שאלתי היא: האם יתכן ולילד סף רגישות מאוד גבוה? לנו נרא השכן (לטוב ולרע). איך ניתן לדעת? היינו שמחים להיפגש עם מישהו אבל איך מוצאים?

אני אמא לילד בן שלוש וחצי (ולילד בן שנתיים), לפני שלושה שבועות קרה מקרה מאד מצער במשפחה- אמא של בעלי נפטרה בעקבות מחלה. התייעצנו עם בעלי מקצוע וקראנו על הנושא והחלטנו להציג לו את המציאות כפי שהיא בהתאם להבנתו: "סבתא מתה".יש לציין כי מדובר בילד מאד נבון, בוגר ורגיש בצורה יוצאת דופן. דובבתי אותו מעט אולם לא לחצתי יותר מידי. בשבועיים האחרונים התחלנו לשים לב שהוא מכחכח בגרונו, זה לא קורה בזמן השינה. בהתחלה חשבנו שהוא מצונן או שמשהו מפריע לו בגרון. היום ביקרתי איתו אצל רופא אף אוזן גרון ולדבריו הילד בריא ויתכן כי מדובר במצב של מתח. האם מישהו מכיר את העניין הזה? דרכי טיפול? איך מתנהגים? תודה ולילה טוב.

שלום, בננו בן השנתיים נכנס לגן בפעם הראשונה השנה. הוא עבר מקבוצת הפעוטות לקבוצה של הגדולים. לצערי שמעתי על שני מקרים של נשיכות בגן.. שבהם היה מעורב. גם היום נאמר לי כי נשך ילדה . הגננת הסבירה שזה אסור ולמיטב הבנתי היא עצרה את שעת המשחק שלו.. (אמא שלי אוספת את הילד פעמיים בשבוע מהגן וזה מה שנאמר לי, מחר אדע לפרטים מה היה). ניסיתי להסביר לו לפני כשבוע למה אסור לנשוך ושוחחנו על כך בבית. אני ממש לא יודעת איך להגיב ומה לעשות.. למען האמת קצת בהיסטריה מכך שהילד נושך!? אשמח לייעוץ. תודה אמא מודאגת.

שאלה ששאל בני בן ה 4, כבן להורים גרושים מיום הולדתו (הסדרי ראייה תקינים), מה עונים?

שלום, מדובר בילדה בת 7 בכיתה ב' שמהיום שלמדה איך לכתוב פשוט מרעיפה עלינו, בני המשפחה, שלל ציורים, יצירות וברכות מדי יום על כמה היא אוהבת אותנו. יש לציין שהיא הצעירה בבית. היצירות בדרך כלל אישיות והיא לא שוכחת להכין לאף אחד במשפחה (6 נפשות). במשך כמה שנים זה היה מאוד מתוק ואפילו זכה לפרגון מצידנו אבל לאחרונה התחלנו לחשוש שאולי מדובר בסוג מסויים של אובססיה או הפרעה. האם יש מקום לאיזשהו חשש?

ביתי בת 8, לא עברה אבחון או טיפול כלשהו בעבר. ככל הנראה סובלת מבעיה של ויסות חושי וגם מחרדה חברתית - כאמור, זה לא אובחן. הבעיות באות לידי ביטוי בתחום הלבוש, התסרוקת, מפגשים חברתיים, אוכל ועוד. לדוגמא: לקנות נעליים זו משימה שיכולה לארוך שעות על גבי שעות עד שמוצאים משהו נוח. במצבי לחץ (בבוקר לפני בי"ס, לקראת ארוחה משפחתית, לקראת מסיבת יום הולדת וכדומה) הילדה מגיבה בהתפרצויות קשות. למי עלי לפנות לאבחון? איזה סוג של אבחון? לאיזה סוג טיפול עלי לגשת? איזה מטפלים מומלצים יש באיזור השפלה?

בתי בת 3 וחצי וסימה באוגוסט שנתיים בגן פרטי - ללא כל בעיה עם הגן. השנה התחלנו גן עירוני חדש שבו לא היו לה חברים ותיקים. בגן יש צהרון ברמה מאוד נמוכה. ההתחלה היתה נהדרת אבל לאט לאט התחלנו לגלות שהיא מפחדת מהילדים בצהרון ושהיא רוב הזמן יושבת בצד ללא התיחסות מהגננת. חשבנו שמדובר רק בצהרון והתחלנו לחפש דרך להוציא אותה מהצהרון. בנתיים היא גם לא מוכנה ללכת לגן - ושום דבר לא עוזר! נראה גם שהיא אבדה את הבטחון שלה מול הילדים שאיתם הסתדרה בתחילת השנה קראתי בפורום שכדאי לדבר איתה על מה שקורה בגן ועשיתיזאת כמה פעמים והיה טוב. אבל כעת אני מרגישה שככל שאנחנו מתעסקים עם זה ההתנגדות שלה לגן גדלה. מה עושים????

בשנה האחרונה בני הבכור בן 8.5 מפחד להיות באחד מחלקי הבית לבדו. חשוב להדגיש מדובר על מצב ששאר בני המשפחה נמצאים באותו זמן בבית,. זה קורה גם בשעות היום ואף מחמיר בשעות הלילה. הוא צריך שבחדר בו הוא שוהה באותו זמן תהיה נוכחות של מישהו - מבוגר או ילד (גם קטן ממנו). אם יש מצבים (שקורים לא מעט) שבהם מישהו לא יכול להיות איתו (כאשר הוא משחק בחדר מחשב, או צופה בטלויזה, או אוכל במטבח), הוא יוותר על הפעילות שבה הוא נמצא ויעבור למקום בו נמצא מישהו אחר (אפלו אחותו הקטנה בת השנתים טובה לצורך זה). לשאלתי ממה הוא מפחד - הוא לא מוכן לפרט. בפעם היחידה שהצלחתי לדובב אותו לדבר, השיחה היתה סביב גנבים. המצב הזה מאוד בעייתי כיוון שהוא נמצא כל הזמן בהרגשת חוסת ביטחון בבית. כמו כן באופן פרקטי זה בלתי אפשרי וגם לא נכון שמישהו יהיה לידו כל הזמן (יש לו עוד 3 אחים קטנים ממנו) אודה לך מאוד אם תוכלו להנחות אותי כיצד יש להתמודד עם מצב זה. תודה מראש, פסי

אני לא יודעת שזה המקום נכון לשאלה שלי. בני כמעט שנה ושמונה חודשים (הוא פג נולד בשבוע 30 פלוס ימויים) לבני יש בעיה שהתפתחה לאחרונה והיא להרביץ לילדים ולא רק ילדים אלא לי לכל אחד . (לא כל הזמן) אני לא מרביצה לו אבל אני כן צועקת עליו כאשר הוא עושה משהו לא נכון ...שזה גם לא עוזר..אני לא רוצה שתהיה לבני בעית אלימות ולא רוצה שידחו אותו ילדים כשהוא יגדל..השאלה שלחי למה בני מרביץ לאחרים ומה אני יכולה לעשות להפחית את זה ...מבחינה התפתחותית הבן שלי מתפתח טוב מאד מבחינה פיזית , שכלית, דיבור והכל...