פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום יש לי שתי בנות הגדולה בת שנתיים ו-9 והקטנה בת חודשיים , ביתי הגדולה גמולה זה חצי שנה ( עם מעט מאוד פספוסים ) לאחרונה היא החלה לפספס הרבה ( פעמיים שלוש ביום ) גם כאשר אני לידיה ושנייה לפני כן שאלתי אם יש לה פיפי , אני יודעת שאסור לכעוס אבל המצב מתסכל , מה לעשות ????? יש לציין שהיא לא מפספסת בגן , וכשהיא מפספסת היא שואלת אם אני עצובה או כועסת שהיא פספסה , יש לציין כי יש לה המון תשומת לב .

בתי בת 1.9 שנים בחצי שנה האחרונה מדווחת שיש לה קקי ובחודשיים האחרונים גםמדווחת על פיפי ועד היום אמרנו לה תעשי בחיתול ,להרגשתי עדיין לא היתה מוכנה, לאחרונה רצתה ללכת לשירותים ושנוריד לה חיתול ואחר"כ לא היתה מוכנה שנחזיר את החיתול אז החלטתי להתחיל לגמול אותה.עכשיו היתה בחג יומיים בבית ורוב הפעמים אכן עשתה בשירותים כל 20 דקות הייתי שואלת אותה או אחרי ששתתה ועשתה יפה בשירותים, היום חזרה לגן (עם הרבה תחתוני ובגדי החלפה ) ובגן הם שואלים אותה כל 10 דק' רבע-שעה והיא עושה בשירותים אך לאחר מכן עושה גם בתחתון, אני מרגישה שהיא מוכנה וזה רק עניין של סבלנות כי את הרעיון של שירותים תפסה ואוהבת ומיישמת בבית בצורה יפה מאוד כמובן עם עידוד שלנו ושאני שואלת האם יש פיפי ומזכירה לה , האם אכן אלו סימנים המעידים על מוכנות פיסיולוגית רגשית וקוגנטיבית? האם להמשיך ולזרום אם זה גם אם בגן הולך קצת פחות טוב?או להחזיר חיתול?

יש לנו 3 ילדים, ילדה בת 10.5, 5.5 ו- 2.5, ביניהם יש המון ויכוחים , ליגלוג, מכות , נדירות הפעמים שהם יושבים בהרמוניה . עלי לציין שאני ובעלי פנינו לייעוץ זוגי עקב זוגיות קשה, אנו בתחילת הדרך. שאלתי היא איך אני גורמת לבית להיות בית של שלווה ולא איזור מלחמה, בצורה כזו איני מצליחה כל יום אחה"צ להגיע לכל ילד, על כולם נצפה הכעס. בני השני עם בעיית קשב וריכוז וכל דבר מכעיס אותו, בתי חצופה ומרגישה בגובה הוריה (מצד אחד נהדרת עוזרת מתקשרת מבקשת תשומת לב ומצד שני מרשה לעצמה לדבר בצורה חצופה מאוד טופלה תקופה מסויימת בדרמה טרפיה). לדעתי 2 ילדי הגדולים יכולים לשבת ולשחק ביחד אך איני יודעת איך להגיע איתם לנקודה של משחק משותף או הידברות משותפת. תודה אופירה

שלום רב! בני בן שנתיים ושמונה בן יחיד. קשור מאוד לאמא שלו ומביע את רגשותיו לאחרונה בעיקר דרך "אני אוהב אותך". זה התחיל עם אמא שלו הוא התחיל להגיד לה שהוא אוהב אותה וכל הזמן לשאול אם היא אוהבת אותו בחזרה, אחכ היה תורי ועכשיו זה חברים טובים ואפילו הורים של ילדים שאינם חברים טובים שלנו. הוא יודע גם להגיד שהוא כועס ולהביע אכזבה (כמעט ולא נכנס ל"סרטים" אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה). אלא מביע בעל פה את כעסו כלפינו או כלפי כל דבר אחר שמתסכל אותו ומרגיז אותו. כשהוא רב עם חבר הוא מייד שואל אם אוהבים אותו (התשובה שלילית בדרך כלל אצל הילדים כשהם רבים). אצלנו זה לחם חוק להגיד לו כל הזמן שאנחנו אוהבים אותו (במיוחד אמא שלו שמאז ומתמיד מביעה את תחושותיה כלפיו במילים ומעשים גם יחד). ואפילו כשהיא כועסת עליו היא אומרת:אמא כועסת אבל תמיד אוהבת אותך, לא משנה מה תעשה... אך אני חושש - מדוע הוא אומר לאנשים שאינם קרובים אלינו שהוא אוהב אותם. מדוע חשוב לו כל הזמן לשמוע שאנחנו אוהבים אותו. האם זה מעיד על חוסר בטחון של הילד שלי? האם זו תקופה וזה יעבור. האם יש משהו שאנחנו ההורים צריכים לעשות? האם זה נורמלי שילד בגיל הזה מאמין "באהבה חופשית" ומפזר את אהבתו לסביבה??? איך עלי לנהוג? האם כל הרגשות מתחלקים אצלו לכועס ולאוהב???ועדיין לא למד שיש רגשות חיובים אחרים שניתן להשתמש בהם? עזרו לי אני אובד עצות.

ביתי בת שלוש וארבעה חדשים, היום סיפרנו לה שיש לאמא תינוק בבטן (אני בשבוע 23 וכבר מאוד הריונית). ברגע ששמעה מיד התחילה לבכות שהיא לא רוצה תינוק ולא אוהבת תינוק ממש עם כאב ודמעות, לאחר זמן מה נירגעה אבל מידי פעם חזרה ואמרה שלא רוצה תינוק. אמרתי לה שאני מבינה אבל שאמא ואבא החליטו שרוצים להגדיל את המשפחה ואני חושבת שיהיה לנו נחמד עם עוד תינוק. ביחד איתה נסתי למצוא נקודות חיוב כמו שתהיה אחות גדולה ושתעזור לי וכדומה והיו רגעי שמחה אבל שהלכנו לישון היא שוב אמרה בצער "אבל אני לא רוצה תינוק". ליבי נצבט ואני לא יודעת מה לעשות, מה אני אמורה להגיד לה ואיך להגיב לחוסר הרצון שלה?? אשמח לתגובה מקצועית...

שלום, אני אמא לבן ובת בני שנתיים וחודש. שניהם אותתו לי שהם מוכנים לגמילה מחיתולים. ובימים הראשונים זה עבד נהדר, אני הייתי מזכירה להם ללכת והיינו הולכים ביחד ולפעמים היו מפספסים והתגובה שלי היתה "לא נורא, פעם הבאה נעשה בשירותים". בימים האחרונים, נראה שהם מנצלים את העניין ועושים פיפי על הרצפה אחרי שאני כועסת על נושא כזה או אחר, או אם אחד מקבל תשומת הלב, השני עושה שוב על הרצפה. כנראה שלמרות שהתגובה מאוד עדינה כנראה שפת הגוף שלי והדיבור בבית על הנושא, בכל זאת משדרים להם שיש פה כפתור שאפשר ללחוץ עליו. מה גם שעכשיו היה חופש מאוד ארוך והשגרה השתנתה לגמרי. אגב יש לומר כאשר אנחנו בחברה (מסעדה, גמבורי) הם מתאפקים יפה מאוד אבל עדיין לא מבקשים ללכת אלא מיוזמתי (יכולים להתאפק מעל שעתיים). השאלה היא, האם זה איתות שהם לא מוכנים? אני מאוד משתדלת לא להגיב ולהיות יותר סובלנית (יחד עם גיל שנתיים "הנורא") האם להחזיר את החיתול ולחכות עוד קצת? אולי לחכות שיחזרו לגן בצורה מסודרת ? הבת בתהליך כ 3 שבועות והבן כשבוע. תודה

בני בן ה 9 מרבה ללעוס את שולי הצווארון של חולצתו, בעת פעולות פסיביות כמו צפיה בטלויזיה או עיסוק במחשב. האם הדבר דומה לכסיסת ציפורניים? מה הסיבה לכך? ואיך ניתן להפסיק זאת? האם זה עונה על איזשהו צורך? ואם כן, מה לעשות? מקוה שהצלחתי להבהיר את שרציתי להסביר. תודה ושבוע טוב.

יש לי 4 ילדים מגיל 7 ועד 19 מקסימים וחכמים .והם עלו על כך שבעלי בוגד בי . הם ראו הודעות טקסט בפלאפון שלו וכל לילה היה הולך לעבודה "כדי לעסוק באמנות" .למעשה היה הולך לבגוד עם אשה מאוד פשוטה פועלת יצור מהמפעל בו הוא עובד.אנחנו גרושים כי היו לו מלא חובות ונאלצנו להפרד ולמעשה היינו חיים ביחד ביחד.אני המפרנסת שלמעשה עובדת מבקר עד לילה ב2 עבודות ,מבשלת ,אופה נראת טוב ונותנת זמן איכות לילדים. בעת שהתגלה לי על ידי הילדים (בלי הקטן)עשיתי איתם ישיבה ושאלתי מה דעתם האם הם רוצים שאני אסלח לו או שלא ,כי אני רוצה שיהיה להם הכי טוב.הם אמרו להוציא אותו מהביתשאני אמא מאוד טובה ולא מגיע לו להשאר בבית..כל אותו לילה בכינו ביחד והבאנו את רגשותינו .למחרת בבקר הוא הלחיל להתנהג אל בתי לא יפה ואני התחלתי לצעוק עליו וולהגיד לו בוגד וכו' ולהגיד מילים שבחיים לא הייתי מאמינה שיצאו מפי מרוב כעס ואף שברתי כיסאות על הרצפה.אני בכלל לא ברברית אך הרגשתי עלבון עמוק ופגיעה בילדים שלי.הילדים שמעו את הכל בכו נורא וסילקו את האב מהבית ואני הכנתי לו על המקום מזוודה עם כל חפציו,תרופות וכו והוצאתי אותו כמו כלב החוצה מהבית.הקטן היה בהיסטריה והיה לנו קשה להרגיע אותו.הגדולים גם שבורים ולא יודעים מה לעשות . איך אני מרימה את המורל בבית?היום אני מוציאה אותם לחג לבית מלון ליומיים הם ואני כמובן.הילדים לא רוצים לשמוע ממנו אבל הוא מנסה לשלוח לאחד הילדים אס.אמ.אס שהוא רוצה לדבר איתו ולהסביר לו מ הסיבה לכך שהוא בגד בי.הבן שלי ענה אנחנו 4 ילדים ותצטרך להסביר ל4 ביחד הכל.אבל הוא רוצה לדבר עם הבן שהוא קצת יותר חלש ולא יצעק עליו בחזרה. אשמח לקבל תשובות ממקצועים בלבד תודה מלי

שלום, בני בן 10 נוטה להתבודד בזמן שחבריו לכתה יוצאים החוצה לשחק בכל יום. בני ילד נחמד, נבון מאד, טוב לב, עדין אבל אינו יודע כניראה ליצור קשרים וכישורים חברתיים. בעבר אובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז ללא היפר, והשתתף בסדנא מיוחדת לילדים בעלי הפרעת קשב, שנמשכה כשנה, פעם בשבוע. דבר לא השתנה. כשאני "מכריחה" אותו להתקשר ולקבוע עם חבר, לרוב הוא טוען שהחבר ממילא לא יבוא אבל כשהוא מתקשר ומצליח הוא מאושר ושמח. איני יודעת מה לעשות עוד. יש האומרים שעלי לתווך, לקבוע עבורו, ויש הטוענים שעליו לעשות זאת לבדו. כשאני מרפה ולא "נכריחה" אותו- הוא לא עושה דבר ופשוט נשאר בבית. אני מרגישה כאילו כל העולם בחוץ ורק בני לבד בבית...יש עצה? תודה!

שלום, אני אמא לשלושה ילדים בני 4.5, 3, שנה ו10 בני הבכור מתנהג בצורה מאוד אלימה נגד אחיו הצעירים ממנו, בגסות ובכלל לכולם בחוסר אכפתיות, הוא מרביץ ככה סתם כי בא לו, לא שומע ולא מענין אותו שמזהירים אותו הגעתי למסקנה שזה קנאה כי בכל הפעמים המועטות שיצא לי להיות איתו לבד הוא התנהג למופת ילד מקסים ואדיב פשוט ילד אחר הוא ילד מאוד דינמי וזקוק לפעילות שוטפת כל הזמן , ולכן כל עוד אני מענינת אותו בפעילות ביחוד אקטיבית כגון גימבורי, גן ציבורי הוא ילד רגיל , ברגע שאנחנו נכנסים הביתה הוא "הופך את עורו" והופך לילד אלים כאמור , ניסתי מספר שיטות כגון חיזוקים ל מעשים טובים, עונשים למעשים רעים שום דבר לא עזר נתור לי רק להתעלם ממה שהוא עושה אך אין ביכולתי לעשות זאת מאחר וזה מהווה סכנה לאחיו הקטנים ממנו, לצערי נותרתי חסרת פתרונות אשמח לקבל עצה או טיפ כל דבר שאוכל לפקוח את עיני לנתיב שאולי לא ניסתי תודה

בני בן 7 תלמיד כתה א' עם קושי מסוים בכמה מישורים: 1. כאשר נמצא בקהל (כמו הפעלות בקניון, ימי הולדת עם מפעיל של חברים) נלחץ לפתע ומסרב להשתתף בפעילות או אפילו להשאר במקום למרות שהפעילות מענינת אותו. במקרים אלו הוא נכנס למצב של פחד משתק וכל רצונו הוא להסתלק מהמקום. לעיתים קרובות חשש זה מונע ממנו ללכת לימי הולדת או פעילויות חברתיות. 2. חושש שיעירו לו או מה אחרים יגידו , לכן תמיד עושה את מה שצריך בצורה מוקצנת וקשיחה למשל אם המורה אמרה להביא חטיף אחד לטיול אי אפשר להביא שניים קטנים, אם הגענו לחוג 2 דקות לפני הזמן אי אפשר להיכנס ולהמתין בחדר אלא צריך להמתין בדיוק לזמן 3. חושש ללכת לחוגים בהם יתכן שידרש לפעילות כלשהיא שאותה לא ידע החרדות הללו פוגעות באיכות חייו ומונעות ממנו התנסויות אילו אפשרויות טיפול פתוחות בפני ? האם ניתן לקבל המלצה על פסיכולוג ילדים באיזור המרכז ? תודה

שלום, מדובר בבת תשע שמאוד מוטרדת מדיאטות ומשקל, למרות שאינה בעודף משקל (ואימה לקתה בעבר כבוגרת, בהפרעת אכילה וטופלה) ובאחותה בת החמש, שנוהגת להרבות ברחיצת ידיים, אי דריכה על מדרכה מסוימת ועוד. מבקשת עזרתכם בהמלצה על פסיכולוגית באזור חיפה.. תודה.

שלום, בני בן 9 מפגין התנהגות אנטי חברתית קשה, מתעלם מרגשות של אחרים, נוקט בפעולות אגואיסטיות, בעל "אגו" , מתרברב, חסר רגישות לאחר, לא איכפת לו בכלל שנעלבים ממנו, לעיתים מגיע למצבים אלימים גם פיזית וגם מילולית , גם בבית ולא רק נגד חבריו, מזלזל בלימודים, לא מוכן לשבת ברצינות, נבדק אינו בעל הפרעות קשב. מה עושים? מאיפה מתחילים בכלל?

שלום, לאחרונה "נפל לי האסימון" והתחוור לי כי ביתי בת ה 12 מסוגלת לקיים כמעט שום אינטאקציה איתנו (הוריה) ללא נוכחות בני גילה בסביבה. ברגע שמתכווניים לבצע פעילות משפחתית - יש התנגדות עד אשר מתברר לה לדוגמה שחברים שלנו עם ילד או ילדה בגילה מצטרפים. אז היא מצטרפת בששון ובשמחה. במידה וזה קורה הפוך - כלומר אנחנו באמצע ארוע חברתי עם עוד ילדים בני גילה ואז הילדים או משפחתם הולכים - היא נכנסת למצב רוח ונועלת את עצמה. האם התופעה משוייכת לגיל ההתבגרות ? מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב. יש לציין כי הצורך הזה לנוכחות חברים חברות משפיע על בחרית החוגים שלה ועל עוד נושאים רבים. יש לי בן נוסף גדול יותר - בן 15 ואצלו המצב שונה. תודה רוני

שלום רב לפני כ-8 חודשים נולדו לי תאומים ומאז יש שינוי בהתנהגות בני הגדול בן ה-5 וחצי הוא הפך להיות ילד שובב מאוד , ולא ממושמע אני לא מצליחה לשים לו גבולות והוא נרגע רק כשאר אני מאיימת שלא אקנה לו צעצוע חדש או אחרים לו משהו והמצב מחמיר כשהוא נמצא עם חבר , בנוסף לזה הוא סובל מהרטבת ובכל לילה מתעורר ומבקש לישון במיטה שלנו. בבקשה תשובה דחופה אני ממש כבר לא יודעת איך להתנהג איתו , נ"ב בגן הוא ילד מקסים ולגננות יש רק דברים טובים לומר עליו.