פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני ואישתי בהליכי גירושין, אני גר ליד הילדים, יש לנו ארבעה. 19,17,12,5. לאחרונה הילדה בת ה 12 ממעטת לבוא איתי כשאני בא לאסוף אותם. (הגדולים לרוב עסוקים בעיניינהם). בכל אופו, הילדה נתונה לשטיפות מח מצד אישתי, ובכל דבר שלא מסתדר לילדה או שהילדה מבקשת מאישתי לקנות או לתת. ואישתי מסרבת, אישתי אומרת שזה בגלל אבא. לאחרונה הילדה סובלת מנשירת שיער, ובלי איבחון כלשהו אישתי קודחת לילדה ואומרת לה ולילדים האחרים שזה בגלל אבא, כי הוא מוכן לתת לי גט וכו'. הילדה שלחה לי הודעה במפתיע ונדהמתי מהניסוח שלה : משה שלום(במקום אבא שלום) אני לא רוצה איתך יותר שום קשר עד שתיתן לאימא שלי גט!!!! וכדי שלא יהיו לך גם הוצאות עלי. תמחק את הפלאפון שלי מהפלאפון שלך. נדהמתי מההודעה ומהנוסח, וניראה היה לי שהכתיבו לה את הנוסח, משום שהפתיח היה בשמי הפרטי ולא אבא... לא יודע איך להתנהג האמא לא נותנת לי אותה בטלפון והילדה מנתקת לי את הפלאפון בכל פעם שאני מתקשר. מה לעשות?? הצילו דחוף בהול.

שלום אני אב לילדה בת 7.5 אתמול גליתי שבן דודה שלה שהוא בן 11 שיכנע אותה כאשר הם היו לבד להוריד את המכנסיים והתחתונים כדי שיוכל לגעת בה שם ובתמורה לכך הוא יתן לה לשחק במחשב.עליי לציין שזה קרה כמה פעמים.היא ניסתה לסרב אבל הוא הצליח בתחנונים לשכנע אותה. מייד קבענו פגישה עם פסיכולוגית(לבד בלי הילדה) והיא המליצה לנו לא להתעסק עם הנושא על מנת שלילדה לא ישארו צלקות. אני מאד מוטרד מהמסקנה שלה ולא בטוח אם היא צודקת.האם לתת לנושא להישכח או לנסות ליצור אצל הילדה איזהו מנגנון הגנה על מנת שלא יקרה הדבר בעתיד? האם זהו מקרה שמוגדר כהטרדה מינית? כדאי לגשת לעוד פסיכולוג לעוד חוות דעת ? אני אשמח לתגובה על כל השאלות תודה רבה מהאב המודאג

הילד שלי בן 3 וחצי בשבוע האחרון התחיל לעשות פרצוף כועס בכל פעם שהוא מקבל תשובה שלא מתאימה לו והוא נשאר עם הפרצוף הזה שעות עד שהוא צריך משהו, הבוקר הוא ביקש שוקולד וקיבל תשובה שלילית ושוב התחיל עם הפרצוף הוא לא אכל ארוחת בוקר ולא שתה כלום והלך לגן בלי לומר שלום , בכל יום אני מדברת איתו על התופעה המוזרה הזו הוא ילד חכם מאוד והוא מבין שזה משהו לא בסדר והוא כל יום מתנצל ומבטיח לא לעשות את זה שוב אבל כמובן שבכל יום מחדש זה מתחיל, אני ממש מתוסכלת כי אני לא יודעת איך להתמודד להעניש להתעלם איך גורמים לזה להעלם אני אשמח לקבל תשובה בהקדם תודה

בני בן השנה ושלושה חודשים התחיל להרביץ במצבים שבהם הוא כועס או במצבים שמשעמם לו. הוא מרביץ לי כשהיא עועסת עליו והוא מרביץ לרהיטים שסביבו כדי לבטא את כעסו . אני מסבירה לו שאסור בתקיפות והוא מתחיל לבכות ומבקש נחמה אצלי ולאחר 3 דקות הוא ממשיך שוב. מה עלי לעשות ? האם אולי להתעלם ?? זו דרכו להביע מורת רוח ולנסות לזכות בתשומת לב .

שלום, אני גרושה עם 2ילדים קטנים בן 5.5 ובת 2.5. התגרשתי לפני 7 חודשים אני לא יודעת אם לקשר את הגירושין להתנהגות הבן (למרות שהכי קל בעולם כן לקשור). הבן שלי נמצא בגן חובה וטוען שיש לו רק חברות בנות, ילדים בגן שלו אומרים עליו שהוא מציק לבנות נותן להן נשיקות והן לא רוצות. שוחחתי איתו על הנושא והוא לא מגיב. כמו כן בכל פעם שאנו רואים ילדים מהגן שלו והם קוראים לו הוא מכסה את העיינים והאוזניים ומתעלם מהם. משיחה עם הגננת אני מבינה שהוא ילד חכם ויש לשפר כישורים חברתיים אצלו. נק' נוספת בזמן האחרון לפעמים בבוקר "בורח" לו פיפי וזה קורה לעיתים רחוקות אבל גם בפעמים שהוא קם יבש הוא חושב שעשה בלילה ומיד רץ להחליף תחתונים. האם יש קשר בין ההתנהגויות? האם יש צורך להתייעץ בפסיכולוג?

בני בן 4, ילד טוב, פיקח, כריזמטי עבר השנה לגן עיריה. בגן החדש הוא התחבר עם ילד מאוד שלילי (מרביץ לגננות, לא מקשיב להם, מדבר לא יפה וכו') שמתי לב לשינוי בהתנהגות של בני לרעה וכל פעם ששאלתי מי לימד אותו הוא נקב בשם הילד הזה, דיברתי עם הגננת והיא אישרה שהם משחקים ביחד ושבני למרות שהיא רואה שהוא ילד טוב בבסיסו, הוא נגרר אחרי הילד השלילי ועושה שטויות, עושה מה שהילד השלילי אומר לו לעשות. למרות שהמון פעמים דיברתי איתו שתמיד יהיה מי שהוא ולא יעשה מה שאומרים לו וכו' וכו' זה לא עוזר. איך עליי להגיב למצב חוץ מזה שאחה"צ הם לא יפגשו וגם דיברתי עם הגננת שתפריד ביניבם כמה שאפשר בגן? אני רוצה שיתרחק ממנו אבל לא רוצה שיחשוש לספר לי דברים או שיעשה לי דווקא אם אאסור זאת עליו.

בני בן ה10 שיחק עם אחיניתו בת ה4.5 במשחקים מיניים, טיפלנו בעינין משני הצדדים באופן רגוע ובשיתוף פעולה . הסברנו לבנינו שאם יש לו צורך מסויים לשחק עם איבר מינו יש לו חדר פרטי ושישאיר את הדברים האלה לעצמו עם גופו שלו. השאלה שלי האם נהגנו כשורה והאם ילד בגיל שלו יודע מה חומרת המעשה (דרך אגב הילדה רואה בזה משחק ומאוד נהנתה ושאלה את האם האם אפשר שוב לשחק).

בני האמצעי הוא ילד הוא ילד מקסים טוב לב חכם מאוד שובב בעל דימיון מפותח שפה עשירה ושמחת חיים,.השנה הוא היה אמור לעלות לכיתה א אך החלטנו בשיתוף עם המערכת להשאירו שנה נוספת בגן מאחר שהוא אינו בשל מבחינה ריגשית ולא דידקטית .עלי לציין שהוא לוקה בהפרעת קשב וריכוז וכל הנושא של לימוד האותיות והמספרים קשה לו מאוד.הנטיה המיידית שלו כאשר אנו נמצאים בחברה היא להתחבר דווקא עם הילדים הקטנים ממנו בכמה שנים,ועם ילדים בני גילו או בבית עם אחותו הגדולה קשה לו להתנהג לפי החוקים של כולם והוא בוחר להתבכיין או להציק ולהטריד. חשוב להוסיף שהוא אוהב מאוד חברה וחברים ותמיד מבקש אותם סביבו אך כשזה קורה יש לעיתים מפח נפש גדול כי הדינמיקה היא לא פשוטה ולמרות שאנו מנסים להימנע מהתערבות לעיתים זה הכרחי.קשה לו גם לבצע משימות שנידרשות ממנו ללא תיווך ולכן יש הרבה עימותים איתו.אוסיף ואספר שהוא אח לילדה בת שבע וחצי שהיא מחוננת וילדה נוחה מאוד ואח קטן שכבר ברור מעכשיו שהיכולות שלו הם הרבה מעבר לגילו הביולוגי וגם הוא כנראה מחונן שרמנטי שסוחף אליו הרבה סימפטיה מכל סביבה בה הוא נימצא. הרבה פעמים בני האמצעי אומר שהקטן הוא הכי טוב הכי שווה ושכולם אוהבים רק אותו. ניסנו את כל השיטות על מנת לחזק אותו ואת בטחונו העצמי ללא הצלחה, הדימוי העצמי שלו נמוך וברור לנו שאנחנו צריכים למצוא עבורו איזה תחום שהוא יצטיין בו וגם ירגיש שהא מגיע להישגים.מבקשת מאוד שתיעצו לי מה לעשות על מנת להרים אותו מעלה ולחזקו.

הבן שלי בן 11 ואני מעונינת להתחיל איתו טיפול אצל פסיכולוג, ביררתי בקופת חולים וקיבלתי המלצה על דר' אריאל פלינסקי. קשה לי לקחת אותו למישהו שאינני מכירה האם תוכלו לעזור לי בהמלצות או יעוץ..?

בוקר טוב, איני יודעת אם אני בפורום הנכון אבל אשאל בכל זאת. שמי אסנת, יש לי ילדה בת 7 שנים, לומדת בכתה ב'. הילדה סובלת מבעיות רפואיות והקושי בלימודים משפיעה עליה מאד. (היא התחילה לדבר רק בגיל 3 וחצי-מילים ראשונות ולאט לאט התקדמה יפה). בשנה שעברה, כשהיתה הילדה בכתה א' היא נעדרה מביה"ס לפחות פעם בשבועיים לשבוע ימים בכל פעם במשך חצי שנה הראשונה. כמובן שהיא היתה בפערים עצומים משאר ילדי הכתה, עבדתי איתה במקביל עם המורה, במשך כל חופשת החופש הגדול והצלחתי להשלים לה חלק מהפערים שנפערו במהלך השנה. מורתה משנה שעברה עדכנה את המורה החדשה והיועצת שהילדה סובלת מבעיות רפואיות והיא מתקדמת לאט לאט. הקושי העיקרי הוא במקצוע בחשבון ורכישת הקריאה. שוחחתי אישית עם המורה החדשה שעדין קשה לה מאד בחשבון, למרות שזו ילדה מאד מיוחדת, היא מגיעה מביה"ס לוקחת דף ועט ומתחילה לעשות תרגילים לעצמה ומחקה את המורה שלה, עד שמגיע השעה שהיא צריכה ללכת לישון וגם העט והדף נכנסים איתה למיטה ולא מפסיקה לעשות תרגילים. בשבוע האחרון, הילדה סיפרה לי שהמורה קראה לה ללוח ע"מ לפתור תרגיל. הילדה התקשתה בהבנת התרגיל דוגמא: 7= ____ - 14 הילדה לא הצליחה לפתור, וענתה תשובה אחרת. בתגובה המורה ענתה לה "בא לי לבכות", הילדה לא מפסיקה לדבר על התשובה של המורה והיא אומרת שהיא העליבה אותה בפני כל הילדים. היא לא מוכנה לשמוע אותה, היא מאד כועסת עליה, וכל הזמן מחקה אותה ואומרת למה היא היתה צריכה להעליב אותי, אני לא אגש ללוח יותר!! כשהיא נכנסת למיטה היא בוכה ואומרת לי אני אראה לה שאני כן יודעת! היא לא תגיד לי עוד הפעם! ושוב בוכה. כמובן שאמרתי שאני אצטרך לשוחח עם המורה על הנושא אך בינתיים אני צריכה ייעוץ כיצד עלי לפנות למורה, כיצד אוכל לעזור לילדה שלי ע"מ שלא תזכור זאת לעוד שנים רבות ו/או חשש מלגשת ללוח. יש לציין, שהילדה עשתה אבחון בהתפתחות הילד, והיא זקוקה למס' טיפולים של טיפול שפתי, ועקב מצבה הבריאותי היא אמורה לעבור טיפול בתרפיה במוזיקה. תודה, אסנת

בוקר טוב, איני יודעת אם אני בפורום הנכון אבל אשאל בכל זאת. שמי אסנת, יש לי ילדה בת 7 שנים, לומדת בכתה ב'. הילדה סובלת מבעיות רפואיות והקושי בלימודים משפיעה עליה מאד. (היא התחילה לדבר רק בגיל 3 וחצי-מילים ראשונות ולאט לאט התקדמה יפה). בשנה שעברה, כשהיתה הילדה בכתה א' היא נעדרה מביה"ס לפחות פעם בשבועיים לשבוע ימים בכל פעם במשך חצי שנה הראשונה. כמובן שהיא היתה בפערים עצומים משאר ילדי הכתה, עבדתי איתה במקביל עם המורה, במשך כל חופשת החופש הגדול והצלחתי להשלים לה חלק מהפערים שנפערו במהלך השנה. מורתה משנה שעברה עדכנה את המורה החדשה והיועצת שהילדה סובלת מבעיות רפואיות והיא מתקדמת לאט לאט. הקושי העיקרי הוא במקצוע בחשבון ורכישת הקריאה. שוחחתי אישית עם המורה החדשה שעדין קשה לה מאד בחשבון, למרות שזו ילדה מאד מיוחדת, היא מגיעה מביה"ס לוקחת דף ועט ומתחילה לעשות תרגילים לעצמה ומחקה את המורה שלה, עד שמגיע השעה שהיא צריכה ללכת לישון וגם העט והדף נכנסים איתה למיטה ולא מפסיקה לעשות תרגילים. בשבוע האחרון, הילדה סיפרה לי שהמורה קראה לה ללוח ע"מ לפתור תרגיל. הילדה התקשתה בהבנת התרגיל דוגמא: 7= ____ - 14 הילדה לא הצליחה לפתור, וענתה תשובה אחרת. בתגובה המורה ענתה לה "בא לי לבכות", הילדה לא מפסיקה לדבר על התשובה של המורה והיא אומרת שהיא העליבה אותה בפני כל הילדים. היא לא מוכנה לשמוע אותה, היא מאד כועסת עליה, וכל הזמן מחקה אותה ואומרת למה היא היתה צריכה להעליב אותי, אני לא אגש ללוח יותר!! כשהיא נכנסת למיטה היא בוכה ואומרת לי אני אראה לה שאני כן יודעת! היא לא תגיד לי עוד הפעם! ושוב בוכה. כמובן שאמרתי שאני אצטרך לשוחח עם המורה על הנושא אך בינתיים אני צריכה ייעוץ כיצד עלי לפנות למורה, כיצד אוכל לעזור לילדה שלי ע"מ שלא תזכור זאת לעוד שנים רבות ו/או חשש מלגשת ללוח. יש לציין, שהילדה עשתה אבחון בהתפתחות הילד, והיא זקוקה למס' טיפולים של טיפול שפתי, ועקב מצבה הבריאותי היא אמורה לעבור טיפול בתרפיה במוזיקה. תודה, אסנת

בתי בת שנה וחודשיים ומאוד צמודה אליי. היא הולכת לגן ושם אין בעיות אבל בבית היא איתי אפילו במקלחת, אם אני חלילה מנסה לעבור לחדר אחר מתחילות הצעקות. בנוסף היא בוכה (מייללת ) כל היום במטרה לקבל תשומת לב. זה יכול להמשך שעות ופשוט מתיש, זה חוזר על עצמו גם בלילה כשהיא מגלה שהיא במיטה שלה ואז אני חייבת להעביר אותה למיטה שלנו אחרת היא לא מפסיקה לבכות. מה עושים?????

בתי בת שנה ו-3 חודשים ועדיין יונקת. לפני מס' חודשים גמלנו אותה מהנקה בלילה והיא ינקה 3 פעמים ביום אך לפני מס' שבועות היא חלתה וכדי להקל עליה חזרתי להניק אותה כל אימת שביקשה במחשבה שממילא אני מתכוונת אוטוטו לגמול אותה לחלוטין (בעלי ואני החלטנו לגמול אותה בבת אחת אחרי החגים). אבל כמו בדיאטה שמתחילה "אחרי החגים", קל להגיד וקשה לבצע. עדיין לא התחלתי בגמילה וכבר אני מדמיינת באימה את ה"סרטים" שמצפים לנו בשבועות הקרובים. מיקה, בתי, ילדה עקשנית מאד ועומדת על שלה ואני יודעת שנעבור הרבה ימים של בכי (שלה ושלי) בתהליך הגמילה. מצד אחד מאד הייתי רוצה לעבור להניק אותה בוקר וערב בלבד עד גיל שנתיים מהסיבה שהיא לא מוכנה בשום פנים ואופן לשתות תמ"ל או דייסות והיא לא אכלנית גדולה של מזון רגיל. מצד שני אני חוששת מאד שככל שעובר הזמן היא תהפוך ליותר ויותר "מכורה" לציצי ויהיה לי עוד יותר קשה לגמול אותה בגיל שנתיים. הדבר האחרון שאני רוצה הוא להכאיב לה. אני ממש זקוקה לעצות מבעלות ניסיון. מה כדאי לעשות? תודה, נירית.

בני בן שנתיים וחודשיים. נכנס לגן השנה לאחר שהיה איתי בבית. יש לו אחות בת חמישה חודשים. מאז שהיא נולדה השתנה מאוד. רוצה להרביץ,צועק, כועס. זה נרגע מעט אך לאחר כניסתו לגן זה החמיר שוב. אנחנו עצמיים עם עבודה מאוד לוחצת.אביו עובד מהבוקר עד הערב ואינו יכול לצאת באמצע. לילד ישנה חרדת נטישה רצינית. בוכה בהיסטריה שהולכת מהגן ושאביו הולך לעבודה. שמה לב שבימים האחרונים כמעט והפסיק לאכול. נפוח לו מתחת לעיינים ומרגישה שהוא במצוקה. הוא כעוס,רוצה להרביץ לאחותו כל הזמן ורואים שממש קשה לו. רוצה הרבה לישון. נראה שאין לו כוח. הוא ילד רגיש מאוד ואני דואגת וחרדה מאוד. אני צריכה עצה מקצועית ואיני יודעת למי לפנות. אודה על כל עצה והכוונה.

שלום רב, יש לי ילדה בת שנתיים כמעט. לאחרונה היא נתונה למצבי רוח לא ברורים שבהם היא בוכה בלי הפסקה (יכול להימשך גם למעלה משעה) ובלתי אפשרי להרגיע אותה או לפחות להבין מה סיבת הבכי. כניראה "גיל שנתיים הנורא" התחיל עכשיו :-) במצבים אלו אני מנסה להבין מה הבעיה, מנסה לדובב אותה, לשאול ולהרים אותה (בד"כ היא מתנגדת). כאשר אין הצלחה, אני מניחה לה ואומרת לה שכשתירגע תיגש אליי וממשיכה בעיסוקיי תוך התעלמות ממנה (כמובן שההתעלמות לא באה לידי ביטוי כאשר יש פגיעה פיסית או כאשר היא מבקשת מים/אוכל). האם זה בסדר להתעלם ממנה כאשר היא ממשיכה לבכות? כמו כן, בסיטואציות נוספות אני נוקטת בשיטה זו של התעלמות ולא משחקת איתה או משוחחת איתה למשל: 1) כאשר היא מכה אותי (פגשתי הורים אחרים שפשוט מתעלמים מההתנהגות השלילית אך לא מהילד - האם דרך זו עדיפה?). 2) כאשר היא לא משתפת פעולה בפעולות שיגרתיות כמו החלפת בגדים, מקלחת, חיתול וכו'. 3) כאשר היא מבלגנת את ארון הכלים ולא מוכנה לאסוף את הדברים חזרה. בסופו של דבר, היא מבצעת את מה שביקשתי אבל עדיין לא נוח לי עם ההתעלמות הזו. האם השיטה הזו במצבים שציינתי ובמצבים דומים אחרים נכונה? תודה רבה, שיר